אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי יצחק מאיו

פרק ב · הלכה יד

פרק ב

שורש דין משכונות של גר ומת הגר משכונות של ישראל ביד הגר ומת כו' מוציאין כו' פקע שעבודו. הנה הרב ש"ך ז"ל בס"ק קמ"ט נסתפק לענין דינא אי למ"ד בע"ח קונה משכון לגמרי אף לאונסין פקע שעבודו במית' הגר דאפשר דלדידיה דקני ליה קנין גמור הו"ל כאלו מכרו המשכון לגר והרי הוא של הגר לגמרי וזכה בו המחזיק ואין מוציאין אותו מידו ולא אמרו בגמ' דמוציאין אותו מידו אלא במשכנו בשעת הלואתו דלא קני ליה קנין גמור ואינו אלא כש"ש והניח הדבר בצ"ע ועיין עוד במ"ש בסי' ער"ה סק"ז יע"ש ואשתמיט מיניה דברי הרשב"א ז"ל בחי' לבב"ק דקפ"ה ע"ג שכתב ז"ל כיון דמית ליה גר פקע שעבודיה ואפי' משכנו שלא בשעת הלואתו דקנייה מדר"י הנ"מ לענין שאינו משמט בשביעית וא"נ להתחייב באונסין למאן דאית ליה הכין אבל גופו ממש להיותו שלו לא דהא מסתלק בזוזי דשעבוד בלחוד הוא דאית ליה עליה וכשמת הגר הא פקע שעבודיה עכ"ל. הרי שכתב בהדייא דאפי' למאן דס"ל דבע"ח קני משכון להתחייב אפי' באונסין אפ"ה אכתי אין לו עליו אלא שעבוד ואין גופו קנוי לו לגמרי להחשיבו כשלו הילכך כשמת הגר פקע שעבודו ומוציאין אותו מיד המחזיק בו וכ"כ הרב ראש יוסף באות פ"ה יע"ש:
וראיתי להרב מחנה אפרים ז"ל בה' זכיה מהפקר סי' ט' הביא דברי התוס' והרשב"א ז"ל הללו וכתב ע"ז וז"ל ולכאורה ק' דהא משמע דכל היכא דבע"ח קונה משכון אינו לשעבוד בלב כדמוכח בפ' כ"ש דל"א דכי אמרי' דגוי מישראל לא קני משכון אז הישראל עובר בב"י על משכונו שיש לו ביד הגוי אבל אם גוי מישראל קונה משכון אין עובר הישראל יע"ש ואי קנין משכון אינו אלא לשעבוד בלחוד כי נמי קני ליה גוי למשכון לשעבוד אמאי הישראל אינו עובר עליו הא ודאי דידיה הוא עכ"ל ולא ידעתי מאי קא ק"ל דודאי קושטא הכי הוא דלא קני ליה מלוה למשכון קנין גמור דאי קני ליה קנין גמור הי"ל להתחייב אפי' באונסי'. ולדעת רוב המפרשים שהביא הש"ך ז"ל לעיל ס"ב סק"ט אינו מתחייב אלא בגניבה ואבידה כש"ש ואפי"ה כולהו אזלי ומודו דבע"ח קונה משכון מדר"י לענין לקדש בו את האשה ולענין שלא תשמטנו שביעית ושלא יעשה מטלטלין אצל בניו ועכ"ל דהיינו טעמא דאע"ג דלא קני ליה קנין גמור מ"מ אלים שעבוד זה של מלוה ועשאו הכתוב כאלו יש לו קצת קנין בגויה דמשכון וכמ"ש הרשב"א בח' לקידושין ד"ח ע"א וז"ל ואע"ג דגופו אינו קנוי ממש ואי אקדיש מלוה או זבין מלוה לא עבד כלו' מ"מ לענין קדושין כיון שיש לו בו מקצת קנין מעכשיו לענין שביעית ולענין שאינו נעשה מטלטלין אצל בניו הו"ל כדידיה לענין קידושין ומתקדשת בו כו': ועיין במ"ש לעיל ס"ב סק"א ד"ה עוד כת' הש"ך ומ"ש והם אמרו אומן קונה כו' בשם הרמב"ן ז"ל דס"ל דמלוה ולוה חשיבי כשותפין במשכון יע"ש: ומה שהוקש' לי להרב מחנה אפרים ז"ל מסוגייא דפ' כל שעה דל"א כבר עמדתי אני בעניותי ע"ז שם וכתבתי בשם הר"ב ט"ז בא"ח סי' תמ"ג סק"ד דודאי כיון דמשכון קנוי לשניהם ובשעת איסורו היה ביד המלוה עליה דידיה ודאי רמי לבערו כיון שהחמיץ ברשותו ולא ברשות הלוה שאין בידו לבערו עוד כתב הרב מ"א ז"ל וז"ל וראיתי בתשו' הר"מ סי' ע"ד שכתב משם ר"ת ז"ל דשמעתין דפרק הפרה איירי במשכנו בשעת הלואתו בדלא קני ליה לגר ומשום הכי מוציאין מיד המחזיק בו אבל משכנו שלא בשעת הלואתו דקני ליה לגר אין מוציאין מיד המחזיק כו' וזה סיוע למ"ש דבע"ח קונה למשכון קנין גמור עכ"ל: ולקוצר דעתי אין ספק דאף לדעת ר"ת אין בע"ח קונה משכון קנין גמור שהרי כתבו ההגהות מיימון רפ"י מה' שכירות דר"ת ס"ל דאין המלוה חייב באונסין אלא דינו כש"ש בלבד ואפי"ה משמע ליה דיש חילוק בין משכנו בשעת הלואתו לשלא בשעת הלואתו משום דמשמע ליה דשלא בשעת הלואתו אלים שעבודיה טפי דמצי לקדש בו את האשה משא"כ במשכנו בשעת הלואתו וכשיטת התוס' בפ' האומנין דפ"ב ד"ה אימור כו' ובפרק השולח דל"ז ד"ה שאני משכון כו' יע"ש משא"כ לדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א שכתבו בפרק השולח ובקידושין די"ט דאין חילוק ואף בשמשכנו בשעת הלואתו נמי לר"י קני ליה למשכון אף לקדש בו את האשה כיע"ש:
עוד כתב המח"א וז"ל ומטעם זה כתב הר"ן בחי' לפ' השולח דמלוה שיש עליו משכון לא מהניא מחילה דמחיל' לא מהניא בדבר שגופו קנוי כו' וכ"כ הריטב"א בפ"ק דקידושין בסוגיא הנז' ובעל העיטור עכ"ל. ולפי האמור אין זה תלוי בקנין גמור דלכ"ע אין בע"ח קונה קנין גמור אלא מקצת קנין הוא דאית ליה בגוויה לקדש בו את האשה ולענין שביעית כו' ומ"מ כיון דאית ליה מקצת קנין מדר"י להני מילי לא מהני ביה מחילה וכ"כ הרא"ה ז"ל בהדייא הובאו דבריו בשיטה המקובצת לבב"ק פ' הפרה דמ"ט וז"ל משכונו של ישראל ביד הגר כו' מסתברא לי אפי' אחזיק כו' לא זכי ביה אע"ג דבע"ח קונה מש' כו' כיון דעיקרו דבעלים הוא דהא מצי לסלוקי בזוזי ועומד לכך ודאי הפקע הזכות והשעבו' מוקדמת לזכות אחרי' ומיהו בעלמא ודאי כיון דבע"ח קונה משכון לא סגי ליה במחילה באמירה בעלמא כדאשכחן גבי ע"ע דגופו קנוי דהרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול כו' עכ"ל הרי דאע"פ שכתב דבמיתת הגר זכה הלוה במשכונו ונפקע שעבודו אפי' למ"ד בע"ח קונה משכון אפי"ה כת' דמחילה לא מהני בחוב דיש עליו משכון כיון דקני ליה משכון הב"ח מיהא למקצת דברים כמדובר וברור:
עוד כתב ז"ל אבל ראיתי תשו' אחרת למהר"מ ז"ל סי' ר"ך הביאה המרדכי פ"ק דסנהדרי' שכתב דנהי דבע"ח קני משכון היינו להתחייב כש"ש אבל אין גופו קנוי למלוה ומהני ביה מחילה אע"ג דהמלוה מחזיק במשכון כו' ולכאורה מסתמיות דבריו נראה שזה סותר למ"ש בסי ע"ד משמיה דר"ת דכל היכא דבע"ח קונה משכון קנאו הגר קנין גמור ואין מוציאין מיד מי שהחזיק בו ולכאורה הכי נראה עיקר כמו שהוכחתי לעיל עכ"ל. ואין ספק אצלי דלפי תשו' זו כי היכי דמהני מחילה למלוה שיש עליה משכון בלא חזרת המשכון משום דאין גוף המשכון קנוי לגמרי למלוה ה"נ לא מהני חזקה המחזיק במשכון שהניח הגר ומוציאין אותו מידו אפי' למ"ד בע"ח קונה משכון ואפי' שלא בשעת הלואתו והתשו' זו חולקת ודאי אאותו שכתב בשם ר"ת ז"ל דאלת"ה מלבד שאין טעם לחלק בין מחילה לזכיה כדרבא טפי הול"ל דבמחילה כיון דס"ס איכא קנין בגופו של משכון דלא תיהני ביה מחילה לבד משא"כ בבא לזכות במשכון שביד הגר דאפי' דאיכא צד קנין לגר בגופו של משכון מ"מ כיון דאיכא נמי ללוה צד קנין ביה משום צד קנין זה דאית ליה ביה אית לן למימר דמיד שמת הגר זכה ביה הלוה ונפק שעבודו של גר וכיון שכ"כ הרא"ש בפ' הפר' והמאירי שם י"ש ואם תשו' זו אינה חולקת אאידך דר"ת ומשמ' ליה דטפי אית לן למי' גבי מש' של גר דזכה המחזיק בו משום צד קנין דאית ליה לגר בו טפי ממחילה דצד קנין דאית ליה ביה אינו הכרח לומר דלא תיהני ביה מחילה כל עוד דלית ביה קנין גמור בגופו א"כ נמצא סברת מוהר"מ ז"ל הלזו הפך סברת הרא"ש ז"ל דפ' הפרה מן הקצה אל הקצה כמבואר:
ודע דסברא זו של מוהר"ם ז"ל הביאה הר"ב המפה בסי' רמ"א ס"ב וז"ל וי"א אפי' היה לו שטר או משכון עליו אפי"ה הוי מחילתו מחילה בדברים בעלמא מרדכי פ"ק דסנהדרין וכתב הש"ך שם סק"ד וז"ל וכ"כ בעל העיטור דצ"ג ע"ב ודוק דלא תקשי ממוחל דלעיל סי' ס"ו ומביא הירושלמי דפליגי בזה ולפי"ז הוי ספיקא דדינא כו' עכ"ל. ולא ביאר דבריו כל הצורך דמבואר הוא מדברי הר"ב העיטור ז"ל שם בריש דבריו דחולק הוא על המרדכי גבי משכון וס"ל דלא מהני מחילתו של המלוה עד שיחזיר המשכון ללוה וכל עוד שלא החזירו כיון דאית ליה למלוה קצת קנין בגופו של משכון לא מהני מחילתו בדברים בעלמא ושם דצ"ג ע"ב לא הודה לדברי המרדכי אלא בחלוק' דשטר לבד דאין בשטר קנין בגופו של ממון כמו משכון של מטלטלין לומר דלא תהני ביה מחילה בשטר אינו אלא לראיה שחייב לו ובזה דוקא הוא שכתב דאיכא פלוגת' בירושלמי אי מהני מחילתו כל עוד שלא החזיר השטר ליד הלוה וסיים והא דירושלמי ליתא בגמ' דילן ולקולא יע"ש ומ"ש עוד הש"ך ודוק דלא תיקשי ממוחל דלעיל סי' ס"ו כו' כונתו מבוארת דהכא איכא פלוגתא אי מהני מחילה בלי חזרת השטר ללוה אלא דמשום דאזלינן לקולא לא מפקינן ממונא מיד הלוה ואלו לעיל בסי' ס"ו גבי מוכר שטר חוב וחזר ומחלו קי"ל בפשיטות דמחילתו מחילה וליכא מאן דפליג אע"ג דהשטר ביד הלוקח ולא החזירו ביד הלוה ואפי"ה מהני מחילת החוב של מלוה והר"ב העיטור ז"ל שם דצ"ג ע"ב אחר שהביא מחלוקת הירושלמי בזה סיים וז"ל והא דידן דברי הכל הוא דהא ליתיה שטרא בידיה דליהדר ליה עכ"ל. ואין ספק דכונתו בזה שנרגש מהא דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דביה קעסיק הר"ב העיטור שם דנראה הפך מאן דאמר בירושלמי דלא מהני מחילת המלוה עד דמהדר שטרא ועלה לחלק דבההיא כ"ע מודו דמהני מחילתו בלא חזרת השטר משום דאין השטר בידו של מלוה אלא ביד הלוקח דדוקא כשהשטר ביד המלוה ואינו מחזירו הוא דאיכא סברא לומר דלא גמר ומחל בדברים בעלמא שהרי לא החזיר השטר אבל כשאין השטר בידו דנתנו ללוקח ולא מצי להחזירו אז ודאי איכא למימר שפיר דגמר ומחיל בדברים בעלמא דמה שלא החזיר השטר אינו אלא מפני שאינו בידו וזה ברור:
ודע שדברי הר"ב העיטור ז"ל הללו אשתמיט מיניה דהר"ב שדה יהושע בביאורו לירושלמי בגטין ספ"ק דע"ב רע"ב שכתב וז"ל וחד אמר אינו מחול עד דמסר ליה שטר' כלומר עד שיתן השטר בידינו או יקרענו בב"ד דאנו אומרים דבמשכון לא שייך מחילה אלא נתינה וכבר טרחתי זה עם המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו ולא עלה בידי עכ"ל ואין ספק שאלו היה רואה דברי הר"ב העיטור ז"ל לא הו"קל להרב מידי כמדובר וצ"ע גם זה שפי' הרב ז"ל דטעמא דמ"ד דאינו מחול עד שימסור השטר הוא מפני דבמשכון לא שייך מחילה ומשמע דשטר חשיב כמשכון להך מ"ד מלבד דמדברי הר"ב העיטור שכתב מבואר דשטר לא חשיב כמשכון וטעמא דהך מ"ד הוא משום דכל דאיכא שטר בידיה לא גמר ומחיל עד דיהיב שטרא ומה"ט כי איתיה לשטרא ביד אחר מהני מחילתו לכ"ע כמדובר:
גם מדברי הירושלמי דסוף כתובות עלה דמתני דמי שהלך למ"ה ועמד אחר ופרנס את אשתו מבואר כן שאמרו ר' בא בר ממל אמר הפורע שט"ח של חבירו פלוגתא דחנן ובני כה"ג אמר"י טעמא דבני כה"ג משום דלא עלתה ע"ד שתמות אשתו ברעב ברם הכא מפייס הוינא ליה ומחיל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה ויהיב משכוניה ע"כ הרי בהדיא דבשטר אפילו בלא טעמא דמפייס הוינא ליה ויהיב לי ניחא ליה דבמחילה בלחוד מהני וגבי משכון דוקא הוא דאיצטריך למימר ויהיב לי וזה ברור:
ועיין להרב המאירי ז"ל הובאו דבריו בש"מ לב"ק דמ"ט עלה דמשכון של ישראל ביד הגר הביא דברי הירושלמי הלז והוכיח משם דבמחילה לא מהני בחוב שיש עליו משכון כשהחזיר המשכון יע"ש:.
עוד כתב הר"ב מח"א ז"ל וז"ל הן אמת דלפ"ז קשיא לס' הרי"ף והרמב"ן דס"ל דב"עח קונה משכון אפי' בשעת הלואתו א"כ מה יענו לההיא דמחזיק במשכון של ישר' שביד הגר דמוציאין מידו כו' ומתוך פרש"י בפ' כל שעה למדתי ישוב לזה וכו' ואפ"ה י"ל דברי התוס' בפ"ק דקדושין די"ט כו' ואם היינו אומרים דבע"ח קונה משכון מהני מחילת המלוה ניחא כו' וכ"ן מדברי בע"הת ש' נ"א והביאו הטור סי' ס"ו שכתב המוכר שט"ח ויש עליו משכון ומסרו ללוקח שוב אינו יכול למחול שכבר זכה הלוק' במשכון משמע דאפי' בלא חזרת המשכון המחילה מהניא עכ"ל:
ולפי מ"ש דהר"ב העיטור והרב המאירי והרא"ה ז"ל ס"ל דמחילה ל"מ במלוה שיש עליו משכון עד דמיהדר משכוניה ושכן מוכח מדברי הירו' דסו' כתובות כמו שהוכיח הרב המאירי ז"ל אין מקום לישובו של הרב ז"ל לא לדברי רבינו והרי"ף ולא לדברי התוס' דקידושי' גם מה שהכריח מדברי הבע"הת והטור סי' ס"ו דס"ל דמחילה מהנייא בחוב שיש עליו משכון אע"פי שלא החזיר המשכון מדהוצרכו לומר שכבר זכה הלוקח במשכון ולא כתבו משום דלא מהני ליה מחילה בלא חזרת המשכון הנה לפי מ"ש בשם הר"ב העיטור ז"ל במוחל חוב שיש עליו שטר דאע"פ שבעוד השטר בידו לא מהני מחילתו לס' איכא מ"ד עד דמהדר ליה שטריה וכשהשט' ביד אחרים מהני מחילתו שפיר לכך הוצרכו לומר מפני שכבר זכה הלוקח כלומר דכיון דבע"ח קנה משכון א"כ מה"ט זכה הלוקח במשכון ולא מצי מחיל שאלו היה בידו של בע"ח הוה מצי מחיל חובו ע"י חזרת המשכון ומה שלא תלו הטעם מפני שלא יכול לחזור משכונו לבע"ח וכל שאינו מחזיר המשכון ל"מ מחילתו הוא משום דהאי טעמא לחוד לא מהני שאלו לא היה הלוקח זוכה במשכון וע"כ דה"ט משום דאין בע"ח קונה משכון חזרת המשכון אינו מעכב כל שאינו בידו דומייא דמוחל חוב שיש עליו שטר לאיכא מ"ד דאע"פי דכשהוא בידו ל"מ מחילתו עד שיחזיר השטר אפ"ה כשהשטר ביד אחרים כגון מוכר שט"ח לחבירו מהני מחילתו לכך יהבו טעמא לפום קושטא דמילתא דשאני משכון דגופו קנוי ללוקח ומה"ט לא מצי מחיל דבעינן דליהדר משכוניה וליכא ואפי' כשהמשכון בידו של ב"ח כנלע"ד ברור:
ועיין בחי' הרשב"א פ"ק דקידושין דף ח' שגם הוא כתב כדברי הרב בע"הת וז"ל והילכך מלוה שיש עליה משכון כיון דאית ליה בגוויה קצת קנין וא"י למחול אחר שנתנו לה וסמכה דעתה מקודשת וכו' עכ"ל וכונתו לע"ד במ"ש דאינו יכול למחול אחר שנתנו לה דאלו קודם שנתנו לה בידו ע"י חזרת המשכון ולא שיכול למחול בלא חזרת המשכון אפילו בעודו בידו כנ"ל ודוק: גם כל מה שהוקשה לו להרב על סברת הרי"ף והרמב"ם ודברי התוס' דקו' ל"ק כלל לפי האמור ומדובר לעיל בשם הרשב"א והרא"ה והרב המאירי ז"ל דאע"ג דס"ל דב"ח קונה משכון לקדש בו את האשה ולענין דלא מהני ליה מחילה וכן לענין חמץ ולעבור בבל יראה מ"מ כיון דביד הלוה לפדות משכונו אין כאן גבי מלוה אלא מקצת קנין ושעבוד אלים לא קנין גמור ולהכי כי מת הגר מיד קדים וזכה בו הלוה בעל המשכון דפקע שעבודו של גר מיד בשעת מיתתו כמו שהאריכו הרא"ה והרב המאירי והרשב"א שם בפרק הפרה ודוק:
ולענין הלכה למעשה משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו אפילו למ"ד ב"ח קונה משכון אפילו להתחייב באונס מוציאין אותו מידו כמו שהוכחנו מדברי הרשב"א ושלא כדברי הש"ך ז"ל שנסתפק בדבר וס' מוהר"מ בתשו' סי' ע"ד שכתב בשם ר"ת דבמשכנו שלא בשעת הלואתו אין מוציאין מידו סברא יחידאה היא ואין לסמוך עליה כ"ש שכבר כתבנו דמוהר"מ גופיה בתשו' הנז' סימן ר"ך לא ס"ל הכי ואפי' החזיק זה האחר במשכונו של זה מחיים דגר מוציאין אותו מידו כמ"ש הר' מאירי והרא"ה בש"מ פרק הפרה דמ"ט יע"ש וכ"כ הש"ך בסימן ער"ה סק"ח ודלא כהב"ח שם : ומחילה בחוב שיש עליו משכון בלי קנין ובלי חזרת המשכון ל"מ כמ"ש הר' העיטור דצ"ב ע"א והרב המאירי והרא"ה לש"מ לפרק הפרה דמ"ט והר"ן בחי' לפ' השולח הביא דבריו הרב מח"א ה' זכיה מהפקר סימן ט' והריטב"א בפ"ק דקדושין ד"ח ודי"ט וס' מוהר"מ שהביא המרדכי בפ"ק דסנהדרין והביאה הרב בעל המפה לקמן סי' רמ"א ס"ב דס"ל דמהני מחילה בלי חזרת המשכון ס' יחידאה היא ואין ספק שאלו הרב המפה היה רואה כל הני רבוותא לא היה סומך על ס' מוהר"ם בזה אמנם חוב שיש עליו שטר מהני מחילתו שלא להוציא מן הלוה מאחר דאיכא פלוגתא בירוש' בהא בספ"ק דגיטין כמ"ש הש"ך לק' סי' רמ"א ס"ב ואם תפס מלוה משל לוה א"מ מידו ומחילה בחוב שיש לו עליו משכון קרקע אכתוב לקמן בס"ד:
ודע דה"ה אם יש לגר שטר משכנתא על קרקע של ישראל ומת הגר ובא אחר והחזיק בקרקע לא עשה כלום כמ"ש מרן בש"ע סימן ע"ב סל"ז ועיין במ"ש הש"ך ס"ק קנ"א דלדעת הב"ח ז"ל אפי' משכנתא לזמן באתרא דלא מסלקי ומת הגר תוך הזמן לא עשה זה המחזיק כלום ולדעת הרב שה"ג בפ' חזקת באתרא דלא מסלקי הוי מכור הקרקע ביד הגר עד ההוא זימנא דהא לא מצי לסלוקי בדמים עד משלם יומי משכנתא וכי מת לא פקע שעבודיה הילכך כל הקודם זוכה בו וכתב הוא ז"ל שדברי הב"ח נראין יותר עכ"ל ועיין למ"ש הרב התרומות בשנ"א ח"ו ס"ג בענין מוכר שטר משכו' קרקע המוחזק בידו והחזיקו ללוקח אם יכול המוכר לחזור ולמחול החוב לבע"ח שהביא פלוגתא דרבוותא וכ"כ הטור לעיל סי' ס"ו סכ"ט מבואר מדבריהם דאפילו למ"ד דמהני מחילתו היינו משום דכיון דמצי בע"ח לסלוקי למלוה בזוזי הו"ל כשאר מלוה ואין כאן קנין בגוף הקרקע ולהכי מצי מחיל אבל היכא דלא מצי ליה לסלקו למלוה בזוזי כגון באתרא דלא מסלקי ל"מ מלוה מחיל דחשיב כמכר גוף הקרקע לזמן וכמ"ש הר"ב התרומות בשם הר"י ן' מיגש ז"ל יע"ש גם הרשב"א בחי' לב"ב דקכ"ה ובפ' אז"ן דס"ז ע"ב עלה דאמרי' התם האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטה כו' כתב דבאתרא דלא מסלקי חשיב כמכרה לו עד דפרע ליה זוזי ואפי' לאחר הזמן כי פקע ליה הו"ל חוזר ולוקחה ממנו עיין בש"מ בפ' אז"ן דק"ב ע"ד ובש"מ לב"ב ד"ע ע"ג וכ"כ בשם הרמב"ן יע"ש גם בחי' הריטב"א שם בפ' אז"ן דס"ז כ"כ בהדייא בשם הרא"ה דמשכנתא בנכייתא באתראן דלא מסלקי דמכר היא ואין שביעית משמטה ובכור נוטל בה פי שנים יע"ש. וכ"כ ה"ה ז"ל בפ"ז מה' אלו הל' ד' בשם הרשב"א יע"ש וכיון שכן נראה שדברי השה"ג ז"ל נראין יותר דלא כהש"ך ז"ל ודוקא במשכון דמטלטלין דבידו של לוה לפדותו איכא למימר דאע"ג דקני ליה מדר"י מ"מ אין כאן השתא אלא מקצת קנין ביד הגר כיון דביד הלוה לפדותו כל שעתא ושעתא אבל משכון קרקע לזמן באתרא דלא מסלקי דאין בידו של לוה השתא לפדותו והרי הוא כקנוי לו לענין שביעית ולענין בכור כמדוב' א"כ כשמת הגר זכה המחזיק בו כמחזיק בנכסי גר ממש ובזה אפשר ליישב דעת רש"י שכתב בפ' הפרה דמ"ט ע"ב עלה דבעא מיניה רב ייבא סבא מר"ן המחזיק בשטרותיו של גר מהו כו' ופי' רש"י בשטרות של גר ששעבד לו ישראל אחר קרקעותיו כו' ותמה עליו בש"מ שם משם הר"א מגרמיזא ז"ל דא"כ מאי קאמר בארעא הא לא החזיק וכי החזיק בה מאי מהני הא פקע שעבודיה אלא נראה דבשטר מכר מיירי עכ"ל וכ"כ ג"כ הבע"הת בשמ"ט ח' ח"י ס"ד ועיין להרב גד"ת שם מה שנדחק ליישב לפי' הסוגייא לדעת רש"י ועיין להש"ך בסי' ער"ה סק"ד יע"ש : אמנם אי רש"י ז"ל אזיל בשיטת הרב שה"ג ז"ל הנה נכון דהא ז"ל מפרש הך בעייא במחזיק בשטרי משכנתא ביד הגר באתרא דלא מסלקי ולהכי אי הוה המחזיק בקרקע הוי מהני חזקתו כמחזיק בנכסי הגר ממש כיון דהקרקע קנוי לו לזמן כמדובר:
ואולם ראיתי להרב מח"א בה' זכיה מהפקר סס"ט שכתב בשם הר"ן בחי' לפ' השולח דבמשכנתא אפי' באתרא דלא מסלקי אעפ"י דאינה משמטת משמע דאם מחלה מהני דמשכון קרקע אינו קנוי עכ"ל ולפי דבריו ז"ל נר' ברור דכ"ש הוא בענין מחזיק בנכסי הגר במשכנתא כזו דמוציאין מידו דמיד שמת הגר פקע שעבודו כיון דאין גופו קנוי שאם במשכון מטלטלי' דגופו קנוי מדר"י אין מחילה מועלת בו כמ"ש הר"ן אפי"ה לענין מחזיק בנכסי הגר במשכון מטלטלין מוציאין מידו כ"ש במשכון קרקע אפי' באתרא דלא מסלקי דכיון דמהני ביה מחילה כ"ש דלא מהני ביה חזקת המחזיק ומוציאין אותה מידו דאעפ"י שמשכנתא זו אין ביד הלוה לפדותה בתוך הזמן והרי היא כמכר דמה"ט לא חשיב ראוי אצל בכור ואין שביעית משמט' מ"מ מכר גמור ממש לא הוי ועדיין שם בעליו עליו וזמן ממילא קאתיא והדרא למרא שאין כאן אלא שעבוד אלים להיותה תחת ידו עד הזמן הלכך כיון דס"ס א"כ אלא שעבוד מיד שמת הגר פקע שעבודו אלא שמדברי הר"ב התרומות שכתבו משמע דס"ל דמחילה ל"מ במשכנתא דקרקע באתרא דלא מסלקי שהרי יהיב טעמא מהר"י ן' מיגא"ש דמהני מחילה במוכר שטר משכנתא משום דמצי לסלוקי בזוזי משמע דבאתרא דלא מסלקי בזוזי לא מצי מחיל וזה נר' הפך מ"ש הר"ן דאפי' באתרא דלא מסלקי מצי מחיל ומ"מ אפי' שנאמר שמהר"י בן מיגאש חלוק על הר"ן בזה וס"ל דל"מ מחילה במשכנתא באתרא דלא מסלקי עד דמיהדר ליה שטר משכנתיה אפשר דלענין מחזיק בנכסי הגר במשכנתא כי האי אפי' החזיק בקרקע מוציאין מידו דומיא דמשכון מטלטלין דאע"ג דל"מ מחילה עד דמיהדר ליה משכוניה לדעת רוב הפוסקים כמ"ש לעיל אפ"ה לענין מחזיק בנכסי הגר ל"מ חזקתו ומוציאין אותה מידו וזה נר' דעת הטור ומרן בש"ע כאן ובסי' ער"ה שכתבו סתמא שמוציאין מיד המחזיק ולא חלקו בין משכנתא באתרא דמסלקי ללא מסלקי וכמ"ש הב"ח והש"ך ולזה הסכים הרמ"א שם בה' זכיה מהפקר סי' ט':
ולענין הלכה למעשה בשטר משכנתא באתרא דמסלקי אם מחל החוב ללוה והחזיר לו שטר המשכנתא משמע דלכ"ע מהני מחילה שהרי לא השאיר לו המלוה שום זכות דאעפ"י דעד השתא היה הקרקע מוחזק בידו והיה אוכל פירות כיון דהשתא הדר שטרא למאריה ומחל החוב קרקע ממילא ברשותא דמאריה קאי: אמנם כשמכר השטר משכנת' שבידו לאחר בכתיבה ומסירה והורידו ללוקח תוך השדה לדעת הראב"ד בשם ר"י בן מרן הלוי ולדעת הריטב"א שהביא הנ"י בפ' מ"ש והביא דבריו מרן ב"י בסי' ס"ו סכ"ט לא מהני מחילתו אפי' באתרא דמסלקי דהו"ל כאלו הלוקח גבוי ותפוס בדמי החוב ולא מצי מחיל כיון דביד המלוה שטרי המשכנתא וירד לתוכה והחזיק בה אמנם לדעת הר"י ן' מיגאש והרא"ש והטור סי' ס"ו סכ"ט מהני מחילה שפיר כשאר שטרי חוב דעלמא דאין כח בחזקה זו שירד הלוקח כלום הואיל ומצי לסלוקי הלוה למלוה בזוזי ואין כאן זכיה למלוה בגוף הקרקע וכיון שכן דמספקא מוקמינן ארעא בחזקת מאריה קמא ועיין בתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקע"ב וביאר מרן ב"י סי' כ"ט סי"ג ובתשו' מהרשד"ם סי' רצ"ה ובהר"ב מש"ל פט"ו מה' טוען הי"א ובמ"ש אנן יד עניי לעיל:
ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות ח"ב סי' תרכ"ז ואם הוא באתרא דלא מסלקי משמע מדברי הר"י ן' מיגש ז"ל דלא מהני מחילה דכל כה"ג הו"ל כגבוי ותפוס בו הלוקח ובזה כ"ע מודו דל"מ מחילת המלוה אלא שמדברי הר"ן דפ' השולח משמע דאף בזה מהני מחילתו של מלוה ואולי לא כתב הר"ן ז"ל דמהני מחילת המלוה אפי' באתרא דל"מ אלא כשהמשכנ' ביד המלוה עצמו ושטרי המשכנתא בידו וכשמחל החוב מסר שטרי המשכנתא ביד הלוה או קרען בפניו וקמ"ל דאפי' לא ירד עדין הלוה תוך הקרקע מהני לשון מחילה ולא מצי הדר ביה המלוה כיון שאין גוף המשכונה קנוי לו למלוה לגמרי מדר"י כמשכון מטלטלין וכמ"ש הש"ך סי' רע"ח סק"ז הלכך מהני ביה לשון מחילה ואין צריך קנין. אמנם כשמכר המלוה שטר המשכנתא לאחר וירד והחזיק בקרקע אפשר דאף הר"ן אזיל ומודה דכיון דשטרי המשכ' מסורים ביד הלוקח והחזיק בקרקע אפי' שאינו קנוי לגמרי מ"מ קצת קנין אית ליה ביה לענין שמיטה ולענין בכור ואלים שעבודו ע"י השטר שבידו וכגבוי ותפוס בו דמי וכל כה"ג לא מהני מחילה כדמשמע מדברי הר"י ן' מיגש ז"ל וכיון שהר"ן ז"ל לא החליט הדבר אלא כתב דבריו בלשון משמע ומדברי הר"י ן' מיגש נר' דלא מהני מחילה כזו שהיא ביד הלוקח נראה דאפושי פלוגתא לא מפשינן והדין נותן שלא תהני מחילתו של מלוה בכל כ"הג שכבר מכר ומסר ביד אחר והחזיקו בקרקע והוא באתרא דלא מסלקי אמנם כשהיא ביד המלוה בעצמו ומחל ללוה חובו והחזיר או קרע שטרי המשכונא יש לסמוך על משמעות הר"ן ז"ל דכל כה"ג מהני מחילה בדברים בעלמא כנלע"ד ובגר שמת והניח משכון קרקע באתרא דל"מ ובא אחר והחזיק בו לכ"ע מוציאין מידו וכמו שהסכים הרב מח"א ז"ל בסי' ט' מה' זכיה מהפקר:

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה