שורשי הים על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק מאיו
פרק ו · הלכה ג
שורש מגרש ע"י שליח הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו. הנה הטור ז"ל בסי' קמ"א כשהביא דין המגרש ע"י שליח כתב וז"ל ואם הבעל רך בשני' טוב להצריך לדקדק אחריו אם הביא סימנים כשעושה שליח שאין קטן עושה שליח עכ"ל עיין במ"ש הרב מש"ל על דבריו כאן בפ"ו מה' גרושי' ה"ג ונסתפק הרב שם אם יכול אדם לגרש קודם שיחולו הקדושין כגון מי שקידש לזמן וקודם הגעת זמן הקידושין הוא כותב לה את הגט לגרשה לאחר זמן שיחולו הקדושין ותוך דבריו הביא דברי התוספו' ז"ל ביבמות דנ"ב ע"ב שכתבו דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל יכול אדם לכתוב גט לאשתו קוד' קדו' ולפ"ז לדידן יכול לכתוב קודם זמן הגעת קידושין כיון דלא הוי מחוסר מעשה אלא זמן וכל כי האי לא חשיבי דשלב"ל כמו שהכריח הוא ז"ל בפ"ד מה' אישות ד"ז וכיון דמצי לקדש לאחר שיגדיל מצי לגרש ג"כ ועפ"ז ישב דברי הטור הנז"ל שהצריך בדיקה לקטן המגרש וישב ג"כ דבריו שבסי' קל"ב לענין הכותב גט קודם קדושין שכתב דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דהוי גט דמאי נ"מ לדידן כיון דלא קי"ל הכי יע"ש.
ודרך אגב עמדתי על דברי התוס' הללו דביבמות שהכריחו דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל הגט גט ממה שמצינו לענין גט שחרור עבד דמהני קודם שיקחנו לזה המ"ד גט אשה וגט שחרור ילפי מהדדי לה לה מאשה ולא ידעתי למה לא הכריחו כן מקדושין דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל יכול לקדש לאחר שאשתחרר או שתשתחרר אף שעכשיו אינה יכולה לקדש וקידושין וגרושין שוין הם דאתקש הוייה ליציאה ועיין בדברי מרן ב"י בסימן קל"ב והמגיה בס' מש"ל כתב שיש מחלוקת בין רבינו והתוס' ז"ל דלדעת רבינו טעם פיסול הגט כשכותב אותו קודם הקדו' הוא מפני שלא נכתב לשם גרושים, ולדעת התוס' משום דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ועל פ"ז יצא לדון בדבר חדש דלמ"ד דלא בעינן שליחו' בכתיבה יכול אדם לגרש בגט שנכתב קודם קדושין ע"י שליח כיון דלא בעינן שליחות לכתיבתו לא כן לטעם רבינו ז"ל יע"ש וק' טובא דא"כ אמאי קאמרי בגמ' דלאשה דעלמ' אם אמר לסופר קודם קדושין שיכתוב לה גט לכשישאנה אגרשנ' דלא מהני ואמאי לא מהני כיון דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט ושפיר יכול לכותבו ע"י שליח, ולפי דברי הרב המגיה ז"ל צריך לידחק דמיירי שאמר לסופר לכתוב הגט ולגרשה בו הסופר והעיקר חסר, גם כיון דלדברי התוס' והרא"ש שכתבו הטעם דלא מהני הוא משו' דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח היאך הפה יכול' לדבר דלמ"ד בכתיבה לא בעינן שליחות והבעל מגרשה באותו גט דמהני ס"ס הרי נכתב הגט הזה בזמן דאפילו כתבו הבעל לא מהני כ"ש כשכתבו אחר באופן שדברי הרב הנז' לא יכולתי להולמן.
עוד כתב הרב מש"ל ז"ל וז"ל שוב ראיתי דהא דכתיבנא ליתא משום דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום אינה צריכה גט בתוך ל' דהא קי"ל דבין היא בין הוא יכולים לחזור ואם לא חזר בו בפי' ונתן לה גט אין לך חזרה גדולה מזו וכן מה שרצינו ליישב דברי הטור בבדיק' קטן וכתבנו דמיירי שקי' בעודו קטן לאחר שיגדיל הא ליתא דהא כל זמן שלא הגדיל אין צורך לגט אלא בחזרה בעלמא יע"ש ועיין בס' נאות יעקב להרב כמוהריט"א נר"ו סס"ד דל"ז ע"ד ד"ה וראיתי שכתב וז"ל ואעפ"י שאיני כדאי להשיב על דבריו יש לחקור מנ"ל להרב דאם נתן גט דהוי חזרה דכיון דלא חזר בפי' אפשר שרוצה בקיומן של קדושין ומה שנותן גט הוא כדי להחזיקה במגורשת ונ"מ לאוסרה לכהונ' ולאוס' על אחיו משום גרושת אחיו דכל היכא דאפ' לו' דאין כונתו לחזור בו כיון דלא חזר בו בפי' אמרינן והביא דברי הרא"ש והר"ן והרשב"א בר"פ האומר דקדושין גבי המקד' לאחר ל' ובא אחר וקדשה בתוך ל' ודברי הירושלמי שהביאו הם ז"ל וכתבו דקבלת קדושין מאחר לאו חזרה בפי' הוא אלא כונת האשה שאם יבוטלו קדושין הא' תחולו קדושין הב' יע"ש.
והנה מדברי הירושלמי והראשוני' הללו ל"ק לדברי הרב מש"ל ז"ל דהתם איכא טעמא למה שפשטה ידה וקיבלה קדושין כמ"ש הם ז"ל לומר שאם ימות או יגרש הא' שתהא מקודשת לב' כיע"ש, אבל הכא במגרש לאחר שיחולו הקידושין משמע ליה להרב מש"ל ז"ל דאין סברא לומר שמה שנותן גט הוא להחזיקה במגורשת ולאוסרה לכהונה דודאי כיון דלא נישאת לו אין כוונתו לצעורה בגט זה, ועיין במ"ש הטור ח"מ סי' ט"ל סכ"ג דלמאן דפסק כאביי דעידיו בחותמיו זכין לו למפר' משעת חתימה כשמסר לו השטר אפי' אם מכרו או נתנו לקרקע לאחר קודם מסירה כל שאחר מסר לראשון זכה משעת חתימת השטר ולא אמרי' כיון דמכר או נתן לאחר חזר בו מהשטר הראשון ועיין בב"י שם שכתב דיש חולקים בזה וא"כ זו ראייה לומר דאין זו חזרה ואפשר לחלק בין קדושי אשה למכר ומתנה וכעת צ"ע.
עוד כתב הרב המגיה בס' מש"ל וז"ל ובענין קדושין על תנאי נותן לה גט מעכשיו ולא חיישינן לשמא אתה מצריכ' כרוז לכהונ' דלא חששו להכי אלא באשה הבאה ממ"ה ואמרה מת בעלה ואח"כ מת בנה שלפי דבריה אינה צריכה חליצה וכי חיישינן לומר ששקר היא אומרת ומצרכינן לה חליצה איכא למיחש ג"כ שאמת היא אומרת ואי חולצת ולמחר יתאמת דבריה אתה מצריכה כרוז לכהונה אבל בשאר תנאים דעלמא לא חיישינן שמא לא יתקיים התנאי ואתה מצריכה כרוז לכהונה ומאותה סוגייא דפ' החולץ דמ"א גבי חליצה מעוברת לא משמע הכי וכעת צריך ישוב ע"ש עלה ונסתפק המ"ל אם בקדו' דע"מ שתעשה דבר פ' שאינו יכול האיש לחזור כשהאשה מקיימת תנאה אם יכול לגרשה קודם קיום התנאי שעדין לא חלו הקדושין והביא דברי הרמ"ה בא"ה סימן ל"ח לענין חליצה דיכול לחלוץ קודם קיום התנאי (ה)[ד]קדושין ותמה עליו מדברי התוס' דר"פ החולץ שכתבו דלר"ל חליצת מעוברת אפי' אחר שהפילה לא מהני משו' דבשעת החליצה לא היינו יודעין אם היה הולד של קיימא או לא ושוב העלה שלדברי הנ"י ז"ל ניחא יע"ש ולע"ד אף לדברי התוס' י"ל דשאני חליצת מעוברת שאין מציאות בעולם לידע השתא בשעת החליצה דבר מה בבטן המלאה אבל בשאר תנאים דעלמא יכול הדבר להתברר השתא בשיאמר אין או לאו.