אור ברסלב

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן יד

סימן יג

כללי הרמ"א,

א

מור"ם דרכו לכתוב ויש חולקין אע"פ שהחולק הוא אחד הש"ך ח"מ סי' קס"ח סק"ב כן כ' הרב חשק שלמה בכלליו אות פ"ה ובקשתי שם ולא מצאתי כמו שיראה הרואה. אך אנכי הרואה לרבינו הרמ"א בדוכתי טובא פי צדיק יהגה בהגהותיו לש"ע בלשון רבים על סברת יחיד. א) בא"ח סי' ל"ז ס"ג וי"א דהאי קטן וכו' והיא סברת הרב בע"ה ולא ייחסו לו שום חבר כמו שיראה הרואה בב"י ובד"מ ואדרבא מרן ב"י כ' דכל הפוסקים משמע דלא סברי הכי עי"ש. ב) בסי' מ"ג ס"ה וי"א וכו' היא סברת רבינו האי גאון עי"ש. ג) בסי' ס"א סי"ב וי"א וכו' היא סברת האהל מועד והיא סברא יחידאה ומרן הב"י נחלק עליו עי"ש (והנה אמת דהרבנים פר"ח וקרבן העדה פ"ד דמגילה כתבו דכדברי הא"מ איתא בירוש' עיין בחי' הגהות מוהרל"ח ומה שהגיהו בדברי הרפ"ח במקום פ"ב פ"ד אינו מן הצורך דמ"ש בפ"ב ר"ל בפ' בתרא עיין פתח הדביר שם מ"מ הרמ"א בד"מ לא הזכיר הירוש' מוכח שלא ראה רק דברי הא"מ ונקיט בלשון יש אומרים) ד) בסי' צ"ה ס"א וי"א וכו' היא סברת רבינו הרוקח שהביא בד"מ ואין עוד עמו בסברתו כמו שיראה הרואה. ה) בס' ק"ג ס"ב וי"א וכו' היא סברת הרב תה"ד. ו) בסי' קפ"ג ס"ב היא סברת הריב"ה. ז) ובסי' רכ"א ס"ב היא סברת הרשב"א. ח) ובסי' רס"ה ס"ד וי"א היא סברת הסמ"ג. ט) ובסי' רפ"ז היא סברת הרמב"ם. י) בסי' רצ"ט סעיף י' היא סברת רבינו ירוחם. יא) בסי' ש"ג ס"ב היא סברת האור זרוע. יב) בסי' ש"ח סכ"ה היא סברת רש"י. יג) בסי' שכ"ח סעיף י' היא סברת האו"ה. יד) בסי' של"ה ס"א היא סברת הרב תה"ד (אלא ששם י"ל שכיון שכתב כן לדעת הרב ספר התרומה חשיב סברת רבים):

וכיוצא ללשון זה עיין. א) בסי' כ"א ס"ג יש שכתבו וכו' והוא הכל בו (אלא דשם כ"כ בשם ר' אשר וכיון שמסתמא מודה לו שייך לשון רבים). ב) בסי' רכ"ג ס"א ויש שכתבו והוא הרשב"א שהביא בד"מ וקצת י"ל בדוחק כמו שיראה הרואה. ג) בסי' רמ"ב יש שכתבו והוא מוהרי"ל. ד) בסי' קס"ט ס"ב ויש מקילים הוא הרר"י. ה) בסי' שט"ז ס"ג ויש מקילים הוא הריב"ה:

הנה מתבאר יפה מהני דוכתי הנז"ל דרבינו הרמ"א כן הוא דרכו לכתוב בלשון רבים על סברת יחיד וכמו שהעיד הרב חשק שלמה בשם הרש"ך ז"ל. שוב הקרה ה' לפני וראיתי דברי הרש"ך הלא המה בסי' קצ"ח סק"ב עי"ש ובחש"ש הנ"ל הוא ט"ס ומצאתי שבחש"ש בכללי הקי"ל אות ט"ן נכתב קצ"ח כהוגן:

וזימנין כותב הרמ"א דין אחד בסתם והוא חולק על דברי מרן אף שהיה ראוי לכתוב וי"א שאסור אינו מקפיד לדקדק בזה וכ"ש כשמבואר שהוא מחלוקת ולכן אין להקשות עליו למה לא כ' וי"א שכן דעתו בכמה מקומות כמו שכתבו ז"ל כן כ' מרן חיד"א בספר שיורי ברכה א"ח סי' של"ח:

ב

הרמ"א דרכו בהרבה מקומות דסברא שלא נמצאת כי אם במעט מהפוסקים כותב אותה בלשון מחלוקת (וי"א) אע"ג דלא פליג כן כ' הרב בני חיי בתשו' שביו"ד סימן של"ד הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ז' וכן כ' הרב ש"ך בדוכתי טובא דרשים זה הי"מ גדול שם (הגם דשם כ' כן בשם הרש"ך על דברי מרן הש"ע כיעי"ש כבר כתבתי לעיל סי' י"ג אות כ"ה דלא דבר הרש"ך אלא על הרמ"א עי"ש) ומה שכ' עוד ביד מלאכי שכ"כ הרב פרי תואר סי' ל"ח סק"ה איני יודע איזה ט"ס יש כי בקשתיהו ולא מצאתיהו ומה שכ' בשם הרב לשון למודים דוי"א הוא לחלוק הנה שם כ' כן על דברי הרמ"א. אבל יותר נראים דברי הרבנים ש"ך וב"ח שכן הוא דרכו בהרבה מקומות (ספר יד אהרן שציין שם אין מצוי אצלי) והרב הסמ"ע בסי' ת"ך ס"ק מ"ח כ' דרך כלל על מרן והרמ"א דבמקום שמצאו שיחיד כתב כן ואינו מפורסם בשאר פוס' רגילין לכתוב בלשון ויש אומרים עיין לקמן אות ג':

ג

הרמ"א אפשר שדרכו לכתוב בלשון יש מי שאומר בדבר שאינו נזכר בש"פ ואין שום חולק (כי כלליה דרב הסמ"ע על מרן הש"ע שכתבתי לעיל סי' י"ג אות כ"ב) כן כ' הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב וציין כנה"ג ח"מ מ"ב ואין מצוי אצלי ולפי הנראה לא ראה דברי הרב הסמ"ע בסי' ת"ך ס"ק מ"ח מפורש יוצא מפי כ"ג שכן הוא דרך רבינו הרמ"א וכן ראיתי למרן החבי"ב בתשובה בעי חיי ח"מ ח"א דף ס"א ע"ד שכ' כן על הרמ"א וגם הוא לא ראה דברי רב הסמ"ע הנ"ל שוב ראיתי שקדמני הרב משק ביתי בכללי הפוסקים אות מ"ט בזה:

והרב פרי מגדים בהקדמתו ליו"ד בכללים בהוראת איסור והיתר אות ב' כ' כשכותב המחבר או הרב יש מי שאומר או יש אומרים ואין מביא שום חולק כן הלכה והא דכ' בשם יש אומרים שלא מצא אלא בפוסק אחד או שנים כ"כ (כן כתבו) ז"ל וכ"כ השכנה"ג א"ח אות ל"א עיין סמ"ע ח"מ סי' ט"ז אות ח' וכו' אות י"ג ול"ה אות י' דלא כא"מ בסי' פ"ד אות ב' עכ"ל. הנה בשני המקומות שציין (סי' ט"ז וסי' ל"ה) מיירי הסמ"ע על דברי מרן ולא מיירי בדברי הרמ"א כמו שיראה הרואה (ומה שציין לסי' כ"ו אות י"ג לא ידעתי איזה טעות סופר נפל בדבריו כי שם לא מצאתי מזה) ומאחר שכלל בדבריו גם את הרמ"א נכון היה לו להביא דברי הסמ"ע שבסי' ת"ך הנ"ל. ומה שכ' דלא כא"מ לא ידעתי איזה ספר הוא. ולפי הנראה הספר א"מ לא שמיע ליה האי כללא ולכן משיג עליו וכן השיג הרב משק ביתי שם על איזה מרבני האחרונים שהקשו על הרמ"א באיזה מקומות שכ' בלשון יש מי שאומר יש אומרים בדבר שאין בו מחלוקת שנעלם מהם כלל זה ואין זו השגה דהמעיין בדברי הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ב יראה שיש פוסקים רבים שאין סוברים כלל זה ותמה על תמיהת מרן חיד"א בספר שער יוסף דף ט"ו ע"ד על להקת רבנן בתראי דלא סברי הך כללא כאילו הוא הלכה למשה מסיני עי"ש ומ"מ מתוך מה שרשמתי בסי' י"ג אות כ"ב עיניך הרואות דשלמים וכן רבים נקטי ככלליה דרב הסמ"ע בדברי מרן ומסתמא כן הוא בדברי הרמ"א:

עתה נדפס ספר מגדים חדשים לידידי הגאבד"ק טעלעפין יצ"ו וראיתי בכללים שבסוף הספר דף ז' אות ט' שכתב בשם דע ביהודה תניינא אהע"ז סי' צ"א בהגהה מבן המחבר שלא כתב הסמ"ע כלל זה רק על מרן ולא על הרמ"א ולא פניתי לעיין בזה ואתה תחזה ויתכן שכן דעת הרב מוהר"י עייאש בספר מטה יהודה בקונטרס שבט יהודה ליו"ד בסי' שמ"א סוף דין א' שתמה על מה שכ' הרמ"א יש אומרים דתלמיד על רבו מובהק אסור בבשר ויין כל זמן שמוטל לפניו וכו' דלמה כ' דין זה שכבר כתבו מרן בש"ע סי' רמ"ב סעיף ז"ך ובסוף סי' שע"ר ועוד למה כתבו בלשון יש אומרים דמשמע דאיכא מאן דפליג ואילו מרן כתבו בסתם וכו' עי"ש ואם נאמר דמסתמא לא נעלם ממנו כלליה דרב הסמ"ע נוכל לומר שסובר שאין כלל זה אלא לדברי מרן ולא לדברי הרמ"א:

ד

הציונים שבהגהות הרמ"א לא מידו נגזרו רק נעשו אח"כ כשנדפסו הש"ע וההגהות פעם אחרת ונבררו מתוך ס' ד"מ כן כתבו הרבנים מרן חיד"א בברכי יוסף סי' ע"ת אות ג' וביעיר אזן מערכת הנו"ן אות ט"ו (ושם כתב דלפעמים לא צדק המציין עי"ש) ובשיורי ברכה אה"ע סי' י"א וזכור לאברהם ח"א במער' ט"ב (ד"ה ט"ב שח"ל בשבת) ומשק ביתי בכללי הפוסקים אות נו"ן סמיכה לחיים סי' י"א דף ע"א ע"א (היא תשובת הגאון חקרי לב) נשמת כל חי ח"א דף ס"ד ע"ב אור לי סי' ס"ד והרב כמוהרח"א אדאדי נר"ו בספר ויקרא אברהם דף ק"ך אות צ"ב האריך להוכיח דבכמה מקומות לא צדק המציין עיש"ב וע"ע להרב יפה ללב נר"ו דף ט' ע"ג כל החיים דף כ"ג אות ס"ח. ומדברי הרב מוהר"א לאנייאדו הובאו דבריו בשו"ת בירך משה סי' כ"ב דף פ"ז ע"ד נראה דקאי בשיטת הרב כנה"ג שהביא מרן חיד"א ובמש"ב שהם מהרמ"א עצמו שכ' וז"ל אפשר דהציון הזה אינו ממור"ם עי"ש משמע דשאר הציונים מסתמא הם ממור"ם אלא דשם מר קעסיק על ציון להש"ע ולא על מור"ם ובהא פשיטא ליה למרן חיד"א דאין הציונים האלו אלא להגהות מור"ם דוקא עי"ש ומדברי הרב מוהרמ"מ בספר שו"ת מוהר"ם מרוטרונבורג האחרונים באה"ע סי' ה' (סוד"ה נחזור) נראה בעליל דפשיטא ליה דהציונים הם מרמ"א עצמו וכן נראה מדברי הרב שלחן גבוה סי' תר"ץ ס"ק מ"ב ועיין מחזיק ברכה יו"ד סי' סמ"ך ד"ה תו וכו' שהשיג על הכנה"ג דמשמע ליה דהציונים הם מהרמ"א ועיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת הלמ"ד אות ק"ז (ד"ה אחר כמה שנים ונדפס בספר דברי חכמים סי' ט"ל) ובקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות י"ב ובקונטרס זה לעיל סי' ד' אות ד' ונדפס עתה ספר יקר המעלות לשלמה וראיתי בדף כ"ב סוף ע"ב שאחר שכ' דברי מרן חיד"א בשיורי ברכה אהע"ז הנ"ל שלא מידו נגזרו ושכן כתב הרב חקרי לב וכו' סיים שכן כ' הרב ארח מישור בהקדמתו לספר דרכי משה בחלק יו"ד שציונים אלו אינם מהרמ"א וגם כמה פעמים דרכי ציון עוילות ולא ציין יפה וכו' וכבר העיר השפתי כהן על המציינים כמה פעמים שלא ציינו יפה וכשל עוזר ונפל עזור עכ"ל (לא פניתי לעיין בספרים שרשמתי למעלה אם כבר הביאו דברי הרב ארח מישור הללו) וציין לעיין בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות נ"א ובהגהה שם ציין לעיין בתעלומות לב ח"א חלק אהע"ז סי' כ"א:

ה

אין נכון לפרש דברי מור"ם בהגה"ה שמחדש דינים מחודשים אשר לא שערום מרן בב"י ומור"ם בד"מ כידוע דמור"ם טרם תחיל הגהתו יודיע דרכיו דרכי משה או כבר מפורש בב"י כן כ' מרן חיד"א בשיורי ברכה אה"ע סי' י"א ועיין כל החיים דף כ"ג אות ס"ט ועיין ברכ"י א"ח סי' צו"ר אות ה' ומוכח דספר דרכי משה קדים לההגהות וכן נראה מדברי הרש"ך יו"ד סי' ר"מ סק"ו ובנקה"כ שם ועיין בסמוך שוב ראיתי מה שכ' הרמ"א בתשובה סי' קל"א אות ג' אמת כן יסדתי בש"ע הנדפס מחדש בא"ח סס"י רס"ג והטעם כתבתי בספרי (דרכי משה) אשר על פי אותו הס' חברתי הדינים בשלחן ערוך עכ"ל וק"ל:

ואם השמיט במפה מה שהביא בד"מ נראה דחזר ממ"ש בד"מ כי כן נמצא במרן הב"י ג"כ כמ"ש ביד מלאכי דף קב"ץ ע"ג כן כ' הרב ויקרא אברהם בשו"ת אה"ע סוס"י י"א ואין נראה בעיני לתת כלל מוחלט בזה והכל לפי הענין עיין מה שכ' בויקרא אברהם הנ"ל בדף ק"ך על מה שמשמיט מרן בש"ע מ"ש בב"י והבאתי דבריו בסימן י"ג אות ה' ועי"ש עוד ומצאתי להרב צפיחת בדבש בסי' ס"ו דף קס"ח ע"ב שנסתפק בדעת הרמ"א כשהשמיט במפה מה שהביא בד"מ אם הוא מפני שדוחה אותה סברא מהלכה ודעתו נוטה לומר דכדרך מרן בענין זה כן הוא דרך הרמ"א (עם שלא מצא מפורש שכתבו כן על הרמ"א) ובאנו למחלוקת שהזכיר הרב יד מלאכי בכללי הש"ע סי' ד' וכו' עי"ש:

ו

ספר תורת החטאת חברו הרמ"א קודם הגהות כן מתבאר יפה מדברי מרן חיד"א בספר שיורי ברכה כה יו"ד סי' ק"י אות ה' עי"ש. שוב ראיתי דבשם הגדולים מערכת ספרים (באות התי"ו) הביא מחלוקת אבל מסקנתו היא כמ"ש בשיו"ב (ודרך אגב אומר שנראה שמה שכ' בשה"ג שם שספר תורת החטאת נדפס שנת הש"ל הוא לפ"ג שאם לא כן איך יתכן מה שכ' בשיו"ב הנ"ל שבתחלה כ' בתו"ח שכן ינהגו ואחר שיצא לאור נהגו כדבריו וכשראה שנהגו כמ"ש הוא כ' בהגהותיו וכן נוהגין עי"ש ואם ספר תו"ח נדפס בשנת של"ה לפ"ק הרי כבר עלה משה אל האלהים בשנת של"ג כמ"ש בשה"ג מערכת גדולים (באות מוהר"ם איסרלס) בשם מר בריה והיכי נימא דאחר שיצא לאור ראה שעשו כדבריו וכ' כן בהגה אלא ודאי זמן הנ"ל הוא לפ"ג דייקא נמי שלא כתב של"ה אלא הש"ל) ועיין להרב צמח צדק ריש סי' ח' שנראה דפשיטא ליה שספר תורת החטאת חברו קודם ההגהות:

ז

תשובות הרמ"א נראה ממרוצת לשון מרן חיד"א בספר שם הגדולים במערכת גדולים דהתשובות הם אחרונות להגהותיו והרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ך' כ' בשם הרב נחלת שבעה סי' ב' דההגהות הם עיקר כשסותר דבריו וכ' על דבריו דקשה לומר כן מאחר דיש הוכחה להיפך עי"ש ומרן החבי"ף בספר כל החיים דף כ"ג אות ס"ה ציין בזה חקקי לב ח"ב דף ק"ט ע"ג ואין מצוי אצלי לראות מסקנתו אך בספר סמיכה לחיים דף ק"ו ע"א שציין שם באות ס"ו נראה כמסכים לדברי זה הי"מ גדול עי"ש (ובמה שהבאתי לקמן אות י"ז) ובתשובה אחת שהשיב לי ידידי הגאון המפורסם מוהריז"ש יצ"ו (בע"ס זכר יהוסף והביאורים) בדין סתם יינם לחולה שאין בו סכנה (שנראין דברי הרמ"א סותרים מה שכ' בהגהה למה שכ' בתשו') ישנו בנותן טעם לעשות עיקר מה שכ' בתשובה ואמר מר שאין דרכו במפה רק להעתיק דעות הפוסקים ולא להזכיר הכרעת דעתו במקום שחולק ועוד אפשר שתשו' זו כ' באחרונה אחר שברר כל פרטי הדין ויותר יש לסמוך על מה שכ' בתשו' כי בההגהה אין שום דעה חדשה שלא נזכר בתשובתו שנוכל לומר שנכתב אחר שחזר מתשובתו ששם מבואר טעמו ונימוקו וידוע מה שכ' בתשו' מוהרי"ל סי' ע"ו דיותר יש לסמוך על פסקי התשו' מפסקים שפסקו בשעת הוראה הלכה למעשה וכן כתבו בשבות יעקב ח"ג סי' מ"ה וחוט השני סי' י"ח ועיין ברכת דוד א"ח סי' ל"ג סכ"ו בסופו ומכ"ש במחבר אחד שדבריו שבתשובה נראה עיקר שעיין בזה לעשות מעשה מה שאין כן בפסקיו שקבץ דעות זולתו ולא היה מעיין בכל שאלה להכריע ביניהם עכ"ד הגאון יצ"ו ועיין במה שרשמתי לעיל בסי' ה' אות י"ד על סתירת דברי הרמב"ם מחבורו לתשובות ובסי' י' אות ב' על סתירת דברי הרשב"א ובסי' י"א אות ח' על סתירת דברי הרא"ש מפסקים לתשו' ולקמן בסי' ט"ו אות ז' ואות י"ב ואות ז"ך על רבינו האי גאון ואתה תחזה כמה דיות נשתפכו בענין כזה ועיין עוד להגאון מוהרא"ז מרגליות בהקדמה לשערי תשובה ויד אפרים וז"ל וגם כתבו הפוסקים שיותר יש לסמוך על תשובות מעל הפסקים מאחר שהשיב הלכה למעשה הרבה מדקדקים בה יותר ממה שכותבים לעצמם פסקי דינים שאפשר שלא נאמר רק להלכה ולא למעשה עכ"ל ומה שהחליט הגאון יצ"ו שאין דרכו של הרמ"א במפה להזכיר הכרעת דעתו במקום שחולק במחילת כתה"ר לפי המשוער בדעתי במקומות רבים הוא מזכיר הכרעת דעתו להלכה ולמעשה. וחידוש הוא שלא הזכיר מה שהבאתי למעלה דברי הרבנים נחלת שבעה בח"ב סי' ב' ויד מלאכי הנ"ל:

ואם סותר דבריו בהגהותיו למה שכ' בתשובה הנה ידידי הגאון הנז"ל יצ"ו בתשובה הנ"ל כ' בשם הגאון השיב משה בחלק יו"ד סי' ל"ח דהרב פרמ"ג בא"ח סי' שכ"ח באשל אברהם כתב דההגהות עיקר וציין לפריו ביו"ד או"ה וכונתו למה שכ' שם בשם לחם חמודות שההגהות חבר באחרונה אבל שגה בזה שהל"ח כ' זה לגבי הספר דרכי משה והתורת חטאת אבל תשובות שלא נכתב על סדר בזמן אחד כי אם מה ששאל השואל אם כן אינו ידוע אולי תשובה זו כתבה אחר שחבר ההגהות עכ"ד:

ח

הרמ"א כשכותב והכי נהוג אין פירושו שכן הוא המנהג אלא ר"ל דכן ינהגו מכאן ואילך כן כ' הרב ארח מישור הביא דבריו מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' ק"י אות ה' ויש לדקדק מדברי הרב בית חדש יו"ד סי' שפ"ז דלשון והכי נהוג ר"ל שכן ינהגו שאם לא כן לשונו כפול שכ' אלא דעכשיו לא נהגו כלל בכפיית המטה כמ"ש בסמוך והוא מדברי התוס' וכל המפרשים נמשכים אחריהם והכי נהוג ואין לשנות עכ"ל וק"ל. אך מדבריו בא"ח סוס"י ק"ד נראה דהכי נהוג ר"ל שכן המנהג עתה. וכן מתבאר מדברי הרמ"א א"ח שי' כ"ה סי"ב והכי נהוג וכבר נתבאר לעיל סי' ח' ועין רואה דשם כ' דכן נוהגין ש"מ דדא ודא אחת היא ובפרמ"ג א"ח בפתיחה כוללת בסדר הנהגות הנשאל עם השואל בסדר ג' אות ז' כ' גם כן כמ"ש האורח מישור הנ"ל דלשון והכי נהוג מורה שהרב אומר שכן ראוי לנהוג ולי ההדיוט אי אפשר ליתן כלל החלטי בזה כדמוכח מההיא דסי' כ"ה וכן כתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ"א וכן נראה ממה שכ' בסי' תרמ"ט ס"ה ויש פוסלין בגזול כל ז' ימים והכי נהוג ולפי הנראה זהו מה שכ' בד"מ אות ט' בשם מנהגים שלנו גם בסי' תרפ"ח ס"ו מה שכ' והכי נהוג הביאו בד"מ אות ד' בשם מנהגי מוהח"א טירנא אמנם עתה אנכי הרואה שכדברי הרבנים הנ"ל מתבאר ממה שכ' הרמ"א בסי' תס"ה ס"ג והכי נהוג לענין איסור חמץ ומתבאר מדבריו שבד"מ שכונתו לומר שכן יש לנהוג וכן מתבאר ממה שכ' בסי' תס"ח ס"ח והכי נהוג ובד"מ לא הזכיר בזה שום מנהג א"כ מוכח דמה שכ' והכי נהוג כלומר שכן יש לנהוג וכן מתבאר ממה שכ' בסי' ז"ך ס"ו והכי נהוג ובד"מ שם אות ד' כ' ומ"מ נ"ל לנהוג כהטור וסמ"ג וא"כ מה שכ' בהגהה והכי נהוג כונתו שכן יש לנהוג גם בסי' ס"ה וי"א דאם היה אנוס וכו' והכי נהוג ובד"מ לא הזכיר שום מנהג רק כ' שנ"ל כדעת התוס' והאחרונים ובמפה כ' והכי נהוג ר"ל כן יש לנהוג וכן בסי' ס"ו ס"ב וכן בסי' קכ"ח סל"ה ובסי' ער"א ס"ו וקצת ממקומות הנ"ל יש לדחות לפי מה שזכורני שראיתי בספרים שבדרכי משה שבידינו (הנספח להטור וב"י) הולידו את חסרון שהשמיטו כמה דברים ממה שכתוב בדרכי משה הנדפס בפני עצמו שאין מצוי אצלי ובסי' תרל"ט סעיף ח' שכ' מרן נהגו שאין מברכין על הסוכה אלא בשעת אכילה כ' הרמ"א והכי נהוג משמע שכונתו לומר שכן ראוי לנהוג כלומר אף במקומות שלא נהגו כן ראוי להם לנהוג כן:

ט

הרמ"א לא ראה את ספר בדק הבית כן כתבתי בקונטרס הכללים במערכת המ"ם אות ק"ו בשם הרבנים ב"ש סי' ט"ו ויד מלאכי וכן ראיתי למרן חיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים באות בדה"ב וכ' שהוא פשוט שהרי בדה"ב נדפס שנת שס"ו והרמ"א משה עלה אל האלהים מקמי הכי טובא וע' בספר מחזיק ברכה א"ח סי' ק"א ובספר יפה ללב נר"ו בסי' ס"ו אות ב' ולהרב פרמ"ג במשבצות סי' תרצ"ו סק"א (ד"ה ודע) כ' כמסתפק דשמא הרמ"א לא ראה ספר בדה"ב עי"ש ואם ספקות שלו כך וכו' וכבר הכריח מרן חיד"א כן ועיין בד"מ סי' ל"ח שתמה על מרן וכבר תיקנו בבדה"ב ומוכח דלא ראהו ועיין ד"מ יו"ד רס"י שפ"ט ולפי הנראה גם הרב מוהריט"ץ לא ראה ספר בדה"ב עי"ש בסי' קל"ה דף קי"א ע"ג (ד"ה אמנם) ובבדה"ב ח"מ סי' קע"ו סכ"ו וק"ל. ועיין בד"מ סימן תרפ"ח אות ז' דנראה בעליל דלא ראה הרמ"א את ספר בדה"ב ועיין פתח הדביר ח"א דף ח"י ע"ג שנראה מדבריו דהרמ"א מביא איזה דברים שבבדה"ב בשם ב"י ולפי כל הנ"ל זה לא יתכן:

י

הרמ"א זימנין כותב איזה דין בשם איזה פוסק אף שהוא תלמוד ערוך לפי שהשמיטוהו הפוסקים הוצרך לכותבו בשם הפוסק שהביאו על דרך שכ' הרב יד מלאכי בכללי ריב"ה אות י"ט על הריב"ה כן כ' הרב יפה ללב נר"ו דף ט' ע"ג ובסי' נק"ב אות ג' ועיין להרב משק ביתי בסוף כללי הפוסקים שכ' בשם מרן חיד"א בספר כסא רחמים שכן דרך הפוסקים האחרונים להביא בשם פוסק דבר שהוא ש"ס ערוך כיון שהפוסקים כבר הביאו הש"ס אין חשש בכך ועיין ויקרא אברהם נר"ו דף ק"ך אות ע' כל החיים דף י"ט ע"א אות י' והארכתי קצת בזה לקמן סי' ט"ז אות ח"ן:

יא

הרמ"א מכנה את שלטי הגבורים בשם הגהת אלפסי כן כתבתי במקום אחר (איני זוכר כעת מקומו) ועתה ראיתי למרן החבי"ף בספר חיים ושלום ח"ב סי' מ"ו (ד"ה תשובה) שכ' ואפשר דמה שכ' הרמ"א בד"מ אע"ה סי' קכ"ג סכ"ג בשם הגהות אלפסי כונתו למה שכ' השלטי הגבורים וכו' ושוב כ' דהרב ב"ח בתשו' הישנות כ' דמ"ש בד"מ הנ"ל הוא מ"ש בשלטי הגבורים עי"ש:

יב

אם מביא הרמ"א שתי דעות אחת בסתם והשנית בלשון ויש אומרים אם דעתו כהסברא שהביא בסתם הנה ראיתי להרב רמ"ץ יו"ד סי' ע"ז שעל מה שהביא מרן ביו"ד סימן שי"ט ס"ב בסתם סברת הרמב"ם דלמפרע קדוש והרמ"א הביא סברת הרא"ש והטור דמכאן ולהבא קדוש בשם וי"א כתב וז"ל ואף דהרמ"א כ' וי"א וכו' נראה דדעה ראשונה עיקר עכ"ל משמע שסובר שאף בסתם בדברי מרן ומחלוקת בדברי הרמ"א אמרינן הלכה כסתם (שאם לא כן מנא ליה דהעיקר כדעת הרמב"ם הלא הרא"ש הכריח כמה הכרחיות דהלכה כמאן דאמר מכאן ולהבא וכן נוטה דעת התוס' ורש"י עיין להרב לחם משנה בפ"ד מהלכות בכורות הי"ד) ואם כן כל שכן בסתם ואח"כ מחלוקת בדברי הרמ"א גופיה דאמרינן הלכה כסתם שוב מצאתי כן בפרמ"ג א"ח באשל אברהם סי' ש"א ס"ק ז"ך (ד"ה אעתיק) ובסי' תכ"ט באשל אברהם סק"ב עי"ש וכן כ' הרב אהל יוסף בחיו"ד סי' כ"ב (ד"ה ואע"ג) ועיין במה שכתבתי (בשדי חמד ח"א) בחלק הכללים במערכת הדל"ת אות ע"ז. שוב ראיתי בכללים בהוראת איסור והיתר של הגאון פרי מגדים (בהקדמתו לחלק יו"ד) שעמד בספק זה בדעה סתמית בדברי מרן ויש אומרים בדברי הרמ"א אי אמרינן דהלכה כסתם ובאר ספקו וסיים וראיתי בשו"ת מהגאון מוהר"ם זיסקינד אבד"ק לובלין בסי' ד' כ' השואל בפשיטות דעה א' עיקר אפילו דעה א' בהמחבר וי"א בהרב ולי צ"ע עכ"ל וחידוש הוא שלא זכר הרב רמ"ץ דברי הפרמ"ג הללו ועל כל פנים אין מזה ראיה לסברא סתמית ואחריה יש אומרים שבדברי הרמ"א עצמו דבזה נראה דמודה דהסתם עיקר ובקונטרסי בחלק אסיפת דינים במערכת חירופין אות ג' כתבתי דאין ספקו (שבחלק יו"ד) מוציא מידי ודאי (שבחלק אורח חיים):

ואם מביא שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים כ' הרב משאת בנימין בסימן י"א דכותב כן משום שלא הכריע כאחת מהן וכן בספר ברכת המים אות ק"ד כ' על הרב הלבוש שכ' שתי סברות בלשון יש פוסלין ויש מכשירין דחשיב לא הכריע עי"ש והיה נלע"ד דאם ראינו דבמקום אחר דעתו נוטה לאחת מסברות אמרי' שכן היא דעתו באמת ומה שהביא במקום זה שתי הסברות לאו משום שלא הכריע על דרך ילמד סתום וכו'. אלא שראיתי להרב פרי צדיק בתשו' סי' י"א דף ג"ן ע"ב (ד"ה ועוד יש לתמוה) שהק' דברי הרמ"א אהדדי דבאה"ע סי' קי"ז סי"א נקיט בפשיטות דאיש שהוא נכפה כופין אותו לגרש ואילו בסי' קנ"ד ס"ה הביא שתי הסברות בלשון י"א וי"א ולא הכריע עי"ש שהניחו בתימה ולענ"ד לא נפלאת לומר כמו שכתבתי ויש לומר שסמך על מה שכ' במקום אחר ולכן לא איקפיד וכ' שתי הסברות בסגנון זה ודעת הרב פרי מגדים בהקדמה ליו"ד בכללים לאיסור והיתר באות ב' ואות ד' נוטה דבכי האי גוונא הוי לא הכריע (כתב כן על דברי מרן ועל דברי הרמ"א) והבאתי דב"ק לעיל בסי' י"ג אות ט"ז עי"ש:

יג

הרמ"א כשכותב ונהגו העם ולא כ' סתם נוהגים רצונו לומר שהעם נוהגים כן שלא בהוראת בית דין כי באותו ענין אין דעת הפוסקים כן עיין להרב מג"א בסי' ת"ץ סק"ט בשם תשו' הרמ"א סי' ל"ד ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה אות כ"א (ונדפס בספרי דברי חכמים סימן ס"ה):

יד

אף דהרמ"א כ' וכן ראוי להורות אין זה הכרעה והוי ספק מדלא כ' וכן עיקר שו"ת ברכת יוסף סוף חיו"ד בתשו' להג' מוהרש"ק ועיין בסוף ספר תשו' רח"ב בתשו' ה"א מהג' מוהר"ר דוב בהגאון פנ"י שקבלה בידו מאביו שבכל מקום שמביא הרמ"א בשם יש אומרים ולא סתם וכן ראוי להורות אין כונתו לפסוק כמותו והדבר מסור לחכמים להכריע במאזני צדק והביא שתי הדעות להוציא מדעת מרן הב"י שלא חש להפוסק ההוא מתבאר דאם כותב וכן ראוי להורות הוי הכרעה דלא כשו"ת ברכת יוסף כן כ' בספר מגדים חדשים לידידי הרה"ג אבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללים שבסוף הספר דף ז' אות א' ובחידושי מוהרש"א שעל דברי הפרי מגדים בהקדמתו ליו"ד בכללים בהוראת איסור והיתר כתב וז"ל כל מקום שלא כ' הרמ"א וכנ"ל להורות אין להחמיר ולחוש לדעה זו בשעת הדחק עכ"ל נראה קצת דדוקא וכן נראה לי להורות הוא דהוי הכרעה:

טו

מדכתב הרמ"א ויש לסמוך עלייהו ולא כ' וכן נוהגין והכי נהוג משמע ליה להרב ש"ך ביו"ד סי' ב"ן ס"ק ט"ו שסובר שדוקא בהפסד מרובה הוא שיש לסמוך עליהם כן כ' הרב פרי מגדים שם בחלק שפתי דעת ציון הוא מס' מגדים חדשים הנ"ל עי"ש באות ז':

טז

ספר דרכי משה להרמ"א אם ראה אותו הרב כנסת הגדולה ועוד איזה רבנים רשמתי לקמן בסי' ט"ו אות ג':

יז

כמדומה לי שראיתי שלחן ערוך עם הגהות שנדפס בחיי הרמ"א ובתשובות הרמ"א סי' קל"ב הקשו לו קושית על מה שכ' בש"ע והשיב עליהם ואין להשגיח בשפתי ישנים כי כמה פעמים ראיתי שאפילו במנין השנים לא דק כן כ' מרן חיד"א בשם הגדולים במערכת ספרים באות הטי"ת (טור ובית יוסף) ועוד כ' שם שהרמ"א עשה ההגהות על השלחן ערוך במשך ששה שנים בערך שהרי בשנת שכ"ה נגמרו בדפוס כל חלקי השלחן ערוך ומשה עלה (הרמ"א) והיתה מנוחתו בשנת של"ג וכו' וכ' עוד ואל יהי קל בעיניך ידיעת זמן דפוס הספרים דזימנין כמה תמיהי יתורצו כאשר תראה בכמה דוכתי בשם הגדולים ראשון ושני עי"ש והוצרכתי לכתבו לפי שראיתי בקובץ אוצר הספרים במערכת השי"ן (שלחן ערוך) נומער 701 שמזכיר השלחן ערוך שנדפס בראשונה בשנת של"ח ולפי זה לא נדפסו ההגהות הן בעודנו חי שכבר עלה שמים בשנת של"ג ולפי הנראה נמשך אחר מה שכ' בשפתי ישנים שמזכיר שם תוס' ש"י והוא ראשי תיבות שפתי ישנים ולא ראה דברי מרן חיד"א הנ"ל (כן אני כותב בהשערה כי ספר שפתי ישנים אין מצוי אצלי) ואתה תחזה בתשובת הרמ"א סי' קל"א שהבאתי בסי' זה אות ה' שמזכיר ההגהות שנדפסו בש"ע שנדפס מחדש וכו' והיה בהעלם מעיני מרן חיד"א ועיין בכנסת הגדולה החדש בחלק א' צד 164 ובחלק שני צד 185 אות י"ב:

יח

מה שהאשכנזים קבלו דעת הרמ"א כשם שאנחנו הספרדים קבלנו הוראות מרן כידוע מספקא ליה להרב ויקרא אברהם באה"ע סי' י"א אם הוא דוקא מה שכ' בהגהות השלחן ערוך או אף במה שכ' בדרכי משה ולא הובא בהגהה הוא כן עיין בשדי חמד בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות סי' ג' אות ה' (בד"ה והנה אחר זמן רב):

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה