שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין
סימן כג
נתתי אל לבי לבאר המדות והמשקלות של תורה בשיעור קצוב ומדוייק כי מדת האמה והטפח והאצבע משתנה באנשים שונים לפי גדלם גבהם ובנין גופם ולא נדע מי הוא האדם הבינוני אשר נמדוד הכל באצבעו בצמצום ועמ"ש התוספות בשבת (דף ל"ה) ד"ה תרי תלתי מיל דמספקא להו מהו אדם בינוני ולזאת לא נוכל להבחין ע"י שיעור הילוך אדם בינוני מתחלת שקיעת החמה יע"ש. וגם הוא משתנה לפי הזמן שאנשי ימי קדם היו רמי הקומה ובריאי כשר יותר ועיין נדה (דף כ"ד) ארוך בדורו הוה ור"ט מגיע לכתפו כו' יע"ש שהיה הלוך וחסור גובה וקומת האנשים] ועמ"ש הצל"ח בפסחים (דף ק"ט) שהביצים שבזמנינו הם קטנים הרבה מכפי מה שהיו בימי הש"ס ולא יתכן לומר שמשתנה שיעור הטפח ואגודל ורביעית לפי הזמן:
ועיין פסחים (דף מ"ו) אר"ל כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל ונימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא. ובמגילה (דף ב') א"ר ירמיה כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוי כמחמתן לטבריא. וכבר הקשה בטו"א שם דמאי שנא הכא דנקט סימנא מחמתן לטבריא והתם נקט כממגדל נוניא לטבריא ומ"ש הט"א לתרץ דכיון דמצינו תרי גווני אמות לאביי משמיה דר"נ אמת סוכה ומבוי בת חמשה טפחים אמת כלאים בת ששה טפחים ולרבא משמיה דר"נ כל אמות באמה בת ו' אלא דשל כלאים שוחקות שמודדין בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי עצבות ומצומצמות והכל לחומרא כדאמר בעירובין (דף ג') ה"נ איכא תרי גווני מיל אלפים אמות גדולות וקטנות ולענין חמץ אזלינן לחומרא דבכדי הילוך מיל קטן אסור והיינו שיעורא דממגדל נוניא ועד טבריא ומחמתן לטבריא הוי מיל של אמות גדולות ומשום דליכא חומר בקריאת המגילה בי"ד טפי משל ט"ו עכ"ד. ולענ"ד לא שייכה לומר דאזלינן בזה לחומרא דדוקא גבי סוכה ומבוי וכלאים שמפורש במשנה השיעור אמה מודדין בכלאים בטפחים גדולים ושל סוכה ומבוי במצומצמות לחומרא משא"כ הכא שלא נזכר כלל שיעור מיל ואמה אלא דאם יש כיוצא בו שהחמיץ ה"ז אסור וקאמר הש"ס אם אין שם כיוצא בו מהו א"ר אבהו ארשב"ל כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל ולא שייך לומר שהולך במדידת המיל לחומרא כיון דאיהו גופיה הוא דקא"ל לשיעור מיל. וגם לא משמע פירושו דהכא משערינן באמות קטנות מדקאמר הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל כו' ולא קאמר דקמ"ל דהכא משערינן באמות קטנות. גם דא"כ לא הוי דומיא הא דאמר אח"כ ר' אבהו ארשב"ל לגבל ולתפלה ולנט"י ארבעה מילין דמשמע דהוי דומיא של המימרא הקודמת והתם אי ניזיל לחומרא אדרבה יש לשער באמות גדולות [ועמ"ש התוס' בחולין (דף קכ"ב) ד"ה לגבל שהקשו אמאי לא חשיב שלשים ריס דב"ק (דף ע"ט) ולדעת הטו"א יש מקום לתרץ דהכא משערינן באמות קטנות דומיא דחמץ והא דאין פורסין נישובים ליונים אא"כ היה רחוק מן הישוב ל' ריס משערינן באמות גדולות]. אמנם לענ"ד מיושב בפשוט הא דנקט שיעורא במגילה כמחמתן לטבריא ולא כממגדל נוניא לטבריא דהא קאי על הא דאריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך עד כמה חשיב לה סמוך כמחמתן לטבריא מיל ותנא סמוך אע"פ שאינו נראה נראה אע"פ שאינו סמוך וקאמר סמוך אע"פ שאינו נראה היכי משכחת לה א"ר ירמיה שיושבת בנחל ומש"ה נקט כמחמתן לטבריא דהוי סמוך אע"פ שאינו נראה משא"כ מגדל נוניא די"ל שהיה נראה עמה שהיתה ג"כ בעמק ועיין בעירובין (דף ס"א) התיר רבי שיהו בני גדר יורדין לחמתן ואין בני חמתן עולין לגדר וע"ש בפרש"י דגדר וחמתן יושבין בהר בשיפוע גדר למעלה וחמתן למטה. ועמ"ש הט"ז (סימן תרפ"ח ס"ק ג') להקשות דאטו לא ידענא שיעור מיל אלפים אמה ותירץ דמשום דטבריא היתה יושבת בעמק כמ"ש בשבת (דף קי"ח) יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא קמ"ל דשיעור מיל לענין מגילה הוה עם הקרקע בשיפוע כמו שיש מחמתן לטבריא [ועדיין לא יתיישב בזה ההיא דפסחים] וא"כ מיושב הא דנקט ולא ממגדל נוניא. וגם יש ליישב לפמ"ש בירושלמי (פרק כיצד מעברין הלכה ז') בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה ועכשיו בני חמתה ובני טבריא עיר אחת היא ופירש הק"ע שנתוספו דיורין ובתים עד שהם עיר אחת וא"כ י"ל דבימי ר"ל היה ממגדל נוניא לטבריא מיל ומחמתן לטבריא היה יותר ממיל ואחר איזה שנים נתוספו דיורין ובתים והיה ממגדל נוניא פחות ממיל ומחמתן היה מיל ומש"ה נקיט רחב"א (תלמיד ר' יוחנן ועיין ברכות דף ל"ח) שהיה אחר ר"ל מחמתן לטבריא ולא ממגדל נוניא לפי שנתוספו דיורין ובתים. וי"ל ג"כ דמש"ה נקט בפסחים לענין שיעור חימוץ ממגדל נוניא ולא מחמתן משום דהתם איירי לענין שיעור זמן הילוך מיל וכשהולך מחמתן לטבריא שהוא מהר לעמק שוהה בהילוכו יותר לפי שצריך להזהר בהילוכו בשיפוע ההר [ועיין עירובין (דף כ"ב) גבי מעלות ומורדות שבא"י דלא ניחא דריסה דידהו] וממגדל נוניא לטבריא אפשר שהיה יותר מקום שוה ולא בשיפוע ומורד ההר כל כך משא"כ במגילה דמיירי לענין המרחק ולא לענין זמן ההילוך נקט מחמתן לטבריא. [וגם י"ל דכאו"א אמר שיעור המדידה ממקום שהלך לשם תמיד ועיין ירושלמי (פ"ג דהוריות) דערק בדא דמוגדלא]:
ובתשובת רבינו יוסף אבן מיגאש (סימן מ"ה) וז"ל ודקא שאיל מר כמה בין טבריא לציפורי מסתברא לן דמקרבי להדדי ובתוך תחום שבת קיימי תדע דגרסינן בפרק כל כתבי א"ר ינאי יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בצפורי אא"ב קרובים להדדי נינהו ובתוך תחום שבת קיימי היינו דמשכחת לה דמכניס שבת בטבריא ומוציאה בצפורי אא"א רחוקים מהדדי נינהו היכי משכחת לה כו' ומההיא דאמרינן בשבת (דף ק"ד) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בצפורי חייב איכא למשמע מינה דתרווייהו בתוך תחום שבת קיימי יע"ש והובא בגליון הש"ס להגרע"א זצ"ל בשבת שם. ולכאורה לא משמע הכי מהא דאיתא בירושלמי סוף ברכות אמר רשב"ל במגילת חסידים מצאו כתוב יום תעזבני יומים אעזבך לשנים שיצאו א' מטבריא וא' מצפורי ופגעו זה בזה בחדא משכנא לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקים זה מזה ב' מילין ובמדרש איכה פסוק בלע ה' איתא י"ח מיל על י"ח מיל כמן טבריא לציפורי. ולכאורה יש ליישב זה לפמ"ש בב"ב (דף ע"ה) א"ר יוסי אני ראיתי צפורי בשלותה והיו בה מאה ושמונים אלף כו' וא"כ י"ל דמה שא"ר יוסי [כגירסת הש"ס ומ"ש הר"י מיגש א"ר ינאי בודאי הוא טעות הדפוס] יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא כו' היינו בעת שהיתה צפורי בשלוותה שהיתה גדולה הרבה בשטחה והיה טבריא קרוב לה בתוך תחום שבת שלה ואחר שנחרבה צפורי נתרחקה כמה מילין מטבריא. אמנם לפ"ז קשה מ"ש הר"י מיגש שם על הא דקאמר בסנהדרין (דף ל"א) היבמה הולכת אחר היבם להתירה עד כמה א"ר ירמיה (ובגמ' הגירסא א"ר אמי) אפיל מטבריא לצפורי דקמ"ל דהגם דקריב טפי אין כופין אותו לבא אצלה אלא היא הולכת אחריו להתירה והוכיח דבתוך תחום שבת קיימי מהסוגיא הנ"ל ולפ"ז הא לא מוכח דבימי ר' אמי שכבר נחרבה צפורי ג"כ היו קרובין זה לזה כל כך ואין לומר דגרס א"ר ינאי יהא חלקי כו' שהיה ג"כ בזמן מאוחר דא"כ הדר יקשה מהמדרש הנ"ל וגם דגירסת הש"ס א"ר יוסי עיקרית וכל המימרות שם הם של ר' יוסי] וגם קשה ממ"ש בירושלמי (פרק כיצד מעברין הלכה א') נותנין עיבור לעיבור דמר רשב"י יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון ומטבריא לצפורי ע"י מערות וע"י בורגנין וא"כ שפיר משכחת לה דמכניס שבת בטבריא ומוציאה בצפורי הגם שהיו מרוחקין הרבה זה מזה שע"י מערות ובורגנין יכול להלוך גם מרחק רב וכן מצור לצידון הוא מהלך יום כדפרש"י שבת (דף י"ט). [ואין לומר שבא להוכיח דמשמע מזה שאינם מרוחקין הרבה דלא שכיחא שילכו מרחק רב ע"י מערות ובורגנין דז"א דבלשון הר"י מיגש מפורש דמוכיח מזה שהן קרובים להדדי בתוך תחום שבת ממש. וגם קשה למה לא הביא דברי הירושלמי הנ"ל] ועיין עירובין (דף נ"ח) בענין מדידת ההר וצפורי היתה בראש ההר וי"ל שע"י השיפוע היה רחוק הרבה. וביותר קשה מ"ש הריטב"א בב"מ (דף כ"ד) בהא דר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לצפורי והתירוהו לו דכאשפה שבבית דמי שאין אדם עשוי להטיל נבלתו שם וה"נ בין טבריא לצפורי דליכא אלא מיל ושכיחי עוברי דרכים טובא ומבואר מדבריו דגם בימי ר' חנינא לא היה ביניהם אלא מיל והוא סותר לדברי הירושלמי הנ"ל וצ"ע. והנה יש ליישב קושית הט"ז דמה הוצרך לומר כמחמתן לטבריא דאטו לא ידענא שיעור מיל אלפים אמה די"ל שלא נוכל לידע מזה כשיעור בדיוק לפי שלא נוכל לידע מי הוא האדם הבינוני אשר נמדוד באצבע וטפח ואמה שלו ויתיישב גם ההיא דפסחים. ועיין ביומא (דף פ') האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין כו' דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול ומשמע דהגם דשיעורין הלמ"מ ושכחום וחזרו ויסדום אינו ידוע השיעור כזית בצמצום דאי ניחוש שבאותו זמן יתגדלו הזיתים משיעור גדלם בזה"ז הא כבר נתחייב בשעת אכילה וגם דא"כ הול"ל להש"ס לומר שמא יתגדלו הזיתים ולא בלשון שמא יבא ב"ד אחר ועיין קדושין (ל"ח) תוד"ה אקרוב ומה שהקשו דהא נשתכחו שיעורין ולפ"ז בלא"ה אינו ידוע השיעור כזית בצמצום אלא דלא סגי בלא"ה וצריך שיאכל כזית גדול וחדא אכילה היא ויש להאריך בכ"ז:
ועמ"ש הרמב"ם (פרק ט' מהלכות ס"ת הלכה ט') וז"ל רוחב הגודל האמור בכל השיעורין האלו ובשאר שיעורי תורה כולה הוא אצבע הבינוני וכבר דקדקנו בשיעורו ומצאנוהו רחב שבע שעורות בינוניות זו בצד זו בדוחק והן כאורך שתי שעורות בריוח וכל טפח האמור בכל מקום הוא ארבע אצבעות מזו וכל אמה ששה טפחים עכ"ל והביאו הש"ך יו"ד (סימן נ"ג וריש סימן רע"ב) ובמ"א (סימן י"א ס"ק ה') וגם זה אינו שיעור קצוב בדיוק שנצרך לדעת בדיוק גמור איזה שעורה היא בינונית ואם היא שוה ברחבה וגדלה בצמצום ודיוק כפי מה שמדד בה הרמב"ם ז"ל ואם יהיה אף הבדל קטן בלתי מורגש הלא יצא מזה הבדל גדול מורגש בענין שיעור אלפים אמה וכדומה ולא יתכן לומר ששיעורי התורה הקדושה אשר כל סעיפי ההלכות תלויין בה אינם קצובין בשיעור ידוע בלתי משתנה:
ויתכן לומר לענ"ד ששיעור הגודל והטפח והאמה הוא שיעור קצוב ומדוייק ובלתי משתנה וכמו שנדע בזמננו מדת המעטר שהוא אחד מארבעים מיליאן מאורך היקף כדור הארץ בשיעור קצוב כאשר נדע אורך היקף הכדור במכוון כן נדע מדת הפרסה לפי המבואר בפסחים (דף צ"ד) דשיתא אלפי פרסי הוי עלמא שהפרסה הוא אחד מששת אלפים מאורך היקף הכדור [ועיין סנהדרין (צ"ז) שית אלפי שני הוי עלמא וכן נחלק אורך היקפו לששת אלפים חלקים] והפרסה הוא ארבעה מיל והמיל אלפים אמה והוא שיעור ידוע ואינו משתנה. והגם דאיתותב רבא בפסחים שם מצינו לאחד מן הראשונים המפרש על הרמב"ם הלכות יסה"ת (פרק ג' הלכה ח') שכתב וז"ל שכדור הארץ כ"ד אלף מיל ויהיה קוטר הארץ ו' אלפים וח' מאות מיל בקירוב והמופת שידעו בו כדור הארץ הוא שעמדו במקום וכוונו גובה הקוטב או כוכב מן הכוכבים והלכו על שטח הארץ על קו חצי היום עד שנתוסף הגובה הראשון מעלה אחת ומדדו המהלך שהלכו אותו ומצאוהו ס"ו מיל ושני שלישי מיל כפלו זה בש"ס מעלה יצא להם כ"ד אלף מיל כו' יע"ש ומבואר מדבריו דשית אלפי פרסי הוא היקף כדור הארץ ועיין בעירובין (דף י' ודף ט"ז) תיובתא דר"פ תיובתא והילכתא כוותיה דר"פ תיובתא והלכתא אין משום דדייקא מתניתין כוותיה ועיין בב"ק (דף ט"ו) וה"נ י"ל דקיי"ל כרבא כדגמיר מרביה ובמק"א הארכתי בהסוגיא דפסחים שם ולפי זה מדת הפרסה = $ציור בספר$ פרסה געאגראפית והיקף הכדור = 48 מיליאן אמה וא"כ האמה = $ציור בספר$ מעטר והאצבע שהוא = $ציור בספר$ אמה = $ציור בספר$ צענטימעטר. אמנם מסוגית הש"ס בפסחים מבואר בפירוש דחצי היקף הכדור הוא שנחלק לששת אלפים פרסאות דמזמן הנץ עד שקיעה מהלכת ו' אלפא פרסי ושהשטח ק"פ מעלות המאיר ביחד מניצוצי השמש הוא שיתא אלפי פרסי יע"ש דהכי גמיר רבא מרביה וא"כ מדת הפרסה = $ציור בספר$ פרסה געאגראפית ומדת האצבע = $ציור בספר$ צענטימעטר: ויש להוכיח זה מדברי הרמב"ם שכתב (פרק א' מעירובין הלכה י"ב) וז"ל ליטרא האמורה בכל מקום מלא שתי רביעיות ומנה האמורה בכ"מ מאה דינר והדינר שש מעין והמעה משקל ט"ז שעורות והסלע ד' דינרין והרביעית מחזקת מן המים או מן היין משקל י"ז דינרין וחצי דינר בקירוב נמצא הליטרא משקל ל"ה דינר. וכן כתב (פ"ו ממתנות עניים הלכה ח') נתן לו ירק נותן לו משקל ליטרא והוא משקל ל"ה דינר [ומ"ש המעדני יו"ט (פ"ג דברכות אות פ') להקשות מהירושלמי שהובא ברא"ש פ' גיד הנשה דלוג עביד ב' ליטרין וליטרא עביד מאה זוז והזוז הוא דינר שהוא משקל צ"ו שעורות וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה דתרומות (פרק ו' משנה ח') כבר כתב ליישב בד"ח (פ"ט דנדה) שהזוז אינו דינר כמבואר בפי' המשנה סוף פאה ולפנינו הגירסא בירושלמי וכמה ליטרא עבדא מאה זינין. ומ"ש הגאון חו"י ליישב דהתם דקאי על המשנה דדג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוז לוג דגים שהוא כבד יותר ממים עביד ב' ליטרין של ק' זוז מוקשה לענ"ד דלפי"ז אין הליטרא משקל קצוב והוא מדת חצי לוג ומשקלו משתנה ובש"ס וברמב"ם נחשב הליטרא למשקל קצוב וגם אין כובד דגים וצירם עולה כשלשה פעמים מכובד המים והיין]. והנה ידוע שמשקל הצענטימעטר מעוקב מים זכים בהיות מעלת חומם = $ציור בספר$ צעלזיוס = 1. גראמם והגם שהרמב"ם לא ביאר בדבריו מעלת חום המים וא"כ יסכן שבחן במשקלו מים הקלים יותר מעט בכובדם וכן לא כל מיני וסוגי היין שוים במשקל כובדם (שפעציפיצישע געוויכט) ומשתנה לפי חלקי האלקאהל הקלים וחלקי הצוקער והפאספאר אשר ימצאו במין היין הזה הכבדים מן המים ויתר היסודות השונים אשר בו וייני האקלימים השונות זו מזו יבדלו בטבעם וטעמם ומשקל כובדם [ועיין עירובין לדף ס"ד) ועיין מכות (דף ד') חבית מלאה יין שנפלה לים הגדול כו' חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהו במקום אחד יע"ש והיין אף למעלה על מי הים הכבדים יותר מצד חלקי המלח ויתר היסודות אשר בם וכן הנהרות הגדולים אינם מתערבין בראשית שטף מרוצתם במי הים שמימי הנהרות קלים יותר וצפים למעלה. ועיין שבת (דף ה') ועיין תב"ש לסימן כ"ח ס"ק כ"ד) שאינו מתערב דם עוף בשל בהמה כ"א היכא דמערבין ליה בידים אבל כל היכא דאין מערבין ליה רק זה נשפך ע"ג זה יעמדו זה למטה וזה למעלה וכתב דכן משמע במכות שם דאמרינן חבית מלאה מים כו' אלמא דהיכא דקאי וקיימא ולא ערבן ביד י"ל דקאי כל חד לחודיה וכ"ש דם דסמיך טפי כמ"ש בשבת (דף ע"ז) ודכן משמע ביומא (דף נ"ח) וה"נ משמע בנזיר (דף ס"ד) דמים עם אפר פרה עומדים ע"ג שאר מים והא דנדה (דף ע"א) י"ל דטיפה שנפלה לדם שבגומא שאני שהיא מתערבת עכ"ד ולפמ"ש לא מוכח מההיא דחבית מלאה מים שנפלה לים הגדול כו' דשאני התם שאינו מתערב בים הגדול לפי שמימי הים כבדין יותר ועמ"ש התוס' בנדה שם דר"ש דנקט שותת אפילו בארץ מתערב יפה אך גם דם עוף ובהמה אינם שוין כ"כ באיכותם ואינו מתערב מעצמו ועיין בר"ה (דף י"ג) ובזבחים (דף פ') גבי הניתנין במתנה אחת שנתערבו כו' וגבי צלוחית שנפלו לתוכה מים כל שהו אי יש בילה יע"ש אך התם היינו היכא כשמערבן יפה ומש"ה המערב יין חדש עם הישן תורם ומעשר ממנו כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה לפי שיכול לערבן יפה]. בכל זאת אין ביניהם הבדל מורגש כ"כ במשקל כובדם וכאשר מדת הרביעית מבואר בפסחים (דף ק"ט) שהוא אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע שהוא = $ציור בספר$ אצבעות מעוקבים אם האצבע = $ציור בספר$ צענטימעטר יהיה משקל הסלע שהוא ארבעה דינרין והרביעית הוא משקל י"ז וחצי דינר בקירוב וא"כ משקל הסלע = $ציור בספר$ מרביעית מים ויין בקירוב שהוא = $ציור בספר$ גראמם = $ציור בספר$ גראמם = $ציור בספר$ 103 גראמם שהוא יותר משמונה לאטה והוא דבר בלתי אפשר וכמבואר ביו"ד (סימן ש"ה) שיעור ה' סלעים של פדיון הבן שהוא ה' לויט וקווינט או ה' לויט ורביעית וכן פרש"י שהשקל הוא חצי אונקיא וכ"כ הרמב"ן ע"פ הנסיון אחר שבא לידו השקל וכ"כ הרב כפתור ופרח שהגיע לידו מטבע שקל ישראל ומצאו ג"כ מכוון לחצי אוקיא בריוח וכן שקל ומצא ששפ"ד שעורות שוקלים לויט בריוח וכ"כ הגאון ריעב"ץ ז"ל במגדל עוז. ומבואר מזה בהחלט שחצי היקף הכדור הוא שנחלק לששת אלפים פרסה וכסוגיית הש"ס דפסחים וא"כ מדת האמה = $ציור בספר$ מעטר והאצבע = $ציור בספר$ צענטימעטר ומשקל הסלע לפ"ז = $ציור בספר$ 1 גראמם והוא יותר מלויט ובאשר לא נדע מדת החום (טעמפעראטור) של המים ששיער הרמב"ם משקלה וגם הרמב"ם כתב ע"ד הקירוב ולא במכוון לא נוכל לצמצם משקל הסלע בדיוק גמור אמנם מבואר שממשקל הסלע א' לאטה בריוח מתבאר ג"כ מדת הפרסה והאמה והאצבע כמ"ש. וע"פ האמור נדע כל המדות שבתורה בשיעור קצוב ומדוייק באשר אורך היקף כדור הארץ הוא שיעור קצוב וידוע [ומדת המעטר = 1,4061. ארשין] ועפ"ז נוכל לחשוב שיעור חלה שהוא מ"ג ביצה וחומש והרביעית הוא ביצה ומחצה בחשבון ושיעור מדוייק במדת הליטער והקווארט ועיין מג"א (סימן תנ"ו וסימן ר"י) ובש"ך יו"ד (סימן שכ"ד) (ויהיה החשבון מכוון ע"פ מדידת הביצים שבזמנינו]:
ולפי המבואר משקל הסלע = $ציור בספר$ אצבעות מעוקבים מים ובחולין (דף נ') נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על הטפח וכתבו התוס' כשתקיף הסלע בחוט וימתח החוט ויהיה בארכו טפח וע"ש ברא"ש ובש"ך יו"ד (סימן ל' ס"ק ה') ובנקה"כ ובפר"ח ובסימן (מ"ח) ועכ"פ הוא בקירוב לזה השיעור [וע"ש דכמה יותר מכסלע כגון דעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא בלא ציפא ברווחא וביומא (דף ע"ט) קאמר דשתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה כותבת הגסה וגרעינתה הוי יתירה מכביצה אר"פ היינו דאמרי אינשי תרי קבי דתמרי חד קבא דקשייתא וסריח שהגרעין הוא יותר מן הכותבת וא"כ כדעיילן תלת גרעיני תמרה בציפא בדוחקא הוי כביצה ומחצה ובשבת (דף ע"ח) קאמר וכמה שיעורה כסלע והתניא כגרוגרת אידי ואידי חד שיעורא הוא ושיעור גרוגרת פחות הרבה מזה כמבואר ביומא (דף פ') ד"ה ושיערו ועיין בכורות (דף ל"ח) ויש ליישב ויעויין בתב"ש מ"ש בזה]. ואם היקף הסלע הוא ארבעה אצבעות שטח הסלע = $ציור בספר$ אצבעות מרובעות השוה להכפלת חצי היקפו עם חצי אלכסונו וכאשר כובד הכסף הוא $ציור בספר$ פעמים מכובד המים יעלה ע"פ החשבון עובי הסלע = $ציור בספר$ $ציור בספר$ אצבע והוא בקירוב = $ציור בספר$ אצבע שהוא פחות מחמישית האצבע. והגם שלא נוכל לשער זה בדיוק באשר היה מפותח פתוחי חותם אותיות וציורים כמ"ש הרמב"ן ז"ל ועיין בגיטין (דף כ') ובב"ק (דף צ"ז) איזהו מטבע של ירושלים כו' וישתנה עי"ז עוביו וגם משקל כובדו וגם שכובד הכסף $ציור בספר$ פעמים הוא רק בהיותו בלא שום תערובת (ליגאטור) בכל זאת נדע שהוא קרוב לזה השיעור וע' חולין (דף נ"ה) גבי ניקב הטחול דאי אשתייר ביה בעובי דינר זהב כשרה ובשו"ע יו"ד (סימן מ"ג סעיף ד') שעובי דינר זהב לא ידענו שיעורו ובכו"פ הוכיח בראיות שאינו יותר עכ"פ משליש אצבע ולפי המבואר שעובי הסלע הוא פחות מחמישית אצבע משמע שעובי דינר זהב הוא פחות מזה ועיין ביומא (דף ע"ב) ועמ"ש התוס' בב"מ (דף מ"ד) ד"ה אחד מכ"ה בדינר זהב ובכתובות (דף צ"ט) ד"ה נתן לו ובשבועות (דף מ"ד) ד"ה התקבלתי ובזבחים (דף קט"ז) ד"ה גבה חמשים ובבכורות (דף נ') ד"ה דמיזדבנא דדינר זהב היה שוקל ב' דינרי כסף לפי שהזהב כבד מכסף וגם דינר זהב היה עב משל כסף מדאמר מה מזבח שאין בעוביו אלא דינר זהב משמע דדינר זהב לא היה עוביו שוה לשל כסף יע"ש וכאשר כובד הזהב יותר מתשעה עשר בכובד המים וכבד הרבה מכסף אין הכרח לומר שהיה עב הרבה משל כסף וכוונת התוס' הוא רק שהיה עב משהו משל כסף עד שהיה משקלו כפלים. ומ"מ בודאי היה פחות מעובי הסלע [ומההיא דסוף חגיגה דמה מזבח שאין בעוביו כו' אדרבה משמע שהוא דק משל כסף והתוס' בשבועות ובזבחים לא הביאו מזה ועמ"ש התפא"י שבועות פ"ו] ועיין בחולין (דף קי"ט) תוד"ה בחטי ועדשים נמי כעדשים דר"ש בן שטח שהיו כדינרי זהב ועם שומריהם יש בהם כביצה שבחד שומר יש כמה עדשים [ועיין גיטין (דף ל"ה) דאשתרשי לה מקום דינר שנשתכרה בו עיסה כעובי הדינר זהב ואולי מש"ה נקט בשני בצורת שהיה אז שוה פרוטה ועיין פסחים (דף נ"ז). ויודעי חקר מטבעות עתיקות (נומיזמאטיק) יוכלו להיות לעזר לברר עובי הסלע והדינר רחבם והיקפם:
וכתבתי דברי אלה בתור הצעה וחקירה בביאור ושיעור המדות שבתורתנו הקדושה אמנם להלכה נדרש לשקול הדברים היטב במאזני העיון ולברר דברי רבותינו הגאונים זצ"ל אשר מימיהם אנו שותים למען דעת הדרך אשר נלך בה להלכה למעשה והחונן לאדם דעת יאיר עיני במאור תורתו ויצילני משגיאות. דברי הכותב יום ג' כ"ה שבט תרמ"ה פה ברעזי אליהו באאמ"ו הרב הה"ג ר' נפתלי הירץ שליט"א: