שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין
סימן נב
דרוש לשה"ג שנת תרפ"ה בבהכ"נ הגדול דפ"ק סאמבור.
במנחות (מ"ה ע"א) כה אמר ה' בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים לחטאת וחטאת את המקדש (יחזקאל מ"ה), חטאת עולה היא, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, ר' אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, תניא נמי הכי ר' יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, אמר לו ר' יוסי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, א"ל ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי, ויש להבין מדוע נתפעל כ"כ ר' יהודה מדבריו של ר' יוסי, עד כי ברכו ואמר לו שתנוח דעתו כמו ש שהניח את דעתו:
א) ונראה לי לבאר דברי הגמ' בדרך החידוד, והסגנון יהי כך שר' יהודה הי' מחולק במקום אחר באיזהו הלכה, וכשמעו הך מילתא דר' יוסי שמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, הנה מזה נוכח לדעת שצדק במשפטו נגד בר פלוגתי', וע"כ שבחו והודה לשמו, ואמר לו שינחת גם הוא כאשר הסב לו בדבריו עונג וקורת רוח:
ונקדים דברי המשנה במנחות (ס"ח ע"א), משקרב העומר הותר חדש מיד, הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור, אמר ר' יהודה והלא מן התורה אסור, שנאמר עד עצם היום הזה וכו', ובגמרא שם (ע"ב) א"ר נחמן בר' יצחק, ריב"ז בשטת ר' יהודה אמרה, דאמר מן התורה אסור, שנאמר עד עצם היום הזה, עד עיצומו של יום:
וקסבר עד ועד בכלל, ומי סבר לה כוותי' והא מיפלג פליג עלי' דתנן משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור, א"ר יהודה הלא מה"ת הוא אסור, דכתיב עד עצם היום הזה, ר' יהודה הוא דקא טעי, הוא סבר ריב"ז מדרבנן קאמר, ולא היא מדאורייתא קאמר, והא התקין קתני, מאי התקין דרש והתקין עכ"ל הגמרא. והמאמר הזה מוזר הוא מאד ואין דומה לו בש"ס, שאמורא יעשה לתנא לטועה בדברי תנא אחר, ויש להבין אמאי באמת נקיט רנב"י כן, שריב"ז מה"ת אסר, ור"י טעה בדבריו, ולא ניחא לי' למינקט ג"כ שריב"ז רק מדרבנן אסר. כמו שתפס ר'. יהודה, וכבר עמדתי ע"ז בספרי ברכת אהרן מאמר ג' אות ד' עיי"ש מ"ש בזה:
ב) ובביאור הענין הנפלא הזה אני אומר, דהנה בטעם הדבר שתיקן ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור (אם נאמר דרק מדרבנן תיקן), אמרו בגמרא ר"ה (ל' ע"ב), וסוכה (מ"א ע"א), משום דבמהרה יבנה בהמ"ק, ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח, עכשיו נמי ניכול, ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר, האיר המזרח התיר, השתא דאיכא עומר עומר מתיר, ומקשה בגמ' שם דמיבני אימת, אילימא דאיבני בשיתסר, הרי האיר המזרח התיר וכו', לא נצרכא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, אי נמי דאיבני בליליא, ועיין בפירש"י שם שהעיר, דאיך אפשר לומר דאיבני בחמיסר ביו"ט ודאיבני בליליא, והא קיי"ל בשבועות (ט"ו ע"ב) דאין בנין בהמ"ק לא ביו"ט ולא בלילה, ותירץ הני מילי בנין בידי אדם, אבל בנין העתיד לבוא בידי שמים הוא:
וקשה לי בזה קושיא מושכלת, דבש"ס דשבועות שם אמרו, דמדינא הי' צריך לקדש העזרה במנחת חמץ, וזה אי אפשר רק פעם אחת בשנה בשתי הלחם בעצרת, דזולת זה אין לנו מנחת חמץ בכל שנה, ורק מה"ט אין מקדשין, כיון שאין ביכולת לצמצם הקידוש שיהי' אפשר לקדש בשתי הלחם, דאם יבנה המקדש בערב חג השבועות, אז אין שום קדושה בשתי הלחם, דשתהל"ח בשחיטת כבשים הוא דקדשי, ולחכות עם הקידוש עד למחר אי אפשר, דבעינן קידוש בשעת הבנין, וביו"ט אי אפשר שיבנה בהמ"ק דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ונתקשיתי מדוע באמת לא ידחה בנין בהמ"ק יו"ט, ואי דיו"ט הוה עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, וכדאיתא בשבת כ"ה לענין שריפת קדשים ביו"ט, דמה"ט אין שורפין משום דיו"ט הוה עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, הרי בנין בהמ"ק הוה עשה דרבים, ועשה דרבים דוחה לתו"ע, כמ"ש התוס' בזבחים (ל"ג), דעשה חמור דוחה אף לתו"ע, וה"ה דגם עשה דרבים דוחה לתו"ע, דעשה דרבים הוה ג"כ כעשה החמור (ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' י"ח אות ז'), וכיון שכן שוב נבעי חמץ בשעת קידוש העזרה, והמקדש יגמר בנינו בעצרת ויתקדש בשתהל"ח. אכן י"ל עפ"י מה שהעלו המפורשים, דעשה שאינה שוה בכל לא אלימא לדחות עשה השוה בכל, וה"נ העשה של בנין בהמ"ק הוה עשה שאינה שוה. בכל, כיון דאין בונין בהמ"ק בלילה, כדאיתא בשבועות שם, והוה מעשהז"ג, ונשים פטורות, ולא אלימא לדחות הל"ת דיו"ט דהוה ל"ת השוה בכל, ולכן שפיר אמרו דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, וממילא אי אפשר לקדש בחמץ. ועיין ברמב"ם פ"א מה' בית הבחירה ה' י"ב שכתב, דנשים ג"כ חייבות בבנין בית המקדש, עיי"ש שכתב דהכל חייבין לבנות ולסעד אנשים ונשים, אכן דבריו תמוהים, דאם הוה מעשהז"ג מהיכי תיתי לן לחייב נשים, הרי בפירוש אמרו בקידושין (ל"ד ע"ב), דמצה והקהל, דנשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג, הוה שני כתובים הבאים כאחד, ומשמע דזולת זה אין שום מעשהז"ג שנשים חייבות, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' ג' אות ה' שהאריך בדברי הרמב"ם, ואולי י"ל דהרמב"ם יסבור דבבנין ביהמ"ק יש שתי מצות, הבנין עצמו והוא אינו נוהג רק ביום, וממצוה זו נשים פטורות, דהוה מעשהז"ג, והם עד לבנין וזה היא מצוה שאין לה הפסק, דתמיד החיוב לסעד בנין בהמ"ק, ובמצוה זו אה"נ דנשים חייבות, וע"כ דקדק הרמב"ם וכתב, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים וכו', וכונתו כל אחד לפי דרכו, היינו אנשים בבנין והנשים בסעד:
ג) ומעתה בבנין העתיד, שיבנה גם בלילה, כדברי רש"י שהבאנו, שוב תהי' העשה שוה בכל, כיון שתהי' נוהגת בין באנשים בין בנשים, דל"ה עוד מעשהז"ג, וא"כ תוכל לדחות עול"ת דיו"ט, וממילא יהי' באפשר שיבנה ביו"ט, ולפ"ז ההכרח יהי' לקדשו במנחת חמץ, שזה אי אפשר רק בשתהל"ח בעצרת, וא"כ ע"כ יבנה בעצרת, וקשה איפוא מדוע אסר ריב"ז יום הנף משום שיש לחוש לקלקול אם יבנה הבהמ"ק בט"ו בניסן, הרי הבנין דלעתיד ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ, ואי אפשר שיבנה בניסן וזה קושיא נפלאה:
אכן זה דוקא אם ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, שאז אמנם יהי' מהצורך לקדש הבית השלישי שיבנה ב"ב מחדש, ויהי' ההכרח שיבנה בעצרת כדי שיהי' באפשר לקדשו בחמץ אבל אם ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, לא יהי' מהצורך כלל לקדש מחדש, דהקדושה הראשונה לא פקעה, וכ"כ התוס' בשבועות שם (ט"ו ע"א) ד"ה אין, דאם ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעת"ל, גם עזרא לא הי' צריך לקדש ורק לזכר עשה כן, וממילא יהי' באפשר שיבנה בניסן. כי לא יהי' מהצורך לחכות על מנחת חמץ עד עצרת. וא"כ אם נאמר דריב"ז רק מדרבנן אסר יום הנף, ההכרח יהי' לתפוס דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, דלולא זאת לא הי' מקום לתקנתו, שעיקרה נוסדה על ההנחה שהבהמ"ק העתיד יבנה בט"ו בניסן, כיון שזה אי אפשר דבהכרח יבנה בעצרת וכמו שביארנו:
ד) והנה יש להוכיח דר' יהודה ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, דהסברא של הסוברים דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל הוא ע"כ משום דע"י החורבן שבאו זרים בנחלתנו וארץ אבותינו נתנה ביד עכו"ם, פקעה הקדושה שהי' עלי', ולפ"ז י"ל למאן דס"ל דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, וזה משום דכתיב כי לי הארץ, לי קדושת הארץ, כדאיתא בגיטין (מ"ז ע"א), א"כ כמו שאין כח לנכרי הקונה קרקע בארץ ישראל להפקיע אותה מקדושתה, כן לא הי' כח גם להנכרים שכבשו את הארץ בכחם ע"י מלחמה להפקיע אותה מקדושתה, ואדרבה עוד כש"כ הוא, דהשתא נכרי שקונה את הארץ בכספו ונמסרה לו מדעת ומרצון הטוב, אין בכחו להפקיע אותה מקדושתה, מכש"כ אלה הכובשים שלקחו את הארץ בגזל ובאילמות בודאי לא הי' בכחם להפקיע קדושת הארץ ומקום המקדש, והרי היא בקדושתה כמו שהיתה, וא"כ ע"כ ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, ומצאנו לר"י דס"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, מדס"ל במנחות (ס"ו ע"ב), דתורמין משל כל על של כל, והיינו משל ישראל על של עכו"ם ומשל עכו"ם על ישראל, ולדברי הירושלמי בפ"ה מדמאי הובא בתוס' שם ד"ה מירוח, מאן דס"ל הכי ה"ט משום דס"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר (ואני תמה מאד על דברי הירושלמי המובאים בתוס' שם ולא זכיתי להבינם, שכתבו דר"מ דס"ל דתורמין משל כל על של כל ס"ל אין קנין, ור' יהודה ור"ש ס"ל יש קנין, ואיך אפשר לומר כן, הרי בפירוש איתא בגמרא שם, דר"מ ור' יהודה ס"ל דתורמין משל כל על של כל, וא"כ אם ר"מ ס"ל אין קנין ע"כ גם ר' יהודה ס"ל הכי, ועיינתי בירושלמי בדמאי שם וראיתי ששם אמנם נאמר כן דר' מאיר ס"ל אין קנין ור' יודא ור"ש ס"ל יש קנין, אכן שם לא נאמר דר' יהודה ס"ל ג"כ כר' מאיר דתורמין משל כל על של כל, ורק שר"מ לבד ס"ל כן, אבל לפי המבואר בגמרא שלפנינו, דר"י ור"מ שניהם ס"ל דתורמין משל כל על של כל, ור' יוסי ור"ש חולקים עליהם וס"ל דאין תורמין, א"כ ע"כ כמו דס"ל לר"מ אין קנין כן גם לר"י צ"ל דס"ל כן, ולולא דמסתפינא הייתי מגיה בדברי הירושלמי שצ"ל ר' יוסי ור"ש ס"ל יש קנין, דהם חולקים על ר"מ ור' יהודה, וס"ל דאין תורמין משל כל על של בל, וע"כ דס"ל יש קנין, אבל ר' יהודה דס"ל כר"מ דתורמין, בודאי ס"ל ג"כ דאין קנין, ושוב מצאתי בספר מלא הרועים ערך קנין לנכרי להפקיע ממעשר שהגיה ג"כ הכי בדברי הירושלמי), וא"כ ע"כ ס"ל ג"כ דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וכמו שכתבתי, ולפ"ז דידי' שפיר אפשר שיבנה בהמ"ק בניסן, דלדידי' אין צורך בקידוש חדש, כיון שהקדושה לא נתבטלה, ואין הכרח שיבנה בעצרת דוקא שיהי' מנחת חמץ לקידוש, וממילא אפשר לומר דריב"ז רק מדרבנן אסור, משום דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ויהי' קלקול, וכאשר ביארנו:
ה) ומעתה מה נכבדו דברי הגמ' שהבאנו דרנב"י אמר דר' יהודה טעה בדריב"ז, דאיהו סבר דריב"ז מדרבנן קאמר ובאמת מדאורייתא קאמר, והיינו דרנב"י ס"ל דאי אפשר לומר דריב"ז רק מדרבנן קאמר, משום דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, ויהי' קלקול שיאמרו שאשתקד אכלו משהאיר המזרח עכשיו נמי יאכלו, דלא משכחת שיבנה בהמ"ק בניסן, כיון שיהי' מהצורך לקדש במנחת חמץ, וזה אי אפשר רק בעצרת, וע"כ יבנה המקדש בעצרת, ולכן אמר דריב"ז עה"ת אסר ובשטת ר' יהודה קאי, דאמר עד עצם היום עד ועד בכלל, וכאשר העירו אותו דר' יהודה התפלא על ריב"ז במה שתיקן מדרבנן, ושאל אותו והלא מה"ת הוא אסור, ומשמע שתפס דריב"ז רק מדרבנן תיקן, השיב ע"ז בחכמה, דר' יהודה טעה בדריב"ז, והיינו דר' יהודה כפי שטתו הי' יכול לחשוב כן דריב"ז רק מדרבנן קאמר, דר"י ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וא"כ הבית שיבנה לא יצטרך לקידוש חדש, כיון שהקדושה הראשונה לא פקעה ויהי' באפשר שיבנה בניסן, וע"כ אפשר לומר לדידי' דריב"ז מדרבנן קאמר, והטעם הוא שמא יבנה בהמ"ק לשנה הבאה בט"ו בניסן ויבואו לידי קלקול, ולכן חשב דאה"נ דמדרבנן קאמר ותפס עליו דמה"ת אסור, אבל לפי מה דס"ל, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, א"א לומר כלל דהא דתיקן ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור הוא רק מד רבנן מחשש שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ויבואו לידי קלקול, דזה לא יתכן שיבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, דע"כ יבנה בעצרת שיהי' באפשר לקדשו במנחת חמץ ועכצ"ל דריב"ז ג"כ בשטת ר' יהודה קאי ומדאורייתא קאמר והענין נכבד:
ו) ויש להמתיק הדבר ביותר, כי בנוגע לפרט זה אי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל או לא קדשה לעת"ל, שטת ריב"ז עצמו אינה ברורה, ויש שתי דיעות כיצד ס"ל, דבש"ס דר"ה (ל"א ע"ב) נחלקו ר"פ ורנב"י, דר"פ ס"ל דכרם רבעי התקין ריב"ז, ורנב"י ס"ל דלשון של זהורית התקין, ולפי מה דמשמע מדברי מהרש"א בביצה ה' ענין פלוגתתם היא, אי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל או לא קדשה לעת"ל, דר"פ דס"ל דריב"ז כרם רבעי התקין, קאי בסברא דריב"ז ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וע"כ הוצרך להתיר כרם רבעי שלא להעלותו לירושלים, אמנם רנב"י קאי בסברא דריב"ז ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, א"כ א"א לומר שתיקן להתיר כרם רבעי, דע"ז לא הי' צריך שום תקנה, דמנ"ל לאסור, כיון שנתבטלה קדושת הארץ, וע"כ ס"ל דריב"ז תיקן לשון של זהורית. וא"כ מה יקרו דברי רנב"י שר' יהודה טעה בדריב"ז, והיינו שר' יהודה תפס דהעיקר כר"פ דריב"ז כרם רבעי התקין, וס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וכיון דס"ל דריב"ז קאי בשטה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, שפיר הי' יכול לתקן תקנתו לאסור יום הנף רק מדרבנן, מחשש שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ויבואו לידי קלקול, דלשטה זו יוכל המקדש להבנות בכל עת ולאו דוקא בעצרת, דל"ב מנחת חמץ בשעת הקידוש, כיון שא"צ קידוש כלל דלא נתבטלה הקדושה, וחשב ר' יהודה שבאמת כן הוא, שרק מדרבנן תיקן וע"כ תפס עליו, מדוע הוצרך לתקן מדרבנן, הלא בלא"ה מה"ת אסור, ובאמת טעה ר' יהודה בזה, דהעיקר הוא כמו שתפס הוא היינו רנב"י עצמו, דריב"ז לשון של זהורית תיקן, וס"ל באמת דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, וא"כ א"א לומר כלל שתיקן רק מדרבנן, משום גזירה דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, דלא יתכן כלל שהמקדש יבנה בניסן, דבהכרח יבנה בעצרת, כדי שיהי' באפשר לקדשו במנחת חמץ, וע"כ דריב"ז ג"כ מדאורייתא קאמר, ובשטת ר' יהודה דעד ועד בכלל ומאי התקין דרש והתקין:
ז) אמנם בעיקר הקושיא שהקשיתי, איך אפשר לומר שיהי' יום הנף אסור מדרבנן מחמת גזירה שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, הרי בנין דלעתיד כיון שיבנה בלילה, יוכל להבנות גם ביו"ט מטעם עדל"ת, דל"ש לומר דהוה עשה שאינה שוה בכל דל"ה עוד מעשהז"ג, וא"כ ממילא יצטרך להבנות בעצרת, כדי שיתקדש במנחת חמץ, הנה אחרי שובי ראיתי שי"ל, דהרי עיקר הטעם שיבנה בלילה הוא, משום שיבנה בידי שמים כמ"ש רש"י בר"ה ל' שהבאתי למעלה, א"כ ל"ש לומר בזה עדל"ת, דהבנין לא יהי' כלל בידי אדם, אבל לפ"ז בפשיטות יש להקשות כיון שיהי' בידי שמים א"כ בלא"ה ידחה יו"ט, כמ"ש רש"י שם, ואין צריך כלל לבוא לטעם עדל"ת, וא"כ יהי' באפשר לקדשו בחמץ, ושוב בהכרח יבנה בעצרת, ואיך שייך איפוא לומר שיבנה בניסן ולאסור מחמת זה יום הנף, וכבר תמה כן בספר מעיין החכמה הבאתיו בספרי ברכת אהרן שם במאמר. ג' אות ד' עיי"ש:
ח) שבתי וראיתי כי בזה הי' מקום לומר ג"כ ענין נאות בהבנת דברי הגמרא, שרנב"י אמר שר' יהודה טעה בדריב"ז שהארכנו בזה למעלה, ולפי דברינו למעלה י"ל ג"כ בדרך שכתבנו רק בסגנון אחר קצת, דהנה כבר כתבתי שא"א לומר שיום הנף יהי' אסור רק מדרבנן, מחמת גזירה שמא יבנה המקדש בט"ו בניסן, דכיון דבנין דלעתיד יוכל להבנות ביו"ט, א"כ ההכרח יהי' שיבנה רק בעצרת, כדי שיתקדש במנחת חמץ, אכן זה דוקא אם הבית הראשון לא הי' אפשר לקדש בחמץ, א"כ י"ל דבבית העתיד שיהי' באפשר לקדשו בחמץ יהי' ממילא מהצורך לקדשו בחמץ, ובהכרח איפוא יבנה בעצרת, שאז הוא הזמן האחד שיש מנחת חמץ, אבל אם נאמר דגם הבית הראשון הי' באפשר לקדש בחמץ בעצרת, ואפי"ה לא הקפידו לקדשו בחמץ. כאשר מצאנו בשלמה שקידש המקדש בסכות ולא המתין עד עצרת, א"כ ש"מ שלא בעינן חמץ לקידוש הבית ולפ"ז גם בבנין דלעתיד לא יהי' מהצורך לקדשו בעצרת דוקא ושפיר יוכל להבנות בניסן:
ט) והנה בטעם הדבר שלא הי' באפשר לקדש הבית בחמץ אמרו בגמרא דשבועות שהבאנו, משום שזה לא יתכן רק בשתהל"ח בעצרת ושיבנה המקדש ביו"ט, ואין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, והקשיתי למעלה אמאי לא ידחה בנין בהמ"ק יו"ט מטעם עדל"ת, וכתבתי דיו"ט הוה עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, כדאיתא בשבת (כ"ה ע"ב) לענין שריפת קדשים שא"ד יו"ט משום דהוה עול"ת (וי"ל דגם עשה החמורה כגון עשה דרבים א"ד לתו"ע), אמנם התוס' ביבמות (ה' ע"א) ד"ה שכן הקשו, אמאי לא נילף מכהן ונזיר ומילה דדוחה צרעת דהוה עול"ת, דבכ"מ עשה דוחה לתו"ע, ותירצו דהוה כמו שני כתובים הבאים כאחד, דממילה וחד מהני איכא למילף, נמצא חד דלא איצטרך עיי"ש, ולפ"ז למאן דס"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין שפיר יש להוכיח מכהן ונזיר ומילה דעשה דוחה לתו"ע, וא"כ לדידי' גם הבית הראשון הי' אפשר לקדש בחמץ, ומדלא קדשו ש"מ דל"ב חמץ, וידוע דר' יהודה הוא הוא דס"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין,. כדאיתא בסנהדרין (ס"ז ע"ב) וקידושין (ל"ה ע"א):
י) ומעתה מה נכבדו דברי רנב"י באמרו שר' יהודה טעה בדריב"ז, כי לקושטא דמילתא אי אפשר לומר שריב"ז רק מדרבנן תיקן. לאסור יום הנף מחמת גוירה דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, דכיון דנקטינן דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין, ולפ"ז אין עשה דוחה לתו"ע, וא"כ הבית הראשון לא הי' יכול להתקדש בחמץ, וממילא אין ראי' ממנו שלא בעינן חמץ בשעת הקידוש, וא"כ י"ל דבבית העתיד שיהי' באפשר לקדשו בחמץ. שפיר יהי' מהצורך לקדשו בחמץ, וע"כ יבנה בעצרת ול"ש לומר שיבנה בניסן, וכיון שכן ההכרח לומר דריב"ז לאו מדרבנן אסר, רק מה"ת יום הנף אסור, משום דקאי בשטת ר' יהודה דעד ועד בכלל, אמנם ר' יהודה בעצמו לשטתו דשכהב"כ מלמדין, שפיר הי' יכול לתפוס דריב"ז מדרבנן בנן אסר, דלדידי' גם הבית הראשון הי' באפשר לקדש בחמץ, ומדלא קדשו ש"מ דל"ב חמץ, וא"כ גם הבית דלעתיד לא יצטרך חמץ, ושוב יש לומר שיבנה בט"ו בניסן, וע"כ חשב שכן הוא דריב"ז מדרבנן תיקן וטעה בזה, כי באמת אי אפשר לומר כן, וע"כ מה"ת אסור ומאי התקין דרש והתקין:
יא) והדברים האלה יהי' לנו לעינים לבאר בהם גם מאמר הגמרא במנחות אשר עליו כוננו דברינו, דר' יוחנן ס"ל, דהנבואה של יחזקאל שאמר, כה אמר ה' בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר וחטאת את המקדש, אליהו עתיד לדורשה, ור' אשי אמר דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, ויש להבין באיזהו סברא נחלקו. ועפ"י דרכנו למעלה נאמר, דהנה רש"י פירש דברי ר' אשי שאמר, דמילואים הקריבו בימי עזרא. דהך נבואה דיחזקאל נתנבאה על בית שני, שהקריבו מילואים כי היכי דהקריבו בימי משה, ור' יוחנן יסבור לפ"ז דהנבואה היתה על בית ג' שיבנה ב"ב, ויש לתמוה, איך אפשר לומר דהנבואה היתה על בית ג', הרי בית ג' דלעתיד שבנינו יהי' מותר ביו"ט. יהי' שאפשר לקדש במנחת חמץ בעצרת, וא"כ ההכרח יהי' לקדשו בעצרת, וכאשר הארכתי למעלה, ואיך אפשר איפוא דנבואת יחזקאל קאי על בית העתיד, הרי בנבואה זו נאמר שהבית יבנה בר"ח ניסן, והבית שלעתיד יבנה בעצרת, אכן זה דוקא אם נאמר דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, שאז אמנם יצטרך הבית קידוש מחדש, וכיון שאפשר יהי' לקדשו במנחת חמץ, ממילא ההכרח יהי' לקדשה בחמץ. שזה לא יתכן רק בעצרת, וע"כ יבנה בעצרת, אבל אם נאמר דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, אף שאפשר יהי' לקדש הבית השלישי בחמץ, לא יהי' מהצורך להמתין עד עצרת, כיון שלא יצטרך קידוש כלל וכמו שביארנו. ולפ"ז י"ל דר' יוחנן בזה בשטתי', דס"ל ביבמות (פ"ב ע"ב) כר' יוסי בסדר עולם, דירושה ראשונה ושני' יש להן ושלישית אין להן, וזה משום דקדושת הארץ לא בטלה בגלות טיטוס, עיי"ש בפירש"י, וכיון שכן שפיר דרש דהנבואה קאי על בית שלישי, דלדידי' י"ל דהבית דלעתיד יבנה בר"ח ניסן, כיון שלא יצטרך לקידוש חדש, שיהי' מוכרח להיות בחמץ ודוקא בעצרת, אמנם ר' אשי יסבור דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, וא"כ. א"א לומר דהנבואה קאי על בית שלישי, דהבית השלישי ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ, וע"כ דרש דהנבואה קאי על בית שני, ומילואים הקריבו בימי עזרא כדרך, שהקריבו בימי משה:
יב) ובזה הי' מקום לומר ענין נאות, דגם ר' יהודה ור' יוסי שנחלקו בזה בברייתא קאי בשטתייהו, דר' יהודה כשטתי' דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וכמו שהוכחנו למעלה דס"ל הכי, מדס"ל אין קנין. לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, וא"כ לא יצטרך הבית השלישי קידוש חדש, ויוכל להבנות בניסן, ולכן ס"ל דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה, והיינו דהנבואה קאי על בית העתיד, אמנם ר' יוסי כשטתי' דס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל כדאיתא בנדה (מ"ו ע"ב), דס"ל מה"ט דתרומה בזה"ז דרבנן דתני בסדר עולם דירושה ראשונה ושני' יש להן שלישית אין להן לא סבר לה הכי עיי"ש, א"כ הבית השלישי יצטרך לקידוש חדש, וכיון שבאפשר יהי' לקדשו בחמץ. ההכרח יהי' לקדשו בחמץ, דהאפשרות משוה בזה הכרחית, וכמו שביארנו למעלה, וא"כ ע"כ יבנה בעצרת, ול"ל לפ"ז דהנבואה קאי על בית ג', וע"כ דרש דהנבואה היתה על בית שני, ומילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה:
יג) וממוצא הדברים יש ללמוד, דאם ס"ל כר' יוסי דמילואים הקריבו בימי עזרא וכו' והיינו דהנבואה היתה על בית שני, וזה משום שא"א לומר דהיתה על בית ג', כיון שהבית השלישי ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ, א"כ ממילא א"א לומר ג"כ דיום הנף אסור רק מדרבנן, כיון שלפ"ז הוה התקנה מחמת גזירה דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, וזה אי אפשר, כיון שהבית השלישי ע"כ יבנה בעצרת, כדי שיתקדש בחמץ, וצדק איפוא ר' יהודה במה שתפס על ריב"ז, שרצה לאסור יום הנף מדרבנן מחמת גזירה דשמא יבנה המקדש בט"ו בניסן, כיון שזה אי אפשר, וע"כ דמה"ת יום הנף אסור כמו דס"ל לר' יהודה דעד ועד בכלל:
יד) ולפ"ז מה עמקו דברי ר' יהודה, שאחרי שמעו דברי ר' יוסי שדרש דמילואים הקריבו בימי עזרא וכו', א"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי, והיינו אחרי שמעו דברי ר' יוסי שלא רצה לומר כותי', דהנבואה של יחזקאל קאי על בית ג', ורק תפס דקאי על בית שני, וזה משום שאי אפשר שהבית השלישי יבנה בזמן אחר חוץ מעצרת, אמר כי יש לו נחת רוח גדול מזה, כיון שעתה נוכח לדעת שהצדק אתו במה שתפס על ריב"ז, שרצה לאסור יום הנף מדרבנן בנן מחמת גזירה, דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, כיון שזה אי אפשר שיבנה בהמ"ק בניסן, אחרי שבהכרח יבנה בעצרת כדי שיתקדש במנחת חמץ, דמשכחת לה רק בעצרת, וע"כ דהעיקר כדבריו שיום הנף מן התורה אסור, משום דכתיב עד עצם היום הזה, עד ועד בכלל, והענין יקר: