אור ברסלב

שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]

סימן לג

סימן לב

להרב דצאב דברי המבי"ט הם נגד כל הראשונים, ויעוי' באו"ז (סי' תשע"ח) דאף בשבוע חלומה לא מהני יעושה"ט. וגם דברי הט"ז שהתיר באינו קבוע ג"כ נראה מהאו"ז הנ"ל דלא מהני. וזו"ז מה שתמה על זה השם ארי' וכת"ר נסתבך בזה משור המועד ונדחק לחלק, נראה דבירורן של דברים כך הוא דהנה בוסת קבוע איכא חזקה דאורח בזמנו בא, אבל באינו קבוע ליכא חזקה לשום צד, דאף דמוחזקת בדמים מ"מ אפשר שתראה ואפשר שלא תראה כיון שאין לה זמן, וכן במועד בזמן קבוע הוי כהוחזק ליגח לזמן זה, אבל בנגח ג' פעמים בלא זמן קבוע כיון דע"כ באמצע ראה ולא נגח א"כ ליכא זמן קבוע שבודאי יגח והוי ספק אם יגח אם לא יגח, וא"כ אתי שפיר דבליכא וסת הוי ספק בעלמא וליכא חזקה לשום צד ולכך בקטנה כל שראתה ג' פעמים הוי מוחזקת בדמים והוי כגדולה דידוע דיש לה דמים ויכולה לראות וממילא דיש לה כתם דלא בעינן לזה חזקה שתראה רק בספק בעלמא סגי וכן באידך, משא"כ במועד דבעינן חזקה שודאי יגח ואל"כ לא הוי מועד ואשה"ט. ומעתה אשה"ט גם דברי הט"ז דיש לומר בעתים שוטית ובעתים חלומה בעינן ג"כ דוקא היכא דודאי לנו שתחזור לשטותה אבל היכא דיש לומר שתחזור אבל איננו ודאי רק ספק בעלמא יש לומר דלא גזרו ולכך בעינן דוקא עת קבוע דחזקה שבאותו עת תחזור לשטותה אבל בליכא עת קבוע ליכא חזקה על שום עת שבודאי תחזור לשטותה ולא מהני החזקה רק למשוי ספק ובספק לא גזרו כנ"ל. ומעתה עפ"ז הי' אפשר לנו לדון אף להט"ז דאף באינו קבוע לא היקל רק בג' פעמים, אבל בד' לא, דהנה איכא ב' וסתות וסת הימים גם וסת ההפלגה, דוסת הימים נקבע בג' ראיות ווסת ההפלגה איננו נקבע רק בד' דהוי ג' הפלגות, ויעוי' (סי' קפ"ו סעי' ג') דגם בהפלגות שאינן שוות מ"מ להפלגה הפחותה מכולם הוי כהוחזקה שלא לראות מקודם, וא"כ לכאורה ה"נ אם נשתגעה ד' פעמים דהוי ג' הפלגות א"כ אף אם הי' בזמנים שאינם שווים מ"מ להפלגה היותר גדולה הוי' חזקה שלא תפליג יותר ובוודאי תשתגע עכ"פ בההפלגה היותר גדולה:

(הגה"ה. אב"ה.

צ"ע דמאי חזקה היא זו הא ההפלגה היותר גדולה אפשר מחסי' יותר מחיי אדם וא"כ ליכא חזקה דבחייה תשתגע. ואפשר דהכוונה הוא לדחות זה להא דמצינו באבה"ע (סי' קמ"ג סעי' כ') בשם י"א דאפילו הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם מכר זה לכריתות וה"נ אף דההפלנה אפשר שתהא יותר מכדי חיי האדם אפ"ה נחשב זה לחזקה דבודאי תשתגע, וצ"ע):

וכעין הדין דסי' קפ"ו הנ"ל, וא"כ יש לומר דלא היקל הט"ז באינו קבוע רק בג' פעמים משא"כ בד' פעמים דאיכא עכ"פ חזקת הפלגה כנ"ל אמנם באמת מלשון הט"ז בסופו מבואר דאף בכמה פעמים באינו קבוע לא, ומה שהעירותי מסי' קפ"ו יעו"ש בחוו"ד שפקפק על הדין. גם במקור הדין בתה"ד מבואר דאיננה חזקה גמורה לענין דיה שעתה, א"כ ממילא יש לומר דגם בעתים שוטית ועתים חלומה לא מחמירין רק היכא דאיכא חזקה גמורה דהיינו בנקבע לימים אבל באינו קבוע אף דאיתחזקה קצת להפלגות הנ"ל מ"מ כיון שאיננה חזקה גמורה וכנ"ל לא החמירו. אמנם מדברי האו"ז (סי' חשע"ח) נראה דלא כהט"ז. הן אמת דלכאורה אדרבא מהאו"ז, הנ"ל הי' נראה להביא ראי' להט"ז. דז"ל אם זאת היא ענינה כך י"ל עת קבוע לחלימתה ועתים קבוע לשטיותה ועדיין לא נתרפאית ודאי אינה מתגרשת אפילו בדיעבד ואם ענינה הוא כך שפעמים יום או יומים חלומה ופעמים יום או יומים שוטה או פעמים שבוע חלומה ושבוע אחת שוטה ואין לה עתים קבועים מספקא לי אם זאת קרוי' חלומה הואיל ואין לה וסת לימי חלימותה ולשון ירושלמי משמע כן דקתני עתים חלומה דמשמע עתים קבועים [וזה תמוה לי מלשון גמ' יבמות (קי"ג ב') דקאמר על חרש עתים חלים עתים שוטה אף דלית לי' עת קבוע וצל"ע.] כו'. דנראה להדיא מדבריו דבעתים קבועים פשיטא לי' דאינה מגורשת ובליכא עתים קבועים היתה מגורשת ולא חיישינן בשביל שתחזור לשטותה רק דמספקא לי' מטעם אחר והיינו אם קרוי' חלומה אבל אם קרוי' חלומה היתה מגורשת, א"כ נראה דס"ל כדעת הט"ז. ומאי דמספקא לי' להאו"ז אם זאת קרוי' חלומה נראה דהוא כדברי הבי"ש (סי' קכ"א סק"ד) ויעו"ש בפ"ת שהביא בשם האחרונים דמקילין בזה. ובאמת צע"ג בזה. דהנה ביבמות (דף קי"ג) בחרש דחז"ל לא יכלו לעמוד על דעתא דידי' אי צילתא היא או לא לר"א, ולרבנן פשיטא להו דלאו דעתא צילתא היא ואף ביכול לדבר מתוך הכתב ומשיב על כל דבר כהוגן. וא"כ צדקו מאוד דברי העיטור שבב"י (סי' קכ"א) דספק שוטה לא מהני בדיקה וכן מ"ש הפר"ח ות' מהרי"מ שהובא בפ"ת שם דלר"א בחרש מהני בדיקה, ג"כ נראה ברור דלא מהני דאל"כ לימא נפ"מ אי מהני בדיקה, וגם הא לרבנן פשיטא דלא מהני וגם לר"א להך צד ספק אי דעתא צילתא אי לא א"כ ממילא ה"נ למאי דס"ל דעתים חלים ועתים שוטה וא"כ ממילא ה"נ בשוטית בעתים חלומה יש להסתפק בדעתה אי צילתא היא אי לא כל דחזינן דעתא קלישתא. וצ"ע בזה בדברי הפוסקים בב"י (סי' קכ"א). וכן נראה עוד לפמ"ש כ"ת דגם בעת חלימותה אם ידברו עמה הרבה או יעשו דבר נגד רצונה תתבלבל בדעתה עד שתדבר בלי סדרים א"כ שפיר אפשר דגם בעת חלימותה שייך גרירה דידבר עמה הרבה עד שיוציאנה מדעתה ויזנה עמה. כללו של דבר ברהיטא אינני רואה מקום להקל לגרשה נגד גזירת חז"ל, ומ"ש הט"ז להקל בזמה"ז מטעם חר"ג. לכאורה תמוה דלא גרעה גזירת חז"ל מדבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו אף שנתבטל הטעם. וצ"ל דכוונתו באמת לעבור על איסור בשביל פו"ר דאומרים לו חטא בשביל שיזכה. וא"כ כיון דאפשר לישא אחרת אין להתיר לגרשה. וכן כתב החמדת שלמה (סי' ע"ז) דלא כתב כן הט"ז רק למהרש"ל דאין לו תקנה אבל לא לדידן דיש לו תקנה. גם מאי דיש לדון בזה מחמת קידושי טעות אינו סניף רק לענין להתיר לישא אחרת, אבל לא לענין לגרשה כמובן. ע"כ ברהיטא אינני רואה להתיר לגרשה, רק. להתירו לישא אחרת. ולענין השלשת כתובה בזה ודאי תיהני מחילתה בעת חלימתה. וגם ק"ר מג' ארצות די בפולין וליטא ורייסין. והוא דבר נקל:

תוכן העניינים

שות אור גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה