פרק ב' - חרדות דאגות דכאונות ויתר בעיות הנפש · א. בהירות הדעת לנתקף מחרדות ודאגות שוא
רַבִּים הֵם הַמְיֻסָּרִים בַּחֲרָדוֹת וְדַאֲגוֹת שָׁוְא וּבְכָל מִינֵי פְּחָדִים לְמִינֵיהֶם, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁדּוֹרֵנוּ מְשֻׁפָּע יוֹתֵר בְּתוֹפָעוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר מִבֶּעָבָר.
בס''ד זָכִינוּ לְהוֹצִיא סֵפֶר הַנִּקְרָא בְּשֵׁם ''יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל'' בְּנוֹשֵׂא זֶה, וּבְכָאן נוֹסִיף עוֹד כַּמָּה עֵצוֹת לְהָקֵל סֵבֶל נוֹרָא זֶה, שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי נִסָּיוֹן שֶׁל פְּנִיּוֹת רַבּוֹת שֶׁפָּנוּ אֵלַי בְּעִקְבוֹת הוֹצָאַת סִפְרִי הַנַּ''ל לִפְנֵי כְּ- 5 שָׁנִים הִתְחַדְּשׁוּ וְהֻבְרְרוּ עוֹד דְּרָכִים לְהָקֵל סִבְלָם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁבְּעִקָּר בְּעָיָתָם הִיא אִבּוּד יִשּׁוּב הַדַּעַת מֵהַחֲרָדָה וְהַדְּאָגָה אוֹ מֵהַפַּחַד וְהַדִּכָּאוֹן, וּתְרוּפָתָם הִיא הֲשָׁבַת נַפְשָׁם אֲלֵיהֶם וּכְנֶאֱמַר ''שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי''.
כִּי זֹאת חָשׁוּב מְאֹד לָדַעַת שֶׁגַּם לִבְעָיָה זוֹ יֵשׁ לָגֶשֶׁת בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת כְּכָל הָאֶפְשָׁר, וּכְמוֹ שֶׁלְּכָל בְּעָיוֹת הַחַיִּים רַק בְּגִישָׁה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְסַבְלָנוּת נִתָּן לְפָתְרָם כֵּן בִּבְעָיוֹת מִסּוּג זֶה, וְאַף שֶׁבִּבְעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ זֶה עַצְמָהּ הַבְּעָיָה - חֹסֶר יִשּׁוּב הַדַּעַת, אוּלָם עִם כָּל זֶה כְּשֶׁנִּגָּשִׁים בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת בַּמִּדָּה הָאֶפְשָׁרִית אֶפְשָׁר לְהָקֵל הַרְבֵּה מִסֵּבֶל זֶה, כִּי כְּיָדוּעַ כֹּחַ הַשֵּׂכֶל חָזָק הַרְבֵּה מִכֹּחַ הָרֶגֶשׁ, וְאֶפְשָׁר לְהַגְבִּיר אֶת הַשֵּׂכֶל עַל הָרֶגֶשׁ בַּעֲבוֹדָה עַל ''יִשּׁוּב הַדַּעַת''.
וְלֹא יְחִידִים הִכַּרְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁיָּצְאוּ מִבְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ כָּלִיל, כִּי פָּשׁוּט זוֹ בְּעָיָה שֶׁאֶפְשָׁר לָצֵאת מִמֶּנָּה עִם סַבְלָנוּת וֶאֱמוּנָה.
בְּפֶרֶק זֶה נָבִיא מִסְפַּר תְּגוּבוֹת שֶׁל כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְמוֹדְדוּ בְּסֵבֶל זֶה כֵּיצַד רָאוּ לַעֲזֹר לְעַצְמָם בָּאֳפָנִים שֶׁהוֹעִילוּ לָהֶם בְּצוּרָה מַשְׁמָעוּתִית וּלְחַלֵּק מֵהֶם אַף הוֹעִילוּ עֵצוֹת אֵלּוּ עַד כְּדֵי כִּמְעַט הֶעְלֵם הַבְּעָיָה לְגַמְרֵי.
אוּלָם רֵאשִׁית נַקְדִּים שֶׁכָּל הַפִּתְרוֹנוֹת וְהָעֵצוֹת שֶׁנָּבִיא כֻּלָּם מְבֻסָּסִים וּמְיֻסָּדִים עַל פִּי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ''ל, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן בַּתּוֹרָה, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל - מִי כְּמוֹהֶם שֶׁהָיוּ חֲכָמִים בְּחָכְמַת הַנֶּפֶשׁ לָדַעַת אֶת כֹּחוֹתֶיהָ, חָלְיָהּ וּבְרִיאוּתָהּ.
וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמעוני שופטים ז' פ' מג) ''לְכָל הַרְגָּשָׁה וְהַרְגָּשָׁה נָתַן הַקָּבָּ''ה תּוֹרָה''.
דְּהַיְנוּ לוֹמַר שֶׁתּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּעֶצֶם חוֹדֶרֶת לְנִבְכֵי וְסִבּוּכֵי הַנֶּפֶשׁ עַד הַחֲדָרִים הָעֲמֻקִּים בְּיוֹתֵר שֶׁל בְּעָיוֹתֶיהָ וְתַחְלוּאֶיהָ וְעַל כָּל רֶגֶשׁ וְרֶגֶשׁ יֵשׁ תּוֹרָה כֵּיצַד לְהַגִּיעַ דַּרְכָּהּ לַפִּתְרוֹן.
רַבּוֹתֵינוּ חָדְרוּ לִמְקוֹר אֲצִילוּתָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְלִמְקוֹר מַחְצַבְתָּהּ הָאֱלֹקִי וְעַל פִּי זֶה הִגִּישׁוּ לָנוּ פִּתְרוֹנוֹת, בְּנִגּוּד לַתֵּאוֹרְיוֹת הַמְעֻוָּתוֹת וְהַשִּׁטְחִיּוֹת שֶׁל הַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הַיּוֹנֶקֶת מֵאַפְלוּלִיּוּת הַחַיִּים, מִיָּהֳרָה אַמְבִּיצְיוֹנִית שֶׁל גַּאֲוָה מַדָּעִית הַמְנֻגֶּדֶת לָאֱמֶת וּלְמַהוּת נֶפֶשׁ הָאָדָם.
וִיצֻיַּן שֶׁהַבְּעָיָה הָרוֹוַחַת כַּיּוֹם בְּאַסְכּוֹלוֹת שׁוֹנוֹת הִיא שֶׁהַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה אֵינָהּ עוֹסֶקֶת כְּלָל בְּמַדַּע מַהוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הָאָדָם, כָּל עִסּוּקָהּ גִּשּׁוּשִׁים בַּתְּחוּם הַשִּׂכְלִי הַמֻּבְהָק וְהַנִּסְיוֹנִי שֶׁבָּאָדָם, וְאֵין לָהּ כְּלוּם עִם הַנַּפְשִׁיּוּת שֶׁלּוֹ וּבְוַדַּאי לֹא בַּמַּשְׁמָעוּת הַמַּהוּתִית הַפְּנִימִית, לְכָל הַיּוֹתֵר עוֹסֶקֶת הִיא בָּרְבָדִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַשִּׁטְחִיִּים שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, אַךְ מַהוּת הָאָדָם וְהָאֱמֶת שֶׁבּוֹ אֵינָהּ כְּלָל בִּתְפִישָׂתָם.
(יסוד הדברים שנאמרו מספר ''אוצר המחשבה'' על מאמרי רבי צדוק הכהן מלובלין)
לְדַאֲבוֹנֵנוּ הַיּוֹם כִּמְעַט שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא אָדָם שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל בְּמִדַּת מָה מִיִּסּוּרֵי הַנֶּפֶשׁ, כּוֹלֵל מֵהָאִישׁ הַפָּשׁוּט וְהַהֲמוֹנִי וְעַד הַמֻּכְשָׁר וְהַבַּעַל דֵּעָה, הַפְּסִיכוֹלוֹגִים מְלֵאִים בַּעֲבוֹדָה מֵהַפְּנִיּוֹת הָרַבּוֹת שֶׁל הַזּוֹעֲקִים לְעֶזְרָה, אוּלָם כָּאָמוּר כָּל שִׁיטוֹתֵיהֶם אֵינָם אֶלָּא עַל פִּי תֵּאוֹרְיוֹת שׁוֹנוֹת וְנִסְיוֹנוֹת כְּפִי שֶׁרְגִילִים הֵמָּה לִפְעֹל בִּרְפוּאוֹת הַגּוּף, וּפְעָמִים רַבּוֹת עֲצוֹתֵיהֶם וּתְרוּפוֹתֵיהֶם נוֹגְדִים אֶת דַּעַת תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁלְּדַעְתָּם לְשַׂמֵּחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַמְדֻכֵּאת אֶפְשָׁרִי וּכְדַאי עַל יְדֵי הֲנָאוֹת הָאֲסוּרוֹת לָנוּ עַל פִּי תּוֹרָתֵנוּ, וַהֲרֵי בָּאִים כָּאן לְרַפְּאוֹת אֶת הַמַּחֲלָה בְּסִבַּת הַמַּחֲלָה, שֶׁהֲרֵי מַה מַּחֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ כְּאִסּוּרֵי עֲרָיוֹת וְטֻמְאָתָם הַמְטַמְּאִים אֶת הַנֶּפֶשׁ וְגוֹרְמִים לָהּ הִתְלַבְּשֻׁיּוֹת שֶׁל רוּחוֹת טֻמְאָה לְבַלְבְּלָהּ, אִם כֵּן וְכִי בָּזֶה תְּהֵא רְפוּאָתָהּ וַהֲלֹא הֵמָּה הָיוּ סִבּוֹת תַּחְלוּאֶיהָ.
אֵין בְּכַוָּנָתֵנוּ לִפְסֹל אוֹ לֶאֱסֹר אֶת הַהֲלִיכָה אֶצְלָם רַק יֵשׁ לְהַזְהִיר שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ לְהִטַּפֵּל אֶצְלָם שֶׁיְּהֵא בְּתֵאוּם עִם דַּעַת תּוֹרָה וְלֹא לָקַחַת אֶת דִּבְרֵיהֶם כְּדִבְרֵי הָאוּרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַנֶּזֶק יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַתּוֹעֶלֶת.