אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק מאיו

פרק ח · הלכה א

פרק ח

שורש לולב הגזול ומיניהם ד' מינים שהיה אחד מהם גנוב או גזול אפילו לאחר יאוש כו' ה"ז פסול. כתב הלח"מ ז"ל שרבינו מפרש דשמואל ס"ל דמצוה הבאה בעבירה בי"ט ראשון פסול כיון דבשאר פסולים נמי פסול אבל בי"ט שני פליג כיון דבשאר פסולים כשר ויוצא י"ח ומשום דלא דמי לקרבן יע"ש ועפ"י דרכו היינו יכולים ליישב דברי רבינו באופן אחר והוא דס"ל כשיטת הרמב"ן והיא שיטת הר"ן ז"ל דר' יוחנן דפסל משום מה"ב אינו אלא במצוה דאורייתא ומתני' דפסל אף בי"ט שני מיירי במקדש דהוי דאורייתא כל שבעה והן הן דברי רבינו שפסל בי"ט ראשון שהוא דאורייתא אף לגבולין וה"ה במקדש כל שבעה ומ"ש בסוף הפרק הזה דבי"ט שני מותר הגזול מיירי בגבולין די"ט שני דרבנן משא"כ במקדש דהוי כל שבעה דאורייתא ובהכי ידוקדק דברי ה"ה ז"ל שכת' ומבואר בגמרא כו' וזה ברור בגמרא וכמ"ש הרמב"ן ז"ל ואולם מה שקשה לזה הוא דברי רבינו בפ"ה מהלכות איסורי מזבח ה"ז שכת' דקרבן הגזול אחר יאוש כשר ולא פסל משום מה"ב אע"ג דקרבן הוי דאורייתא דמשם למד ר"י הא דמה"ב פסול בדאורייתא לפי דרך זה והוא תימא על הרב לח"מ איך אשתמיטתי' ההיא דאיסורי מזבח ועיין להלח"מ בפ"י מה' מעה"ק מ"ש על דברי רבינו שבה' איסורי מזבח יע"ש ואפשר ליישב דברי רבינו שבפ"ה מה' איסורי מזבח ולהצילו מתמיהת מרן כ"מ ומתמיהות הלח"מ ז"ל ומהשגת הראב"ד שם שכת' א"א אין כאן אפילו יע"ש בהקדים לומר שדברי רבינו הם כעולא דאמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת ומה טעם יאוש כדי לא קני ומה טעם אמרו חכמים כשלא נודעה מכפרת שלא יהיו כהנים עצבים והנה שם בגמרא הקשו ממתני' שאמרו ועל חטאת הגזולה כו' בשלמא לעולא היינו דנקט חטאת דאיכא אכילת כהנים אלא לר"י קשייא ותירצו מה שתירצו ומשמע מהכא דטעמו של עולא לא שייך כי אם בחטאת ולא בעולה וקשה לכאורה דבעולה נמי הא איכא איסורא דשחיטת חולין בעזרה ולדידיה מה טעם חששו באכילת כהנים יותר מאיסור שחיטה וצ"ל עפ"י מ"ש התוס' בחולין דאיסור אכילה מאיס יותר משאר איסורים כמ"ש שם גבי אין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן של צדיקים ועוד קשה דכיון דלעולא לא חששו כי אם בחטאת א"כ כי הקשו בגמרא שם לעולא מברייתא דתנייא גנב והקדיש כו' אם שחטו בחוץ חייב כרת ואמאי הא כיון דמדאורייתא לא חל ההקדש אמאי חייב כרת כו' אמאי לא הקשו דמהך ברייתא משמע דאפילו בקרבן עולה נמי אם הקדישה חייב אע"ג דלא חל ההקדש אפילו מדרבנן והא הקדש סתם קתני לעניין חיוב דו"ה ושייך ג"כ בעולה כי ע"כ הכריע רבינו דלעולא נמי כי היכי דחששו בחטאת לאכילת כהנים ה"נ בקרבן עולה נמי איכא למיחש לשחיטת חולין בעזרה ומה שאמרו בגמרא בשלמא לעולא ניחא דנקט חטאת ולא עולה היינו לפום מאי דלא ידע תירוצא דנקט חטאת לחידושא כדתריץ לרבי יאודה להכי ס"ד לומר דלעולא לחטאת דוקא חששו דאיכא אכילה ולא בעולה וכדאמרן אבל בתר דתריץ דנקט חטאת לחידושא אע"ג דאיכא אכילת כהנים דמאיסה והו"ל לחכמים לומר שלא יכפר ואפי"ה אמרו שיכפר כ"ש גבי עולה ובהכי יתיישב השגת הראב"ד דאמר אין כאן אפילו כמובן. ומ"ש עוד רבי' בסוף דבריו שהטעם שאמרו שכשנודעה אינה מכפרת הוא כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות ואם פסק כעולא למה לי האי טעמא ת"ל משו' דדבר תורה יאוש כדי לא קני והניחו חכמי' כשנודעה אדבר תורה שלא יהיה מכפרת י"ל שזה הוצרך לומר ליישב מה שהקשה התי"ט דבירושלמי אמרו דנודעה לרבים היינו ג' בני אדם והק' הוא ז"ל דאכתי כיון שהכהנים לא ידעו בזה אכתי היה להם לחכמים לתקן שיכפר שלא יהיו הכהנים עצבים לעולא. והיישוב לזה הוא שנודעה לג' בני אדם ואיכא חששא שיאמרו העולם מזבח אוכל גזלות לא חששו חכמים לתקנת הכהנים כיון דאיכא קלקול אחד שיאמרו העולם מזבח אוכל גזלות נמצא דאף לעולא אכתי גבי נודעה נמי צריכינן לטעמא דשלא יאמרו מזבח אוכל גזלות וזהו מ"ש רבי' שהטעם שלא תקנו חכמים כשנודעה שיכפר כמו כשלא נודעה הוא מה"ט ודוק היטב.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה