שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין
סימן ה
הובאו לפני שני אתרוגים למבחן, האחד אף שהי' בו יותר מכשיעור עכ"ז הי' קטן בכמותו. אבל מראהו הי' נאה מאוד בכל הענינים, והשני הי' גדול הרבה ממנו בקומה אכן לעומת זה לא הי' מראהו יפה כ"כ ותוארו לא הי' נאה כתואר הראשון, ונשאלתי למי מהם יש לחת משפט הקדימה, אם להראשון מפאת יפיו או להשני מפאת גדלו:
א) ואמרתי לדמות זאת להא דאיתא ביומא (כ"ה ע"ב) אמר רבא בין חנא דידן ובין ר' יוסי בתר עילויא דבשרא אזלינן, מר אזיל בתר איברא דבישרא (היינו חנא דידן הולך. אחר עילוי גודל האיברים) ומר אזיל בתר שמנא דבשרא (היינו ר' יוסי הולך אחר השמן) ומשמע שיש בזה מחלוקת אי מעלת הגדלות עדיפא או מעלת השומן שהיא כעין מעלת היופי עדיפא, ואנן נקטינן כתנא דידן. וא"כ ה"נ הו"ל למימר דיש לבחור האתרוג הגדול בכמותו ולא הקטן אף שהוא נאה יותר. ויש לדמות זאת ג"כ להא דאיתא בירושלמי יומא פרק ו' ה"א:
משובח בגופו (היינו שהוא שמן ואין מראהו טוב) משובח במראיו (שמראהו טוב ואינו שמן כ"כ) מי קודם, ופשיט ר' ירמי' דמשובח בגופו קודם, וה"נ י"ל דהאתרוג הגדול שהוא משובח בגופו קודם להאתרוג הקטן שהוא משובח במראיו:
ב) אמנם אחרי העיון נלפע"ד דהקטן המשובח במראהו עכ"ז קודם. כיון שיש בו יותר מהשיעור והוא מהודר ביופי, ומה שהשני גדול ממנו בכמות אין זה חשיבות, וראי' לזה נלפע"ד מדברי הש"ס בשבועות (ט"ו ע"א):
ואעמידה שתי תודות גדולות (נחמי' י"ב) מאי גדולות, אילימא ממין גדול ממש. נימא פריס, אלא גדולות במינן, מי איכא חשיבותא קמי שמיא, והתניא נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח, בעולת העוף אשה ריח ניחוח, במנחה אשה ריח ניחוח, מלמד שאחד המרבה ואחד הממעיט וכו' עיי"ש, אלמא דהגדלות בכמות מאותו מין ל"ה חשיבות כלל:
ג) ועיין ב"ק (ט' ע"ב) דהידור מצוה עד שליש, וכתבו התוס' שם בד"ה עד, דאם מצא אתרוג כאגוז כמו ששיערו חכמים, ואחד גדול ממנו שליש יקנהו, וכן נקטינן בש"ע או"ח סי' תרנ"ו. ומשמע לכאורה דהגדלות בכמות הוה מעלה, אכן משם אין ראי', דשאני התם שאין להאתרוג השיעור דק בצמצום, בזה אה"נ דיש להגדול ממנו מעלה עליו, אבל היכי שיש להאתרוג השיעור בריות, ורק שאינו גדול כ"כ כמו השני, זה לא איכפת לנו, כי הגדלות בכמות בעצמה לא נחשבה כלום, ועיין במג"א שם ס"ק ג' מ"ש בזה. ועוד אף אם נאמר דהגדלות בכמות הוה מעלה זה רק דהוה מעלה בפ"ע, והיינו כששניהם שווים ואחד גדול י"ל דהגדול משובח, אבל שתכריע מעלת הגדלות על מעלת היופי אין בכחה, כן נלפע"ד, ורשמתי הדברים למזכרת: