אור ברסלב

שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]

סימן מ

סימן לט

בהל' חליצה (סי' קס"ט סעי' כ"ו) ינעול המנעל על רגלו כשהוא יחף ולא על בתי שוקיים שלא יהא מעל דמעל, וכתב הבי"ש (ס"ק כ"ה) ואם חלץ גם הבתי שוקיים כשר, כ"כ הרא"ש וכן מוכח בש"ס עכ"ל. ודבריו תמוהין מאוד, דע"כ לא כתב הרא"ש דחלצה שניהם כשר, רק בב' מנעלים זה ע"ג זה דהוי שפיר חליצה משום התחתון אבל במנעל על בתי שוקיים כיון דהעליון הוי מעל דמעל והתחתון הא אינו של עור י"ל דפסול אף בשליף לתרווייהו. ומצאתי בס' בית הלוי (סי' ג' בהג"ה) שהרגיש בזה והניח בצע"ג ודייק מדברי הריטב"א ג"כ דפסולה. ובראייתו מדברי הריטב"א יבואר להלן אי"ה, ויען כי יש לי איזה הרהורי דברים בזה אמרתי לבאר באורך ואגב יתבארו דברי הראשונים בזה. א) הנה מקור דברי הש"ע דינעול כשהוא יחף הוא מדברי המרדכי וס' התרומה כמבואר בב"י וזה לשונם שלא יהא מעל דמעל ואע"ג דסנדל של עץ כשר ומוקי לה בגמ' במחופה עור וכן אנפילים של בגד היינו לפי שתפורים יחד והוי מנעל אחד אבל מנעל על בתי שוקיים איקרי מעל דמעל עכ"ל, וא"כ מבואר להדיא דכוונתם אף דחולץ גם הבתי שוקיים עכ"ז איקרי מעל דמעל, דאי בחולץ המנעל לחוד מעל בתי שוקיים, א"כ מה קשיא להו מסנדל של עץ דהא התם חולץ שניהם דכיון דתפורים יחד בוודאי חולץ שניהם וא"כ אין צריך לחלק בין תפורים יחד לאינם תפורין דבכה"ג דחולץ שניהם גם בבתי שוקיים כשר לדעת הבי"ש, והו"ל לחלק דהתם חולץ שניהם משא"כ הכא דחולץ המנעל לחוד, וע"כ מוכרח דכוונתם למפסל אף בחולץ שתיהן ולהכי שפיר קשיא להו מסנדל של עץ ומחלקו בין תפורים לאינן תפורין ובאינן תפורים אף בחולץ שתיהן פסול דעיקר החליצה הוא בעליון והוי מעל דמעל אף בחולץ שתיהן וכנ"ל ואיננו דומה לב' מנעלים דהתם הוי שפיר חליצה בהתחתון משא"כ על בתי שוקיים וכנ"ל, והדברים מוכרחין. ב) אמנם לכאורה מרש"י יבמות (ק"ב א') יש להוכיח כדברי הבי"ש, דהנה שם חקר הגמ' דמה טעם אין חולצין במנעל לכתחילה אילימא משום דהוי פנתא מעל וארקתא מעל דמעל א"ה אפילו דיעבד נמי לא, ופירש"י שם וע"כ דלא הוי מעל דמעל משום דחולץ לשניהם דאף בב' מנעלים כי שלפא לתרווייהו שפיר דמי כדאמר לקמן ב' מנעלים כו' וע"כ לא מיבעי' לי' רק בקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי אבל בשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי עכ"ל, וא"כ מבואר מרש"י דאינו מחלק בין תפורים יחד לאינם תפורים דאל"כ הו"ל לפרש בפשוט דכיון דמחוברים לאו מעל דמעל הוא, וע"כ דאיננו מחלק בהכי ואי הוי פסול בב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו גם מנעל הי' פסול אף דמחובר כאחד רק כל ההכשר הוא משום דגם בב' מנעלים נפרדים ג"כ כשר כה"ג. וא"כ יקשה לרש"י מסנדל של עץ דכשר במחופה עור דהוי כחולץ על בתי שוקיים דהתחתון הוא של עץ, א"כ הוי מעל דמעל אף דמחוברים כאחד הא נתבאר דלרש"י ל"מ מחוברין כאחד וכנ"ל וא"כ מוכרח מרש"י דאף היכא דהתחתון איננו של עור עכ"ז כשר היכא דשלפינהו לתרווייהו, א"כ לכאורה מוכרח מרש"י כדברי הבי"ש. ג) אמנם כד דייקינן שפיר נראה דגם מדברי רש"י אלו מוכרח דלא כהבי"ש. דהנה לכאורה יש לתמוה דאיך מדייק רש"י מהא דלא איבעי לי' בב' מנעלים רק בקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי וקאי עילאי מכלל דבשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי, דדלמא בהיפך דבשלפתינהו לתרווייהו פשיטא לי' דפסולה משום מעל דמעל רק בקרעתי' לעילאי ולא חלצה רק התחתון מיבעי' לי' והו"ל לרש"י לדייק מהא דקאמר מעיקרא ה"ד אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל ולא מעל דמעל דמשמע דדוקא בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי אבל בשלפתינהו לתרווייהו שפיר. דמי. אבל מהא דדייק רש"י לכאורה אינו מוכח כלל וכנ"ל, גם ברשב"א יבמות (ק"ב ב') ד"ה סנדל התפור בפשתן מבואר ג"כ הראי' דשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי מהא דבעי בקרעתי' לעילאי וכמ"ש רש"י ולכאורה הוא תמוה וכנ"ל דמשם אין ראי' כלל. ע"כ נראה מוכרח דס"ל דאין שום סברא למפסל בשלפתינהו לתרווייהו, משום מעל דמעל רק אי נימא דחליצת התחתון לחוד בלא העליון לא מהני ומוכרח לחליצת העליון ג"כ א"כ שפיר י"ל דמעל בעינן ולא מעל דמעל, אבל אי חליצת התחתון לחוד מהני אי הוי אפשר למשלף התחתון בלא העליון, אין שום סברא כלל למפסל בשלפתינהו לתרווייהו דניתרת בשליפת התחתון לחוד ושליפת העליון אין צריך כלל ואיננו מעלה ולא מוריד והוי כלא חלצה העליון דכשר. והנה הא דמיבעי' לי' בקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי וקם עילאי נראה דה"ה אי הוי אפשר גם בלא קרעתי' לעילאי למשלף התחתון בלא העליון ג"כ הוי מיבעי' לי' אי ניתרת בזה, דיעוי' בבי"ש (ס"ק ל"ז) דבנקרע רוב המנעל הוי חליצה פסולה א"כ הוי כיש כאן מנעל העליון, ואפ"ה אי לאו דגלויי כרעא בעינן הי' כשר בשלפתי' לתתאי וקם עילאי א"כ ה"ה בב' מנעלים באפשר למשלף התחתון בלא העליון ג"כ הי' כשר אי לא בעינן גלויי כרעא, והא דבעי בקרעתי' לעילאי ולא בעי בב' מנעלים שלמים לתחתון וקם העליון היינו משום דאורחא דמלתא דבלא קריעת העליון א"א למשלף לתחתון, ותדע דלמאי בעי בקרעתי' ולא בהלך מעיקרא במנעל העליון קרוע וע"כ דאורחא דמלתא נקט. ולפ"ז אשה"ט ראיית רש"י והרשב"א הנ"ל דהא אי נימא דלא בעינן גלויי כרעא פשיטא דשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי דהא ניתרת בחליצת התחתון לחוד אף אי לא הוי חלצה לעליון והוי כלא חלצתו כלל ואין שום סברא למפסל בשלפתו לתרווייהו רק אי נימא גלויי כרעא בעינן וא"כ בלא חליצת העליון לא היתה ניתרת בחליצת התחתון לחוד וכיון דמוכרחת להכשרה חליצת העליון שפיר יש סברא למפסל משום מעל ולא מעל דמעל וא"כ שפיר הוכיח מינה רש"י דס"ל להגמ' דכשר, אף אם גלויי כרעא בעינן בשלפתינהו לתרווייהו, דאל"כ למה לי' לאוקי הבעי' בקרעתי' לעלאי ושלפה לתתאי וקם עילאי, לימא בפשיטות בשלפתינהו לתרווייהו, ואי"ל דבזה פשיטא לי' דפסול משום מעל דמעל דז"א דאי לא בעינן גלויי כרעא לא שייך למפסל משום מעל דמעל דלא בעינן חליצתו כלל והוי כלא שלפתו כלל, רק אי בעינן גלויי כרעא דבעינן חליצת העליון יש סברא למפסל וכנ"ל, ומדלא איבעי' לי' בשלפתינהו לתרווייהו מכלל דבזה פשיטא לי' דכשר אף אי גלויי כרעא בעינן דמ"מ איכא חליצת התחתון וגלויי כרעא, רק בקם עילאי מספקא לי' כנ"ל מוכרח בביאור דבריהם. ובזה א"ש מ"ש רש"י א"ה אפילו דיעבד נמי ומדכשרה ש"מ גלויי כרעא בעינא דאינו מובן דאם חליצה בעינן מי כשר ולהנ"ל כוונת רש"י בהיפך דאם חליצה בעינן ודאי כשר וכנ"ל, רק דלא נימא אי גלויי כרעא בעינא א"כ מוכרח לחליצת העליון והוי מעל דמעל לכך קאמר דליתא דמ"מ לא בעינן חליצתו רק גלויי כרעא, והאיכא וחליצתו אין צריך כלל ואינו מעלה ומוריד דאיכא חליצת התחתון וגלויי כרעא. ד) ומעתה לפ"ז מוכרח מדברי רש"י דניתרת בחליצת התחתון וחליצת העליון איננו מגרע כחה וא"כ במנעל על בתי שוקיים דל"ש להתיר משום חליצת התחתון רק משום חליצת העליון לחוד שפיר הוי מעל דמעל אף בשלפתינהו לתרווייהו. הן אמת דאפ"ל בכדי שלא תקשה מסנדל של עץ המחופה עור כיון דרש"י אינו מחלק בין מחוברין לאינן מחוברין וכנ"ל (אות ב') דרש"י ס"ל כמו שצידד בתוס' חד מקמאי יבמות (ק"ב ב') הנדפס בש"ס החדשים ד' ווילנא דלא שייך מעל דמעל רק בשניהם של עור דשניהם מנעלים מיקרי והוי העליון מעל דמעל אבל עור על דבר שאיננו מנעל לא הוי העליון מעל דמעל כיון דהתחתון לאו מנעל הוא לא הוי מנעל העליון מעל דמעל דהא ליכא רק חד מנעל על רגלו, וא"כ להכי שפיר כשר בסנדל של עץ המחופה עור כיון דהתחתון לאו מנעל הוא, וא"כ גם בחולץ על בתי שוקיים ל"ש למפסל משום מעל דמעל רק דיש לפסול אם לא חלץ רק המנעל והניחה הבתי שוקיים משום דגלויי כרעא בעינן וכמו שצידד בתוס' חד מקמאי שם, ויבואר להלן אי"ה, אבל בשלפה לתרווייהו שפיר ניתרת בחליצת העליון כיון דאיכא נמי גלויי כרעא וכמו בב' מנעלים זה ע"ג זה, והוא דלא כהמרדכי וס' התרומה דפסלי בחולץ על בתי שוקיים משום מעל דמעל. ה) אמנם יותר נראה בשי' רש"י דרש"י לטעמי' דמפרש שם (ק"ב ב') דמנעל התפור בפשתן היינו שתפור בתוכו בגד פשתן דממעט מאנעלך תחש דהיינו דבתחתון איננו ניתר משום דלאו תחש הוא ובעליון איננו ניתר משום דהוי מעל דמעל ומינה מוכח אף דמחובר כאחד הוי כנפרדין ומש"ה איננו מחלק בין מחובר כאחד לנפרדין וכמו שמחלק המרדכי וס' התרומה אף דלכאורה חילוק פשוט הוא משום דלרש"י לשי' יש הכרח ממנעל התפור בפשתן דגם כה"ג דמחובר הוי מעל דמעל [ובתוס' חד מקמאי שם דכתב דיש סיוע מרש"י דכה"ג לאו מעל דמעל הוא נראה דהוא ט"ס וצ"ל דכה"ג הוי מעל דמעל] והא דהקשו על זה כל הראשונים מסנדל של עץ המחופה עור כבר כתב האו"ז בשי' רש"י דמחופה עור היינו מבפנים אבל מבחוץ לא מהני משום דהוי מעל דמעל ועיקר החליצה בתחתון ומש"ה בתפור בתוכו בגד פשתן פסול וכן בסנדל של עץ אי מחופה עור מבחוץ והא דמכשיר במחופה עור היינו מבפנים ואשה"ט לנכון שי' רש"י. וא"כ לרש"י נמי בחולץ על בתי שוקיים בין בחלץ המנעל לחוד בין שלפתינהו לתרווייהו לא הוי חליצה משום דעיקר החליצה הוא בתחתון דהעליון הוי מעל דמעל ודלא כהבי"ש. ו) ויש לי מקום עיון מזה על המג"א או"ח (סי' י' ס"ק ה') שהעלה דעליון עור ותחתון בגד דפטורה מציצית משום דאזלינן בתר עליון ונסתייע לזה מדברי הב"י (סס"י י"א) דאם תפר על הכנף שרי והנה בחידושי רע"א זצ"ל הבין דראייתו הוא מהא דכתב המרדכי בהלכות קטנות הל' ציצית (סי' תתקמ"ב) בשם מהר"מ שם שאין לעשות טלאי תחת כנף כדי שיחזיק הכנף ולא יתקלקל דגבי ציצית כתיב על כנפי למדרש על ולא על דמעל כדדרשינן גבי חליצה, והשיג עליו דאדרבא מחליצה יש ראי' להתיר דאס תפור פשתן במנעל שרי [ויש לומר דמהר"מ ס"ל כדעת רש"י דמנעל התפור בתוכו בגד פשתן אין חולצין דאלמא דאף דמחובר כאחד איננו בטל והוי מעל דמעל וכנ"ל] ויעו"ש בב"י (סס"י י"א) בשם האגור שתלמיד טועה כ"כ בשם מהר"מ ולא אמרו מעולם [והרי יש תנאי דמסייע לי' סמך גדול מגדולי הראשונים רש"י והאו"ז וכנ"ל] וכ' רע"א זצ"ל דאיננו יודע שום משמעות מזה לדברי המג"א דהמרדכי לא כתב רק דאפילו למ"ד כנפי' של עור פטורה היינו דוקא בכל הכנף של עור משא"כ אם הכנף עצמו עליון בגד ותחתון עור וי"ל דה"ה איפכא העליון עור ותחתי' בגד דג"כ חייב דשניהם עיקר וכל שיש חד צד צמר סגי לחייב. אמנם י"ל דאין כוונת המג"א לדברי המרדכי הנ"ל רק לדברי הב"י שם שכתב בשם ס' התרומה העור שאדם נותן בכנף לחזק מין כנף מקרי שאינו שם אלא לחזק אלמא דאזלינן בתר העיקר ומשמע לי' מסברא דהעליון עיקר והתחתון אינו אלא לחזק וכן נראה שהבין המחצה"ש. שוב ראיתי בהגהות ר' ברוך פרענקיל שפי' כן יעו"ש, אמנם לפי מה שנתבאר שי' רש"י והאו"ז הנ"ל א"כ נתבאר דתחתון של עור כשר ועליון עור פסול משום מעל דמעל אלמא דאין התחתון בטל לעליון רק בחליצה העיקר בתחתון משום דהוא על הרגל, ובציצית דהוא תחוב ותלוי על ב' הצדדים תלוי בפלוגתת מהר"מ והמרדכי הנ"ל אי חד צד סגי לחייב ויעו"ש במרדכי דמהר"מ הוסיף דאף אם הטלאי במינו יש להחמיר ולהנ"ל יתיישב היטב דהוי כב' מנעלים זעג"ז וחלצה העליון משום דעל כל צד לגבי אידך היי מעל דמעל בצד העליון לגבי התחתון הוי מעל דמעל וכן בצד התחתון לגבי העליון. אמנם ק"ל ע"ז ממנחות (מ"א א') בטלית כפולה שהכל מודים שאם כפלה ותפרה שחייבת אלמא דמטיל ציצית אף שכפולה ותפורה ולא אמרינן דהוי מעל דמעל:

(הגה"ה.

אב"ה. עי' בב"י שם (סס"י י"א) בשם העיטור דבאמת הביא ראי' מגמ' זו לסתור סברת מהר"מ. ולענ"ד נראה דהנה בב"י (סי' י') פירש בטלית כפולה ולא תפרה דר"ש פוטר היינו בכנפי' הכפולות אבל בהפשוטות חייב, ובד"מ שם הקשה דאם מטיל בהפשוטות למה יטיל עוד בהכפולות והעלה דבהכפולות אינו מועיל וסיים ע"ז דהלשון ור"ש פוטר לא משמע כן עיי"ש. והנה כפירוש הב"י מבואר בתוס' מנחות (ל"ז ב') ד"ה האי יעו"ש בסוף דבריהם. אמנם נראה דפירשו דהמחלוקת דת"ק ור"ש בטלית כפולה ולא תפרה היינו בטלית שכבר הטילו ציצית בכנפי' הפשוטות ולת"ק חייבת בכנפי' הכפולות וממילא אינו מועיל הציצית שהבפשוטות ור"ש פוטר בהכפולות וממילא מועיל הציצית שבהפשוטות והא בהא תליא וא"ש הלשון ור"ש פוטר. אך הד"מ בקושייתו להב"י נראה דהבין דלהב"י מחלוקת ת"ק ור"ש היא רק בהכפולות אבל בהפשוטות לכ"ע חייבת. ועי' בתוס' הנ"ל דתמהו על לשון הראשון בפירש"י שם, ואם נימא דהלשון ראשון שברש"י פירש באמת מחלוקת דת"ק ור"ש כהס"ד בד"מ הנ"ל, שוב לא תקשה על לשון הזה קו' תוס' הנ"ל, דהא דקאמר בגמ' שם לא עבד ולא כלום היינו בהטיל בהכפולות לחוד דאף בתפורה דלכ"ע חייבת בהכפולות מ"מ חייבת בהפשוטות ג"כ ואם הטיל בהכפולות לחוד לא עבד ולא כלום. ומה שהקשה הד"מ למה יטיל בין בהפשוטות ובין בהכפולות, נראה דיש לומר דהוא משום ספק אם הטלית תשאר כך כפולה לעולם או תשוב לאיתנה ומש"ה בעינן ציצית גם בהפשוטות גם בהכפולות. ומעתה לפ"ז שוב א"ש ג"כ שיטת מהר"מ הנ"ל דאין לעשות טלאי תחת כנף משום על ולא על דמעל ואף דהטלאי ממינו ותפור מ"מ לא הוי כחד כנף משום הספק דלמא יפרידוהו אח"כ, והא דקאמר בגמ' שהכל מודים שאם כפלה ותפרה שהיא חייבת היינו שהיא חייבת בהכפולות מלכד הפשוטות ומטעם ספק וכנ"ל משא"כ בטלאי וא"ש.):

ודוחק גדול לאמר דחייבת היינו להטיל ב' ציציות בעליון ובתחתון דזה ודאי לא נהירא כלל, ע"כ נראה דגם מהר"מ מודה דהיכא דשניהם בני חיובא נינהו ותפורים יחד דהוי כחד ול"א דהוי מעל דמעל. עכ"פ משי' רש"י והאו"ז הנ"ל מבואר דלא כהמג"א דאזיל עיקר בתר עליון ואי"נ לחלק בין מנעל של חליצה לבגד של ציצית. ז) נחזור להנ"ל דנתבאר מדברי הראשונים דבחולץ על בתי שוקיים לא הוי חליצה בכל ענין בין בחלץ המנעל לחוד בין שלפינהו לתרווייהו משום דהוי מעל דמעל כיון דהתחתון אינו ראוי לחליצה, אמנם מדברי הרשב"א והריטב"א הי' נראה להוכיח דס"ל דעל בתי שוקיים בשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי והוא דהנה הרשב"א יבמות (ק"ב ב') ד"ה סנדל התפור בפשתן הקשה על פי' קמא דרש"י דפי' שתפור בתוכו בגד פשתן מדגרסינן בירושלמי חלצה במנעל באנפליא אית דתני פסולה ואית דתני כשרה מ"ד כשרה כשהיתה אנפליא של בגד במנעל של עור מ"ד פסולה כשהיתה אנפליא של עור במנעל של עור, ונראה טעמא דירושלמי משום דשל בגד כיון דאינו ראוי לחליצה בטילה לגבי מנעל וקרינא בי' מעל אבל של עור אינו בטלה והוי מעל דמעל, ואף דבהא דתרווייהו של עור פליג גמ' אירושלמי וסובר דבשלפתינהו לתרווייהו שפיר דמי עכ"ז דשמעינן מהירושלמי דשל בגד בשל עור חליצתה כשרה לא פליג יעו"ש, וכן הביא הריטב"א ונ"י. והנה מבואר מהירושלמי דאף דבתרווייהו של עור הוי העליון מעל דמעל עכ"ז של עור על של בגד לא הוי מעל דמעל, והנה נראה דהירושלמי מיירי באינן תפורין כאחד דאי דוקא בתפורין משום דאו בטל הבגד לגבי מנעל אבל באינן תפורין אף של בגד בשל עור ל"ש לומר דבטל והוי שפיר מעל דמעל א"כ ל"ל להירושלמי לומר דהא דפסול היינו בתרווייהו של עור הו"ל לאוקמא תרווייהו של בגד בשל עור רק הא דמכשר היינו בתפורין והא דפסל היינו באינן תפורין, וגם לשון הירו' במנעל באנפליא משמע בנפרדין ואינן מחוברין, ועוד נראה דמוכרח דהירושלמי איירי באינן מחוברין דהנה נתבאר בגמ' דמנעל הוי כמעל דמעל רק הא דכשר חליצתו ע"כ צ"ל א' מתרי טעמי או כמ"ש המרדכי וס' התרומה דהיכא דמחוברין הוי חד מנעל וכנ"ל (אות א') או כמ"ש רש"י דבב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי כנ"ל (אות ב') וכיון דהירושלמי פליג אהא דב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו וסובר דפסול משום מעל דמעל, א"כ ע"כ הא דמנעל כשר היינו משום דמחובר הוי כחד וא"כ מוכרח דהירושלמי מיירי בנפרדין ומש"ה פסל בב' מנעלים דאי אף במחוברין פסל א"כ מ"ט במנעל חליצתו כשרה וכנ"ל וכיון דהירושלמי איירי באינן מחוברין א"כ מבואר להדיא מדברי הירו' דשל עור על של בגד בשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי וכדברי הבי"ש. והריטב"א יבמות (ק"ב א') הביא ג"כ הירושלמי הנ"ל ולפ"ז צ"ל דהא דכתב שם הריטב"א אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל דמהא שמעינן שאם חלץ במנעל שעל בתי שוקיים לא יצא דמעל דמעל הוא, היינו משום שחלץ העליון לחוד והתחתון נשאר, דטעמא דהירו' דשל בגד בשל עור לא הוי מעל דמעל היינו משום דבטל הבגד לגבי המנעל וזה ל"ש רק בשלפינהו לתרווייהו אבל בחלץ המנעל לחוד והבגד נשאר ע"ג הרגל ל"ש לומר דבטל לגבי המנעל ולכך הוי שפיר מעל דמעל אבל בשלפינהו לתרווייהו הא מבואר בהירושלמי דכשר וכנ"ל, והא דכתב הריטב"א שם בד"ה גלויי כרעא דש"מ שאם חלצה ב' בין בב"א ובין בזא"ז כשרה חליצתה כיון ששניהם של עור דמבואר מינה דאם הי' התחתון של בגד הי' פסול היינו על זא"ז דבזה חליצת העליון פסולה משום מעל דמעל וכנ"ל ולא מתכשרא רק בחליצת התחתון הלכך דוקא אם הוא של עור אבל בחלץ בב"א אף אם התחתון אינו של עור כשר וכדמוכח מירושלמי שהביא אא"כ וכנ"ל, [ואכתי דברי הריטב"א איננו מדוקדק במה שדקדק דשניהם של עור דלכאורה מה איכפת לן בעליון אם איננו בשל עור והו"ל למימר כיון שהתחתון של עור, דאף אם העליון של בגד נמי ניתרת בחליצת התחתון בין בב"א בין בזא"ז אם לא דנימא דס"ל כהמג"א שהבאתי (אות ו') שהתחתון בטל לעליון, אמנם ז"א דעד כאן לא אמר המג"א רק במחוברין כאחד אמנם הריטב"א דמיירי באינן מחוברין נראה דל"ש זה אף דהירושלמי סובר דשל בגד בטל לשל עור אף באינן מחוברין וכנ"ל מ"מ בהא דבטל תחתון לעליון נראה דל"ש זה ומעתה מ"ש בס' בית הלוי (סי' ג') הנ"ל דמצא סיוע לדבריו מדברי הריטב"א הנ"ל נראה דאינו כן דאדרבא מוכח ממה דהביא אח"כ דברי הירו' דסובר כדברי הבי"ש וכנ"ל, [ולפ"ז הי' נראה להגי' בדברי הבי"ש (ס"ק כ"ה) הנ"ל בכדי דלא לישווי' לטועה בדבר פשוט שהתינוקות לא יטעו בו דכצ"ל דאם חלץ גם הבתי שוקיים כשר כ"כ הרשב"א וכן מוכח בש"ס ירושלמי וכוונתו לדברינו הנ"ל ואף שרחוק הוא עכ"ז לא מנעתי מלצדד בזכותו,]. ח) ומעתה יש לתמוה על המרדכי וס' התרומה דנתבאר (באות א') דפסלי אף בשלפינהו לתרווייהו והוא נגד דברי הירו' הנ"ל דמבואר להדי' דכשר ולא מצינו לש"ס דילן דפליגי בזה א"כ מה"ת לא נפסוק כדברי הירושלמי. אם לא דנדחוק דמפרשי לדברי הירו' דאיירי במחוברין כאחד דהוי כסנדל של עץ המחופה עור, ובשניהם של עור סובר הירושלמי דאף במחוברין פסול, והא דחליצת מנעל כשר ול"א דהו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל אין הטעם משום מ"ש רש"י דשלפינהו לתרווייהו ולא משום דמחוברין דהא להירושלמי כ"ז לא מהני מידי וכנ"ל רק דמשום הארקתא לחוד לא הוי מעל דמעל דרש"י פי' ארקתא רצועות שרוך נעל מתרגמינן ארקתא וכיון דאינו אלא רצועה איננו דומה לב' מנעלים ולא הוי מעל דמעל, ומכ"ש לדברי הריטב"א שפי' משום דמנעל עשוי מב' או ג' חתיכות משא"כ סנדל דפשיטא די"ל דאף מב' חתיכות לא הוי מעל דמעל (ובזה יש לומר שפיר בדעת הריטב"א שדקדק דשניהם של עור לאפוקי אם התחתון אינו של עור קאי נמי אף לחלץ תרווייהו בב"א וכהבית הלוי הנ"ל,), אמנם כ"ז דחוק ומכ"ש להערוך שפי' בערך ארקתא דמנעל הם עורות כפולים עור ע"ג עור והתחתון קרוי פנתא והעליון ארקתא דהוי ממש כב' מנעלים וע"כ הא דכשר משום דמחובר וא"כ מוכרח דהירושלמי איירי באינן מחוברין ואפ"ה של בגד בשל עור כשר וכנ"ל, וכהבי"ש, ודלא כהמרדכי וס' התרומה ולא עוד אלא דמדברי הירושלמי האלו הי' נראה להכריח דאף בחלץ המנעל לחוד מעל בתי שוקיים והניח הבתי שוקיים ע"ג הרגל ג"כ כשר, דהנה הרשב"א וריטב"א כתבו דהירו' פליג אגמ' דידן בב' מנעלים ושלפינהו לתרווייהו, ובודאי יש לנו למעט המחלוקת כל מה שנוכל ואם היכולת בידינו להשוות הירושלמי עם הש"ס דילן בוודאי יש לנו להשוות כידוע דרכי הראשונים והפוסקים, והנה הא דפירשו הרשב"א והריטב"א דברי הירושלמי דמיירי בשלפינהו לתרווייהו דעבור זה מוכרחים לומר דהירו' פליג על הבבלי בב' מנעלים ולא פירשו דמיירי שחלץ העליון לבד דכה"ג גם בש"ס דילן מבואר דפסול ולא נצטרך לעשות מחלוקת בין ירושלמי לבבלי היינו דבזה פשיטא להו דגם של בגד בשל עור פסול דהוי מעל דמעל וכמ"ש הריטב"א דמוכח מהא דב' מנעלים בחלץ לעילאי וקם תתאי דפסול משום מעל דמעל דש"מ דחלץ על בתי שוקיים דפסול דלא משמע להו שום סברא לחלק בין בגד במנעל לב' מנעלים לענין חלץ העליון לחוד דבתרווייהו הו"ל מעל דמעל, רק בשלפינהו לתרווייהו בזה יש לחלק בין בגד במנעל דבטל הבגד לגבי המנעל וזה ל"ש רק בחלץ לשניהם אבל בחלץ המנעל מעל בתי שוקיים דהבתי שוקיים נשארו על הרגל דל"ש לומר דבטלים לגבי המנעל לא משמע להו שום סברא לחלק בין ב' מנעלים למנעל ע"ג בגד ולהכי הוכרחו לפרושי להירושלמי דמחלק בין בגד במנעל לב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו ולמשוי מחלוקת בין ש"ס דילן להירו' בב' מנעלים בשלפינהו לתרווייהו אבל למאי דחדית לן בתוס' חד מקמאי יבמות (ק"ב ב') שהבאתי לעיל (אות ד') לחלק לענין חלץ העליון לחוד בין ב' מנעלים זעג"ז לעל בתי שוקיים דהתחתון לאו מנעל הוא ולכך לא הוי העליון מעל דמעל ולא הוי מעל דמעל רק בב' מנעלים זה ע"ג זה דהעליון הוי מנעל ע"ג מנעל משא"כ על בתי שוקיים א"כ שפיר יש לפרש הירושלמי בחלץ להעליון לחוד דע"ג בגד כשר משום דלא הוי מעל דמעל משא"כ ע"ג אנפלי' של עור דהעליון הוי מעל דמעל, ואף דכתב התוס' חד מקמאי הנ"ל דלא נ"ל הך סברא דמה לי אם התחתון מנעל ומה לי אינו מנעל, מ"מ העליון מעל דמעל הוא עכ"ז נראה דסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה דכה"ג מצינו ריש זבחים (ג' א') דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה וכעין זה כתב הרשב"א בת' (ח"ג סי' רפ"ב) לחלק לענין תפילין של ראש על הכובע דמותר אבל כהן גדול על המצנפת אסור משום דמצנפת ג"כ מצוה ולכך שפיר מפסקת כעין דאמרינן בזבחים דבת מינה מחריב דלאו בת מינה לא מחריב, וכה"ג מצינו לחלק בכמ"ד, א"כ ה"נ יש לומר דמעל דמעל לא מקרי רק בב' מנעלים דכל אחד ראוי דהוי בת מינה אבל לא במנעל של בגד, א"כ איצ"ו לומר דהירו' פליג על הש"ס שלנו רק דהירושלמי מיירי בחלץ להעליון לחוד ומוכח דעל בתי שוקיים לא הוי מעל דמעל אף בחלץ העליון לחוד ואף דכתב בתוס' חד מקמאי הנ"ל דאף אם נימא דלא הוי מעל דמעל עכ"ז יש למפסל משום הספק בעי' דדלמא גלויי כרעא בעינא וא"כ סוף סוף נצטרך לומר דהירו' פליג אש"ס דילן מ"מ לא דמיא דבזה שפיר י"ל דמאי דמיבעי' לי' בש"ס דילן פשיטא לי' להירו', אבל לומר מאי דפשיט לי' לגמ' דילן לפשיטות ס"ל להירו' להיפך הוא דוחק גדול ויש לנו להשוותן בכל מה דאפשר. שוב ראיתי למפרשי הירו' הק"ע והפ"מ דהרגישו ג"כ לאוקמא להא דהירושלמי בחלץ להעליון לחוד אמנם לא כתבו לבאר הסברא וההסבר בזה וכבר נתבאר לחלק לנכון בסברא נכונה. ט) ועוד יש להרחיב הביאור בזה ולא נצטרך ג"כ לומר דהירו' פליג על הא דגלויי כרעא, וגם יתבאר ביתר ביאור הא דבעינן דוקא ב' מנעלים לענין מעל דמעל, והוא דהנה המרדכי בשם ראבי' כתב דיש מדקדקים שלא יהא טיט דבוק במנעל מבפנים שלא יהא מעל דמעל ומטעם זה כתב עוד וצריך לרחוץ רגלו הימנית יפה יפה ובהגהות מרדכי שהיבם קושר את המכנסים למעלה משוקו כדי שיראו היטב שלא יהא חציצה בין רגלו ובין המנעל וכמו שהובא כל זה בב"י, והמהרש"ל ביש"ש (סי' ט') כתב על כל זה דהוא חומרא יתירא וכ"כ הגר"א (סי' קס"ט ס"ק צ"ז) וכ"כ הבי"ש שם (ס"ק כ"ה) ולכאורה יש לתמוה דאמאי כתבו דאינו אלא חומרא יתירא הא לכאורה מדינא הכי הוא, דהא מבואר זבחים (ד' י"ט) לענין בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו ושמת המצנפת על ראשו דחציצה פוסלת בין הבגד לבשרו וכן בין המצנפת לראשו, ועפר ודאי חייץ כדאיתא שם, וכן לענין תפילין דעת הרא"ש בהל' תפילין ובת' דכיון דכתיב לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך צריך ג"כ שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לידו וכן בין תפילין לראשו, וא"כ ה"נ לענין חליצה דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו ניבעי דלא להוי חציצה בין הנעל ובין הרגל דומיא דעל בשרו ועל ראשו דבגדי כהונה הנ"ל ועל ידך ובין עיניך דתפילין הנ"ל וא"כ מדינא חציצה כל דהוא פוסל וטיט שעל הנעל או שעל הבשר מדינא חייץ כמו בבגדי כהונה וכדאיתא בזבחים ואמאי כתבו דהוא חומרא יתירא. ובזה נראה במה שתמה היש"ש שם על מהר"י סג"ל ומהר"י ברונא שכתבו לחתוך הצפרניים מהרגל קודם חליצה וכ' ע"ז היש"ש דמנהג שטות והבל הוא דמה שמחובר לגוף בוודאי איננו קרוי מעל דמעל ואם בעבור הטיט שתחת הציפורן מה בכך הלא המנעל הוא על הציפורן ואין ענין זה דומה לטבילת נדה כלל דהתם בעינן שיגיע המים לבשר שתחת הציפורן משא"כ הכא יעו"ש, וחלילה לומר על גדולי עולם כמהרי"ל ומהרי"ב שיכתבו דברי שטות והבל. אמנם נראה פשוט דסברי דחציצה פוסלת מדינא וכנ"ל ולכך חששו לדעת הראב"ן שהובא בש"ך יו"ד (סי' קצ"ח ס"ק כ"ה) דהציפורן גופי' כיון דעומד ליקצץ חייץ וכמו דחששו לזה הב"ח והש"ך שם לענין נדה וא"ש דגם לענין חליצה הציפורן עצמו חוצץ. עכ"פ לענין טיט בוודאי נראה שמדינא חייץ וכנ"ל ואיך כתבו דאיננו מדינא רק חומרא יתירא. אמנם נראה דדבריהם צדקו מאוד דהנה יבמות (ק"ג א') אהא דמכשר בחלץ מהארכובה ולמטה אף דלא איקרי רגל היינו משום דכתיב מעל רגלו ולא כתיב מרגלו ופי' רש"י שם דחלצה מדבר שהוא על רגלו, ולהכי מכשירין שוקו ומן הארכובה ולמעלה פסולה דהוי מעל דמעל יעו"ש, א"כ כיון דעל רגלו לא קאי על הנעל רק דחולצת מן דבר שהוא על רגלו א"כ שוב ל"ש למפסל חציצה דהא אף דאיכא טיט על רגלו וכדומה הא חולצת הנעל מן דבר שהוא על רגלו וכמו דמכשירינן בחלצה משוק שהוא חולצת מן דבר שעל הרגל ולא פסלינן רק בחולצת מן הארכובה ולמעלה דחולצת מב' דברים שעו הרגל דהוי שפיר מעל דמעל, אבל מן דבר אחד שעל הרגל מהניא חליצתה, א"כ ה"נ ביש חציצה בין הרגל למנעל אם ליכא אלא דבר אחד מפסיק בין הנעל להרגל קרינן שפיר דחלצה נעלו מן דבר שהוא על רגלו רק אם יש ב' דברים מפסיקים בין הנעל ובין הרגל דאז הוי שפיר מעל דמעל דמה לי בגובה מה לי ברוחב הלכך נראה מוכרח מזה דחציצה לא פסלה י) אמנם לפ"ז יש לתמוה טובא (בדף ק"ב א') בב' מנעלים זה עג"ז דקאמר אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל ולא מעל דמעל הא התם ליכא רק דבר אחד המפסיק א"כ הוי שפיר מעל דחלצה המנעל העליון מן דבר שהוא על רגלו דהיינו מהמנעל התחתון שהוא על רגלו דהוי דומיא דחלצה מן השוק ואיך קאמר הגמ' דהוי מעל דמעל. ובאמת לולא דברי הראשונים הייתי מפרש עפ"י מאי דקאמר לעיל דחקר מה טעם אין חולצין במנעל לכתחלה אילימא משום דהו"ל פנתא מעל וארקתא מעל דמעל א"ה אפילו דיעבד נמי לא, והנה בגמ' זו לק"מ מה שנתקשתי לעיל דלהוי דומיא דמן השוק כיון דאיננו אלא ס"ד והו"א י"ל דלא נחית למסקנא דלקמן דשוק לא איקרי רגל רק מעל ולס"ד זה שוק בעצמו הוי רגל ובהפסק אחד פסול ופריך לי' מיני' ובי' דא"ה אפילו דיעבד נמי לא דומיא דמן הארכובה ולמעלה, אמנם בטעם דכשר באמת ולא הוי מעל דמעל דפירש"י משום דשלפינהו לתרווייהו שפיר דמי, ולס' התרומה והמרדכי נתבאר משום דמחוברין כאחד, ולהנ"ל איצ"ו כלל לכל זה דבדבר אחד המפסיק לא הוי מעל דמעל וכנ"ל, וא"כ לפ"ז אשה"ט דברי הגמ' בב' מנעלים זעג"ז דבאמת מנעל איכא ב' דברים פנתא וארקתא וא"כ כשחלץ העליון וקאי תתאי הוי שפיר מעל דמעל כיון דאיכא ב' דברים המפסיקים וכנ"ל ואשה"ט, אמנם הא מכל הראשונים אי"נ כן וקשיא טובא כנ"ל. ע"כ נראה מוכרח דחלצה נעלו מעל רגלו, משמע דליכא נעל אחר תחתיו על רגלו אבל איכא נעל תחתיו לא קרינן בי' וחלצה נעלו כיון דעדיין נשאר מנעל על הרגל, ואין הדיוק משום מעל דמעל בדוקא רק משום דמשמע דליכא רק זה המנעל על רגלו, והנשאר איננו מנעל רק על רגלו, אבל כשיש עוד מנעל א"כ לא חלצה נעלו שעל רגלו דהאיכא מנעל התחתון שעל רגלו ולכך הוי העליון מעל דמעל, דהיינו נעלו ממעל לנעלו שעל רגלו, אבל דבר אחר הנשאר על רגלו דאיננו קרוי נעל הוי שפיר וחלצה נעלו ממה שהוא על רגלו, וכנ"ל. וא"כ שפיר יתיישב היטיב בטוב טעם דברי הירושלמי דמחלק במנעל באנפלי' בין אנפלי' של בגד לשל עור דלעולם לא מיירי בשלפינהו לתרווייהו רק בחלץ העליון לחוד ולכך בחלץ המנעל מאנפלי' של בגד הוי שפיר חלצה נעלו מדבר שהוא על רגלו דהאנפלי' נשאר על רגלו וחלצה המנעל ממנו דאנפלי' של בגד לאו מנעל הוא ואיננו קרוי רק על רגלו סתמא ומהני החליצה ממנו, משא"כ באנפלי' של עור דקרוי נעל לא מהני חליצת המנעל מעליו דהו"ל חלצה נעלו מנעלו אשר על רגלו דזה הוי מעל דמעל וכנ"ל, ואשה"ט ברווחא בטוב טעם וכמעט דהדברים מוכרחים וכמו שנתבאר, ומוכרע מתוך הדברים דבחולץ מעל בתי שוקיים לא שייך מעל דמעל דשפיר קרינן בי' וחלצה נעלו מעל רגלו מן דבר שהוא על רגלו, ואף אם נימא דגלויי כרעא בעינא היינו דעל רגלו יהא מגולה א"כ בבתי שוקיים שפיר איכא גלויי כרעא דהעל רגלו מגולה היא, ואיננו דומה להא דהגמ' דמכוסה במנעל גם הוא מכוסה בלמעלה מהמנעל, וא"כ יתיישב דברי הירו' ברווחא בטוב טעם ולא נצטרך לומר דפליג על הש"ס דילן אף בענין גלויי כרעא, וממילא כיון דאפשר להשוות הירו' עם תלמודא דידן יש לנו להשוותן ולמעט במחלוקת עדיף ומוכרע מכל הנ"ל דבחולץ מעל בתי שוקיים כשר. יא) אמנם כ"ז הוא נגד הראשונים המרדכי וס' התרומות והריטב"א והטור דכתבו דעל בתי שוקיים הוי מעל דמעל. ובכדי ליישב מה שתמהנו דמ"ש מחלצה מן השוק דכשר משום דדרשינן דוחלצה נעלו מן דבר שהוא על רגלו וא"כ ה"נ דכוותה, נראה בזה דהנה בהא דוחלצה נעלו מעל רגלו יש ב' פירושים הפירוש הפשוט דחלצה נעלו שהוא על רגלו, וא"כ על רגלו קאי על הנעל דהנעל הוא על רגלו וכן הפירוש בכל דוכתי בשמות ג' של נעליך מעל רגליך וכן דברים כ"ט ונעלך לא בלתה מעל רגלך וכן ביהושע ה' של נעלך מעל רגלך וכן בישעי' כ' ונעלך תחלץ מעל רגלך בכל הני דוכתי הפירוש הנעלים שהם על הרגלים וחלצה נעלו מהיותו על רגלו ומש"ה אמרינן (ק"ב א') דב' מנעלים זה עג"ז הו"ל מעל ולא מעל דמעל, אמנם (בדף ק"ג א') מפרשים עוד בדרך דרש מדלא קאמר וחלצה נעלו מרגלו [אף דבכל הני דוכתי הנ"ל נמי נקט הכי ושם לא שייך למדרש הכי צ"ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן.] ש"מ דעל רגלו לציין שם האבר. והמקום שצריכה לחלוץ וקרא להשוק שברגל שם על רגלו משום שהוא על כף הרגל, וחלצה נעלו מן מקום ואבר שקרוי בשם על רגלו דהוא השוק, ועל רגלו הוא שם האבר שצריכה לחלוץ ממנו, וא"כ בין להפשטות ובין להדרש הנעל הוא על מקום ואבר שצריכה לחלוץ רק להפשטות הנעל הוא על רגלו ועל רגלו קאי על הנעל, ולהדרש הנעל הוא על אבר שקרוי על רגלו, ולכך החליצה כשרה בשניהם ברגל ובשוק ולא אמרינן מעל רגלו דוקא משום דכשרה בין להפשטות בין להדרש דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים כדאיתא בסנהדרין, אבל להרכיב הפשט והדרש ביחד דהיינו שחולצת מן בתי שוקיים שהם על רגלו איננו כלום דהבתי שוקיים מאן דכר שמי' ואינם קרויים בשם על רגלו, והדברים פשוטים וברורים [גם ברש"י (ק"ג א') ד"ה מעל רגלו שכתב משמע מדבר שהוא על רגלו הי' נראה להגי' מאבר שהוא על רגלו אף שאינו הכרח להגי' מ"מ להנ"ל הלשון מתיישב ביותר]. ולפ"ז ע"כ הא דכתבו היש"ש והבי"ש והגר"א על טיט דבוק ברגלו שהוא חומרא יתירא אף דבבגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו ושמת המצנפת על ראשו עפר ודאי חייץ כדאיתא בזבחים היינו משום דהתם קאמר שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו ולא קאמר הלשון על ולא על על רק שלא יהא חוצץ לכך כל דהוא חייץ, אבל בחליצה לא קאמר הלשון שלא יהא חוצץ רק מעל ולא מעל דמעל, משמע להו דבעינן דבר חשוב אבל בשביל כל דהוא איננו קרוי מעל דמעל וחציצה איננו פוסל, והא דבאמת התם דרשינן שלא יהא דבר חוצץ והכא לא דרשינן הכי איננו קו' דאין אנו בקיאין בדרכי הדרשות שלהן, ותדע דהא דעת הרשב"א והר"ן אף גבי תפילין דכתיב על ידכה ואפ"ה חציצה אינו פוסל אלמא דלא בכל מקום דכתיב על פוסל חציצה, וה"נ דכוותה בחליצה משמע להו מדקאמר ולא מעל דמעל ולא הזכירו חציצה כדאמר בזבח ים משמע דחציצה איננו פוסל. ולפ"ז אין הכרח להכשיר על בתי שוקיים דבזה שפיר י"ל דהוי מעל דמעל, אמנם מהירושלמי הי' נראה להכשיר וכנ"ל (אות ח') אמנם איננו הכרח גמור דאפשר לפרש דמיירי הירושלמי בשלפינהו לתרווייהו וכדפירשו הרשב"א והריטב"א, אבל עכ"פ בשלפינהו לתרווייהו מוכח מהירושלמי דכשרה וכהבי"ש וא"כ תמוה דעת ס' התרומה והמרדכי דפסלי אף בשלפינהו לתרווייהו וכנ"ל (באות ח). יב) ע"כ לולא דברי הראשונים הרשב"א והריטב"א הנ"ל הי' נ"ל להגי' בירושלמי ולעשות ט"ס קטן דנתחלפו התיבות דז"ל הירושלמי חלצה במנעל באנפלי' אית תנויי תני חליצתה כשרה אית תנויי תני חליצתה פסולה מ"ד חליצתה כשרה כשהיתה אנפלי' של בגד במנעל של עור מ"ד חליצתה פסולה כשהיתה אנפליא של עור במנעל של עור, ונתחלפו התיבות מכשרה לפסולה ומפסולה לכשרה וכצ"ל מ"ד חליצתה פסולה כשהיתה אנפליא של בגד במנעל של עור מ"ד חליצתה כשרה כשהיתה אנפלי' של עור במנעל של עור כצ"ל, והוא ט"ס קטן ומצוי מאוד בירושלמי להמורגל בו, וא"כ אשה"ט דהוא ממש כגמ' דידן דבשניהם של עור ושלפינהו לתרווייהו כשר אבל של בגד בשל עור אף בשלפינהו לתרווייהו פסול וכדעת ס' התרומה והמרדכי, וזה נראה נכון מאוד בגירסת הירושלמי עד שנפלאתי על הרשב"א והריטב"א שנדחקו בהירושלמי ולא הגיהו כנ"ל כיון שידוע שדברי הירושלמי מוחזק בטעיות, ואשה"ט לדינא כס' התרומה והמרדכי הנ"ל ונראה לאמת גירסת הירושלמי הנ"ל. יג) עוד אמרתי לבאר שיטת הרמב"ם יבמות (ק"ב א') דבעי ר' ינאי קרעתהו מהו שרפתהו מהו גלויי כרעא בעינן והאיכא או דלמא חליצה בעינן וליכא תיקו. ושוב שם בעא מיני' ר"נ מרבה ב' מנעלים זה על גב זה מהו ה"ד אילימא דשלפתי' לעילאי וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל ל"צ דקרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי וקאי עילאי מאי חליצה בעינן והאיכא, או דילמא גלויי כרעא בעינן וליכא. והרמב"ם (פ"ד מהל' יבום וחליצה הל' כ"א) כתב וז"ל קרעה המנעל מעל רגלו או ששרפתו או שהי' לבוש ב' מנעלים וחלצה העליון אעפ"י שקרעה התחתון עד שנתגלתה רגלו ה"ז חליצה פסולה וכתב שם המגיד דבקצת ספרים אין הגירסא כמ"ש רבינו וגירסת רבינו נכונה (כן הי' גי' הלח"מ בהמגיד] והנה הלח"מ ביאר שם גירסת הרמב"ם דכך הוא ל"צ דשפלתי' לעילאי וקרעתי' לתתאי מאי חליצה בעינן וליכא א"ד גלויי כרעא בעינן והאיכא, והקשה דא"כ היינו בעי' דר' ינאי דלעיל ותי' דאיבעי' לן האי בעי' להודיענו דאע"ג דהוה ס"ד דהך הוי חליצה כיון דחלץ העליון קמ"ל דלאו חליצה הוי ודבריו דחוקים מאוד דמ"מ היינו בעי' דלעיל ומאי דאשמועינן דמעל דמעל לאו חליצה הוא איננו ענין להאיבעי', גם מ"ש שם בכוונת המגיד על מאי דנראה לו נכון יותר גי' בכדי דלהוי הך קרעתי' דומיא דקרעתי' דר' ינאי דאיכא גלויי כרעא ג"כ הוא דחוק כיון דהחילוק מוכח מתוך הענין דהתם קאמר דקאי עילאי וליכא גלויי כרעא א"כ מיירי דנקרע בענין דקאי עדיין על הרגל, והכא קאמר להדיא דקרעתי' לגמרי בענין דאיכא גלויי כרעא, וליכא שום דוחק בהא דלא דמיא כיון דהוא מבואר להדיא מהענין והמלות, וגדולה מזו יעוי' בתוס' יבמות (ק"ב א') ד"ה גזירה לענין מנעל מרופט דהלשון שוה ואפ"ה הפירוש מתחלף, ומכ"ש הכא דמבואר להדיא, גם יצא שכרו בהפסדו דמה שמרויח לגירסת הרמב"ם בדמיון קרעתו איננו שוה במה דנצרך לדחוקי להאי גירסא בקו' הלח"מ הנ"ל דהיינו בעי' דר' ינאי וכנ"ל. ע"כ נראה לבאר גירסת הרמב"ם דה"פ דר' ינאי בעי על הא דוחלצה נעלו אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן וסגי בלא חליצה כלל, וע"ז בעי ר"נ דאף את"ל בבעיית ר' ינאי דחליצה בעינן ולא סגי בגלויי כרעא לחוד בלא חליצה היינו בהא ווחלצה נעלו דמבואר בקרא להדיא, אבל בהאי דיוקא דדייקינן מעל ולא מעל דמעל דאיננו מבואר בקרא להדיא ע"ז מיבעי לי' בשלפתי' לעילאי וקרעתי' לתתאי [ועשתה הכל בב"א כמבואר בבי"ש (סי' קס"ט ס"ק ל"ז) יעו"ש.] חליצה בעינן [היינו דחליצה בעינן מעל ולא מעל דמעל דמעל דמעל לאו חליצה היא כלל] וליכא, או דילמא גלויי כרעא בעינן [פי' הא דדייקינן ולא מעל דמעל הטעם הוא משום דליכא גלויי כרעא אבל לולא זה הי' שפיר חליצה גם במעל דמעל וא"כ בכה"ג דקרעתי' לתתאי בשעה דשלפתי' לעילאי דאיכא שפיר גלויי כרעא הוי חליצה אף במעל דמעל דכל הטעם דל"מ מעל דמעל היינו משום דבעינן גלויי כרעא.] והאיכא, זהו ביאור גירסת הרמב"ם. ועתה נבאר במה דמרווח טובא פירוש הגמ' לפי גי' זו מגי' רש"י דלפי גי' רש"י קשי' איך בעי ר' נחמי' מרבה סתמא ב' מנעלים, זה עג"ז ולא ביאר להדיא קרעתי' לעילאי ושלפתי' לתתאי ואיך סתם דבריו כ"כ שלא יהיו מובנים כלל בלתי אוקימתא, כדחקר הגמ' בפירושו ואיך סמך על המבין בכעין זה. [אמנם לפמ"ש לעיל (אות ג') דה"ה דמיבעי לי' בלא קרעתינהו לעילאי אי הוי אפשר למשלף התחתון ולהניח העליון רק דאורחא דמלתא נקט דבלא קריעה א"א, א"כ אפשר לומר דלעולם ביאר בדבריו דבעי בב' מנעלים ושלף חד וקאי חד וס"ד מעיקרא דשלף עילאי וקם תתאי, ומסיק בהיפך. וא"ש]. ועוד דגם טעמי צדדי הבעי' לא ביאר דבס"ד דבעייתו הי' בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי א"כ האיבעי' הי' אי מעל דמעל פוסל, ואח"כ למאי דמסיק הוא האיבעי' אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא, ואיך סתם ולא ביאר גוף האיבעי' וגם לא צדדי וטעמי האיבעי', [אמנם לזה הי' אפ"ל דלעולם דביאר להדיא צדדי וטעמי אובעייתו דהוא אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן, רק דמעיקרא הי' ס"ד דבעייתו הוא בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי דע"ז הי' בעייתו וספיקו אי חליצה בעינן והאיכא או גלויי כרעא בעינן וליכא דהא איכא תתאי, וע"ז פריך דאף אי חליצה בעינן עכ"ז פסול משום מעל ולא מעל דמעל, אמנם הראשונה קשיא]. אמנם לשיטת וגירסת הרמב"ם אשה"ט דלא הי' צריך לפרש כלל משום דקאי על בעיית ר' ינאי דקדים וכשנשנה בביהמ"ד בעיית ר' ינאי בעא ר' נחמי' ב' מנעלים זה עג"ז ומעיקרא ס"ד דבעיא בפ"ע בשלפתי' לעילאי וקאי תתאי [היינו אי מעל דמעל פוסל, או אי חליצה בעינן או אי גלויי כרעא בעינן וכנ"ל] ופריך דזה פשיטא דפסול ומסיק דקאי על בעיית ר' ינאי דקדים דבעי קרעתהו מהו דמספקא לי' על וחלצה נעלו אי חליצה בעינן אי גלויי כרעא בעינן ע"ז הוסיף ר' נחמי' להסתפק בב' מנעלים זעג"ז לענין מעל דמעל מהו דאף את"ל בבעיית ר' ינאי בחד מנעל דחליצה בעינן משום דכתיב בהדיא וחלצה נעלו יש להסתפק בב' מנעלים לענין מעל דמעל כבעיית ר' ינאי אי חליצה בעינן [דמעל דמעל לאו חליצה הוא כלל] א"ד גלויי כרעא בעינן [ומש"ה פסול מעל דמעל אבל בכה"ג דאיכא גלויי כרעא הוי שפיר חליצה אף במעל דמעל וכנ"ל] דהוא ממש כעין בעיית ר' ינאי דקדים לי' טובא רק ר' ינאי בעא על וחלצה נעלו ור' נחמי' בעא זאת הבעי' גופי' על מעל דמעל וא"כ אשה"ט דלא הוצרך לפרש בעייתו משום דקאי על בעיית ר' ינאי דהוא הוא ממש בעיית ר' ינאי רק ינאי נסתפק בחד מנעל ובעייתו הוא על וחלצה נעלו וע"ז קאמר ר' נחמי' דזה הס' גופי' יש להסתפק בב' מנעלים זעג"ז וכנ"ל וכיון דהוא ממש כבעיית ר' ינאי דקאי עלה רק דהוא הוסיף בב' מנעלים זעג"ז ושפיר סמך על המבין דקאי על בעיית ר' ינאי ולא הוצרך לפרש רק מאי דהוסיף על בעיית ר' ינאי, ואשה"ט והדברים מרווחים ונכונים מאוד לפי גירסת הרמב"ם בביאור הגמ' כפתחו של אולם. ולגירסת רש"י עולין דברי הגמ' בדוחק ומש"ה שפיר כ' המגיד דגירסת הרמב"ם נכונה ולדעתי הוא נכון ואמת בביאור שיטת הרמב"ם לשי' הרמב"ם בס"ד ואשה"ט. ויצא לנו מזה דבחולץ על בתי שוקיים ושלפינהו לתרווייהו אף אם נימא דגם על בתי שוקיים שייך מעל דמעל [וכמו דנסתפק בתוס' חד מקמאי וכנ"ל] עכ"ז בשלפינהו לתרווייהו תלוי בבעיית ר' נחמי' לפי גירסת הרמב"ם בטעמא דמעל דמעל אי הטעם משום דלא הוי חליצה או דהטעם משום דגלויי כרעא בעינן וכנ"ל. יד) היוצא לנו מכל מה שכתבנו בזה דבחולץ המנעל מעל בתי שוקיים, דעת ס' התרומה. והמרדכי והריטב"א והטור דפסול משום מעל דמעל, רק בתוס' חד מקמאי נסתפק בזה דאפשר דל"ש מעל דמעל רק בב' מנעלים זה עג"ז, ועשינו סמוכים לזה מהירושלמי לפי גירסת הרשב"א והריטב"א וכנ"ל. ובשלפינהו לתרווייהו המנעל עם הבתי שוקיים, נתבאר דלפי גירסת הרמב"ם תלוי זה בבעיית ר' נחמי', וס' התרומה והמרדכי פסלי בזה, ומהירושלמי לפי' גירסת הרשב"א והריטב"א מבואר דכשר כהבי"ש. אמנם לפי הנראה לנו בגירסת הירושלמי מבואר בירושלמי דפסול כס' התרומה והמרדכי. ויהא די בזה כעת כי לא כתבתי רק להוציא מהרעיון. [אחר זמן רב מצאתי ברשב"א חולין (י"ט ב') דהקשה על מעל ולא מעל דמעל דאמאי לא אמרינן במול ערפו מול ולא מול דמול ויעו"ש מה דמתרץ. ואולי יש להעיר למה שנתבאר כי לא עיינתי כעת]:

תוכן העניינים

שות אור גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה