אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק מאיו

פרק טו · הלכה ג

הלכה ב

שורש דין גוי ועבד הבא על בת ישראל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. כדאיתא בפ' החולץ דמ"ה ע"ב ואם ילדה בת מהגוי אם היא כשרה לכהונה אמרינן התם דכולהו אמוראי מודו דהולד פגום לכהונה ק"ו מאלמנה יע"ש וכתב הרי"ף שם בדתי"ח דלדידיה מספ"ל לענין הלכה אי הולד פגום לכהונה מדחזינן דקאמר תלמודא סתמא והל' גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ולא קאמר דפגום לכהונה יע"ש ושמעתי מקשי' הוא ניהו מורינו הרב מוהר"י אלבעלי הי"ו דאמאי לא פשיטא ליה להרי"ף דהולד פגום לכהונה מאותה ששנינו בפ' אד"מ דל"ב ע"א הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לויים וישראלים המשיאין לכהונה ופי' רש"י המיוחסין וראויין להשיא בנותיהן לכהונה ובגמ' אמרי' עלה הכל לאתויי מאי לאתויי גר ודעת הרי"ף ז"ל דהיינו גר שאמו מישראל כמ"ש שם בהלכו' יע"ש ומדקתני סיפא שאינו כשר לדון דיני נפשות דבעינן שיהיו משיאין לכהונ' שמעינן שהוא פגום לכהונה ומהאי טעמא אינו כשר לדון דיני נפשות גר זה שאמו מישראל ואביו גוי דליכא למימר דמה שכתב הרי"ף ז"ל דגר זה אמו מישראל לאו למימר שאביו גוי הוא אלא שאביו גר הוא ומה"ט אינו דן דיני נפשות דגרע מגוי הבא על בת ישראל דכשאביו גר הרי הוא מיוחס אחר אביו וכיון דאביו הוא גר ובא מטיפה שאינה כשירה להכי הוא פגום לכהונה אבל כשאביו הוא גוי ואמו ישראלית שאינו מתייחס אחר אביו אלא אחר אמו מספ"ל להרי"ף דאפש' שיהיה כשר לכהונ' הא לית' דבאביו גר ואמו ישראלית פשיטא לן דכשר לכהונה כמו ששנינו בפ' עשרה יוחסין ר"א ב"י אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה וקי"ל הלכתא הכי וכיון שכן אי אפשר לפרושי כלל שמ"ש הרי"ף ז"ל דגר זה אמו ישראלית דהיינו לומר שאביו הוא גר דא"כ הרי הוא מהמשיאין לכהונה אלא ודאי דבאביו גוי קאמר וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דתפשוט ליה להרי"ף דגוי הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה אלו דבריו נר"ו:
ואנכי לא ידעתי למה זה תלה הרב תלונותיו על הרי"ף דאטו לדידן מי ניחא ההיא מתני' דהא הלכתא רווחת בידינו דגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה וכמו ששנינו בפ' עשרה יוחסין דע"ז ע"א ר"א ב"י אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה וקי"ל כוותיה והכא קתני ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לויים וישראלים המשיאין לכהונה ופרש"י ז"ל המיוחסין וראויין להשיא בנותיהם לכהונה והשתא כיון דגר שנשא בת ישראל בתו ראויה לכהונה אמאי ממעטינן גר מלדון דיני נפשות כיון שראויה בתו לכהונה כשנשא בת ישראל ושוב ראיתי דהא ל"ק דאיכא לפרושי מתני' מהמשיאין לכהונה היינו שאם היו כהנים ולויים וישראלים הללו נקבות שיהיו ראויות לכהונ' ולמעט שלא יהיו חללי' וממזרי' ומינה ממעטינן גר שאמו נכרית כיון שאם היה בת לא היתה ראויה לכהונה וזה נר' שהבינו התוס' ז"ל בפ' החול' דמ"ה ע"ב ד"ה כיון בפי' התוספתא דקתני אין מעמידין מלך אלא מהמשיאין לכהונה יע"ש מיהו לפי מה שפירש הרי"ף למתני' דמיירי בגר שאמו ישראלית קשיא ליה שפיר להרב נר"ו דאף אם נפרש דהמשיאין לכהונה דקאמר תנא דמתני' היינו כדאמרן אכתי תקשי ליה אמאי לא פשיט מינה דגוי ועבד הבא על בת ישר' הולד כשר לכהונה:
ולע"ד נראה הדבר מבואר דליכא למפשט ממתני' כלל להאי מלתא דמספקא ליה להרי"ף ז"ל דהאי טעמא דקתני תנא דמתני' דבעי' לדיני נפשות ראויין להשיא לכהונה לא קאי אגר אלא אכהנים ולויים וישראלים הוא דקאי שאם הן חללים או ממזרים פסולין לדון דיני נפשות אבל גר עיקר טעמא לאו משום פיסול כהונה הוא אלא משום דאתי מטיפה שאינה כשירה וכדקאמ' תלמוד' התם בצריכות' דתרי מתניתא חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר ומה"ט הוא דפסיל גר לדיני נפשות אפילו שיהיה ראוי להשיא לכהונה דלאו ונשאו איתך קרי' ביה וראיה לדבר שהרי סומא באחד מעיניו פסול לדיני נפשות אעפ"י שהוא מהמשיאין לכהונה משום דבעינן שיהיו מנוקי' מכל מום ועיין למרן כ"מ פ"ב מה' סנהדרין ה"ט ד"ה משא"כ יע"ש:

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה