אור ברסלב

שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]

סימן נא

סימן נ

אל כבוד ידידי הרב המאוה"ג החו"ב וכו' מו"ה פנחס זעליג נ"י האבד"ק אוזלייאן יצ"ו. ע"ד השאלה מהקידושין שיש ג' עדים, וכולם העידו שאחז את ידה והניח לתוכה עשרה קאפ בעוד שאחז את ידה ואח"כ אמר הלשון קידושין אך בנוסח האמירה מחולקין המה בעדותם העד שמעון אמר אחר שהניח והיתה ידה פתוחה א"ל הא"מ כיד מו"י והעד אייזיק אמר שאחר שהניח אמר ה"א מ"ל בטבעת זו ובמטבע זו כדת מו"י, והעד הג' משה הענדיל אשר הוא, שני בשני עם העד אייזיק הנ"ל בני אחים מן האב, וגם הוא נשוי אחותו של אייזיק הנ"ל אמר שאחר שהניח אמר האמ"ל במטבע זו כדמו"י, והבתולה אמרה ער האט ביי מיר אחאפ גיטאן די האנד מער האב איך ניט גיהערט און גיזעהן, וכולם אומרים שלא ראו מה שעשתה הבתולה עם המטבע הנ"ל, זהו תורף השאלה בקוצר. הנה הדבר פשוט שאין שום חשש בקידושין אלו, כיון שאין שום ראי' על ריצוי דילה דבשאר קידושין הנטילה הוא ראי' על הריצוי ואף למאן דחייש בשתיקה לאחר מ"מ אין הראי' על הריצוי דידה מהשתיקה רק ממה דלא שדיתינהו דאי לא ניחא לה, תישדינהו ומש"ה בפקדון שתיקה לאחר מ"מ לאו כלום הוא, וא"כ אם אין העדים יודעים אי שדינהו אי לא ממילא דאין שום ראי' על הריצוי, וא"כ ממילא בניד"ד דכל העדים אומרים שאינם יודעים מה שעשתה אחר שהניח את ידה ואחר אמירתו א"כ ממילא אין שום ראי' על ריצוי דידה ולאו כלום הוא. וגם אי"ל דדוקא שתיקה לאחר מ"מ אין ראי' על ריצוי דידה מהשתיקה, אבל בשעת מ"מ אף דאין ראי' מהנטילה מ"מ יש ראי' על ריצוי דילה מהשתיקה דאי לא ניחא לה הוי אמרה דלא ניחא לה, ומדשתקה מכלל דנתרצית דז"א דכבר הסכימו כל האחרונים דאף בשעת מ"מ אין ראי' מהשתיקה לחוד רק ממה דלא שדיתינהו כמבואר בשו"ת תפארת צבי (סי' ק"י) ובשו"ת חוט המשולש (סי' א'), ועוד כמה אחרונים ובפרט דהכא שפיר י"ל דהוי שתיקה לאחר מ"מ דהאמירה הי' אחר הנתינה לידה. וגם דהכא אין כאן רק קידושין בע"א דהא לפי דברי העד שמעון לא אמר לי, דלרוב הפוסקים ל"ח, ולא נשאר רק העד אייזיק עם משה הענדיל, דאף אם לא נימא נמצא א' קרוב או פסול עדותן בטלה אכתי אין כאן אלא ע"א דלרוב הפוסקים ג"כ ל"ח. ע"כ ברור דאין לחוש כלל ואפס, וגם הבתולה אמרה שלא ידעה כלל משום דבר, וג"כ יש מקום לומר שהיא נאמנת ע"כ נראה פשוט דמותרת להנשא בלי שום פקפוק ובלי שום חשש. ויען כי הדברים פשוטים לא רציתי להאריך בדברי פלפול אחרי שאי"צו לניד"ד, ועכ"ז לפטרו בלא כלום א"א, ע"כ אכתוב קצת כפי שיעלה בעטי בזה, ובמה דסיימתי אפתח. א) במה שטוענת הבתולה שלא ידעה כלל משום דבר, נראה דטענה מעליותא היא דמחמת ביעתותא ובהלה והדבר נעשה במהירות לא הרגישה ולא ידעה כלל. אמנם ראיתי להתפארת צבי (סי' ק"י) שכתב להביא ראי' דלאו כל כמינה לטעון כן מקי' (דף ס"ה) דרצה להביא ראי' דמקדש בע"א מהני מהא דתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קידשתני דהיכא משכחת לה בעדים, ואם איתא משכחת לה שאמרה שנתן לה שלא ברצונה והעדים לא ראו אם הי' ברצונה או שנתבהלה מחמתו וע"כ דהוו קידושין גמורים, עכ"ל, ולדעתי איננו ראי' דאני אומר ולטעמיך אכתי תקשה דיעויין סי' כ"ז בח"מ סק"א דכל הלשונות שאין הכל מכירין נאמנת לומר שלא הבינה ואם אומרת שהבינה הוי קידושין כמבואר שם סעי' ב' בהג"ה ובסעי' ג' בהג"ה לענין שונות המסופקין בשם הר"ן, וא"כ כ"ש בדבר עמה על עסקי קידושין רק העדים לא שמעו דהוי קידושין וא"כ אכתי משכחת לה דאמר לה לשון קידושין שאין הכל מכירין והוא אומר שדבר עמה מתחלה על עסקי קידושין והיא מכחשת שלא דבר עמה תחלה ואומרת שלא הבינה, וכ"ש למ"ש שם הרמ"א בהג"ה בסעי' ג' בשם המרדכי ות' מוהר"ם דאפילו נתן לה בשתיקה אם אומרים שנתכוונו לשם קידושין דהוי קידושין א"כ ג"כ כ"ש בדברו תחלה על עסקי קידושין רק דהעדים לא שמעו ואח"כ נתן לה סתם בפני עדים דהוי קידושין אם שניהם מודים ואפשר דבזה כ"ע מודים אף למאן דפליג על המרדכי הנ"ל, א"כ משכחת לה שנתן לה סתם בפני עדים והוא אומר שדבר עמה תחלה על עסקי קידושין והיא מכחשת, וכן משכחת לה בגוונא שהביא הרמ"א סי' מ"ב סעי' ד' בשם הרשב"א בקידש אותה דרך חור צר דא"א לראות אותה והיא אומרת דלאו היא היתה או דלא שמעה דנאמנת במיגו יעו"ש בח"מ סק"ט ובבי"ש ס"ק י"ג דבמודית הוי קידושין א"כ משכחת לה בקידשה דרך חור והיא אומרת דלא היא היתה, או דאומרת דלא שמעה והוא אומר שדיבר עמה תחלה על עסקי קידושין והיא מכחשת זאת, וטובא גוונא איכא לאשכוחי כיוצא בהן, וע"כ דהגמ' משני בפשוט יותר, וא"כ לאו ראי' היא כלל, ושפיר יש לומר דנאמנת ולצרף זה לסניף, ובפרט להפוסקים בסי' כ"ז דגם בה"א מקודשת לי נאמנת לומר שלא הבינה ובפרט בזמה"ז דאפילו אנשים בורים ועמי הארץ אינם יודעים ואינם מבינים וכ"ש נשים די"ל דמהימני וכמ"ש הבי"ש סי' כ"ז סק"ה דהכל לפי הענין, וא"כ לפ"ז פשיטא דנאמנת לומר שלא שמעה כלל במיגו דלא הבינה וכמ"ש הרשב"א שהובא בסי' מ"ב סעי' ד' הנ"ל. ב) מ"ש החת"ס דבגזל דידה דמחלקין בין שדיך ללא שדיך וכן להפוסקים דמחלקין בשתיקה לאחר מ"מ בין שדיך ללא שדיך דוקא בדידעינן דלא שדיך אבל בסתמא חיישינן לשדיך, לא נהירא כלל דא"כ נפל פיתא בבירא דאיך משכחת לה דהעדים ידעו דלא שדיך אם לא דלא זזו ידם מתוך ידה או מתוך ידו, דזה בוודאי גוונא רחיקא דליכא במציאות כלל, וההיפך מבואר מכל הפוסקים דבסתמא ל"ח אם לא בדשדיך ומה שהוציא זה החת"ס מת' מהרי"ל איננו מוכח כלל להמעיין דכוונת מהרי"ל דכיון דבלא שדיך ל"ח כ"ש בזה דמשודך עם אחרת דגרע יותר מלא שדיך כלל כדרך הבעלי תשובות. וכעין זה בת' רשב"א שהובא בב"י (סי' כ"ח) באשה שאמרה לאיש א' שיתן טבעתה לתקן לאומן וכו' דהשיב הרשב"א דאינה מקודשת בדלא שדיך אף בשתקה וכ"ש זו שצעקה, וכעין זה ג"כ הא דמהרי"ל הנ"ל והוא פשוט מאוד ואין לחוש כלל לדברי החת"ס בזה, דהחת"ס הבין דכוונת מהרי"ל היתה במ"ש דמשודך לאחרת היינו דמזה ידעינן דלא שדיך א"כ נראה דצריך ראי' וז"א רק דכוונתו דזה גרע יותר מלא שדיך כלל וכיון דלא שדיך כלל לא לזו ולא לאחרת ל"ח כ"ש בלא שדיך לזה ושדיך לאחרת, וכעין שכתב הרשב"א הנ"ל על גוונא אחרינא וכנ"ל, ואף לפי שהבין החת"ס ג"כ אין ראי' וכמ"ש הפ"ת (סי' כ"ח סק"י):

ג) ובגוף הענין בשתיקה לאחר מ"מ היכא שלא בא לידה בתורת פקדון דפסק הש"ע (סי' כ"ח סעי' ה') דהוי ספק קידושין כהפוסקים כר"ה ברי' דר"י דחוש לה הי' נראה להעיר ולחלק בין זמן הגמ' והראשונים לזמה"ז, עפ"י מ"ש הר"ן והראשונים דגם בפקדון אין האשה חייבת מדינא רק דטועית וסוברת דתתחייב משא"כ בלא אתא לידה בתורת פקדון אין שום אשה טועית בזה, ומעתה הי' נראה לומר דזה הי' בזמן הגמ' והראשונים שהי' דורם דור דעה עד שהדברים הפשוטים ידעו הכל, משא"כ עתה שבעוה"ר הדור יתום ואנו מגששים כעור באפילה והדברים הפשוטים אצלם צריכים לנו תלמוד גדול אפילו לגדולי דורינו ומכ"ש לנשים ועמי הארץ שאין שום דבר פשוט אצלם ושפיר י"ל בכל ענין אף בלא אתא לידה בתורת פקדון דטועית וסוברת דתתחייב, וממילא דדמיא לפקדון דשתיקה לאחר מ"מ לאו כלום הוא. ועד נאמן וסיוע גדולה לדברינו הנ"ל נראה דמי לנו גדול מהט"ז שהי' מגדולי הדורות שלפנינו, וכ' בחו"מ (סי' שפ"ד) דמעשה בא לידו בראובן שבקש משמעון שימכור לו חפץ א' ולא רצה והניח ראובן המעות לפני שמעון וזרקם שמעון ונאבדו, ופסק הט"ז דשמעון פטור והביא ראי' מפ"ק דקידושין (דף י"ג) דקאמר אם איתא דלא ניחא לה לישדינהו דמשמע אי שדיתינהו פטורה יעוישה"ט א"כ מבואר וחזינן דלהט"ז לא הוי פשיטא לי' לפטורא מאי דהגמ' קאמר דפשוט כ"כ עד שאין שום אשה טועית בזה, והוצרך לראי' מזו הגמ' א"כ חזינן להדיא כמה רחקה דעתם מדעתנו, דאצלם הי' פשוט כ"כ עד דאמרו שאין שום אשה טועית בזה ואצלינו אף לגדול הדור איננו פשוט ומבואר, וא"כ ממילא די"ל כדברינו הנ"ל דאף לר"ה ברי' דר"י בזמה"ז אין לחוש לשתיקה אחר מ"מ אף בלא אתא לידה בתורת פקדון, וכמעט דהדברים נראין מוכרחין ופשוטים אמנם כ"ז להר"ן והראשונים דכתבו דבפקדון ג"כ מדינא אינה חייבת רק דטועית וא"כ לפ"ז מוכרחין אנו לומר בדר"ה ברי' דר"י דקאמר בלא אתא לידה בתורת פקדון אי לא ניחא לה תישדינהו היינו דאין שום אשה טועית בזה, וא"כ כיון דחזינן דבזמנינו אף להט"ז לא הי' פשוט, א"כ כ"ש נשים, משא"כ להרמב"ן והראב"ד שהובא ברשב"א דסברי דבפקדון מדינא חייבת, שוב ממילא י"ל דר"ה ברי' דר"י סובר דהיכא דמדינא פטורה אף דאפשר דטעיא מ"מ אזלינן בתר דינא משום דדלמא יודעת או דאין מחלקין בין חכמה לאינה חכמה ואזלינן בתר דינא, וא"כ ממילא דאין לחלק בין זמנם לזמנינו ד) שוב ראיתי דכ"ז טעות הוא בידי דהנה יש לדקדק בדברי הט"ז (דסי' שפ"ד) הנ"ל דהביא ראי' מגמ' דקידושין (דף י"ג) אי איתא דלא ניחא לה לישרינהו משמע אי שדיתינהו פטורה, מאי משמע דקאמר הא הוא מבואר להדיא ואין לך ראי' גדולה מזו. ע"כ נראה דהמעשה הי' דזרקם ונאבדו קודם, שהי' אפשר לראובן ליטלם, וזהו באמת תירוץ הראב"ד שהובא ברשב"א קידושין שם על הא דהקשו הראשונים שם דגם בפקדון יכולה לשדינהו קמי' ולימא לי' הרי שלך לפניך, ותי' הראב"ד דסברה אי שדינא לי' אתי זיקא או כלבא ושדי להו מקמי דמצי ידא דמרייהו למשלט בהו, וקא מיחייבא בפקדון מדינא משא"כ בלא אתי לידה בתורת פקדון א"כ כל הגמ' דקידושין שם הוא מדינא, דלפ"ז שפיר מוכח מזו הגמ' דינו של הט"ז דאף נאבד ע"י הזריקה מקמי דמצי הבעלים למשקלינהו אפ"ה פטור, וכ"ז לשי' הראב"ד בקידושין שם, משא"כ לאינך תירוצי הראשונים מיירי דשדינהו קמי' הבעלים באופן דהבעלים מצו למשקלינהו רק דחוששת דהבעלים לא יטלו ויאבד אח"כ ובפקדון טועית וסוברת דאפ"ה תתחייב [או דמיירי תוך זמנו או משום דלא אמרה הש"ל כאינך תירוצי הראשונים שהובא ברשב"א שה] משא"כ בלא אתא לידה בתורת פקדון, א"כ אין שום ראי' לדינו של הט"ז דשפיר י"ל דדוקא שם פטורה משום דהבעלים מצי למשקלינהו ואינהו דאפסדי אנפשייהו במה שלא שקלינהו משא"כ בנאבד ע"י הזריקה מקמי דמצי הבעלים למשקלינהו שפיר אפשר דחייבת אף בלא אתא לידה בתורת פקדון, ולהכי קאמר הט"ז משמע משום דמשמע לי' דברי הגמ' דבפקדון מדינא חייבת והיינו ע"כ בנאבד מקמי דמצי הבעלים למשקלינהו וכמ"ש הראב"ד ואפ"ה בלא אתא לידה בתורת פקדון פטורה, ולפי שאינו מוכרח לכך כתב משמע דאינו אלא משמעות וכ"נ כוונת הט"ז מהראי' השני' שהביא הט"ז שם דהוזק ע"י אפוקי דמשמע ג"כ דתיכף ע"י הזריקה נאבד. ומאחר שכן ממילא שוב אין לנו שום סמיכה להקל בזמנינו מכח דברי הט"ז הנ"ל דבממ"נ לביאור הט"ז איצ"ו לומר דאין שום אשה טועה בזה רק דאזלינן בתר הדין וכנ"ל ולשי' הר"ן דמיירי דזורקת באופן דהבעלים יכולים ליטלם שפיר אפשר דגם עתה אמרינן דאין שום אשה טועית בזה ואין לנו שום נדנוד ראי' לחלק בין זמנם לזמנינו, דדברי הט"ז שנסתפק אינם ענין כלל לדברי הר"ן שכ' שאין שום אשה טועית בזה וכנ"ל, ופטפיא דאורייתא טבין. ה) והנה המהר"ם פאדווי הובא בט"ז (סי' כ"ח ס"ק י"א) כתב דדוקא בשדכו תחלה חיישינן לשתיקה לאחר מ"מ בלא אתא לידה בתורת קידושין אבל בלא שידך לא חיישינן, והט"ז תמה עליו דא"כ אמאי הוי קידושי ספק יעוי"ש ותמה תמה אקרא על תמיהתו דהא הסכימו הראשונים דבשתיקה אחר מ"מ אף שדיך ל"מ כמבואר בר"ן ורשב"א וכמבואר ג"כ בבי"ש (ס"ק י"ג) ובגר"א (ס"ק ט"ז) וא"כ לק"מ על המהר"מ פאדווי [ומה שתמה כת"ר על הט"ז דכיון דסתר לדברי מהרמ"פ א"כ למה כתב בסוף דמה שהחמיר להצריך גט הוא חומרא בלא טעם, במח"כ שגה כת"ר בזה דנהי דסתר טעם זה מ"מ חטף דמיא לפקדון כיון דחייבת באחריות וכמ"ש המהרמ"פ בטעם השני וכ"ה בח"מ (ס"ק י"ג) והוא פשוט] אמנם ראיתי בת' מהרי"ט (ח"א סי' קל"ח) שהביא בשם מהרש"ך כסברת מהרמ"פ הנ"ל וקלסי' מאוד רק שכ' דאית לי' פרכא דא"כ מאי מייתי רבא ראי' דשתיקה לאחר מ"מ לאו כלום מברייתא דפקדון הא י"ל דשאני הכא דשדיך, וכן ר"ה ברי' דר"י ל"ל למימר דאי לא ניחא לה תישדינהו ע"כ הוכיח מזה דלא כמהרש"ך וכ"כ עוד (בח"ב אבה"ע סי' מ"ג). ולדעתי הי' נראה להביא ראי' מהגמ' לסברת מהרמ"פ ומהרש"ך הנ"ל דלדבריהם יתפרש שפיר הסוגיא דקידושין (דף י"ג) כאשר יבואר, והוא, דהנה בדברי הגמ' יש לדקדק טובא בקו' ר"ה ברי' דר"י דקאמר התם בתורת פקדון כו' הכא בתורת קידושין כו' דמשמע להדיא דאם היתה מקבלת הכא ג"כ בתורת פקדון שפיר הי' דומה להתם, והדברים תמוהין מאוד דהא כשקבלה לא ידעה מזוזי דאית בה רק מציפתא גופי' והציפתא לית בה שו"פ דאפילו אם הי' מקבלת בתורת פקדון ליכא שום חיוב אחריות דהא פחות משו"פ ליכא בה דין שמירה ומהמעות לא ידעה כלל ולא קבלינהו לא בתורת פקדון ולא בתורת קידושין, וע"כ האי דקאמר הכא בתורת קידושין קאי על הציפתא גופי' וא"כ אפילו אי הוי יהיב לה בתורת פקדון ג"כ הוי שייך אי לא ניחא לה תישדינהו כיון דהציפתא גופי' ליה בה שו"פ ומהמעות וזוזי דאית בה לא ידעה כלל והניחא לשי' הפוסקים בחו"מ (סי' פ"ח סעי' ג') דבכלים אף בפחות משו"פ וכמ"ש הסמ"ע (שם סק"ז) א"כ הי' אפשר לומר דציפתא דהיינו מחצלת לפירש"י והר"ן הוי כלי דאף בפחות משו"פ אית בה דין שומרים וא"ש, אמנם לשי' הפוסקים דגם בכלי בעינן שו"פ קשיא כנ"ל, ואף לשי' הפוסקים דכלים אף בפחות משו"פ מ"מ לענין שומרים אם יאבד י"ל דעתה לענין חיוב ממון שוב אין נזקקין יעו"ש בקצוה"ח (סק"ד) ובנתיבות שם שדקדקו בזה ואם נימא דאין נזקקין קשי' כנ"ל לכו"ע, וגם לפמ"ש הרשב"א בשבועות (פ' כל הנשבעין) דבכלי מתקדשת אף בפחות משו"פ הובא בקצוה"ח שם סק"ג א"כ שוב מוכרח דציפתא, לאו כלי הוא דאל"כ מאי אמרו לו דלית שו"פ הא בכלי ל"ב שו"פ וע"כ דלאו כלי הוא, וכן לפי' ר"י הזקן הנדפס בש"ס החדשים דווילנא דפי' ציפתא אגודה של הדס א"כ לאו כלי הוא וקשי' כנ"ל. ו) ואף אם נפרש דלא כרש"י שכתב קידושין (י"ב ב') בד"ה הוי' שתיקה דלאחר מ"מ דמיירי דלא ידעה מהמעות וכ"כ הר"ן והרשב"א, רק דנימא דגם היא ידעה מהמעות רק הוא אמר לה תחלה דמקדשה בהציפתא לחוד ולא במה דאית בה עד דאמרו לי' דלית בי' שו"פ דאז אמר דתיקדוש בד' זוזי דאית בה אבל גם מעיקרא ידעה מהד' זוזי מ"מ הגמ' דקאמר הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה ע"כ דלא קאי על הד' זוזי דהא הד' זוזי לא יהיב לה בתורת קידושין וע"כ דלא קאי רק על הציפתא גופי' וא"כ אף אם הוי יהיב לה בתורת פקדון והי' מפרש לה דהציפתא גופי' יהיב לה בתורת פקדון ג"כ לא נתחייבה דהציפתא לית בה שו"פ והזוזי הא לא קבלה בתורת פקדון אף דידעה בהו, כמו דלא נתקדשה בהד' זוזי אף דידעה בהו משום דפי' דבהציפתא מקדשה והד' זוזי הוי נתינה בעלמא ממילא שלא בתורת קידושין וה"נ אי הוי יהיב לה בתורת פקדון כיון דמפרש דרק הציפתא יהיב בתורת פקדון לא נתחייבה בתורת פקדון רק על הציפתא והד' זוזי הוי נתינה בעלמא ממילא שלא בתורת פקדון. אמנם לזה הי' אפשר דיש לחלק דבשלמא כשנותן לה בתורת קידושין כיון דפי' דבהציפתא מקדשה לא קנתה רק הציפתא ולא הד' זוזי אף דידעה בהו, וא"כ ממילא הוי הד' זוזי נתינה בעלמא ממילא שלא בתורת פקדון אבל אי הוי יהיב. לה הציפתא בתורת פקדון כיון דידעה ג"כ מהזוזי ממילא הוי כולה פקדון דבקידושין שייך לומר בציפתא ולא במה שבתוכה עי' קידושין (מ"ח ב') אבל בפקדון ל"ש לומר בה ולא מה שבתוכה והי' כולה פקדון והי' מתיישב שפיר, אמנם הראשונים הנ"ל לא פירשו כן רק דהיא לא ידעה מהד' זוזי וא"כ קשי' כנ"ל דאף אם הי' מקבלה בתורת פקדון לא היתה מתחייבת, והא וודאי אי"נ לפרש דבתורת קידושין יהבינהו ניהלה קאי על אמירה השני' דאמר דתתקדש בד' זוזי דהודיעה מהזוזי דהא אז אף אם אמר לה לפקדון ג"כ הי' אפשר לה לשדות, וגם כמו התם בתורת פקדון קאי על נתינה הראשונה ה"נ האי הכא בתורת קידושין קאי (יותר לא נמצא וחבל. המעתיק.):

תוכן העניינים

שות אור גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה