אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי יצחק מאיו

פרק ח · הלכה ג

פרק ח

שורש דברים העשויי' להשאיל כו' אם נאמן לומר לקוחים הם בידי במד"א בדברים שאינן עשויים להשאיל ולהשכיר כו' אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר אע"פ שהן תחת ידו של זה כו' הרי הן בחזקת בעליהן כו' וראובן טוען שהוא שאול כו' וש' טוען אתה מכרתו לי כו' אינו נאמן כו'. וכ"כ הטור בסימן קל"ג וכ"כ בסימן ע"ב ומרן בש"ע סימן ע"ב כתב וז"ל אבל העשויים להשאיל ולהשכיר ויש עדים שראו עתה בידו אינו יכול לומר לקוח הוא בידו או החזרתים לך ע"כ וכתב שם מור"ם בס' המפה י"א דלא בעינן שראו עתה בידו בשעה שתבעו לדין אלא שראו קודם לכן בידו וטען שהן מכורים בידו או טענה אחרת שאינן ראויים להחזיר לפי אותה טענה דמעתה אין לו מיגו שהיה יכול לומר החזרתים דאנן סהדי שלא החזירם וכן כו' וכ"כ מרן ב"י בסימן קל"ג מחו' א' בשם תשו' מיימון לס' משפטי' סימן ל"ב המתחלת פתרון ראה כו' וכתב הסמ"ע בס"ק נ"ט דבהגד"מ כתב דגם הטור ס"ל הכי עכ"ל ועיין להרב פ"מ ח"ב סימן ע"ב דקל"ב ע"ג ד"ה עוד כתב שהכריח דליכא מאן דפליג על סברת זו ותמה על הרב המפה שכתב הסברת זו בשם י"א והכריח עוד כן מתשו' הרא"ש ז"ל בכלל פ"א המתחלת יקבל החכם הנכבד את תשובתו (וט"ס נפל וצ"ל בכלל ע"ט סימן ח' כיע"ש ועיין ג"כ למוהרימ"ט חלק ח"מ סימן ל"ז) וכתב ז"ל דע"כ לא קאמר ר"י ז"ל דאפילו לא ראו עתה בשעה שתבעו לדין דאפי"ה אבד המיגו אלא כשהטענה שטוען מעיקרא בפני העדים היה שמכרו או שנתנו לו במתנה אז ודאי מיקרי טענה הראויה לעיכוב ואבד המיגו אבל אי מעיקרא טען אתה חייב לי עליהם כ"וכ אי חזר וטען כן בפני ב"ד אינו סותר טענתו הראשונה דאין זו טענה הראויה לעיכוב אי מטעם שאפשר שיחזיר החפץ ונתפשר עמו על החוב או אפשר שפרע לו החוב והחזיר לו המשכונות וא"כ אי הוה טעין החזרתי הוה מהימן כיון שאין טענותיו סותרות זו לזו וא"כ לא אבד המיגו כל דליכא רעה בשעת עמידתו לדין.
ובהכי ניחא ליה שם דקל"ב אותה שכתב הרא"ש בכלל ק"ו והביאה הטור בסימן קל"ג יע"ש ועיין בס' כהונת עולם סי' פ"א דפ"ד ע"ב ד"ה הן אמת שהוק' לו תשו' הרא"ש הלזו ותמהני דמתשו' זו ליכא תברא כמו שחילק הר"ב פ"מ והוא ז"ל כבר ציין שם תשו' הרא"ש הלזו וצ"ע וכבר כתב חילוק זה מוהרי"ב בתשובה למוהרימ"ט ח"מ סימן ל"ז וקלס דבריו מוהרימ"ט רבו שם כמ"ש החבי"ב בסי' קל"ג הגב"י אות ה' יע"ש וגם הש"ך בסי' קצ"ב כתב דסב' ליכא מאן דפליג בה ומ"ש הר"ב המפה לשון י"א קאי אמ"ש אח"ז לא אמ"ש בתחילה דבריו יע"ש.
וראיתי למוהרימ"ט ז"ל שם דמ"ב ע"ג שהוק' לו בדברי תשו' מיימון הלזו וז"ל וצריך להולמה חדא מאי ראיה מייתי מההיא דהוחזק כפרן דכאן במה הוחזק כפרן אי במ"ש אתה מכרתו לי כל שאמר שלא בפני טוען וחוזר וטוען ועוד דהכא אין עדים שהכחישוהו ומפני כך הפך טענתו שאפילו היה בפני ב"ד ואמ' תחיל' אתה מכרתו לי וחזר ואמר אני מעכבו בשביל תביעת שיש לי עליך לא מיקרי הוחזק כפרן מפיטור לפיטור כל שלא הוכחש ועוד קשה דפתח בטעם דאין ראוי להחזירו באותה טענה וסיים בטעם דהוחזק כפרן ואיברא כו' ושמא כו' ועדיין דבריו צריכין תלמוד עכ"ל ועיין להרב פ"מ דקל"ב ע"ד.
וראיתי להר"ב כהונת עולם בתשו' ר"סי פ"א שהוק' לו עוד בתשו' מיימון הלזו למה לא נאמינהו דיש לו עליו כ"וכ במיגו דנאנס והאריך בזה יע"ש ולא ידעתי מאי קא ק"ל לפי מה שביאר הש"ך ס"ק צ' והביא דבריו הוא ז"ל שם דתשו' זו מיירי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר וכיון שכן תו לית ליה מיגו דנאנסו דאפשר דמיירי דטעין התובע שהשאילו אצלו ושואל חייב אפילו באונסים ואין צורך למה שנדחק הוא ז"ל לומר דמיירי כשהעדים מעידים שהשאילו דאפילו אינן מעידי' אלא שראו בידו בלבד כל שהן דברים העשויים להשאיל ולהשכיר והתובע טוען שהשאילו אצלו תו לית ליה לנתבע מיגו דנאנסו ודוק.
והנה אף למה שרצה ליישב מוהרימ"ט בכונת דברי ר"י בתשו' זו דעיקר טעמא תלוי במ"ש תחילה שאינו ראוי להחזירו מאחר שטען שלקוחי' הם בידו ומה שהביא ההיא דהוחזק כפרן היינו לומר שאין מקום לתרץ דבריו מאי לקוחי' כאלו הם לקוחים קאמר כו' אכתי קשה דכיון דשלא בפני ב"ד הוא דטען לקוחים מעיקרא בפני עדים נהי דלפי מה שטען בפניהם לקוחי' הם בידי אינו ראוי להחזירו אכתי נימא דמאי דטעין השתא החזרתי הדר ביה ממאי דטעין תחילה בפני העדים וממושכני' היו בידו מעיקרא קאמר השתא וראוי להחזירו לפום מה דטעין השתא דמאי שנא ממ"ש הטור בסי' ע"ט ס"ח וז"ל וכן אפי' הכחישוהו עדים אם לא היתה הכפירה בב"ד לא הוחזק כפרן אבל אם התובע אמר לעדים שכפר ביניהם אתם עידי כו' אם חזר ואמר פרעתי קודם לכן אינו נאמן אבל אם אמר פרעתיך אח"כ נאמן שלא הוחזק כפרן כיון שלא כפר בב"ד אלא שאינו נאמן לומר שפרע קודם כיון שהודה באתם עדי שלא לוה אבל אם אמר שפרע אח"כ נאמן ע"כ וכ"כ מרן בש"ע שם ס"ז ועיין בסמ"ע שם ס"ק כ"ה וזהו ההפרש שיש בין הוחזק כפרן בב"ד להוחזק כפרן בעדי' יע"ש הרי דאע"פי דמעיקרא טען בפני העדי' לא לויתי ולפי אותה טענה אינו ראוי לפרוע אח"כ אפ"ה כי הדר טעין פרעתי אח"כ נאמן וא"כ ה"נ אע"פ שטען בפני העדי' לקוחי' הם בידי ולפי טענה זו אינו ראוי להחזיר המשכון אמאי לא יהיה נאמן לטעון אח"כ שהחזיר' לו אחר שראוהו העדי' וסבור הייתי לומר שר"י בתשו' זו אזיל בשיטת רבינו יונה שכתב הטור בסי' ע"ט דס"ל דאפי' כי טען אח"כ פרעתי לא מהימן כל שהוחזק כפרן בפני העדי' וכן ראיתי בס' כהונת עולם דפ"א שרצה לומר כן אבל הא ודאי ליתא וא"כ תיקשי על הרב המפה דכאן הביא סברת ר"י ז"ל שבתשו' מיימון וכאן בסי' ע"ט הסכי' לסברת מרן בש"ע שסתם כדברי הרא"ש דמהימן לטעון פרעתי אח"כ אע"ג דטען מעיקרא לא לויתי.
והנלע"ד דיש לחלק בין ההיא דסי' ע"ט להך דהכא דשאני התם דאפי' דאיהו טעין מעיקרא לא לויתי מ"מ כשבאו עדי' אח"כ והכחישוהו שלוה כשאמר התובע אתם עדי שטען לא לויתי ושתק מצי טעין אח"כ דמשו' דהכחישוהו העדי' קבל עדות' שלוה ופרעו אח"כ אבל הכא שטען בפני העדי' שלקוחי' הם בידו והעדי' לא הכחישוהו בזה שאינן יודעי' אם לקוחי' היו או ממושכנין היו בידו כיון שעל פיהם לא יתחייב להחזיר לא מצי טעין שהחזירם לו כיון דלפי טענתו שטען שלקוחי' היו אין ראוי להחזיר' לו ומה שהוקשה לו עוד למהרימ"ט דהכא כיון שאין עדי' שהכחישוהו יכול להפך טענתו שאפי' היו בפני ב"ד לא הוחזק כפרן מפיטור לפיטור כל שלא הוכחש כו' בזה הדבר ברור לע"ד דהא הכא חשי' מחיוב לפיטו' לא מפיטור לפיטור ולהכי לא מצי הדר ביה שהרי אם היה עומד בטענתו שטען מעיקרא לקוחי' הם בידי היה חייב דר"י בתשו' זו איירי בדברי' העשויי' להשאיל ולהשכיר כמ"ש הש"ך בס"ק ץ' והעדי' כבר הכירו המשכון שהיה של התובע מיד כשראוהו בידו ולא היה לו לנתבע אז שום מיגו להפטר כמבואר בדברי התשו' הנזכרת הילכך תו לא מהימן לומר לקוחי' הם בידי ולא כו"כ יש לי עליו דא"כ משו"ה אינו יכול לחזור אח"כ בפני ב"ד ולטעון לא טענת לקוחי' הם בידי ולא טענת ממושכני' דהחזרתי' לו אחר שראוהו העדי' בידי והשתא הו"ל טוען וחוזר וטוען מחיוב לפיטו' וכ"ת אכתי כיון דהודאתו דמעיקר' שלא בפני ב"ד הוה אף מחייוב לפיטור נמי מצי לחזור ולטעון דעביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בב"ד ומצי טעין דמאי דקאמר מעיקרא בפני עדים לקוחי' משטה הייתי בהם איכא למימר דאה"ן דאי טעין הכי בהדייא אזיל ומודה ר"י ז"ל דמהימן ואיהו לא קא מיירי אלא היכא דלא טעין איהו בפירוש משטה הייתי ואנן לא טענינן ליה וכמ"ש הטור בסי' ל"ב ובסימן פ"א ועיין להש"ך בר"סי הנז' ולענין אי מצי טעין שכחתי יע"ש א"נ אפשר דמיירי כשאמר מעיקרא התובע אתם עדי דטעין לקוחים ושתק דתו לא מצי טעין משטה הייתי כמדובר ודוק.
איברא דלפי האמור ומדובר עכ"ל דתשו' זו איירי בדלית ליה לנתבע מעיקרא שום מיגו דאי הו"ל מעיקרא שום מיגו מצי טעין אפי' בפני ב"ד בין מאי דטעין מעיקרא בפני העדי' בין טענה אחריתי אע"פ שסותר טענתו הראשונה דהו"ל כחוזר וטוען מפיטו' לפיטו' דאפי' בב"ד טוען וחוז' וטוען ובכן יש לתמוה לכאורה עמ"ש הש"ך בס"ק צ"א וז"ל מיהו נראה דאם טוען אח"כ בפני ב"ד לקוח כמו שהיה טוען מעיקר' בפני עדים נאמן כו' ולא דמי למ"ש אח"כ כו' ועוד דאל"כ אין אדם שקונה מחבירו דבר העשוי להשאיל כו' עכ"ל כנראה מדבריו דדברי הר' המפה שהן דברי התשו' הנז' מיירי בדאית ליה לנתבע מיגו מעיקרא ואפ"ה אי חוזר וטוען טענה אחריתי לא מהימן דזה תימא למה לא יוכל לחזור ולטעון כיון דהו"ל כחוזר מפיטור לפיטור.
ושו"ר בס' כהונת עולם בתשו' סימן פ"א דפ"ג סע"א עשה פלילות ע"ד הש"ך הללו ודחאן בשתי ידים יע"ש. ולע"ד הדבר ברור דאף הש"ך אזיל ומודה דכל דהו"ל מיגו מעיקרא כי היכי דמצי טעין טענתו דמעיקרא ומהימן ה"נ מצי לחזור ולטעון טענה אחריתי אע"פי שחוזר וטוען כיון דהשתא הו"ל חוזר מפיטור לפיטור וכיון דאשמועינן הרב ז"ל דכי טעין אח"כ בפני ב"ד טענתו דמעיקרא מהימן ולא דמי למ"ש אח"ז הר"ב המפה בשם תשו' הרא"ש ממילא שמעינן דה"ה דמצי טעין טענה אחריתי אף ע"פי שהוא חוזר וטוען כיון דהשתא הו"ל חוזר מפיטור לפיטור ומ"ש הוא ז"ל ע"ד הר"ב המפה וז"ל ומיהו נראה כו' אין כונתו לומר דבהכי איירי הרב אלא מילתא באנפי נפשה הוא דקאמר דמי שחזר וטען בפני ב"ד לקוחים וכך היה טענתו ג"כ מעיקרא כלומר קודם שראוהו העדי' דהשת' אית ליה שפיר מיגו מעיקרא נאמן ג"כ השתא בפני ב"ד וממילא דה"נ נאמן בטענה אחריתי במיגו דלקוחי' זה נראה לי ברור בכונת דברי הש"ך ובזה מוצל אותו צדיק מכל מה שהקשה הרב כהונת עולם.
גם מה שהקש' עוד עליו במה שנתן טעם דאם לא כן אין אדם קונה מחבירו דבר העשוי להשאיל ולהשכיר שאינו מבין דבריו בזה שכפי מ"ש הש"ך תחילה אינו נאמן אלא במיגו דלא היה מראהו ולפי מ"ש עכשיו אף שהוא לא הראהו שייכא הך חששא שהמוכר בא אליו בפתע פתאו' ואין זה מכיר כונתו ומשוי ליה ראה כו' והא פשיטא דבעשויי' להשאיל דאיכא ראה תו לא מהימן בלקוח כו' עכ"ל אי מהא לא ארייא לע"ד דדוקא היכא דאיכא למיחש לראה מרצון הנתבע כגון שישאלנו או ישכרנו ממנו שהיא חששא קרובה דשכיח טובא חששו חכמי' הילכך כל כה"ג שמראהו מרצונו שהוא להשאילו ולהשכירו דהו"ל כטוען בהדייא שהוא לקוח בידו ומשאילו ומשכירו אית לן לתקוני שלא יהא מועיל האי ראה בדברים העשויי' להשאיל ולהשכיר דאם לא כן אין אדם קונה כו' דחייש דילמא למחר יראנו למוכר בפני עדי' מרצונו ומשוי ליה ראה ויוציאנו מידו אבל למיחש לראה שיבא המוכר לביתו בעדים המכירי' שהיה שלו בפתע פתאו' ויראוהו להא לא חיישי אינשי דלאו אורח ארעא ליכנס בפתע פתאום לביתו של חבירו איתרמי גם כן הכלי ההוא ביד בע"הב באותה שעה הילכך לראה כזה לית לן למיחש ולתקוני מידי וכי אתרמי שראוהו בעדי' מהני ליה שפיר האי ראה זה נלע"ד בטעמו של הש"ך ודוק.
ולענין הלכה למעשה נ"ל עיקר כמ"ש הש"ך וכמו שכתבנו בכונת דבריו הילכך היכא דאית ליה לנתבע מיגו מעיקרא כשטען בפני העדי' לקוחים יכול אחר כך לחזור ולטעון בפני בית דין בין טענה לקוחי' דטעין מעיקרא בין החזרתי לך בין כך וכך יש לי עליו דהו"ל כטוען וחוזר וטוען מפיטור לפיטור וה"ה היכא שראוהו העדים מעיקרא כלי זה על ידי שהשאילו או השכירו הנתבע דהו"ל כטוען בפירו' לקוח הוא בידי מעיקרא האי ראה לא מהני מידי ומצי טעין בפני ב"ד לקוח הוא בידי כמ"ש הש"ך אמנ' אי מעיקרא אתרמי שראו כלי זה העדי' ביד הנתבע וטען כ"וכ יש לי עליו ולית ליה מיגו אפי' אית ליה אח"ך מיגו דהחזרתיו אחר שראו העדי' לא חשיב מיגו זה כלל ואפי' טעין בפי' הכי לא מהימן כמ"ש בתשו' מיימון והיכא שהוא עצמו הראה המשכון לעדי' מעיקרא וטען כ"וכ יש לי עליו אע"פ שהיה לו מיגו מעיקרא דלא היה מראהו כיון שהיה צריך לישבע שבועת התורה על טענתו ולא נשבע בפני העדי' כשבא אח"כ בפני ב"ד אינו נאמן לטעון מה שטען מעיקרא אם לא כשיש לי מיגו דהחזרתי אחר שראו העדי' כמבואר בתשו' הרא"ש וכמו שאכתוב לקמן בסמוך כנלע"ד.
ובמ"ש עוד שם מור"ם בסי' ע"ב ואפילו אמר בשעה שראו עדים שחייב לו כ"וכ כמו שטוען עכשיו בב"ד לא מהימן וכ"כ הרא"ש בתשו' הביאה הטור ז"ל סימן קל"ג ס"ו ומרן בש"ע ס"ג מיהו בתשו' הרא"ש סיים וכתב וצריך שיתרה בו בפני אותם עדי' שלא יחזירנו לו אלא בפני פ"ופ כדי שלא יוכל לטעון שהחזירו אח"כ וכ"כ מרן בש"ע שם ועיין בסמ"ע שם סק"ט שנ"ט למה שהשמיט הטור האי וצריך שיתרה שכתב הרא"ש יע"ש ומוהר"מ מאלייא בתשו' אשר לו בס' פ"מ ח"ב סי' ע' הסכים לדברי הסמ"ע דכל שלא התרה בו ויש לו מיגו דהחזרתי מהימן כיון דהיה לו מיגו מעיקרא יע"ש ואחריו החזיק שם סי' ע"א דקל"ג ע"א הר"ב פ"מ והכריח כן כדי שלא יהא חולק הרא"ש עם תשו' הרא"ש ותשו' הריב"ש סי' שצ"ב דמבואר יוצא מדבריה' דכל דהו"ל מיגו מעיקרא ועכשיו נמי יש לו מיגו דהחזרתי מהימן כיע"ש.
ומה שיש לעמוד עוד בתשו' הרא"ש הלזו עיין למוהר"א ששון בתשו' סי' ק"א ובתשו' ס' עדות ביעקב סי' מ"ו ובס' כהונת עולם סי' פ"א מדפ"ב ע"ג ודפ"ד ע"ב ובס' נחפה בכסף סי' כ"ה דקל"ב ע"א ואשתמיט מיניה תשו' הרב כהונת עולם כיע"ש.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות טוען ונטען

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה