אור ברסלב

שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט

סימן לה

סימן לד

המאור הגדול שמו פועל צדק הולך בתמים וה' אלקי' עמו הגאון ר"מ ואב"ד יצו':

הנה ביום אתמול כי יעבור דברתי דרך העברה אל מול פני הוד רום מכ"ת גליתי טפח וכסיתי טפחיים:

ועתה באתי להוסיף אחר עיוני מה שנ"ל לפע"ד על המעשה שאירע בחוץ לעירנו בההוא גיטא של אותו האיש הניתן בערב יו"ט של פסח האחרון אשר בחיפזון יצאו לכתוב וליתן מפני שהוא שכיב מרע כי זולת זה לא היה ניתן בעי"ט כאשר כתב בתה"ד סי' רכ"ז וכמ"ש הב"י בש"ע סי' קנ"ד ס"א אשר יש נזהרים מלסדר הגט בע"ש מה"ט דמאחר דטרידי בצרכי שבת חיישינן שמא לא ידקדקו כל הצורך ואין ספק כי ה"ה נמי בערב י"ט נמי דינא הכי וכמו שמבואר בח"מ סי' ה' דנין בע"ש ובעי"ט מטעם שצריכין להיות מתונים בדין ובע"ש ועי"ט הם טרודים נמצא שהם שוים ממש והכל דין א' בעי"ט כמו בע"ש אך שהשאלה היתה למהרא"י בע"ש וה"ה נמי בעי"ט אך שהאמת יעשה דרכו בהיות המגרש שכ"מ כהן ועשה המסדר הרב דח"ל ליתן אף בעי"ט. אך גופא דעובדא ששלח כזאת במהירות להעמיק לשאול לעומת העצה למכ"ת איך לכתוב בגט בשם פרידמן אם בפא' או בוא"ו:

ומכ"ת פי קדוש אמר לו כאשר ראה בדברי ר"מ יפה שכתב בוא"ו גם שמ"ו הגאון החסיד מו' פייבוש ר"י ואב"ד דק"ק קראקא ז"ל כתב גם כן בשמותיו בשם ווירדיל בוא"ו לכן הורה גם מכ"ת ג"כ אתו עמו כלומר אליו לכתוב אף לכתחלה בשם וורידמאן כו'. בכן הנני אומר בגלגול מחילות כי לא מחשבותי מחשבותיכם בזה מכמה טעמים וזה יצא ראשונה:

הא' דכבר נשאנו ונתננו גם יחד פה ק"ק לבוב זה כמה שנים עברו עם הגאון כמ' יהושיע ר"מ ואב"ד דק"ק קראקא יצו' אשר העלינו במצודתינו בהסכמ' אחת דכל מה שכתוב בסדרי' שלנו בו' הוא לפי מנהג בהברות לשונות דמדינת אשכנז שמדברים בו' בלי רפויה:

משא"כ לפי קריאת מדינתינו בפרט בארץ רוסיא שהיא לשון גסה שמדברים דוקא בפא' רפויה צריך לכתוב דוקא בפא' והטעמים לשבח כמ"ש בדברי מהרא"י בשם פייבש ווייבש שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה הולכין אחר לשון בני אדם כמדינה אשר נותנין בו הגט ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויים כתובים כי כל א' כתב כפי הלשון דמדינתו לכן סדרי הגיטין משונים זה מזה וכו':

והנה אין ספק מה שמפורסם מ"ו א"צ ראיה שבמדינות רוסיא כולם עונין ואומרים פייבש בפא' כמו פייבל פרומט פישל פרידא פראדיל וכן ג"כ פרידמן או פריידמן ולכן כתבנו פה גם כן פייבוש בפא' וכן הרב כמו' אברהם היושב בישיבה בק"ק בריסק שלח אלי כתבו ג"כ בהיותו בק"ק פודהייץ שכתב פרומיד בפ' וגם אני הסכמתי עמו באותן שנים שעברו וכן מצאתי און לי שכתב הגאון מוהר"ר משה חריף גם כן בא"ב שלו אשר סידר שכתב על דברי רש"ל ז"ל לדעתו כ"מ שהוזכר בקונטרסים ו' במקום פ' רפוי' יש לכתוב לדידן פ' רפויה:

הגם שכתב לבסוף ז"ל וצ"ע בשם פלק עכ"ל. והנה גם ע"ז כבר כתב רש"ל ולולי דמסתפינא מחברי היה נראה בעיני במדינת פולין ורוסיא פלק בפ' אף שיש לטעות ולקרא בדגש פלק מ"מ הברת לשון אשכנז בארץ פולין ורוסיא הוא גסה ואינו יפה כלל מ"מ אינו נראה כלל לכתוב בוי"ו כו' ע"ז הרבה להשיב אפו מהר"מ חריף ז"ל ובעיני יפלא מאוד לכתוב ו' א' במקום פ' רפויה מאחר שאינו לפי הברת קריאת מדינתינו וכל הטעמים הכתובי' למעלה אינם מספיקים בעיני עכ"ל.. לכן עפ"י הדברים האלה אחרי רואינו בעינינו ואזנינו שמענו במדינת רוסיא כפי לשונם כתבנו פייבש פרידמן הכל בפ' אף כי גם שרש"ל כתב וורידמן בו"יו היינו ג"כ לפי אותו המדינ' שקורין בו"יו בלי רפוי' או מן הסתם באותו המדינ' משא"כ במדינת רוסיא שיודעין שקורין רפוי' ממש לית דין צריך בשש וחשש שצריך לכתוב בפ' דווק' גם את השני הטע' לשב' על מה שכתוב בסדרי' בו"יו היינו כשאין אנו יודעים איך שחתם אותו הבע"ד בפ' או בו"יו רק מן הסתם אז הולכין כפי שמצינו בשאר מדינות כאשר כתוב הדר הוא בסדרים כפי משמעות דברי רמ"א משא"כ כשאנו רואים ויודעים בבירור עין בעין את חתימת האיש ואת שיחו שחותם עצמו תמיד בפ' ויצא מן הכלל מארץ אשכנז וחזק הוא הרפה אזי נראה עין בעין שנשתנה עליו סדרי מעשה בראשית ואז הולכין אחרי שמו כפי חתימתו דווקא כמבואר, בכל הפוסקים שהולכין אחר קריאותו לס"ת או אחר חתימתו ואין לשנות ח"ו וכמ"ש ר"מא בד"מ ובש"ע סימן קכ"ט ס"ב בהג"ה ועכשיו שמצינו שמ"ו הרב הגאון מהר"פ מקראקא חתם את שמו ווייבש בו' אין מזה ראיה כי הוא ראה וידע בשם רבותיו ואבותיו שחתמו כן לפי מנהג אשכנזים בוי"ו ומעשה אבותיו בידו על העליונה משא"כ כשאנו רואין בהיפך שחותם את עצמו בפא' מי יבא אחריו וימלא לבו לשנות את שמו בוודאי היה כותב ג"כ בפ' כי יש ויש חששא מפני הרואים שאם הוא חותם בפא' ולכתבו בוי"ו הם יוענו ויאמר שהוא איש אחר וזהו טעם כעיקר שפסלו החכמים שינה שמו ושמה שיסברו שאיש אחר מגרש כמבואר הכל בדברי הרא"ש פ' השולח:

ואין לומר לתרץ לדבוריה שאין לחוש בזה כיון שנאמר שוי"ו א' הוא מן הסתם כמו פ' רפוי' ולכן אין לחוש לזה כי בוודאי שהוא הכל א' ואין זה נקרא שינוי השם דזה אינו דהרי הגע עצמך שאנו ס"ל יתד שלא תמוט כשיש מקצת. מדינות שמדברים יותר בלשון רפה שהולכין אחר ל' בני אדם במדינות שנותנין בו הגט והנה אם לא היה חילוק ביניהם והיינו שהוי"ו א' הוא מן הסתם כמו פ' רפוי' למה נצטרך לשנות הסדרים הראשוני' לילך אחר אותה המדינה שמדברים יותר בלשון רפה הרי מוט' להיות תורה א' ולא להיות כשני תורות בהיות' שוים אך שע"כ מוכרחים אנו לומר שיש ויש הפרש ביניהם במקום שמדברים יותר בלשו' רפה משום כדי שלא יאמרו הרואים שהוא איש אחר מוכרחים אנו לשנות כל א' וא' לדבר כלשון עמו ולכתוב כפי לשונו הצח והזך מכ"ש כשחות' כך בל' רפה לכן כשנשתנה שמו בל' רכה אזי נראה שהוא ממדינה אחרת והוא איש אחר לא זה שנותן הגט גם יש הוכחה ג"כ ממ"ש רש"ל בשמות להתנאים שאחר שכתב בא"ב שלו שכותבין בה' כתב ז"ל ואם כתב בא' דכשר מאחר שהוא נח מה חילוק יש במבט' בין א' או ה' כו' עכ"ל. נמצא שכתב כעין זה כשהוא נח דוקא משא"כ בין רפה לרפה ביותר יש חילוק גדול ועוד יש להביא ראייה ממ"ש בעל שארית יהודא בשם מהר"י טיטציק על גט שנכתב בו בנהר ארטה וצריך להיות ארדה שהכשירו בדיעבד מצד שנמסר הגט בארץ רחוקה כו' עכ"ל נמצא משמע מדבריו לאפוקי לכתחלה או במקום קרוב אין להכשירו אפילו בין ד' לט' הגם כי לא יש חילוק במבטא כלל

והנה גם בין ו' לפ' הוא ג"כ יותר חילוק גדול ביניהם כאמור עוד ראיה מספר תומת ישרים אשר חיבר ר"ח בן יחייא בסימן ק"ה שכתב בשם שפירא שהיא נקראת בלשון זפירה ופעמים כותבין אותו בזיין ופעמים בש' שפירה כו' אנו כותבין אותו בש' וכתב ז"ל וכיון ששם זה הוא בל' יון ראוי לדקדק בכתיבתו כמו שהוא נקרא ונכתב והשיב המסיים ז"ל על שינוי השם כו' חפשתי ומצאתי במקום עגונא סמכינן כו'.. הרי דהתיר דווקא במקום עגונא ולא באופן אחר:

והנה בנ"ד הוא ג"כ כמו כן בין ו' לפ' כמו בין ז' לש':

ואם יאמר האומר הרי כבר כתב רבן של ישראל הרמ"א בהג"ה שם דנ"ל דמ"מ בדעבד אם שינה בא' מאלו הדברים כשר וה"ה ה"נ אף שלכתחלה יש לכתוב בפ' מכל מקום אם כתב בו' כשר בדעבד דז"א דהני מילי דאם שינה בדעבד דכשר היינו דווקא דומיא למ"ש בסמוך לעיל מני' היינו כיון דאין ידוע ל' המדינות דאז אין לשנות מה שנמצ' בדברי קדמונים לזה כתב ג"כ דגם בדעבד אם שינה כשר והיינו נמי כשאין ידוע איך הוא חתם א"ע משא"כ כשהוא חתם א"ע באופן אחר בדיוק גמור ונכתב שמו בגט באופן אחר מזה לא קמיירי הרמ"א דוודאי יש ויש לחוש משום הרואים וצריך ליתן גט מחדש לפענ"ד:

גם את השלישי והוא העיקר שאין להשיב אחר אשר אספר גופא דעובדא היכי הוה כי זהו האיש אבי המתגרשת נתן גט לאשתו השניה פה ק"ק לבוב והגאון מו' יהושיע נרו' יצו' סידר אותו הגט. ושאל בי מפי הצעיר את דעתי הקלושה איך לכתוב בהגט את שמו פרידמן או וורידמן וכתב אלי שחותם את שמו תמיד בפ':

והנה הסכמנו כולנו יחד שבזה אין לפקפק כלל ועיקר בהיותו חותם שמו בפ' שיש לכתוב בשם פרידמן בפ' וכאשר חתמו גם שאר אנשים היום פה בעירנו ולכן הסכמנו לכתוב בפ' פרידמן וכאשר כתבו בפי' בס' זכרון לפני אשר סדרתי ושם כתב גם כן הכתב של הרב המסד' מו' יהושיע שכתב לי בכתב ממש באותו האיש המוזכר שכתב פרידמן בפ' ואני הצעיר שלחתי ע"י שלוחי האלוף רבי פלק בן האיש ר' פרידמן ההעתק מכתבי אשר הראתי לו למען ידעו בני ישראל שלא לשנות לכתוב את שמו באופן אחר רק כאשר אביו חתם את עצמו באשר נתן לו הגט לאשתו בשמו שמחה המכונה פריידמן והרב המסדר לא השגיח בי וסידר את הגט לאחותו בת אביו בשם אחר וורידמן בוי"ו ואם כן עבר על לאו דלא תתגודדו וגם לענ"ד צריך ליתן גט אחר שיש ויש לבא לידי תקלה שיאמרו הרואי' שממ"נ לא ניתן גט א' בהכשר או הראשון או השני שלא נאמר בו כי טוב בהיות שנשתנה שמו ולא ראי זה כראי זה ויוכיחו הרואים בין שניהם בשני גיטן שכתב פעם כך ופעם כך שאין זה האיש הקודם והיא בת איש אחר בהיות כי לאביה נכתב באופן אחר ולכן לפענ"ד צריך לכתוב גט אחר משום הרואים את הקולות קול לו קול אליו ששינה בשמו לכתחלה כדי שלא להוציא לעז על גט הראשון או על גט השני כי קרוב הוא עדיין בעירנו ורב לנו שהוא עודנו חי חוץ לעירנו ושהייה אסורה בהיות לו אח רחוק.

גם בעיני יפלא על דברי ר"מ יפה שכתב בסתם שמחה המכונה וורידמאן ושינה שמו דלא כשום סדר בפרט מ"ש בא' בין מ"ם לנו"ן בודאי יש ט"ס נפל בדפוס כי אין לכתוב כי אם כמו שמצינו בשאר שמות קלמן זלמן שוורצמן וכהנה רבות עוד יש לפקפק בדבריו מ"ש בסתם שיש לכותבו בו"ו וזדידמן ולגבי פייבוש וייבוש. שכת' שהולכין בלשון בני אוחזו המדינה כמו שכתב הרמ"א. הגם כי אולי נראה לי לחלק שדעת הר"מ יפה שסבירא ליה שהשם וורידמן ושם פרידמן הם שמות מחולקין ולכן שינה שמו והיינו שקורין וורידמאן בפתח. ולכן כתב הכל בסתם בשני יודי"ן וגם א' בין מ"ם לנו"ן מה שאין כן גבי פרידמן שקורין בחירק אולי גם הוא הסכים לכותבו בפ' רפויה וק"ל.

כל זה כתבתי לענ"ד דאין לפקפק בדבר שנאמר מי שמערר על הגט זה שהוא כמוציא לעז ובחרם דר"ת חלילה כי זה וודאי אינו כי אשר יאמר כזה טעות הוא בידו כי כבר קיימו וקבלו כל האחרונים דבכל מקום שנודע איזה פסול בגט או איזה ענין שלא נעשה כהלכה ופשיטא דבזה לא דבר ר"ת וסייעתו באשר שכל השאלות ותשובות מלאים מדברים הללו ושנשאלו והשיבו שיש להכשיר או לפסול גיטין שלא נכתבו כהוגן וכן מעשים בכל יום. וכן כתב הגאון מהר"י בשם מהרי"ק שורש ל"ו סימן ב' וזה לשונו אבל ר"ת פשיטא דבזה לא דבר ר"ת דאדרבא מחוייבים לשאול את פי הגדולים כדי לאפרושי מאיסורא עד כאן לשונו ובנדון דידן הוי איפכא שבאם לא ינתן גט אחר שיכתוב מחדש לבתו כאשר נכתב מתחלה בגט הראשון לאותו האיש אבי המתגרשת לאשתו אזי יוציאו לעז על גט הראשון ויהיה הקולר תלוי בצווארו של אותו הרב המסדר הגט השני לבת המגרש הראשון שיהיה לעז בגט הראשון. זאת ועוד אחרת שלא שייך מוציא לעז כ"א מי שבא לערער חלילה לאחר נתינת הגט אשר צווחתי ככרוכיא והעתקתי מה שנעשה מעשה פה עירנו באותו האיש עצמו אבי המתגרש' שכתבו בפ' פרידמן כאשר חתם עצמו ואיך ימלא לבו לשנות ולכתוב באופן אחר והרי השני גיטן סתרי אהדדי ואדרבא היה לו להרב הנ"ל לחפש היטב הדק לדקדק כדי להוציא מלב המערר שלא כדבריו אם היה בעיניו ראיה או מופת שראה וידע מרבותיו לא מסברתו:

ואני בכל כחי עניתי ואמרתי אמן מאיש הזה לכתוב לו גט אחר מיד בהכשר בשם פריידמן בהיות שחי עדיין כדי שלא יבא לידי תקל' חס ושלום כי שערי תשובה לא ננעלו לפני לכתוב בכל תפוצות ישראל כי תורה היא ובאם הרב דח"ל ראה כן לכתוב בארץ אשכנז בארץ רוסיא היא מדינה אחרת וכבר נעשה מעשה פה יתד שלא תמוט כפי הדין והדת של תורה לכותבו בפ"א דווקא מה שנלע"ד כתבתי וחתמתי פי המדבר הצעיר אוהבו מחות' נאמן בברית אברהם הכהן. נחוץ מאוד ומאוד ביום ד' א"ח פסח. נא ל' בקשה אחר עיוני בזה יענה ויאמר תשובתו הרמה.

תוכן העניינים

שות איתן האזרחי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה