שורשי הים על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יצחק מאיו
פרק ו · הלכה יא
ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין כו' שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה כו'. מצאתי כתוב למורי הרב המובהק יצחק נוניס נר"ו וז"ל כתבתי בנדפס דק"ט ע"ב דכ"ג הבא על האלמנה מן הנשואין אי חייב עליה כרת במחלוקת הוא שנוי יע"ש והן עתה בהיותי בעיר מודונא אינה ה' לידי שיטה כתיבת יד המאיר"י על מסכת יבמות וראיתי כתוב שם וז"ל כל זה שביארנו בחייבי לאוין אלמנה לכ"ג אין הדין שוה בה לשאר חייבי לאוין והענין הוא שאלמנה מן האירוסין דינה כשאר חייבי לאוין לגמרי אבל מן הנשואין דאיכא לאו ועשה דבעולה אי אפשר לומר יבא עשה וידחה ל"ת ועשה וא"כ אף מן התורה אינה בת יבום ואין לומר שאף היבום עשה ול"ת עשה דיבמה יבא עליה ולאו דלא תהיה אשת המת החוצה שהרי לאו זה לא בא למצות יבום אלא לאוסרה לזר הא כל שרוצה להתעגן בלא יבם ובלא זר אין כאן חיוב לאו ומעתה ביאתה או חליצתה אינה פוטרת צרה ואם בעל לא קנה כלל מתורת יבמה שהרי אינה בת יבום כלל אלא שמ"מ אם בא עליה בתורת קדושין וברצונה צריכה גט שהרי קדושין תופסין בה דבכלל חייבי לאוין הן ויש אומ' שאף בכל צד שנבעלה צריכה גט מגזרה שמא יאמרו קנאה ויצאה בלא גט ובדין הוא ג"כ שלא תהא צריכה חליצה ד"ת שכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה אלא שחכמים הצריכוה חליצה גזרה משום אלמנה מן האירוסין מידי דהוי אמקדש אחות יבמה שאעפ"י שנפטרה צרתה מן התורה אצריכוה רבנן חליצה גזרה שמא יאמרו יבמה נפטר' לשוק בלא חליצה ויש אומרים שאף מן התורה היא בת חליצה ממה שדרש רב גידל ועלתה יבמתו כו' ואעפ"י שרב גידל לחייבי לאוין אמרה מ"מ אנו שדחינוה לענין חייבי לאוין משאירין אותה לחייבי לאוין ועשה וכ"כ בה' גדולות לראשונים ומכאן כתבו רבים שאף ס' סוטה ומחזיר גרושה שאמרו עליהן חולצות ולא מיבמות חולצת דבר תור' קאמר עכ"ל ומתוך דבריו יתבאר כל מ"ש ודוק.
ודע שממ"ש הרב המאירי ואין לומר שאף יבום עשה ולא תעשה כו' למדנו כלל מחודש דהא דאמרי' אין עשה דוחה לא תעשה ועשה היינו דוקא בעשה גרידא אבל עשה ולא תעשה דוחה את לא תעשה ועשה וק"ל לפי דעתו מהא דגרסינן בפרק א"מ ואם כהן הוא והיא בבית הקברות אינו חייב להחזיר משום דטומאת כהנים עשה ול"ת והשבת אבידה עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה יע"ש הרי אע"ג דבהשבת אבידה איכא עשה ול"ת כמ"ש רבינו בפי"א מה' גזלה ואבידה הלכה י"ח כתב דכהן שראה אבידה בב"הק אינו חייב להחזיר משום דהו"ל עשה ול"ת וכתב ה"ה שהיא גירסת ההלכות ורש"י אבל האמת שאין אנו צריכין לזה דת"ל דבעידנא כו' ועיין במ"ש הנ"י שם בפרק א"מ ומדברי כולם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אע"ג דאיכא ל"ת בהדי עשה הדוחה ושלא כדעת הרב המאירי וצ"ע ודוק ועיין בה' מילה בשורש אתי עשה ודוחה ל"ת מ"ש עוד בזה יעש"ב.
סוף הספר