שורשי הים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי יצחק מאיו
פרק א · הלכה ט
ואלו שאין להן קנס הבוגרת והממאנת כו'. בפי' ממאנת נחלקו רש"י והתוס' בפרק א"נ דל"ה ע"ב דרש"י פירש דממאנת אין לה קנס לפי שהיא עומדת בחזקת בעולה הואיל וניסת ומיירי ביתומה שנאנסה או נתפתתה אחר שמיאנה בבעלה אבל התוס' שם דחו פירושו ופירשו דה"ק דיתומה שאנסה בעלה ופיתה אותה כשהיתה תחתיה קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה אח"כ איגלאי מלתא למפרע שלא היתה אשתו אפ"ה אין לו קנס יע"ש ובדברי רבינו אין הכרח לאחד מן הפירושים ומרן כ"מ הביא פירוש רש"י כנראה דהכי משמע ליה בדעת רבינו דמפרש כפי' רש"י ולפום מאי דמשמע ליה בדעת רבינו דמפרש כפי' רש"י לא ידעתי למה הוצרך הרב לומר דדין מגורשת מן הנישואין דאין לו קנס הוציאה כדינו מההיא דפ"ק דכתובות גבי טענת בתולים והביא ממרחק לחמו ולא הי"ל צורך לזה דמהא דממאנת הי"ל לומר דנפ"ל לרבינו ההיא דמגורשת מן הנשואין דחד טעמא אית להו לפום מאי דמשמע ליה דמפרש כפי' רש"י ועיין בלקוטי הרב ז"ל שם:
ודע שעל פירוש רש"י ז"ל שמעתי מקשים מאותה שאמרו בפ' הבע"י דנ"ט עלה דאמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכ"ג ומפרשי' לה בממאנת ופי' רש"י ביתומה קטנה הנשאת לבעל ובעלה של"כ ומיאנה בו דאין כאן פיסול זנות ולא אלמנות ולא גירושין ואשמועינן רב דפסולה משום בעולה לכ"ג יע"ש והשתא כיון דנשאת הרי היא עומדת בחזקת בעולה כדרכה ותיפוק לי משום בעולה כדרכה דמה"ט לא מחייב האונס את הממאנת בקנס משו' דבחזקת בעולה קיימה ומה"ט הנושא את הבתולה מן הנשו' אין לה אלא מנה ואין לה טענת בתולים ודוחק לומר דאין הכי נמי דלפום מאי דמפרשינן בפרק א"נ ההיא דממאנת בשנשאת ומיאנה דלא אצטריך ההיא דרב משום בעולה של"כ דבלא"ה כיון שנשאת בחזקת בעולה כדרכה קיימה כדאמרינן גבי קנס וההיא דרב אתיא כרפרם דמפרש מאי ממאנת הראויה למאן ולא שנשאת ומיאנה דמנ"ל דרפרם פליג אמאי דמשמע מאוקמתא קמייתא דכל שנשאת בחזקת בעולה קיימא דאפשר דאיהו לא פליג אלא בפירוש ממאנת דברייתא אבל לענין דינא מודה, ולדידי אין כאן קושיא לפי מ"ש בלקוטי הרב ע"ש הרמב"ן וז"ל פי' רש"י ממאנת אין לו קנס לפי שאינה בחזקת בתולה הואיל ונשאת ולא נהיר אי שהתה עמו כדי ביאה פשי' ואם יש עדים שלא נתייחד' עמו אמאי אין לו קנס ואיכא למימ' לעולם בששהתה עמו כדי ביאה ואצטריך סד"א אוקמא אחזקה והיכא דטענה ליה א"נ לא טענה ליה כיון דליכא סהדי ישלם כדי שלא יהא חוטא נשכר קמ"ל אי נמי לאשמועינן הא קטנה בעלמא יש לו קנס ועיקר עכ"ל, מעתה איכא למימר דההיא דרב בפרק הבא על יבמתו מיירי בדאיכא עדים המעידים שלא נבעלה אלא שלא כדרכה ומיד מיאנה דכל כי האי לא מוקמינן לה בחזקת בעולה כדרכה:
ואולם ראיתי עוד בלקוטי הרב שם שכתב ע"ש הרשב"א ז"ל וז"ל הממאנת פירש"י שאינה בחזקת בתולה כיון שנשאת וא"ת היכי דמי אי כשנסתרה פשיטא ואי כשיש לה עדים שלא נסתרה אמאי לא כו' י"ל דאפילו יש לו עדים שלא נסתרה אפ"ה לא סמכינן אעדים לאפוקי ממונא בכי הא דעדים לא דייקי שפיר במילתא דלא סלקא דעתייהו לאסהודי עלה וכדאמרינן בפ"ק כנס הא' לשם נשואין ויש לו עדים שלא נסתרה אין השני יכול לטעון טענת דמים א"נ כשנסתרה ואצטריך לאשמועינן דקטנה בעלמא יש לה קנס עכ"ל הנה לפום מאי דמשמע ליה דאפילו עדים מעידים שלא נסתרה כו' אפי"ה לא סמכינן אעדים ומוקמינן לה בחזקת בעולה כדרכה הדרא קושיין לדוכתה ולולי דברי רש"י שם בפרק הבע"י שפירש דמיירי בממאנת מן הנשואין היינו יכולין לפרש לה בממאנת מן האירוסין ובא עליה של"ך דהשתא לית לה חזקה דבעולה כדרכה אך לפי' רש"י ז"ל קשיא ומ"מ אפשר דרש"י ס"ל כסברת הרמב"ן ז"ל דכל דאיכא עדים המעידים שלא נסתרה מוקמינן לה בחזקת בתולה וההיא דפ"ק שכתב הרשב"א ז"ל לא מכרעא דהתם לאו משום דלא מהימנינן להו לעדים הוא אלא דכיון שכינסה הא' לשם נשואין שוב אין לה חן כבתולה אלא הרי היא בעיני כל אדם כבעולה וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם בדי"ב ע"א עלה דאמר רב אשי התם שהרי כנסה הראשון כו' עיין בליקוטי הרב ז"ל דנ"ה ע"ד ד"ה הא דאמר כו' יע"ש:
ובהכי ניחא לי דברי רבינו דכאן פסק דממאנת ומגורשת מן הנשואין אין לה קנס וע"כ משום דמוקמינן להו בחזקת דבעולה וכ"כ בפי"ט מה' א"ב ה"ג גבי כהן שקידש אשה מאיסורי ביאה לכהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין לא נתחללה ואם נשאת אעפ"י שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא אע"פ שנמצאת בתולה עכ"ל, וכתב ה"ה דנפ"ל לרבינו מאותה ששנינו בפ' הבע"י דף נ"ו ע"ב נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות ולמד כן ממ"ש סתם מן הנשואין ולענין כתובה אמרו בפ"ק דכתובות די"א שכל אלמנה מן הנשואין כתובתן מנה והרי היא בחזקת בעולה וכ"ש באיסור של תורה עכ"ל ומשמע ודאי דחללה מדאורייתא קא' מדסתם וכתב אע"פ שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא ע"כ ואלו בה' סוטה פ"ב הל' ה' כתב דנשואה שקנא לה ונסתרה קודם שיבעול אותה בעלה אינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואסורה עליו לעולם שנאמר ויתן [איש] בך את שכבתו מבלעדי אישך שקדמה שכיבת בעל לשכיבת בועל יע"ש והשתא אמאי לא מוקמינן לה בחזקת בעולה כיון שנשאת כי היכי דמוקמינן לה בחזקת בעולה לענין קנס ולענין חללה וליכא למימר דגבי סוטה שאני דכיון דהבעל הוא האומר שלא בא עליה ואיהו קים ליה במילתיה מהימן משא"כ בעדים מעידים שלא נסתרה דהתם אמרינן עדים לא דייקי במילתא דלא סליק אדעתייהו לאסהודי דהא ודאי ליתא דמהיכא תיתי למהימני לבעל במ"ש שלא בא עליה במקום דאיכא פסידא לאשה שלא תשתה ותצא בלא כתובה אלא ודאי בדאיכא עדים שלא נסתרה מיירי וא"כ קשה מ"ש מקנס וחללה דמוקמינן לה בחזקת בעולה אמנם עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל שכתבנו נוחים דברי רבינו דודאי כל דאיכא עדים שלא נסתרה בחזקת בעולה קיימא אפי' נשאת וההיא דסוטה בהכי מיירי ומה"ט אינה שותה דלא קרינן בה שקדמה שכיבת בעל לבועל והא דממאנת ומגורש' מן הנשואין שכ' ר' דאין להן קנס בסתמ' מיירי שהיא אומר' שלא נבעלה וליכא עדים בדבר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בשמעתין וכן ההיא דחללה נמי בהכי מיירי דליכא עדי' בדבר ומה"ט מוקמינן להו בחזקת בעולה, אמנם כל זה דוחק דפשיטא מילתא טובא ומאי קמ"ל וכמו שהק' הרמב"ן בשמעתין ותירוץ השני לא יתכן לדעת רבינו ותירוץ הראשון דחוק ועוד דבדין החללה כתב ה"ה ז"ל דלמדו רבינו מדין כתובה דכל אלמנה מן הנשואין בחזקת בעולה עומדת והתם אפילו בדאיכא עדים שלא נסתרה הוא כמ"ש שם בגמרא כי על כן נלע"ד דלגבי סוט' אם האשה מכחישתו ואומרת שבא עליה אחר שנשאת והיא ראויה לשתות משקינן לה ולא מהימנינן ליה במ"ש שלא בא עליה ודברי רבינו הם בששניהם האיש והאשה מודים שלא בא עליה דהשת' אין לך עדות גמור מזה ואמטו להכי כתב רבינו דאינ' שותה ויוצאת בלי כתובה כנלע"ד:
באופן עלה בידינו לפי מ"ש דדעת רבינו כדעת הרשב"א ז"ל דאפילו בדאיכא עדים על הנשואה שלא נסתרה לא מהימנינן להו ומוקמינן לה בחזקה שנבעלה בין לענין קנס דאונס ומפתה ובין לענין חללה לכהונה וכן לענין כתובה וההיא דפ"ב דסוטה בששניהם מודים שלא בא עליה, ומעתה בא ונצווח על מ"ש ה"ה ז"ל בפי"ז מהלכות א"ב הל' ח"י עמ"ש רבינו דהממאנת מותרת לכהן כתב וז"ל כבר נתבאר זה פי"א מהלכו' גרושין ומשנה היא פ' ב"ש ביבמות ובפרק הבע"י דנ"ט מבואר בסוגיא דאפילו לכ"ג מותרת ובשלא נבעלה כלל כדאיתא התם ופשוט הוא דכל שנבעלה הרי היא אסורה לכ"ג לפי שאינה בתולה עכ"ל, הנה זה שכת' דבפרק הבע"י מבואר דממאנת מותרת לכ"ג בשלא נבעלה כלל היינו ההיא דרב דאמר התם דנבעלה של"ך פסולה לכ"ג ומפרשי' למימריה בממאנת שנבעלה של"ך ומשמע דוקא בשנבעלה של"ך אבל אי לא נבעלה כלל כשרה לכ"ג וברור, ולפי מ"ש בדעת רבינו דאפילו בדאיכא עדים שלא נסתרה אכתי בחזקת בעולה מוקמינן לה הואיל ונשאת ההיא מימרא דרב דנקט טעמא דממאנת משום בעולה של"ך לית לה פתרי לע"ד בממאנת מן הנשואין דבלא"ה הרי היא עומדת בחזקת בעולה כדרכה אלא בממאנת מן האירוסין היא ובא עליה ארוס של"ך דהשתא ליכא חזקה דבעולה כדרכה ואילו פשט דברי ה"ה ז"ל דקאי על דברי רבינו שכתב דהממאנת מותרת לכהן ואפילו בממאנת מן הנשואין קאמר רבינו וע"ז כתב דאפי' לכ"ג מותרת הממאנת בשלא נבעלה כלל משמע דאפילו ממאנת מן הנשואין כשרה לכ"ג, והוא תימא דכיון שנשאת הרי היא בחזקת בעולה ואסורה לכ"ג כדבר האמור אם לא שנדחוק דבממאנת מן האירוסין קאמר ויצא לידון בדבר חדש וא"נ אפשר דהוא ז"ל מפרש בדעת רבינו כמ"ש לעיל דס"ל כדעת הרמב"ן דכל דאיכא עדים שלא נסתרה מהימנינן להו ודברי רבינו מבוארין ע"פ מ"ש ודו"ק. ועיין בספר שע"ה בהלכות אישות בענין חופת חתנים ס"ה מ"ש שם אי נשואין חשיבי כבעולה יע"ש:
ובמ"ש עוד רבינו דהשוטה והחרשת אין להם קנס. עיין בדברי מר"ן כ"מ ז"ל ועיין בדברי הרב מ"ל ז"ל בפי"א מה' אישות הל' ח' ה"ה ולענין קנס כו' שעמד מתמיה על דברי מרן כ"מ ז"ל שכתב דלר"ג כי היכי דלית להו טענת בתולים ה"נ לית להו קנס דמה ענין זה לזה יע"ש והוא ז"ל לשיטתיה אזיל דמשמע ליה בדעת רבינו דמוכת עץ יש לה קנס ואמטו להכי הוקשה לו לדעת מרן מ"ע זה לזה דמ"ע יוכיח, ותמיהתו על דברי מרן לא במקום זה לבד' היא שעמדה לו שהרי לקמן בדין זה ובהל' יו"ד ג"כ קשיא עליה שכתב דדין מגורשת מן הנשואין ודין גיורת ומשוחררת מדין טענת בתולים יליף לה רבינו יע"ש ולפי דבריו אין ענין זה לזה והנראה בדעת מרן ז"ל דמשמע ליה בדעת רבינו דאף מ"ע אין לה קנס ואתיא מכ"ש דחרשת ושוטה ומגורשת מן הנשואין ויוצאה משום ש"ר דאע"ג דכל הנך משום חששא דאין להן בתולים הוא דאין להן קנס וכ"ש מ"ע שהרי ראינו שאין לה בתולים שנשרו ע"י מכתה ומה שלא מנה אותה רבינו בהדי הנך עשרה שאין להן קנס משום דהוא לא מנה אלא הנך דמשום חששא בעלמא פטרינן להו מקנס ובוגרת ואיילונית משום גזירת הכתוב דלאו נערה נינהו אבל מ"ע לא איצטריכא ליה דהרי אינה בתולה ותחילת דברו בה' אלו היה מי שאנס בתולה כנלע"ד:
ומ"מ לדעת הראב"ד ז"ל שכתב דחרשת ושוטה יש להן קנס מצינו לו חמודות מאותה ששנינו בפר' איזהו נשך דף ט"ל ע"א אונס שותה בעציצו כיצד אפי' היא חגרת אפילו היא סומא כו' ואם איתא דחרשת ושוטה יש להן קנס לתני אפי' היא חרשת ואפי' היא שוטה דהוו טפי כעורות מאלו אלא ודאי דחרש' ושוטה אין להן קנס ומכאן ראיה למה שנסתפק הרב מוהרדב"ז בתשו' אי עשה דולו תהיה לאשה חשיב קנס ולקמן בפ"ב ה"י והל' י"א נעמוד ע"ז בס"ד ולדברי רבינו דשוטה אין לה קנס ק"ק מאותה שאמרו בפ' א"נ דל"ב ע"א אמר עולא ל"ק כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת אחותו בוגרת נמי אית לה בושת ופגם בשוטה כו' ולדברי רבינו קשה אמאי מוקי לה תלמודא בבוגרת ובשוטה כיון דבשוטה אין לה קנס כי מוקמינן לה בשוטה לבד ניחא ויש לישב דאה"נ דכי מוקמי' לה בשוטה תו לא בעי' דמיירי בבוגרת ודוק: