אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן כג

סימן כב

הובאה לפני שאלה מאחת הערים הסמוכות לפ"ק רישא גרגרת של כבש שהי' משונה משאר גרגרת, כי בכל גרגרת קצות הטבעות קרובים זל"ז ומחוברים ע"י חוט דק ההולך לאורך כל הגרגרת ומקשר קצות הטבעות, ובגרגרת הזה הי' הקצוות של הטבעות רחוקים זה מזה וקרום רחב ביניהם לכל אורך הגרגרת וזולת זה היו הטבעות וגם הקרום עצמו שביניהם בריאים ולא נראה בהם שום ריעותא:

והנה דברתי בזה עם השובי"ם המומחים דפ"ק רישא ואמרו לי, שכן יקרה פעמים רבות אצל עגלים, וגם אצל בהמות, שקצות הטבעות בהגרגרת יתפרדו וביניהם מתהוה קרום, ולפעמים יתפרדו הרבה ואז הקרום שביניהם הוא רחב הרבה, ולפעמים אך מעט ואז גם הקרום אינו רחב כ"כ, וביחוד לפי דברי השובי"ם שכיח זה אצל כבשים, אבל לית דחש לזה, והובאו לפני טבעות מגרגרת של כמה עגלים ובהמות וגם מכבשים וראיתי שכן הוא. ונראה שיש לדמות זאת להא דאיתא ברמ"א יו"ד חוף סי' ל"ד דבקנה הלב רגילין להיות בו נקבים קטנים דקים והני רביתייהו ולא מקרי נקבים וכשר, וה"נ י"ל דל"ה ריעותא כיון דהני רביתייהו. וגם יש לדמות זאת למ"ש בתשו' שב יעקב חיו"ד סי' כ"ד בדבר אווזות זכרים שנמצא לפעמים שהקנה שלהם נתפרד לב' חלקים סמוך לגוף למטה לכל צד הריאה ויש כמין כפתור בסוף הקנה במקום שמתפצל, וזה כשר דהני רביתייהו עיי"ש. ועיין בשו"ת צ"צ סי' ע"א לענין האווזות שקצת נוצות שעל קודקדן בולטות יותר מנוצות שבצדיהן והרבה מהם נמצא שגלגלתן נקובה עד הקרומים, וצדד ג"כ להכשיר, משום דהני רביתייהו. כיון דהרבה הם כך, ואם אמנם כי התב"ש בחידושיו לסי' ל' דחה דבריו וכתב שחלילה לסמוך ע"ז להקל, הנה זה מפאת שחולק עליו גם במציאות, שאין רוב האוזות כן, ואפילו אותן הזקופין אין רובן כן בבירור, כי יש הרבה שזקופים כרבלתן ואין בהם נקב וכמו שהאריך בתב"ש שם, משא"כ בענין שלפנינו לפי דברי השובי"ם הוא דבר הרגיל והשכיח שצדדי הטבעות מתרחקים פעם פחות פעם יותר, ובערך זה גם הקרום שבין הצדדים מתפשט ואין חושש לזה, וכן ראיתי גם אנכי בטבעות מגרגרות שונים שהובאו לפני. ובהיות שלא מצאתי הדבר מבואר בספרי הפוסקים רשמתיו למזכרת:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה