אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק מאיו

פרק ז · הלכה ז

פרק ז

שורש איסור בל תוסיף כמה נוטל מהם לולב א' ואתרוג אחד כו' ושלשה בדי הדס ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא כו'. ע"כ. הנה הרא"ש עלה דההיא מתני' דר"י אומר ג' הדסים ושתי ערבות כו' כתב וז"ל וכל הני שיעורין שלא לפחות מהם אבל להוסיף יכול ואין בהם משום ב"ת אלא אם כן מוסיף מין אחר כו' ויראה שכן באתרוג ולולב אין בהם משום בל תוסיף אף על גב דכתיב כפת ופרי עץ כיון שאינו מוסיף מין אחר והא דאמרינן פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' פירות היינו לענין חובת לקיחה כלומר אם באת להצריך ב' וג' כי היכי דמתנכר פרי אחד אמר רחמנא ולא שתים עכ"ל מבואר יוצא מדבריו ז"ל דאע"ג דכתיב בקרא כפת ופרי לישנא דיחידאה לא בא למעט יותר אלא חידושא הוא דבהכי לבד די וה"ה יותר.
ולכאורה איכא למידק עליה מאותה שכתב ז"ל גופיה בר"ה דף כ"ז ע"ב סי' ד' גבי נתן שופר בתוך שופר אם קול חיצון שמע לא יצא והיינו טעמא משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות יע"ש והשתא אמאי פשיט מהאי טעמא כיון דקרא לא למעט יותר משנים אלא חידושא הוא דבהכי ודאי די. ואפשר לחלק דשאני הכא שהם שני דברים נפרדים וכל א' חשיב לקיחה בפני עצמה ונמצא שכבר קיים מימרת רחמנא בלקיחה האחת אלא שהוסיף בלקיחה האחרת משא"כ בההיא דשופר בתוך שופר כיון דאי אפשר לשמוע קול חיצון בלא פנימי ופנימי בלא חיצון לא קיים מימרת רחמנא שופר א' ולא שנים. אבל אכתי קשה מאותה שאמרו בגמ' יומא די"ג עלה דאמר ר"י אף אשה אחרת מתקנין לו כו' ומי סגי אם כן הוה ליה שני בתים ורחמנא אמר בעד ביתו ולא בעד שני בתים יע"ש.
ואפשר לומר דהרא"ש ז"ל לא אמרה למילתי' אלא כי הכא דמצינן מימר מיעוטא דכפת ופרי עץ אתא לאפוקי פלפלין דלא מנכר לקיחתן אלא בתרתי ובתלתא אבל שני אתרוגים ושתי לולבים לא ממעטינן מיעוטא מעיקר קרא מה שאין כן בההיא דיומא דמיעוטא דביתו משמע ולא ב' בתים אי אפשר לאוקמי אלא בכה"ג ולא ב' בתים להכי פריך תלמודא שפיר. א"נ אפשר לומר דשאני מילת פרי שהוא שם כולל כל פירות בין רבים בין יחיד וכן נמי גבי כפת יש אם למקרא כפות קרינן דמשמע גם כן ב' להכי כת' הרא"ש דלא בא למעט יותר מא' אלא חידושא דבהכי לבד די.
וראיתי להרב מש"ל בפ"ג מהלכות עבדים הל' י"א עמ"ש רבינו היה לעבד אשה ובני' ולא לרבו אינו נרצע שנאמר כי אהבך ואת ביתך שהקשה הרב ז"ל דלמה לא אמרינן גבי עבד שאם יש לרבו שני נשים דאינו נרצע משו' דבית א' אמר רחמנא ולא שני בתים וכדאמרינן גבי כהן גדול וכפר בעדו ובעד ביתו בית אחת אמ' רחמנא ולא שני בתים והוא ז"ל השיב שתי תשובות בדבר אי משום דשאני כ"ג דאיכא סברא לומר שמא ימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה משא"כ גבי עבד. א"נ דכ"ג איכא קרא אחרינא והוא אשה בבתוליה יקח דמשמע אשה אחת ולא שתי נשים וכ"כ רבינו בפי"ז מה' א"ב ותלמודא לאו מקרא דביתו מפיק לה אלא מההיא קרא והוא אשה בבתוליה יע"ש ויש לתמוה עליו מאותה סוגייא גופא דפ"ק דיומא דפריך תלמודא אלא מעתה דביתו בית א' דוקא שתי יבמות הבאות מאדם אחד לא תתייבם אפי' אחת מהן דהא אשר לא יבנה את בית אחיו כתיב דמשמע בית אחד דוקא ומשני יבימתו יבימתו ריבה. והשתא לפי דברי הר"ב מש"ל מאי קושיא דשאני כ"ג דלאו ממשמעותיה דקרא מפיק לה אלא אי משום סברא ואי משום קרא דואשה בבתוליה משא"כ גבי יבמה דליכא ס' ולא קרא לא דרשינן הכי.
וכמו כן קשה מאותה שאמרו בפרק החולץ דף מ"ד ע"א שאין היבם מייבם ב' יבמות משום דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים אף על גב דהתם ליכא טעמא שכתב הרב גבי כ"ג. מיהו לזה אפשר לומר דהתם נמי נפקא ליה מיבמה יבא עליה דדרשינן עליה ולא על חברתה כדכתב רבינו בפ"א מהלכות יבום די"ב. אלא שעיקר דברי רבינו תמוהים מסוגייא דפרק קמא דיומא וכעת צ"י. וכמו כן קשה מהא דאמרינן בפרק ראוהו ב"ד דף כ"ו ע"א גבי מתני' דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה דקאמר תלמודא דה"ט משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות והאי שופר של פרה כיון דקאי גילדי גילדי מחזי כשנים וג' שופרות והכי נמי אמרינן בפרק לולב הגזול דל"ה דפרי עץ הדר היינו אתרוג ולא פלפלין אע"ג דפלפלין נמי הוי עץ שטעם עצו ופריו שוה מ"מ כיון דלא מנכרא לקיחה בגרגיר א' אלא בב' ושלש ורחמ' אמר פרי אחד דוקא ולא ב' וג' עכ"ל דהיינו אתרוג ולא אמרי' דשופר ופרי לאו דוקא אחד הוא דה"נ אמרינן התם בדל"ב ע"א גבי לולב ואימא תרתי כפי דתמרי ומשני כפת כתיב וכל זה דלא כמ"ש הרב מש"ל.
וע"פ דברי הרא"ש שכתבנו מתיישבים דברי הרב מש"ל כמו שיראה הרואה ועיין בגיטין דף ך' ע"ב דפסלינן גט שנכתב בשני דפים משום דכתיב ספר ודרשינן ספר אחד אמר רחמנא ולא שני ספרים ועיין בסוטה דח"י ע"א דאמרינן כתבה על ב' דפים פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים ודוק.
עו"כ הרא"ש שם וז"ל ובהדס שאינו עבות נחלקו הגאונים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף ממנו לנוי ובה"ג כתב דהדס שוטה אפילו בהדי אסא אחרינא פסול וכ"כ הרב נטורנאי כו' וכ"כ רב פלטוי עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דכל שאינו מינו אסור משום ב"ת ואפי' לנוי אלא שדעת המתירין הוא שהדס כזה מיקרי מינו ולית ביה משום ב"ת וזה ברור. ויש לתמוה טובא שהרי הוא ז"ל לקמן גבי מתניתין דאין אוגדין את הלולב אלא במינו כתב דכל שמוסיף לנוי אפילו שהוא מין אחר ואפילו דרך גדילתו לית ביה משום ב"ת שכן כתב ומינה משמע לרבנן דאם הוסיף מין אחר לנוי אפילו דרך גדילתו לית ביה משום ב"ת ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם אבל אם כיוין לנוי אפי' דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר"י עכ"ל.
ואפשר דהכא אף שעיקר הטעם שמוסיף אינו אלא לנוי ואפי' שלא במינו שרי מ"מ הוצרכו הראשונים למיהב טעמא משום דהוי מינו דלאו כ"ע דינא גמירי וסברי דהוספה זו אינו אלא משום עיקר מצוה ולא משום נויי מצוה דומה למ"ש הרא"ש לקמן סי' ל"ג גבי ברכת הלולב וז"ל והא דלא משני הכא הכי משום דמיירי באדם שאינו בקי כו' ודוק.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה