שורשי הים על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי יצחק מאיו
פרק א · הלכה י
שורש נדרים ונדבות מותרים להקריב בחול המועד מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות שנאמר אלה תעשו לה' לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שקריבין ברגל. עכ"ל. וראיתי למרן מלכא מוהרח"א בס' ע"הח בלשונות על רבינו ד"ח ע"ד שתמה על דבריו דלפי שיטתו בפ"א מה' י"ט דהעושה מלאכה בחש"מ איסורו מד"ס וכתב ה"ה ז"ל דמן התורה מותר בכל מלאכה א"כ למה לי קרא דאלה תעשו לה' ללמד דנו"ן מותרי' בחש"מ כיון דליכא איסור מלאכה בחש"מ מן התורה וכתב ע"ז והיינו יכולים לומר דעיקר קרא לאסור להקריב בי"ט איצטריך עכ"ל ולע"ד אחר המחי' הא ודאי ליתא דקרא דתעשו לה' במועדיכם אפי' בי"ט מיירי שהרי אמרו בתמו' די"ד ע"ב אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות חובה ברגל ופי' רש"י כגון חגיגה ומוספין כו' והנהו דחי י"ט אלא דר"י הוא דאמר דמלבד נדריכם ונדבותיכם קאי אחש"מ דאי בי"ט הא קי"ל דנדרים ונדבות אינן קרבין בי"ט אבל עיקר קרא לאו בחש"מ דוקא מיירי דאי בחש"מ דוקא אם כן אמאי לא יליף ר"ה למ"ד דנו"ן אינן קרבין בי"ט דמדאורייתא קאמר מהך ברייתא אלא ודאי דמהכא ליכא למשמע מידי ועיקר קו' הרב לא על שיטת רבינו לחוד קשה שהרי מצינו בגמ' בפ"ב דביצה די"ט ע"ב עלה דהוה בעינן מימר דלר"ש נו"ן אינן קרבין בח"המ דפריך תלמו' השתא סלותי מסלתינן נו"ן מבעייא יע"ש הרי דתלמו' מדמי נדרים ונדבות לאחד מהמלאכות הצריכות לאדם בח"המ והשתא תיקשי ליה קרא דאלה תעשו לה' למה לי אלא ודאי דמעיקר קרא לא קשיא דאיצטריך למצות עשה שיקריב הנדרים והנדבות ברגל שפגע בו תחילה כמ"ש רבינו בפ"ד מה' מע"הק הל' י"ג והשתא דאית לן קרא למ"ע יליף לה מינה רבינו אע"ג דאתי מסברא ועיין בס' לשון למודים חא"ח.
והנה בהך מילתא דנו"ן אי קרבין בי"ט או לא אמרינן בפ"ב דביצה ד"ך ע"ב אמר ר"ה לדברי האומר אין נו"ן קרבין בי"ט לא תימא דרבנן גזרו שמא ישהא עד המועד שיהא לו בשר מצוי ושמא כשיבא המועד יארע לו אונס עכ"ל והק' בס' קול בן לוי ד"ד ע"ב דבהדיא תנן בפ"ק דחגיגה ד"ז ע"ב דנו"ן באות במועד אפי' למ"ד דבי"ט אינן באות במועד באות ואי מטעמא משום הא הואיל ובמועד באות שפיר ישהא אלא עכ"ל דמדאו' וי"ל כו' עכ"ל וכונתו לחלק ולומ' דביו"ט דוקא דאדם פנוי מעסקיו ואיכא למיחש להכי משא"כ בחש"מ דמותר במלאכו' של דבר האבד וכיוצא מיהו לדידי ק"ל בי"ט נמי הא מצי להקריב נו"ן כדי לצאת בהם ידי שמחה כדאיתא התם בד"ח מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאין ידי שמחה בנדרים ונדבות וכן שנינו שם בד"ז ע"ב וכמ"ש שם רש"י ותוס' ד"ה עולות א"כ אכתי איכא למיחש שמא ישהא אותם עד המוע' לצאת בהם ידי שמחה ומאי אהנו רבנן בתקנתן תו ק"ק אמאי לא פי' רש"י דשמא ישהא עד י"ט שהוא פנוי ולא מפני שיהא לו בשר מצוי וכמו שפי' שם לעיל מזה בדח"י ע"א גבי איסו' טבילת כלי' בי"ט דקאמר רב ביבי גזירה שמא ישהא ופי' רש"י שמא ישהא עד י"ט שהוא פנוי יע"ש ועיין בספר לשון למודים ה' שבת סימן קס"ב ובמקום אחר הארכתי בס"ד בזה.