אור ברסלב

שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט

סימן כח

סימן כז

מא"ב שלום בני בני ידידי יקירי ידיד נפשי הודי ומאודי כבודי האלוף הנעלה לשם ולתהלה לסגולה כמו' שמעון כ"ץ יצ"ו בדבר השאלה אשר העלית אשר העמיק שאלה וז"ל בתחלת דבריך אשה אחת שבעלה רוצה לגרשה ושמה נקראת ציזה בה' זרח ואמה העידה שמילדותה היתה נקראת כך והנה נפלו שני ספיקות לפנינו איך נכתוב בגט כו' כי ידוע בודאי שהאשה נקר' כך אחר האשה שהיתה שמה ציזאני בודאי אך ורק האשה הזאת שלפנינו ידוע לכל שנקראת מילדותה רק ציזה. וכן אמה זאת אומרת שמתחלה ועד עתה נקראת כך. והנה נסתפקנו איך לכתוב בגט כו' ואחר כך כתבת וז"ל. והנה דע כי יש אנשים קורין אותה שיזה ויש קורין אותה רק בצ' וגם קצתם מעידין איך האשה הזאת הנקראת אחריה היתה נקראת טשיזאני הן אמת האשה הזאת ואמה אומרת ששמה דוקא רק ציזא דהיינו בצ' דוקא ורק ציזא לבד וגם הבעל אומר כן רק שאין לסמוך עליו כו'. ולבסוף בשולי היריעה כתבת דעתך לכתוב ציזא בצ' דמתקריא טשיזא כי רוב העול' קורין אותה ציזא רק המועט מן המועטין קורין אותה טשיזא עכ"ל.

והנה אנכי הרואה הראשונים וגם האחרונים עולים בקנה אחד שהרוב קוראים רק בשם ציזא ובצ' אך דבריך האמצעים הם סותרים אהדדי שכתבת והנה דע יש אנשים קורין אותה שיזה בשין ויש קורין אותה בצ' וזהו אופן אחר לא כדברך הראשונים גם האחרונים גם בכתב היושר שכ' אלי שנית נראה מדברך גם כן שנסתפקת בזה איך לכתוב בש' או בצ' מטעם כאלו אינם יודעים בפי' שיש רוב' ומעוט' רק כאלו הוא מחצה על מחצה ועוד נסתפקתם בשם ציז' בעצמו אם לכתוב בצ' או בש' או בט' וש' טשיזאני והבאת ראי' מזקן אחד שהעיד שאשה אחת היתה נקראת צינ' ע"ש צין בל"א וקצתם היו קורין אותה ציז'. והנה אשיבך מלין דרך קצרה בתחלה דרך כלל ואח"כ דרך פרט וזה החלי

הנה לפ"ד הרמ"א שכתב בד"מ ובש"ע בס"ס קנ"ד לכתוב בק' קאזמיר דמתקרי' קאזמירוז פשיט' גם כן ה"ה בנ"ד יש לכתוב ניז' דמתקרי' ציזנ' א' וה"ט דממ"נ אם השם של ציז' יוצאת מהשם של ציזנ' הנה הוא ממש כמו בשם קאזמיר וכו' ובאם שהוא שם בפ"ע א"כ ציזנ' הוא שם השני רק שהשם ציז' מורגל' בפי רוב העולם אזי מכ"ש שיש לכתוב עכ"פ ציז' ומשום ספיק' יש לכתוב גם כן ציזנ' דהא לא יהא כאלו הוא שם דנערות יצחק חקין יעקב יעקל כו',, כמ"ש בס"ג של מהרי"ל הביאו הרמ"א בסי' קכ"ט סט"ו בהג"ה דאם רוצה לכתוב גם שמות דנערות דאינו מזיק ואם כן ה"ה ומכ"ש הכא בהיות שי"ל לומר שהו' שם אחר כלל מה שקראו קצתם טשיז' כאשר כתבתי. והנה אף שלדעת הגאון רש"ל נראה בהיפך ואעתיק לך את לשונו הזהב למען יהיה לך למשמרת מ"ש בספרו יש"ש וז"ל בסי' ל"ב בקראקא כשנותן גט בקאזמיר במקום דירת היהודים כותבין בקאזמיר דמתקרי קאזמירוז ואינו נכון בעיני דעיקר שם העיר קאזמירוז והוסד על שם המלך דמקדמת דנא שהיה שמו קאזמירוז וא"כ יש להפך ולכתוב קאזמירוז דמתקרי קאזמר. ועוד נראה בעיני לכתוב המכונה מאחר שדומה במבטא לשם המובהק כו' והעיקר היה נראה לכתוב קאזמירוז ותו לא דקאזמיר הוא קיצור השם בלשון אשכנז וכן נראה בפוזנ' ופוזנינ' דכל זאת לפי דמיונו שמקור של העיר קאזמירוז אבל אם חקרו בערכאות שלהם ששם העיר קאזמיר. אם כן אין לי עליהם אלא במה שכותבין דמתקרי אלא לכתוב המכונה כו' גם יש לי לקרוא תגר על מה שכותבין כלל שם השני מאחר שנוטה כמעט ממש לשם המובהק והם סברו דקיצור השם אמרו ולא אריכות השם ומשום הכי כותבין שרה המכונה שערכן. וגם קבלתי מחמי הגאון מהר"ש שמו משה יפה כתב שלמה המכונה שלומקא וקיצור השם אמרו. ולא אריכות השם וכו' והאריך שם שאין נרא' כן ושרה הנקר' שערכין יוכיח שאין כותבין המכונה. וכן מצאתי בס"ג שאין כותבין חנה המכונה חנינא ולא בילא המכונה בילתא כו' גם חמי לא חש לדברי מהר"מ יפה ולא כתב בגט המכונה שלומקא וכו' עד וחלילה לקרוא תגר להוציא לעז על גיטין הראשונים דבוודאי אין בו חשש פיסול כלל ואינו אלא כמתמיה ולכתחלה אומר אני כי תורה היא וללמוד אני צריך ולא לשעבר כלל אלא להבא כו' עכ"ל:

והנה לפי דבריו גם בנדון דידן יש לנו לכתוב ציזנ' ולא ציזא. אך י"ל דאולי מודה מהרש"ל בהכי כיון שיש לומר שהשם של ציזא הוא שם אחר וכמו שהעיד זקן א' שהכיר אשה א' שהיתה נקראת צינא ע"ש צין בל"א ויש שקוראין אותה ציזא דא"כ הוא שם הכולל ואני ג"כ נהירנ' כד הוינא טליא הייתי מכיר אשה אחת בק' קראק' שהיתה נקראת בשם צינ' לכל העולם ואני שמעתי מפיה שהיתה אומרת לפני א"מ החסיד ז"ל מתוך דבריה לפניו איך שקורין אותה בלשון פולני' ציזני. והנה בהיות כבר כתב אלי בכתב אחר שכבר ידעתם בבירור שנשתנ' שמה בשם העריסה לקרותה דוקא בשם ציזא ולא על שם האחר כלל:

שוב אין לפקפק בזה וא"כ מה לי לטרוח לכתוב בזה כשאתם ידעתם בבירור אך הלא טוב אמנה מה שאתם מסופקים איך לכתוב בהגט השם של ציזא אם בצ' או טשיזא בט' וש' את זה באמת אין בידי להכריע נ"ל שיש ליתן ב' גיטין אחד בשם של ציזא והא' בשם של טשיז' שיש חילוק גדול במבט':

ואתה דע לך אשר מצאתי בספר תומת ישרים אשר חיבר ר"ח בן יחייא ס' ת"ה ואעתיק לך אולי אין בידך וז"ל וגם בענין קארה אסאר שהיה לו לכתוב קארה חצאר אי חשיב שינוי שם וגם בענין שפירה שהיא נקראת בלשון יון זאפירה ופעמים כותבין אותו בז' ופעמים בש' שפירה כי אין לנו זיין רפויה רצה לומר והזיין רפויה אין כותבין אותו בש"ין וכיון ששם זה הוא בלשון יון ראוי לדקדק בכתיבתו כמו שהוא נקרא ונכתב וכו' והשיב המסיים וזה לשונו וכל שינוי השם וכו':

חפשתי ומצאתי דבמקום עגונ' סמכינן אהא דכתב הבית יוסף בטור אבן עזר סימן קכ"ח זה לשונו אם העיר והנהר יש להם שני שמות כתב ר"י בשם הרמ"ה ז"ל שיכתוב שם העיקר ויכלול שם הטפל וכל שום וכו'.

ומהרי"ק כתב בשורש ק"ו תשובה ממוה' אביגדור ז"ל דאיזו שיכתוב כשר. ובדיעבד לכ"ע כשר כדאשכחן גבי שמו ושמה וכמו כן בשם זפיר' שרבים קורין אותה זאפירה בז' ורבים בש' לכתחלה ודאי דבעינן שם האמת המורגל על פי מילולי השם אבל בדיעבד כשר לכולי עלמ' וכמו כן בשם קארה אסאר מרגל' בפומ' דכולי עלמ' שקורין קארה אסאר אלא דהבקיאין במלות והסופרים כותבין קארה חצאר. על שם שקראו לו הקדמונים והבאים אחריהם קראו לקארה חצאר אסאר הוי כמו העלגים שקורין לקרבן קונם קונס ותלת הון שייכי והוי ידות לנדרים וחייל נדרא הכי נמי חשיב שמה ואמרינן היינו אסאר היינו חצאר שהעלגים שאינם יודעים לקרו' חצאר קוראים אסאר ולא מקרי כה"ג שינוי השם כמו מברוס' קושט' או איפכ' דהוי שינוי אבל הא לא מקרי שינוי וכמו כן זאפירה ושאפיריה שב"א שאינם מכירין בל' יון למי שקורין אפירה קורין שאפירה בחשבם דהיינו הך ולא לשנוי שמא קמבעי'. והוי כמו עלגים שבמקום קרבן קורין קונח קונם קונס לאו שינוי מקרי בדעבד ואדרבא אי דמסתפינ' למימר דכולי עלמ' קראו לה קארא אסאר ודוקא היודעים בהם והסופרים כותבין קארא חיצאר אי הוה כן אמינא דטוב לכתוב יותר קארא איסאר מלכתוב קארא חצאר:

וראיה לזה ממה דכתב מהרי"ק בההוא שורש דלעיל וז"ל וא"ל שיכתוב לה שם המיוחד לה בלשון לטין האמתי אלא יש לכתוב שם המפורש בלשון עברי בן עברי דפירשם הע"א דלא מעלה ולא מוריד ושכדומה לזה כתב מהרא"י בכתביו ואין לכתוב בל' גלחיש שכותבין בסוף העיר בג' ובעברי כותבין בק' שכותבין בק' ולא בג' הרי בבירור שבשמות אין אנו הולכין אחר מעלות השמות אם לשון גפתית או יוונית אלא אחר פירסום שמפרסמין כל עם הקהל העבריים ושמורגל בפיהם וכיון שהמורגל בפי שאינו יודע יוונית קוראים שפירא וקוראים קארא אסאר אף על פי שמהלשון שמות הללו האמיתים קוראין זפירא בלשון יון וקארא חצאר בלשון תרגום כיון שפי' העברים לקרוא שפיר' וקארא אסאר לכתחלה הכי כתבינן ואחד מני אלף קראו לה זפירא וקארא חצאר עכ"ל, והנה מכל זה נראה דדוקא כשידעינין בודאי דכל העברים קוראים כך בודאי דאז אף על פי שיש שינוי לשון בלשון מכל מקום הולכין אחר לשון העברי' אך אם נסתפק גם כן בלשון העברים איך שקוראי' אותו את זה לית דין צריך בשש וחשש שיש ליתן ב' גיטין

והעלתי את כל התשובה לפניך למען דעת שלא יקשה על גופא דעובד' מנדון דידן לדעת המדקדקים אשר כתבו דכל האותיות שהם ממוצא אחד מתחלפים זה בזה וכן אותיות יה"וא, כמ"ש מו' שמואל ארקוולי בספר ערוגות הבושם דף ה' ע"א כמו שמצינו בזסשר"ץ מעול וחומץ במקום וחומס כו' י"ל גם כן דאין לדקדק בזה כיון שהנ"ד האות צ' ואות ש' הם ממוצא אחד ומתחלפים לכתוב בספר כמו שירצה שהרי הם מתחלפים דזה בודאי אינו כמו שמבואר בתשובה ה"ל דהרי מתחלפים גם כן הז' בש' שהם ג"כ ממוצא אחד ואפילו הכי הוי שינוי השם בשם זפרי' ושפריא וגם חצאר אסאר אף שהם ממוצא אחד אחע"ה. וה"ט דלכתחלה כותבין דוקא שם היותר ברור כמ"ש בתה"ד סי' רל"ב על שם מיכל יכוד יוכל בכף ולא בח' אף על גב דאם היו כותבין בח' היתה נקר' להם התיבה כהלכתה במרוצה יותר מכ"ף לפי שצריכין להיות הכ"ף רפויה ולא דגושה ובח' אין חילוק וכתב דמה"ט כל תיבות שהם בלשון אשכנז דצריך ט' או ת' כותבין ט' משום דבת' איכא למימר רפויה היא ותשתנה קריאתו כו' והביאו הרמ"א בסימן קכ"ט סל"א בהג"ה ע"ש וא"כ ה"נ אינו דומה קריאת הצ' כקריאת הש' לכן נראה לי שיש לתת לכתחלה שני גיטין כיון דלא יש הכרעה לענ"ד.. וכל זה כתבתי אם יסכימו עמי בעלי הוראה. כל זה העליתי לחוץ ביום הששי פר' וזאת חקת התורה בשעה טובה לפ"ק כ"ד אביך אוהבך בלב ונפש בברית אברהם כ"ץ.

תוכן העניינים

שות איתן האזרחי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה