אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יצחק מאיו

פרק ג · הלכה ה

פרק ג

שורש מתפיס בדבר הנדור הרי שמת אביו כו' אמר הרי יום זה עלי כיום שמת אביו כו' הר"ז אסור לאכול בו כו'. ע"כ. הכי איתא ברפ"ג דשבועות ד"ך ע"א האומר הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראה ירוש' בחורבנ' אסור כו' ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ופרי' מינה בגמ' לרבא דאמר מתפיס בשבועה לאו כמוצי' שבו' מפיו דמי ומשני תריץ ואימא הכי כו' ופריך פשיטא ומשני כיום שנהרג גדליה בן אחיקם אצטריך סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הוייא ליה איסור והאי לא מתפיס בנדר הוא קמ"ל ע"כ והנה מסוגייא זאת תשובה מוצאת לדעת רי"ו ורד"ק דסברי מימר דגדליה מת בר"ה וסברתם הלזו הביאם הרב טירת כסף בפ' דברים דרס"ד ע"ג ואם כדבריהם היאך קאמר הש"ס מהו דתימא דכיון דכי לא נדר אסור כו' דאיך בלא"ה אסיר כיון שמת בר"ה אם לא שנדר להתענות בו ביום ומשו"ה אסיר אלא ודאי שמת בחול ומשו"ה אף כי לא נדר נמי אסו' והנה הר' ז"ל הק' משם ה"ה מוהר"ח אבואלעפייא ז"ל מההיא דנדרים די"ב מי שאמר הריני נזיר כיום שמת בו אבא כיום שנהרג בו גדליה כו' ופירושו כיום שמתענין ואם ביו"ט נהרג לאו יומא דתעניתא הוא ע"כ ואחרי המחילה נראה דמהתם ליכא למידק כלל דאיכא למימר שקבל עליו ביו"ט שלא לאכול ושוב נדר כאותו יום שנהגתי בו איסור אכילה אך לסוגייא דהכא מה יענו שפתי דעת והנה הרב טירת כסף רצה ליישב דודאי כונת זה האיש שאמר כיום כו' ודאי דר"ל כיום שמתענין דאל"כ פשיטא דחשיב נדר כשנדר כצום גדליה אלא ודאי דאע"ג דקאמר כיום שנהרג מ"מ אשמועי' דחייב דכונתו כשאמר שנהרג כיום שמתענין קאמר יע"ש נראה דאשטמיטתיה מיניה סוגיין דשבועות דקפריך פשיטא ואם כדברי הרב מאי קפריך פשיטא דאימא דצום גדליא אצטריכא וכמ"ש הרב דאע"פ שאמר כיום שנהרג ולא הוי נדר ואפ"ה כונתו כיום שמתענין כו' ועדיפא מינה הו"ל למימר דכיום שמת אצטריכא כו' שאם מת אביו ביום שבת ואמר כיום שמת בו אבא כונתו כיום שנוהג להתענות בו ודוק ומו"ה הי"ו ישב לעיקר קושיית הרב דודאי לאו כ"ע דינא גמירי שגדליה מת בר"ה וא"כ אף שדינא הכי ודאי דהוא נדר כיון שהוא סובר שמת בחול ואדעתא דהכי נשבע ומשו"ה פריך פשיטא כו'.
ודע דרש"י ז"ל בנדרים די"ב ע"א פי' ב' פירושים במאי דקאמר שמואל והוא שנדור ובא ולפי' הא' שפי' שם וז"ל כגון דבאותו יום שמת אביו קבל עליו שלא לאכול בשר וכגון דבאותו יום הוה חד בשבת לחדש אייר דאיכא חד בשבת דהיתרא טובא בנתיים ולסוף שנה באייר בחד בשבת אמר הריני כמו אותו חד בשב' דאשתקד ואמרי' כו' ולפי פי' זה ק' דלמאי דחדית תלמו' והוא שנדור ובא כו' ואילך לא מצינן לפרושי הכי בצום גדליה דבצום גדליה לא שייך אלא שקבל עליו בכל שנה להתענות בצום גדליה ומוכרח הוא לפרש כפי' הב' שפי' שם יע"ש והקשה מו"ה נר"ו כיון שקיבל עליו דכל חד בשבת מאותו היום ואילך שלא לאכול אמאי הוצרך בחד בשבת הבאים אחריו לנדור כיון שהוא נדור מאז ומקדם ולע"ד שותיה דמר לא ידענא דנדור ובא היינו שבכל חד בשבת היה נודר שלא לאכול ולא שקבל עליו מעיקרא שכל חד בשבת יהא אסור עליו וק"ל ואף שלשון רש"י דחיקא עוד אמרינן שם בגמר' גדליה בן אחיקם אצטריכא ליה סד"א כו' עיין בפירש"י והתוס' והנה הרא"ש כתב וז"ל כן כתוב בכל הספרים אבל רש"י ז"ל לא גריס ליה דאה"נ דאורייתא הא אמרי' לקמן דחלים על ד"מ ונראה דגרסינן ליה דנהי דנדרים חלים עד"מ כדבר הרשות מיהא כי מתפיס ליה אעיקרא מתפיס ליה ולא מיקרי דבר הנודר ע"כ. ועיין להרב מח"א שכתב וז"ל וצריך להבין דכל כה"ג דשתי האיסורין עומדין בבת אחת לא מספקא ליה לתלמודא אלא כי מספקא ליה היינו במידי דמעיקרא אסור והשתא שרי דמשמעו' הענין נראה דמתפיס כדהשתא אלא דמספקא ליה דילמא מעי' קמתפיס כיון דנדר ש"מ דעתיה אאיסורא דאל"כ לישתוק אבל היכא דב' האיסורין עומדין ואסיר משתיהן והתפיס בו דבר אחר בהא ודאי ליכא לספוקי משו' דמשמעו' כדהשתא אי משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה תדע דהכי הוא דהא מייתי עלה בגמ' דנדרים די"ב מההיא דנותר דמיירי לאחר זריקה דאלמא כדמעיקרא תפיס ודחי לה בעולה קמיירי דאיסו' עולה עדיין קאי ועומד ולא מיבעייא קאמ' לא מיבעייא בשר אלא אפי' נותר אסור דסד"א באיסור נותר קמתפיס ולא הוי דבר הנדור קמשמע לן דבאי' עולה קמתפיס אלמא דאפי' למאי דסבר דבדהשתא קמתפיס ולא במעיקרא פשיטא ליה דכל ששני האיסורין תלויים ועומדין חד איסור עולה וחד איסור נותר והתפיס בדבר הנדור התפיס עכ"ל יע"ש.
ונראה שיש לחלק בין ההיא דהרא"ש ז"ל לההיא דנדרים מתרי טעמי דההיא דהרא"ש ז"ל כיון שיש איסור י"ה ואיסור נדריה ודאי דאית לן למימר דאי"ה קמתפיס דלא שבק איניש איסור דהוה ביה קודם איסור נדריה ואיתיה השתא נמי ותפיס איסור דלא הוה ביה מקדמת דנא ומ"ש הרב דאין אדם מוציא דבריו לבטלה כו' לע"ד אין זה הכרח כלל דלאו כ"ע דינא גמירי שצריך לתפוס הנדר בדבר הנדור ואדרבא איכא למימר מדתפיס כו' כדאמרן א"נ יש לחלק כיון די"ה אסיר מדאורייתא ואיסור נדריה בא לו ע"י עצמו מסברא אית לן למימר דמתפיס אאיסור י"ה קמתפיס דלא שביק איניש י"ה דבא מעצמו כו' והכי משמע ליה כיון דאיסור זה בא לו מעצמו חמיר ליה אבל ההיא דנדרים דאיסור נותר בא לו מחמת הנדר שנדר טפי ניחא ליה לאתפוסי בנדרו שהוא עיקר וכן מ"ש הרב יש לדוחה לדחות וכדכתיבנא ודוק והנה רבינו כאן ה"נ כתב וז"ל כיצד המתפיס בנדרים חייב שמע חבי' שנדר ואמר ואני כמותך בתכ"ד ה"ז אסור במה שנאסר חבירו עכ"ל וכתב ע"ז הרב מש"ל וז"ל ויש לתמוה דבאומר ואני כמותך למאי אצטריך שיהיה תכ"ד דע"כ לא אמרי' דבעינן שיתפיס בתכ"ד דנודר אלא באומר ואני לבדי דאם לא אמרו תכ"ד כו' אבל באומר בפי' ואני כמותך אפילו לאחר כמה ימים נתפס ואסור ובריש ה' נזירות ה"ו כתב הרי שהיה נזיר עובר לפניו ואמר אהיה ה"ז נזיר הואיל ובלבו היה שיהיה כמו זה כו' משמע דפשיטא ליה באומר אהיה כמו זה דהוי נזיר ובריש נזיר תנן כו' וראיתי להרב תוי"ט וכ"כ הר"ן בפ"ג מה' שבועו' דאם אמר ואני כמותך אפי' לאחר כמה ימים כו' עכ"ל ובאמת שעוד יגדל התימ' שאין שום אחד מרבוותא יאמרו שרבינו פליג בהאי דינא וכ"ש הר"ן שמנהגו להזכיר סברת רבינו ז"ל אבל הנראה ברור דל"ק כלל ואף הר"ן והרשב"א יודו לדברי רבי' שאף בתכ"ד צריך שיאמר ואני כמותך והם ז"ל וגם ההיא דנדרי' לא אמרו דואני כמותך מהני אף לאח' כדי דיבור אלא דוקא בנזירות שהנזירות תלוי בגופו דנזיר ומשו"ה כשאמר ואני כמותך אף לאחר כ"ד מהני דכשאמר ואני כמותך ר"ל גופי כגופך והוה ליה כנדר דמתסר חפצא ולהכי חל עליו הנזירות ועיין בדברי הר"ן בשמעתין אבל בנדר אם לא היה בתכ"ד כשאומר ואני כמותך לא מהני דהנדר הוא חוץ מגופו וכשאמר ואני כמותך אפשר דלדבר אחר קאמר כגון להתענות כמותו וכיוצא אם לא כשהוא בתכ"ד דאז אמרי' כאלו דבור זה של ראשון אמרו ג"ז וא"כ ל"ק מההיא דכתב רבינו בריש ה' נזירות כמובן והן עתה נדפס מחדש ס' בני משה לעמיתי בתורה הרב כמוהר"מ מאג'אר ז"ל ובהלכו' נדרים האריך בזה יע"ש.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה