אור ברסלב

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

הקדמה

תורתנו הקדושה חיובה וקיומה לההוגים בה הכל הוא בדסכמה אחת דור אחר דור כי לא נמצאו בדברי הנביאים דבר דלא רמוז מקורו בתורת משה כמו דאיתא בתענית דף ט' וכן אין תנא אשר יסתור ח"ו דברי נביא ולא אמורא דברי תנא (ועין בשו"ת יכין ובועז) רק בכל דור חכמיו וסופריו כל הגיונם הוא אך להכין ולפרש דברי רבותיהם הקודמים להם בזמן ואף זאת לא ע"ד אמונה לבד רק עד אשר יתיישבו הדברים בלבבו וברעיוניו אשר כן הוא האמיתית כי לא בחנף דברו ח"ו כמו שמצינו בדברי חז"ל דבר זה טעמא לא ידענו וכו' אך מעט מזער הוא וגם זאת הוא רק מקוצר המשיג אז כי הבאים אחריהם כשהעמיקו בה הרבה מצאו טעם (כעירובין ע"ח) כי כלם נכוחים וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ובזה מפארים חכמת הראשונים כמו דאיתא במד"ר שיר השירים פ"א (והובא בתוס' חגיגה ט"ז ד"ה שובו) שהיו חורזים מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני רצונם אחרי דבאמת הדברים מתאחדים ואין כהם שום שינוי וסתירה כי כלם מסיני הם רק מעומק המושג נראין כאינן מתאחדים וע"כ כאשר הפליגו חכמתם אמרו שכ"כ הי' שכלם חזק וזך שיש בכחם להשוות הדברים וחיוב זה הוא רק בתורתינו הקדושה אבל לא כן בזולתה בדברים הנכונים על יסודי הטבע אשר המעמיקים בהם שכלם חפשי לנטותו לתכונתו המזגי ולנקודת העצמי בלתי מפריע וע"כ נקל הוא להרחיב ולתור בהם כידוע כי כל דבר שעבוד והכרח לזולתו מביא לידי קימוץ אך להורות על אמיתתן הוא דוקא מהבא ע"י קיבוץ והסכם זל"ז ובזה הוא תכלית החכמה כי ע"י ההסכם חוזרת הדבר לשרשה הנאמן ונודע שהוא אמת וזה הוא מה שאמר ר"א לר"י בן בתירא (נגעים פ"ט) חכם גדול אתה שקימת דברי חכמים ר"ל דכל גדר חכם הוא באופן אם מתאחדים דבריו והם אמת דאם הוא שקר אף דעושין שורש ופרח בלבבות המקבלים ההכרח הוא שאינה חכמה ע"ד חכם עדיף מנביא כי הוא קולע אל האמת ואחרי שמוסכם הוא מכל צד דדברי רבותיו אמתים הם בלי תפונה ואף כי רחוק הוא מרעיונו העצמי כ"ז הוא עבור שלא הגיע עדיין לתכליתו ואם מעמידם על מכונם אז חכם יתקריא כי השיג האמת ואם בא לבטל אף שנראה ישרים ונכוחים לאוזן שומעת מ"מ אחרי שזאת הוא ביטול להקודמין מוכרח שלא הגיע עדיין להגיונו האמיתי וכיון שכן ע"כ אינו חכמה לכן אמר לו שחכם גדול אתה דוקא אחרי שקימת דברי חכמים:

וזה ג"כ מה שאמרו כששמע משרע"ה מר"ע שדורש ע"כ קוץ וקוץ תילי תילים הלכות ולא הבין חלש דעתינ אשר אינו מובן כ"כ על העניו מכל אדם שאמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים. וביארו דהוא לא הקפיד על מה ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד וזה אמרו פני משה כפני חמה שלא הקפידה על כתר הלבנה משא"כ יהושע שאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה דימו אזהו להלבנה שהקפידה על כבוד החמה (עין בש"א פ' בהעלותך) ולמה חרה לו כאן אך הוא אשר דברנו כי אחר ששמע שר"ע חריף טפי וחכמתו רבה ועוקר הרים וטחנן זב"ז עד כי כל דבריו מתקבלין הם על אוזן שומעת ואולי ע"י רב הפלפול יהא נוטה קצת מהקבלה ואף אם גם בלבו נראה הדברים אמת ע"כ הוא אמת המדומה ולא אמתי אחרי שהוא היפך השתלשלות מהמקור ולכן חלש דעתיה עד ששמע משה רבינו שיסוד פלפולו וחריפותו מיוסדים רק על קבלת רבותינו שהיא אמיתית וזה הנקרא בסוף הוריות בשם סיני אחרי כי מקורם הוא מסיני אז נתישבה דעתו אחרי כי שומר הוא הקבלה כי זאת החיוב על כל הוגה בעיונא תורנית להבין דברי זולתו מרבותיו הקודמים מדור דור עד המקור הנאמן תורת משה נאמן ביתו והוא תל תלפיות שהכל פונים אליו:

והדברים הללו הם תשובה נצחת לאלו המתמרמרים על ספרים המתחדשים תמיד באמרם איזה חדשות הביאו לנו הלא מבוארים הם בספרי הראשונים אך אין ממש בדבריהם כי אמאי לא אמר רבי אילפא בדורו על ר' חייא ור' אושעיא שפשט כל דבריהם ממשנה (תענית כ"א) שלא חדשו כלום ח"ו דלדבריו הרי כל מה שחדשו כבר רמז רבינו הקדוש במשנה וכן על נביאים שלא חידשו על התורה כמאמר של ר"י (תענית ט') דרמיזו הכל בתורת משה אבל האמת הוא כי כל חיובה וקיומה ותכליתה של תורתינו הקדושה הכל הוא רק להבין ולבאר דברים הנסתרים וזאת ממש היא חידושה ועיין הקדמת הרמב"ן לדיני דגרמי שכתב וז"ל אבל יש אשר קולמוס הראשונים סתמן ועתה צריכין נגרי להולמן ע"ש. וכבר המשילו דברי חז"ל (עיין נצח ישראל פ' הספינה) לתגר שיש לו אבנים טובות חקוק בצורה נפלאה מאוד בדקות הציור וחתנד בהתבוננו כי מחמת זהרורית האבן המזהיר והמבריק העין וגם מחמת דקות החקיקה אי אפשר למי שאין לו כ"כ ראי' זכה להביט ולהתבונן בזה מה עשה הביא חתיכה של זהב או של כסף וחקק בה לציור הנפלא בתמונה גסה ומראה להם וע"י שיציירו תכונתה בדמיונה נקל הוא אח"כ להבין ע"י כן גם הציור הדק והבהיר ע"ש ונראה דזה ג"כ כונת רבי יהודא במד"ר ריש פ' ויקרא מתוך תשעה אספקלריות היו הנביאים רואים והינו כי באספקלריא מאירה ואינה מאירה יש בזה שני פירושים (עין ערוך ערך ם' ובעקרים שורש ג' פ' י"ג) כי יש מפרשים מאירה הינו מצוחצחת כמו חלון וזה נקרא אור ישר ואינה מאירה היינו כמו שלנו שהזכוכית מכוסה מבחוץ ונקרא אור חוזר שהאור שבה חוזר אל הרואה ומביט בה וזה הוא החילוק בין משה לכל הנביאים משא"כ ר' יהודא מפרש אינה מאירה מטעם רבוי ועובי הזכוכית והכונה כי לא יכלו לקבל הזכות והבהירות עד אחר תשעה הסתירים וצמצומים. והמבוארות להקודמים בזמן מה תעלומות הם להבאים אחריהם ומי אשר זכהו ה' לאחר עמל והיגיעה לש"ש לפרשם ולבארם אף רק לאנשים כערכו זה הוא חלקו וגורלו וגם עליו נאמר דובב שפתי ישינים הולך לדודי למישרים אחרי כי גם רבותינו ג"כ הם הם המבארים עד אשר חוזר להמקור הנאמן תורתנו המקובלת לנו מפי הגבורה:

והנה ידעתי בי בוודאי נמצאו ספרים חדשים וגם ישנים אשר קדמוני באיזה ענינים רק מעיני היו נעלמים אך מי יוכל לבוא אחר כל ספרי קדמאי ובתראי ולא שביק אינש דידיה וטרח באחרינא ולהיות מן המודיעים מהיות נקיים וכו' אמרתי כי הימים ידברו והם ישימו עידיהם אשר מצוק העתים ומשא הזמן כבוד הלומדים והמחברים חמק עבר והושפל עדי עפר וא"כ איה איפה הוא אשר יבלה כל ימי עלומיו בעמל רב וביגיעה בנידוד שינה ובזיעת אפים לנחול גיהנם פעמים ומה גם לחוק בספר בהעלם דבר מה שעיניו ראו לעבור ח"ו על ל"ת עיי' ילקוט משלי כ"ג ומהגם במי אשר ימי עלומיו כבר עבר ומוכן לילך לארץ אחרת בסעיפי אדמה יהי' מושבו ודפיו בחוהם ידו לעולם יהי' חקוקה ושקרו לפני ב"ד של מעלה בפועל ידיו יהי' מפורשה ומה יענה עת כי יקיצו ישיני עפר אשר מהם אליו דבר יגונב ח"ו ומי הוא אשר ימשוך עליו חטא גדול כזה בחבלי השוא בלתי תועלת לכן כעת כל העוסקים בזה סתמא לשמה הוא:

ובזה הענין אמרתי בסוף הוריות. בעובדא דרשב"ג ור"נ ור' מאיר. שרשב"ג רצה שיהא ניכר כבודו נגד חביריו. ליתן לו כבוד יותר מהם. ור"מ לא רצה עד שהתעורר מחלוקת ביניהם ע"ש. ויש להבין בזה טובא. חדא במאי פליגי. כי קשה מאוד לומר על הצדיקים הללו שיתעורר מחלוקת ביניהם ח"ו בשביל כבוד המדומה. ומה גם כי רשב"ג נחשב (ב"מ דף פ"ה) שהיה עניו מאוד. שקרא על עצמו לגבי ר"ש שועל לגבי ארי. וגם מצינו שם שרשב"ג רצה ג"כ לעשות היכר בין האב"ד ובין החכם. ור"מ לא חשש לזה. וגם בזה יש להבין במאי פליגי. עוד יש להבין דבירושלמי מסכת בכורים הלכה ג' איתא שם דר"מ כל פעם היו כל העם עומדין מפניו עד שהגיע למקומו. ואחרי ששמעו העם שאין מחויבין בזה. רק כשהחכם נכנס זה עומד וזה יושב עד שמגיע למקומו. התחילו לעשות כן לר"מ ג"כ. כיון שראה כן חרה לו ויצא מביהמ"ד בכעס. ואמר מעלין בקודש ואין מורידין ע"כ ע"ש. וא"כ באמת יש להבין על רשב"ג האיך לא חש הוא ג"כ להא דאין מורידין. דהא בדין זה ליכא פלוגתא. וגם מזה גופא קשה ג"כ על ר"מ. א"כ איך רצה להוריד לרשב"ג והא בברכות דף כ"ח אמרינן שיש גם בזה משום מעלין בקודש וכו' ע"ש. ומדוע לא חש הוא להוריד לרשב"ג כאשר אמר על עצמו דמעלין בקודש ואין מורידין. ואין לומר דכיון שלא היה בקי במסכת עוקצין לא היה ראוי להיות נשיא זה אינו דא"כ האיך עשו אותו מתחילה ועוד הא אמרינן בכתובות ד' ק"ב דאם ממלא מקום אבותיו ביראת חטא אף שאינו ממלא בחכמה מ"מ הוא קודם לאחר וביראת חטא לא מצינו שהיה להם תביעה עליו וא"כ איך רצו להורידו שלא כדת ועוד יש לדקדק בזה הענין כי כאשר אמר להם בעל החלום זילו ופייסו לרשב"ג אזיל ר"נ ור"מ לא אזיל ואמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ואמאי לא אמר כן רבי נתן ועוד יש להבין כי בסוף הסוגיא בפלוגתא אי סיני עדיף היינו מי שהוא בקי בהלכות הרבה אלא שאינו חריף כ"כ או עוקר הרים עדיף היינו חריף ושנון ושלחו מתם דסיני עדיף משום דהכל צריכים למרי דחטי והקשו האחרונים דהא אמרינן בסוגיא התם דרב יוסף היה סיני ורבה היה עוקר הרים וא"כ היה צריך להיות הלכה כרב יוסף. ואמאי קיימא לן בכל דוכתי דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף בר מהני תלת. ועוד יש לדקדק הרבה בסוגיא זו:

ויתורץ הכל בהקדם מה שהקשה הכנסת יחזקאל בסי' י"ג וכן הוא בטו"א במגילה דף ט' דביומא ד' י"ג אמרינין אם אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ואח"כ הוכשר הראשון שחוזר לעבודתו ובכהן השני האיך דינו פליגי בזה ר"מ ור"י שר"מ סובר שהשני כל דין כהונה גדולה עליו ומשמש ע"ג המזבח בשמונה בגדים ככל כה"ג. ור' יוסי אומר שהשני אינו ראוי להיות לא כה"ג משום איבה. ולא כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין. ופסק שם ר' יוחנן דהלכה כר' יוסי. והקשו המחברים הללו הא כלל לנו רבי יוחנן בכל דוכתא הלכה כסתם משנה. והכא הא סתם לנו רבי במגילה ד' ט' כר"מ דהשני כל דין כהונה גדולה עליו. ואמאי פוסק רבי יוחנן הכא דלא כסתם משנה. וכה"ג פריך הגמרא בכמה דוכתי ע"ש בטו"א שנשאר בקושיא. ונראה לתרץ עפ"י מאי דאמרינין כאן בסוף הסוגיא אמר ר' יוחנן פליגי בה רשב"ג ורבנן חד אמר סיני עדיף וח"א עוקר הרים עדיף ע"ש. והנה ר' יוחנן סתם בזה ולא ביאר לנו מי הוא הסובר דחריף עדיף. ומי מהם סובר שבקי עדיף. ונראה יותר שרשב"ג הוא הסובר דסיני עדיף ור"מ הוא הסובר דעוקר הרים עדיף משום דסיני מפרש רש"י כאן שהוא בעל משנה וברייתא שהם כמו הלכה למשה מסיני. ורבי יוחנן גופיה קאמר גיטין ד' ע"ה דהלכה כרשב"ג במשנתינו ומוכח בתוס' ב"מ דף ס"ט דה"ה בבריתא נמי הלכה כמותו ע"ש. ובירושלמי סוף ב"ב איתא הטעם שהלכה כרשב"ג במשנתינו משום שהיה אומר הלכות קצובות ומסודרות וזה הא נקרא סיני כמו שכתב רש"י הרי מוכח שעסק יותר בהלכה. ורבי מאיר נראה לי יותר שהוא סובר דעוקר הרים עדיף והוא כי בירושלמי סוף הוריות על הפלוגתא דסיני ועוקר הרים מי קודם קורא הירושלמי לסיני הסודרן (וזה ממש כוונת הירושלמי בב"ב על רשב"ג שאמר הלכות מסודרות) וקאמר שם הסודרן קודם לפילפולן. ופירשו המפרשים שהסודרן הוא הסיני שהמשנה מסודרת לו כמו מסיני והפילפלן הם בעלי התלמוד שיש בו פלפול ע"ש. הרי דהתלמוד נקרא בשם עוקר הרים והמשנה בשם סיני. ובב"מ ד' ל"ג בהא דאבידתו ואבידת רבו מפרש ר"מ רבו שאמרו שלמדו חכמה שהוא גמרא ולא רבו שלמדו משנה ע"ש. הרי מבואר להדיא שר"מ סובר שעוקר הרים קודם למשנה שנקרא סיני וגם ר"מ עצמו נקרא עוקר הרים כדאמרינן בסנהדרין ד' כ"ד כל הרואה ר"מ בבית המדרש כאלו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה ע"ש. לפ"ז מסתבר לומר שהוא היה משבח יותר המפולפל ולכך עסק יותר בפלפול. וכן בסוגיא שלנו מבואר שר"מ היה כותב קושיות אפיתקא ושדי' לביה מדרשא דרשב"ג ומה שלא היו מתרצין בביהמ"ד היה מתרץ איהו והיינו משום שהיה לו יתרון בפלפול נגד רשב"ג ובודאי לרשב"ג היה היתרון בבקיאות כמו שמבואר בירושלמי שם שהיו לו הלכות מסודרות והיינו משום כיון דלדעתו סיני עדיף לא היה עוסק כ"כ בפלפול ע"ד שאמרו חז"ל אי דייקינן כולי האי לא הוי תנינן:

והנה בכללי הש"ס מבואר שכל מקום שנזכר משנת כגון משנת ר' אליעזר ב"י קב ונקי הכוונה הוא בין במשנה בין בברייתא. אבל במקום שנזכר משנתינו כגון בהא דהלכה כרשב"ג במשנתינו הוא משנה דוקא ולא בברייתא עיין במה"ת. אמנם בירושלמי סוף ב"ב איתא שרבי אמי בר קרחה סובר שהלכה כרשב"ג אף בבריתא. וכן מבואר בתוס' ב"מ ד' ס"ט וכן הוא בש"ך ח"מ סי' קע"א ע"ש. והשתא מתורץ קושית המפרשים דאף דשלחו מתם דסיני עדיף. מ"מ יכול להיות דקי"ל כרבה לגבי רב יוסף והיינו דאחרי שהנחנו דפליגי בזה רשב"ג ורבנן איזה מהם עדיף כמו שהביא ר' יוחנן משמם והוכחנו ג"כ כי רשב"ג הוא הסובר שסיני עדיף. נמצא לפי גרסא שלנו דר' יוחנן שאמר שהלכה כרשב"ג במשנתינו שהוא דוקא במשנה ולא בבריתא כמו שמבואר בהכללים או כמו שכתב הרי"ף סוף ב"ב דדוקא היכא דמסתבר טעמא אז הלכה כמותו. אבל לא בכל דוכתא הלכך בהא אפשר דלא קי"ל כרשב"ג ועוקר הרים עדיף. ולפיכך אנן קי"ל כתלמודא דידן ורבה כיון שהיה עוקר הרים הלכה כמותו משא"כ אנשי ארץ ישראל סברי כתלמוד שלהם שהלכה כרשב"ג בכל מקום הלכך שלחו מתם דסיני עדיף אבל אנן לא סמכינן על האי כללא כולא האי:

והשתא נבוא לתוכן הוכוח של הקדושים הללו בהקדם קושית הטו"א במגילה דף ט' שהקשה דבנזיר ד' מ"ז אמרינן בכהן גדול שנמשח בשמן המשחה שעבר ע"י אונס ויש שם עוד כה"ג שהוא רק מרובה בגדים ולא נמשח בשמן המשחה שמצאו שניהם מת מצוה מי מהם מטמא ואמרינן מוטב שיטמא המשוח שעבר משום דעכשיו לאו בר עבודה הוא ואל יטמא המרובה בגדים שגם עכשיו בר עבודה הוא ופירשו שם התוס' דהסוגיא אזלא אליבא דרבי יוסי ביומא ד' י"ג שסובר דמשוח שעבר אינו ראוי להיות לא כה"ג משום איבה ולא כהן הדיוט משים מעלין בקודש ואין מורידין דאלו לר"מ שסובר שכשר לעבודה הא משוח שעבר עדיף שהמשוח מביא פר הבא על כל המצות ומרובה בגדים אינו מביא כדאיתא התם בסוגיא ע"ש והקשה הטו"א דאמאי יטמא המשוח שעבר הא כל עיקר שהמשוח שעבר אינו עובד עבודה הוא רק משום איבה כדאיתא התם בסוגיא וזה אינו רק חשש דרבנן בעלמא ומה דמשוח שעבר מביא פר הוא מעלה של תורה והשתא האיך מעלה של איבה דרבנן דוחה למעלה של תורה של משוח שעבר שהוא מביא פר ולא מרובה בגדים ע"ש ולי נראה דאפשר לומר אליבא דר' יוחנן דסברא דאיבה באמת הוא ג"כ סברא דאוריתא דאיתא בירושלמי הוריות הלכה ג' כתיב אשר ימשח אותו בהן אחד מושחין ואין מושחין שני כהנים ומפרש עלה ר' יוחנן הטעם מפני האיבה שזה הוא איבה שמשתמשין שני מלכים בכתר אחד ויבואו לידי מחלוקת ע"ש וזה הוא חשש של תורה דהא מפקינן זאת מקרא אלמא דסברת חשש איבה הוא חשש דאוריתא אליבא דר' יוחנן א"כ שפיר קאמר הגמרא דיטמא כהן המשמש ולא משוח שעבר אף שהמשוח מביא פר הבא על כל המצות שהיא מעלה דאוריתא ומרובה בגדים אינו מביא מ"מ יש למרובה בגדים מעלה שהוא עובד עבודה והמשוח שעבר אף שכל קדושת כהונה עליו מ"מ אינו עובד מן התורה משום איבה הלכך מרובה בגדים קודם ואף שהתוס' ביומא ד' י"ב כתבו נמי דחשש איבה הוא רק מדרבנן וכן מבואר ברש"י יומא דף ע"ג לא קשה דלא אזלי אליבא דר' יוחנן וזה הוא ממש הפלוגתא דפליגי תנאי בשאר דוכתא אי דרשינן טעמא דקרא או לא (עיין יומא מ"ב ע"ב) והשתא ניחא למה פסק ר' יוחנן כרבי יוסי היפך הכלל שלו דהלכה כסתם משנה ובמגילה הא סתם שם רבי כר"מ הינו משום דהא מבואר ביבמות ד' מ"ב דבסתם ואח"כ מחלוקת אף ר' יוחנן מודה דאין הלכה כסתם ולפי מה שביארתי הרי הפלוגתא אי חיישינין לאיבה מדאוריתא אי לא זה תלי אי דרשינין טעמא דקרא או לא כי אי דרשינן טעמא דקרא אז חיישינן לאיבה ויש בזה חשש דאוריתא דמהאי טעמא אין מושחין שני כהנים כאחד וכיון שדבר זה אי דרשינן טעמא דקרא יש בזה פלוגתא בכמה משניות הנשנות לאחר הסתם שסתם רבי במגילה דהא פליגי בזה בכ"מ לענין אלמנה עשירה אם ממשכנין אותה. וכן במס' פרה לענין אם מוציאין עוד פרה עמה ובשאר דוכתא הוי סתם ואח"כ מחלוקת ובזה אין הלכה כסתם ולפיכך פסק רבי יוחנן בזה דהלכה כר' יוסי רק לא מטעמיה כמו שכתבתי לעיל והלכך נמי כיון דלרבי יוחנן סברת איבה סברא דאורייתא היא הלכך הא דאסור השני להיות כה"ג ולעבוד עבודה משום איבה הוא נמי מן התורה משו"ה המרובה בגדים שהוא עובד עכשיו עדיף מהמשוח שעבר שאסור בעבודה ומתורץ קושית הטו"א ובזה תרצתי נמי היטב קושית הכ"מ פרק ז' מהלכות עבודת יוה"כ שהקשה שם למה לא הביא הרמב"ם דברי ר' יוחנן שפוסק להדיא שם ביומא שכהן גדול השני לאחר שהוכשר הראשון אינו ראוי שוב לעבודה. ועין בכנסת יחזקאל סי' י"ב שנדחק בזה אבל באמת ניחא כי הרמב"ם סומך עצמו על מ"ש בהלכות כלי הקודש פ"ד והוא מסוגיא דנזיר הנ"ל שאם פגעו במת כהן המשמש ומשוח שעבר מטמא עצמו המשוח שעבר שאינו ראוי לעבודה ע"כ ע"ש וזה ממש כר' יוחנן ביומא:

והנה יש להסתפק קצת בהא דאין השני ראוי להיות כה"ג משום איבה של ראשון האיך הוא הדין אם הראשון מוחל על כבודו אם רשאי הוא לעבוד עבודה או נאמר דכיון דחכמים אסרוהו שוב לא פלוג בזה ואם היינו אומרים דמחילה של הראשון מהני בזה היה אפשר לנו לתרץ בטוב קושיית המחברים על הט"ז באו"ח סי' קנ"ד שחידש דהא דאמרינן בכל דוכתא, דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה היינו כל זמן שראויה לקדושה גדולה אבל אם אינה ראויה לזה רק לקלה אזי מוטב להורידה לקדושה קלה לכל הפחות מלפנותה בלא קדושה כלל והקשו עליו מסוגי' זו דאמרינן דהשני אינו ראוי להיות לא כה"ג ולא כהן הדיוט משום דאין מורידין ואמאי לא נימא דכיון שאין ראוי לשום קדושה מוטב לעשות בו לכל הפחות קדושה קטנה ולהיות כהן הדיוט אבל אם נימא דע"י מחילת הראשון ראוי עדיין לקדושתו הראשונה ניחא דהא עיקר הראיה של הט"ז הוא מהא דמטפחת ס"ת שבלה עושין ממנה תכריכין למת וקשה הא מורידין אותה מקדושתה אלא ע"כ כיון שאין ראוי לשום קדושה אחריתא משו"ה מורידין לפי"ז ניחא דהתם שאני שאי אפשר לעולם להיות ראוי וא"כ פרחה ממנה הקדושה לגמרי והילכך כדי שלא לבוא לידי בזיון מוטב לעשות ממנה לפחות קדושה קלה משא"כ הכא כיון דע"י מחילת הראשון ראוי הוא עדיין קדושתו עליו ואסור להורידו אמנם מהמבואר בהסוגיא דיומא שם מוכח דלא מהני מחילה כיון שאין המחילה לעולם וחיישינן דילמא חוזר בו ותהיה עוד איבה ומשום הכי לא מצינו בש"ס היתר להשני לשמש בעבודה של כה"ג אלא דוקא לאחר מיתת הראשון מטעם שאז לא יבא לעולם לידי חשש איבה אבל מחיים אין היתר בזה ועיי' בעירובין דף פ"א בדין איבה דאף דעכשיו ליכא איבה בזה חיישינן בשביל פעם אחרת ע"ש ובפרט אם נאמר דחשש איבה יש בזה איסור מן התורה אזי בודאי לא מהני מחילה עיי' בכתובות דף נ"ח ע"ב:

והנה בהוריות דף י' אמרינן דמשוח שעבר ממשיחתו ואח"כ חטא מ"מ מביא פר משא"כ נשיא שעבר ואח"כ חטא אינו מביא אלא כהדיוט וביאר הרמב"ם בפירוש המשנה שהטעם הוא משום דמשוח קדושתו יתירתא משאר כל אדם דאית בי' היא גרמה לו להביא פר הילכך אף שעבר מ"מ קדושתו לא פקע דמאן מרמיא מידו מעלתו וחכמתו משא"כ נשיא שרק גדולתו מה שאחרים נתנו לו מרצונם זאת גרמה לו וכיון שנתבטלה גדולתו ממילא דינו כהדיוט ע"ש וכמו כן לר"מ במרובה בגדים לחוד אף שאינו נמשח בשמן המשחה מ"מ כיון דלר"מ דינו לענין פר כמו משוח הילכך אפילו חטא ואח"כ עבר מ"מ מביא כמי פר משום דכיון דקדושתו הוא לשמים דנעשה כה"ג שוב אינה בטילה ממנו לעולם וכן כתב הקרן אורה בהוריות שם ומביא ראיה לדבריו ע"ש ובט"א במגילה שם כתב ג"כ להסביר הדבר דאפילו אם אירע פסול בהראשון ועושין השני עד שיעבור הפסול מהראשון וא"כ לא נתקדש אלא לזמן מ"מ גם ממנו לא פקעה הקדושה משום דזה נקרא קדושת הגוף ולא פקעה בכדי כמו דאמרינן בנדרים דף כ"ט שאם הקדיש קדושת הגוף לזמן קדוש לעולם ע"ש וי"ל דזה הוא נמי הטעם של ר' מאיר בירושלמי בכורים שהבאתי לעיל שכשרצו לשנות סדר הקימה מפניו יצא בכעס מביה"מ ואמר מעלין בקודש ואין מורידין היינו נמי משום שא"ח כיון דתורתו יתירתא דאית בו גרמה לו הכבוד דמי ממש למשוח לפירש הרמב"ם שקדושתו לא פקעה בכדי כמו קדושת הגוף:

וזה ממש היה הויכוח בין רשב"ג ור' נתן ור' מאיר והיינו דפליגי בתרתי חדא כי רשב"ג אזיל לשיטתו שסיני עדיף מעוקר הרים וגם סובר שחשש של איבה הוא תשש דאורייתא ור"מ פליג עליו בתרתי חדא דלאיבה לא חיישינן כלל כמו שפוסק במגילה דף ט' דהשני יכול לעבוד עבודה ולא חיישינן כלל לאיבה כמבואר שם בגמרא וגם הוא סובר דעוקר הרים הוא קודם לסיני נמצא רשב"ג לשיטתו שהוא סובר שסיני עדיף שהכל צריכין למרי דחיטי והוא היה סיני דהא הלכה כמותו במשנה א"כ לו ראוי' הנשיאות ע"פ ד"ת וכמו כן היה מתירא כיון דר"מ אינו סיני כ"כ ואינו בקי כ"כ בקבלה של משניות וברייתו' כמו הוא אולי יטעה ח"ו באיזה הלכה ויכשיל את הרבים ואף כי הוא חריף טפי מ"מ הא בקי עדיף וגם כיון שהוא סובר ג"כ שחשש של איבה הוא חשש דאורייתא וגם לא מהני בזה מחילה כמו שכתבנו לעיל משו"ה כאשר ראה שאין העם עושין שום היכר בינו לר' נתן ור' מאיר אמר וכי לא בעי למיעבד היכר בין דידי לדידהו ולא אמר זאת מטעם דרדף אחר הכבוד ת"ו רק מטעם דבלא היכר אסור הוא מן התורה דאין שני מלכים משתמשין בכתר אחד משום איבה ואין לזה שום עצה כיון דמחילה לא מהני בזה והילכך ציוה לעשות הפרש בהכבוד בין הנשיא לבין האב"ד ובין האב"ד להחכם ולא חשש להא דר' מאיר דמעלין בקודש ואין מורידין משום דהא עיקר חשש של ר' מאיר לא היה ח"ו בשביל כבוד המדומה רק שהוא סובר דכתר התורה דומה לקדושת כה"ג שכיון שנתקדש בכבוד זה אסור להורידו דדמי לקדושת הגוף דלא פקעי בכדי אמנם רשב"ג סובר דאפילו אם נימא שזה נקרא קדושת הגוף מ"מ הא אנן קי"ל כבית הלל שסובר בנזיר שהקדש טעות לא הוי הקדש אפילו בקדושת הגוף ולשיטתו הא אין לך טעות יותר מזה שעברו על איסור איבה שהוא אסור מה"ת וא"כ מעולם לא נתקדשו לקדושה זו שאם ידעו שאסור לעשות כן לא היו עושין ואין לך טעות יותר מזה ועתה נבוא לבאר מה שהשיב לו ר"מ כי ידוע הוא שבענין התמנות הנשיאות יש שני אופנים אחד הוא מי שנתמנה מפני גדולתו בתורה ובחכמה וביראה באופן שאין גדול ממנו בכל החכמים ואז ממנין אותו להיות נשיא ועוד יש שהוא בא מחמת ירושה שאביו היה ג"כ נשיא ואז הוא הדין שאף שיש חכמים גדולים ממנו וגם הוא אינו ממלא מקום אבותיו בחכמה מ"מ כל שממלא מקום אבותיו ביראת שמים הוא קודם לכל אדם כדאיתא בכתובות דף ק"ג ובשאר דוכתא וכבר הקשו המחברים הסתירה מהא דאמרינן בספרי דבמלך ושאר כל המנוים בישראל בניהם קודמים והובא ברמב"ם פ"א מהלכות מלכים ע"ש א"כ למה לנו ביומא ע"ב שכה"ג בנו קודם תיפוק לו דבכל התמנות בנו קודם ועוד דהא במשוח מלחמה אמרינן דאין בנו קם תחתיו וכן מהא דהובא במ"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג דבכל מינוי התורה והוראה ורבנות אין בנו קודם משום דשלשה כתרים הם כתר מלכות וכהונה מורישם לבניהם אבל כתר תורה הפקר הוא ואין מורישים וכבר האריכו בזה המחברים והובא ג"כ בשו"ת ת"ס ח' א"ח שכתב שדוקא נשיאות שהוא כמו שלטונות שהם היו מזרע דוד ונעשו ברשיון המלוכה לרדות בעם להדריכם בדרך הישר והוי מטעם שלטונות של מלוכה ולא מטעם התורה וההוראה וע"ש:

והנה לדעתי נפק"מ רבתי יש בין הנשיא שאינו ממלא מקום אבותיו בתורה וגם יש גדולים ממנו רק שבא מכח ירושה לבין מי שנתמנה מחמת שאין גדול ממנו בתורה כי מי שנתמנה מחמת ירושה ויש חכמים גדולים ממנו אז רשאין ליתן כבוד להגדולים ממנו בתורה אותו הכבוד ממש שנותנים לו ולא שייך בזה איבה כלל דאיבה אין שייך אלא בהשתות כמאמר החכם אין הקנאה מצוי' אלא בהשווים משא"כ בזה שזה זוכה בהכבוד מחמת השלטונות והשררה שבא לו בירושה ואין לאחר חלק בזה כלל וזה זוכה בשביל תורתו וחבירו אינו בר הכי אין בזה משום קנאה וקפידא כידוע ועיי' ביומא דף ע"ג כי לית לו איבה בדכותי' אבל בזוטרא אית לו איבה היינו היכא דמשמשים בעבודה אחת תדע דהא הטעם דאין מושחין שני כהנים כאחד הוא ג"כ משום איבה כדאיתא בירושלמי ואפילו הכי כהן ומלך מושחין בפעם אחת והיינו מטעם כי כל זמן שאין אחד נוגע לאומנות של חבירו לא שייך בזה קנאה ואיבה וגם כיון שאין הנשיא גדול בתורה כ"כ כמו החכם רק שבא מכח ירושה אז די לו במה שנותנים לו הכבוד של הגדולים ממנו ולא אתי לאקנויי וגם הת"ח הגדולים לא אתי' לידי איבה כי הם יודעין שהכבוד שנותנין להנשיא הוא רק בשביל שלטונות ולא בשביל תורתו ולא שייך בזה קנאה ואיבה כמו שנותנין כבוד יותר למלך שאין בזה בזיון לת"ח רק אדרבא תפארת הוא להם אחרי שרואין כי הכבוד דבר יקר הוא והכא נמי דכוותא אמנם כ"ז בשאר נשיא אבל רשב"ג כיון דלשיטתו סיני עדיף והוא היה סיני ובקי יותר מהם כמו שכתבתי לעיל הוא לא רצה לזכות בהנשיאות מכח ירושה לחוד מטעם כי לשיטתו מגיע לו הנשיאות וגם נאה לו הכל מכח שהוא גדול בתורה ג"כ יותר מהם והילכך כשראה שנותנין להת"ח הכבוד שנותנין לו שזה אסור מצד הדין כמו שאין מושחין שני כהנים כאחד כמו שבארתי לעיל הקפיד ע"ז מאד מטעם כי הוא היפוך הדין וע"ז קפיד מאד אמנם ר' מאיר לשיטתו דחריף ועוקר הרים עדיף וא"כ לשיטתו אין הנשיאות ראוי לרשב"ג מחמת עצמו כ"א רק הכל מכח ירושה ושלטונות רק שעד כעת שתק שסבר שהוא נשיא רק מכת ירושה שהיה בנו של ר' גמליאל וכיון שממלא מקום אבותיו ביראת שמים הוא קודם כדאמרינן בכתובות שם אבל אחר ששמע שרשב"ג ציוה ליתן לו כבוד יותר מהם אז הבין ר"מ שע"כ רשב"ג סובר שהוא ראוי להיות נשיא מצד עצמו מחמת שהוא גדול בתורה יותר מהם דאל"כ מה איכפת לו אז אמר לר' נתן נבדקיה במס' עוקצין דלית ליה ואין הכוונה שלא למד עדיין עוקצין דהא כבר הוכחנו שהוא היה סיני שזה נקרא הכל מפני רוב בקיאות רק כי כבר אמרו חז"ל בברכות כי בעוקצין יש הרבה חריפות והיא מסכת היותר חמורה בש"ס וכיון שהוא אינו חריף כמו ר"מ ציוה לבודקו בעוקצין שיש שם הרבה חריפות ואז אם אינו יודע להשיב כ"כ נאמר לו מי שיכול למלל כל גבורות ה' היינו להבין היטב גם עוקצין שהוא חריף לו ראוי להיות נשיא גם מצד עצמו אבל אם אינו יכול אינו רשאי לנשיאות מצד עצמו ואז אם ירצה לפחות מכבודינו היינו ע"כ מחמת שהוא סובר שהוא ראוי מצד עצמו וכיון, שהאמת אינו כן אזי נעבריה אם לא שיתרצה להיות נשיא מצד ירושה זאת רשאי רק שאז ממילא לא יפחות מכבודינו ואמר ר"מ עוד לר' נתן שהוא יהי' נשיא ואני אהי' אב"ד ואף שאז יהי' ר' נתן נשיא מצד עצם מעלתו ויצטרכו ג"כ לפחות מכבוד של ר' מאיר בזה לא חש כי לשיטתו דלאיבה לא חיישינן ממילא הא אין צריכין לעשות היכר בין לו לר' נתן וזה הסברא היה כ"כ חזק בעיניו עד שאפילו כשבא אח"כ בעל החלום וציוה לו לפייס לרשב"ג לא חש לזה ואמר דברי חלומות אין מעלין וכו' והיינו מטעם כיון דלשיטתו היה הדין ברור כמו שהוא סובר וגם כיון דלשיטתו ע"י חריפות יכולין יותר לברר הדין האמיתי ולהנהיג הציבור כפי דת התורה א"כ דמי זאת להא דאמרינן בש"ס כמה דוכתא דלא משגחינן בבת קול כי לא בשמים היא משא"כ ר' נתן לא היה ברור לו כ"כ דין זה רק היה מסתפק הלכה כמאן הילכך לאחר החלום אזל ופייס לרשב"ג:

והנני נותן תודה לשמו יתברך על כל הטוב אשר גמלני לגמור ספרי אבן שתיה שו"ת על ארבעה חלקי השו"ע. כן לא תכלא רחמיך ממני ותעזרני לגמור הספרים והכתבים אשר הכינותי ולהוציאם לאור. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך. דברי הכו"ח בחדש אלול תרנ"א לפ"ק.

אליעזר בהרב המאוה"ג וכו' מהור"ר שבתי דון - יחייא נ"י. חובק"ק לוצין יע"א.

שאלות ותשובות אבן שתיה

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה