אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן עב

סימן עא

קונטרוס קשר של תפילין

והוא משא ומתן של הלכה בסוגיא דהמוציא תפילין (עירובין צ"ה - צ"ז), אשר למדתי עם בני מחמדי ואישון עיני גבר בגוברין הרה"ג מלא תורה וחכמה מ' יצחק יהודה שיחי' בעת שנעשה בר מצוה לאיט"א, ואח"כ בתוספות דברים עם בני הצעירים החביבים והנעימים, בחורי חמד חריפים ושנונים כ' שמואל דוד שיחי' וכ' מרדכי שיחי' ג"כ בעת שנכנסו לבר מצוה לאיט"א:

הנה בסוגיא זו יש כמה קושיות, קלות וחמורות, ונציע אותן אחת לאחת למצוא חשבון:

א) בהא דאמרו בגמרא, דת"ק ור"ג דפליגי אי מכניס שנים שנים או רק זוג זוג, פליגי אי שז"ת אי לז"ת, פירש"י דת"ק ס"ל שז"ת, ומשום הצלה לא מישרי בי' רבנן טפי מן המצוה, דלאו תכשיט נינהו, ור"ג ס"ל דשלז"ת, וה"ט דשרי לי' רבנן להצלה משום דתכשיט הוא, הלכך כל כמה דהוה תכשיט שרי, ויש להבין מדוע אם שז"ת תפילין ל"ה תכ תכשיט, ואם שלז"ת הוה תכשיט, מה ענין זל"ז, ואדרבה בהשקפה ראשונה איפכא מסתברא, דאם שז"ת ומקיים המצוה י"ל דהוה תכשיט מחמת המצוה, ואם שלז"ת ואינו מקיים המצוה ל"ה תכשיט:

ב) עוד כתב רש"י, דה"ט דאם שז"ת לא יכניס שנים משום דכיון דשז"ת אתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, ותמהו המפורשים לאיזהו צורך הוסיף רש"י וכתב דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא ת"ל משום איסור ב"ת גופי', דמשו"ה אין לו להכניס שנים דיעבור בב"ת:

ג) הקשה בטורי אבן סוף ר"ה, לדברי רש"י דאיסור ב"ת משוי כמשא, אמאי אמרינן בסנהדרין (פ"ח ע"ב), דר"מ ס"ל דזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת, ור"י ס"ל עד שיהא דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס, ואנו אין לנו אלא תפילין, ובודאי דר"י לא פליג על ר"מ לפטור זקן ממרא בכל התורה כולה, דמה עביד בהני דרשי שדרשו לעיל מקרא דוכי יפלא, וע"כ דלא בא ר"י רק להוסיף על דברי ר"מ, דאף בתפילין דל"ש בהו שיהי' זדונם כרת ג"כ חייב, ולדברי רש"י מה הוסיף ר"י, והרי גם לר"מ הוה תפילין דבר שזדונו כרת וחייבין עליו, וכגון שהוסיף על הפרשיות או שהניח ב' זוגי תפילין ויצא בהם לרה"ר דחייב משום שבת, כיון דב"ת משוי כמשא:

ד) הקשה בשאג"א ס"ס מ"א, לדברי רש"י דאיסור ב"ת משוי כמשא, א"כ אמאי אמרינן במנחות ס"פ הקומץ, ד' ציצית מעכבות זא"ז, שארבעתן מצוה אחת, ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות, ואמר רבינא דר"ה איכא בינייהו, דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, ואם הטיל לג' ולא לד', לר' ישמעאל הוה מצוייצת כהלכתה ופטור, וקשה הרי לר' ישמעאל במטיל לג' ולא לד' עובר על איסור בל תגרע עכ"פ, ולדברי רש"י דאיסור בל תוסיף משוי כמשא ה"ה דהו"ל למימר דאיסור בל תגרע משוי כמשא, וגם לר' ישמעאל י"ל דחייב, ושוב ם קשה מה בינייהו:

ה) הקשו המפורשים אהא דמוקי בגמ', דת"ק ור"ג שניהם ס"ל שלז"ת, ופליגי אי לעבור שלב"ז בעי כונה, דת"ק ס"ל דלעבור שלב"ז לא בעי כונה, ולכן ס"ל רק זוג זוג דאם ילבוש שנים יעבור בב"ת, ואף אם לא יכוין, דלעבור שלב"ז ג"כ ל"ב כונה, אמנם ר"ג ס"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה, ולכן ס"ל דילבוש שנים ולא יכוין ולא יעבור בב"ת, לפי המבואר בגמ' לעיל בראשית הסוגיא, דלא שרי רבנן בשבת רק דרך מלבושו כחול, א"כ מה בכך דשבת הוה שלב"ז ואינו עובר בב"ת, אבל כיון דבחול אסור ללבוש שנים, דבחול הוה בזמנו ועובר בב"ת, ממילא גם בשבת אסור ללבוש, דדרך מלבושו כחול שווי' רבנן:

ו) הקשה המהרש"א, בהא דדייק הגמ' דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, ואילו הי' ס"ל דשלז"ת הי' נשים אסורות דהוה מעשהז"ג, לפי מה דמסיק הגמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, והיינו דפלוגתת ת"ק ור"ג אי מכנים זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת או לז"ת, א"כ בלא"ה מוכח דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדס"ל זוג זוג:

ז) הקשו התוס' בד"ה אמר, אהא דמתרץ ר' חסדא קושית הש"ס על ר"י וליענבינהו מיענב דעניבה פסולה בתפילין, אטו לא ידע ר"ח דר"י ס"ל דעניבה קשירה מעלייתא היא כמו שתירץ אביי:

ח) הקשו התוס' בד"ה אביי, אהא דמתיר ר"מ גם בחדשות ואיך יכניס בלא קשר, וצ"ל דר"מ יסבור דלאו קשירה היא, וקשה הרי בריש פרק אלו קשרים היא בעיא אליבא דר"מ, אם עניבה קשירה היא וקאי בתיקו:

ט) הרמב"ם פסק בפ"ד מה' תפילין ה"י, דשבת לאו זמן תפילין ועכ"ז פסק בפי"ט מה' שבת, דהמוציא תפילין מכניסן זוג זוג, ותמהו נושאי כליו דזה שלא כדברי הגמ' כאן בסוגיא, דבגמרא איתא דמאן דס"ל שלז"ת ע"כ ס"ל דיכניס שנים שנים:

א) ונתחיל לבאר דברי רש"י שפירש הא דאמרו בש"ס דת"ק ור"ג דפליגי אי מכנים זוג זוג או שנים שנים, פליגי אי שבת זמן תפילין או שלז"ת, דת"ק ס"ל שז"ת, ומשום הצלה לא מישרי בי' טפי מן המצוה, דלאו תכשיט נינהו, ור"ג ס"ל דשלז"ת, והיינו טעמא דשרי לי' רבנן להצלה, משום דתכשיט הוא, הלכך כל כמה דהוה תכשיט שרי וכו', ודקדקצו מדוע אם שז"ת תפילין ל"ה תכשיט ואם שלז"ת הוה ת תכשיט, ואדרבה בהשקפה ראשונה איפכא מסתברא, דאם שז"ת ומקיים מצוה, המצוה משוי להו לתפילין תכשיט, משא"כ אם שלז"ת ואינו מקיים מצוה, מאיזהו צד הוה תפילין תכשיט:

ונראה בהבנת הענין עפ"י מה דנקטינן בר"ה (כ"ח ע"א) דמצות לל"נ, וביאר ברש"י שם דה"ט, משום דמצות לא נתנו לישראל להיות קיומם להם הנאה, אלא לעול על צואריהם ניתנו עיי"ש, וא"כ י"ל כמו דמצוה ל"ח הנאה כן לא חשובה ג"כ תכשיט, ולכן אם שז"ת שיש בלבישת התפילין מצוה ל"ח תכשיט, אבל אם שלז"ת דליכא מצוה בלבישת התפילין, שפיר הוה תכשיט וז"נ בסברא. ויש להעיר לפי מה דנקטינן דמצות תפילין ל"ה מה"ת רק פעם אחת ביום, וכיון שהניחן פעם אחת וחלצן אין חיוב עוד לחזור ולהניחן, (ועיין בפמ"ג או"ח סי' ל"ז ס"ק ב' שנסתפק בזה, והביא שם דעת הלבוש, דמה"ת יש חיוב ללכת בתפילין כל היום, ועיין בישי"ע שם ס"ק א' שהביא דדעת האחרונים, דל"ה רק מדרבנן ומה"ת סגי בפעם אחת ביום עיי"ש), א"כ אפי' אם נאמר שז"ת, ג"כ הו"ל למימר דהוה תכשיט, דלא מבעיא אם כבר הי' זה האיש לבוש תפילין אחרים קודם שמצא התפילין הללו, בודאי אין עליו חיוב ללבשן, שכבר קיים מצות תפילין, והוה תכשיט לגבי', אלא אפי' אם לא קיים עוד מצית תפילין, כיון שלבשן קיים המצוה, ואם אח"כ יחלצן וילבשן ל"ה מצוה לגבי', והוה תכשיט, ושוב י"ל גם אליבא דמ"ד שז"ת, דילבוש שנים כמו למ"ד שלז"ת, כיון דגם לדידי' מקיים המצוה מתחלה, ואח"כ דליכא חיוב שוב הוה תכשיט:

ב) ונלפע"ד בזה לומר רעיון נכון לפי המבואר בעירובין (ע"ו ע"א) דל"ש לומר דלגבי דהאי יהי' בית ולגבי דהאי יהי' בית שער, ועיין ברש"י שם שביאר הענין, דל"ש לומר שבדבר אחד דאיתא קמן ישתנה הדין מגברא לגברא, דלאיש הזה נחשוב הדבר לבית, ולאיש השני נחשוב את הדבר הזה עצמו לבית שער, שאם נאמר כך יהי' מילי דרבנן כחוכא וטלולא וניתן פה לצדוקים לרדות עיי"ש, וה"נ ל"ש לומר שאלו התפילין עצמן יהי' לגבי מי שכבר קיים מצות תפילין תכשיט, ולגבי מי שלא לבש עוד תפילין לא יהי' תכשיט, וכן לגבי זה האיש עצמו לפעמים יהי' תכשיט, כגון שכבר לבשן פ"א, ולפעמים לא יהי' תכשיט, כגון שלובשן בפעם הראשונה, ולכן אם ס"ל שז"ת, כיון דכשלובשן לקיום המצוה ל"ה תכשיט, גם כשלובשן אחרי קיום המצוה ג"כ ל"ה תכשיט. דאם פעם אחת החלטנו דתפילין ל"ה תכשיט ל"ה בשום פעם עוד תכשיט וכאמור. ועיין בנובי"ק חא"ת סי' ט"ו שכתב, דמה"ט ל"ש לומר בשריפת חמץ רחמנא אחשבי' להבערתו כמ"ש רש"י בביצה (כ"ז ע"ב) לענין שריפת חלה שנטמאת, דבשריפת קדשים טמאים המצוה מוטלת על כל אדם ושייך לומר אחשבי', משא"כ בשריפת חמץ המצוה מוטלת רק על הבעלים ול"ש לומר אחשבי' רק גבי הבעלים ויהי' נמצא דגבי בעלים הוה מלאכה ולגבי אחר ל"ה מלאכה, וזה אי אפשר דלא מצאנו בשבת ויו"ט, שמלאכה אתת לזה תהי' מלאכה ולזה לא תהי' מלאכה עיי"ש, וה"נ ל"ש לומר, שדבר זה עצמו, היינו תפלין, לגבי האי יהי' תכשיט ולגבי האי לא יהי' תכשיט, ומכש"כ שאין לומר, שלגבי איש אחד בזמן הזה יהי' תכשיט, ובזמן אתר לא יהי' תכשיט, וע"כ נקטינן דבשום פעם ל"ה תכשיט וכמ"ש. ויש להביא דמיון לזה גם מדברי התוספתא טהרות פ"ט ה"ד, ע"ה שקיבל עליו והי' לו טהרות, ואמר ברי לי שלא נטמאו, בזמן שהן עשויות ע"ג אחרים אסורות לו ואסורות לכל אדם, ע"ג עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם, ר"ע אומר אם מותר לו מותר לכל אדם, אסור לו אסור לכל אדם עיי"ש, וה"נ אם הוה תכשיט לזה שכבר קיים המצוה הוה תכשיט לכל אדם, ואם ל"ה תכשיט לזה ל"ה תכשיט לכל אדם, וכאמור:

ג) אמנם בעיקר הדבר שהערנו, דאף אם נאמר שז"ת הו"ל למימר דהוה תכשיט, כיון דמה"ת אין חיוב ללכת כל היום בתפילין, ורק בפעם אתת סגי, ולאחר קיום המצוה שפיר י"ל דמצוה חשובה תכשיט, יש לצדד כיון דעכ"פ מדרבנן יש חיוב ללכת בתפילין כל היום, הנה גם במצוה דרבנן אמרינן מלל"נ, ולפ"ז גם מצוה דרבנן לא נתנה להנאה רק לעול, וה"ה די"ל כסברתנו, דלא נתנה לתכשיט, ושפיר אמרו דאם ס"ל שז"ת ל"ה תכשיט, דבכל אופן מקיים מצוה דרבנן ול"ה תכשיט וכמ"ש. אכן ד"ז אי במצוה דרבנן אמרינן מלל"נ אינו ברור והיא מחלוקת בין הרז"ה והרשב"א, דדעת הרז"ה בפרק ראוהו ב"ד, דבמצוה דרבנן ל"א מלל"נ, ומה"ט ס"ל דהמודר הנאה מחבירו דמותר לתקוע לו תקיעות של מצוה, דוקא תקיעות של ר"ה, דהוה מה"ת, אבל לא תקיעות של תעניות דל"ה רק מדרבנן. אמנם דעת הרשב"א בתשובה, דגם במצוה דרבנן אמרינן מלל"נ, ועיין בשו"ת שער אפרים סי' ליה ובשעה"מ ה' לולב פרק ח' מ"ש בזה. ובמק"א דנתי דזה תליא בחקירה הידועה שחקרו רבים, אם מה שאינו ראוי מחמת איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא או לא, דאם נאמר דמחמת איסור דרבנן מקרי א"ר מדאורייתא, ה"ה די"ל דמצוה דרבנן אלימא כמצוה דאורייתא, וכמו במצוה דאורייתא אמרינן מלל"נ כן גם במצוה דרבנן אמרינן מלל"נ, אמנם אם נאמר דאיסור דרבנן מקרי ראוי מה"ת, ה"ה די"ל דמצוה דרבנן לא אלימא כמצוה מה"ת, ובמצוה דאורייתא שפיר אמרינן מלל"נ, משא"כ במצוה דרבנן, ולעניננו יוצמח, דאם אמרינן א"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, אשר אז גם במצוה דרבנן אמרינן מלל"נ, שפיר י"ל דאם שז"ת ל"ה תפילין תכשיט, דגם לאחר שכבר קיים המצוה מה"ת עדיין יש מצוה דרבנן, וגם מצוה דרבנן ל"ה תכשיט דמלל"נ, וה"ה דלא נתנו לתכשיט, וכיון שכן אין להכניס רק זוג זוג, משא"כ אם נאמר דא"ר מדרבנן מקרי ראוי מה"ת, אשר אז במצוה דרבנן ל"א מלל"נ גם אם ס"ל דשז"ת י"ל דיכניס שנים שנים, דכיון שכבר קיים המצוה מה"ת, ולא נשארה רק מצוה דרבנן. י"ל דהוה תכשיט, וכל כמה דהיה תכשיט שרי, כמו דס"ל באמת למאן דנקיט דשלז"ת. ובספרי האחרונים האריכו הרבה בפרט זה, אי א"ר מדרבנן מקרי א"ר מדאורייתא ותלי לי' בפלוגתת ר"מ ור"י בסוכה (כ"ג ע"א) לענין העושה סוכתו ע"ג גמל, דר"מ מכשיר ור"י פוסל, וקאמר שם בגמ' דטעמי' דר"י דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ובעינן סוכה הראוי' לשבעה, ור"מ ס"ל הא נמי מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה, והיינו דר"י ס"ל דמחמת איסור דרבנן מקרי א"ר מדאורייתא, ור"מ ס"ל דא"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת, והדברים עתיקים:

ד) ובזה אני אומר דבר חריף בישוב קושית מהרש"א כאן בסוגיא, אהא דמדייק הש"ס דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדמתיר בנשים, וע"כ דל"ה מעשהז"ג, ת"ל בלא"ה דס"ל שז"ת, מדס"ל דמכניסן זוג זוג, דאילו הי' ס"ל שלז"ת, הו"ל להתיר להכניס גם שנים שנים, כמו שאמרו בש"ס דד"ז אי מכניס זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת או שלז"ת ולפי דרכינו למעלה י"ל, דלכאורה גם אם ס"ל שז"ת הו"ל להתיר שנים שנים, דנהי דבשעת קיום המצוה ל"ה תכשיט, אבל הרי המצוה מקיים תיכף, ואח"כ ליכא עוד חיוב מצוה ושוב י"ל דהוה תכשיט (דל"ש לומר מלל"נ), וכיון דהוה תכשיט הו"ל למישרי שנים שנים גם לדידי' וכמ"ש למעלה, וע"כ צ"ל דהגמ' קאי בסברא, דכיון דאח"כ יש ג"כ מצוה דרבנן, במצוה דרבנן אמרינן ג"כ מלל"נ, וה"ה דל"ה תכשיט, וזה דוקא אם ס"ל דא"ר מדרבנן מקרי א"ר מדאורייתא וכמו שביארנו, וא"כ זה ניחא בגמרא דשפיר י"ל דקאי בשטת ר"י דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, אבל ר"מ הלא הוא הוא דס"ל בסוכה שם דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת, א"כ לדידי' במצוה דרבנן ל"א מלל"נ, וה"ה די"ל דהוה תכשיט, וא"כ לשטתו אפי' ס"ל שז"ת ג"כ מהראוי הי' להתיר להכניס שנים שנים, וקשה באמת מדוע ס"ל דרק זוג זוג יכניס, הרי בכל אופן שרי לדידי' שנים, ועכצ"ל משום דלא ס"ל כר' שמואל בר יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין, ולא שרי רבנן רק במקום הנחתן, וכדאיתא בש"ס כאן, וכיון שכן אפי' אם ס"ל שלז"ת ג"כ אין להתיר לדידי' רק זוג אחד, דלעולם לא שרי רבנן רק במקום הנחתן, ואם לא ס"ל כר"ש בן יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין, גם אליבא דמ"ד שלז"ת אין להתיר רק זוג אחד וכמו שאמרו בגמרא לעיל, וממילא אין ראי' מהא דס"ל דמכניסן זוג זוג דס"ל שז"ת, דאפי' אם הי' ס"ל דשלז"ת ג"כ לדידי' אין להתיר רק זוג זוג, וע"כ לא יכלה הגמ' לדייק מזה כלום והוצרכה לדייק דק מדמתיר בנשים ש"מ דס"ל שז"ת וזה רעיון נכבד. (ואף דגם ר"י ס"ל בברייתא דמכניסן זוג זוג (ולא פליג רק בחדשות), ולדידי' שפיר הי' יכול לדייק דס"ל שז"ת מדס"ל זוג זוג, כיון דהוא ס"ל דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, מ"מ כיון דאין הדיוק הזה עולה יפה לשטת ר"מ כמו שביארנו. בחר הש"ס לדייק מהך דאחד אנשים ואחד נשים אשר הדיוק הזה עולה יפה גם לשטת ר"מ):

ה) ובדברינו אלה יעלה בידינו ענין נכון בביאור מג שטת הרמב"ם שפסק בפי"ט מה' שבת דהמוציא תפילין מכניסן זוג זוג כת"ק במתניתין ופסק בפ"ד מה' תפילין דשלז"ת, וזה תמוה דלפי המבואר כאן בגמרא מאן דס"ל שלז"ת ס"ל דמכניסן שנים שנים, יעיין בטו"ז או"ח סי' ל"ד שרצה לתרץ, דה"ט דהפוסקים דס"ל זוג זוג אף דס"ל שלז"ת, משום דהמה יפרשו מה שאמרו בגמרא אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, אין הכונה על השינויא דת"ק ור"ג פליגי אי שז"ת או שלז"ת, רק הכונה כדשנינן מעיקרא על השינויא הראשונה שאמרו בש"ס, דפליגי בדר"ש בר יצחק, אי מקום יש בראש להניח ב' תפילין, ולפ"ז הך מילתא אי מכניסן זוג זוג או שנים שנים לא תלי כלל אי שז"ת או שלז"ת ורק בדר"ש בר יצחק, וגם מאן דס"ל שלז"ת יוכל לסבור דמכניסן רק זוג זוג, אם לא ס"ל כר"ש בן יצחק עיי"ש ובמג"א סי' ש"א ס"ק נ"ד, ויש להבין אמאי באמת לא הי' ניחא לי' להרמב"ם לפרש אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא דפליגי אי שז"ת או לז"ת, וכמו שפירש"י, רק פירש דפליגי בדר"ש בר יצחק, ולדברינו למעלה י"ל בדרך נכון, דכבר כתבתי דאף אם ס"ל שז"ת, מהראוי הי' להתיר להכניס שנים שנים, כיון דאחר קיום המצוה מה"ת הוה תכשיט, וצ"ל דס"ל דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת כר"י בסוכה (כ"ג), וגם מצוה דרבנן ל"ה תכשיט, וכמו שביארנו למעלה, וזה לא יתכן לשטת הרמב"ם שפסק בפ"ד מה' סוכה ה"ו כר"מ בסוכה שם, וע"כ דס"ל דאינו ראוי מדרבנן הוה ראוי מה"ת, וכיון שכן א"א לומר לדידי' דהפלוגתא אי זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת אי לז"ת, דגם אי לז"ת י"ל דיכניס שנים, וע"כ פירש דהפלוגתא היא אם נקטינן כר"ש בר יצחק, ומאן דלא ס"ל כר"ש בר יצחק אפי' אי ס"ל שלז"ת, ג"כ אין להכניס רק זוג זוג, וכיון דהוא ג"כ יפסוק דלא קיי"ל כדר"ש בר יצחק, לכן ס"ל דמכניסן זוג זוג, אף דס"ל שלז"ת. (ואין לתמוה על דברינו איך התחילו כלל בש"ס לומר דפליגי אי שז"ת או לז"ת, הרי זה לא יתכן רק אם נאמר דא"ר מדרבנן א"ר מה"ת, ואנן נקטינן כר"מ דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת וכמ"ש, בשגם דלפי מה דמשמע בגמ' ת"ק דמתניתין דס"ל זוג זוג הוא הוא ר"מ, דלזה י"ל כיון דבלא"ה מדחי הש"ס להך שינויא לא הוה איכפת לי' לדחותה גם מצד זה דנקטינן דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת, אבל כשנרצה לקיים השינויא הזאת אליבא דמסקנא לקושטא דמילתא ולפרש, דמה שאמרו בגמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא קאי באמת על הך אוקימתא, זה הוא דבר שא"א כיון דנקטינן דא"ר מדרבנן הוה ראוי מה"ת, וע"כ ההכרח לומר דקאי על האוקימתא דפליגי בדר"ש בר יצחק וכאשר ביארנו):

ו) ובסגנון אחר נ"ל לומר בביאור שטת הרמב"ם, מדוע לא רצה לפרש לפי המסקנא דפליגי אי שז"ת או שלז"ת, רק דפליגי בדר"ש בר יצחק, עפ"י מה שהעירו המפורשים בהא דאמרו בש"ס דאם שז"ת אין להכניס שנים שנים משום דיעבור בב"ת, נהי דקיי"ל מצאצ"כ ויעבור גם בלא כוונה, אבל הרי דעת הרשב"ם הובא בתר"י ברכות. י"ב ובר"ן ר"ה (דף כ"ח), דאף אם מצאצ"כ מ"מ במכוין בפירוש שלא לצאת לא יצא, א"כ ה"נ יכניס שנים ויכוין בפירוש שלא לצאת, דאז בודאי לא יקיים המצוה ולא יעבור בב"ת, וראיתי למו"ז הגאון מאוה"ג זצלה"ה בספרו חא"ח סי' י"א אות ד' שתירץ, דחיישינן שמא ישכח ולא יכוין שלא לצאת, ויעבור על ב"ת, דבשלמא שלא יכוין כלל יכול ליזהר, אבל שיכוין שלא לצאת יש לחוש שמא ישכח בנתיים עיי"ש. ויש להעיר לפמ"ש בטו"ז סי' ל"ד באו"ח דכל האיסור של ב"ת בשני זוגי תפילין ל"ה רק מדרבנן, דמדאורייתא אמרינן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי, א"כ החשש דשמא ישכח ל"ה רק ספיקא דרבנן, דאף אם ישכח לא יעשה רק איסור דרבנן, ול"ה לנו לחוש לזה דספיקא דרבנן לקולא, אכן הדבר נכון לפי המבואר במג"א סי' י' ס"ק י"א דאין לעשות ספק דרבנן לכתחלה עיי"ש, וא"כ ה"נ שפיר י"ל דאין להכניס שנים על הסמך שיכוין בפירוש שלא לצאת, דחיישינן שמא ישכח, דאף דל"ה רק ספק דרבנן מ"מ אין לעשות גם ספק דרבנן לכתחלה:

ז) אמנם בעיקר דברי המג"א י"ל דתליא במחלוקת הידועה של הרמב"ם והרשב"א, אם הספיקות מה"ת אסורין או רק מדרבנן, דאם נאמר כשטת הרשב"א דהספיקות מה"ת אסורין, י"ל דנהי דהספיקות שהן רק מדרבנן מותרין דסד"ר לקולא, זה רק בדיעבד, אבל לכתחלה גם ספק דרבנן אין לעשות, דלא נחית רק חד דרגא מהספיקות שהן מן התורה, אכן אם נאמר כשטת הרמב"ם דהספיקות שהן מה"ת ג"כ מותרין מה"ת, י"ל דסד"ר גם לכתחלה מותר, ביון דגם ספק איסור דאורייתא אינו אסור רק מדרבנן, א"כ בספק איסור דרבנן שרי לגמרי ומותר גם לכתחלה לכנוס לבית הספק. ומעתה נכונה מאד שטת הרמב"ם, דרש"י שפיר פירש אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא דפליגי אי שז"ת או לז"ת, כיון דקאי בסברא דהספקות מה"ת אסורין הם, וי"ל דאם ס"ל שז"ת אין להכניס שנים דיעבור בב"ת, ואי שיכוין בפירוש שלא לצאת, חיישינן שמא ישכח, ואף דל"ה רק סד"ר גם סד"ר אין לעשות לכתחלה, אבל הרמב"ם הלא הוא הוא דס"ל דהספקות מותרין מה"ת, א"כ לדידי' אם גם שז"ת מהראוי הי' להכניס שנים ולכוין בפירוש שלא לצאת, והחשש שמא ישכח לא שייך לדידי', וע"כ פירש דמה שאמרו בגמ' דפליגי אי שז"ת או שלז"ת זה הי' רק לפי ההו"א, וכיון דבלא"ה דחי הש"ס להך אוקימתא לא נחית לדחותה גם מפאת זה דאפשר שיכוין בפירוש שלא לצאת, אבל לקושטא דמילתא אין לקיים הך שינויא וע"כ מה שאמרו אלא מחוורתא כדשנינן כעיקרא, הכונה דפליגי בדר"ש בר יצחק, וכיון דהוא ג"כ לא יסבור כר"ש בר יצחק לכן פסק שמכניסן זוג זוג אף דס"ל שלז"ת וכמו שביארנו:

ח) וכמה מעליא שמעתתא דא בישוב קושית מהרש"א שהבאנו למעלה, אמאי דייק הש"ס דר"מ ור"י ס"ל שז"ת מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, ולא דייק בפשיטות דס"ל שז"ת מדס"ל לתרוייהו דמכניסן זוג זוג, ולהנ"ל הענין נכבד דמה שאמרו בגמ' דהא אי מכניס זוג זוג או שנים שנים תליא אי שז"ת או לז"ח, לא אמרו כן רק לפי ההו"א, אבל לקושטא דמילתא ע"כ לא תלי זה בזה כלל, דגם מאן דס"ל שז"ת יכול לסבור דמכניסן שנים שנים, והפירוש בדברי הש"ס אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא היינו דפליגי בדר"ש בר יצחק, וכיון שכן לא נשאר דרך אחר לדייק דר"מ ור"י שניהם ס"ל שז"ת, רק מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, אבל מהא דס"ל זוג זוג אין שום ראי' וכאמור:

ט) והנה רש"י הוסיף עוד וכתב דה"ט דאם שז"ת לא שרי להכניס רק זוג זוג (מלבד מ"ש דמשום הצלה לא מישרו בהו טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו), דכש"כ דכיון דזמן תפילין הוא ואיכא ב"ת אתי איסור ב"ת ו ומשוי להו עלי' כמשא. ורבים ראו כן תמהו לאיזהו צורך הוסיף רש"י דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, ויהי' בזה חילול שבת, ת"ל דבלא"ה אסור להכניס שנים משום ב"ת גופי', דכיון דשז"ת יעבור בב"ת אם יכניס שנים, ובפשיטות י"ל לפמ"ש הטו"ז באו"ח סי' ל"ד שהובא למעלה בדברינו, דאיסור ב"ת בלבישת ב' זוגי תפילין ל"ה רק מדרבנן דמדאורייתא י"ל דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי, א"כ כמו דאמרינן בעירובין (צ"ח ע"א) שכל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש, ה"ה דהו"ל להתיר איסור דרבנן משום בזיון תפילין, וע"כ הוסיף רש"י דאיסור ב"ת אתי ומשוי כמשא וגורם חילול שבת, וא"כ הוה איסור דאורייתא ואיסור דאורייתא אין להתיר משום בזיון תפילין, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' י"ג שהלך ג"כ בדרך זה:

י) אמנם לדעתי יש לעיין בזה, כיון שכל עיקר איסור ב"ת שגורם האיסור של חילול שבת הוא רק מדרבנן, איך יתכן שהאיסור של חילול שבת הנצמח בשבילו יהי' מה"ת, וכי עדיף המסובב מהמסבב. ונראה קצת לדמות זאת למ"ש התוס' ביבמות (ע"ז ע"ב) ד"ה מחלל, דבחלל מחייבי עשה איכא לאו דחללה לא יקח עיי"ש, ומשמע די"ל כן, דהאיסור הנגרם חמור מהאיסור הגורם, דהגורם הי' רק איסור עשה והנגרם הוא איסור לאו, וה"נ י"ל אף דהגורם היינו איסור ב"ת ל"ה רק מדרבנן. מ"מ איסור חילול שבת הנגרם מחמתו הוה מה"ת, אכן התוס' ביבמות שם לא נקטו זאת לדבר ברור, דאח"כ כתבו דשמא חללה הבאה מחייבי עשה ליכא בה לאו אלא עשה לכהן הבא עלי' עיי"ש, ומשמע דלא ניחא להו לומר דהאיסור הנגרם יהי' חמור מהאיסור הגורם. ועיין בשו"ת, פנ"י חו"מ סי' ט' שכתב דהמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע מה"ת, וכ"כ גם במנ"ח בהשמטה למצוה רל"ה ורל"ח עיי"ש, וזה ענין דומה לנידון שלפנינו, דהאיסור שהוא הגורם ל"ה רק מדרבנן והאיסור הנגרם בשבילו הוה מה"ת:

יא) ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר קי"א שדנתי בפרט זה, אי המסובב יכיל להיות עדיף מהמסבב והערתי מאיזהו מקומן, ובתוך השיחים כתבתי, דעל קוטב זה תסוב המחלוקת של ר"מ וחכמים במשנה דשביעית פ"ז ב', דר"מ ס"ל דמיהו (של פירות המתקיימים בארץ) מתבערין עד ר"ה, אמרו לו להן אין ביעור ק"ו לדמיהן, ועיין להרע"ב שם שפירש דר"מ ס"ל מחמיר אני בדמייהו יותר מבהן עצמן, והיינו דחכמים ס"ל דלעולם לא יוכל להיות המסובב עדיף מהמסבב, ולכן ס"ל דאם הפירות עצמם שהמה המסבב א"צ ביעור, מכש"כ דמיהן דל"ה רק מסובב בודאי א"צ ביעור, אמנם ר"מ יסבור דהמסובב יכול להיות עדיף מהמסבב, ולכן ס"ל אף דהפירות עצמם א"צ ביעור מ"מ דמיהן צריכין ביעור עיי"ש בדברינו. ולפ"ז י"ל דה"ט שפירש"י דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, משום דלפי מה דמשמע מפשטות לשון הגמ', ת"ק דמתניתין דס"ל זוג זוג הוא ר"מ (ועיין תוס' כאן ד"ה לימא, שרצו אמנם לומר דת"ק דמתניתין לאו היינו ר"מ, דבמתניתין קתני בד"א בחדשות אבל לא בישנות, ור"מ ס"ל לקמן בברייתא אחד חדשות ואחד ישנות, אמנם פשטות לשון הגמ' מורה דקאי בסברא דת"ק היינו ר"מ, וכן מורה הלשון דמקשה אי הכי לר"מ אפי' זוג אחד נמי. לא), ולכן שפיר פירש"י אליבי' דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, דאף דב"ת ל"ה רק מדרבנן, מ"מ יוכל לגרום חילול שבת מדאורייתא, דלדידי' האיסור הנגרם יכול להיות חמור מהגורם וכמו שביארנו, אבל ממוצא הדברים יש ללמוד דלחכמים דפליגי עלי' דר"מ בשביעית שם, וס"ל לפי דברינו דהמסובב לא יוכל להיות עדיף מהמסבב ל"ש לומר דאיסור ב"ת יגרום שיהי' כמשא, דכיון דב"ת ל"ה רק מדרבנן. לא יוכל לגרום איסור דחמור מיני' וכמו שביארנו. (ועיין למעלה בסי' ס"א שדברנו ג"כ מזה אי המסובב יכול להיות עדיף מהמסבב עיי"ש מ"ש בזה דברים נאותים):

יב) ויש להעיר דאף אם נניח דהאיסור הנגרם יכול להיות חמור מהאיסור הגורם, עדיין יש לתמוה ע"ד רש"י שכ' דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא והיינו דע"י האיסור של ב"ת (אף דל"ה רק מדרבנן) יוצמח חילול שבת דהוה מה"ת, דסוף כל סוף גם האיסור של חילול שבת ל"ה רק מדרבנן כיון דהוא אינו צריך למלאכת ההוצאה להביא התפילין למקום ההוא, ורק עיקר כונתו היא להציל התפילין מבזיון, א"כ הוה משאצל"ג, ומשאצל"ג בשבת ג"כ אינה אסורה רק מדרבנן, ועיין בישי"ע או"ח סי' ס' שנגע ג"כ בפרט זה, דהוצאת התפילין בשבת כאן הוה משאצל"ג. ונראה עפ"י דברי התוס' בשבת (ק"ו ע"א) ד"ה בחובל שכתבו, דצורך מצוה חשוב צריך לגופה, עיי"ש שכתבו דאף דצורך מצוה לא חשוב תיקון, מ"מ צריכה לגופה תשיב, וה"נ הוה צורך מצוה להציל התפילין מבזיון, ושפיר מקרי מלאכה הצל"ג, ויש בזה איסור תורה. אמנם ראיתי למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ת סי' ל"ד אות ה' שצידד, דע"כ ל"א דצורך מצוה חשוב צריך לגופה רק צורך מצוה דאורייתא, אבל צורך מצוה דר בנן הוה משאצל"ג, וה"נ בכל אופן ל"ה רק צורך מצוה דרבנן, להציל התפילין מבזיון, ושפיר י"ל דהוה משאצל"ג. ברם בעיקר סברת מו"ז זצלה"ה נלפע"ד, דתליא ג"כ במחלוקת ר"מ ור"י בסוכה (כ"ג) אי א"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת או לא, שהארכנו בזה למעלה בדברינו, דאם נאמר כר"י דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת, ה"ה די"ל דכמו דצורך מצוה דאורייתא מחשיב לי' לצל"ג, ה"ה ג"כ צורך מצוה דרבנן, אבל אם נאמר דא"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת כר"מ, י"ל דרק מצוה מה"ת מחשיב לצל"ג אבל צורך מצוה דרבנן לא אלים למיחשב לצל"ג:

יג) ובזה יעלה בידינו ענין נכבד לישב קושית מהרש"א שהבאנו למעלה, אהא דדייק הש"ס דר"מ ור"י ס"ל שז"ת, מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, ולא דייק בפשיטות דע"כ ס"ל שז"ת, מדס"ל זוג זוג, ואילו הי' ס"ל שלז"ת הי' להם לסבור שנים שנים. ולהנ"ל הדבר נכון. דבגמרא שפיר אמרו דה"ט דת"ק דס"ל זוג זוג משום דס"ל שז"ת, דת"ק יסבור כר"י דא"ר מדרבנן הוה א"ר מה"ת (כי לפמ"ש התוס' כאן בסוגיא ת"ק דמתניתין לאו ר"מ הוא)( א"כ לדידי' שפיר י"ל, דאם שז"ת לא יכניס שנים, דיעבור בב"ת, ואי דאיסור ב"ת ל"ה רק מדרבנן ואיסור דרבנן יש להתיר משום בזיון תפילין, לזה י"ל דאיסור ב"ת משוי כמשא, ויהי' איסור דאורייתא של חילול שבת, ואף דהוה משאצל"ג, צורך מצוה הוה לצ"ג ואפי' ל"ה רק צורך מצוה דרבנן וכמו שביארנו, אמנם לשטת ר"מ א"א לומר כן, כיון דהוא ס"ל ח"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת, וצורך מצוה דרבנן ל"ה צל"ג, א"כ מצד חילול שבת ג"כ ל"ה איסור מה"ת רק מדרבנן, דהוה משאצל"ג, וממילא אף אם ס"ל שז"ת ג"כ הו"ל להתיר להכניס שנים שנים, וא"כ מדוע באמת ס"ל דרק זוג זוג, ועכצ"ל דלא ס"ל כר"ש בר יצחק דמקום יש בראש להניח שני תפילין, וכיון דלא ס"ל כר"ש בר יצחק, שוב יוכל לסבור גם שלז"ת, ועכ"ז אין להתיר רק זוג זוג, דלעולם לא שרי רבנן רק במקום הנחתן, וממילא מהא דס"ל זוג זוג אין שום ראי' לשטתו דס"ל שז"ת, וע"כ דייק הש"ס רק מהא דס"ל אחד אנשים ואחד נשים, אשר הדיוק הזה עולה יפה הן לר"מ והן לר"י, ולא דייק מהא דאיתא בברייתא דמכניסן זוג זוג, אשר הדיוק הזה יתכן רק לר"י ולא לר"מ, וכמו שביארנו:

יד) ובדברינו אלה תתבאר ג"כ שטת הרמב"ם שפסק שלז"ת ופסק דמכניסן זוג זוג, והבאנו למעלה לתמוה דלפי מה דמשמע בגמ' כאן מחלוקת ת"ק ור"ג תליא אי שז"ת אי לז"ת, ומאן דס"ל שלז"ת ס"ל שנים שנים, ולפמ"ש למעלה הענין נכבד, דכיון דהרמב"ם פסק ג"כ כר"מ דא"ר מדרבנן ל"ה א"ר מה"ת, לכן תפס דמה שאמרו בגמ' דת"ק ור"ג פליגי אי שז"ת או לז"ת, לא אמרו כן רק לפי ההו"א, אבל לקושטא דמילתא א"א לומר כן, כיון דגם מאן דס"ל שז"ת יוכל לסבור שנים שנים דל"ש לומר דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, כיון דהוה משאצל"ג, וצורך מצוה דרבנן ל"ח צל"ג, וע"כ פירש דמה שאמרו בגמ' אלא מחוורתא כדשנינן בגמרא, היינו דפליגי בדר"ש בר יצחק, וכיון דהוא לא ס"ל כרשב"י, לכן אף דס"ל שלז"ת פסק דמכניסן זוב זוג ודוק:

טו) ובעיקר הקושיא שהערנו למעלה, מה הועיל רש"י במה שכתב דאיסור ב"ת משוי כמשא וגורם חילול שבת, הרי גם האיסור של חילול שבת ל"ה רק מדרבנן דהוה משאצל"ג, י"ל עפ"י דברי המל"מ שכ' בפ"ד מה' מלוה ולוה ה"ב דתרי איסורי דרבנן חמירי כאיסור תורה עיי"ש, א"כ כונת רש"י היא עד"ז, דנהי דאיסור ב"ת לבדו לא יספיק לאסור בשבילו להכניס שנים כיון דהוה רק מדרבנן, ואיסור דרבנן יש להתיר משום בזיון תפילין, אבל איסור ב"ת אתי ומשוי כמשא, ויצורף אליו עוד איסור דרבנן של חילול שבת, דאף דהוה משאצל"ג מ"מ מדרבנן עכ"פ אסור, ושני איסורי דרבנן אין להתיר משום בזיון תפילין, דחמורי כאיסור תורה. ועיין בהגהה הנדפס ממני בסוף ספר בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ב שנגעתי בפרט זה, אכן לא ביארתי שם מדוע אם איסור ב"ת אתי ומשוי כמשא הוה רק תרי איסורי דרבנן, הלא לפום ריהטא הוה איסור תורה גמור מחמת חילול שבת, ולפמ"ש למעלה יתבאר הענין על נכון, דגם האיסור של חילול שבת כאן ל"ה רק מדרבנן, דהוה משאצל"ג וכאמור:

טז) ומה נכבדו הדברים האלה בישוב קושית המפורשים, אהא דמוקי בגמ' דת"ק ור"ג שניהם ס"ל שלז"ת, ופליגי אי לעבור שלב"ז בעי כונה, דת"ק ס"ל דלעבור שלב"ז לא בעי כונה, ולכן ס"ל רק זוג זוג, דאם ילבוש שנים יעבור בב"ת, ואף אם לא יכוין יעבור, דלעבור שלב"ז ג"כ ל"ב כונה, אמנם ר"ג ס"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה, ולכן ס"ל דילבוש שנים ולא יכוין ולא יעבור בב"ת, לפי מה שאמרו בגמ' בראשית הסוגיא, דלא שרי רבנן בשבת רק דרך מלבושו כחול, א"כ מה בכך דשבת הוה שלב"ז, ואינו עובר בב"ת בלא כונה, אבל כיון דבחול אסור ללבוש שנים, דבחול בודאי הוה בזמנו ועובר בב"ת, גם בשבת אסור ללבוש, דדרך מלבושו כחול שוויא רבנן, וזה קושיא גדולה. ולפמ"ש למעלה הענין נחמד, דבחול דליכא רק איסור ב"ת לחוד, מותר באמת ללבוש שנים כדי להציל התפילין מבזיון, דל"ה רק איסור דרבנן, ומשום בזיון תפילין מותר לעבור על איסור דרבנן, ורק בשבת כיון דאיסור ב"ת מושך אחריו גם איסור חילול שבח, דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, אסור להכניס שנים, דתרי איסורין לא שרינן משום בזיון תפילין, וא"כ זה ניחא אם בשבת יש ג"כ איסור ב"ת, דס"ל לעבור שלב"ז ל"ב כונה, ואז אמנם אתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, אבל אם בשבת ליכא ב"ת, דס"ל לעבור שלב"ז בעי כונה, ורק נרצה לאסור להכניס שנים, משום דדרך מלבושו כחול שווי' רבנן, וכיון דבחול אסור להכניס שנים גם בשבת אסור, זה אינו דבחול באמת אף דיש איסור ב"ת מ"מ מותר להכניס שנים, וע"כ הוצרכו בש"ס לומר דפליגי אי בשבת עצמו יש איסור ב"ת, דלעבור שלב"ז ל"ב כונה ואז אמנם אינו רשאי להכניס שנים רק זוג זוג וכאשר ביארנו:

יז) ודע דבמה שכתבתי למעלה, דה"ט דאסור להכניס שני זוגי תפילין משום חילול שבת (דאיסור ב"ת משוי כמשא) אף דהוה משאצל"ג, כיון דהוה לצורך מצוה, להציל התפילין מבזיון, וצורך מצוה הוה צל"ג, יש לעיין עפ"י מה שראיתי למו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חא"ח סי' ל"ח אות ד' שהעיר בדבר חדש, דהיכי דעצם הדבר ל"ה מלאכה ורק מחמת המצוה נעשה למלאכה, מלאכה כזאת בודאי נדחית מפני המצוה, דלא עדיף המסובב מהמסבב, כיון דהאיסור נצמח רק מכח המצוה, ומה"ט היכי שהדבר בעצם הוה משאצל"ג, ורק המצוה משוה אותו לצל"ג י"ל דנדחה מפני המצוה עיי"ש, וא"כ ה"נ אם כל איסור של הכנסת התפילין הוה רק מכח המצוה של ההכנסה, שמציל התפילין מבזיון, ועי"ז נעשה למלאכה הצל"ג, שוב הו"ל למימר דהאיסור ידחה מפני המצוה ויכניס שנים. אכן לדעתי גוף הסברא הנ"ל לא ברורה עוד ויש לפקפק בה טובא, דאדרבה אם גוף הדבר ל"ה איסור, ורק מחמת המצוה נעשה לאיסור, הדעת נותנת שלא יקיים המצוה ולא יעשה האיסור, שלא יהי' מהב"ע, דבכגון דא שהעבירה לא תעשה רק ע"י קיום המצוה, ואם לא יעשה המצוה לא יעבור, בודאי אמרינן שלא יקיים המצוה ולא יעבור דהוה מהב"ע. ועיין למו"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חא"ח סי' ח' אות ד' שחדית לן כן, דאף שכ' התוס' בסוכה (ל' ע"א) ד"ה משום דהיכי שהמצוה יכולה לה להיות בלא העבירה ל"ה מהב"ע:

מ"מ היכי שהעבירה לא תוכל להיות בלעדי המצוה, וזולת המצוה ל"ה עבירה כלל, בודאי הוה מהב"ע עיי"ש, וה"נ הרי זולת המצוה לא תעשה העבירה דהוה משאצל"ג, ורק ע"י המצוה נעשית העבירה דנעשה משצל"ג, א"כ בודאי י"ל דלא יקיים המצוה ולא יעשה העבירה דהוה מהב"ע וכמ"ש. ועיין בטו"א ר"ה (כ"ח) שכתב דאף שכתבו התוס' בסוכה ט' דמהב"ע ל"ה רק מדרבנן, מ"מ היכי דאם לא יעשה המצוה יתוקן האיסור ולא יעבור על העבירה לכ"ע מה"ב דאורייתא, דכיון שאין העבירה נגמרת רק ע"י המצוה, ואם לא יעשה המצוה לא יעשה העבירה בודאי י"ל שלא יקיים המצוה, כדי שלא יעבור על העבירה, וכ"כ הרשב"א ביבמות (ק"ג), וא"כ ה"נ כיון שכל עיקר העבירה נצמחה מחמת קיום המצוה, מהראוי לומר להיפוך שלא יקיים המצוה כדי שלא לעבור על העבירה, הגם שבנוגע לענין פרטי זה שאנו דנין עליו הי' מקום לומר, כיון דכל המצוה של הכנסת התפילין שלא יבואו לידי בזיון הוה רק מדרבנן, במצוה דרבנן אין לחוש למהב"ע, כמ"ש התוס' בסוכה (ל') שם דרק במצוה דאורייתא שייך הפסול דמהב"ע, אבל לא במצוה דרבנן עיי"ש, אמנם במצוה דאורייתא דשייך בה הפסול דמהב"ע בודאי י"ל כמ"ש, ויש להרחיב הדיבור בזה ואכמ"ל:

יח) עוד נלפע"ד לומר בביאור דברי רש"י, לאיזהו צורך הוסיף וכתב דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, ולא איסתגר באיסור ב"ת לחוד, דלכאורה נתקשיתי בהא דאמרו דאסור להכניס שנים משום דיעבור בב"ת, והרי בודאי איסור ב"ת לא שייך רק אם התפילין המה כהלכתן, אבל אם התפילין אינם כהלכתן ליכא לאיסור ב"ת, א"כ יתיר הקשר של תפילין, ואז התפילין אינם כשרים עוד, דקשר של תפילין הוא הלמ"מ, כדאיתא בש"ס דעירובין כאן (בדף צ"ז ע"א), וממילא ליכא לאיסור ב"ת. אכן דא עקא כיון דמיירי בשבת, ובשבת אסור להתיר קשר של קיימא, דכל קשר שחייבין על קשורו כך חייבין על היתירו, עיין שבת (קי"א ע"ב), וקשר של תפילין הוה קשר של קיימא, כמ"ש התוס' כאן ד"ה אביי (של כדעת הר' אליהו דס"ל דקשר של תפילין צריך לקשור בכל יום), אמנם עדיין קשה הרי קיי"ל בשבת דכל המקלקלין פטורין, כדאיתא בשבת (ק"ו ע"א) וכאן הוה ג"כ מקלקל, דבזה שמתיר הקשר פוסל את התפילין, וא"כ ליכא איסורא משום חילול שבת, ושוב הי' לנו לומר דיכניס שנים ע"י התרת הקשר שאז לא יעבור בבל תוסיף, וזה קושיא גדולה לפום ריהטא:

יט) אמנם באמת הדבר נכון, דמפני מה הוא רשאי ללבוש התפילין ולטלטלם, משום דהוה דרך מלבוש, א"כ זה דוקא אם המה קשורים כמו שצריכים להיות, אבל בלא הקשר הלא חדלו להיות מלבוש והמה כמשא בעלמא, ושוב בלא"ה אסור לטלטלם, ועיין להלן בסוגיא כאן דה"ט דס"ל לר"י דחדשות לא יכניס, משום דחדשות היינו שאינן מקושרות, וס"ל דבשבת אסור לקשור, ור"מ דס"ל דחדשות ג"כ מכניס משום דס"ל דלאו קשירה הוא, ועיין בתוס' ד"ה אביי, ומשמע דבלא קשר אין שום סברא להתיר לטלטל דל"ה דרך מלבוש (ועיין בתוס' ד"ה וכי שכתבו, דס"ד דבלא קשירה נמי הוה דרך מלבוש, וזה דוקא לפי הה"א דה"ט דחדשות משום חשש קמיע ור"מ ור"י פליגי אי טרח אדם לעשות קמיע כמין תפילין, אבל לפי המסקנא דחדשות היינו שאינן מקושרות, ע"כ כ"ע ס"ל דבלא קשר אין להכניס, וה"ט דר"י משום דלדידי' באמת אסור לעשות הקשר בשבת ולר"מ שרי וכמ"ש). ולפ"ז אמינא דזה יהי' הפירוש בדברי רש"י, ואין כונתו במ"ש דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, דהאיסור ב"ת כשהוא לעצמו יעשה כמשא, רק כונתו לתרץ מדוע נאסור, להכניס שנים משום איסור ב"ת הרי ע"ז יש עצה שיתיר הקשר ולא יעבור בב"ת וכמ"ש, וע"כ הוסיף וכתב דכש"כ דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, והיינו דאם ירצה לעשות כן' ולשמור עצמו מאיסור ב"ת, זה יגרום לו שיהי' התפילין כמשא, דאם יתיר הקשר אז אמנם יחדלו התפילין מלהיות מלבוש, ושוב יהי' משא, ומכש"כ דיהי' אסור לטלטלם, וזה רעיון נכבד:

כ) ובדברינו אלה תעלה ארוכה להקושיא שהקשה בטו"א סוף ר"ה ע"ד רש"י שכתב, דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא, מהא דאיתא בסנהדרין (פ"ח ע"ב) דקאמר ר"מ דזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ור"י אומר עד שיהי' דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס, ואנו אין לנו אלא תפילין, ובודאי דר"י לא פליג על ר"מ לפטור כל התורה כולה, דמה עביד בהנהו דרשי דדרשו לעיל ממה שנאמר כי יפלא וכו', וע"כ דלא בא ר"י רק להוסיף על דברי ר"מ, דאף בתפילין דל"ש בהו שיהי' זדונם כרת ג"כ חייב. ולדברי רש"י מה הוסיף ר"י, הרי גם בתפילין לר"מ הוה דבר שזדונו כרת וכגון שהוסיף על הפרשיות, או שהניח ב' זוגי תפילין ויצא בהם לרה"ר, דחייב משום שבת דב"ת משוי כמשא. ולפמ"ש הענין נכון, דאין כונת רש"י כלל כאן בסוגיא דאיסור ב"ת משוי כמשא, ורק כונתו שמה שירצה לשות עצות בנפשו להשמר מאיסור ב"ת, זה יגרום שיהי' כמשא, דאם יתיר הקשר ל"ה התפילין עוד מלבוש ורק יהי' כמשא אבל אה"נ אם יניח ב' זוגי תפילין קשורים כהלכתם ויצא בהם לרה"ר לא נעשו כלל משא בשביל האיסור דב"ת, ושפיר הוסיף ר"י תפילין דל"ש בהו שיהי' זדונם כרת ועכ"ז חייב:

כא) ועיין בשאג"א ס"ס מ"א שהעיר עוד ע"ד רש"י כאן, מהא דאיתא במנחות ס"פ הקומץ, ד' ציצית מעכבות זא"ז, שארבעתן מצוה אחת, ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות, ואמרינן בגמ' שם אמר רבינא דר"ה איכא בינייהו. דאמר היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת, ואם הטיל לג' ולא לד' לר' ישמעאל הוה מצוייצת כהלכתה ופטור, וקשה הרי לר' יש ועאל במטיל לג' ולא לד' עובר על איסור בל תגרע עכ"פ, ולדברי רש"י דאיסור ב"ת משוי כמשא ה"ה דהו"ל למימר דאיסור בל תגרע משוי כמשא, וגם לר' ישמעאל הי' צריך להיות חייב ושוב קשה מה בינייהו. ולהאמור גם קושיא זו לק"מ, דבאמת גם איסור ב"ת לא משוי כמשא, וה"ה דגם איסור בל תגרע אין בכחו לעשות כמשא, ומ"ש רש"י דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא הוא ע"ד שכתבנו, שהרצון לסלק איסור ב"ת ע"י התרת הקשר, זה יגרום שהתפילין צאו מגדר מלבוש ויהי' כמשא וכמו שביארנו. ועיין במנ"ח מצוה שי"ג שצידד דבנועל מנעל האסור ביוה"כ ויוצא בו לרה"ר חייב חטאת, דכמו שכתב רש"י כאן דאיסור ב"ת משוי כמשא, ה"ה שם האיסור של נעילת הסנדל ביוה"כ משוי כמשא עיי"ש, ולדברינו יש לפקפק בזה כי מדברי רש"י אין ראי' וכמ"ש:

כב) ומה יקרו הדברים האלה בישוב קושית המפורשים שהבאנו למעלה, אהא דמוקי בגמ' דת"ק ור"ג שניהם ס"ל שלז"ת ופליגי אי לעבור שלב"ז בעי כוונה, דת"ק ס"ל דלעבור שלב"ז ל"ב כונה, ולכן ס"ל רק זוג אחד שלא יעבור בב"ת, ור"ג ס"ל דלעבור שלב"ז בעי כונה, ולכן ס"ל דיכניס שנים, דאם לא יכוין לא יעבור בב"ת, דמה בכך דשבת הוה שלב"ז וליכא איסור ב"ת שלא בכונה, אבל כיון דבחול איכא איסור ב"ת אף שלא בכוונה דהוה בזמנו, ממילא גם בשבת אסור, דלא שרי רבנן בשבת רק דרך מלבושו כחול וכדאיתא לעיל בגמרא כאן. ולדברינו הענין נחמד, דבחול באמת רשאי להכניס שנים, דלענין איסור ב"ת הלא יש עצה שיתיר הקשר, וא"כ אם נניח דשלז"ת, וליכא איסור ב"ת מצד היום עצמו, ורק מטעם דדרך מלבושו בחול שווי' רבנן נרצה לאסור להכניס שנים, שפיר יש לדחות, דבאמת גם בחול יש עצה להכניס שנים ע"י התרת הקשר, ואף דבשבת א"א לעשות העצה הזאת, דאם יתיר הקשר יהי' משא, הלא בשבת א"צ כלל לעשות כן, דקיימינן בסברא דלעבור שלב"ז בעי כונה, וכשלא יכוין לא יעבור בב"ת, וא"כ אם בחול יש אך באיזהו אופן דרך שיוכל להכניס שנים. שובי מותר להכניס בשבת שנים, אף שלא יוכל לעשות העצה הזאת בשבת, כי בשבת א"צ לה, אבל השתא דקיימינן בסברא דלעבור שלב"ז לא בעי כונה, וא"כ בשבת גופי' יש איסור ב"ת, וההכרח גם בשבת לבוא אך להעצה הזאת של התרת הקשר, דלולא זאת יעבור בב"ת, ובשבת הלא א"א לעשות כן דאם יתיר הקשר יהי' כמשא, וממילא א"א להכניס שנים רק זוג זוג, והדברים יקרים למבין:

כג) ונבוא לישב קושית התוס' כאן בסוגיא (בדף צ"ז ע"א) ד"ה אביי, אהא דס"ל לר"מ אחד חדשות ואחד ישנות, והרי חדשות היינו שאינן מקושרות, ואיך יכניס בלא קשר, ותירצו דה"ט דר"מ דשרי בחדשות, משום דקסבר דלאו קשירה היא, ותמהו ע"ז דבריש אלו קשרים היא בעיא אליבא דר"מ, אם עניבה קשירה היא אם לאו וקאי בתיקו. ובישוב קושית התוס' נלפע"ד לפי המבואר לעיל בגמ' דר"מ ס"ל שז"ת, מדס"ל אחד אנשים ואחד נשים, וע"כ דל"ה מעשהז"ג (דל"ל לדידי' משום דנשים סומכות רשות, כיון וא ס"ל דנשים אינן סומכות רשות), וא"כ יסבור ר"מ כמו דהנחת התפילין דוחה שבת, כן גם עשיית הקשר שהוא לצורך ההנחה ג"כ דוחה שבת, ולכך אף אם ס"ל דהוה קשר מעליא, ג"כ יכול לסבור דאפילו חדשים יכניס, דלשטתו מותר לעשות הקשר של תפילין בשבת, אמנם דא עקא דהרי לכל היותר עשיית הקשר הוה רק ממכשירי המצוה, וכיון שאפשר לעשות הקשר מע"ש הוה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש, וגם במצוה שדוחה שבת כמילה וכדומה נקטינן דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש א"ד את השבת, וה"ה הכא ל"ש לומר שעשיית הקשר ידחה שבת:

כד) שבתי וראיתי כי בדברינו אלה יעלה בידינו ענין נכון להבין פלוגתת ר"מ ור"י, דר"מ ס"ל אחד חדשות ואחד ישנות יכניס ור"י ס"ל דרק ישנות יכניס אבל לא חדשות, ועפ"י דרכנו י"ל דאזלי לשטתייהו, עפ"י מה שראיתי בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' מ"ב אות ב', שכתב בטעם הדבר דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש א"ד את השבת, משום דל"ה בעידנא, דבשלמא מכשירין שא"א לעשותן מע"ש הוה כמצוה עצמה, כמ"ש התוס' ביבמות (ו' ע"א), ושפיר הוה בעידנא, משא"כ מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ל"ה בעידנא, וע"כ לא דחי שבת (ובאמת מבואר כן בר"נ ר"ה ל"ב בסוגיא דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום, שכתב דהא דיהיב טעמא שם דיו"ט הוה עול"ת, קושטא דמילתא קאמר, ומיהו לא צריכינן להכי, דאפי' הוה יו"ט ל"ת גרידא ג"כ לא אתי מכשירי שופר ודחי לה דל"ה בעידנא עיי"ש). והנה בהא דבכל עדל"ת בעינן שיהי' בעידנא כתבו האחרונים, דהסברא היא דאם יעבור מתחלה על הל"ת ואח"כ יקיים העשה, חיישינן שמא ימות בנתיים, ויהי' נמצא שעבר על הל"ת והעשה לא קיים, וע"כ בעינן שבעידנא שיעבור על הל"ת יקיים העשה (ומה"ט כתב המג"א בסי' תמ"ו בשם שבלי לקט דעשה דרבים ל"ב בעידנא ודותה לל"ת אף שלא בעידנא, משום דברבים ל"ש החשש שמא ימות, דציבור לא מיתי כדאיתא בהוריות (ו'), וממילא ל"ב בעידנא, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ת"ב סי' קי"ב אות ג' ובחלק הדרשות אשר בסוף חחו"מ דרוש כ' מ"ש בזה), ולפ"ז יש לצדד ולומר, דכל עיקר ענין זה אי בדחיית עשה לל"ת צריך להיות דוקא בעידנא, יהי' תליא במחלוקת אי חיישינן למיתה או לא, דאם נאמר דחיישינן למיתה שפיר י"ל דבכל דחיית עשה לל"ת בעינן בעידנא, דחיישינן שמא ימות בנתים, אבל אם נאמר דלא חיישינן למיתה י"ל דלא בעינן בעידנא, דלשמא ימות לא חיישינן וכאמור:

כה) והנה בדבר זה אי חיישינן למיתה, נחלקו ר"מ ור"י בש"ס דגיטין (כ"ח ע"א), דר"מ ס"ל דלא חיישינן למיתה (ורק לזמן מרובה חייש לשמא ימות, עיין תוס' שם ד"ה הא), ור"י ס"ל דחיישינן למיתה (ואפי' לזמן מועט כמ"ש התוס' שם)( ולפ"ז לר"מ ל"ב בעידנא בעדל"ת, דלשטתו אין לחוש לשמא ימות, ולר"י בעינן בעידנא דחיישינן שמא ימות ולא יקיים המצוה, ולעניננו יוצמח דלר"מ גם מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש דוחין שבת, כיון דהוא ל"ב בעידנא, ולר"י מכשירין שאפשר לעשותן מערב שבת א"ד השבת דל"ה בעידנא, ולשטתו בעינן דוקא בעידנא וכמו שביארנו. ומעתה י"ל דר"מ ור"י כאן בברייתא קיימי בשטתייהו, דר"מ כשטתי' דלא חיישינן למיתה ול"ב בעידנא בעדל"ת, וה"ה דס"ל דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש דוחין שבת, ולכן ס"ל דאחד חדשות ואחד ישנות יכניס, ול"ק איך יכניס חדשות בלי קשר, דלשטתו כיון דהנחת התפילין דוחה שבת ה"ה דעשיית הקשר דוחה שבת, ואף דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש, הנה לדידי' גם מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש ד"ש, אמנם ר"י כשטתי' דחיישינן למיתה ובעינן בעידנא בעדל"ת, וה"ה דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש א"ד שבת, ולכן ס"ל דרק ישנות יכניס אבל חדשות לא יכניס, כיון דהוי בלא קשר, ואין לומר כיון דס"ל ג"כ דשז"ת כמו שהוכיחו בגמרא מדס"ל דאחד אנשים ואחד נשים. א"כ גם עשיית הקשר ידחה לדידי' שבת, דעשיית הקשר הוה ממכשירין שאפשר לעשותן מע"ש, ולשטתו מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש א"ד השבת וכמו שביארנו, וזה רעיון נכבד:

כו) ובזה אני אומר דבר נחמד בישוב קושית התוס' כאן (בדף צ"ז ע"א) ד"ה אמר, על הא דמקשה הגמ' על ר"י וליענבינהו מיענב, ומתרץ ר' חסדא דעניבה פסולה בתפילין, ואביי אמר דר' יהודה לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא, והקשו בתוס' אטו ר"ח לא ידע דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא, ובדברינו למעלה י"ל, דהנה אמרנו בטעם הדבר דס"ל לר"י דחדשות לא יכניס משום דעשיית הקשר הוה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש וא"ד שבת, ונראה דע"כ ל"ש לומר כן רק אם נניח דבעשיית הקשר בתפילין בשבת יש איסור תורה, אבל אם נאמר דל"ה רק איסור דרבנן, דגם עניבה כשירה בתפילין ועניבה ל"ה רק איסור דרבנן, אז גם לר"י י"ל דדוחה שבת, אף דנקטינן דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש גם כשאין בהן רק איסור דרבנן א"ד שבת, והסברא דהא הטעם דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש אפי' במקום דליכא רק איסור דרבנן א"ד שבת, הוא משום שהעמידו חכמים דבריהם אפי' במקום כרת, ועיין בש"ע או"ח סי' של"א סעיף ו', וא"כ לפי המבואר בגמ' עירובין (צ"ח ע"א) דכל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש וכתבנו למעלה דה"ה די"ל שאינו עומד בפני בזיון תפילין, יש לצדד דבכה"ג כדי להציל תפילין מבזיון גם מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש דוחין שבת, דבזה לא העמידו חכמים דבריהם, ושפיר הי' מקום לומר גם לר"י דאפי' חדשות יכניס והיינו עי"ז שיעשה הקשר בשבת וכאמור:

כז) אמנם דבר זה אי בעניבה לר"י בשבת יש רק איסור דרבנן או אסור מן התורה אינו ברור, והמעיין בגמ' דשבת (קי"ג ע"א) יראה דבזה נחלקו המקשה והתרצן, דבגמרא מקשה שם על ר"י במתניתין דמתיר לקשור דלי בחבל דגרדי ולא גזר חבל דגרדי אטו חבל דעלמא, מהא דס"ל דחבל דלי שנפסק כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו, אלמא דגזר עניבה אטו קשירה, ומשני דהתם לאו משום דגזר עניבה אטו קשירה, רק משום דעניבה גופה קשירה היא עיי"ש, ומשמע דלסברת ברת המקשן ע"כ עניבה ל"ה רק איסור דרבנן, דהא עיקר האיסור הוא משום דגזרינן אטו קשירה, אבל לשטת התרצן אה"נ דהוה איסור תורה, דעניבה גופה קשירה היא והוה בעצמה מלאכה. ולפ"ז אמינא דהגמרא כאן דמקשה וליענבינהו מיענב הקשה עד"ז, כיון דעיקר הטעם דלא שרי ר"י להכניס חדשות, משום שעשיית הקשר א"ד שבת, דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש, והרי יש עצה ע"י עניבה דמהני גבי תפילין, ולגבי שבת ל"ה רק איסור דרבנן. דהגמ' קאי בשטת המקשה שם, דאיסור עניבה הוא משום דגזרינן עניבה אטו קשירה, ול"ה רק איסור דרבנן, וי"ל דמשום בזיון תפילין הוה לן להתיר, אף דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש וכמ"ש. ומשני ר' חסדא דעניבה פסולה מתפילין, וא"כ העצה הזאת לא תועיל כלל, דנהי לגבי שבת י"ל דשרי, אבל לגבי תפילין לא הועיל כלום דל"ה קשר, ובלא קשר אין להכניס, אמנם אביי קאי בשטת התרצן בשבת שם, דאין הטעם לר"י, דלכן עניבה אסורה משום דגזרינן אטו קשירה, רק הטעם הוא משום דעניבה גופה קשירה היא, ולפ"ז עניבה לר"י בשבת הוה איסור תורה, וממילא בלא"ה אין להתיר להכניס חדשות ע"י עניבה, דכיון דגם בעניבה יש איסור תורה הדרינן לכללא, דמכשירין שאפשר לעשותן מע"ש א"ד השבת, דאיסור תורה אין להתיר בשביל בזיון כתבי הקודש, וה"ה משום בזיון תפילין, וז"ש אביי, ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא, והיינו לא מטעם גזירה רק שבעצמה הוה מלאכה ובגדר קשירה, וממילא לא תוכל לדחות שבת וכאמור. ומה יקרו בזה דברי רש"י שפירש ר"י לטעמי' בפרק אלו קשרים תבל דלי שנפסק וכו' ובלבד שלא ועגבנו, אלמא טעמא משום דקשירה היא וחייבין עלי' משום אב מלאכה, והיינו דר"י ס"ל דעניבה בעצמה הוה אב מלאכה ולא רק מטעם גזירה, וממילא אין להתירה להצלת תפילין, דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מע"ש וגם הוה איסור תורה, וא"כ אין להתיר וכמו שביארנו:

כח) ומעתה מה נחמדו הדברים בישוב קושית התוס' שהבאנו אטו ר"ח לא ידע דלר"י עניבה קשירה מעלייתא היא, ולהנ"ל הענין יקר דאה"נ דר"ח ידע שטת ר"י שם בחבל דלי, אבל הוא תפס כשטת המקשן שם, דהטעם היא רק משום גזירה אטו קשירה, וא"כ ל"ה רק איסור דרבנן והו"ל להתיר לצורך הצלת תפילין וכנ"ל, וע"כ הוצרך לתרץ דעניבה פסולה בתפילין, אמנם אביי תפס כשטת התרצן, וא"כ אפי' אם עניבה כשירה בתפילין ג"כ אין להתיר, כיון דגם עניבה הוה איסור תורה, וכמו שכתבנו והענין נכבד:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה