שורשי הים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי יצחק מאיו
פרק ב · הלכה י
שורש דין בושת ופגם. כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם כו' וכל בת שאין לה קנס כך אין לה בו"פ אם נתפתתה וכן אם נאנסה חוץ מבוגרת וממאנת ושוטה וחרשת. כיצד האונס את הבוגרת ואת הממאנת אע"פ שאין להן קנס יש להן בו"פ וצער והאונס שוטה או חרשת משלם צער בלבד אבל המפתה את כולן פטור מכלום. ע"כ. הנה הטור בא"ה סימן קע"ז ומרן שם בב"י ובכ"מ תמהו על דברי רבינו שתלה הצער והבו"פ בקנס דמה ענין זה אל זה דאע"פ שאין להם קנס למה לא יהיה להם צער ובו"פ יע"ש ואנכי לא ידעתי למה לא תמה עוד על דבריו דלדעתו ז"ל למה נשתנו בוגרת וממאנת מהשאר שבשתים אלו כתב דאע"פ שאין להם קנס יש להם בו"פ והשאר פטרן מכל ועוד קשה דהיכא אשכח רבינו בגמ' דהממאנת יש לה בו"פ אע"פ שאין להם קנס וגבי בוגרת דוקא אשכח בפרק א"נ דל"ב ע"א דקאמר בגמרא דמחייב בבו"פ דעלה דמוקמינן למתני' דהבא על אחותו בבוגרת פרכינן והא אית לה בו"פ ומשנינן בשוטה כו' יע"ש אבל ממאנת אפשר דכי היכי דלית לה קנס ה"נ לית לה בושת ופגם לדעתו ז"ל דתלוי זה בזה ועוד יש לתמוה דממאנת ומגורשת מן הנשואין חד טעמא אית להו דכיון שנשאו בחזקת בעולות עומדות ולמה הוציא את הממאנת מן הכלל והניח את המגורשת מן הנשואין ודוחק לומר דחדא מינייהו נקט ואף אם נדחוק עצמינו בכך מה נשתנו אלו מהגיורת והשבויה ומשוחררת דאין להן בו"פ דכל הנך בחזקת בעולות עומדות ומה"ט פטורות מהקנס כממאנת ומגורשת מן הנשואין ומה מקום יש לחל' ביניהם ואי לאו דמסתפינא הייתי מגיה בדברי רבינו במקום הממאנת האיילונית ומשום דבוגרת ואיילונית בתולות הן אלא שמפני גזרת הכתוב דאמר נערה הוא דממעטי' להו ומשמע ליה לרבינו דכי היכי דבוגרת מצינו בגמ' דאית לה בו"פ ה"נ אית לה לאיילונית דחד טעמא אית להו אבל שאר הבנות דאין להם קנס משום דבחזקת בעולות עומדות משמע ליה לרבינו דכי היכי דפטרן הכתוב מקנס ה"נ פטרן מבו"פ וצער:
ודע דאף לדעת רבינו דפטר לנשים האלו מבו"פ וצער לא פטרן אלא בדין זה דאונס ומפתה אבל בעלמא בדין חובל את חבירו שחייב בה' דברים אין ס' דהנשים הללו לא יצאו מהכלל והמבייש אותן והחובל בהן מחייב בבו"פ ובה' חובל פ"ג כתב רבינו דהמבייש את החרש חייב בבושת וכ"כ שם דהמבייש את הגר חייב בבושת ושם בפ"ד ג"כ כתב דהמבייש למי שחציו עבד וחציו ב"ח אם הוא ביום שהוא של רבו לרבו ואם הוא ביום שלו שלו ושם בדי"ו כתב דאשה נשואה יש לה בו"פ יע"ש ודוקא הכא בדין אונס ומפתה הוא דפטרן רבינו דמשמע ליה דבו"פ וצער זה אינו אלא מפני השרת הבתולים וכל דמוקמי' להו בחזקת בעולות לא מחייב בהן אמנם הטור ומרן ז"ל משמ' להו דבושת וצער אינו תלוי בבתולים אלא בשכיבה בעלמא אשר שכב עמה ויעניה מיחייב ומ"מ אף לדברי הטור ומרן ז"ל בנשים העומדות בחזקת בעולות לא מחייב בפגם דהא פגם אינו משלם אלא בשביל שעשאה בעולה וכל שעומדת בחזקת בעולה ודאי דלא מחייב בפגם ומ"ש הטור למה לא יהיה להם צער ובו"פ אין ספק דפגם לגררא נקטיה א"נ לחלוקה דאיילונית שעומדת בחזקת בתולה נקט לה ובשוטה ג"כ מבואר הדבר שאף לדברי הטור ומרן אין לה בושת שהרי לענין בושת דעלמא קי"ל דאין לשוטה בושת וכמו שפסק רבינו בפ"ג מה' חובל ומבואר בפ' החובל וכ"כ הטור בח"מ יע"ש:
תו איכא למידק במ"ש רבינו דהאונס את השוטה ואת החרשת יש להן צער דלמה בהנך תרתי לבד מחייב בצער טפי משאר דלדבריו ז"ל הבושת והפגם והצער תלוי בבתולים וכל העומדת בחזקת בעולה לא מחייב בצער ובו"פ ומה"ט פטר לאונס את המגורשת מן הנשואין וכל הנך מהנך מילי וא"כ למה בהנך תרתי מחייב בצער כיון דבחזק' מוכת עץ קיימי ואולי מוכת עץ שלא נבעלה ע"י אדם בבעילה ראשונה אית לה צער והדבר צ"ת מנ"ל לרבינו הך מילתא איברא דבשוטה אשכחן דקאמ' תלמודא בפ' א"נ דל"ב ע"א דאית לה צער כדאיתא התם אבל ק' מנ"ל לרבינו לחלק בין שוטה וחרשת לכל הנך והדבר צ"ת:
ונשאלתי מחד צורבא מרבנן לדעת רבינו שפטר את השוטה ואת החרשת מבו"פ למה זה כשהקשו שם בפ' א"נ דל"ב ע"א דאוקי' למתני' בבוגרת הא אית לה בושת ופגם ומשנינן בשוטה אמאי לא משני בחרשת דהוי רבותא טפי דאע"ג דבעלמא גבי חבלה אית לה בושת הכא לית לה ולפחות היל"ל בשוטה וחרשת דהכי הוי אורחא דתלמודא למיתנינהו גבי הדדי ומדשבקי הכא לבר זוגיה משמע דהכא נמי אית לה בו"פ לחרשת, וכה היתה תשובתי אליו הא לאו מילתא היא דמשמע ליה לרבי' דתלמודא מילתא פסיקתא נקט אליבא דכ"ע דאפי' לתנא דמייתי תלמודא לקמן דל"ה דתני חרשת ושוטה יש להן קנס ולדידי' אית להו נמי בו"פ אפי"ה בשוט' אזיל ומודה דלית לה בושת שהרי לגבי בושת דעלמא גבי חבלה לית לה כדאיתא בפ' החובל דפ"ו כנלע"ד ודוק: