שות איתן האזרחי· הרב אברהם רפפורט
סימן כה
שאלה מעשה שהיה כך היה חמשה שותפים נשתתפו יחד בשכירות מכס א' אשר שכרו מהגזבר על שלשה שנים ע"י א' מהשותפין אשר נכתב באוראנדי מהגזבר והניחו השותפין ששה אלפים זהו' מיד ותקעו כפם לאשר ולקיים בח"ח ובשד"א ודלא כאסמכתא ובכ"א המועיל והנה נכתב השטר שותפות כנהוג וגם נכתב שם שעשו שותפות כל זמן משך שותפות דהיינו כל זמן אשר ישכורו א' מהם מהגזבר אפילו אחר ג' שנים הראשונים והנה באלו ג' שנים התעסקו ביחד כל השותפי' כל מה שהי' באפשר להתעסק כל א' גם קיימו וקבלו השותפים את חלקם במתנות על פי החלוקה מהסוחרים אשר נתנו מתנות עד כלות ג' שנים ויהי היום לאחר כלות ג' שנים באו המוחזקים השותפים לחלק רווחים והנה קם מחזיק א' אשר נכתב באוראנדי ה"ל ולא רצה ליתן חלקו ברווחים באמרו שמיד בשנה הראשונה כשלא היו יודעים שאר שותפים אם יהיה ריווח או הפסד אזי אמרו לפניו שהם מוחלים לו הכל דהיינו שלא בקשו ממנו אלא את קרנם ורווחים מה שהניחו ושיקבלו את ממרמות שהם חתמו עליהם מה שקבלו על רווחים והמותר כל רווחים מחלו לו במחילה וטען ואמר איך שתקעו כפם אליו ע"ז וגם הביא עד א' הוא הסופר הנאמן שלהם איך שאמר ששותף א' אמר לפניו איך שימחול לו הכל רק שיקבל קרנו ורווחים כנ"ל אך שאינו יודע מי הוא השותף מהשלשה שותפים ושאר שותפים אינם מודים לו ואומרים שזה שקר מוחלט כי לא מחלו לו מעולם והראיה שעסקו כל מה שהיה בידם להתעסק עד תום ג' שנים. וגם הסופר הנאמן שלהם הנ"ל העיד בתו"ע איך ששלח בידיעת אותו השותף הנ"ל לכל א' מהשותפים חלק כחלק במתנות מהסוחרים עד תום ג' שנים כאשר היה מתחלה בתחלת ג' שנים:
עוד הביאו השותפים ראיות אחרות שאותו השותף טען ואמר כבר בפעם א' בפני הקהל במה שנשתתף מחדש עם העמלק א' בהמכס ההוא שהיה לטובת החברותה מהשותפין וא"כ אם היה מחלנו לו מתחל' למה טען ואמר כבר שהיה לטובת השותפות הרי כבר תמה השותפו' באשר שמחלו לו הכל ועוד טענו לפי דבריו אף אם היה מחילה ממש היתה מחילה בטעות דהוא אמר לפניהם תמיד שיש הפסד בשנה הראשונה והוא אמר שקר כי עשה בערמה ובתחבולה מהגוי שיאמר שיש הפסד כדי להטעותם בא והראיה שעשה קשר עם הגוי שלא יבא שום שותף להחדר שלוקחים שם המכס ועוד טענו השותפים שאף אם היו כדבריו שמחלו לו מתחלה מ"מ כהיום שאחר כך נתעסקו תמיד בעסק המכס ה"ל אף לאחר המחילה קיימו וקבלו מתנות בחלקים כמקודם בידיעת אותו השותף וגם הם חתומים על שטרי חובות מעסק זה עד עתה לאחר ג' שנים ואם כן אף גם הוא מחל להם אותו מחילה הראשונה מחדש כי מאי אולמא האי מהאי ועוד טענו השותפים שלא שייך בזה מחילה כיון שהשטר שותפות בידם. זאת ועוד אחרת שלאחר כלות ג' שנים שכר אותו השותף הנ"ל מחדש אותו המכס מהגזבר כאשר היה מתחלה. והנה שאר השותפים טענו שירצו להחזיק כמקדם אתו עמו כמו שמבואר באותו שטר שותפות כל משך זמן השותפות אשר נשכור מהגזבר המכס והנה אותו השותף אומר הנה כבר מחלתם לי הכל בשנה הראשונה ועוד שאמו מתה אשר היתה גם כן נשתתפת באותו שותפות מקודם וכיון שמת' אמו כבר נתבטלה כל השותפות ושאר השותפים טענו שלא מחלו כלל עכ"ל השאלה.
נראה לי תשובה לפנ"ד דגבי נדון דידן אף אם תמצא . לומר אם שכדברי הטוען אמת הוא שא' מהשותפין או כולם אמרו לפניו שהם מחלו לו רק שיקבלו קרנם ורווחים עכ"ז לא מהני דהוי רק כמו פטומי מילי דלא קניא דהרי מ"ש הטור בסי' רמ"א כשמוחל לחברו דבר שהוא חייב דאין צריך קנין אלא מיד כשמחל לו זכה במה שבידו היינו משום הטעם שכתב הב"י וז"ל והטעם מבואר דכיון שהוא בידו מיד זכה בו דאין לך משיכה גדולה מזו ולכן אף על פי שהיה דברים בעלמא מכל מקום קנה דהוה כמשיכה כיון שהי' בידו ממש החוב מה שהיה חייב לו משא"כ בנדון דידן לא מהני מחילה כיון דאין בידו עדיין לא שייך לומר שקנה במשיכה כיון דאין בידו דהרי הוא בכלל שותפות ובפרט שהיה הכל בתורת שלישית ביד הנאמן הסופר שנתמנה מכל השותפין ולא מהני כי אם כשאומר לשון מתנה גמורה ועוד שהרי טען שהמחילה היה מיד בשנה הראשונה קודם שקיבל לידו שום מעות:
אם כן לא שייך בזה מחילה דלא שייך מחילה כי אם דוקא גבי חוב או פקדון או בשט"ח גמור דהיינו כעין משכון שהכל הוא בידו ושלזה כתב רמ"א בהג"ה סי' רמ"א בשם יש מי שאומר דמהני מחילה ומו' הגאון ז"ל כתב בסמ"ע דצריך להחזיר לו השטר שר"ל דהיינו דווקא באופן שאותו השטר הוא) השטר חוב שיש חוב בידו ולכן מיד כשמחל לו החוב אזי קנה אפילו בדברי' בעלמא דהוה כמו משיכה ולכן צריך להחזיר לו את השטר או משכון דהיינו כיון שבידו החוב אבל בנדון דידן גבי שותפות המבואר בשטר לא שייך גבי' לשון מחילה כי אם לשון מתנה ממש דבמאי קנה דהרי לא מחל לו שום דבר ובאיזו קנין קנה והוי רק פטומי מילי בדרך שחוק והיתול בעלמא ולא שייך בזה מחילה כלל ולכן לפי זה יתורץ גם כן דברי מ"ו הגאון ז"ל דלא יסתרו דבריו בסמ"ע בסימן י"ב ס"ח על מה שכתב הבית יוסף בשלחן ערוך דמחילה אין צריך קנין וכתב מ"ו דמיירי דלא תפס שטרא דאי תפס שטרא כל זמן שאין מחזיר לו מיד לא מהני אפילו מחילה גמורה בלא קנין ובסימן רמ"א ס"ב כתב מ"ו על הרמ"א מה שכתב בשם יש אומרים דאפילו היה לו שטר או משכון עליו דהוי מחילה אפילו בדברים בעלמא כתב מ"ז ז"ל פי' שצריך הנותן להחזיר להמקבל השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו ואם כן דברי מ"ו סתרי אהדדי וגם הרמ"א במאי דסתם לעיל סי"ב וא"ל שכתב מ"ו בסי' הרמ"א אדעת יש אומרים מה שהביא הרמ"א ז"ל דס"ל הכא להלכה מה שאין כן לעיל סי"ב שכתב הרב המחבר ב"י שהוא ס"ל כדעת הרמב"ם שהביאו הטור וכמ"ש לקמן בסימן רמ"א שדווקא כשיש לו חוב או פקדון ולא שטר או משכון ועל זה כתב מ"ו לחלק בין תפס שטרא או לא תפס שטרא אך הוא לא סבירא לי' הכי רק כדעת הרמ"א להלכה. דזה אינו דאם כן למה צריך מ"ו לפרש דברי המחבר בזה. כיון שאין הלכה כדבריו וגם לא הוה לי' לסתום אלא לפרש שהרמ"א לא סבירא לי' הכי כמ"ש לקמן בסי' רמ"א. ומדלא כתב כן צריך לפרש באופן אחר דהיינו שנלע"ד שרצונו לחלק בזה החילוק שכתבתי ובסי' י"ב לא מיירי כי אם בעניני מחילה בסתם על עסק או שותפות או משא ומתן. מה שאין ביד חבירו ממש דומיא דפשרה שאין בידו ולכן כתב מ"ו כשתפס שטרא לא מהני כל זמן שאינו מחזיר לו מיד אפילו מחילה גמורה בלא קנין מה שאין כן לקמן בסי' רמ"א מיירי בענייני חוב מה שביד חבירו ולכן מיד כשמחל לחבירו ואפילו בדברים בעלמא מהני וקני במשיכה ולכן אף שיש לו משכון או שטר צריך לחזור לו כיון שמחל לו מה שבידו משא"כ כשאין בידו מה שייך גבי לשון מחיל' דבודאי לא קניא וגם הטור הביא בסי' י"ב דעת ר' ישעי' דמחילה אין צריך קנין מכל מקום כתב דוקא במחל לו ולא תפס שטרא אבל בתפס שטרא צריך קנין גם דומה ממש לדין מ"ש המרדכי פ"ק דסנהדרין והביאו הרמ"א סי"ב ס"ז כשמחל קנין על הפשרה צריך להקנות לו החפץ שלא יהא קנין דברים ואם כן ה"ה נמי בנ"ד כי במאי קנה במאי שאמר לו שמחל לו ואף ע"פ שמ"ו כתב שם בסמ"ע ז"ל נראה דוקא בנתבע שמקנה לו ליתן ואתן הוי קנין דברים וכו' אבל בתובע סגי שיקנה מידו לוותר ולמחול מה שבידו כו' מ"מ הרי דקדק וכתב מה שבידו ר"ל נמי דווקא כיון שהוא בידו מש"ה מועיל בו לשון המחילה ועוד שהרי מסיק וז"ל ואי תביעתו מכח שטר שבידו מקנה לו בקנין שיחזיר לחברו השטר כו' אבל אם מקנה לו בקנין שיעשה לו שטר מחילה הוה קנין דברים כמ"ש הרמ"א בסי' ר' ס"א עכ"ל והנה ה"ה בנדון דידן הוה קנין דברים שלא קנה אפי' בקנין כ"א שקנה ממנו שיחזיר לחבירו כל זכיותיו אז לא הוי קנין דברים כמ"ש הרמ"א שם והוא דעת תשו' הרש"בא וא"כ איך יעלה על הדעת בנ"ד שבסיפור דברים בעלמא מה שאמרו לו השותפי' לפ"ד שמחלו לו שהוא קנה בדברים בעלמא בלא קנין ואע"פ שלטענותו נתנו לו ת"כ שהם מחלו לו מ"מ נ"ל דלא מהני דכיון דלא הוי מחילה כיון שלא היה בידו כלל א"כ גם הת"כ לא מהני דהרי לא ת"כ כ"א בזה למאי שמחלו לו בדברי' והרי לא קנה בזה במחילה זו א"כ גם לא קנה הת"כ כי על מה חל הת"כ. זאת ועוד אחרת דהוה נ"ד כאלו מי שמחל דבר שלא בא לעולם דלא מהני כמ"ש בתשו' הר"ן הביאו הר"מא בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה דכשם שאין אדם יכול להקנות דשלב"ל כך אין יכול למחול דשלב"ל והרי הריווח וההפסד עדיין לא היה בעולם כ"א עד אחר תשלום כלות ג' שנים עד לאחר החשבון וא"כ אין יכול למחול את זה כ"א כשיחזרו לו השטר שותפות דאיך אמרו שהם מוחלים לו שידי מסולקת ממנו הלא בשטר שותפות מבואר שהם עדיין שותפים ואינם מסולקים זה מזה כל זמן שיחזיקו וישכרו המכס מהגזבר והם מבררים שהחזיקו ביחד דלא אשתמיט חד פוסק שכתב בפי' דין מחילה גבי שותפים כשיש שטר ביד השותפי' כמ"ש בשט"ח ולדידי ניחא דאין שייך בו המחילה כי אם כשיחזור השטר שותפות ועוד מ"ש מדין שכתב הרמ"א בסי' רמ"א ס"ד בהג"ה והוא דעת הרא"ש בתשו' כמ"ש הטור בסי' ע"ג ז"ל מחילה אין שייך אלא במעות שחייב לו אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו ואמר לו מחול לך דלא מהני ופי' מ"ו בסמ"ע משום דלשון מחילה לא שייך בדבר שהוא בעין ביד המקבל אלא דווקא בחוב שחייב לו דלהוצאה ניתנה ואינו בעין וא"כ ה"ה גבי שטר שותפות דאינו חוב דחייב לו ואין שייך בו לומר דלהוצאה ניתנה והוי כמו בעין ביד המקבל ובפרט בשטר שותפות שביד השותפות דלא מהני בזה לשון מחילה ועוד דקיי"ל גבי מתנה כל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון מתנה אם נתכוון למתנה גמורה על המקבל להביא ראי' כמו שמבואר בסי' רמ"ו וא"כ ה"ה גבי מחילה זה דלא נתכוונו השותפי' כלל כ"א לפטומי מילי כדי להוציא ממנו קרנם ורווחים ועוד דאף את"ל שהם מחלו לו מכל מקום כיון דהוא לא מחל להם ג"כ בפירוש שנסתלקו זמ"ז לגמרי רק שטען שהוא קיבל ת"כ מהשותפים שהם מחלו לו א"כ א"ל שאחז החבל בשני ראשים שהוא לא סילק עצמו כ"א כשיהיה הפסד אז היה אומר שהוא לא קיבל הת"כ בתורת פטור שהוא לא מחל להם ולא היה באחריותם וא"כ כאשר שהוא לא מחל להם בפירוש א"כ גם הם לא מחלו בתורת מחילה רק בסיפר דברים בעלמא מתחלה וחוזרים מיד בתכ"ד כיון שהוא לא מחל להם בפירוש ג"כ עוד י"ל דכיון שלא נתן להם השותף לשאר השותפים את קרנם ורווחים מיד הרי המחילה מעיקרא בטלה כי בוודאי כוונתם היה שיקבלו מיד וגם ליתן להם כל השטרי חובות שהם חתומים עליו והרי עדיין עד עתה לאחר כלות. ג' שנים הם התעסקו בעסק זה ועוד דמעקרא דדינא פירכא בהיות שהביאו השותפים ראיות ברורות שעסקו בעסק המכס הן בעניני הסוחרים ומשפטם עם בני הקהלה בחשבונות עד כלות ג' שנים וגם הם מיחו בהסופ' שלא יתן לאותו השותף המעות מהמכס רק לקח ביד חזקה ע"י עמלק הגוי שותפו גם קיימו וקבלו המתנות מהסוחרים כל א' וא' לפי חלקו כאשר קיבלו מקודם מתחלת שנה ראשונה עד כלות סוף ג' שנים בידיעתו כנהוג והרי גילה בדעתו שעדין יש להם חלק בשותפות שלא סילקו ידיהם מהשותפות כלל:
ובאם שהוא אחז החבל בשני ראשים פן ואולי יהיה הפסד יתבע אותם לדין ליתן לו חלקו והפסדו א"כ ה"ה הם ג"כ לא סילקו עצמם ממנו ומה שדברו בפני' היה דרך סיפור דברי' כדי להוציא ממנו מעות קרנם ורווחים ועוד שעדיין הם חייבים ביחד במה שהם חתומים בשט"ח א' עבור עסק השותפות ה"ל ועדיין לא נתפרע את החוב עד עתה לאחר כלות הג' שנים א"כ מכל זה מוכח שהם מוחזקים עדיין ועוד אף אם נאמר שהם מחלו לו מתחלה באותו שנה ראשונה ממש לאחר שעסקו בהתעסקות המכס לאחר כן וקיימו וקבלו מתנות מהסוחרים כפי חלקם כמקודם בידיעת אותו השותף נאמר ג"כ שחזר ומחל להם אותו המחילה ראשונה וחזרו וקנו בהשתפות החדש במה שעסקו ביחד במו"מ באותו המכס ובפרט שהם עדיין חייבים ביחד עבור אותו המכס כמו שמבוא' בסי' קע"ו דאם התחילו לישא וליתן בעסק השותפות לקנות או למכור דמהני דמאי אולמא האי מחילה מהאי מחילה דהאי מחילה מה שמחלו השותפות דרך דיבור בעלמא ולמאי שנא' ג"כ שאף הוא מחל להשותפו' לאחר שעשו מעשה אותו עמו. בהתעסקות מחדש ובפרט שהשטר שותפות קיים ביד השותפות בוודאי חזרו להשותפות:
ועוד נלע"ד דהוי מחילה בטעות דלא מהני אפי' קנין כמ"ש מהרי"ק שורש קי"א והביאו הרמ"א בהג"ה אם א' נתפשר בירושתו בעד דבר מועט. כי אמרו לו שלא היו נכסים מרובין ואח"כ נודע לו שהיו נכסים מרובין ושהיה מגיע לחלקו כמעט כפליים דהוה פשרה בטעות וא"כ ה"ה כ"ש בנ"ד שהטעה השותפים באמרו שיש הפסד ועש' קשר עם הגוי עמלק ימ"ש והיה רווחים סך גדול ונורא כאשר הוא מבואר בפנקס ועפ"י עדות והשותפים לא ידעו מזה אדרבא השתדל עם הגוי עמלק בתחלת שנה ראשונה שלא יבואו לשם שום שותף בהחדר לקיחת המכס כי אם הוא בעצמו ואין לך מחילה בטעות גדול מזה ואפי' אם היה בקנין מכ"ש דרך סיפור דברים בעלמא וכמ"ש הב"י בשם הרשב"א בס"ס י"ב ולגבי מחילות שמים עדי וסהדי שלא מחל אלא באונס ואפילו לא נאנס וסבור שאינו בידו יותר ונמצא שיש לו מחילתו בטילה וכל דלא ידע לא מצי מחיל אע"פי שכתב כו' עד שיאמר מרצוני בלא שום אונס ויודע אני שיש לי בידך יות' וכו' ואף גם זאת אותו העד המסייע לו לפ"ד במה שאמר שא' מהשלשה שותפים מחל לו מ"מ אף אם היה כדבריו שא' מחל לו מ"מ יתן להם שני חלקים וחלק א' יהיה מחול וגם איננו מקרי מוחזק שיהא נאמן במגו במה שלקח אח"כ המעות המכס לידו באשר שהיה הכל ביד השליש הנאמן מכל השותפין וממנו לקח ביד חזקה ע"י הגוי העמלק ימ"ש אשר ציוה ליתן לו [הנה הדיינים האלוף ר"מ ואב"ד שלנו גם הנבררים מצדדים יצ"ו פסקו וענו על העבר מה שהיה ריוח באלו הג' שנים שאותו השותף ישבע בפא"ה ובנק"ח שכדבריו כן הוא שאותן השותפין נתנו לו ת"כ שמחלו לו. הכל או יהפוך על השותפים שהם ישבעו שלא מחלו לו ונ"ל:
כלל העולה שאין שייך בזה לשון מחילה כלל וגם היה בטעות אף אם היה כדבריו ובפרט שהוא לא מחל להם גם כן בפירוש ובפרט שנתן להם המתנות כפי חלקם כמקודם ואף גם זאת על להבא במה ששכר אותו השותף מחדש מהגזבר כמקודם והוא טען כיון שמחלו לו ונתבטל השותפות לגמרי משם והלאה א"כ גם אין חלק לשותפים להבא אתו עמו כמ"ש:
הנה גם בזה יש לפקפק כי מ"ש הטור בסי' קע"ו שאם א' מהשותפים או מהמתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק אע"פ שקבע אותו זמן קבוע היינו דווקא גבי יורשים שיכלו לומר כל אחד נשתתפתי עם אביך מפני שידעתי שהוא בקי במו' שהוא נאמן ואין כן אני עמך וה"ה היורשים יוכלו לומר לו להיפך וכו' כמ"ש מ"ו שם משא"כ בנ"ד שהשותפים עשו יחד שותפות זע"ז אשר הם עדיין חיים כמקודם כל זמן אשר ישכור המכס ואין שייך בזה טעם הנ"ל גם אין לדמות לדין מ"ש הריט"בא והביאו הר"מא שם בהג"ה סי"ט שלשה שקבלו עיסק' מא' ומת א' מהם שנתבטל הענין ויכולין לחזור בהם דגם זה אינו דשם קיבלו השותפי' אותו העיסק' מאיש א' ולכן אם מת א' מהם נתבטל הענין שאותו האחר יכול לומר שנתן להם ביחד דוק' משא"כ בנ"ד דהם שוים כולם לטובה ומה בכך שמת א' מהם הרי הנשארים נשארו בשותפות והן מוחזקים כולם ביחד זה כמו זה וק"ל נ"ל: