שורשי הים על משנה תורה, הלכות נערה בתולה· רבי יצחק מאיו
פרק א · הלכה ה
היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי עשה ואפי' שניה הר"ז לא ישאנה. יש להסתפק באונס ומפתה נערה שהוחזק' קטלנית מן הארוסין לסברת הפוסקים דכופין אותו להוציא אם מחייב בעשה דולו תהיה לאשה מי נימא דדמי לשניה מדברי סופרים דפטור או דילמא כיון שאדם רשאי לחבול בעצמו ואונס שותה בעציצו וליכא שום סייג לדברי תורה כשניה מחייב לקחתה לו לאשה ועיין בטור אבן העזר סימן ט' בדין קטלנית ולענין יבום מרן החבי"ב בהלכות יבום סימן קע"ד הביא מחלוקת בדבר יע"ש, ועיין בתשו' הרב צבי סימן א' ועיין להרב מ"ל ז"ל לקמן בה' סוטה פ"ב הל' יוד ד"ה ודע שיש עדין קצת נשים דאיכא איסור בלקיחתן ולא הוזכרו במשנה כו' וכמו כן יש להסתפק בנערה עקרה ששתה כוס של עיקרין וכן במי שנדרה הנאה מתשמיש וכבר כתבנו לזה מ"ש הרדב"ז בתשובות שניות ח"א סימן ס"ח לעיל בהל' ג' יע"ש.
ועיין מ"ש מרן כ"מ ז"ל דחייבי עשה מסקינן בפ' א"נ דכ"ט שאינה ראויה לקיימ' ואמטול הכי כתב ר' לא ישאנה ועיין להרב מ"ל בדין זה ד"ה עוד ראיתי כו' שתמה עליו שאין צורך לזה דלדידן דחייבי לאוין קדושין תופסין בחייבי עשה אין הפרש ביניהם ובר"פ א"נ לא חלקו בין חייבי לאוין לחייבי עשה אלא לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואף לר"ע לא חלקו כן אלא למאן דדריש ולו תהיה לאשה באשה שיש בה הויה אבל למאן דדריש לה באשה הראויה לקיימה אין חילוק דחייבי עשה נמי אינה ראויה לקיימה ואף למאן דדריש קרא באשה שיש בה הויה ולר"ע לא חלקו בהכי אלא לענין קנס אי מחייב בקנס או לא אבל לענין לקיחה לו לאשה כ"ע מודו דכל דאיכא איסור עשה לא מחייב לקחתה דאין עשה דולו תהיה לאשה דחי עשה ואף להרשב"א שכתב בחי' דעשה דאיסורי ביאה קילי ואתי עשה ודחי אותם מ"מ עשה דולו תהיה נמי קיל דאי אמרה לא בעינא ליתי לעשה כלל באופן דפלוגתייהו דר"ש התמני ורשב"ם בקרא דולו תהיה לאשה אי מפרשי' ליה באשה שיש בה הויה או באשה הראויה לקיימה לא נ"מ מידי אלא לענין קנס דלענין לקחתה פשיטא דלכ"ע אסיר ועיין בדברי הרב ז"ל עוד שם בד"ה והנני יוצא לידון כו' יע"ש.
ועמ"ש עוד דשניות אף על גב דמדרבנן הם כיון דחכמים מצאו מקום לאסור אותם מקרא דושמרתם את משמרתי וא"נ כיון דאיכא לאו דלא תסור חשיבי כדאורייתא ואמעיטו מקרא דולו תהיה לאשה וכן כתב ג"כ ברפ"ג מה' עבדים עמ"ש רבינו היתה אשתו של ע"ע מחייבי לאוין או שניה אינו חייב במזונותיה שנאמר אשתו עמו אשה הראויה לעמוד עמו יע"ש והקשה ע"ז מוהר"א ששון ז"ל ממ"ש בפ' א"נ דף ל"ו ע"א שניות כיון דמדאורייתא חזיין אמאי אין להן קנס כו' ולדברי מרן ז"ל שניות נמי דאורייתא נינהו ומאי קושיא יע"ש, והרב מ"ל ז"ל תי' לזה דלפום מאי דס"ד לומר דברייתא אתיא כשמעון התמני דדריש קרא באשה שיש בה הויה פריך שפיר שניות אמאי אמעיטו דהא שניות יש בהן הויה ומשני שפיר ללישנא קמא דאתיא כשמעון התמני ומאי שניות שניות לעריות וללישנא בתרא מוקי לה כרשב"ם ומאי עריות חייבי מיתות ב"ד וחייבי כריתות שניות חייבי לאוין נוקט הברייתא שני סוגין של איסורי ביאה איסורי ביאה שאין בהן קדושין ואיסורי ביאה דתפסי בהם קדושין ולפ"ז ה"ה לשניות דרבנן דהא אשה שאינה ראויה לקיימה היא ולא הוזכרה בגמ' בפי' כשם שלא הוזכרו חייבי עשה דודאי רשב"ם מודה בה דאינה ראויה לקיימה כדאמרן לעיל והא דלא מפרשי' השתא שניות ממש הוא משום דדחיקא ליה עריות דרישא לפרש בעריות דתפסי בה קדושין וכיון דעריות הן מחייבי מיתות' וכריתות לא שביק תנא חייבי לאוין ונקט שניות דרבנן להכי הוצרכו לומר מאי שניות חייבי לאוין ולאו דוקא דה"ה חייבי עשה ושניות דרבנן אלו דבריו ז"ל ועיין בספר אורים גדולים לימוד קס"ט כי גם הרב ז"ל שם ישב כן דברי מרן כ"מ ז"ל ומוהרי"ך ז"ל לא הונח לו לומר דלרשב"ם ה"ה שניות דרבנן דא"כ לא הוה נייד תלמודא מלפרש שניות כפשטיה ע"ש בד' ע"ו ע"א ד"ה ומאי ושוב חזר מוהר"א זאבי ז"ל שם בד' ע"ח ע"א וב' וחיזק דרך זה בסוגיית הגמרא במסמרות נטועים וכדברי הרב מ"ל ז"ל הנז' והוא דרך סלולה וישרה ומוצל אותו צדיק מר"ן ז"ל מאותה סוגיא דלא הוה תיובתיה ונכון הדבר מאת האלהים הן ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד יע"ש וה' הוא היודע ועד כי מה שעלתה עוד על דעתי הקצרה בישוב אותה סוגיא לדעת מרן ז"ל כן בקדש חזיתיו שם בס' הנז' בפתיחה דחכימי ולהחכם השלם כמה"ר רפאל הלוי נ"ע כמ"ש שם בד' ע"ג ע"כ ד"ה ואולם יע"ש:
והן עתה לדידי חזי לי עוד לישב אותה סוגיא על פי אותה שאמרו בריש פרק שבועת העדות עלה דקתני מתני' ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד רב פפא אמר לאפוקי מלך רב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא ואמרינן עלה מ"ד מלך אבל משחק בקוביא לא משום דמדאורייתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו וכתב רש"י ז"ל אבל רב אחא סבר הואיל וס"ס אי מסהיד לא מקבלינן מיניה לא קרינן ביה והוא עד עכ"ל והכי איתא ביומא ר"פ יוה"כ דף ע"ד ע"א יע"ש. ורבינו פסק כרב אחא בריש פ"י מהלכות שבועות יע"ש. והשתא י"ל דההיא דפריך תלמודא בפרק א"נ שניות כיון דמדאורייתא חזיא אמאי אין להם קנס היינו לדעת רב פפא דאמר לאפוקי מלך אבל דרבנן מחזא חזי כנלע"ד:
ועל מה שהוקש' לו עוד למוהר"א ששון ז"ל בדברי מרן כ"מ דהכא משמע ליה דלרשב"ם אפילו חייבי עשה אינה ראויה לקיימה מקרו, ואמטו להכי כתב רבינו שאפילו חייבי עשה לא ישאנה ולקמן בהל' י"ב על מ"ש רבינו ז"ל דחייבי עשה חייבות בקנס בין התרו בו בין לא התרו בו כתב דנפקא ליה לרבינו זה מאות' שאמרו בפרק א"נ דל"ה ללישנא בתרא דמוקי לברייתא כרשב"ם מאי שניות חייבי לאוין ומשמע דוקא חייבי לאוין אבל לא חייבי עשה יע"ש ועיין שם בדין הנז' להר"ב מ"ל ז"ל שלא מצא מקום ישוב לדברי מרן ז"ל הנז' וכתב שתלמיד טועה כתבן יע"ש ועיין בס' אורים גדולים בדע"ד ע"א שישב דברי מרן כ"מ ז"ל הנז' באומרו דמשמע לי' למרן כ"מ ז"ל דאי אוקימנא לברייתא כרשב"ם ללישנא בתרא היינו לומר דרשב"ם דפטר לעריות ולחייבי לאוין מהקנס דוקא בדהתרו ומשום דאין אדם לוקה ומשלם אבל כי לא התרו בו משמע ליה לרשב"ם דמחייב בקנס דאית ליה לרשב"ם כתנא דא"נ דאתו תרי רבויי ואתרבו חייבי כריתות וגם חייבי לאוין ועשה לקנס והכריחו למרן כ"מ לפרש כן בסוגיית הגמרא קצת ראיות מכריחות עש"ב. ואמת כי לפ"ז דברי מרן כ"מ באו על נכון ומדוקדקים דבריו ז"ל אך עיקר שיט' זו דחוייה היא בסוגיית הגמראכאשר האריך שם מוהרי"ך ז"ל וגם הרב ז"ל חזר והודה לדבריו אלא שהוא ז"ל לא בא אלא לתת פנים הנראין לשיטת מר"ן יע"ש:
ודע שמוהרי"ך ז"ל שם בפתיחת דבריו הוקשה לו לדברי מרן הללו שכתב דמשמע דמשום דאיכא באיסורין דרבנן עשה דושמרתם ול"ת דלא תסור יבואו לכלל איסורי תורה ויכללם הלאו והעשה האמור בתורה כי הך דה' נערה וה' עבדים דממעטינן לשניות מקרא דולו תהיה לאשה ומקרא דויצאה אשתו עמו וכן בהלכו' סוטה פ"ב הל' ח' מיעט לשניות מקרא דונקה האיש מעון אם כן למה בפ' י"ח מה' א"ב כתב דשניות לאו בכלל זונה האמורה בתורה הן כיון דמן התורה שריין ולולי דברי מרן היינו יכולים לומר דר' לאו מעיקר קרא מעטינהו דודאי כיון דמדרבנן הן אע"ג דאית בהו עשה ול"ת מ"מ אינן נכללות באיסור זנות האמור בתורה וכן בשם אשה הראויה לקיימה האמורה בתורה דודאי התורה לא דברה אלא באותן האסורות מן התורה בעת ההיא לאמר, אבל שניות האסורות מדרבנן העובר ונושאן עובר על עשה דושמרתם ול"ת דלא תסור אבל לא מפני זה נקראו' זונות האמורות בתורה או נשים שאינן ראויות מן התורה וכמ"ש מוהר"א ששון ז"ל, ומוהר"א זאבי זלה"ה כתב דפשט דברי רבינו מוכיחים כדברי מרן וההיא דפרק י"ח מהלכות א"ב לא קשייא דשאני התם דבעינן שיהיו זר אצלה מעיקרא ושניות לאו זר אצלה מעיקרא נינהו שהרי אותם שנמצאו בשעת הגזירה היו מותרות מקודם ועכ"ל כן שהרי גבי נתינין שהן דרבנן כתב שם רבינו דאסורות משום זונה יע"ש: וחילוק זה אין בו טעם אבל יש לחלק עוד דשאני נתינים שמצד עצמן אסורים לא כן בשניות שאין האיסור בא מחמת גופן אלא מצד קרובותיה, ועיין עוד בתשו' הרב מוהר"א זאבי במה שיישב לההיא דפ"ב מהלכות סוטה שהביא מוהרי"ך ז"ל וכעת לא הבנתי כוונתו ז"ל דהתם כתב רבינו בהדייא דשנייה אינה שותה משום קרא דונקה האיש מעון דכל שאינו מנוקה אפילו מאיסור דרבנן אין המים בודקין אותה ואיך יתכן דמשום איסור דרבנן שלא יהיו המים בודקין כיון דמדאורייתא חזי לה ואיך נכלול איסור דרבנן לענין בדיקת המים בקרא דונקה האיש מעון אם לא מה"ט דכיון דאיכא עשה ול"ת חשיב כדאורייתא גמורה ונכלול אותו בכתוב זה. וכבר הר"ב מ"ל הכריח ג"כ מלשון זה דחכמים העמידו דבריהם במקום תורה אף היכא דליכא לא משום סייג ולא משום גדר וכתב ובירורן של דברים הוא כמ"ש מרן כ"מ ז"ל דכל היכא דהכתוב כתב סתם כי הכא גבי אונס וסוטה דרחמנא אמר ונקה האיש מעון ובא הפירוש המקובל לדעת רבינו שבא למעט למי שבא ביאה אסורה אין חילוק בין ביאה האסורה מן התורה לביאה האסורה מד"ס דלעולם חשיב אינו מנוקה מעון יע"ש ועיין בספר בתי כהונה חלק בית ועד די"ז ע"ג וד', באופן עלה בידינו מדבריו שחכמים העמידו דבריהם במקום תורה וכללו דבריהם באיסור האמו' בתורה באיזה שם מהשמות או אשה שאינה ראויה או שאינו מנוקה מעון וכיוצא ועיין לרבינו והרמב"ן בס' המצות שורש ראשון ולמליצים העומדים על שפתם יע"ש ועיין במה שעמדתי ע"ד הרמ"ל לקמן בהל' סוטה פ"ב הל' ט' שדבריו שם נראין כסותרין למ"ש כאן יע"ש ודוק: