פרק א' - חלישות הדעת מרצף התמורות · ב. אסור ''להתבלבל''
כָּתַב הָאֲרִיזַ''ל כִּי ב' הָאוֹתִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל בָּלָק וּבִלְעָם הֵם ''בִּלְבֵּל'', שֶׁלֹּא יָכוֹל כֹּחַ הָרַע לִשְׁלֹט בָּאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן מְבַלְבְּלוֹ.
וְהוּא כְּמוֹ כֵן מַאֲמַר חֲזַ''ל כִּפְשׁוּטוֹ, אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, דְּמָה עִנְיַן רוּחַ שְׁטוּת לְחֵטְא, אֶלָּא חוֹטֵא זֶהוּ לְשׁוֹן הֹוֶה שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא וְשׁוּב חוֹטֵא וְחוֹזֵר עַל חֶטְאוֹ כְּסִדְרָן, זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וּבִלְבּוּל הַדַּעַת שֶׁאִלְמָלֵי הָיְתָה דַּעְתּוֹ יַצִּיבָה לֹא הָיָה מַתְמִיד בְּחֶטְאוֹ.
וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁנִּסְתַּבֵּךְ בְּחוֹבוֹתָיו וְנִכְנָס לְחוֹב שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלָר וְאֵינוֹ מוֹצֵא דֶּרֶךְ לָצֵאת מֵחוֹבוֹתָיו, מֵרֹב יֵאוּשׁוֹ הֶחְלִיט לִלְווֹת עוֹד סְכוּם שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים דּוֹלָר, הַאִם בְּכָךְ פָּטַר אֶת בְּעָיָתוֹ?!
וּכְמוֹ כֵן רוֹאִים אָנוּ, אָדָם בַּעַל עֵסֶק שֶׁעֲסָקָיו מִתְמוֹטְטִין, אֲזַי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אִבֵּד אֶת שְׁפִיּוּתוֹ הֲרֵי שֶׁהִנּוֹ חָרוּץ לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת כֵּיצַד לְחַדֵּשׁ אֶת עֲסָקָיו בְּדֶרֶךְ זוֹ אוֹ בְּדֶרֶךְ זוֹ וּלְשַׁקֵּם אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר הַבִּלְבּוּל וַחֲלִישׁוּת דַּעְתּוֹ הִשְׁתַּלְּטוּ עַל אוֹתוֹ בַּעַל עֵסֶק, כְּבָר אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל כְּלָל לְשַׁקֵּם עַצְמוֹ, כָּנוּס הוּא בְּתוֹךְ עַצְמוֹ הַמָּרָה הַשְּׁחֹרָה מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו וְאֵין כֹּחַ בְּנַפְשׁוֹ לְחַלֵּץ אֶת עַצְמוֹ.
אִם כֵּן, הֲיֵשׁ אִסּוּר יוֹתֵר חָמוּר מֵאֲשֶׁר ''לְהִתְבַּלְבֵּל''.
עָלֵינוּ לְהַכִּיר אֶת דֶּרֶךְ מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר, פְּעָמִים בָּא הוּא בְּדֶרֶךְ יְשִׁירָה פְּעָמִים בְּדֶרֶךְ הַסְוָאָה, וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ בְּתַכְסִיסֵי מִלְחָמָה שֶׁלִּפְעָמִים פּוֹתְחִים בְּמִלְחָמָה עִם הָאוֹיֵב מִצַּד מִזְרָח כְּשֶׁלַּאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר עִקַּר הַמַּטָּרָה לְתָקְפּוֹ מִצַּד מַעֲרָב. וְכָל הַהַתְקָפָה מִצַּד מִזְרָח אֵינוֹ אֶלָּא עַל מְנָת לִגְרֹר אֶת כֹּחַ הָאוֹיֵב לְכִוּוּן הַמִּזְרָח וּלְנַטְרְלוֹ מִכִּוּוּן מַעֲרָב וְאַחַר כָּךְ לְתָקְפּוֹ מִכִּוּוּן מַעֲרָב בְּאֵין מַפְרִיעַ.
כָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר שֶׁמַּכְשִׁיל אֶת הָאָדָם בְּתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וּלְמַרְאִית עַיִן כְּאִלּוּ וְזוֹ מַטְּרָתוֹ, וּבְעֶצֶם מַטְּרָתוֹ לְאַבֵּד לָאָדָם אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו, וְהָאָדָם רוֹאֶה אֶת הַיֵּצֶר כְּאוֹיֵב בְּכָךְ שֶׁהֶחְטִיאוֹ בַּעֲבֵרָה, וְאִלּוּ בַּיֵּאוּשׁ שֶׁצָּמַח בְּלִבּוֹ אֵינוֹ רוֹאֶה בּוֹ אֶת אוֹתוֹ אוֹיֵב שֶׁהֶחְטִיאוֹ, אֶלָּא חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ תּוֹצָאָה טִבְעִית בִּגְלַל הָעֲבֵרָה וּמִתְמַקֵּד הוּא לִרְאוֹת אֶת שׂוֹנְאוֹ בָּזֶה שֶׁהֶחְטִיאוֹ וּבָזֶה רוֹאֶה אֶת סוֹף הַנֶּזֶק שֶׁעָשָׂה לוֹ וְלֹא יָדַע וְלֹא הֵבִין שֶׁקִּבֵּל הוּא מַכָּה מֵאֲחוֹרָיו הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲזָקָה וְהִיא הַיֵּאוּשׁ וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְאִבּוּד הַבִּטָּחוֹן מִלְּהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ כִּי יֵשׁ בּוֹ עוֹד כֹּחַ לְהִתְמוֹדֵד עִם יִצְרוֹ שׁוּב וְשׁוּב.
וְרַק בָּזֹאת שֶׁיַּחְזִיק הָאָדָם אֶת יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ יֵשׁ לוֹ סִכּוּי לָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ.
וּבַמֶּה בְּעֶצֶם יֻצְדַּק לָאָדָם לְהַחְזִיק אֶת דַּעְתּוֹ אַחַר שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו מְעִידוֹת בְּמַהֲלַךְ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁלִּכְאוֹרָה מְהַוִּים הֵמָּה סִבָּה מֻצְדֶּקֶת לַחְדֹּל מֵהֶמְשֵׁכִיּוּתָהּ, נְבָאֵר בַּפֶּרֶק הַבָּא.