אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות סוטה· רבי יצחק מאיו

פרק ב · הלכה י

הלכה ח

שורש דין השקאת סוטה מי שאין לו אשה הראויה לילד כו'. דברי מרן כ"מ ז"ל במה שכתב וז"ל פרש"י ז"ל הרובא ילד בחור כמו רבייא כו' והיינו לומר שהוא ילד שעדיין אין לו אשה ובנים הא אם היו לו אשה אחרת ובנים שותה והכי אמרי' בירושלמי כו' דברים אלו אינן מובנים דמי לא ידע בכל אלה והברייתא תני הכי בהדייא ומה צורך לו לדקדק כן מדברי הירושלמי ועוד שהיה לו להביא דברי רש"י שבפי' המשנה שפי' טעמא דכל אלו אסו' לקיימן למי שאין לו בנים שהרי ישראל נצטוו על פריה ורביה עכ"ל ומוכח בהדייא דאם יש לו בנים או אשה הראוי' לבני' היתה שותה ולומר שהרב ז"ל בא לדקדק מדברי רש"י והירושלמי דאפי' באשה לחוד או בבנים לחוד היא שותה מלבד שאין זה במשמעות לשונו גם הי"ל לדקדק כן מדברי רש"י שבפי' המשנה כי שם מבואר דבחד מינייהו סגי ואולי כוונתו ז"ל היתה לדקדק דלא בעינן שיהיו לו בנים או אשה בשעה שנשא עקרה וזקינה אלא כל שיש לו בשעת הקינוי והסתירה היתה שותה וזהו שדקדק הרב ז"ל וכתב והיינו לומר שעדיין אין לו אשה ובנים כלומר שבשעת הקינוי עדיין הוא רובא שאין לו אשה ובנים הא אם היו לו בשעת הקינוי אפי' שבשע' שנשה את העקרה לא היו לו לא מפני שעבר איסורא דרבנן לא ישתה וכל זה דוחק ודברי הירוש' כבר ביאר הרב מ"ל דמה שהוצרכו לו' מודים חכמים לר"א שאם היו לו אשה ובנים היית' שותה לאפוקי ממה שפי' רבי' בפי' המשנה אתא והוא הנכון:
עוד שם היו לו בנים או אשה אחרת הראוי' לילד הר"ז משק' אותה הנה הרב מ"ל ז"ל עמד מתמי' על מה שפירש רש"י ז"ל בפי' הסוגייא בדכ"ב עלה דאותיבו לר"ן מהברייתא ותירץ אנא דאמרי כי האי תנא דתנייא רשב"א אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתו' ופי' רש"י אנא דאמרי כי האי תנא דאית ליה עקרה וזקנה שותות מדלא נקט אלא איילונית ונסיב לה מונקת' ונזרעה זרע ולא משום דאינה ראויה לקיימ' אלמא כר"א ס"ל דיכול לישא אחרת לפריה ורבי' ואפ"ה איילונית לא עכ"ל ותמה עליו הרב הנז' כי מי הגיד לו לרש"י ז"ל דרשב"א ס"ל כר"א ולא כחכמי' דחלוק' זאת דקתני בבריית' דאיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה בשיש לו אשה ובנים מיירי ועלה קאמר רשב"א ז"ל דאיילונית אף שיש לו אשה ובנים אינה שותה לפי שאין דרכה להזריע ובהכי ניחא דקתני להא דאיילונית בחלוק' בפ"ע ולא תני לה בהדי עקרה וזקנה מפני שרשב"א פליג עליו משא"כ בעקרה וזקנ' דכ"ע מודו בה דאם יש לו אשה ובנים היתה שותה לכ"ע ואם לא היו לו אשה ובנים לא הייתה שותה לכ"ע והיינו דאמרי' אמר לך ר"ן אנא דאמרי כי האי תנא כלו' וחכמי' דמתני' ס"ל כרשב"א דאיילוני' לעולם אינה שותה אפי' יש לו אשה ובנים מטעם שאינה ראויה להזריע אלו דבריו ז"ל:
והנה מה שכתב דהא דרשב"א דאמר דאיילונית אינה שותה מקרא דונזרעה באיילונית שיש לו לבעל אשה ובנים קמיירי דבר ה' בפיהו אמת דעלה דקתני בברייתא גבי חלוקת דהרובא שנשא עקרה וזקנה ויש לו אשה ובנים וקתני בסיפא ואיילוני' או שותה או לא נוטלת כתוב' הוא דאתא רשב"א לפלוגי ולומר דאיילונית לעולם אינה שותה והכי איתא בתוספתא בהדייא ברפ"ה ממס' סוטה דמייתי להא דרשב"א עלה דקתני התם המקנא לארוסתו כו' או שותה או לא נוטלת כתובה הרובא שנשא עקרה וזקנה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלת כתובה כהנת ולויה כו' ועבד משוחרר ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה רשב"א אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתו' שנאמר כו' ובתר הכי קתני אבל המקנא לארוס' כו' והרובא שנשא עקרה כו' ואין לו אשה ובנים לא שותה ולא נוטלת כתוב' ע"כ מבואר בהדייא דרשב"א איש לו אשה ובנים קאי וקאמר דאיילונית לעולם אינה שותה וא"כ שפיר איכא למימר דחכמים דמתני' ס"ל כרשב"א ז"ל וההכרח שהכריח רש"י מדלא יהיב טעמא גבי איילונית משו' שאינ' ראויה לקיימה וגם מדלא נקט אלא איילונית אינו הכרח כלל דכיון דקאי איש לו אשה ובנים לא מצי למינקט אלא איילונית דוקא ומהאי טעמא דאינה ראויה להזריע ומ"מ אפשר לומר דרש"י ז"ל מיאן בפי' זה ולומר דכי אמר ר"ן אנא דאמרי כי הא תנא הוא לומר דחכמים דמתני' ס"ל כרשב"א דכיון דההיא דרשב"א רבנן פליגי עליה וגם ר"י ור"ע חולקים עליו דרשב"א דחיקא ליה טובא לרש"י לומר דר"ן מוקי לחכמים דמתני' כרשב"א וכ"ש דר"ן גופיה לא קאמר הלכה כרשב"א אלא סתמא דתלמוד' הוא דקאמר לה אמר לך ר"נ אנא דאמרי כי האי תנא והוא דוחק לומר דר"ן יסבור כוותיה דרשב"א אחר דרבים פליגי עליה כי ע"כ בחר לו רש"י דרך לעצמו לומר דכי אמרי' אנא דאמרי כי האי תנא הכונ' לומ' אנא דאמרי דר"א דמתני' מודה באיילונית אתי כרשב"א וע"ז הכריח רש"י דרשב"א ס"ל כר"א מדלא הזכיר אלא איילונית כו' ומיהו אין הכרח בזה כלל כאשר כתב הרב וכמבואר בדברי התוספתא כמדובר:
עוד כתב הרב משנה למלך ז"ל וזה לשונו ולפי הנראה לי דרב נחמן כבר ידע דמלתא דרשב"א במחלוקת היא שנוייה אלא דס"ל דהלכתא כרשב"א דפשטי' דקרא הכי משמע כו' וע"כ אית לן למימר דר"ן לפסק הלכה הוא דאתא דאי לא מי דחקו לפרושי מתני' כרשב"א ואיילונית נשתנה דינה כו' ולפ"ז אני תמיה על רבי' דפסק דאיילונית שותה כיון דר"ן דהוא מאריה דתלמודא ס"ל דהלכתא כרשב"א ולא מצינו מי שיחלוק על ר"ן בפסק זה למה לא ניפסוק כר"ן וצ"ע עכ"ל וקושיא זו לא קשיא אלא לפי מה שפירש הרב בפשט הסוגיא דר"ן דקאמר אבל באיילונית דינא הכי אינה שותה דאליבא דחכמים נמי אמרה למילתיה ולענין כשיהיו לו אשה ובנים אבל לפי מ"ש רש"י דר"ן לא אמרה אלא לר"א וההיא דרשב"א אתי כר"א אין מקום לקושייתו על דברי רבינו דר"ן אזיל ומודה לענין הלכה דלית הלכתא כרשב"א וחכמים דמתני' לא ס"ל כרשב"א אלא שהרב ז"ל מאחר שדחה דברי רש"י ז"ל ולא הונח לו בפי' עמד מתמיה על דברי רבינו ז"ל למה לא פסק כר"ן ולדידי אף רבינו ז"ל בשיטת רש"י ז"ל קאי דר"ן לא אמרה למילתיה אלא אליבא דר"א אבל לדעת חכמים אזיל ומודה דאיילונית שותה בשיש לו אשה ובנים דמהיכא תיתי לומר דר"ן מוקי לחכמים כוותיה דרשב"א דיחידאה היא ור"י ור"ע וחכמים דברייתא פליגי עליה ומפני שהוקשה לו לר"ן במתני' דקאמר ר"א דאיילו' שותה ואילו בברייתא קאמר רשב"א בנו דאינ' שותה ודחיקא ליה מימר דרשב"א יחלוק על סברת אביו לזה אתא ופירש דאף ר"א מודה באיילונית דאינה שותה דהשתא קאי בשיטת רשב"א בנו אבל לענין הלכה ודאי לא קי"ל כוותיה ואל תשיבני דר"א דמתני' הוא ר' אליעזר ולא ר' אלעזר שבגי' התוס' וברוב הגירסאות כתוב במתני' ר' אלעזר שהוא ר' אלעזר אביו של רשב"א:
ובהכי ניחא מה שהוקשה לו להרב מ"ל ז"ל עוד בד"ה ודע על דברי רבינו שבפי' המשנה שפירש דחכמים ס"ל כרשב"א דקרא דונזרעה למעוטי מי שאינה ראויה להזריע ור"א ס"ל כחכמים דרשב"א וכר"י ור"ע יע"ש ולפי דרכו צ"ל דר"ן סובר דאף ר"א דריש לקרא כרשב"א אלא דר"א ס"ל דלא ממעט מקרא אלא איילונית דוקא דלעולם אינה בת הריון אבל זקינ' ועקרה לא ממעט וחכמים ס"ל דאף עקרה וזקנה ממעיט והק' עליו מהברייתא דאיכא מאן דס"ל דלא ממעיט מקרא דונזרעה שום דבר ואיכא למימר דר"א הכי ס"ל ומנא ליה לר"ן דר"א מודה בדרשת דונזרעה למעוטי איילונית מהא וע"ז תירץ אנא דאמרי כי האי תנא כו' ותמה ע"ז הרב מ"ל דלפי פירוש זה אכתי מה תירץ ר"ן אנא דאמרי כרשב"א דכיון דע"כ איכא תנא דלא דריש לקרא דונזרעה למיעוטא מי דחקו לר"ן לומר דר"א אזיל בשיטת רשב"א אימא דר"א אית ליה כתנא דברייתא דאינו ממעט מקרא דונזרעה שום דבר כו' אלו דבריו יע"ש, ועפ"י האמור ניחא דר"ן אתא למימר דר"א ורשב"א בנו בשיט' אחת קיימי ואי ר"א פליג במתני' אף באיילונית הנה רשב"א חולק על סברת אביו ולכך הוצרך לומר דבאיילונית כ"ע ל"פ כנלע"ד ומה שפירש רבינו בפירוש המשנה דר"א פליג אף אאיילונית וזה דלא כר"ן הא ל"ק דכיון דלא נ"מ מידי לענין הלכה דאין הלכה כר"א לא דק לפרש מלתיה דר"א כוותיה דר"ן דמודה ר"א באיילונית כמובן:
עוד הוקשה לו להרב הנז' לדברי רבינו שבפירוש המשנה דאיך יתכן שחכמים ימעטו זקנה ועקרה מקרא דונזרעה והרי גבי יבום דכתיב אשה כי תלד לא ממעטינן אלא איילונית דוק' ולא נחה דעתי בתירוץ הרב ז"ל גם הרב לח"מ ברפ"א מה' יבום כתב דרבינו אית ליה הטעם שכתב הרב הנמק"י דעקרות וזקנות ראוייות להוליד קרינן בהו יע"ש, כי על כן נלע"ד דשאני הכא דשינה הכתוב לומר ונזרעה זרע דמשמע שהיא ראוי' עדיין להזריע פעמים שלש וגם מתיבת ונזרע' משמע שכב' נזרעה מעיקרא ולכן ממעיטו עקרות וזקנות שאינן מזריעות והולכות וגם לא נזרע מעיקרא אעקרות, ובהכי ניחא אותה ברייתא שהביאו בירושלמי דממעט עקרה וזקנ' מקרא דונזרעה דלא תיקשי לדברי הנ"י ז"ל שכתב דעקרו' וזקנות ראויות להזריע שהרי ראינו כמה זקנות נפקדו כו' דהבריי' הלזו ממעט להו מכפל ונזרעה זרע כאמור, ומ"ש עוד הרב הנז' דבירושלמי איתא כדברי רבינו בפי' המשנה כו' דברי הירושלמי הללו כבר הביא אותם הרב ז"ל בתחילת דבריו וכתב דאפ"ה לענין פי' המשנה אין הירושלמי מפרש כפי' רבינו ולכן אמרו מודים חכמים לר"א שאם היו לו אשה ובנים שהיתה שותה ולא ידעתי מה שכתב כאן דמ"מ למדנו שדברי רבינו הם עפ"י הירושלמי דא"כ איך אמרו מודים חכמים לר"א בהיו לו בנים שהי' שותה כיון דטעמא דידהו משום שאינן ראויות להזריע:
ובעיקר דין זה דאשה זקנה ועקרה ואיילונית שאינן שותות הוקשה לו להרב ז"ל מ"ש דגבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו קי"ל דשותו' דראויות לאישות קרינן בהו משום דיכול לגרשה ולהחזירה לאחר זמן והכא נמי הרי בידו לקיימה שישא אשה בת בני' וכתב הרב ז"ל דכפי מ"ש התוס' בפ' החולץ דל"ו דמדתנן יכול הוא להפרישה ולא קתני להוציאה משמע דלא בעיא גט והטעם דכיון דאסורא ליה מדאורייתא משום סוטה לא בעיא גט וכ"כ שם הרא"ש ז"ל והוסיף עוד טעם דמאיסא ליה שהרי קנא לה ונסתרה וא"כ יש לחלק דשאני התם גבי מעוברת ומניקת דחשיבא ראויה לאישות דהא לא מיחסרא שום דבר אלא הפרשה אבל זקנה ועקרה כופין אותו להוציא עד שיקח אחרת וכל זמן שאינו לוקח אחרת אינה ראויה לאישות עכ"ל ולא זכיתי להבין כונ' הרב ז"ל בזה דכיון דגבי מעוברת ומנקת חבירו משום דקנא לה ונסתרה הוא דלא בעייא גט אי משום דאסירא ליה מדאו' או משום דמאיסא ליה כדברי הרא"ש ז"ל א"כ מה"ט נמי גבי זקנה ועקרה ואיילוני' כל שקנא לה ונסתרה לא בעייא גט דאיכא להני טעמי דהתוס' והרא"ש והא דאמרי' בפ' המדיר דע"ז דנשא עקרה וזקנה כופין אותו להוציא עד שיקח אשה הראויה היינו דוקא בדליכא עליה איסורא דומיא דמעוברת ומנקת כל דליכא עליה איסורא כופין אותו להוציא ובדאיכא עליה איסורא הוא שכתבו התוספ' והרא"ש דאין כופין אותו להוציא ודעת הרב ז"ל בדבר זה שגבה ממני:
ולעיקר הקושי' נלע"ד דשנייא היא חלוק' מעוברת חבירו מנשא אשה עקרה וזקנה דבנשא אשה עקרה וזקנה כיון דסמיה בידיה בשע' הקינוי והסתירה לישא אשה הראויה לו והוא אינו נושא לא סמכינן אמה שיש בידו לישא אשה בת בנים שאם הדבר בידו ישא אותה עכשיו בעת הקינוי וישקנה לאשה העקרה וזקנה כדינה ואם אין הדבר בידו עכשיו אמרינן גם לאח' זמן לא יהיה בידו משא"כ בדין המעוברת והמנקת דתלוי הדבר בזמן שיעבור כ"ד חדש ואח"ך תהיה מותרת לו ועכשיו אין הזמן בידו ודאי דשרינן ליה להשקותה עכשיו משו' טעמא דבידו להפרישה ולהחזירה לאחר זמן, ומה דלא אמרינן שימתי' עד שיעבור זמן היניקה ואח"ך תשקה אות' משום דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה ועוד דחשו שמא ימו' הבעל או האשה כנלע"ד נכון:
וכתב עוד בד"ה ודע דיש עוד קצת נשים דאיכא איסור בלקיחתן כו' דהקטלנית לא הוזכרה במשנה ולדעת רבינו דס"ל דהקטלנית אין כופין אותו להוציא פשיטא דשותה שהרי לא אמרו כאן דאינה שותה אלא במי שכופין אותו להוציא ואף למ"ד דגם בקטלנית כופין נראה דהכא שותה דכיון דאין איסורא כי אם משום סכנה ראויה לאישות קרינן בה שהוא רוצה לחבול בעצמו עכ"ל, ולא ידעתי איך מפשט פשיטא ליה להרב ז"ל דאף למ"ד דכופין בקטלנית להוציא דהכא שותה משום שהוא רוצה לחבול בעצמו והלא הרא"ש בר"פ נערה שנתפתתה הוא מכת הסוברים דכופין אותו להוציא ותלה הטע' דכשם שב"ד מצווין להפריש האדם מאיסור כך חייבים למונעו שלא יפשע בעצמו כמ"ש הטור בא"ה סי' ט' וכתב מרן ב"י בשם הריטב"א דאיכא עליה איסורא דשופך דם האדם ומנדין אותו עד שיגרש ואיך יתכן שיהיה האשה הזאת ראויה לשתות לדעת הנהו רבוותא ז"ל ולענין יבום ראיתי למרן החביב בא"ה סי' קע"ד כתב דפלוגתא דרבוותא היא ודעת הרא"ם ז"ל דקטלנית מתייבמת לכתחילה אפי' לדעת הרא"ש ז"ל עיין בתשו' ח"א סי' ב"ך אבל הרד"ך בבית שני חדר י"ג כתב דלדעת הרא"ש ז"ל חולצת ולא מתיבמת ועיין בתשובות הרב צבי סימן א' יעויין שם:
ודע שיש עוד אשה אחרת שאסור לקחתה וכופין אותו להוציאה והוא הנטען על האשה דאיכ' עדים שראו דבר מכוער שאסורה לנטען ואם נשאת תצא כל דלית לה בנים הימנו כדאיתא ביבמות דכ"ד ופסקו הטור והש"ע בא"ה סי' י"א, ויש להסתפק בהכונס את היבמה ונמצא מעוברת שמפרישין אותן וממתינין לה אם הפילה יחזור ויקיים ואם ילדה ולד של קיימא תצא ממנו כמ"ש רבינו בפ"א מה' יבום אם יכול להשקותה בזמן ההפרשה כיון דאינה צריכה גט, והדבר מבואר דכיון דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוטן מפילות כדאיתא בפ' האשה בתרא אזלינן בתר רובא והרי היא ערוה עליו ואינו יכול להשקותה ועיין בפי"א מה' גרושין הל' כ"ג וכ"ד בהשגת הראב"ד ז"ל ועיין בס' בני דוד ז"ל שם:
ויש להסתפק גבי עשה דולו תהיה לאשה דכתי' גבי אונס ומפתה אי אנס נערה שנתארסה לג' ומתו דהוחזקה קטלנית כמ"ש מרן ב"י בא"ה ס"ט אי מחייב בעשה זה דולו תהיה לאשה ולדעת הרא"ם ז"ל שכתב גבי יבום דמתיבמת לכתחילה אפי' לדעת הרא"ש מפש' פשיטא לי דמחייב בעשה זה אך לדעת הרד"ך ז"ל יש להסתפק ואף לדעת הרא"ם אפשר דדוקא גבי יבום שאין בידה למאן מחייב ליבמה אבל בעשה דאונס דאי אמרה לא בעינ' ליתיה לעשה כלל אפשר דבקטלנית לא מחייב וכעת הדב' צריך תלמוד, וכמו כן יש להסתפק באונס נערה והיא עקרה ששתת' כוס של עיקרין דמדרבנן אינו יכול לישא עקר' וכופין אותו להוציא או ישא אשה אחרת אי בנערה זו כופין אותו לישא אשה אחרת עליה או לא ובה' נערה עמדתי על זה יע"ש:
ונסתפק הרב ז"ל בכהן שנשא מעוברת חבירו ומנקת חבירו לדע' רבינו דס"ל דר"מ דאס' במעוב' חבירו ומנקת הוא משום דבעל בעילה אסורה וחכמים דשרו הוא מטעם דכיון דאינה אסורה עליו לעול' דיכול להחזירה לאחר זמן אין זה בכלל ביאה אסור' לפ"ז בכהן דאינו יכול להחזירה לעולם דאחר שמוציאה בגט הרי היא גרושה ואסורה לו מי נימא דאין יכול להשקות' או דילמא כיון שאין איסורו אלא מחמת הגט הרי אין כאן ביאה אסורה ויכול להשקות' ואף שהתוס' ז"ל מפשט פשיטא להו גבי כהן דאינו יכול להשקותה היינו משום דסביר' להו דטעמא דמעוברת ומנקת משום דבעינן ראויה לאישות אבל לדעת רבינו דטעמא משום דבעל ביאה אסור' ספוקי מספ"ל ע"כ ת"ד יע"ש, ולכאורה קשיא לי בדברי התו' דמפשט פשיטא להו גבי כהן דאינו יכול להשקותה משום דלגבי דידיה אינה ראויה לאישות לעולם דאמאי אינה ראויה הא משכחת לה שיהא ראויה לו לאחר כ"ד חדשים כגון שמגרש אותה על תנאי שלא יעשה כך וכך אחר כ"ד חדש או ע"מ שיעשה ובבא הזמן ההוא יבטל תנאו ותהיה מותרת לו שהרי גט על תנאי אינו פוסל לכהונה כדאיתא בפ' הזורק דפ"א ופסקו הטור ומרן בש"ע בא"ה סימן ו' ואפי' לכתחילה מגרש על תנאי כמ"ש מרן שם בשם הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ד ויש לי ראיה מהסוגייא שבפ"ק דיומא גבי כ"ג יע"ש וכיון שכן הרי גבי כהן נמי סמי בידיה להחזירה בכה"ג ולמה זה סגרו הדלת לומר דגבי כהן אסו' אף לרבנן להשקותה מטעמא דבעיא גט:
ואחר התבוננות נראה דלא ק"מ דודאי גט כזה אינו מועיל דכיון דקנס קנסו אותו חכמים למי שעבר ונשא מעוברת חבירו שיוציאנה בגט משום חשש שמא יבא עלי' אם מועיל גט על תנאי כזה שבידו לבטל הגט למפרע אכתי לא הועילו חכמים בתקנת' דעכשיו יבא עליה והוא סומך על ביטול התנאי, וראיה לדבר שהרי בר"פ החולץ דל"ז קמבעיא לן גבי כהן מי עבוד רבנן תקנתא שלא להוציאה בגט ותסגי בהפרשה בעלמ' כיון דלא מצי מהדר לה ואסיקנא דלא עבוד רבנן תקנת' ומוציא' בגט והשתא אם איתא דגט על תנאי מועיל הא איכא תקנתא גבי כהן בכה"ג אלא ודאי דלא מהני האי תקנתא כדבר האמור ומ"מ אכתי קשה דכיון דכשברח למקום רחוק והרחיק נדוד עד מקום שאינו יכול לחזור תוך כ"ד חדשים אין צריך להוציא כמ"ש רבינו בספי"א והטור ומרן בסס"י י"ג א"כ הרי ראויה לאישות היא אף לכהן דמ"ש מגט לישראל דכיון דיכול להחזירה אחר כ"ד חדש ראויה לאישו' קרינן בה עכשיו לחכמים דפליגי אר"מ וה"נ לכהן סמי בידיה לברוח למקום רחוק וערוקיה מסתייה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דהתוס' ז"ל דמפשט פשיטא להו גבי כהן דאינו יכול להשקותה היינו משום דס"ל כדעת הראב"ד ז"ל שכתב ה"ה ז"ל בספי"א מה' גירושין דאפילו ברח כופין אותו להוציא אבל לדעת רבינו דס"ל דבברח אין כופין אותו להוציא ראויה לכהן היא לעולם ויכול להשקותה מהאי טעמא ובכן נפשט ספקו של הרב ז"ל:
עוד עמד מתמיה הרב ז"ל בד"ה ודע על דברי רבינו דמשמע ליה דטעמא דמי שאין לו אשה ובנים ונשא עקרה וזקנה ואיילונית דאינו משקה אותן הוא משום דבעל בעילה אסורה דא"כ כשהיה לו אשה ובנים ומתו בין קנוי לסתירה אמאי משקה אותה מפני שנראית לשתות בשעת קנוי וכי נראית לשתות מאי הוי הא בא עליה בעלה בדרך נמי נראית לשתות בשעת קנוי ואפי"ה אינה שותה משום דבעל בעילה אסורה ובתחילה עלה על דעת הרב ז"ל לומר דאף רבינו אזיל ומודה דטעמא דהני נשי דאינן שותות הוא משום שאינן ראויות לאישות ושוב לא נחה דעתו בזה משום דק"ל מהיכן הוציאו רז"ל דין זה דאם מקרא דכי תשטה אשתו קרא למאי אתא אי לאלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט הנהו תיפוק ליה דאינו מנוקה מעון ואפי' שלא היתה נשואה לו ולו' דהני תקנת חכמים נינהו גם בזה לא נחה דעתו דמה ראו חכמים לתקן תקנה זו לעקור מצות שתייה שהיא מן התור' ועוד שמדברי רבינו ז"ל שנתן טעם גבי מעוברת חבירו שאין כאן עבירה משמע דבעקרה וזקנה טעמא דידהו דאינן שותות הוא משום ליתא דעבירה היא דבא ביאה אסורה וכיון שכן הדרא קו' לדוכתא והניח דבריו בצ"ע:
ולע"ד דברי רבינו יכולים אנו ליישב אותם עפ"י מה שצדד הרב לומר דס"ל דטעמא דהני נשי דאינן שותות הוא משום שאינן ראויות לאישות ומה שהוקשה לו להרב ז"ל דא"כ עיקר קרא למאי אתא אי לאלמנה לכ"ג כו' הנהו ת"ל דאינו מנוקה מעון אין כאן קושיא דאיכא למימ' דקרא אצטריך לאלמנה לכ"ג וגרוש' וחלוצה לכהן הדיוט שנפלו להו ליבום דמן התורה ביאה ראשונה מותרת להם דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דאלמנה וגרוש' כדאיתא בפ' כיצד ד"ך ופסקו רבינו בפ"ו מהלכות יבום וחליצה הל' יו"ד ואחר ביאה ראשונה שוב אינן ראויות לאישות מן התורה דנמצא דאין כאן ביאה אסורה ולית לן למעוטינהו אלא מפני הטעם שאינן ראויות לאישות וכבר כתבנו זה לעיל הל' ח' יע"ש וא"נ י"ל דעיקר קרא אצטריך למי שנעשה כרות שפכה אחר שנשאה ובשע' השקא' הוא דאסורה עליו דהשתא אינה ראויה לאישות מדאוריי' וליכ' טעמא דאינו מנוקה מעון וא"נ אפש' לומר דמדרבנן הוא דאסרו להני נשי ומה שהוקשה לו להרב ז"ל דמה ראו לתקן חז"ל תקנה זו לעקור מצוה מן התורה יש לומ' דטעמא רבה מצאו בדבר שהרי לא אמרה תורה שתמחה שמו ית' כביכול על המים אלא לשים שלו' בין איש לאשתו כדאמרי' בעלמא בכל דוכת' וכל שאין כאן שלום שהרי אינן ראויות לאישות למה זה ימחה שמו בלא הועיל ואין כאן שלום:
ומה שהוקשה לו להרב ז"ל ממ"ש רבינו גבי מעוברת דשותה מפני שאין כאן עביר' ומשמע דעקר' וזקנה טעמא דידהו משום עביר' לזה אפשר לדחו' דטעמא דאין כאן עבירה שכתב רבינו היינו מטעמא שאין איסורה מחמת עצמה אלא דבר אחר גרמה לה וא"כ אפשר דה"ה לעקרה וזקנה ואיילונית דאין כאן עביר' אלא עיק' טעמן שאינן שותות הוא מפני שאינן ראויות לאישות, וכן מורה לשון רבינו דנקט לעקרה זקנה ואיילונית בהל' יו"ד ולא כלל אותן בהדי הנך נשים שכתב לעיל מזה דטעמא דידהו משום ביאה אסור' אלא יחד אותן בפני עצמן ומשמע דהיינו משום דהני טעמא דידהו משום שאינן ראויות לאישות הוא ולא מטעמא דהנך דלעיל ודוק ואף שבפי' המשנה משמע דס"ל דטעמא דהנך נשי הוא משום דבא ביאה אסור' אפשר לומר שבחבורו חזר בו והיינו משום ההיא דירושלמי שחלקו בהן בין יש לו בנים בשעת קנוי לאין לו דזה מורה דטעמא דידהו משום שאינן ראויות לאישות הן וא"נ אפשר לומר דרבינו ס"ל דטעמא דהנך נשים משום דבא ביאה אסורה מדבריהם הוא דאינן שותות:
והחילוק הזה שחילק בהל' י"א בין היו לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה דכיון דנראית לשתות משקה אותה ואי טעמא הוא משום בא ביאה אסורה כי נראית לשתות מאי הוי כמו שהוקשה הרב ז"ל יש ליישב דמיירי רבינו בשלא בא ביאה אסורה אחר שמתו כגון שלא בא עליה עוד והוא נאמן על עצמו כמ"ש הרב לעיל בהל' ח' ד"ה וראיתי להרא"ש יע"ש וכן מ"ש עוד רבינו שאם לא היו לו בנים ולא אשה הראוי' לילד ונולד לו בן מגרושה בין קינוי לסתירה כבר נדחי' האיילו' מלשתות ודקדק הרב דדוקא כשנולד לו בין קינוי לסתירה לא מהני אבל אם נולד לו קודם קינוי יכול הוא להשקותה אע"פ שקדמה העבירה לקינוי כו' גם זה יש לישב דמיירי בכה"ג שנולד לו קודם קינוי באופן שלא היה שם ביאה אסורה כגון שכשנשאה לאיילונית היה לו אשה אחרת ואחר שגרשה לאחרת שוב לא בא על האיילונית ובשעת שקנא אותה היה בשעת התר' עמה וכל זה יש במשמע דברי רבי' אף כי לא ימלט מן הדוחק קצת כן נראה לע"ד:

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה