שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין
סימן כז
בדבר השאלה באחד שמכר ביתו וחזר וקנאו, אם צריך לשלם להסרסור דמי סרסרותו, כפי המנהג שמשלמין להסרסור:
א) הנה ענין זה סובב והולך על קוטב החקירה, אם ע"י המכירה פקע שם הבעלים לגמרי ואין להם שום עדיפות על איש אחר, ואז בודאי הוה זה קנין חדש, ומגיע להסרסור שכרו משלם כפי מנהג המקום שמשלמין להסרסור, או דילמא ע"י שחזרו וקנו הבעלים את הדבר נתעורר היחס הראשון שהי' להם אל אותו הדבר, ולא מקרי זה קנין חדש. רק חזרת הדבר למצבו הראשון, ואז י"ל דאין מגיע להסרסור רק שכר טרחתו ולא יותר, כי המנהג לשלם שכר סרסרות במילואו ל"ש רק בקנין חדש ולא בכה"ג. והנה בכיוצא בזה כבר דנתי בספרי ברכת אהרן מאמר ט"ז אות ה', לענין שכר שדכנות משידוך שנתבטל וחזר ונקשר, עיי"ש מ"ש בזה. ונראה לדמות קצת הנידון שלפנינו להא דאיתא בברכות (נ' ע"ב) ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמין עלייהו בדוכתייהו, אבל אזמין עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו, וכמו ששנינו דמטה שנגנבה חצייה או שאבדה חצייה או שחלקוה אחין או שותפין טהורה, החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא, וזה משום דכיון דפלגוה פרח לה טומאה, ה"נ פרח זימון מינייהו עיי"ש, וה"ה בנ"ד י"ל דכיון שמכרו הבעלים את הדבר פרח לי' שם בעלים, ומה שחזרו וקנו הוה קנין חדש לגמרי, כאילו קנה איש אחר הדבר. ויש לדמות זאת ג"כ למ"ש התוס' בזבחים (צ"ה ע"א) ד"ה לא שנו דבגד שנקרע וחזרו ותפרו הוה בגד חדש וכלי חדש וכאלו אינו ראשון עיי"ש, וה"נ י"ל דדבר שנמכר וחזר ונקנה נחשב כדבר חדש לגמרי. עוד יש להעיר בזה מדברי הש"ס בב"ב (ס"ג ע"א), דבן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי, כל זמן שהשדה בידך, אם מכרה וחזר ולקחה אין עליו כלום, ועיין ברשב"ם שם שביאר, ואם חזר ולקחה הוה הוא כלוקח שקנו אצלו, ומשמע ג"כ דהבעלים שחזרו וקנו חשובים כאחרים לגמרי ולפ"ז הוה הקנין קנין חדש ממש וכמ"ש:
ב) אכן כאשר התבוננתי בזה ראיתי שיש להסתייע גם לאידך גיסא, דדבר שהי' כבר פעם אחת במציאות ונתבטל וחזר למקומו הראשון אין זה הוי' חדשה רק התעוררות המצב הישן שהי' כבר, מהא דאיבעי' לן בב"מ (צ"ח ע"ב), שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה מהו, הדר אתיא לה שאלה לדוכתא או דילמא אפסיקו לה שכירות ביני וביני, שכרה בבעלים ושאלה וחזר ושכרה מהו, מי אמרינן אתיא לה שכירות לדוכתא, או דילמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני ע"ש, והיא איבעיא דלא איפשטא ונקטינן דהוה ספק שמירה בבעלים, ואין להוציא ממון כדאיתא בחו"מ סי' שמ"ו סעיף י"ד עיי"ש, וה"נ י"ל דאף שע"י המכירה נפסק כח הבעלים, מ"מ כשחזרו וקנו אתיא להו בעלים לדוכתא ואין להוציא ממון בעד הסרסור, כי נקטינן דאין זה קנין חדש. עוד יש להעיר בזה מהא דאיתא בזבחים (ל"א ע"א), חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו, אמר רבא ויקץ כישן הפיגול, ויליף לה מהא דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה. ראשון, חלקן זה שני וזה שני, חזר וערבן ראשון, ועיין בפירש"י שם שביאר, דכיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון שהוא מינו ניעור משנתו ומביטולו, שנצטרף עם חוץ למקומו לפסול ולא לפגל, וחוזר ומצטרף עם זה לפגל עיי"ש, ומשמע דע"י התעוררות חוזר הדבר למצב הראשון, וה"נ י"ל דע"י זה שחזרו הבעלים וקנו הדבר נתעורר רק היחס הראשון שהי' להבעלים ואין זה קנין חדש:
ג) ויש להביא עוד דמיון לזה מהא דאיתא בעירובין (כ"ד ע"א) פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליותר מעשר מהו, ופשיט לי' מהא דתנן, כל כלי בתים שיעורן ברמונים, ובעי חזקי' ניקב כמוציא זית וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו, וא"ל ר' יוחנן רבי שנית לן, סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שני' ותיקנה טהור חן המדרס עיי"ש, ומשמע ג"כ, דאף שנפסק הדבר בנתים. כגון לענין עירוב שפרץ, וגדר, או לענין טומאה שניקב ונסתם, או בסנדל שנפסק ונתקן, אם חזר הדבר למצבו הראשון, כגון שחזר ופרץ. או חזר וניקב, או בסנדל שחזר ונפסק, נתעורר המצב הראשון וחשבינן לי' כאלו לא הי' נפסק כלל, וה"נ י"ל דנתעורר כח הבעלים הראשון וכאלו לא נפסק כלל. ועיין נזיר (ס"ה ע"ב), בדק ופנה בדק ופנה בדק ואשכח וכו' כיון שניתנה רשות לפנות מפנה להון, ולישוינהו שכונת קברות, אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל, ועיי"ש במפרש שביאר ולישוינהו שכונת קברות, שיחזרו השניים הראשונים למקומם ויחזיקו לאותו מקום כמקום קברות, ומשמע דרק משום טהרת ארץ ישראל ל"א שיתעורר המצב הראשון, אבל לולא זאת הו"א שיחזור הדבר לקדמותו, אף שהי' הפסק בנתים, וה"נ י"ל כן. ועיין בפתחי תשובה יו"ד סי' רע"ט בנחלת צבי מה שהעיר מדברי הש"ס האלו, לענין ס"ת שנמצא בו טעות והגיהו אותו, וכן שני, ואח"כ נמצא עוד טעות שלישי, אם הדין שצריך להגיה כל הס"ת כדין ס"ת שנמצאו בו ג' טעותים, או דילמא כיון שהשני טעותים האחרים נתקנו בנתים אין מצטרפין, וכתב דמדברי הש"ס דנזיר שהבאנו מוכח כדעת האלי' רבא, שצריך להגיה, כיון שנתעוררו כעת הטעותים הראשונים עיי"ש, וזה מתאים ג"כ לעניננו:
ד) עוד י"ל בענין החקירה שאנו דנין עלי', מהא דאיבעי לן בסוטה (ט"ו ע"ב), נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש ונתלבנו מהו, מי אמרינן כיון דאידחו אידחו, או דילמא כיון דהדור הדור, ולפי מה דמשמע מדברי הגמרא שם אמרינן כיון דהדור הדור, וה"נ י"ל כיון דהדר הבית לגבי המוכר הדור, ואין זה קנין חדש. וקצת י"ל דתליא בפלוגתא המובאת במנחות (נ"ד ע"א), לענין בשר העגל שנתפח ובשר זקינה שנתמעך, דאמרינן בגמרא שם דפליגו כגון שהי' בו כשיעור וצמק וחזר ותפח. דמר סבר יש דיחוי באיסורא ומר סבר אין דיחוי באיסורא, ועיין ברש"י שם שביאר דמ"ס דהואיל שכבר הוה כשיעור ל"א דבשעה שצמקו נדחו מאיסורא והו"ל כמי שלא הי' כן מתחלה, ומ"מ כיון דאידחי אידחי, וה"נ י"ל דלדיעה הראשונה בשעה שמכרו הבעלים ל"ה כמי שלא הי' מתחלה שלהם, וי"ל דלא מקרי קנין חדש, משא"כ למאן דס"ל התם כיון דאידחי אידחי י"ל ה"נ, כיון שמכרו הבעלים נדחו והוה אח"כ מקח חדש:
ה) ויש להעיר עוד בזה מדברי הגמרא בסוטה (י"ב ע"א), ויקח את בת לוי ויקח ויחזור מיבעי' לי' שעשה בה מעשה לקוחין עיי"ש, ומשמע דלשון קיחה ל"ש רק על לקיחת דבר חדש, אבל לא על חזרת דבר לקדמותו, אשר ע"ז יתכן רק לשון שיבה או לשון חזרה, וה"נ י"ל דכשחזרו הבעלים ולקחו הדבר אין זה קנין חדש:
ברם בעיקר דברי הגמרא בסוטה שהבאתי דקדקתי מהא דאיתא בסוטה (מ"ד ע"א), דמחזיר גרושתו אינו חוזר מעורכי המלחמה דכתיב אשה חד חדשה, יצא מחזיר גרושתו שאינה חדשה לו, ולמה הוצרכו למעט מחזיר גרושתו מדכתיב אשה חד שה, ת"ל דבלא"ה איתמעט דכתיב כי יקח איש אשה חדשה, ועל מחזיר גרושתו ל"ש לשון קיחה, ועיין בספרי הדרש והעיון פרשת שמות מאמר ט"ו שעמדתי בזה. ועיין במל"מ פ"ז מה' מלכים ה"ח שדן, במי שמכר ביתו וחזר וקנאו אם חוזר מעורכי המלחמה, והיינו אם זה מקרי בית חדש ומכל המקומות שהבאנו למעלה יש להסתייע גם בפרט זה לכאן ולכאן. ועיין פאה סוף פ"א המקדיש ופודה חייב במעשרות, ומשמע ג"כ דאף שנפסק באמצע כח הבעלים, כיון שחזר כחם נחשב כאלו הי' בלי הפסק ברשותם, ומפאת זה נקרא תבואת זרעך להתחייב במעשר, ורק בנתמרת ביד גזבר פטור עיי"ש:
ו) אבל יהי' איך שיהי' נלפע"ד לענין שאלתנו, כיון שכל עיקר הדבר שמשלמין שכר קבוע לסרסור בערך דמי המקח ולא לפי טרחתו, הוה אך ממנהגא, דמסתמא כל העושה ע"ד המנהג הוא עושה, בכגון דא דהוה דבר שאינו מצוי (דזה רחוק המציאות שימכור איש ביתו ויחזור ויקנה אותו) ל"ש מנהג, כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"ץ ס"ק ג' וסי' רפ"ד ס"ק ב', ועיין ברמ"א חו"מ סי' של"ב סעיף א' ובש"ך שם, וע"כ אין מגיע להסרסור רק כפי טרחתו ועבודתו כאשר ישומו הב"ד הצדק והיושר, וכן צדדתי בספרי ברכת אהרן מאמר ט"ז שהבאתי לענין שכר שדכנות בשידוך שנתבטל וחזר ונתקשר. ויש לדמות זאת למ"ש הר"ן בדרשותיו דרוש ח', שדבר שכבר קבל צורה אף אם תסתלק הצורה ההיא יקבלה שנית בנקל ובמעט פעולה, כמו מים שאם הוחמו פעם אחת או נר ופתילה שהודלקו פעם אחת, נקל לחממם או להדליקם שנית עיי"ש, וה"נ כיון שהבית כבר הי' שייך לזה, נקל להחזירו לבעליו, וע"כ אין הסרסור צריך להטריח כ"כ כמו בקנין חדש, ולכן אין מגיע לו שכרו משלם, כמו שמגיע לשאר סרסור:
ז) אמנם יש לצדד שזה דוקא אם חזרו הבעלים וקנו ס סמוך למכירה, אבל אם כבר עברה שנה בנתים י"ל שבמשך הזמן הזה כבר נשתקע שם הבעלים והוה קנין חדש, ויש להביא סמוכין לזה ממ"ש הרמב"ם בפ"ז מה' נחלות דמי שהעידו עדים שטבע במים שאל"ס ואבד זכרו, היורשין יורדים לנחלה על פיהם, וכתבו האחרונים דאחר יב"ח כבר מקרי אבד זכרו, דכתיב נשכחתי כמת מלב, והמת משתכח לאחר יב"ח, עיין ברכות (נ"ח ע"ב), וכ"כ בתשו' ח"ס אה"ע סי' ס"ה בשם ספר עזרת נשים עיי"ש, וה"נ י"ל דלאחר יב"ח אין זכר עוד לבעלים הראשונים והמה כאיש זר, ואז בודאי הקנין הוה קנין חדש. ועיין עירוכין (ו' ע"ב), עכו"ם שהתנדב מנורה או נר לבהכ"נ, עד שלא נשתקע שם בעלי' אסור לשנותה, משנשתקע שם בעלי' מותר לשנותה, וביאר ברש"י שם שלא נשתקע שם בעלי' שעדיין אומרים זו היא מנורה נדבתו של פלוני עיי"ש, ומשמע ג"כ דלאחר שאבד זכר הבעלים מהדבר נפסק לגמרי היחס שהי' להם אל הדבר, וי"ל כמו שכתבנו, דכיון דלאחר יב"ח נקטינן דאבד כל זכר אין שום עדיפות להבעלים על איש אחר. ועיין כתובות (כ' ע"ב), ישנה שאין אדם זוכרה עיי"ש, וזה מתאים ג"כ לדברינו. וקצת סמוכין נלפע"ד להביא עוד לדברינו ממ"ש הרמב"ן עה"ת דה"ט דבתי ערי חומה אין נגאלים רק עד שנה, משום שהמה עשוים למעון, ואם לא גאלו הבעלים עד שנה בטח כבר מצאו דירה אחרת ואין בדעתם לגאול עוד, ועיין בספר התורה והמצוה פ' בהר מ"ש בזה, וה"נ י"ל כיון דלא חזרו הבעלים וקנו עד שנה, בטח לא עלתה כבר על דעתם לחזור ולקנות, ואם קנו אח"כ הוה קנין חדש לגמרי, שאינו עומד בשום קישור ויחס עם מה שהי' לפנים, ואז בודאי מגיע להסרסור שכרו משלם. כמו אילו הי' הקונה איש אחר כנלפע"ד: