פרק ב' - חרדות דאגות דכאונות ויתר בעיות הנפש · ח. ''חכם ראה רעה ונמלט וכסיל מתעבר ובוטח'' (משלי יד, טז)
הֶחָכָם כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁרָעָה עֲלוּלָה לָבוֹא עָלָיו נִמְלָט וּמַקְדִּים לִבְרֹחַ קֹדֶם בּוֹאָהּ, וְהַכְּסִיל עִם עֲבֵרוֹתָיו וְטִפְּשׁוּתוֹ בּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ וְנִכְנָס בְּתוֹךְ הָרָעָה מִתּוֹךְ אֹמֶץ טִפְּשִׁי.
טִרְדוֹת וְהַתְקָפוֹת בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ רַבִּים וּמְגֻוָּנִים הֵם, הַפִּלְפּוּל שֶׁיֵּשׁ לָדוּן בְּמַהֲלָךְ כָּל גָּוֶן וְגָוֶן שָׁל בְּעָיַת נֶפֶשׁ הוּא מֻרְכָּב וּמְסֻבָּךְ, וְאֵיךְ אָמַר לִי פַּעַם אֶחָד מֵהַמֻּטְרָדִים בְּנַפְשׁוֹ:''לוּ הָיִיתִי כּוֹתֵב אֶת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהָיָה לִי בְּמַהֲלַךְ הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה שֶׁלִּי עִם עַצְמִי בְּדֶרֶךְ שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה, הָיִיתִי מוֹצִיא עַשְׂרוֹת כְּרָכִים עֲבֵי כֶּרֶס שֶׁל שׁוּ''ת''.
כַּמָּה יָכְלוּ סוֹבְלֵי בְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ לַחְשֹׂךְ וּלְהַקְטִין אֶת סִבְלָם לוּ הָיוּ אוֹחֲזִים בְּמִדַּת הַתְּמִימוּת מִבְּלִי לָשֵׂאת וְלָתֵת בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת עִם הַמַּחְשָׁבוֹת הַמַּטְרִידוֹת, אוּלַי אֲנִי סוֹבֵל מִזֶּה?! וְאִם לֹא, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֲנִי סוֹבֵל מִמַּה שֶּׁחָשַׁבְתִּי אֲזַי אוּלַי אֲנִי סוֹבֵל מִמַּה שֶּׁהוּא אַחֵר וְכַדּוֹמֶה, הַקֻּשְׁיוֹת וְהַתֵּרוּצִים הִנָּם הַמְּבוּכָה הַחֲמוּרָה בְּיוֹתֵר שֶׁסּוֹחֶבֶת אֶת הַסּוֹבְלִים לְמַעְגַּל הַסֵּבֶל בְּיֶתֶר שְׂאֵת, וְהֵמָּה בְּפִקְּחוּתָם חוֹשְׁבִים שֶׁאִם יְתָרְצוּ אֶת הַקֻּשְׁיָא הַמַּטְרִידָה אוֹ יָסִירוּ אֶת הַפַּחַד וְהַחֲרָדָה הַתּוֹקֶפֶת בְּאֵיזֶה מַעֲנֵה תְּשׁוּבָה יֵחָלְצוּ מִצָּרָתָם, וְזוֹ טָעוּת, הַיֵּצֶר מְגַלְגֵּל אוֹתָם וְגוֹרֵר אוֹתָם לִמְעַרְבֹּלֶת שֶׁל בִּלְבּוּל וּלְמַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל קֻשְׁיוֹת, תֵּרוּצָם בְּנוֹשֵׂא הַבִּלְבּוּל שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ אֶלָּא פִּתּוּי - כְּאִלּוּ וְהִנֵּה גִּלּוּ אֶת מְקוֹר הַבְּעָיָה, וְזֹאת כְּדֵי לִסְחֹב אוֹתָם שׁוּב לִמְדוּרַת הַטֵּרוּף, וּלְהַמְשִׁיךְ אִתָּם אֶת הַמִּשְׂחָק הַמַּטְרִיד, כִּי לֹא חָסֵר לוֹ אַחַר כָּךְ פְּרָכוֹת לִפְרֹק אֶת הַגִּלּוּי וְהַמִּמְצָא שֶׁגִּלּוּ, אֲבָל כִּבְיָכוֹל נוֹתֵן הוּא לָהֶם אֶפְשָׁרוּת הַרְגָּעָה וְהַכֹּל בְּמַטָּרָה כְּדֵי לְסָחֲפָם שׁוּב לְמַהֲלַךְ וִכּוּחַ סוֹעֵר וְשׁוֹטֵף שֶׁיְּעַרְבֵּב אֶת מֹחָם לְגַמְרֵי.
וּבְכֵן הָעֵצָה שֶׁנּוֹתֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם בֶּאֱמֶת מִכָּל הָאָדָם לָאִישׁ הֶחָכָם שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה רָעָה - נִמְלָט.
הֶחָכָם מַחְלִיט זֶהוּ אֵין אֲנִי דָּן וּמְפַלְפֵּל בִּבְעָיָתִי בֵּין אִם אֲנִי מוֹצֵא תְּשׁוּבָה הַמַּרְגִּיעָה אוֹ לֹא, אֵין אֲנִי נִגְרָר לְוִכּוּחַ עִם עַצְמִי, מַשְׁלִיךְ אֲנִי עַצְמִי עַל בּוֹרְאִי וְעוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מִבְּלִי לָדוּן וּלְפַלְפֵּל בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל מַה יֵּשׁ לִי? מַה מְּקוֹר תְּחוּשָׁה זוֹ? עַל אֵיזֶה חֹלִי הִיא מַצְבִּיעָה? לָמָּה אֶתְמוֹל הִרְגַּשְׁתִּי כָּךְ וְהַיּוֹם אַחֶרֶת? וְכוּ' וְכוּ' לְאֵין סְפֹר שו''ת.
וְאִלּוּ הַכְּסִיל בּוֹטֵחַ בְּעַצְמוֹ, וְאַף שֶׁרוֹאֶה שֶׁהִתְאַכְזֵב וְנָפַל, וְעַד שֶׁהָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁנִּרְגַּע שׁוּב נִטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ בְּפִרְכָה שֶׁפֵּרְכָה לוֹ אֶת מַרְגּוֹעוֹ, אֵינוֹ אוֹמֵר חֲדַל, אֶלָּא שָׁב שֵׁנִית לְמַעֲרֶכֶת הַמְּבוּכָה הַמְּבִיכָה אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה קֹדֶם, וְשׁוּב מְנַסֶּה לְתָרֵץ וּלְהַקְשׁוֹת וְאֵינוֹ אוֹמֵר דַּי. לָכֵן הָעֵצָה הַיְעוּצָה הִיא לְהַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת מִפִּלְפּוּל הַשְּׁטֻיּוֹת, לִדְחֹס מַחְשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה וְחָכְמָה וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בַּקֶּטַע הַבָּא, וּבְכָךְ מִמֵּילָא לֹא יִמְצְאוּ מַחְשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת מָקוֹם בְּמֹחוֹ.