שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין
סימן יב
י"ט כסלו תרל"ח שעדליץ. לגיסי הרב הה"ג מ' יחיאל נ"י: אשר דרש כת"ר במכתבו כי אודיעו חות דעתי בבהמה שנטרפה ע"י סירכא דקיי"ל לאסור מה שנחלב תוך ג"י אי נאסר גם החלב שנחלב בתחלת הג' מעל"ע שהיה כנוס בדדי' מקודם הג"י דהיא וחלבה נטרפה. הנה מלשון הטוש"ע מבואר דאין חילוק בדבר ולכאורה לפום דקיי"ל בחולין קט"ז ובטוש"ע סימן פ"א סעיף ו' דטריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ובב"י בשם הר"ן כתב הטעם דחלב הכנוס בבהמה לאו כבהמה שנמצא בה דיינינן לי' אלא הרי הוא כמונח בקערה ודינו כמקום שבא משם ה"נ בא החלב מכשרה קודם שנטרפה ועיין פ"ת בשם הב"א דהשיעור ג"י היינו מעל"ע ע"ב שעות דמה שאסרו בשר ששהה ג"י בלא מליחה לאכלו מבושל שנקרש הדם בבשר למדו מהא דהוגלד פי המכה בידוע שג"י קודם שחיטה שבג"י הדם נקרש ומעלה גלד ע"פ המכה ודומיא דהתם הוי ג"י מעל"ע וקודם ע"ב שעות לא נטרפה עדיין והגם שמעורב בהחלב משהו חלב טריפה שברגע התחלת הג"י שכבר בודאי נטרפה ג"כ נתהפך מדמה ואבריה לחלב לכאורה בודאי יש ס' בהחלב הכנוס בדדי' מקודם נגד אותו משהו וגם לפי מ"ש המרדכי דדבר שתחלת ביאתו לעולם בתערובות לא בטיל הכא אדרבה האיסור לא היה ניכר מעולם בפ"ע דתיכף שנהפך לחלב בא בעירוב וההיתר היה ניכר בפ"ע החלב הכנוס בדדי' קודם התחלת הג"י והגם שבתחלת ביאת החלב לאויר העולם כבר היא בתערובת האיסור בטיל עמ"ש המ"ל פ"א ממשכב ומושב ומהריט"א בכורות פ"ג בסוגיא דבהמה גסה ששפעה חררת דם בההיא דשליא דהולד היה ניכר קודם שנימוח ובטיל ברוב הגם דתחלת ביאתו לעולם יצא מעורב וה"נ כבר היו יכולין לחלוב אותה מקודם ואז היה בפ"ע ובחזקת היתר. ועמ"ש הכו"פ סימן ס"ב דיש לדקדק למה לא יחול איסור טריפה על אמה"ח ולא נימא מיגו דחל על חלב בהמה דחלב טריפה אסור חל נמי אבהמה גופי' וה"ל איסור כולל כו' או י"ל בנמצא טריפה החלב שנמצא במעי בהמה הא לא מתסר שורת הדין משום טריפה רק החלב הנתהווה אח"כ וזהו לא מחמת לאו דטרפה רק הוא מין בהמה ודבר אסור ודמי לצירן ורוטבן ואף באמ"ה צירן ורוטבן אסור. אך זהו דוחק דהא באמ"ה לא אסרינן חלב הואיל דיש היתר לאמ"ה וא"כ עדיין ה"ל מיגו מיגו דחל אחלב מה דלא שייך באמ"ה עכ"ד. ולע"ד י"ל דכיון דכמו"כ תאסר הבהמה אחר שחיטה משום טריפה דלהך מ"ד איסור טריפה מתלי תליא ולכי פקע איסור אמ"ה חל עליה איסור טריפה וה"נ כשנהפך לחלב דפקע איסור אמה"ח הוא דחל עלה איסור טריפות לא שייך לומר מיגו דחל על החלב כיון דהחלב שהוא עתה במעי הבהמה מותר משורת הדין ולא יאסר אלא כשתהפך אח"כ לחלב שיופקע איסור אמה"ח וכמו דלא הוי איסור כולל במיגו דלכשתשחט תאסר משום טריפה כיון דבהאי שעתא אין האיסור חל ולא יחול האיסור אלא לכי פקע איסור אמה"ח ה"נ לא הוי כולל במיגו דלכשתהפך אח"כ לחלב ויופקע איסור אמה"ח תיאסר משום טרפה ובעינן דבשעת חלות האיסור יחול על איזה דבר דאז הוא דהוי כולל. [ועיין מ"ש הרמב"ם לענין מוסיף שצריך שיהו האנשים האחרים מצויין בעולם כו' וגם אי באיסור כולל שאני. הכא דבשעה שנטרפה א"א לחול איסור טריפות על החלב פשיטא שאינו בגדר כולל]. ובלא"ה י"ל לפמ"ש הט"ז סימן כ"ד עמ"ש דעיקור סימנין בחייו כשר אלא שאין שחיטה מועלת בו ונ"מ לענין חלבו דקשה לפמ"ש בחולין דף ס"ט דחלב אף דאתי מאמה"ח מותר דיש תקנה בשחיטה ואבר היוצא ל"ל תקנה בשחיטה דהא עיקור אע"ג שאינו טריפה מ"מ לית לי' תקנתא בשחיטה וא"כ יאסור החלב משום אמה"ח. ותירץ דעכ"פ קיל לי' איסור אמה"ח דבמקום אחר אית לי' תקנתא ותמה בכו"פ דלפמ"ש הרשב"א להקשות דמאי קבעי בהמה שיש בו אבר היוצא אם חלבו מותר פשיטא דאסור מידי דהוי אחלב טריפה. ותירץ דאבר היוצא אין עליו שם טריפה רק לית לי' הכשר שחיטה דהא כל בהמה שחוט והוי כאמה"ח הרי דגם שם הוי רק איסור אמ"ה ומ"מ אסרינן עכ"ד. והנה לפ"ז כל היכא שהבהמה טריפה ולית לה תקנתא בשחיטה אסור החלב משום אמה"ח ותו לא קשה שיחול איסור טריפה על הבשר במיגו שחל על החלב דהחלב יאסר משום אמה"ח כיון שאין לה תקנה בשחיטה וא"צ שיחול איסור טריפות על החלב דבלא"ה אסורה משום אמ"ה כיון דלית לה תקנתא בשחיטה דאחר שחיטה תיאסר משום טריפה. והנה מה שתמה הכו"פ על הט"ז י"ל לע"ד דאי איסור יוצא מטעם דהוי כאמה"ח פשיטא דא"ש דשאני עיקור סימנין דלאחר שחיטה לא הוי אמ"ה אלא נבילה לפי שכבר נעקרו הסימנין ממקומן וא"א שישחטו כראוי ומש"ה מותר החלב כיון דאיסור החלב מצד אמה"ח יש לו תקנה בשחיטה וגם בהריגה ומה שיהא איסור נבילות אין זה ענין לאסור החלב מחיים משום אמה"ח דזה האיסור יתבטל אחר שחיטה ומיתה משא"כ יוצא דלית לה תקנתא בשחיטה דחיותו של אבר זה אין לו תקנה עולמית ע"י שחיטה מש"ה אסור החלב מטעם איסור אמ"ה כיון דליכא תקנתא בשחיטה לזה האיסור גופי' דאמה"ח ועמ"ש הפמ"ג במשבצות סימן י"ד ס"ק ב' דאף להרשב"א איסור אבר היוצא הוא משום טריפה ושאבר זה אין בו איסור מחמת עצמו כטרפה אלא משום דחי הוא אסרה התורה ונתנה עליו דין טריפה ודלא כהכו"פ וא"כ בלא"ה שאני חלב אבר היוצא שאסור משום טריפות. אמנם בלשון הרשב"א מבואר דהוי משום אמה"ח. ומ"ש הפמ"ג ממ"ש הרשב"א בת"ה הקצר דעובר שהוציא ידו אסור כטריפה הלכך חלב של אותו אבר אסור כטריפה. לענ"ד אינו סותר לזה וה"פ שאסור כטריפה שאין לה היתר כיון שנטרפה דה"ל אין היתר לאיסורו הקודם דהיינו אמה"ח וכמ"ש הש"ס שבא הכתוב לדמות לטריפה לענין זה וכיון דבשעה שיצא האבר חוץ למחיצתו ל"מ שחיטת האם להתירה כיון שאינו במחיצתה והוי אמה"ח כקודם שחיטה גלי קרא דאף שאח"כ החזירה אין לה היתר כטריפה ונשאר האיסור הקודם ואהדרא קרא לאיסורא קמייתא דאמה"ח ועיין תוס' ביצה י"ב וגזה"כ דהוי כקודם שחיטה והרשב"א בת"ה הקצר קיצר וסמך על מה שביאר בתה"א שכתב ז"ל אבל חיותו של אבר זה אין לו תקנה עולמית ע"י שחיטה דגזה"כ שלא יופקע ממנו איסור אמה"ח ולזה נקט בלשונו חיותו ולא איסורו [ולהפמ"ג אין להקשות דכיון דעיקר האיסור משום ליתא דחיות א"א שיהא חמור מאיסור אמה"ח דאכתי שאני עיקור שאיסורו מחיים אינו אלא משום חלב אמ"ה ולאיסור אמ"ה מצינו ברוב הפעמים תקנה בשחיטה משא"כ הכא דגזה"כ שאסור משום טריפה]. ולפי מ"ש הכו"פ דשאני עיקור להבה"ג דהדר בריא ויש לו תקנה ברפואות וסמים לחבר הסימנין למקומן מיושב כמ"ש דחלב טריפה בלא"ה יאסר משום אמ"ה. ואין לומר דכיון שלא הי' איסור אמה"ח בחלב עד שנטרפה איסור אמ"ה וטריפות בהדדי קאתיין על החלב וממילא חל איסור טריפות על החלב דכיון שהחלב נהפך מגוף הבהמה ובשרה שהיה באיסור אמה"ח וחלב דעלמא חידוש הוא להתיר ממילא השתא שיש להעמידה באיסורה הראשון משום אמה"ח לסברא זו לא יחול עלי' איסור טריפות. גם דהא דאמרינן מיגו דחל על החלב ולא להיפוך דמתוך שאינו חל על הבשר אינו חל גם על החלב היינו דבהכרח האיסור חל על החלב כדי שלא יהא החלב מותר והכא דבלא"ה יאסור החלב נוכל לומר להיפוך דמתוך שאין איסור טריפות חל על אמה"ח אינו חל גם על החלב הבא ונהפך מגוף הבהמה. ואין להקשות דא"כ בטריפה כזו שיש לה תקנה ברפואה דהדרא בריא אלא שאין לה היתר כיון שנטרפה ממילא כשאין איסור טריפה חל עלי' מחיים יש לה תקנה ברפואה דליכא למימר דכיון שנטרפה שוב אין לה היתר דהא אין שם איסור טריפה עליה עדיין והדר דמי לעיקור שאין החלב אסור משום אמה"ח לפי שיש לה תקנה ולא יאסר החלב אלא משום טריפות ומיגו דחל אחלב הל אבהמה דלק"מ דאף אי סבר ר"ל דגם בטריפה כזו אינו חייב אלא א' י"ל דכיון דגם כדאין אחע"א יש על הבהמה שם איסור טריפות לקוברו בין רשעים גמורים כמ"ש יבמות ל"ב הוי בכלל כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אף אי הדרא בריא גם דאי נימא מיגו דחל על החלב חל על הבהמה איסור טרפות שוב אין לה תקנה והיתר ותו יאסר החלב משום אמה"ח ולא יחול עלי' איסור טריפות מחיים וגם אין החלב אסור אלא כשהבהמה היא טריפה שיחול עליה איסור טריפות לכי פקע ממנה איסור אמ"ה ואם תהא לה תקנה ותותר לאחר שחיטה ולא יהא בה איסור טריפות גם החלב אינו חלב טריפה שאין החלב אבר בפ"ע אלא שנהפך מבשר הבהמה ואם לא תהא לה תקנה יאסר החלב משום אמ"ה. וא"ש גם להמהרש"ל הובא בט"ז סימן מ"ד ס"ק י"ג ובש"כ סרק ט"ו דגם נטלו הכליות ע"י חולי הגם שכבר נאסרה כיון שהקטינה לפחות מכשיעור חוזרת להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק. ועיין פמ"ג סימן ל"ו במשבצות ס"ק ד' ובלב"ש סימן ל"ט ס"ק ל"ח ומשכחת טריפה שיש לה תקנה דתו לא יאסר חלבה רק מצד טריפות ומ"מ אינו חל בכולל על הבשר כמ"ש. גם דכיון שא"א כמעט לידע מחיים מה הוא בבטן הבהמה אם הקטינו הכליות וניקבה הריאה ויהא התראת ספק לא משכחת בזה שילקה על הבשר משום טריפה. (ומדיליף מינה לבשר שיצא חוץ למחיצתו וחזר שאסור אף שנעשה שינוי למעליותא משמע דאף כשתחזור לבריאותה אינה חוזרת וניתרת דאל"כ לא דמי לטרפה שלעולם יש בה סימן טריפות ולא נשתנית למעליותא ואין דנין משא"א). [ולכאורה י"ל שיחול איסור טריפה על החלב הגם שיש גם איסור אמ"ה כמ"ש דלהתוס' לוקה על חלב טרפה ומשום אמה"ח הוי ח"ש בעלמא כמ"ש הכו"פ שאינו אבר שלם ובא גם מאבר שיש בו בשר גידין ועצמות וכבר כתבו התוס' בשבועות דאיסור חל על ח"ש אך מדדייק בבכורות דמדאסרה תורה בב"ח ש"מ דחלב לחוד שרי ולא קאמר דאתי קרא למלקות מוכח דמשום אמה"ח הוי לקי ועמ"ש הרמב"ם פ"ה ממ"א דאבר שאין בו עצם כגון הלשון והכליות והביצים והטחול בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו ה"ז אסור משום אמ"ה. והראב"ד השיג עליו וכתב הפר"ח דהוכחת הרמב"ם הוא מדקאמר דחלב הוי כאמה"ח ודהיתרו הוי חידוש. ודחה הפלתי דלכ"ע אסור מידי דהוה אח"ש והראב"ד ס"ל דליכא מלקות וסד"א לאסור חלב איסור בעלמא וחידשה תורה להתיר חלב לגמרי. ולכאורה י"ל הוכחת הפר"ח מדקאמר מדאסרה רחמנא בב"ח ש"מ הא חלב לחודיה שרי וכמ"ש. אך גם להרמב"ם קשה דהא אכתי י"ל דחלב לחוד אין לוקין עליו לפי שבא מכל הבהמה וגם מאבר שיש בו עצם ויש בכזית חלב מעט מאיברים שיש בהם עצם שאינו חייב עליהם עד שיפרוש כברייתו בשר גידין ועצמות וליכא מלקות בכזית חלב משום דליכא שיעור שלם והגם דאיכא משום בשר מן החי אכתי יקשה דמנלן להתיר דליכא משום אמ"ה דדלמא דוקא איסור בשר מן החי דהוי מדכתיב ובשר בשדה טרפה ע' פרש"י ותוס' דמשמע שפירש ממקומו ליכא בחלב דלא אסרה תורה אלא בשר שפירש ממקומו ולא כשבא החלב מהבשר שהיה במקומו וחלב אינו בכלל בשר ומ"מ איכא איסורא משום אמ"ה דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר דאבר חי מקרי נפש ובזה הוי ספי חלב בכלל שגם קודם שפירש כבר הוא אמה"ח ובא מאמה"ח. ובפרט לפמ"ש התוס' חולין דף ק"ב דאפי' למ"ד לאיברים עומדת מודה דלאו לחתיכת בשר עומדת בחייה ואינו בא אלא מאמה"ח ולא מבשר מן החי דלא הוי עד שפירש ממקומו ואז כבר הוא חלב ולא בשר גם דכיון דאיסור אבר חמיר טפי שאסור גם לב"נ מנלן לומר דגם משום אמ"ה ליכא דלמא החידוש הוי רק דמשום בשר מה"ח דקילא טפי ליכא וגם אי איכא אף משום בשר מן החי לכאורה להרמב"ם לא יצטרפו לכזית הח"ש דאמ"ה שבא מאבר שאין בו עצם והח"ש דבמה"ח שבא מאבר שיש בו עצם אלא דלפמ"ש במק"א קאי כר"מ דאיסורין מצטרפין]: ולכאורה להכו"פ יהא לחלב טרפה דין אמ"ה שאסור להושיטו לב"נ אך ע' כו"פ דגם להס"ד בבכורות דחלב אסור משום אמ"ה שרי לב"נ דלא מיתסר אלא מטעם רוטב אמ"ה מדכתיב הטמאים לרבות רוטבן וא"כ ה"נ אף אי היכא דאין היתר לאיסור בשחיטה נשאר איסור אמ"ה שרי לב"נ. ועמ"ש הש"כ לענין אם יש ס' בבהמה כנגד האבר האסור אי החלב מותר מטעם תערובות הגם דאמה"ח לא בטיל אף בפחות מכשיעור והש"כ הביא בשם הרשב"א דאיסור יוצא משום אמה"ח. והנה גם לפמ"ש דכיון שלאחר שחיטה לא יאסר משום אמ"ה אלא משום טרפה לא מתסר החלב מחיים משום אמ"ה ניחא כמ"ש דליכא כולל כיון דבשעה שנעשית טריפה אין האיסור כולל ולא אמרי' דלאחר שיהפך לחלב ויאסור משום טריפה יחול טריפות גם על הבהמה כיון שלא היה האיסור כולל בעת חלות האיסור דהיינו בשעה שנעשית טריפה. ולכאורה י"ל ג"כ אליבא דר"ל דטריפה אינו חל על אמ"ה דכיון דסד"א דגם חלב בהמה טמאה לשתרי דחלב חידוש הוא דוקא חלב טמאה אסורה לפי שיש איסור טומאה גם על הבהמה משא"כ חלב טריפה כיון שלא חל עדיין על הבהמה איסור טריפות והגם דפקע מהחלב איסור אמ"ה לא באה מבהמה טרפה ומתני' דכשירה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה י"ל כשנטרפה במעי אמה או כמ"ד אחע"א או דס"ל לר"ל דהוי רק מדרבנן וכן מ"ש טרפה שינקה מן הכשירה כו' הוצרך להתיר גם בטריפה מבטן. ואף לר"ש דס"ל דהא דכתיב גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמל ואחד גמל הנולד מן הפרה ליכא למימר דכיון דאמר בחולין (דף ס"ח) דהא דאר"ש קלוט בן פרה אסור ה"מ היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי ולא נאסרה משום טומאה אלא ביציאה לאויר העולם שבא אז גם איסור אמה"ח דהוי איסור חמור שנוהג בב"נ ממילא יחול איסור אמה"ח לחוד כמ"ש ביבמות (דף ל"ג) תוד"ה באיסור דלר"ש אינו חייב אלא משום אשת אח דחמיר טפי הגם שבאין בב"א ודכיון דבתרווייהו כתיב את הגמל לרבות חלבו מוכח דאסור חלב טמאה אליבא דר"ש גם כשלא חל על הבהמה איסור טומאה עד אחר שחיטה ומיתה. דזה אינו דטמאה הויא אלא שאם נמצאה במעי אמה מותרת גם דר"ש סובר כחכמים דאינו נוהג אלא בטהורין. והארכתי בדברי הכו"פ אף שאינו נוגע לדינא למלאות חפץ כ"ת במכתבו כי אשיבהו דבר בארוכה. ועכ"פ מבואר מדברי הכו"פ שלא נאסר אלא החלב הנתהוה אח"כ ולא הכנוס בדדיה מקודם:
וי"ל דמה שסתם בטוש"ע לאסור כל מה שנחלב תוך ג"י שכולל גם החלב שנחלב בתחלת הג' מעל"ע היינו משום דהוי דומיא דביצת טרפה שאסורה אפילו לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה ועמ"ש הש"ך (סימן פ"ו ס"ק ח') דאסורה מה"ת משום דלא פלוג והביא כן בשם הב"י ות"ח. וכבר השיג ע"ז הפמ"ג וכתב שהוא שלא בדקדוק שאינו אלא מדרבנן אלא שהחמירו בספיקו שלא נתנו דבריהם לשיעורים וכ"כ התוס' בב"ק לדף מ"ז ד"ה מאי טעמא) וז"ל ואפילו אותם שנולדו מיד אחר שנטרפה אסורה מגזירה דרבנן כמו שאסרו ביצה דתרנגולת נבלה כו' וכן בלשון הב"י ות"ח מפורש דלא מתסרא אלא מדרבנן אלא דדיינינן ליה כאיסור דאורייתא לענין ספק [כעת ראיתי בגליון מהרש"א שכתב להוכיח דאסור מה"ת דאי נימא דמשום לא פלוג אסור רק מדרבנן יקשה הא דלא מוקי בביצה (דף ו') דהא דא"ר ביצה עם יציאתה נגמרת נ"מ לנולד מן הטריפה דאסורה מה"ת לפי שנגמרה באיסור ולענ"ד י"ל דפשיטא להש"ס דליכא למימר שאם נולדה מיד אחר שנטרפה אסורה מה"ת שנגמרה באיסור דהא כבר נגמרה קודם שנטרפה ולא חשיבא כגוף התרנגולת וכדמוכח מהא דהשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב דהגם דהוי טעמא משום דבשר עוף בחלב דרבנן ומש"ה לא גזרו לאסור מ"מ אי הוו חשיבי כגוף התרנגולת היה אסור לאכלן בחלב. וגם להס"ד דאסורה לאכלה בחלב מטעם גזירה משום דקרובים להיות בשר י"ל דפשיטא שאינה טריפה מה"ת כשנטרפה סמוך לשחיטה כיון שכבר נגמרה ולא ינקי ביעי מאיסורא. גם דמעיקרא דס"ד לומר דהא במעי אמה אסור לאכלה בחלב עדיף לומר הך נפקותא דנ"מ לדינא מדנימא נ"מ לנולד מן הטריפה שאין נ"מ אלא אי אסורה מה"ת או מדרבנן ובפרט כיון שהחמירו בספיקו וגם אי היינו אומרין שאסור מה"ת משום לא פלוג היה מוכרח לומר כן מדלא בעי הש"ס לפרש הכי דברי רב ודסבר דמשום לא פלוג אסור רק מדרבנן דאף אי נימא שאפשר שיאסר מה"ת משום ל"פ אכתי אין הכרח בדבר והו"מ לתרץ דמשום ל"פ אסור רק מדרבנן] וכמו שאסרו ביצת טריפה אף כשנגמרה בהיתר אסרו גם החלב אף כשנטרפה כשכבר היה כנוס בדדיה:
עוד י"ל בטעם האיסור משום דדעת הרשב"א והר"ן הוא לאסור אף הגבינות שנעשו מחלבה קודם ג"י ומשום דכיון שע"כ כבר נטרפה מחיים קודם שעת שחיטתה וע"כ קודם זמן מציאה יצתה מחזקתה ואין אנו יודעין באיזה זמן אוסרין אותה למפרע כענין שאמרו בכתמים דכל שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שתאמר בדקתי את החלוק כו' וי"ל דמה שמתירין הסמ"ק וההג"מ הגבינות שנעשו מחלבה קודם ג"י היינו לפי שבעת שנחלבה הבהמה היתה בחזקת כשירה וגם השתא שנמצאת טריפה והוגלד פי המכה אין ריעותא מוכיח לומר שנטרפה בשעת חליבה משא"כ כשנחלבה תוך ג"י הגם שהחלב כנוס בדדיה מקודם מ"מ כיון דהשתא נתברר דבשעה שיצא החלב לאויר העולם כבר נטרפה ונולד הריעותא בבהמה הגם שלא נתברר זה עד אחר שחיטה מ"מ הא נתברר השתא שבשעת חליבה היתה טריפה. ותו יש לחוש שמא נטרפה מקודם דממילא גם הכנוס בדדיה אסור כיון שבודאי כבר יצתה מחזקתה ונולד בה הריעותא ושאני הגבינות שנעשו מהחלב שנחלב קודם ג"י דהגם שעתה כבר נולד בה ריעותא מ"מ כשאנו דנין על החלב אנו דנין על שעת החליבה שאז יש לדון עליו אם הוא כשר ומותר לשתותו ואין נ"מ מה ששהה אח"כ החלב והגבינות זמן רב ובהאי שעתא לא נתברר גם עתה שנולד בה ריעותא דבמה שנמצאת טרפה לא נתברר דאתרע חזקתה האי שעתא משא"כ כשנחלבה תוך ג"י דבשעת חליבה כבר הורע חזקתה אלא שלא נתברר עד אחר שחיטה יש לחוש גם על החלב הכנוס בדדיה מקודם דשמא נטרפה מכבר. ומ"מ כיון שהרמ"א כתב להתיר בהפ"מ אף מה שנחלב תוך ג"י בסרכא מטעם ס"ס וכ"כ המנ"י ועיין פמ"ג. י"ל להקל בהחלב שנחלב בתחלת ג"י ממש שהחלב היה ממה שכנוס בדדיה מקודם דגם אי נטרפה י"ל שאינה אסורה אלא מטעם גזירה וקילא טפי, את זאת ראיתי להשיבו הנלע"ד בזה. ידידו גיסו הדוש"ת חפץ טובו והצלחתו:
אליהו באאמ"ו הרב הה"ג ר' נפתלי הירץ שליט"א: