פרק ב' - חרדות דאגות דכאונות ויתר בעיות הנפש · יח. סכום
''אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה'' (קהלת ז, י)
עָבְרָה עָלֶיךָ תְּקוּפַת שָׁנִים יָפָה וּשְׁלֵוָה, וּלְפֶתַע קָרְסָה הַשַּׁלְוָה וּבִמְקוֹמָהּ נָחֲתָה עָלֶיךָ תְּקוּפָה טְרוּפָה וְטוֹרְדָנִית, הַמַּטְרִידָה וּמְשַׁבֶּשֶׁת לֹא רַק אֶת אֹרַח הַחַיִּים הַנּוֹרְמָלִי שֶׁלְּךָ אֶלָּא גַּם אֶת עֲבוֹדַת ה' הַנִּמְנַעַת מִמְּךָ מֵעַתָּה מִלַּעֲשׂוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ יֹפִי וְיִשּׁוּב הַדַּעַת כְּמִקֹּדֶם.
לָאָדָם נִדְמֶה, וְכִי לֹא טוֹב יוֹתֵר לוּ הָיִיתִי כְּמִקֹּדֶם, עוֹבֵד ה', עוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ יִשּׁוּב הַדַּעַת, מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וּלְשֵׁם מַה בָּאתָה עֲלֵי הַצָּרָה הַזּוֹ שֶׁל מְצוּקַת הַטְרָדַת מַחְשָׁבוֹת דִּמְיוֹנִיּוֹת וְטִפְּשִׁיּוֹת, מֶה חָטָאתִי וּמַה פָּשַׁעְתִּי כִּי בָּאָה עָלַי צָרָה זוֹ, וּמַה תּוֹעֶלֶת יֵצֵא לִי מִמֶּנָּה, הֲלֹא רַק הֶפְסֵד תּוֹרָה וּמִצְווֹת, מֶתַח עַצְבוּת, אֲוִירָה עֲגוּמָה אֵצֶל כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי וְעוֹד הַשְׁלָכוֹת מְתַסְכְּלוֹת שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא יוֹצֵא מֵהֶם שׁוּם דָּבָר טוֹב.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע''ה מְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יֹאמַר אָדָם: מֶה הָיָה? הֲלֹא ''הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה'', אֵלּוּ אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה, ''כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה''.
יְסוֹד הַסֵּבֶל שֶׁלָּנוּ נוֹבֵעַ מִמַּרְדָנוּת וְעַקְשָׁנוּת, אֵינֶנּוּ מוּכָנִים לְהִתְבַּטֵּל לִרְצוֹן ה'.
מִי אָמַר לְךָ שֶׁלְּהַקָּבָּ''ה יֵשׁ לוֹ יוֹתֵר נַחַת מֵעֲבוֹדָתְךָ אוֹתוֹ בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁמָּא, וּמִסְּתָמָא כָּךְ יֵשׁ לוֹ נַחַת מִמְּךָ כָּעֵת, דַּוְקָא כָּעֵת כְּשֶׁהִנְךָ מִתְמוֹדֵד וּמִתְאַבֵּק עַל כָּל אֹרַח חַיֶּיךָ, וְנִזְקָק אַתָּה לִתְפִלָּה וְלֶאֱמוּנָה לְהֶמְשֵׁךְ קִיּוּמְךָ הַמִּינִימָלִי, וְנֻטְרַלְתָּ מִכָּל בִּטָּחוֹן עַצְמִי וְנֶאֱלַצְתָּ לָבוֹא לְמַצָּב שֶׁל תְּלוּת בְּהַקָּבָּ''ה עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מִמַּהֲלַךְ חַיֶּיךָ, אוּלַי בָּזֶה יֵשׁ נַחַת לְהַקָּבָּ''ה הַרְבֵּה יוֹתֵר.
הַקָּבָּ''ה הֶחְלִיט בְּחָכְמָתוֹ לִדְרֹשׁ מִמְּךָ תַּפְקִיד שֶׁכָּזֶה הַיּוֹם, לָמָּה תִּתְעַקֵּשׁ לְסָרֵב וְלִרְצוֹת וְלַחְזֹר לְתַפְקִידְךָ הַקּוֹדֵם.
חַיָּל נֶאֱמָן שֶׁהֻפְקַד בְּתַפְקִיד מְסֻיָּם בְּחֵיל הַיַּבָּשָׁה אוֹ הַיָּם, אִם יִתְמָרֵד לְתַפְקֵד דַּוְקָא בְּחֵיל הָאֲוִיר - חַיָּל נֶאֱמָן יִקָּרֵא?! הֲלֹא זֶהוּ חַיָּל סַרְבָן, עִם כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לִהְיוֹת לוֹ שֶׁבְּחֵיל הָאֲוִיר יוּכַל לִפְעֹל יוֹתֵר.
וּבִפְרָט שֶׁאִם הַקָּבָּ''ה סָגַר עָלֶיךָ מֵעַתָּה לִחְיוֹת בִּנְתוּנֵי מְצוּקָה סִימָן בָּרוּר שֶׁרוֹצֶה הוּא כָּעֵת אֶת עֲבוֹדָתְךָ בִּתְנָאִים כָּאֵלֶּה דַּוְקָא, וְאַף שֶׁעוֹלֶה הַדָּבָר בְּמִעוּט תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה, בִּלְבּוּל וְטִרְדוֹת מֶתַח וְעַצְבוּת, מִי אָמַר לְךָ שֶׁהַקָּבָּ''ה רוֹצֶה אֶת דַּפֵּי הַגְּמָרָא שֶׁלְּךָ מִתּוֹךְ נַחַת וְשַׁלְוָה, אוּלַי טוֹב לוֹ דַּף אֶחָד כָּעֵת שֶׁלְּךָ מִתּוֹךְ טֵרוּף וּבִלְבּוּל. מִי אָנוּ שֶׁנַּכְתִּיב לְהַקָּבָּ''ה אֶת הַתַּפְקִידִים שֶׁיֻּטְּלוּ עָלֵינוּ.
לְסִכּוּם!
אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֱמוּנָה, עִם אֱמוּנָה אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַגֶּשֶׁר הַמְסֻכָּן שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁכֻּלּוֹ ''גֶּשֶׁר צַר מְאֹד וְהָעִקָּר לֹא לְפַחֵד כְּלָל'', וְאֶת הַפַּחַד לֹא נִתָּן לְהָסִיר אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת הָאֱמוּנָה שֶׁפֵּרוּשָׁהּ הִתְבַּטְּלוּת לִרְצוֹן ה', בֶּאֱמוּנָה מְלֵאָה לְלֹא שׁוּם חַשְׁדָנוּת וְחַשְׁשָׁנוּת בַּאֲמִינוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, נִתָּן לַחְזֹר לְאַט לְאַט לְרֹגַע וְלִבְרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ.
הַמַּאֲמִין, כְּשֶׁמֻּתְקָף הוּא בְּשֶׁטֶף מַחְשָׁבוֹת טוֹרְדוֹת לְמִינֵיהֶם, שׁוֹכֵב לוֹ בִּרְגִיעָה וְאוֹמֵר: ''רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם בְּעֵינֶיךָ טוֹב כָּךְ, בְּעֵינַי כְּמוֹ כֵן טוֹב''.
אִם בְּעֵינֵי הַקָּבָּ''ה שֶׁחָפֵץ בְּתִקּוּנֵי נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל בָּנָיו, וּבוֹרֵר לָהֶם סוּגֵי יִסּוּרִים כְּפִי תִּקּוּנָם מִי יָבוֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ לְהַרְהֵר אַחֲרָיו, וְכִי כְּשֶׁרוֹפֵא מֻסְמָךְ נוֹתֵן לְךָ תְּרוּפָה, מְסֻגָּל אַתָּה לוֹמַר לוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, לְדַעְתִּי עָלֶיךָ לָתֵת לִי סוּג תְּרוּפָה אַחֶרֶת, בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא תָּעִיז לוֹמַר לוֹ כָּזֹאת, וְלָמָּה אִם כֵּן מְחַוֶּה אַתָּה דַּעְתְּךָ כְּלַפֵּי הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא וּמְעַרְעֵר אַתָּה עַל אֹפֶן רְפוּאָתוֹ אוֹתְךָ.
יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁלְּצֹרֶךְ תִּקּוּן נַפְשָׁם צְרִיכִים הֵמָּה לְיִסּוּרֵי גּוּף לְמִינֵיהֶם, וְיֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה הַנִּזְקָקִים לְיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ, וְהַכֹּל תָּלוּי בְּשִׁקּוּלוֹ שֶׁל תְּמִים דֵּעוֹת הַמַּנְהִיג עוֹלָמוֹ בְּהַנְהָגַת ''מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה''.
הַמְיַסֵּר בַּגּוּף הוּא הַמְיַסֵּר בַּנֶּפֶשׁ, וּכְשֵׁם שֶׁבְּיִסּוּרֵי גּוּף קַל לְךָ לְהָבִין וּלְהַאֲמִין כִּי כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב, כֵּן בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ עָלֶיךָ לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה לְטוֹבָה עִם כָּל הַהַפְרָעוֹת בַּעֲבוֹדַת ה' הַכְּרוּכוֹת בְּיִסּוּרִים אֵלֶּה.
וְכִי גָּלוּת מִצְרַיִם שֶׁנּוֹעֲדָה לְהַכְנִיס אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְכוּר הַבַּרְזֶל לְצָרֵף אוֹתָם וּלְזַכְּכָם לִקְרַאת מַתַּן תּוֹרָה לֹא הָיְתָה כְּרוּכָה בְּאָבְדַּן הָרוּחָנִיּוּת שֶׁלָּהֶם, הֲלֹא בְּמִצְרַיִם שָׁקְעוּ בְּמ''ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, וְכִי חָלִילָה הַתִּקּוּן לֹא נַעֲשָׂה, בְּוַדַּאי שֶׁנַּעֲשָׂה הַתִּקּוּן וְהַהֲכָנָה בְּגָלוּת מִצְרַיִם לְתַקְּנָם לִקְרַאת מַתַּן תּוֹרָה כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ''ל בְּשַׁעַר הַכַּוָּנוֹת. כְּמוֹ כֵן גָּלוּת בָּבֶל שֶׁהָיְתָה לְמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים שָׁנָה בֵּין בַּיִת רִאשׁוֹן לְבַיִת שֵׁנִי, וְכִי לֹא הָיְתָה כְּרוּכָה בִּמְעִידוֹת נוֹרָאוֹת, הֲלֹא אָז נָשְׂאוּ יִשְׂרָאֵל נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְשָׁכְחוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה זוֹ עַד שֶׁהֶעֱלָם עֶזְרָא וְלִמְּדָם אֶת כָּל הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ.
וְכֵן בַּגָּלוּת הָאֲרֻכָּה זוֹ שֶׁאָנוּ בָּהּ עַד הַיּוֹם, וְכִי לֹא כְּרוּכָה גָּלוּת זוֹ בִּמְעִידַת הִתְבּוֹלְלֻיּוֹת וִירִידָה רוּחָנִית תְּהוֹמִית, וְכִי נַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁתִּקּוּן הַגָּלוּת לֹא עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, אֵלּוּ הֵם חֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הַקָּבָּ''ה הָעֲמֻקִּים מִבִּינַת אֱנוֹשׁ, צְרִיכִים לְהָבִין, אֵצֶל הַקָּבָּ''ה אֵין ''רֶבֶרְס'', אֵין לַחְזֹר אֲחוֹרָה כָּל מַעֲשָׂיו מַעֲשֵׂה הִתְקַדְּמוּת קָדִימָה לְצֹרֶךְ הַתִּקּוּן בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁנַּעֲשָׂה, כְּמוּבָא בַּגְּמָרָא ''כְּשֵׁם שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים''. בְּפֻרְעָנוּת הָרְשָׁעִים גַּם מִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם, כְּשֶׁיְּהוּדִי קוֹרֵא לַה' מִשִּׁבְרוֹן לִבּוֹ וְזוֹעֵק בְּמַר נַפְשׁוֹ לַה' מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָאֲפֵלָה שֶׁהוּא שָׁרוּי בָּהּ יִתָּכֵן וְשָׁוֶה לוֹ לְהַקָּבָּ''ה זֹאת יוֹתֵר מִכָּל אֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁיָּבִיא לוֹ.
כַּמּוּבָן שֶׁהַדְּבָרִים עֲמֻקִּים, וְאָסוּר לָנוּ לַחְקֹר בָּהֶם, אוּלָם הַמֻּטָּל עָלֵינוּ לְהִתְבּוֹנֵן מֵהֶם לִרְאוֹת עַד כַּמָּה בִּינָתֵנוּ דַּלָּה וּמִסְכֵּנָה מִלְּהָבִין אָרְחוֹתָיו וּדְרָכָיו.
כָּךְ שֶׁלֹּא נוֹתָר לָנוּ אֶלָּא רַק לְקַבֵּל בְּהַכְנָעָה דִּין שָׁמַיִם וְלִזְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל מִקִּירוֹת לִבֵּנוּ לַה' שֶׁיַּצִּילֵנוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ הַקָּשִׁים בָּהֶם אָנוּ שְׁרוּיִים וְנֵצֵא מֵהֶם לְלֹא עָווֹן וּלְלֹא חֵטְא.
וּמִנִּסְיוֹנִי עִם הַרְבֵּה שֶׁסָּבְלוּ מִסֵּבֶל נַפְשִׁי שֶׁבְּהַתְמָדַת הָאֱמוּנָה וְהַתְּפִלָּה זָכוּ לִגְדוֹלוֹת, כְּלוֹמַר לִהְיוֹת מוֹרֵי דֶּרֶךְ לָרַבִּים, מְנֻסִּים, אַנְשֵׁי מִלְחָמָה מְנַצְּחִים, שֶׁבְּבוֹא הַזְּמַן רַבִּים הֵם שֶׁנֶּהֱנוּ מֵהֶם עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, וּבְפֶה מָלֵא הוֹדוּ וְאָמְרוּ לְבוֹרְאָם: ''אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי'' (ישעיה יב, א).