שולחן ערוך הרב· רבי שניאור זלמן [הגר"ז] מלאדי
אורח חיים · סימן תקצט
וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
לֵיל שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמְרִים "וַתּוֹדִיעֵנוּ" קֹדֶם "וַתִּתֶּן לָנוּ" כְּמוֹ בִּשְׁאָר יוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּזְכִּירִין בּוֹ "חֲגִיגַת הָרֶגֶל" וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵינוֹ לֹא חַג וְלֹא רֶגֶל — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, מִשּׁוּם דְּאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁהַיּוֹם הוּא רֶגֶל אֶלָּא הוּא מוֹנֶה סֵדֶר הַתִּקּוּן הַמַּתָּנוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וּכְבוֹד מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל וְכוּ'".
וּמְקַדְּשִׁים יקנה"ז כְּבִשְׁאָר יוֹם טוֹב שֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת: