אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי יצחק מאיו

פרק א · הלכה יא

הלכה י

היתה בתולה זו אסורה על האונס או המפתה מחייבי כריתות כו' אם התרו בו לוקה ואינו משלם קנס ואם לא התרו בו הואיל ואינו חייב מלקו' הר"ז משלם קנס. ע"כ. דברי רבינו מבוארי' פ' א"נ דל"א כמ"ש מרן כ"מ אבל אכתי קשה דאפילו לא התרו בו דליכא מלקות אכתי פטור הוא מהקנס הואיל והתיר עצמו למיתה דהרודף אחר הערוה מצילין אותה בנפשו של רודף וכמ"ש רבינו בה' רוצח וזה שאנס א' מחייבי כריתות הרי התיר עצמו למיתה ואע"ג דהא לא אקטיל פטור הוא מתשלומין כמ"ש רבינו בהל' י"ג גבי חייבי מיתו' ב"ד דאפילו שוגגין דליכא בהו מיתת ב"ד פטורין מתשלו' מקרא דמכה בהמה שלא חילק הכתוב בין שוגג למזיד, ובפ' בן סורר דע"ג ע"ב פריך הכי תלמוד' עלה דקתני בבריי' דחייבי כריתות ניתן להצילן בנפשן של רודף מדתנן הבא על אחותו חייב בקנס ומשני רב חסדא דמש"ה חייב בקנס משום דמשעת העראה דפגמה אפטר מקטלא וממונא דקנס' לא משלם עד גמר ביאה ופרכינן עליה הניחא למ"ד הערא' זו נשיק' אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר והדר אמר רב חסדא הבא על אחותו מחייב קנס כשבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכ' דלא ניתן בביאה זו להצילה בנפשו שהרי נפגמה בביאה ראשונ' ורבא משני דבא על אחותו מחייב בקנס במניחתו שלא יהרגנה ורבי יאודה היא דאמר דלא ניתן להצילה בנפשו כשאמרה הכי ור"פ משני במפות' דליכא מיתה לדברי הכל ואביי אמר בשיכול להצילה באחד מאבריו ור"י בן שאול היא:
והשתא מכל אלו השינוים לא יתיישבו דברי רבינו אלא בשנוייא דאביי דמשני בשיכול להצילו בא' מאבריו דשינוייא דמשני מעיקרא ר"ח דמשעת העראה פגמה לא יתכן לדעת רבינו דהא אמרינן עלה דאכתי תקשי למ"ד העראה זו הכנסת עטרה וכן פסק רבי' בפ"א מה' א"ב הל' יו"ד ושינוייא דבא עליה תחיל' שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה גם זה לא יתכן להולמו בדברי רבינו דסתם וכתב האונס כו' ושינוייא דרבא במניחתו שלא יהרגנה לא יתכן ג"כ בדעת רבינו שפסק בפ"א מהל' רוצח די"ב דלעולם מצילין אותה בנפשו אפילו היא אומ' שלא יהרגנה ותירוץ מפותה נמי הדבר מבואר בדברי רבינו שכתב אונס או מפתה כו' ואין לנו לומר אלא דס"ל כשינוייא דאביי דביכול להציל בא' מאבריו דליכא חיוב מיתה מחייב בקנס ומשום דאורחא דמילתא הכי הוא לא הוצרך רבינו לפרש במילתיה וכמו כן צריכין אנו לומר במ"ש רבינו ברפ"ה מה' חובל גבי הנואף את האשה ויצאו ילדיה שכתב דמשלם דמי ולדות לבעל שלא פי' שאם נתכוון להמית הוא פטור מתשלומין שהרי התיר עצמו למיתה אלא כיון שיכולין להצילו בא' מאבריו מחייב והכי אמרי' בהדייא התם בפ' בן סורר יע"ש וכן במ"ש בספ"ח מהל' חובל די"ב דרודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו ושבר כלים פטור מן התשלומין מפני שמתחייב בנפשו ק' דהי"ל לפרש דלא מפטר אלא בשאינן יכולים להצילו באחד מאבריו דאי יכול להצילו בא' מאבריו מחייב ודא עקא, ועיין בס' בתי כהונה ח"א ח' בית ועד עמד בזה יע"ש:

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה