אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

פתח דבר

ושמתי כדכר שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (ישעי' נ"ד)

אל ה' רנה נשאתי, אבוא שעריו בתודה חצרותיו בתהלה, כי הגדיל חסדו עמדי והביאני עד הלום להוציא לאור ספרי זה, אשר בשם קראתיו אבני חפץ, בו חברתי יחד ק"ב אחד מתשובותי בענינים שונים, ומהן שעמדו בקשר עם תנאי החיים אשר חיינו בהם בעת רעשה הארץ וקול תרועת מלחמה נשמע סביבותינו, ועם חוג המעשה שלי בהקהלות אשר שמני ה' אלוף לראשן, ובתוכן נמצאו גם אחדות מדרשותי בהלכה אשר דרשתי ביומא דכלה, בשבת הגדול ובשבת שובה, ואני תפלה כי ה' הטוב יתן את ספרי זה לחן ולחסד בעיני כל רואיו, וכאחיו הגדולים ממנו בשנים, המה ספרי הקודמים אשר הוצאתי בחמלת א' עלי לאור ואשר נתקבלו ברצון כמעט בכל מרחבי תבל, כן גם ספרי זה ימצא לו מהלכים בקהל תופשי התורה והוגי דת האמת, ישוטטו בו רבים וימצאו בו אבני חפץ, כי זאת היא משאת נפשי, שחכמי לב יתענינו בדברי וישימו אליהם לב:

והנה מוצא אנכי לנכון להקדים בראש הספר דברים אחדים בנוגע למהותו, אופן סידורו ובנינו:

השמטתי שמות השואלים, כי מלבד שלא ראיתי בזה תועלת, הנה מצד אחד לא רציתי להתגדר בכבוד חבירי שיחי', כאילו צריכים לי ולתרמילי, ומצד השני לא רציתי גם להטיל קנאה בין חבירי, כי ה' יודע ועד מה רבו טרדותי, אשר ישתרגו יעלו על צוארי, בהיותי עוסק תדיר בעניני הכלל, מתנועע ימים רבים לרבות הלילות על כנפי התנועה הרחק מביתי לעמוד על המשמר בבית המחוקקים אשר שמה שלחוני רבבות ישראל, וע"כ לא אוכל גם להשיב על הרבה מכתבים בדברי תורה, וידעתי גם ידעתי כי הכותבים בלבם מתרעמים עלי ורואים בזה קלות הכבוד נגדם מצדי, וה' יודע כי נקיתי מזה, ואדרבה כבוד תופשי התורה יקר אצלי מאד ובאהבתם אשנה בכל עת, ואך המניעות הרבות אשר כחומת ברזל תעמודנה לנגדי מכריחות אותי לעשות כן, והי' כראותם כי לזה השבתי ולזה לא השבתי תגדל עוד תרעומתם עלי, לזאת בחרתי לבלי הזכיר כלל שמות האנשים אשר אליהם כוננתי דברי, ואתם הסליחה, כי אויתי לבחור הרע במיעוטו:

ומטעם הזה הנני מבקש גם מאת המעיינים בספרי אולי ימצאו דברים מוקשים באיזהו מקום לא יתפלאו ע"ז כי טירדותי הרבות הכריחוני לקצר לפעמים במקום שהי' מהראוי להאריך. אמנם בטוח אני בזכות אבותי הקדושים, אשר שנות מאות הי' למאורות ומהם יצאה תורה לישראל, שלא תצא ח"ו תקלה מתחת ידי, וכאשר כ"פ במשך הימים אשר הנני יושב כסאות למשפט להורות לעם דרכי ה', ראיתי ענינים נפלאים שזכות אבותי הקדושים סייעני לבל הבל מפי דבר אמת, וע"כ אקוה שאם גם ימצא המעיין בספרי דבר מוקשה, הנה כאשר ידקדק היטב בדברי יראה כי כנים המה והי' העקוב למישור:

קראתי שם הספר אבנ"י חפץ לרמז בו שמי ושם אאמו"ר הגאון המפורסם זצלה"ה (אהרן בן נתן) והוספתי גם אות י' לרמז בו גם שם מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, אשר משחר ילדותי מבאר תורתו שתיתי לרוי', והייתי שעשועיו ומשאת נפשו, ואקוה כי שניהם כאחד, אשר כל מחשבתם היתה להעלותי הגבה למעלה במעלת התורה והיראה, למען המשך הלאה את הארוכה של ארזי הלבנון אדירי הי התורה אשר תתמשך דורות רבים אחריהם, בהיותם בחביון שמים יפסיקו רצון בראותם על האבנים אבני חפץ וימליצו טוב בעדי לפני יושב מרום, כי יחזק כחי ויתן רי עוז ואומץ למלאות את תפקידי אשה שתו עלי אלפי ישראל, ואראה בשלומם ובהרמת קרנם כבוד, וגם לא יפריעוני טרדותי המרובים מלעסוק בדברי תורה ולרדת אל עומק גנזי נסתרי'. ואזכה לכוין לאמתה של תורה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא, וגם לסדר ולהפיץ ברבים יתר חידושי, תורה, אשר חנן ה' אותי בהם, מתוך הרחבת הדעת מנוחה ושלוה השקט ובטח עד עולם:

והנה מזקנים אתבונן, שפתחו בראש ספריהם בדברי אגדה, אמרתי גם אנכי ללכת בעקבותיהם, ואזכיר פה מה שאמרתי באחד ממאמרי (בנאום לסיום שיתא סדרי משנה) בהא דאיתא בסוף עוקצין, אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ובסנהדרין (ק' ע"א) איתא, כי אתא ר"ד אמר, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו וכו', א"ל אביי וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר (ישעי' מ') מי מדד בשעלו מים, אמר מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמי' דרבא בר מרי, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו', וזה חידוש נפלא, שר"ד אמר לאביי מ"ט לא הי' שכיח באגדתא דאמרי במערבא, ולא ידע הא דאמר רבא בר מרי, שעתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק ש"י עולמות, והלא דבר זה נאמר במשנה משמי' דריב"ל, ויותר הי' לו לר"ד לשאול את אביי, מדוע לא ידע הא דאמר ריב"ל, מלשאלו מדוע לא ידע דברי אמורא המאוחר, ועיין בגליון של הש"ס בסנהדרין שם שעמד בזה:

ונראה בהבנת הענין, בהקדם מה שיש לדקדק בסגנון שני המאמרים, שיש ביניהם שינוי דק, דריב"ל אמר עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, אמנם רבא בר מרי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק ש"י עולמות, זה תפס הפעל להנחיל, וזה תפס הפעל ליתן, ועיין בנובי"ת חיו"ד סי' קס"א מ"ש בזה:

ואומר אני שהשינוי הדק הזה בסגנון המאמרים, אשר קטן הוא בהשקפה הראשונה, הוא באמת רב הערך מאד, וגורם ששני המאמרים האלה יפרדו זה מזה בתוכנם מרחק רב, ובאמת גם רבא בר מרי ידע מאמרו של ריב"ל במשנה דעוקצין, אבל מצא בו מגרעת, וע"כ שינה את סגנונו, ובמקום הפעל להנחיל שתשתמש בו ריב"ל נתן הוא הפעל ליתן, ובזה הלביש את המאמר צורה אחרת לגמרי, וכאשר נבאר:

הנה רבים חקרו במהות ואיכות מצות התורה ואזהרותי' מה הן, אם הן בבחינת גזרות ה המלך, שגוזר על אנשי המדינה, מה יעשו ומה יחדלו, כן גם הש"י גזר על עמו וצאן מרעיתו, את זה תעשו ואת זה לא תעשו, או הן בבחינת פקודות הרופא, שאחרי בחנו את מצב בריאות האדם, הוא מיעצו מה לעשות וממה להזהר, כדי שתתמיד בריאותו ולא תתמוטט, כן גם הש"י כרופא נאמן יעץ לנו מה נעשה ומה לא נעשה, כדי להתמיד קיומנו ולא נכשל. וההבדל בין שתי הבחינות האלה, הוא בנוגע להשכר המגיע דמקיימי מצות וה צ עונש הנועד להעוברים עליהם, כי אם נאמר שמצות התורה ואזהרותי' הן בבחינת גזרות המלך, אז כמו בגזרות המלך אין השכר והעונש כרוכים ודבוקים בעצם המעשה, כי אין בכח המעשה עצמו להרע או להטיב, רק המה באים מכח חיצוני הפועל אח"כ, היינו מהמלך שגומל טוב לעושי דברו ומעניש את העוברים על דברו כפי רצונו והסכמתו, כן גם במצות התורה ואזהרותי', השכר והעונש אינם מונחים בעצם המעשה של המצוה או של העבירה, רק מסובבים כביכול מהש"י שמשלם שכר טוב לעושי רצונו ומעניש את החוטא כנגדו, אמנם אם נאמר שמצות התורה ואזהרותי' הן בבחינת פקודות הרופא וציוויו, אז הנה בפקודות הרופא השכר והעונש מסובבים מעצם המעשה עצמו, גם בלי דעת הרופא המצוה, כי אם ישמע האדם לקול, הרופא, אז יתחזק כחו ותתמיד בדיאותו, ואם לא ישמע לו, ילך וידל וכחותיו יתמעטו מעצמם, ואין מהצורך לזה לשום סיבה חיצונית, וכן גם במצות התורה, אם מקיים אותן האדם, אז יסובב לו הטוב מאליו, כלומר ממעשה המצות עצמן, ואם יעבור עליהן אז ממעשה העבירה עצמה תבוא דעה לנפשו ועונו ישא. ועיין באהל יעקב פרשת בראשית מה שביאר בזה דברי המדרש בפרשת ראה:

אמר ד"א משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא מא ליה הרעה באה לעושה הרעה והטובה באה אל עושה הטובה, שכונת ר"א להשמיענו שמצות התורה הן בבחינת פקודות הרופא, שתוצאותיהן, הן הטובות והן הרעות, מסובבות מעצם המעשה ודבוקות בה ובאות מאליהן. מבלי שיהי' מהצורך לזה עוד מגיע ומסבב מבחוץ, וע"כ גם במצות התודה, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, רק מאלי' הרעה באה לעושה הרעה והטובה באה אל עושה הטובה:

וכאשר נתחקה על שתי ההשקפות האלה שיש בנוגע למצות התורה ומהותן, נראה שלהשקפה השני'. שמצות התורה הן בבחינת אזהרות הרופא, יש פירכא:

הן אחד מחסדי המקום ב"ה היותר גדולים היא התשובה, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם ח"ו שערי התשובה יהי' ננעלים, מי יעמוד לפני זעם ה', וע"כ אמרו גם חז"ל (פסחים נ"ד ע"א) שתשובה היא מהדברים שקדמו לבריאת העולם, כי בלי התשובה לא הי' העולם יכול להתקיים. ואם נאמר שמצות התורה הן בבחינת אזהרות הרופא שהשכר והעונש דבוקים בעצם המעשה, מה מקום לתשובה? היועיל לאדם שעבר על אזהרות הרופא ואכל דברים המזיקים לגופו, אם יתחרט על מעשיו והרופא יסלח לו? וא"כ מזה עצמו שתשובה מועלת, והיא חביבה ורצוי' אצל המקום ב"ה, יש דאי' ניצחת שמצות התורה אינן כגזרות הרופא רק כגזרות המלך, שבהן אמנם אין השכר והעונש דבוקים בעצם המעשה, רק מסובבים מבחוץ ותלוים בדעת המלך ורצונו, ובכחו איפוא למחול לעובדי רצונו כטוב בעיניו, וע"כ גם הש"י מתנהג עם החוטא במדת הרחמים ובשוב רשע מדרכו חי' יחי'. ומה יקרו דברי הכתוב (במדבר כ"ג) לא הביט און ביעקב וכו' ותרועת מלך בו, כי הש"י הוא בבחינת מלך וע"כ סולח לעמוסיו ולא יראה ברעתם:

והרעיון הזה שהבאנו בהגבלת מהות מצות התורה וגדרן, יפיץ לנו אור גם על שינוי הסגנון שיש בין מאמר ריב"ל ובין מאמרו של רבא בר מרי, כי שני השלמים האלה נחלקו בשתי ההשקפות שהבאנו על איכות מצות התורה ואזהרותיה, וכל אחד הבליט את השקפתו בהפעל אשר השתמש בו במאמרו. ריב"ל אמר, עתיד הקב"ה ל להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, ורבא בר מרי מיאן בזה הסגנון ושנה אותו, ואמר עתיד הקב"ה לי ליתן לכל צדיק ש"י עולמות:

הן החילוק בין נתינה לנחלה הוא, כי לנתינה מהצורך כח ומניע חיצוני, ההכרח שהנותן יתן הדבר להמקבל מדעתו ורצונו, ובלעדי זה אין מקום לנתינה, אמנם בנחלה אין מהצורך להסכמת המנחיל ודעתו ורצונו, כי נח נחלה ממילא קאתי, וכדאיתא בב"ב (קמ"א ע"ב) שאני ירושה הבאה מאלי', ואם מת המנחיל, הירושה שייכת מאלי' להיורשים, בלי שיצטרך המנחיל לעשות פעולה להנחילם. וא"כ י"ל שריב"ל תפס שמצות התורה הן בבחינת אזהרות הרופא, שהתועלת וההפסד כרוכים בעצם המעשה, ולכן אמר שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, כלומר שהשכר בעד קיום המצות הוא כדוגמת נחלה שבאה מאלי', בלי שום סיבה חיצונית, כדברי המדרש שהבאנו, שמאליה הרעה באה לעושה הרעה והטובה באה לעושה הטובה אמנם רבא בר מרי מצא מגרעת בדיעה הזאת, כי עלולה היא להביא הפסד בנוגע להתשובה ותועלתה, כי אם המצות הן בבחינות גזרות הרופא, אז ח"ו אין מקום לתשובה, כיון שההפסד נצמח מעצם המעשה, ולכן שנה סגנון המאמר, ואמר שעתיד הקב"ה דיתן דכר צדיק ש"י עולמות, כלומר שלא צדק ריב"ל בהשקפתו שהמצות הן בבחינת גזרות הרופא שאז השכר הוא כנחלה הבאה מאילי', דק המצות הן כגזירות המלך, אשר אז השכר של המצות הוא כנתינה שתלוי' בדעת הנותן והסכמתו, ואז אמנם גם גדול כחה של תשובה וכמ"ש:

ור' דימי גם הוא ירד לעומק דברי רבא בר מרי, מדוע נטה מדעת ריב"ל, ושנה את סגנונו לתפוס במקום הפעל להנחיל הפעל ליתן, ומצא ההשקפה הזאת של דבא בד מדי טובה וישרה וע"כ בחר מאמרו של רבא בר מדי ושם אותו בפיו, ולא מאמרו של ריב"ל, לסתור בו דברי אביי ושאלתו, והענין יקר:

ברכתי תעלה לראש הבן יקיר לי, אשר בו אתפאר, מחמרי ואישון עיני, גבר חכם בעוז הרה"ג הנערה מלא תודה וחכמה ואוצר כל חמדה כש"ת מ' יצחק שיחי' לאי"ט, שהי' לי לעזר בסידור הכתבים והנהתם. ואני תפלה כי יחד עם בני הצעירים האהובים והנהמדים, בחורי חמד, חרופים ושנונים כ' שמואל דוד שיחי' לאי"ט וכ' מרדכי שיחי' לאי"ט יעמוד על הברכה, כלם יגדלו בתורה ויראה, עושר וכבוד חיים וברכה עד העולם, ואנכי ורעיתי הרבנית הכבודה, המהוללת במעשי' הטובים מרת דאבא תחי', בת חותני הגביר המופלא, המצויין במדותיו היקרות ובכשרון מעשיו כש"ת מ' אליהו צבי פריעדמאן ע"ה נראה בגדלותם ובהרמת קרנם בכבוד, והי' לתפארת אבותם ולברכה בקרב עמם, אכי"ר:

רישא טו"ב כסלו תרצ"ד.

שאלות ותשובות

אבני חפץ

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה