שומר אמונים· רבי יוסף אירגס
ויכוח ראשון
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים. כי אם לשמוע את דבר ה' אז יחלק העם ישראל לשתי כתות. זאת אומרת כי התורה כולה תובן הפשוטה לבד ומכחיש היות בה שום פנימיות רק הנגלה ממנה עם השרשים המקובלים לרז"ל בביאורה וזה חיוב כל האדם מספר ימי חייו אשר נתן לו האלקים לדרוש ולחקור הויות אביי ורבא והדינים שבתלמוד ובפוסקים כדי לשמור ולעשות ולקיים כל מצותיה וזאת אומרת כי מלבד הנגלה בפשט התורה עוד יש פנימיות נסתר בתוכיות מצותיה ובפרטי סיפוריה שתכלית הידיעה היא לדעת אותם הסודות שעליהם אמר דוד המלך ע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ויהי כי החל האדם לרוב ותשחת הארץ מפני הערוב. ובלבול של שתי הדעות האלה. כי כולם מתאמצים אלה נוכח אלה וכל אחד מכריז ואומר שהאמת אתו הנה זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו מכל דברי ארצה לא תפילו:
ואחר שארכו הימים במחלוקת זה בין החכמים קם הנשיא זכריהו בן יברכיהו וכה אמר להם אל נא תהי מריבה ביניכם שמעו עצתי ותחי נפשכם קחו לכם איש אחד מכל כת ויטענו לפנינו טענותיהם ואזי מתוך הויכוח יתברר האמת עם מי מהצדדים ודעות. ומי הוא זה הקוצץ בנטיעות. ואם לי ולקולי תשמעו יעמוד שאלתיאל מצד התלמודיים. כי הוא איש נבון לחש ומלא רוח חכמה ומדע ומצד המקובלים הנה יהוידע החכם כלכל ודרדע ויענו כל העם אשר בשער ויאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות:
ויען שאלתיאל ויאמר לא יתכן לעשות ויכוח זה יען כל דברי המקובלים מיוסדים על אמונתם בחכמים ההם שקראום בשם מקובלים ואין שום שכל וסברא ולא דעת ישרה שיוכל לחלוק עליהם כי לא יקבלו את דבריו ולא יכנסו באזניהם וא"כ איפוא מה תועלת יש להתוכח עמהם:
יהוידע אמת הוא כי יסוד הקבלה היא אמונת החכמים הקדמונים אשר נתאמתה אצלנו חכמתם וחסידותם והשתלשלות קבלתם. אבל לא מפני זה נמנע עצמינו מלדרוש ולחקור ולהקשות על דבריהם ועל עיקרי הקדמותיהם ואדרבא דרכנו הוא לפלפל בלשונות המקובלים כמו שאנו מפלפלים בהלכה:
שאלתיאל א"כ הוא הנני מוכן לויכוח זה. כי באמת חשקה נפשי מאוד לישא וליתן עם המקובלים ולחקור על יסודותיהם כדי לראות על מה הטבעו אדניהם ועתה אם תרשני לומר לפניך ספקותי. אתחיל לסדר טענותי וקושיותי:
יהוידע הרשות נתונה לך בתנאי שכל דבר שלא תמצא מקום להכחישו ולחלוק עליו שתודה ותגזור על אמיתותו וכן כל דבר שנוכיח שהוא פשוטן של דברי רז"ל בעלי התלמוד שלא תתעקש לפרש דבריהם בפירושים זרים ובלתי מתיישבים על פשטן של דבריהם ז"ל ואם ככה תעשה מובטח אני שיהיו ההקדמות המקובלות בפיך כדבש למתוק ותמצא אמיתותם במקרא בתלמוד ובמדרשים:
שאלתיאל לא אטה ימין ושמאל מכל מה שאמרת והנה קודם כל דבר אנכי אדרוש ממך מנין לכם שיש סודות וסתרים בתורה כי המפורסם באומתנו הוא שהתורה עם פירושה האמיתי קבלה משה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו' עד חכמי ישראל הקדמונים שכתבו זה הפי' המקובל בתלמוד בבלי וירושלמי ספרא וספרי ותוס' ומכילתא ולהם אנו שומעים וסומכים על דבריהם ומי שאינו מאמין להם אינו בכלל עם הקדש אמנם שיהיה בתורה פנימיות וסודות כמו שהמקובלים אומרים היכא כתיבא בגמ':
יהוידע כן אמרו במסכת פסחים (דף קיט) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי נינהו סתרי תורה ובמסכת חגיגה (דף י"ג) אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים שר חמשים וכו' הרי בפירוש שיש סתרים לתורה והיו ידועים לרבותינו ז"ל בקבלה והן הם מעשה בראשית ומעשה מרכבה וספר יצירה כמו שכתב שם רש"י זלה"ה ועליהם שנו בפ"ב דחגיגה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו והתו' כתבו שם בשם ר"ת דמעשה בראשית הוא שם של מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו עכ"ל. והנה אופן מצאנו שם מ"ב אותיות מן הכתוב וענינו וסגולתו תמצאנו בין המקובלים במסורת והרמב"ן בביאורו על התורה כתב וז"ל מעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות ולא יודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד מרע"ה מפי הגבורה ויודעיו חייבים להסתיר אותו עכ"ל והריטב"א הובאו דבריו בעין ישראל מסכת סוכה פ"ב כתב וז"ל דבר גדול מעשה מרכבה פי' המרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת וכו' וע"ש פי' הרשב"א ג"כ. והכלל העולה מדברי כלם הוא שמעשה בראשית ומעשה מרכבה הם סתרי התורה וחכמת האלהות המקובלת עד מרע"ה מפי הגבורה וכן מה שכ' בס' יצירה הנמצא אצלנו בדפוס וכבר ידעת כמה רב גוברייהו דהני רבוותא בתלמוד כי כל בית ישראל נשען על פירושם. עוד מצינו לרז"ל במדרש רבה פרשה חקת אמר ר' יוסי בר חנינא אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חקה עכ"ל וכיון דפרה אדומה לבדה לאחרים חקה מוכח דטעמי שאר מצות גילה אותם מרע"ה לאחרים. והנה כל האמור הוא ענין חכמת הקבלה כי היא ביאור סתרי התורה וטעמי המצות וסודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה אשר באו לידינו בקבלה מרבותינו עד מפי חכמי ישראל הקדמונים בעלי התלמוד:
שאלתיאל יפה אמרת והוכחת במישור שיש לתורה סודות וסתרים ושהיו ידועים לרז"ל שקראו אותם מעשה בראשית ומעשה מרכבה אבל לא מפני זה יוכרח להאמין שדעות המקובלים היו אותם הסודות וסתרי תורה כי הלא הרמב"ם ז"ל חכם גדול ובקי בכל התלמוד היה והוא ביאר לנו בידו החזקה בארבעה פרקיו הראשונים מה הוא מעשה מרכבה ומעשה בראשית:
יהוידע אילו היה אומר הרמב"ם ז"ל שפירושו מקובל בידו מרבותיו אזי היינו מסתפקים אל מי מקדושים נפנה אם אל קבלת הרמב"ם או אל קבלת המקובלים המסכמת עם פירוש רש"י ותוספות ושאר המפרשים הנז' אבל כיון שהרמב"ם לא פי' כן מפי הקבלה כי אם משיקול דעתו וכמו שהוא עצמו הודה בהקדמת ח"ג מהמורה ואמר כי מה שהוא מבאר ממעשה מרכבה ומעשה בראשית וסתרי תורה לא קיבל מה שאמר בזה ממלמד ולא באה אליו הנבואה אלא הכל הוא משיקול דעתו וסברתו ולפיכך אפשר שלא יהיה כך ויהיה הענין חלופו ותהיה הכוונה דבר אחר עכת"ד. א"כ איכה נתפוס בספק שהוא פירושו של הרמב"ם ונניח את הודאי שהוא פירוש המקובלים שהורישוהו לנו בתורת עדות שקבלוהו מרבותיהם עד התנאים ועוד שפירושו של הרמב"ם דחוי הוא שכל המפרשים דחוהו בשתי ידים. הר"ן ז"ל כתב וז"ל והרמב"ם כתב מה שרצה והלואי שלא נכתב עכ"ל והביאו הרב בעל כסף משנה בפ"ד מהלכו' יסודי התורה ע"ש והחכם הפלוסוף רבי שם טוב בר' שם טוב בספרו עין הקורא מ"א אחר שהאריך בטענות נגד הרמב"ם אמר וז"ל ויש לר"מ על זה טענות חלושות מזוייפות כי מיום גלות הארץ לא נמצא בישראל איש רבני חכם ונבון בענינים האלה כמו אריסט"ו. ואשר הביא אל הרמב"ם ז"ל לחשוב מחשבות רק רע כל היום הוא חשבו כי אין שם חכמה אחרת זולת חכמת אלה האנשים זה הביאו אל מה שאמר כי מרכבת יחזקאל וישעיהו אשר חוייבנו עליה ההסתר איננה דבר זולת חלק קטן מחכמת אריסטו וזה גלוי למי שהפליג העיון בספר המורה בכל פרקיו ומאמריו מלה במלה והסתכל לדעת חכמת אלה האנשים עד שהוא מבואר כי כל מה שהשיג יחזקאל ע"ה ידוע לרוב חכמי הנוצרים והישמעאלים והיונים ידיעה יותר חשובה ונקיה מהטעות לפי דעתו מידיעת יחזקאל ע"ה וזה מבואר למי שהבין הנרצה אצל רמז"ל אומרו ואשמע את קול כנפיהם כי בעבור כבודו אמרתי לא אזכרנו וכו' ע"ש שהאריך גם החכם הפלוסוף בעל ספר דרך אמונה בש"כ מ"א. והחכם הפלוסוף ר' חסדאי בספרו אור ה' מ"ד דרוש י'. והחכם הפלוסוף בעל ס' תהלה לדוד ח"ג פ"א והחכם הפלוסוף בעל ס' נוה שלום במ"ד פ"א מהדרוש השני ובמאמר ה' פרק ה' כלם כתבו שאי אפשר לומר דחכמת הטבע וחכמת האלהות של אריסטו יהיה המכוון לרז"ל במעשה בראשית ומעשה מרכבה כמו שסובר הרמב"ם והוכיחו כן מתוך מאמרי רז"ל אבל המכוון במעשה בראשית ומעשה מרכבה הם ענינים שלא יושגו מדרך החקירה רק מצד חכמת הקבלה ליראי ה' ולחושבי שמו חכמי האמת ובעלי התורה אשר בה וממנה יצאו כל השלמיות האלה וזולתם והראיה כי חכם טבעי מחכמי האמת לא עלה למדרגת בריאה מחודשת בסידור הטבעי. ורבא ברא עגלה ור' זירא ברא גברא ע"י ס' יצירה הידוע וכו' זהו תורף דבריהם ובאמת כי רבו מהרבה המלעיגים על פירושו של הרמב"ם במרכבת יחזקאל ועל טעמי המצות שכתב במורה וכתבו עליו כי מי יתן החרש יחריש ולכן אין לנו להשגיח על דבריו בענין זה:
שאלתיאל ודלמא סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה אינם לא כדברי זה ולא כדברי זה לא כדעת הרמב"ם הסובר שדעות נביאנו וחכמי תורתינו הם דעות אריסטו וגם לא כדעת המקובלים אלא נשכחו ונאבדו ממנו באורך הגלות:
יהוידע גם זו טענה בטלה היא שהרי ספר יצירה וס' הבהיר ופירקי היכלות וס' הזוהר שהם חבורי התנאים שחוברו על סתרי התורה הנה הנם בידינו במסורת מפי המקובלי' וגם כת המתפלספים מבני עמנו מודים שהם חיבורי התנאי' וכמ"ש הכוזרי במ"ד סי' נ"ה שהבי' שם קצת לשונות מס' יצירה ויחסו לאאע"ה ובמאמר ג' סי' ס"ה הזכיר ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג ואמר שהוא חיבר ס' היכלות והכרת פנים ומעשה מרכבה כי ידע סודותיהם עד שהיה ראוי ממדרג' קרובה לנבואה עכ"ל גם הר"ר חסדאי הזכיר ס' יצירה בספרו אור ה' וייחסו גם הוא לאאע"ה. והראב"ע הזכיר ס' היכלות בפ' כי תשא ובכמה מקומות והר"מ נרבוני הביאו הרש"ט בפי' המורה ח"א פרק כ"ב הזכיר ס' הבהיר לרז"ל. ובעל ס' דרך אמונה במ"כ ש"ג אחר שהאריך להוכיח דרז"ל היו בקיאים בכל החכמות כתב וז"ל ובחכמת האלהות האמיתות חברו חיבורים עצומים וספרים כגון ס' היכלות וספרי שיעור קומה וס' הבהיר בהם חכמת אלהות לא יערכנה זהב ולא יכילנה שכל שום חוקר עכ"ל. גם הר"י אלבו בס' העיקרים מ"ב סוף פ"ט הזכיר ס' הזוהר והזהיר שלא לקרוא בו ובשאר ספרי המקובלים כ"א מפי חכם מקובל כי חכמה זו נקראת קבלה שהיא כשמה עכ"ל:
ועוד הרי מצינו שבימי הגאונים לא נשכחו ולא נאבדו סתרי התורה כי הרמב"ן כתב בפ' בראשית על פ' זה ספר תולדות אדם וז"ל כתב רב שרירא גאון שמסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ספר תלדות אדם ומקצתן בסדר פסוק שלאחריו זכר ונקבה בראם ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך וכו' הרי שבימי רב שרירא גאון היו ידועים סתרי התורה ורזין וגם רבינו האי גאון כתב תשובות בסתרי תורה לרב פלטוי גאון ורב אחאי גאון עשה ספר העיון וספר היחוד ומקצת דבריהם תמצא בס' האמונות לרש"ט ובס' הפרדס לרמ"ק ז"ל וכן תמצא שם לשונות מכמה גאונים שכתבו בסודות הקבלה:
ועוד אחרי הגאונים נמצאו כמה ספרים מרבנים מפורסמים בישראל גדול שמם שהעידו שהיו בידם סתרי התורה בקבלה כגון הראב"ד בפירושו לס' יצירה כתב בהקדמה וז"ל אבל הדברים האלה וסודותיהם כלם כבר רמזתים לך מפה אל פה ולכן שמתי בדעתי להועילך להאיר עיניך במעט קט ממה שקבלתי בסתרי הספר הקדש הזה עכ"ל. גם הרמב"ן בספריו העיד על עצמו שקבל סתרי התורה מרבותיו ועיין ג"כ בהקדמת פירושו על התורה גם הרשב"א היו בידו סתרי התורה בקבלה כמ"ש בתשובה סימן תכ"ג בענין פי' הפסוק כי ששת ימים עשה ה' וגו' וז"ל לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה מבעלי החכמה כי יש בזה באמת סוד עמוק מאוד אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות ויום השביעי כאחד מהם ונרמז בזכור את יום השבת ודברי התורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלקים לכתוב עניינים נגלה ונסתר אומרים ורומזים אשרי מי שזכהו השי"ת לעמוד בסודם המקודש שהם כוללין ההראל והמקדש וכו' ואשר אמרת במה שקבעו בתפלה לומר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ולא תקנו לומר אלקי השמים ואלקי הארץ וכן במה שסמכו לזה הגדול הגבור והנורא באמת יש לזה עיקר גדול בענין התפלה וכוונותיה למי שחננו השי"ת לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית וכו' והסוד בגדול גבור ונורא נורא מאד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו וכ"ש שיכתוב בספר עניינו עכ"ל הרשב"א ועיין ג"כ בסי' צ"ד. גם ספר קבלת דר"א מגרמיזא ורבינו יהודה החסיד והרוקח וספר ברית מנוחה וס' הקנה וספר הפליאה וספר התמונה. וכמה חיבורים אחרים מכמה חכמים וקדושים ילאה האדם לספרם אשר כלם מודים ומעידים שהסתרים ההם מקובלים בידיהם מרבותיהם באופן שלא יסופק כלל שנשארו בידינו דעות נביאנו וסתרי התורה:
שאלתיאל א"כ איפוא שהגאונים והבאים אחריהם היתה בידם קבלה מסתרי התורה בעיני יפלא איך לא הגיעו הדברים אל אזן הרמב"ם ז"ל אשר כל סתום לא עממוהו וכן אם אמת הוא דספר יצירה וספר הבהיר ופרקי היכלות וספר הזוהר הם חיבורי התנאים איך לא ראה אותם הרמב"ם ז"ל ולא הזכיר את דבריהם בספריו כלל:
יהוידע אין להפליא אם נעלמו מעיני הרמב"ם ז"ל כי לאו כל אדם זוכה לכל החכמות הלא תראה כי שם בן י"ב אותיות וכן שם מ"ב עם היות שהוזכרו בתלמוד מסכת קדושין (דף ע"א) והפליגו שם במעלת מי שיודע שם מ"ב הנזכר נעלם ענינם מהרמב"ם ז"ל עם כל חכמתו בתלמוד וכמו שהודה הוא בעצמו במורה ח"א פרק ס"ב. ואע"ג שיש קבלה עליו מרבינו האי גאון וכמ"ש הרשב"א סי' ר"ך מתשובותיו. עכ"ז לא הגיעו הדברים אל אזן הרמב"ם ז"ל:
ועוד אפשר שגם הרמב"ם ראה את ספר יצירה ושאר חיבורי התנאים והיו בעיניו כדברי ספר החתום כי בוודאי הגמור סתומים וחתומים הדברים אצל כל אדם שלא קבל פה אל פה המפתחות והתחלת החכמה ופוק חזי מ"ש הרמב"ן בסוף הקדמת פירושו על התורה וז"ל ואני הנני מביא בברית נאמנת היא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי תורה כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולתי מפי מקובל חכם לאזן מקבל מבין וכו' ע"ש וכ"ש וק"ו דברי ספר יצירה וספר הבהיר ופרקי היכלות וס' הזוהר שבודאי הגמור שלא יבין אותם כלל מי שהוא נעדר מהקבלה מפי חכם מקובל ולא עוד אלא כי מי שלא קבל מסורת החכמה הזאת (וכמו שהעיד על עצמו הרמב"ם שלא היה לו קבלה ממלמד על ביאור סתרי התורה) אם יקרא מ"ש בזוהר כמה דברים שמורים גשמית באלהות כגון גולגלתא שערא מצחא אודנין אנפין וכיוצא בלי ספק שיפער פיו לבלי חק נגד הספר ומחברו ואפי' אם יאומת אצלו שרשב"י הי' מחברו לא יקבל את דבריו תדע שהרי דבר פשוט אצלינו ונתבאר ג"כ בגמרא ובמדרשים בכמה מקומות שיש כח בשמות ובקמיעות לעשות פעולות ונפלאות וכדאמרינן בשבת יוצאין בקמיע מומחה וכן אמרו דמשה הרג את המצרי בשם וישעיה אמר שם אבלע בארזא וכשכרה דוד את השיתין כתב שם אחספא וזרקו לתהום וכאלה רבים בדברי רז"ל וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ר"ך והוא הרמב"ם ז"ל כיחש בזה, ולגלג הרבה על המאמין שיש כח בשמות לעשות שום פעולה כמו שתראה דבריו במורה ח"א סוף פס"א וס"ב הרי שלא הספיק לו עדות הגמרא המעידה על המעשים שנעשו בכח השמות. גם ידוע דרז"ל קבלו מציאת השדים ומעשה הכשפים כמפורסם בתלמוד ובמדרשים ועכ"ז הרמב"ם החליט שהם דברי הבל ותהו ואין בהם ממש ושכל המאמין שהן אמת ודבר חכמה אלא שהתורה אסרתן אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים וכמ"ש בסוף פי"א מהלכות ע"ז ע"ש ועם היות שמפרש בתורה ענין חרטומי מצרים ומה שעשו בלטיהם ובלהטיהם וענין בעלת אוב וכיוצא בכמה פסוקים המורים מציאותם עכ"ז חכמי המחקר הכחישו ובדו מלבם פירושים רחוקים וזרים על הפסוקים כדי שלא יחלוקו על דעותיהם ולא חששו לדברי רז"ל המבוארים בכמה מקומות על קיום מציאות השדים והכשפים מאחר שלפי דעתם א"א להיות דבר זה ועד"ז בכמה ענינים זו היא דרכם של חכמי המחקר ואנשי שיקול הדעת לא יקבלו דברי רז"ל היכא שהם מכחישים על מה שנתבאר להם על פי ההיקש השכלי ולכן אפשר דכיון שבספרים הנז' של התנאים יש כמה דברים שלפי שטחיות פשוטם הם זרים אל השכל האנושי או הם מכח הנמנע אצל מי שלא קבל המפתחות של הענינים ההם לכן לא השגיחו בספרים הנזכרים הגם שנתייחסו אל התנאים. כי כמו זר נחשבו אצלם להיותם נעדרים מהקבלה פה אל פה ומעתה אל תתמה אם הרמב"ם ז"ל לא הביא בספריו שום דבר מענין ספר יצירה וספר הבהיר ופירקי היכלות וספר הזוהר,:
ואם תרצה להאמין אל מה שנמצא כתוב בספרי האחרונים הנה גם הרמב"ם בסוף ימיו זכה לקבל זאת החכמה מפי מקובל כמ"ש אחד ממפרשי הרמב"ן בפ' בשלח וז"ל ור' יעקב זה הלך למצרים ומסר הקבלה להרמב"ם ז"ל ולרוב שמחתו בה היה משתבח בה לתלמידיו. אמנם לא זכה לזה עד קרוב לאחרית ימיו עכ"ל גם החכם מהר"י אברבנאל בספרו נחלת אבות סוף פ"ג כתב בזה הלשון וגם אני שמעתי שהרב הגדול המיימוני כתב באגרת שלו אלה הדברים בסוף ימי בא אלי אדם אחד ואמר לי דברים של טעם ואלולי שהייתי בסוף ימי ונתפשטו חבורי בעולם הייתי חוזר בי מדברים רבים שכתבתי בהם ואין ספק שדברי קבלה היו אשר שמע בסוף ימיו עכ"ל ומהר"ם אלשקר ז"ל בסוף ספר תשובותיו בהשגותיו להרש"ט כתב וז"ל ראיתי לכתוב כאן לשון רבינו הרב הרמב"ם ז"ל שכתב במגילת סתרים ששלח לתלמידו החשוב בענינים עמוקים וסודות נעלמים מהקבלה האמתית עיון ומעשה להראות לאיש הלזה כי כל דבריו לא בהשכל כתב רבינו הרב במגילה הנז' וז"ל ובחי' האהבה הנמרצת אשר נהייתה בינך וביני ובין אבותיך הקדושים כי רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות ולדעת תוכן אמיתתן כפי הכלל מצד החקירה הפלוסופית ובדרכי מופתיהם. ונראה שמה שהשיגו בלתי צודק עכ"פ. כי מה שנתבאר אצלם מהחכמה לא בא מופת על סותרו אלא שהם לא מצאו הדרכים המיוחדים בחקירת טבע כללי הנמצאות בזולת עמל שכלי אלא בדרכים הגיונים מטרידים השכל ומבלבלים אותו אך אצל חכמת הקבלה האמיתית דרכים מסוקלים מאבני המכשול נודעו בהם בקלות נמרץ כל מה שתפול תחת גבול ההשגה ובדרך זו דרכו הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידות ופעלו פעולות זרות יוצאות מהמנהג הטבעי ומקצת דרכים לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאות והותרו לי כל הספיקות שנסתפקתי בהם ונפתחו לפני דרכי המבוכות ונמסרו בידי מפתחות החכמה והביאור של כל נעלם ממני והנני משביעך שלא תגלה הסודות הדקות וההערות הנפלאות אלא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו ונקי במעשיו ונזדככו רעיוניו והלך בדרכי הלימוד והידיעה וכו' עד דע לך אחי כי השמות הקדושים רבו מלספור וכו' עכ"ד. הביטו וראו אם היה הולך בדרך הקבלה או לא עכ"ל מוהר"ם אלשקר ז"ל וזו המגילה היה נמצאת אתי בכתיבת יד וכתוב בה כל אותו לשון שהעתיק מוהר"ם אלשקר ודברים אחרים מחכמת קבלה וסוף דבר יהיה איך שיהיה אין אנו צריכין לעדות הרמב"ם על אמיתות חכמת הקבלה. כי יש לנו כמה וכמה עדים נאמנים חכמים וגדולים כמוהו שקבלוהו וחזקוהו ומסרוהו בידינו דור אחר דור והלא לא יהא אלא שהראב"ד והרוקח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א העידו על הקבלה המצויה בידינו שהיא מקובלת בידם עד למשה מפי הגבורה ככתוב בספריהם (וכמו שרמזתי לעיל סימן י"א) הלא יש די בעדותם והותר כי חלילה להעלות על הדעת שעמודי ההוראה הללו חכמים וקדושים כמפורסם יבדו מלבם בענין האלהות דברים שהחקירה האנושית לא תשפוט עליהם ויעידו שהדברים הללו הם קבלה בידם. כי דבר זה לא יעשה אפי' רשע שבישראל כ"ש וק"ו שבאמת רבו מהרבה חכמים המקובלים המעידים עליה:
ומלבד זה כל חכם לב ראה יראה כי כל התורה וספרי הנבואה ומאמרי רז"ל הם עידי ראיה על אמיתות דעות המקובלים שהרי הם מסכימים מאוד אהדדי. משא"כ דעות חכמי הפלוסופיא כי מלבד דהיא חכמה בדויה מעם אשר לא האמינו בתורת משה וכולה היא השערות בעלמא כמו שהעידו הם על עצמם ולכן בכל דור ודור התחלפו דעותיהם כי האחרונים חולקים על הראשונים עד שמה שחשבו הקדמונים שיש מופת על מציאותו שערו האחרונים שיש מופת על סותרו. וכבר הורה הרב המורה בח"ב פכ"ב על חולשת השגתם וז"ל אמנם כל מה שידבר בו אריסטו מגלגל הירח ולמעלה הוא כולו מדמות מחשבה וסברא מלבד קצת דברים כ"ש במה שיאמרוהו בסדר השכלים עכ"ל ובספר הכוזרי מ"ד סוף סי' כ"ה כתב וז"ל אמנם זכרתי לך ההתחלות האלה שלא תבהילך הפלוסופיא ותחשוב שאם תלך אחריה היית מניח לנפשך במופת הברור אבל התחלותם כלם לא יסבול אותם שכל ולא יכנסו תחת ההקשה. ועוד כי אין בין שנים מהם הסכמה וכו' ע"ש הנה גם א"א להשוות דעותיהם אל דעות רז"ל אשר ע"כ שואבי מימיה מבני עמנו הוצרכו לכסות פני המקרא כלימה בפירושים זרים על תורת ה' התמימה הלא תראה כי מפני היות אצלם מונח קיים שהמלאך הנבדל א"א שיתגשם כיחשו בראיית אברהם אבינו המלאכים באלוני ממרא ופירשו שהיה במראות הנבואה וכן ענין יעקב ויאבק איש עמו לא היה בהקיץ כ"א במראה הנבואה. וכן ענין בלעם ודברי האתון הכל היה במראה הנבואה (עיין במורה ח"ב פרק מ"ב) וכל אלה הדברים והפרושים הם סותרי הכתוב לא סתרי התורה ואסור לשומעם וכמ"ש הרב הגדול הרמב"ן בפ' וירא ע"ש שהאריך וכמו כן על מאמרי רז"ל ואגדותיהם המקובלות מפי הנביאים עושים להם צורות וכוונים בדברים בדויים כדי להסכימם עם דעותיהם וסברותיהם המיוסדות על חכמת הפלוסופים ולפעמים מניחים דברי רז"ל כפשוטם אך אומרים שאין להשגיח בהם שהם דברי יחיד. הגם שאנו לא מצאנו ולא ראינו ששום תנא או אמורא יחלוק עליו גם קצת מהם עושים הכרעות בדברי רז"ל באמרו שהוא מאמין בדברי פלוני הואיל שכך אמר אריסטו ואינו מאמין בדברי שכנגדו כיון שאפלטון סותרו ואין בשנים מהם הסכמה כי בא אחר ומכריע באופן אחר וכל אחד עושה תורה ואמונה לעצמו ושוקל בדעתו במה יאמין ובמה לא יאמין. הלזה תאמר שהם סתרי התורה שנתנו מפי הגבורה חלילה להאמין ככה:
שאלתיאל והלא גם בספרי המקובלים יש כמה דברים זרים ומנגדים אל השכל ואני שאלתי עליהם אל החכמים המקובלים ואין משיב לי דבר הגון מתיישב בלב איש חכם ולפעמים יגדל התימה ויתוספו קושיות אחרות על תשובתם יותר ממה שהיו בתחילה:
יהוידע אמת שיש דברים בחכמה הזאת שלא יבינם אלא המעמיק בתוכיות החכמה וכמ"ש בזוהר לאו כל מוחא ומוחא סביל דא אלא אינון חכימין קדישין. אמנם שאר רוב ענייני החכמה מובנים הם בלי שום זרות למאן דעייל ונפיק ואם יראו זרים ומנגדים בעיני מ' שלא עסק בחכמה הזאת אין זה אלא מפני חסרונו שלא קרא ולא שנה ההצעות הקודמות לה. כי בודאי שאיש כזה אף אם יהיה חכם ומעיין בעמקה של הלכה אם יקח בידו איזה ספר של קבלה לא יוכל להבין הדברים על בוריים וגם אם ישאל עליהם לא יוכלו לבארם לו ולהעמידו בהם על רגל אחד. כי צריך תחלה ללמוד החכמה כסדר הראוי ונכון ואם ירצה להקשות קודם שילמוד התחלותיה ועיקריה לא יבין מעולם ואין ענין זה נוהג דוקא בחכמת הקבלה אלא ה"ה בכל שאר החכמות וכמ"ש הרמב"ם במורה ח"א פל"ד דהמעיינים בחכמות בלי הצעות יתחדשו להם ספקות וקושיות שלא יוכלו להתירם וישארו בבהלה ובדעות מזוייפות ע"ש שהאריך ובהקדמת פירושו על המשניות הביא משל נאות וז"ל והנני נותן לך בו משל מבואר כגון שנשאל לאיש מאנשי חכמת הרפואה והחשבון והנגון ומהיר בחכמת הטבע ונבוב ומשכיל והוא נעור וריק מחכמת התשבורת וחכמת הכוכבים ונאמר לו מה אתה אומר באיש שהוא טוען שגוף השמש שאנו רואים כאילו היא עגולה קטנה ויאמר שהוא גוף כדור וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה וששים וששה פעם ושלשה שמיני פעם וכדור הארץ שבמדתה עשינו כל המדות האלה כדור שיש בהיקפו כ"ד אלף מיל ויהיה על הדרך הזה מגיע לדעת כמה מילין יש במדת גודל כדור השמש אין ספק שהאיש ההוא זך הרעיון אשר השכיל מן החכמות כל מה שאמרנו לא ימצא בנפשו מקום לקיים זאת האמונה וכל זה דבר רחוק בעיניו בלי מושג והטענה השכלית תבא לו בתחילת המחשבה שהטענה הזאת בטלה כי איך אפשר להיות האדם על מקום כפי זרת א' מן הארץ וידע שיעור גרם השמש והקפה ומדת שטחה עד אשר תהיה דעתו כוללת אותה כמו שהוא כולל מדת חלק מחלקי הארץ ועוד יאמר איך אפשר זה והנה גרם השמש בשמים בתכלית המרחק ואפי' ראיית גרם השמש על נכון א"א לנו ולא נשיגהו אלא זיוו בלבד ואיך יגיע האדם למעלה שיוכל למדוד אותו וידקדק אותו בשלשה שמיני פעם. זה דבר שוא שאין כמוהו ולא יהיה בלבו ספק על היות זאת הטענה בטנה ושלא תוכל להיות אבל כשירגיל נפשו בלימוד ספרי המדות וחכמת מה שהוא ראוי בתבנית הכדוריות וזולתם מן הערכים הנערכים זה לזה ויעתק משם אחר כן אל הספר המסודר בענין זה והדומה אליו ר"ל ספר תכונת הגלגלים הידוע ספר אלמגסט"י אז יתברר אצלו זאת הטענה ותשוב לו טענת אמת שאין בה ספק ושיש עליה מופת ולא יהיה אצלו הפרש בין שגוף השמש הוא כשיעור הזה או שהשמש היא מצויה וירגיל שכלו להאמין הדבר שהיה בתחלה מרחיק הרחקה גדולה ויאמין בו אמונה גמורה. הנה זה יוכל להיות ואנחנו לא הסכמנו על האיש ששאלנוהו זה הענין שיהיה חסר מן החכמות האחרות אבל שיהיה טוב השכל וזך הטבע וחכם. והשאלה אשר שאלנוהו משאלות הלמודים. שהיא מן המדרגה שיעלו בה לאלהית. ק"ו יהיה הענין במי שאין לו חכמה כלל ולא הרגיל נפשו בדרך מדרכי החכמות. אבל היה וטעו משכל אמו לשכל אשתו שנשאלהו שאלה משאלות האלהית. אין ספק שהם רחוקים בעיניו כרחוק השמים מן הארץ וקצר שכלו להבין דבר מהם וכו' ע"ש שהאריך עוד:
ואם כל זה הוא בחכמות האנושיות ק"ו בנו של ק"ו בחכמה נשגבה הזאת כי האיך יוכל מי שהוא נעור וריק ממנה להבין תכף ומיד דברים עמוקים כאלו ולכן אל תתמה אם ראית בספרי המקובלים דברים זרים אל דעתך ולא תחשוד החכמה והחכמים אשר נתאמתה חכמתם ובינתם ואתה לא הגעת אל קרסוליהם כי לבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים אפי' כמלא מחט סדקית ולכן הוי זהיר בגחלתן שמא תכוה אמנם אם תרצה להבין ולהעמיק בספרי המקובלים תלמוד עיקרי החכמה הזאת והקדמותיה בהדרגה ובסדר הראוי ואזי תעמוד על כוונתם ולא יהיו הדברים זרים בעיניך:
שאלתיאל התרעומות שלי איננו על הבנת פרטי הקבלה להיותם מכת הנמנע כי גם אנכי ידעתי שכל המתחיל ללמוד איזו חכמה יבואו לו ספיקות ובלבולים עד שלא יסבול שכלו בתחילת למודו. שהעניינים ההם יהיו אמתיים אבל על כללות דרכי הקבלה הוא שאמרתי שהם דברים זרים נגד השכל והסברא וכדי שיובנו דברי אפרש שיחתי לפניך. וקודם כל דבר אשאלך על כמה מחלוקות הנמצאות בין המקובלים בדברים עיקרים. והלא אם חכמה זו מקובלת בידם איך נמצא מחלוקת ביניהם:
יהוידע באמת כי אנכי לא מצאתי ולא ראיתי שנחלקו בספר יצירה ולא בס' הבהיר ופרקי היכלות וס' הזוהר לא בדברים עיקריים ולא בשום דבר אחר זולת בפירוש איזה פסוק נמצא מחלוקת בס' הזוהר בין תלמידי הרשב"י דזה מפרש הפסוק כפי הקדמה אחת וזה מפרשו עפ"י הקדמה אחרת ואלו ואלו דברי אלקים חיים הם כי שבעים פנים יש לתורה ואין מזה היזק לכללות החכמה כלל. ואם כוונתך היא על המחלוקת הנמצא בספרי המקובלים האחרונים הנה דבר זה אינו כדאי לשנספק אם מקובלת היא זאת החכמה אם לאו שהרי גם בדיני התלמוד רבו המחלוקת בין החכמים בין בתלמוד עצמו ובין בספרי הפוסקים ולא מפני זה נספק באמיתות קבלת התורה שבע"פ ונאמר שחכמי התלמוד בדו הדברים ההם מלבם ח"ו כי האומר כן נבדל מקהל ישראל:
והנה אנכי אגיד לך סיבת המחלוקות הנמצאות בין המקובלים האחרונים ואיך נתבטלה המחלוקת אחרי שזכינו אל כתבי הקדש של האר"י זלה"ה דע כי מחלוקת המקובלים התחילו אחר הרמב"ן זלה"ה והסיבה היתה לפי שמימי הגאונים עד הרמב"ן לא היו כותבים ענייני החכמה הזו בספרים כ"א ראשי פרקים וברמזים שלא יובנו רק למי שקבל המפתחות פה אל פה וכמו שתראה בסוף הקדמת הרמב"ן וגם בביאור למלת בראשית שפי' שהיא רמז לספירה הנקראת חכמה. וסיים דבריו בזה הלשון ואי אפשר להאריך בפירוש זה הענין במכתב והרמז רב הנזק כי יסברו בו סברות אין בהם אמת וכו' ע"ש וז"ל הרשב"א בתשובה סימן תכ"ג והסוד בגדול גבור ונורא נורא מאד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו וכ"ש שיכתוב בספר עניינו עכ"ל הרי שלא היו רוצים לפרש הענין במכתב וכיוצא בזה תמצא בשאר ספרי המקובלים הקדמונים שלא היו כותבים דבריהם בביאור כ"א ברמז ובהעלם גדול עד כי הקורא בהם א"א לו להנצל מידי ספק זולת מי שהיו בידו מסורת החכמה שקבלה פה אל פה ולכן אחר הרמב"ן שנתמעטה הקבלה פה אל פה נבוכו דעותיהם בהבנת דברי הקדמונים וכל אחד כתב העולה במצודת עיונו ונמצאו דעותיהם בלתי שוות והיינו המחלוקת הנמצא בין המקובלים האחרונים וזהו שקבלנו ממרן האר"י זלה"ה כי כל הספרים של קבלה שלאחר הרמב"ן זלה"ה אינם ביושר החכמה הזאת ושהם בנויים בשכל האנושי לא מקובלים מפי הראשונים ולא מפי העליונים אמנם אחריהם בא הקדוש הרמ"ק ז"ל ואיזן חיקר ותיקן למעט את המחלוקת כי הוא היה חכם מלא וגדוש מתורה חכמה ענוה וחסידות והיה בידו גנזי אוצרות מספרי הקדמונים ז"ל ובתחילה נטע את פרדסו בסידור ההקדמות על מתכונתם ושם הביא דברי הגאונים ופירש כוונתם בביאור רחב ונגלה ונשא ונתן על פירוש האחרונים ובירר האוכל מתוך הפסולת ועוד חיבר ספר אור יקר והוא פרוש גדול על הזוהר והתיקונים ור"מ וספ"י. ואחרון חביב הוא ספר אלימה ומשמיה דהאר"י זלה"ה אתמר עליו משה אמת ותורתו אמת בעולם הבלימה יעויין דברי הרמ"ע בהקדמת ספרו פלח הרימון:
אח"כ האיר וזרח המאור הגדול מעוז ומגדול הקדוש כמלאכי השרת כמוהר"ר יצחק לוריא זלה"ה המכונה בשם האר"י וברוב חכמתו וקדושתו זכה שהיה מתגלה אליו אליהו ז"ל בכל עת כמו שהיה מתגלה אל התנאים ואל האמוראים כדאיתא בגמ' בדוכתי טובא ושנגלו לו סתרי התורה וסודות עמוקים אשר לא נגלו בכל ארץ מזמן הרשב"י זלה"ה עד זמנו והוא זלה"ה ביטל את המעוררין ומחלוקת המקובלים האחרונים מכל וכל פעם זיכה שטרא לבי תרי והסכים שדברי שניהם אמיתיים בלי נפתל ועיקש ופעם הכריע כדברי אחד מהם ומיום שנגלו בעולם כתבי האר"י זלה"ה עד היום הזה לא תמצא מי שיפקפק ויחלוק על דבריו כלל. כי הכל יודעים דרוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו ואסהידו כולו עלמא עליה די רוח אלהין קדישין ביה ושמימי התנאים לא נמצא כמוהו יודע החכמה הזו על אמיתותה. וכתבי שבח נוראותיו אשר עשה בעיר צפת תוב"ב כבר נדפסו בס' עמק המלך ובספר תעלומת חכמה. ובהקדמת פירושו של מהר"ם אלשיך על התורה ובספרים אחרים ונמצאת למד כי עתה אחרי שזכינו אל כתבי הקדש של האר"י זלה"ה אין מקום כלל להפטר מללמוד זאת החכמה בטענת המחלוקת שנפל בין המקובלים האחרונים במקצת דרושים ואנחנו לא נדע הדעת הנכון מהבלתי נכון ושיש סכנה גדולה להאמין בה חילוף האמת כי באמת הגמור נתבטלה זאת הטענה מכל וכל ע"י כתיבות האר"י זלה"ה כי זכינו בהם לאור סתרי התורה והדברים עתיקים מדבש מתוקים והם ערבים לשומעיהם וחיים למוצאיהם. דין הוא גלי רזיא דקא זכו ליה מן שמיא וכמו שהדרושים מוכיחים כל רואיהם יכירום כי דברים כאלה א"א לשום נברא להשיגם בשום שכל ומדע לולי ע"י הופעת רוח הקדש:
שאלתיאל נצחתני בדבריך. על מה שהייתי מטיל דופי בקבלה בעבור המחלוקת הנמצא בין האחרונים כי עם מה שאמרת נתקררה דעתי מאד אכן האמת אגיד לך כי לא נחה דעתי כלל בדרכי המקובלים ואסדרם לפניך אולי תוכל להליץ בעדם ראשונה הם אומרים שכל דברי התורה וסיפורי המעשים שנכתבו בה יש בהם סודות גדולות וזה נראה שאינו אמת ויספיק להם שנודה לדבריהם במה שאומרים שיש סודות וטעמים למצות. אבל בסיפורים ומעשים שבאו בתורה. לא נהירא כלל שיהי' בהם סוד כמוס ונסתר כי אם פשוטן של דבריהם לבד:
יהוידע וכי אתה סבור שנכתבו בתורה סיפורי מעשים שלא לצורך ויהיו נקראים כספר זכרונות דברי הימים חלילה להאמין בדבר הזה והלא זו היתה טעותו של מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וכו' כמ"ש בסנהדרין (דף צ"ט ב') ע"ש ולא עוד אלא שאף אם תודה שהמעשים נכתבו בתורה יש בהם תועלת להנהגת האדם ותוכחת או מוסרים וכדמצינו לרז"ל שהעירו בהם על פי פשוטן ותאמר שלסיבה זו לבד נכתבו בתורה הנה א"כ לא תצא תורתינו הקדושה כלל שאר ספרי דברי הימים כי הלא גם הם לא לתוהו סיפרום אלא לתועלת אזהרה והנהגה או למוד עצה אבל האמת הוא בלי שום ספק כי מלבד התועלת הנמשך מפשוטן של המעשים ההם בהנהגות האדם ככל שאר ספרי דברי הימים עוד יחוייב היות בהם ובסיפורם תכלית עצום לרמוז סודות גדולות וענייני כל החכמות האמיתיות. כי תורתינו הקדושה להיותה תורת ה' ודבור אלהי כולה מראשה ועד סופה. מוכרח שימצאו בה כל השלמיות כטבע הדבר האלהי ולכן קראה דהע"ה תורת ה' תמימה כי היא שלמה בלתי חסרון כוללת כל החכמות האמיתות וסודות המציאות וכמ"ש רז"ל במדרש הביאני המלך חדריו אלו חדרי התורה ויגד לכם את בריתו של עולם אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים אלו עשרת הדברות וכי מנין יבא אליהו בן ברכאל הבוזי ויגלה להם חדרי בהמות וחדרי לויתן וכן מנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה אלא הה"ד הביאני המלך חדריו עכ"ל הרי שהכל נלמד מהתורה וכבר האריך על זה הרמב"ן ז"ל בהקדמת פירושו על התורה וז"ל א"כ כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכחות שבתחתונים כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם והכל נכתב בפירוש או ברמז וכבר אמרו רז"ל חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואמרו כי בבריאת העולם נ' שערים של בינה וכו' וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות בצורתן כגון הלפופות והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהן וכמ"ש רז"ל במנחות (דף כ"ט ב') כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיו' א"ל אילו למה א"ל עתיד אדם א' לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. עד זו מנין לך א"ל הלכה למשה מסיני כי הרמזים הללו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני וכו' ע"ש שהאריך עוד בזה:
סוף דבר ליכא מידי מכל מה שקבלו רז"ל דלא רמיזא באורייתא הן ביאור הדינים והמצות. הן סודות מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הכל נכתב בה' בפירוש או ברמיזה ולזה תראה איך רז"ל היו משתדלים לעשות אסמכתות לדבריהם המקובלות כדי להוציאם מהכתובים וזה בין בחלק הדינים בין בחלק האגדות משום דהכל רמוז וכלול בתורה והיינו דתנינן הפוך בה והפוך בה דכולא בה כי היא תקיף הכל לא תחסר כל בה מהדינים והדעות והחכמות האמיתות ובזוהר פ' בהעלותך (דף קמ"ט ב') אמרו וז"ל זכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עילאי אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא סיפור בלבד קאתי תיפח רוחיה וכו' ע"ש ובדף קנ"ב א' שהאריכו בזה ומבואר א"כ דהסיפור הכתוב בתורה עם היות שאותו סיפור הוא אמיתי ואינו יוצא מידי פשוטו מ"מ אין כוונת השי"ת לכתוב דברי הימים בתורתו הקדושה ח"ו אבל עצם הכונה להלביש באותו ספור איזה סוד מסודות המציאות דרך משל פרשת ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגו' ודאי המעשה שהי' כך הי' אבל נכתב בתורה להלביש בו סודות עולם התוהו ולהיות שעצם הכונה היא הסודות לכן בא הסיפור בפרטים שונים כגון שבקצתם נאמר ושם עירו ובקצתם בלתי זה אלא פלוני מבצרה ומארץ התימני ובקצתם לא נזכר שם מקומו כלל וכן בקצתם נזכר שם אביהם ובאחרים שמם לבד וכן האחרון נזכרה אשתו ולא באחרים ועוד שינויים אחרים שלענין הסיפור לא מעלין ולא מורידין ולענין הסוד יש בו דברים מופלאים כנודע מספרי מרן זלה"ה גם מעשה לבן עם יעקב בענין העקודים נקודים וברודים. עיקר הכוונה שנכתב בתורה היא להלביש באותו סיפור סודות נפלאים בהמצאת העולמות כידוע לחכמי האמת וסוף דבר כל התורה כולה הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים כידוע לבקיאים בחכמה:
שאלתיאל כן דברת ויתכנו דבריך בענין סיפורי המעשים שבתורה. שנאמר עליהם שנכתבו לרמז איזה סוד כמוס אבל לא יתכנו בעיני דרכי המקובלים במה שהם מפרשים הרבה סודות וסתרי התורה על ידי צירופי התיבות והתמורת של אלפא ביתות וראשי תיבות וגימטריאות וכיוצא כי הוא דבר זר להאמין שהתורה תתפרש ותובן עפ"י אלו הדרכים. ומה גם שבענין הגימטריאות בשלא יבא החשבון מכוון הם מוסיפין הכולל של התיבה ולפעמים כולל האותיות והלא אם הכתוב נתכוין לכך מדוע לא בא החשבון מדוקדק:
יהוידע כמדומה לי שאם אתה היית נמצא בשעה שפירש דניאל לבלשאצר דנא כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין היית מכזיבו ומבטל דבריו באומרך דפירושו לא יתכן דאיך אפשר דמן השמים יוכיחו עפ"י הדרכים האלו שהרי אותו כתב ע"י צירוף היה כתוב ממת"וס ננק"פי אא"לרן או אנ"ם אנ"ם לק"ת ניס"רפו כדאיתא בסנהדרין (דף כ"ב) אבל האמת יורה דרכו שאלו הדרכים הם מקובלים וקצתם הוזכרו בגמרא כגון אלפא ביתא דא"ת ב"ש וכו' ושל אח"ס בט"ע וכו' ושל אל"בם וכו' במס' שבת (דף ק"ד א') ועל ידה למדו רז"ל דאך ביום הראשון תשביתו א"ך הוא ח"ץ בא"חס בט"ע כדפירש"י בפסחים (דף ה' ע"א) וע"י אלפא ביתא דאטב"ח למדו דמנ"ון הוא סה"דה כדאיתא בסוכה (דף נ"ב). גם שם של מ"ב אותיות שהאריכו בגמ' פ"ד דקדושין במעלת היודעו הנה הוא יוצא מפסוק בראשית עד ב' ובהו בתמורת האותיות עפ"י אלפא ביתות ידועות ומקובלות ותמצא אופן מוצאו בפרדס שער כ"א פרק י"ג. וכן שם של ע"ב תיבות יוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט דלוקחים אות א' מכל פסוק ומצרפים אותו לתיבה אחת ובמסכת ברכות (דף נ"ה) אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ובמדרש תהלים מזמור ג' אמרו לא נתנו פרשותיה של תורה על הסדר שאלמלא ניתנו על הסדר כל מי שהוא קורא בהם יכול להחיות מתים לפיכך נתעלם סדורה של תורה שנאמר ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם עכ"ל. עוד אמרו אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' לא תדע מטולטלים הם שביליה של תורה שאלמלא ידעו הבריות סדרה של תורה היו יודעים לרפאות את החולים ולהחיות את המתים עכ"ל וכן יש כמה מאמרי רז"ל המורים בבירור כי זו היא דרכה של תורה לרמוז סתריה עפ"י הדרכים הללו ובכלל אמרו כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה:
ומה שאמרת שהוא דבר זר לנגד עיניך שהתורה תתפרש ותובן עפ"י הדרכים הללו אל תתמה על החפץ. כי הבקי בסתרי תורה ומבין אותם בעצם יבין באמת כי הוצרך הדבר להיות כן ולהכתב בתורה כל א' כפי עניינו כי יש סודות תלויות בתיבות הכתובות בפסוק כהלכתן ויש בתיבות היוצאות מר"ת וס"ת ביושר ויש למפרע ויש בגימטריאות ויש בתמורות דאלפא ביתות שונות הכל כפי ענין הסוד ההוא וכן בענין הגימטריאות יש שינוי בין כשהחשבון הוא מכוון להיכא שצריך להוסיף הכולל כי מה שירמוז החשבון המוספי דהיינו שמוסיפין הכולל לא ירמוז אותו החשבון ההכרחי דהיינו המדוקדק בכיון כידוע למי שהעמיק בחכמה שהכל מיוסד בטעמו. ואם אלו הדרכים הם זרים אצל הטפש שלא טעם מתק חכמת התורה מה נוכל לעשות לו ילך ויתחכם ואזי ידע באמת כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:
שאלתיאל אם כנים דבריך דרמזי הסודות שבאו בתורה הוצרכו להכתב בדרכים הללו משול לנו משל על מקצת מהם ויאמנו דבריך כי חושש אני שאתה דוחה אותי בקש:
יהוידע ואיך תחשדני בזה הלא הראיתיך שגם רז"ל בתלמוד ובמדרשים דרכו בדרכים הללו ובפי' אמרו כי נתעלם סדורה של תורה ואם אמשול לך משל כאשר שאלת לא תבין אותו מאחר שאתה נעור וריק מהחכמה הזו ומ"מ כדי להפיק רצונך אביא לך משל א' או ב' ולא תבקש ממני לפרשו כי צריך הקדמות רבות להבינו:
דע כי בפסוק והארץ היתה תהו גלה לנו הכתוב ענין שבירת הכלים כמו שמסר לנו מרן האר"י זלה"ה ולכן נכתב בפסוק זה תיבת תהו שתי פעמים א' מפורש בכתוב וא' בר"ת והארץ היתה תהו למפרע הוא תה"ו. והענין הוא כי הכלים של הז' תחתונות נשברו פנים ואחור ועליהם רמז תיבת תהו המפורש בפסוק אמנם הכלים של או"א לא נשברו הפנים רק האחוריים שלהם נתבטלו ולפיכך כשבאת התורה לרמוז דבר זה כתבה תיבת תהו בר"ת לרמוז על או"א שהם בחי' ראש ומוחין של ז"א ונכתב למפרע לרמוז שהם האחוריים כי כל בחי' אחוריים לעולם הוא למפרע כידוע מסוד תשר"ק. הרי מבואר דהוצרך הדבר להכתב כן דתיבת תהו תצא מר"ת הפסוק ולמפרע ואילו היתה כתובה בפסוק כהלכתה ולא בר"ת לא היתה רומזות הסוד ההוא כי אם ענין אחר:
גם שם של ע"ב תיבות היוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט שבכל א' מהם יש ע"ב אותיות ולוקחים אות א' מכל פסוק ומצרפים אותו לתיבה א' אלא שמפסוק ראשון ושלישי לוקחים אותם כסדרן מראש הפסוק ומהפסוק השני לוקחים אותם למפרע מסוף הפסוק הוא לפי שפסוק ויסע הוא בחסד לכן אותיותיו הם ביושר ופסוק ויבא הוא בגבורה לכן אותיותיו הם למפרע בסוד אור חוזר ודין ופסוק ויט הוא בת"ת שגם הוא אור ישר ורחמים לכן אותיותיו הם ביושר. ועיין בס' מבו"הש ש"ה ח"א פי"א הטעם שנכתב זה השם בתורה בר"ת וע"י צירוף הוא סוד גדול בענין גדולות הז"א שחג"ת עולים לחב"ד ונעשו ראשים:
גם שם של מ"ב היוצא מפסוק בראשית עד ב' ובהו ע"י אלפא ביתות ידועות שהם א"ת ב"ש וא"חם בט"ע ואל"בם ואב"גד וא"יק ואט"בח לא הותר להוציאו כ"א על ידם. וכמו שרמז הפרדס בשער כ"א פרק י"ג. וכן בענין הגימטריאות שהם ט' מינים. מספר קטן מספר גדולי מספר הקדמי וכו' כלם הם דרכים מקובלים ומיוסדים בטעמם וכמו שרמז אותם הפרדס בשער ל' פרק ח' וכן בענין הכולל עיין בס' מבו"הש ש"ג ח"ב פ"ח ובדרוש שלוח הקן ודי בזה להראותך כי לא באו הדברים במקרה ואם ריק הוא ממך הוא:
שאלתיאל דברי פי חכם חן ועדותיך נאמנו מאד לקיים דבריך אבל מה תענה ומה תאמר על ענין אחד גרוע מהנז' הנמצא בס' הזוהר שמייחס לש"ית איברים גופניים כגון גולגלתא מצחא עיינין אודנין וכן כמה עניינים ומאורעות הגופים וכמו כל ספרי המקובלים מלאים מזה והוא דבר זר ותמוה. והלא רז"ל בסדר אליהו רבא אמרו דכשעמדו ישראל על הר סיני לקבל התורה לא ראו דמות אדם ולא דמות כל בריה ולא דמות כל נשמה שברא הקב"ה בעולמו שנאמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה עכ"ל הרי כי עם היות שהנשמה היא עצם רוחני דקה הנה גם היא בכלל מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה ואיך יכון לתאר לשי"ת ענייני הגוף:
יהוידע לא על הזוהר ולא על המקובלים תלונותיך כ"א על תורת משה שכתוב בה יד ה' עיני ה' אזני ה' ותחת רגליו וגו' כתובים באצבע אלהים וגו' וכן כמה פעולות גשמיות כגון ארדה נא ואראה עתה אקום יאמר ה' וכיוצא אבל האמת הוא כי בין התוארים הגופנים הנמצאים בתורה ובין בדברי רז"ל הכל הוא משל ודמיון וסימן לכחות עליונות נאצלות מאלוה ית"ש להנהיג בהם עולמו ונקרא בשם עשר ספירות ומה שנקראים בשם האיברים הגופנים. אין הכונה לומר שיהיו האברים ההם דומים לאברים שלנו מצד העצם ח"ו שהרי אין בעליונים שום גשמות וכמ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף קצ"ז א' וז"ל וכי איך יכול אליהו לסלקא לשמים והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעינה כחרדל מגופה דהאי עלמא וכו' בפ' שמות דף י"ט ב' א"ר אבא החרב הזה הוא הדין שעושה דכתיב וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ וחרבו שלופה בידו וכי חרב שלופה היתה ביד המלאך אלא שהיתה הרשות בידו לעשות דין וכו' גם לא יעלה בדעתך שיהיו דומים מצד הצורה והתבנית ויהיה העין העליונה כצורת עין האדם ויד כצורת יד אלא שזה רוחני וזה גשמי ח"ו. כי באמת אין דמיון בינו לבינינו לא מצד העצם ולא מצד התבנית כדכתיב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכמ"ש בעל ס' הקנה כתיבת יד. ובס' שערי אורה בהקדמה. והר"מ רקאנטי פ' ויחי. ובעבודת הקודש פרק כ"ו מחלק התכלית ובפרדס שער הכנוים פרק א' יעו"ש וז"ל הזוהר פ' פקודי דף ר"ס ב' ידי אדם אלין אתרין ודוכתין וכו' ידך עשוני ויכוננוני אילן שמהן קדישין ע"ש:
אלא על כונת פעולות האברים הוא שנקראים כן כי כמו שיש באדם הגשמי הרגלים להלוך והידים ללקיחה והעינים לראות והאזנים לשמוע וכן שאר אברי הגוף לצורך הפעולות כמו כן יש למעלה כחות או ספירות שיתייחסו בשם עינים אזנים ידים רגלים אצבע וכיוצא לצורך פעולות הא"ס הפועל על ידם פעולות דומות לפעולות האיברים הגופניים ההם ולזה ישתוו בשמות ההם המשל כח הספירה הרואה ומשגחת על העולם מכח הא"ס הוא יקרא עין וכח המקבל הקול ובוחן אותו יקרא אזן ועד"ז הוא שאר העניינים מגדרי הגוף ומקריו הנמצאים בתורה ובדברי רז"ל ובפרט בספרי המקובלים הכל הוא משל לדמיון הפעולות הגשמיות ולא שיהיה שום ענין גשמי ח"ו וכמ"ש האר"י זלה"ה בתחילת ספר כנפי יונה וז"ל כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באברי גופנו כמו שנאמר ומבשרי אחזה אלוה אבל אתה חכם לטהר רעיונך ומחשבותיך ולדעת כי למעלה לא יש שום דבר גשמי ח"ו הזהר בנפשך מאד וכו' ע"ש ובדרוש מטי ולא מטי שלו כתב בתחלתו וז"ל כבר ידעת כי אין בנו יכולת לעסו' קודם אצילות העשר ספירות ולא לדמות שום צורה ודמיון כלל ח"ו רק לשכך את האזן אנו צריכין לדבר דרך משל והחכם יבין מדעתו כי אין מציאות ציור כלל ח"ו שם. אמנם מן העשר ספירות ולמטה אפשר לדבר דרך ודמיון וכו' ע"ש גם בפירושו לספרא דצניעותא כתב וז"ל אל יפתוך חטאים רמי הקומה קרואי שאול האומרים כי יש שם מראות וגוונים במקום הנאצלות העליונים עבר על נפשם המים הזדונים ויחפאו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם גוון ולא מראה רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה. הן אמת כי שרשם למעל' ויהיו תוצאותיו הימה כי שם נגלו את אשר כבר עשהו השרשים העליונים כי אין כח הגונים לבן אדום ירוק שחור וזולתם שם וכו' ע"ש:
הרי כמה גיזם האר"י זלה"ה נגד הטועים לייחס גוונים שהם תארי הגשם אל הנאצלים ועיין ג"כ בס' הפרדס שער הגוונים פ"א שהאריך בזה וכן תמצא בכל ספרי הקדמונים וז"ל הראב"ד בפירושו לספר יצירה ד' מ"ב ב' השכלים הנפרדים והעשר ספירות לא יאמר בהם ראשית ואחרית כי הראשית והאחרית בסוג הכמה ומה שאין לו כמה לא יאמר עליו ראשית ואחרית. וזהו עומק ראשית. גם בד' מ"ז א' כתב וז"ל אמנם אמרי השואה על כתר עליון אין ענין ההשואה הנאמרת ענין מענייני האיכות כי האיכות לא יפול אלא בגשם והוא ג"כ מקרה אמנם הוא השואה השגת השכלי' אשר לא יתרבה ברבות שכלו בהם עכ"ל:
סוף דבר ענין זה הוא מוסכם ומקובל בפי כל המקובלים שאין בספי' שום ענין גשמי וחוייבנו להרחיק מהם גדרי הגוף כמו שחוייבנו להרחיק מעצם הא"ס ית"ש וכמ"ש הפרדס שער כ"ב פ"א ע"ש ודע כי לסיבה זו מנעו הקדמונים מלעסוק בנסתרות מי שלא מילא כריסו משנה ותלמוד כי מאחר שלא ראה אור הפלפול מימיו איך יוכל להבין תוכיות החכמה וכמ"ש הרמ"ק ז"ל בספר אור נערב ח"א פ"ו וז"ל והנה הכת הטועה היא קצת מבני דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא והם עוסקים בחכמה הזו. ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים הא' שלא ראו אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה ואחזו להם דרך המשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים וקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים וחשבו להם כי הדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא עד שזה גורם שרבים מהמעיינים הראויים אליה רחקו עצמם ממנה ופרקו עולם למאסם הדרך שאחזו בה העוסקים האלה ומצאו משל בפיהם כי אין החכמה הזו צריכה פלפול וקושיות. ולהם סוגרו בעדם שערי ההבנה והלכו בחשך. ומעתה מה לך כי תזעק נגד המקובלים שמייחסים לשי"ת עניינים גשמיים ומאורעות הגופים כיון שהם בעצמם פירשו שהכל הוא משל ודמיון כדי להבין ולהשכיל ענייני החכמה:
שאלתיאל עתה ידעתי כי לא מחכמה שאלתי על הפרט הלזה ומ"מ אשוב אתפלא על מה שראיתי כתוב בספרי המקובלים שיש זווג ועיבור בספירות ושזו תקרא זכר וזו נקבה כי הנה הנם עניינים זרים מאד לייחסם בעליונים ואע"פי שידעתי השב תשיב שהכל הוא על דרך משל בבקשה ממך שתודיעני הנמשל. ומה היתה כוונתם העצמית בעניינים הללו:
יהוידע זכר ונקבה הם כינוים למשפיע ומושפע כי המשפיע לזולתו יקרא זכר. והמקבל השפע נקבה וסוד הזווג המיוחס לספירו' הוא חיבור ודיבוק הזכר המשפיע עם הנקב' המקבלת ועניינו הוא המתקת גבורות הנקבה בחסדים של הזכר כמ"ש האר"י זלה"ה בס' מבוה"ש ש"ג ח"ב פ"ב והוא רמוז בדברי רז"ל שאמרו בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים וזה השיתוף של מדת הרחמים עם מדת הדין עצמו סוד הזווג וסוד העיבור הוא כי ההשפעות ושרש הנמצאות שהנקבה מקבלת מהזכר הם נתקנים בה ומצטיירים בציור רוחני כי בעודם בזכר הם בדקות גדול ומוסר אותם אל הנקבה כדי להביא ההוי' אל בישול מציאותה וגילויה בפועל וכמ"ש בזוהר פ' תזריע ד' מ"ג א' כלהו בחכמה כלילן ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו הה"ד ובתבונה יתכונן ועל דא כלם בחכמה עשית בבינה עכ"ל הרי כי כל הפעולות הם כלולות בחכמה שהוא הזכר וע"י מסירתם בסוד הזווג אל הבינ' שהיא הנקבה הם נתהוו' ונעשות בפועל ובגילוי שהוא התיקון:
ודרך כלל ענין הזווג והעיבור והלידה והיניקה והגדלות כלם הם כינויים להמצאת הנמצאות והשתלשלותם ממציאות דק ונעלם אל מציאות עב ונגלה עד בואם אל סוף גמר מציאותם. ועניינים הללו הם כלולות זאת החכמה. אשר חכמי הזוהר והאר"י זלה"ה הוכרחו להשתמש בכינויים הללו ממאורעות הגופים כדי לבאר סודות עמוקים ונפלאים אשר אין דרך ואופן לבארם ולהודיע עניינם כ"א באלו הכינויים ומשלים גופניים. ולא שהיתה כוונתם ליחס לספירות מאורעות הגופים ח"ו. וכמו שאמרתי לך בשם האר"י זל"הה ושאר המקובלים כי כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באיברי גופנו ובעניינים גופנים. לפי שתמונת גוף האדם וצורתו וענייניו ומוצאיו מובאיו ומקריו הכל עשוי ומתוקן ומסודר בחכמה נפלאה. כדמיון וצלם העליונים ופעולותיהם ועניניהם כי האדם הוא עולם קטן ולכן ממנו ראוי ליקח משל ודמיון אל כל העולמות כדי לבאר סודות המציאות ורזין עילאין הנעלמים מעין החוש ועל כיוצא בזה נאמר ומבשרי אחזה אלוה. אמנם באמת לא עלה בדעת שום מקובל שיהיה למעלה בספירות האצילות שום דבר וענין גשמי ככתוב בספריהם:
שאלתיאל דעת שפתיך ברור מללו דברים טובים ומתוקים מספיקים להצדיק דרכי המקובלים ולהצילם מיד הקמים עליהם ומערערים על דבריהם אבל עדיין יש לי לטעון כי מי הוא המכריח אותנו לכל זה הלא טוב לנו להיות תמים עם ה' מבלי חקירה במופלא ובמכוסה ויספיק לו לאדם היותו שלם במקרא במשנה ובתלמוד ובחיקור דין בספרי הפוסקים זלה"ה כדי לעשות רצון יוצרנו בקיום המצות רצונו בתורתו ית"ש בצירוף התקנות והגדרים שעשו חז"ל שהם בכלל לא תסור אכן ידיעת סודות התורה אינה הכרחית לשלמות האדם ולכן נ"ל שיקבל האדם שכר על הפרישה מהקבלה יותר מעל הדרישה:
יהוידע אמת הוא כי לא חייב האדם לדעת ולהבין רזי התורה שהרי רז"ל אמרו דצריך להסתירם ואין מוסרים סתרי התורה אלא לצנועים אבל מכל מקום התלמידי חכמים חייבים הם לטרוח להשיג אותם שהרי אמרו במדרש שוחר טוב וז"ל א"ר ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון העולם בעמק יהושפט וכו' וכיון שת"ח באים לפניו אמר להם כלום עסקת בתורה וכו' בא מי שיש בידו תלמוד הקב"ה אומר לו הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בשיעור קומה וכו' ע"ש באורך הרי דכל ת"ח שהגיע למדרגת העיון בתלמוד מחוייב הוא ללמוד סתרי התורה והמתרשל ואינו משתדל לדעת אותם עתיד הוא ליתן את הדין בזוהר שיר השירים ד' ח"י ד' האריכו לבאר הידיעות שחייב כל ת"ח לדעת אותם וז"ל חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש חד למנדע ולאסתכלא ברזא דמאריה וחד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו ואיך יתברי ומאן אתי ולאן יהך. ותקונא דגופא האיך איהו איתתקן והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין מאי היא האי נפש דביה ומאן אתיא. ועל מאי אתיא בהאי גופה טפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקבר וחד לאסתכלא ולמנדע בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עילאין דעלמא דלעילא לאשתמודעא למארי' וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא ת"ח כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ע"ש הרי מבואר גודל החיוב המוטל על כל ת"ח לטרוח ולהשיג הידיעות הנז' ואם מת בלא ידיעה אפי' יש לו מעשים טובים אינו זוכה ליכנס אל עולם הפנימי העליון שהוא עיקר עידון הנשמות כידוע ליודעים:
שאלתיאל כמה תמוהים הם הדברים שאמרת בשם הזוהר דכל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא והלא עיקר לימוד התורה הוא בעבור המעשה הנמשך ממנה וכמ"ש רז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וא"כ איך יתכן דמי שהגיע אל התכלית שהוא מעשה המצות שלא יזכה לעוה"ב בעבור חסרונו בידיעות שאינם הם התכלית האמיתי יהוידע אין כוונת הזוהר לומר שלא יזכה לעוה"ב כלל אבל הענין הוא דיש בעוה"ב מדריגות עליונות מאד ומי שלא זכה לאותם ידיעות לא יוכל ליכנס בהם וזה"ש מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא. כי מאותו עולם לבד הוא דמפקין ליה. אבל ילך למקום הראוי לו לפי ערך מעשיו וזה פשוט. וכן אמרו בזוהר פרשת יתרו (דף צ"ג) וז"ל ואע"ג דלא מכוין ביה זכאה איהו דעביד פקודא דמאריה וע"ש. וטעם גודל השכר של היודע סודות המצות ומקיים אותם יותר ממי שמקיים אותם בלתי ידיעת סודם. הוא לפי שאין האדם יכול להשתלם במעשה המצות בשלימות כי אם על ידי החכמה הזאת וכדי שתבין זה נחקור על מקצת מצות התורה:
הנה הדבור ראשון של עשרת הדברות הוא אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ופירוש המצוה הזו הוא שצוונו להאמין ולידע שיש אלוה ממציא כל הנמצאים ומשגיח עליהם ובכלל המצוה הזו לידע סדר הנמצאים ממנו איך הוא ית"ש מסדרם ומניעם ומנהיגם וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בראש ספרו וז"ל יסוד היסודות ועמוד החכמו' לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכו' והמצוי הזה הוא אלהי עולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לה הפסק סובב תמיד. וא"א שיסוב בלא מסבב והוא ב"ה המסבב אותו בלא יד ובלא גוף וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך עכ"ל הרי שכתב כי ידיעת סובב הגלגל בכחו ושהוא המנהיג אותו הוא פי' מצוה זו. ולא הזכיר הרמב"ם ידיעת שאר הנמצאים שלמעלה מן הגלגלים לפי שנעלם ממנו מציאותם. אמת כוונתו מבוארת דמצוה זו איננה לבד לידע שיש אלוה כי אם גם לידע סדר הנמצאים ואיך הוא מנהיגם בכחו. ולזה האריך שני פרקים בביאור הענין. והנה לפי זה אין ספק שהמקובלים מקיימים מצוה זו בשלימות יותר מכל אדם. שהרי מלבד ידיעת חיוב מציאותו הפשוט. יודעים גם כן סוד ספירותיו והנהגתו בהם ויחודו בהם שהיא הידיעה הנכונה לעבדו. אמנם העוסק בפשט לבד. לא ישלים מצוה זו על מתכונתה שהרי אין לו ידיעה בדברים הללו כלל וא"א לו לקיים מצות האמנת האלהות כראוי גם מצות האמנת היחוד אינם מקיימים כראוי כי אינם יודעים מהו אחדות השם דאע"ג שכתוב הדר הוא ה' אלהינו ה' אחד. הנה כמה דברים יש שאומרים על כל אחד ואחד מהם שהוא אחד כמו שאומרים על ראש המנין אחד והבא אחריו שני והם כלם שוים וכן מלת אחד תאמר על הסוג וכולל מינים רבים ועל המין וכולל אישים רבים וכן איש אחד וכולל איברים רבים וגוף א' ויש לו ג' קצוות אורך רוחב ועומק ונפש א' ויש לה כחות רבות ועתה אשאלך שתודיעני על איזה דרך אתה מאמין שהשם הוא אחד:
שאלתיאל אין אני חושש לדעת הדקדוקים ההם. כי די לי כשאאמין שהשם הוא אחד כמו שנא' ה' אלהינו ה' אחד וכשאני מקבל עלי עול מלכות שמים אני מחשב שהקב"ה אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם:
יהוידע עליך אמר קרא בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה והלא אם יאמר אדם כל היום אני מאמין שהשי"ת אחד. מה מועיל לו אם אינו מצייר בלבו איך הוא אחדותו כי האמונה אינה האמירה בפה כי אם התאמת הדבר במחשבת הלב והצטיירו בשכל והאמירה בפה היא להורות מה שבלב ואם לבך מאמין הריבוי אם תאמין שהוא כשאר אחדי עולם מה יועיל לך היחוד שאתה אומר בפיך ולכן ודאי שחייב האדם לבקש לדעת קבלת רבותינו ז"ל על סוד אחדותו באיזה צד תאמר וכמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ולפיכך כל חכמי המחקר העוסקים באלהיות השתדלו וחקרו בשכלם בעניינים הללו עד שהשיגו לדעת ולהסכים עם המקובלים במקצת פרטי אמונת אחדות האלוה כגון שהוא אחד פשוט מבלי הרכבה ורבוי עניינים מתחלפים אלא אחד פשוט מכל צד ובחינה. והוקשה להם לפי זה ענייני התוארים הכתובים בתורתינו הקדושה שהרי הם מורים עניינים שונים בו. כי ענין הגבורה והיכולת אינו ענין החכמה וענין החכמה אינו הרצון וכן כיוצא בזה ולכן כדי שלא לסתור העיקר הגדול הזה שאלוה הוא אחד פשוט ביארום דרך שלילה דהיינו שנתאר אותו בתואר גבור ויכול להורות שאינו חלש וכן חכם לומר שאינו סכל וכן כלם ועוד אמרו דיותר נכון לשלול החיוב מהשי"ת מלחייב לו דבר ר"ל כי יותר טוב לומר עליו ית' שאינו סכל מלומר שהוא חכם וכן האחרים. ראה עד היכן נדחקו בביאור התוארים כדי לקיים האמונה שאלוה הוא אחד פשוט וזה אמת גמור שהוא פשוט בתכלית הפשוטות וכל שאינו מאמין כן. אין לו אלוה:
אבל מה שפירשו בכוונת תארי האלוה הכתובים בתורה טעות הוא בידם. שהתורה לא נתכוונה כלל לייחס התוארים לשי"ת בדרך שלילה וגם לא מצינו שאמרו רז"ל בשום מקום שתארי השי"ת הם בדרך שלילה ואסור לתאר אותו בדרך חיוב גם ענין היחוד שנצטוינו עליו בתורה לא הבינו אותו כלל כי באמת לא יובן ולא יושג כל זה זולת ע"י ידיעת הספי' מה שהוא נעלם מעיני חכמי המחקר ולפיכך נתקשו בהבנת התוארים ופירשו מה שפירשו ואין להאשימם כל כך כי להיותם נעדרים מחכמת הקבלה לא יוכלו להכנס בהשכלת תואריו ית' היאך יתייחסו ויותר רצו להדחק לבארה באופן הנז' מלסתור האמונה של האחדות הפשוט:
האמנם החכמים התלמודיים שבזמננו שלא אחזו דרך החוקרים בביאור התוארים וגם לא דרך המקובלים אלא אומרים איני מתפלל אלא לבעל האוצרות ומאמינים שהשמות והתוארים החיובים באלוה עצמו. בלי ספק שהם רחוקים מאמיתת אחדותו הפשוטה. ולא יועיל להם אמרם שהם מאמינים באחד הפשוט מאחר שהם מקיימים שהוא בעל תוארים. כי הלא מי שהוא בעל תוארים אינו אחד פשוט. וכמ"ש המורה ח"א פרק כ"ו וז"ל אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תוארים רבים כבר אמר שהוא אחד במלתו והאמינו רבים במחשבתו וכו' ע"ש. והאמת איתו כי הגזרה האחת סותרות האחרת בלי ספק:
ומה לי להאריך לשון בענין דעות החכמים התלמודיים שבזמננו שלא למדו באלהיות. כבר נתווכח עמהם הרמ"ק ז"ל בס' אלימה עין כל ת"ב פ"א. והוכיח שהם טועים ומייחסים אל הבורא גשמות הפעולות העדר. והדמוי לנבראיו גשמות כי הגם שהם מודים שאלוה הוא מרוחק מהגשמות. מ"מ אינם מבינים מה הם הדברים המביאים לאמונת הגשמות שצריך להרחיקם ממנו וטועים בהבנת כמה דברים דמצינו בתורה שמתייחסת אותם לאלוה והם כינויים גופניים. הפעולות צריך להרחיקו ממנו לפי שכל מתפעל באיזה אופן מן הפעולות כגון הכעס והרחמנות וכיוצא הוא משתנה ומאחר שכן כשעשו ישראל את העגל והיה הקב"ה בחרון אפו רוצה לכלות את ישראל עמד משה בתפלה ובטענות והפכו מן החרון אל הרצון. נמצא שהקב"ה נפעל מהטענות או מהתפילה ומתהפך מענין לענין וזהו הפך האמונה באלוה שהוא פועל הכל ואינו נפעל מזולתו כלל שאין עליון עליו הוא עשה הכל ולא נעשה מזולתו. והרי ע"י התפילה נפעל ונעשה מזולתו שהכעיסו או שהרצהו. העדר כי הנה האלוה ירוחק ממנו כל העדר שלא יש שום שלימות נעדר ממנו בעת אחת ונמצא באחרת אלא כל שלמותיו הם בפועל ולא בכח שאם לא תאמר כן צריך שתאמר שיצא מכח אל הפועל על ידי איזה טעם ונמצא שהוא מתפעל מזולתו וא"כ היאך נאמר שהיה בכעס והרצו התפילה דאין לך העדר גדול מזה שלא ישתנה מכעס אל רצון בטענה אלא הנברא מצד מה שיעדר ממנו השלימות ואותם הטענות או התפלות וכשיבא המרצה ישלימהו וירצהו. ואם אותם הרחמים לא היו לו הרי היה נעדר והשלמות בא לו אחר התפלה וכו' ע"ש שהאריך הדמוי כי אין לדמותו לשום דבר מהנמצאות וכמ"ש ואל מי תדמיוני ואשוה וא"כ האיך נתן לו דמיון מדות נפשיות ובפרט הכעס והתרצות שהם דמיון גרוע בבני אדם הגרועים מתכעסים ומתפעלים ממעשה זולתם ויבא אחד מהחברים וירצהו ויתרצה הלזה תקרא ואל מי תדמיון אל הרי נדמה אלינו שלא יספיק לך להגדילו ולהגבירו אחר שתכנה אליו הדמיון מהמדות הנפשות ומה גם אלו שהם תכלית הגרעון. ואחר קביעות הד' הקדמות אלו בלב המשכיל עם הפרטים המתחייבים מהם ודאי כי לא ינוח ולא ישקוט בפשוטי המקראות אם לא יחקור על עיקר האמונה ועל תפלתנו ועבודתנו עד שיכנס בהשכלת חכמת תאריו הכתובים בתורה האיך יתייחסו ואיך הוא ענין עבודתינו. והפתח לכל זה אינו אלא הידיעה של חכמת הספירות:
שאלתיאל חלילה לנו לטעות ליחס באלהות שום דבר גשמי כי הגם דמצינו בתורה שכתוב עיני ה' אזני ה' וכיוצא כבר למדונו רז"ל שדברה תורה כלשון בני אדם וכן הכעס והחרון אף שיחסה לו התורה ושאר השינויים והתפעלות כלם הם לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ואם כן אין אנו צריכין לעסוק בשאר חכמות כדי לסלק מהאלוה אלו החסרונות:
יהוידע טעית בזה כי אמרם ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם יספיק לדעת כי מה שבא בפסוקים מאיברי הגוף וענייני הגשמות. אינו כפשוטן אבל עדיין צריכין אנו לדעת מה הם העניינים גשמים. והפעולות הגשמיות כי הלא יש בתורה כמה דברים שהם גדרי הגוף והפשטנים מבינים אותם כפשוטם כגון ארדה נא ואראה ויעל אלהים מעל אברהם. עתה אקום יאמר ה' וכיוצא וכן במדות והפעליות כמה מהם יש שהפשטנים מבינים אותם כפשוטן כגון חנון ורחום אל קנא ונוקם. ישיש עליך אלהיך ישמח ה' במעשיו וכיוצא ובפרט בענין התפילה יש כמה דברים שהפשטנים יטעו בהם ויבואו לחשוב היות האלוה בעל שינוי ורצון ואהבה ושנאה ורוגז. ורחמנות. ושחוק וכיוצא מהמדות הנפשיות. וכל זה באחד הפשוט הוא טעות גדול להאמינו. ולכן כל הרוצה שלא לפגום אמונתו צריך הוא ללמוד חכמת הקבלה כי על ידה יבין סוד ההנהגה וענין האיברים והמדות ותוארים הכתובים בתורה איך יתייחסו באלוה:
שאלתיאל תמיה אני עליך יהוידע אחי כי נתרעמת על אמונת החכמים התלמודיים שבזמננו ולא כן עשית על החכמים המתפלספים מבני עמנו והלא אדרבה איפכא מסתברא וכמו שעשה הגאון רבינו האי ז"ל שהאריך בגנות לומדי הפילוסופיא ותמצא לשונו בעין ישראל מסכת חגיגה במאמר ד' נכנסו לפרדס וז"ל דע כי אנו מעודנו אין דרכנו לחפות על דבר ולפרש אותו שלא מדעת מי שאמרו כדרך שאחרים עושים וכו' כוונתו בזה על המבארים הפסוקים ומאמרי רז"ל בדרכי הפלוסופיא ומחפים על כתבי הקדש דברים אשר לא כן ולא עלו על לב אומרם מעולם. עוד אמר וז"ל ודע כי דבר זה היה מקובל אצל הראשונים כלם יחדיו ולא היה אחד מהם מכחש בו כי אומרים היו כי הקב"ה עושה אותות ונוראות ע"י הצדיקים כמו שהוא עושה ע"י הנביאים ומראה את הצדיקים מראות נוראות כדרך שהוא מראה את הנביאים וכו' וכשצמח רב שמואל גאון וכיוצא בו שהרבו לקרות בספרי יונים מכחישים בכל מעשה שנ' בו שנעשה נס לצדיקים וכו' ואשר יתעסק בדברים ההם יסיר מעליו יראת שמים ויפסד באותם העניינים כי יסלק מעליו כל דברי תורה לגמרי ומזאת ההסרה יארע לבני אדם שישבש דעתם עד שלא יחושו לעזיבת התפילה ולשאר המצות ואם המתעסקים באותם דברים ודרכי הפלוסופיא יאמרו לך כי היא דרך סלולה ובזה ישיגו לידיעת הבורא לא תשמע ולא תאבה להם ודע באמת כי יכזבו לך ולא תמצא יראת חטא וזריזות וענוה וטהרה וקדושה אלא באותם המתעסקים במשנה ובגמרא עכ"ל רבינו האי גאון ז"ל גם הרשב"א בתשובה סי' תי"ד האריך בגנות לומדי הפלוסופיא. והרא"ש בתשובה כלל נ"ה. והריב"ש בסי' מ"ה והשר הגדול החכם הרופא הר' יהודה ן' אלפכאר כתב לרד"ק בזה הלשון יאמר נא קמחי ששמו צמח מתי ניתנו מקראי קדש להדרש במדות החכמה היונית וילכו אחורנית ומתי נחה ארם על אפרים ותעלה ותצא מרכבה ממצרים. לא כן הדבר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים והאריך עוד ע"ש וכן כמה מהאחרונים שאסרו ללמוד הפלוסופיא ודחו אותה בשתי ידים:
יהוידע גם אנכי לא אמרתי שדרך הפלוסופיא הוא דרך סלולה ח"ו ואדרבה כבר רמזתי לך (לעיל סי' י"ג) גודל עיקשותם במיאונם לקבל דברי רז"ל אבל האמת אגיד לך כי יש בפלוסופיא קצת דברים אמיתיים ומקובלים אצלנו מפי המקובלים כגון מה שכתב בעל הפליאה (דף י"ט ע"ב) וז"ל השמר מג' דברים ריבוי פירוד וגשמות עוד כתב שם וז"ל הא"ס אינו מוגבל וכיון שאינו מוגבל אין חוץ ממנו ואינו משתנה וכיון שאינו משתנה אין לו סוף וכיון שאין לו סוף אין לו חקירה וכיון שאין לו חקירה אין לו ראשית וכיון שאין לו ראשית אין לו אחרית הוא האלוה ית'. עוד כתב שם שהא"ס הוא שלימות בלתי חסרון ע"ש ועיקרים הללו הובאו ג"כ בשאר ספרי המקובלים באריכות ובכל זה הסכימו החוקרים באלהיות והוכיחו בראיות מופתיות דצריך לסלק מאלוה הגשמות והריבוי והתפעלות והשינוי ונמצא שגם הם מסכימים ומאמינים באחדות פשוט ולכן לא נתרעמתי עליהם בפרט הלז כמו שנתרעמתי על החכמים התלמודיים שבזמננו ומטעם זה אמרו בזוהר פ' פקודי (דף רל"ו) על פסוק אשר אין בה מום דא מלכות יון דאינון קרבין לארחי מהימנותא ופירש הרב מוה"רם ריקאנטי ז"ל שהם הפלוסופים שקדמו לאריסטו כי בקצת דבריהם נוטים לדברי רז"ל. אבל אמת הוא שיש בספרי הפלוסופים כמה דעות מזוייפות וכפירות אשר מפני כך אסרו לקרוא בהם וגם בזוהר פ' משפטים (דף קכ"ד) אמרו כן וז"ל ר' חייא אמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו דא מאן דיתעסק בספרין אחרנין דלא מסטרא דאורייתא לא ישמע על פיך דאסור אפילו לאדכרא לון ולמילף מינייהו טעמא כ"ש על אורייתא עכ"ל והנה הפלוסופים אין להאשים אותם על דעותיהם המזוייפות כי הם עם אשר לא נחלו תורה ולא נבואה. וכמ"ש הרשב"א בסי' ט' אבל האשמה תגדל בקצת אנשי אומתנו אשר רצו להסכים דעות התורה והנביאים אל דעות הפלוסופים ובעבור זה סתרו והרסו כמה אמונות ופנות התורה מפורשות מפי רז"ל שקבלום מהנביאים בשביל שהפלוסופיא מכחשת ומנגדת אותם כגון ענין הכשפים ומציאות השדים וענין הקמיעות והפעולות ע"י שמות הקדושים ובפרט בענין ההשגחה ובענין מהות הנפש ועונשה כתבו דברים שאסור לשומעם ובעו"ה ע"י הצרעת הזאת שפשטה בקצת אנשי אומתנו נתמעטה האמונה מבינינו כי האנשים האמיתיים המקובלים בה תמכו בפלך השתיקה שלא לפרסם האמת כי היו צריכין תחילה לבטל השקר ולסתום פי כת המדברים האלה וכמ"ש הרב הגדול הרמב"ן ז"ל בפרשת אחרי מות וז"ל ולא אוכל לפרש כי היינו צריכין לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היוני אשר הכחיש כל דבר זולת המורגש לו והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים כי כל ענין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת עכ"ל ושפתים ישק:
ובאמת תמיהא נפלאה היא מאנשים הללו מי התיר להם לפרש התורה על פי סברות והקדמות הפלוסופים ולהכחיש פירושם של רז"ל ואיך לא השגיחו על מה שאמרו רז"ל כל המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב ופוק חזי מ"ש בזוהר פרשת יתרו (דף פ"ז) ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא על פתגמי אורייתא כמה אית ליה לאזדהרא דלא יטעי בהו ולא יפיק מאורייתא מאן דלא ידע ולא קביל מרביה דכל מאן דאמר במילי דאורייתא מאן דלא ידע ולא קביל מרביה עליה כתיב לא תעשה לך פסל וכל תמונה וקב"ה זמין לאתפרעא מיניה בעלמא דאתי בזמנא דנשמתיה בעיא למיעל לדוכתהא דדחיין לה לבר ותשתצי מההוא אתר דצרירא בצרורא דחיי דשאר נשמתין וכו' עד לא תעביד לך אורייתא אחרא דלא ידעת ולא אמר לך רבך עכ"ל עוד אמר שם (דף פ"ו ב') כתיב וזאת התורה אשר שם משה אשר שם משה אתה יכול לומר דלא שם משה אי אתה יכול לומר עכ"ל ראה מה מאד הזהירו אותנו מלתור אחרי לבבנו ומלבדות דברים מדעתנו לפרש בהם את התורה וכ"ש אם בפירושו מכחיש הפנות ואמונות שקבלו רז"ל. וסוף דבר הנה עם היות שיש בספרי הפלוסופיא קצת דברים טובים בענין אמונת האחדות פשוט ושלילת הגשמות והריבוי וההפעלות והשינוי מ"מ לנו מקבלי התורה לא יספיק זה כי להשכלת התורה ומצותיה צריכין אנו לדעת סוד מציאות והשתלשלות העילות האמצעיות שהם הספי' מהא"ם ית"ש מפני שרוב גופי העבודה תלויים בידיעת מציאותם וסדר קשרם ויחודם על ידי המצות והתורה ולא יוכל שום אדם לעבוד את ה' העבודה השלימה עד בואו אל תכונת ידיעת החכמה הזאת ועל ידה ישיג וידע סוד ההנהגה האלהית ומדרגות המלאכים והנשמות וסודות הגלגול ומציאות השדים והקליפות וסודות ג"ע וגיהנם ופרטי' אחרים אשר לא ראו אור כל חכמי הגוים הקדמוני' ולנו עם סגולה אשר קבלנו אלהותו ותורתו בסיני וחוייבנו להגות בה יומם ולילה מפני שהכל נכלל ורמז בה נשתלשלו קבלתם מפי אבותינו ורבותינו הקדושים וחסידי עליון דור דור לאנשי אמונה יחידים שרידים אשר ה' קורא:
גם ע"י החכמה הזאת ישתלם האדם במצות אהבת ה' ויראתו ו כי הפשטנים שאינם יודעים גודל רוממות אלהותו והבדלו משאר הנמצאים אינם יכולים להשיג כ"א יראת העונש שהיא יראה גרועה אבל העוסק בחכמת האמת יקיים פנימיות המצות שהיא יראת הרוממות וכשיתבונן בגדולתו ורוממותו אזי יירא ויפחד שמא לא יקרבוהו ולא יקבלוהו בהיכל המלך להיות ממשרתיו ורואה פניו ולזה ישמור עצמו שלא יפול בו מום ושום דופי פן מחמתו יוציאוהו מהיכל המלך ויוסיף קדושה וטהרה על נפשו ויקשט אותה במעשים הרצויים לפניו ית' ויעיין תמיד בכל דרכיו להדמות בהם אל המלך וכמ"ש והלכת בדרכיו וכן ע"י חכמה זו יוסיף אומץ במצות אהבת ה' שיאהבהו אהבה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבתו תמיד ולא יפריד מחשבתו ממנו בשום רגע כענין שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד יתלוו אל העובד ה' על דרך הקבלה כמה מעלות טובות יותר מהעובד ה' דרך הפשוט. כמו שיתבאר זה למי שהעמיק בחכמה:
שאלתיאל שמחתי מאד בדבריך אשר באמת הם רצויים ומתקבלים אל הסברא והדין עמך בלי ספק כי כדי להאמין באמונת אחדות הפשוט לא יספיק לנו מה שכתוב בתלמוד לפי ששם לא נתכוונו רז"ל לבאר עניינים הללו אלא כל מגמתם הוא להוציא הדינים במדות ובדרכים שהתורה נדרשת בהם וצריך לומר בהכרח דספרים אחרים היו להם בביאור סוד מעשה בראשית ומעשה מרכבה וסתרי התורה וכדמוכח נמי מהגמרא ולאומר דהן הם ספרי אריס"טו בחכמת הטבע וחכמת האלהות משתקים אותו לא נאבה להם ולא נשמע אליהם בסודם אל תבא נפשנו ובמחקרם אל תחד כבודנו. גם האומר דסתרי התורה שהיו ידועים לרז"ל וכבר נאבדו ונשכחו בזמננו זה מלבד דטענתו היא טענת שמא כי אין לו שום ראייה להוכיח שנשכחו. וא"כ בריא ושמא בריא עדיף הנה גם הוכחת בטוב טעם כי אין זה אמת אלא הם נמצאים בידנו היום וזה מפאת הספרים שביד המקובלים ומפאת החכמים המפורסמים שהעידו על אמיתותם לכן אחלה נא פניך יהוידע אחי שתעמידני על עיקר דעותיהם של המקובלים בדברים ברורים ולא ברמזים כמנהגם ותכריח לי בראיות שכליות המתקבלות על הלב כל פרט ופרט מהחכמה הלזו ובזו אדע כי מצאתי חן בעיניך:
יהוידע דבר גדול שאלת ממני אחי שאלתיאל ואין בידי לעשותו כי הוא דבר בלתי נהוג אצל המקובלים. כי מספיק להם מה שנתאמת אצלם דסתרי התורה שבידם הם מקובלים מחכמים קדושים ונאמנים ואינם מביאים טעמים וראיות שכליות לקרב אל השכל הסתרים ההם מדאגה מדבר פן היום או למחר יבא אחד ויסתור הראיה. ונמצא מוציא דבה על הקבלה. כי יחשוב שהם המציאום עפ"י אותם הראיות. לכן הניחו הדברים כמו שהם הקדמות והנחות מקובלות. כי דברי קבלה אינם צריכים ראיה אמנם עכ"ז אשתדל לתת את שאלתך ולעשות את בקשתך ברוב עיקרי ויסודות החכמה הזאת:
שאלתיאל א"כ איפוא אשאלך והודיעני מה צורך להאמין שיש שם ספירות כי אני אומר שאין שם אלא האלוה הפשוט כשרצה ברא את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם.
יהוידע כל מי שנתבאר לו ענין אחדות הא"ס איך הוא וכי הוא מסולק מהתוארים. והשינויים וגדרי הגוף יתבאר לו בלי שום ספק שאין מקום לתורה ולמצות ולתפלות ולקרבנות בלתי מציאות הספירות (זולת אם ירצה להתעקש ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה ודרך רז"ל בתלמוד) והיא ראיה מכרחת מציאות הספירות מפאת התורה ומצד החקירה הם מוכרחות מכמה סיבות ראשונה כי איך יתכן ויקובל בלב איש חכם ונבון שהאלוה ית"ש ברא העוה"ז לבד. דהיינו ממרכז הארץ עד הגלגל העשירי ושעליו הוא נצב ומניע אותו. כי הגם שהעוה"ז ומלואה דבר גדול הוא לנגד עינינו. הלא לערך גדולתו ויכולתו הבב"ת אינו חשוב לכלום ואם מהפעולות יודעו הכחות ושלימות הפעולה יורה על שלימות הפועל ואם תהיה גרועה וחסרה יורה על חסרון וגריעות הפועל כמפורסם. איכה נאמר א"כ שהא"ס הב"בת צמצם כחו והשפיל עצמו לברוא העוה"ז החומרי מבלעדי אמצעות הספירות. וגם איך יצוייר שהנמצאים הגשמיים הרחוקים ממנו תכלית הריחוק יוכלו לקבל כח ושפע הנהגתו הפשוטה זולת באמצעות הספירות. הסתכל היטב בכל זה שאלתיאל אחי ותראה שמוכרח לומר דלמעלה מהגלגלים יש עולם אחר או עולמות אחרות כמו שאודיעם:
ויתר על כן לא ימנע מהחלוקה אם יש יכולת בבורא לברוא עולם אחר רוחני ומעולה יותר מזה העולם או אין כח בידו לעשותו. א"ת שאין כח בבורא לברוא כ"א העוה"ז לבד. אתה מחסר שלימותו וכחו הב"בת בהגביל אותו בפעולה גרועה גשמית וזה לא יעלה בדעת אנוש וא"ת דיכול הוא לברוא עולם אחר רוחני ומשובח מזה העולם אלא שלא רצה לברוא כי אם זה העולם הגשמי א"כ שאתה מודה שיכול הוא לברוא עולם אחר רוחני משובח מוכרח אתה לומר שכן עשה ושברא אותו שהרי כל החכמים הסכימו דתכלית הבריאה היתה כדי להיטיב לזולתו כי הוא הטוב הגמור ומטבע הטוב להטיב ואם כן הוא יכול להטיב באופן יותר נאות ממה שהוא העוה"ז ולא עשה כן נמצא דאינו טוב גמור ושלם שהרי מונע הטוב ומקמץ ידו מלהטיב כל מה שיכול להטיב וחלילה לאל מזה החסרון. הרי לך מופת חותך להכריח דלמעלה מזה העולם הגשמי יש עולם אחר רוחני ומשובח מזה העולם, ועליו עולם אחד יותר חשוב ונעלם במדרגות מעלול תחתון אל עלול עליון עד אשר נעמוד בעלול הראשון שהמציא הבורא והוא הכתר עליון ונגזור שהוא מצוי אחד שלם בתכלית השלימות שאפשר להיות בעלול כי לפי שהא"ס הוא שלם ופשוט. והוא הטוב הגמור אשר חפצו ורצונו להיטיב. לכן האציל את עלולו הראשון בשלם שבפנים. עד שא"א להיות עלול אחר שלם וגדול ממנו וזהו שכתב הראב"ד בהקדמת פירושו לס"י וז"ל עלת העלות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עלתו דבר רק שזה עלה וזה עלול עכ"ל הרי דכתר עליון שהוא המחודש הראשון הוא פשוט בתכלית הפשיטות אלא שאינו שוה לו כי הא"ס הוא עלתו: