אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק מאיו

פרק ה · הלכה ו

פרק ה

שורש דיני סכך הסוכה מחצלת קנים או כו' קטנה סתמא לשכיבה לפיכך אין מסככין בה אלא א"כ עשה אותה לסיכוך גדולה סתמא לסיכוך לפיכך מסככין בה כו'. ע"כ. בסוף פ"ק דסוכה שנינו מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ר"א אומר א' קטנה וא' גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ע"כ ופריך בגמרא בין לדברי ת"ק בין לדברי ר"א קשייא דיוקא אדיוקא ומשני רבא דתנא דמתני' ה"ק מחצלת הקנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמ' נעשה כמי שעשאה לסיכוך ומסככין בה ואתא ר"א למימר אחת קטנה ואחת גדולה סתמא כשירה לסיכוך א"ל אביי אי הכי ר"א אומר א' קטנה ואחת גדולה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה כו' ופירש רש"י ז"ל אי הכי דר"א קטנה כגדולה אתא לאשמועינן אחת גדולה ואחת קטנה בתמיהא דכי תנא הכי משמע דגדולה כקטנה אתא לאשמועינן כך כתוב הגירסא ולי נראה איפכא דגרס במתני' אחת קטנה ואחת גדולה והכי פריך אחת גדולה וא' קטנה מיבעי ליה דאי כדגרסינן לה לא ידענא פירכא מאי היא דאחת גדולה ואחת קטנה משמע קטנה כגדולה דהכי משמע אחת היא הגדולה ואחת היא הקטנה כלומר כמוה היא ואיכא חלוקה לדין שני וכן דרכי התנאים בכל מקום דההיא דפשיטא ליה תנא ברישא ואותו השני כשבא להשמיענו שהוא שוה לו הוא שונה אחריו כדתנן בר"ה אחד יבנה ואחד כל מקום ובבבא קמא אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערות ובמסכת סוטה אחד הבונה ואחד הלוקח וא' היורש וטובא תנן התם גבי מערכי מלחמה הכי עכ"ל והתוס' ז"ל הביאו דברי רש"י וכתבו דדוקא היכא דקאי אפלוגתא הוא דתני ליה קודם אבל היכא דלא קאי אפלוגתא לא קפיד תנא למתני הפשוט דוקא קודם ובזבחים בר"פ דם חטאת דצ"ב ע"ב עלה דפריך תלמודא א"ה א' הנאכלות ואחד הפנימיות אחד הפנימיות ואחד הנאכלות מב"ל הוסיפו עוד לומר דהיכ' דקאי נמי אקרא רגיל התנא למינקט הפשוט תחילה ואפילו היכא דקאי אקרא נקיט את שאינו פשוט תחילה היכא דאיירי התנא באותו הענין קודם ובהכי ניחא מה ששמעתי מקשים בימי חורפי מהחכם השלם ידידייא טאריקה ז"ל על מה ששנינו במתני' בפרק במה מדליקין נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל וכתבו התוס' שם ד"ה הכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בכמה מקומות עכ"ל. ולפי מ"ש הם עצמם שם בזבחים ובפסחים דפ"ה ד"ה עצם ובכתובות ד"ך דהיכא דקאי אקרא או אפלוגתא מזכיר הפשוט קודם הרי מתני' קתני שאינו פשוט קודם אף דקאי אפלוגתא דתנאי אמנם לפי מ"ש דהיכא דאיירי באותו ענין אף דקאי אקרא או אפלוגתא אפי"ה מזכיר את שאינו פשוט קודם ניחא דה"נ כיון דתנא קמא דהיינו נחום המדי תני מדליקין בחלב מבושל נקטו נמי חכמים לישנא דנחום המדי אע"פ שאינו פשוט ועיין בגיטין ד"ט ע"א דתני תנא אחד גיטי נשים וא' שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא וכתבו התוס' שם איפכא הול"ל ששוו שחרורי עבדים לגיטין אלא אגב דרישא איירי בגיטין נקטיה ברישא ועיין עוד ביומא ד"ג ע"ב קח לך משלך ועשה לך משלך ויקחו אליך משל ציבור דברי ר"י רי"א בין קח לך בין ויקחו אליך משל ציבור ונקט שאינו פשוט קודם משום דת"ק נקט תחי' קח לך נקט תנא בתרא נמי אע"פ שאינו פשוט קודם.
ובדברי התוס' דכתובות שהוק' להם מההיא דארוסות ונשואות כו' לא ידעתי אמאי לא הוקשה להם מרישא דההיא מתני' דתני היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיש לה ג' חדשים הרי דתני חליצה קודם יבום דהוי שאינו פשוט קודם והוק' להם מההיא דארוסות ונשואות דהוי סיפא דההיא מתני'. ואפשר דמההיא לא ק"ל משום דתנא קאי קודם בענין חליצה משו"ה תני לא תחלוץ תחילה כמדובר וראיתי להתוס' בפסחים דפ"ה ע"א ד"ה אחד עצם שיש בו מוח שכתבו וז"ל הכא מזכיר את שאינו פשוט קודם וכן בהחולץ והיכא דאיכא פלוגתא מזכיר הפשוט תחי' יע"ש וכת' שם הר"ב ח"ה ק"ק דלמאי דאוקי פלוגתייהו ר"ל לעיל באחד עצם שיש בו כזית כו' תני הפשוט קודם אף דלא קאי לא אקרא ולא אפלוגתא ודוק עכ"ל ולפי דבריהם דהיכא דלא קאי לא אקרא ולא אפלוגתא לא קפיד לאיזה מהם שונה אין מקום לקושייתו ודוק.
ודע שהריטב"א ז"ל בחי' לסוכה שם נחלק על כלל זה שכתבו רש"י ותוספות ז"ל דדרך התנאים למינקט ברישא הפשוט שכתב וז"ל גי' הגמרא א"ה אחד גדולה ואחד קטנה אחד קטנה ואחד גדולה מ"ל וק"ל דהא קטנה דחמירא לרבנן איבעי ליה למתני בברייתא דלא מיבעייא גדולה אלא אפי' קטנה דפסלי רבנן מכשיר איהו מן הסתם ורבינו ז"ל מפיך לה א' קטנה ואחד גדולה אחד גדולה ואחד קטנה מ"ל ואין צורך דזימנין דפריך תלמודא הכי דכיון דבקטנה פליגי ובא לומר שהקטנה כגדולה הו"ל למיתני אחד גדולה ואחד קטנה ומצינו שמדקדק כן בזבחים בפ' דם חטאת א"ה אחד הנאכלות ואחד הפנימיות א' הפנימיות ואחד הנאכלות מ"ל עכ"ל והנה זה שכתב הרב שמצינו שמדקדק כן בזבחים לפי מ"ש שם רש"י ותוס' בפי' פירכת א"ה כו' דחלוקת אחד הפנימיות היא הפשוטה דביה מיירי עיקר קרא דאשר יזה והנאכלות למדים מהפנימיות ואיבעי ליה לתנא למיתני א' הפנימיות תחילה שהיא הפשוטה א"כ לדידהו ז"ל הך דסוכה וההיא דזבחים שפה אחת היא דאיבעי ליה לתנא למיתני הפשוטה קודם ולפי דברי הריטב"א ז"ל צריך לומר דהתם נמי חלוקת הפנימיות היא החידוש דפשטיה דקרא בנאכלות כתיב וכמ"ש שם אע"פ שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות שנאמר במקום קדוש כו' ולפי תירוץ רבא אשמועינן תנא דמתני' דאע"פ דעיקר קרא כפשטיה משמע דאיירי בנאכלות בין לענין מריקה ושטיפה בין לענין כיבוס מילת יזה אפקיה לקרא מפשטיה דקאי השתא עיקר קרא בפנימיות לענין כיבוס ולמדים ממנו הנאכלות וכל כי הא הו"ל למיתני אחד הפנימיות שהוא החידוש כיון דאפקיה לקרא מפשטיה ודוק היטב.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה