שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק מאיו
פרק ה · הלכה כג
שורש דיני הגעלה כלי מתכות וכלי אבנים שנשתמש בהן חמץ ברותחים כו' נותן אותן לתוך כלי גדול של מים כו'. הנה הטור ומרן ב"י כתבו בש"ע ריש סי' תנ"ב יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית כדי שלא יצטרך לדקדק אם הכלים בני יומן או לאו כו' והן דברי התוס' והרא"ש בסוף מסכת ע"ז והר"ן בפ' כ"ה ובפ' כ"ש וטעמא משום דהוי נ"ט בר נ"ט להיתיר' החמץ נ"ט בכלי והכלי במים וחוזר ונבלע בכלי וכולהו התר כיון שהוא קודם שעה חמישית. ותמה הפר"ח ז"ל דלפי שיטת הרא"ש והטור ומרן שהצריכו ליבון בשפודים של ברזל אף דגבי קדשים בהגעלה בעלמא סגי להו והיינו טעמא דס"ל דחמץ משום דשמו עליו איסורא בלע מיקרי איך התירו כאן להגעיל קודם שעה ה' כלים ב"י מטעם נותן טעם בר נ"ט להתירא והלא לפי שיטתם חמץ איסורא הוא ולא היתרא יע"ש.
והנה מתוך דברי הפר"ח ז"ל הללו נר' שהוא סובר דבשר בחלב לא מיקרי שמו עליו דומיא דחמץ דאי הוה ס"ל הכי לא הוה ק"ל ולא מידי דהא אשכחן בדגים שעלו בקערה דמותר לאכלן בכותח כמבואר בי"ד סימן צ"ה מטעמ' דנ"ט בר נ"ט שרי לגבי בב"ח וא"כ ה"ה חמץ דשמו עליו ואדרבא מכל שכן אתייא דהא חמץ השתא מיהא התר גמור הוא ולא אתי לכלל איסור עד הפסח לא כן בב"ח דמהשתא הוא מוזהר שלא לאוכלו עם חלב דנמצא דבשר זה הוא נבילה לגבי חלב וכיון דאף בב"ח נ"ט בר נ"ט שרי מכל שכן גבי חמץ משא"כ לענין הכשר הגעלה במקו' ליבון דלא אשכחן דאתמר אלא גבי נותר משום דהיתר' בלע דיש לחלק שפיר ולומר דלא אתמר אלא גבי נותר דאין שמו עליו כלל משא"כ גבי בב"ח וחמץ לא מהני הגעלה כיון דשמו עליו אלא ודאי הרב ז"ל סבור דבב"ח אין שמו עליו מקרי דומיא דנותר וכ"נ מדברי הר"ן שהביא הפ"ח שם.
ומן התימה עליו שהוא ז"ל בסימן תנ"א סי"א בדין מחבת שמטגנין בה בשר הסכי' לדברי הש"ך שכתב בי"ד סימן קכ"א ע"ש הרב מ"ע דה"ט דמחבת של גוים לא מהני הגעלה משום דרוב תשמישן ע"י האור בלי שום אמצעי וכתב דה"ה נמי מחבת של בשר או של חלב לא סגי ליה בהגעלה כי אם ליבון ע"ש וכ"כ בפירייו בי"ד סימן קכ"א ועכ"ל שהוא ז"ל סובר דבב"ח משום דשמו עליו איסורא בלע מיקרי ומשו"ה הסכים דאף במחבת של בשר או חלב בעי ליבון דלא דמי לנותר דאסיקנ' בפ"ב דע"ז דאף בשפודין מהני הגעלה וכ"נ בהדייא מדבריו בי"ד סימן צ"ג שדחה דברי הרשב"א דבב"ח שמו עליו מיקרי ע"ש וזה היפך מה שנראה לדבריו כאן בסי' תנ"ב וצ"ע. ודע שהרב ש"ך ז"ל בס' נקודות הכסף בי"ד סימן צ"ג הסכים לדברי הרשב"א שכת' שאם בישל ירקות בקדירה של בשר שמותר לבשל בה חלב שכבר נתמעט כח בלע הבשר ונקלש עד שאינו ראוי לחול עליו שם בב"ח ולמד כן בס' ת"ה ממ"ש בפ"ב דע"ז גבי נותר כל יום נעשה גיעול לחבירו ומשום דהתירא בלע יע"ש וע"כ דשיטת הרשב"א ז"ל הוא לומר דבב"ח לא מיקרי שמו עליו דומייא דחמץ דאי ס"ל דמיקרי שמו עליו כחמץ אין מקום לראיית הרב ז"ל מההיא דנותר דשאני התם דהיתרא בלע כדקאמ' תלמודא משא"כ בב"ח דכיון דשמו עליו איסורא בלע מיקרי אלא ודאי דסבור הרב ז"ל דבב"ח לא מיקרי שמו עליו ותו דמבואר מדבריו דמייתי מרן ז"ל דאף בדבר שעיקר תשמישו ע"י האור דסגי בבישול ירקות וא"כ קשה דמ"ש ממחבת הבלועה מחמץ שהצריכו ליבון וכמ"ש מרן בא"ח אלא ודאי כדאמרן דבב"ח לא מיקרי שמו עליו וא"כ ק' טובא על הש"ך ז"ל דאחר שהסכים כאן לדברי הרשב"א ז"ל איך בסי' קנ"א בדין המחבת הסכים בפשיטות דאף במחבת של בשר או חלב בעי ליבון וזה היפך דברי הרשב"א והסכמתו בסי' צ"ג דבב"ח דמייא לנותר דמשום דהיתרא בלע סגי ליה בגיעול במקום ליבון והוא תימא וצ"ע.