שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן יג · יח
יש אומרים וכן יש אוסרין יש חולקין נחלקו הפוסקים אי מוכח מלשון זה דרבים סברי הכי או דאף על סברא יחידאה שייך לשון זה עיין להרב כנסת הגדולה בכללי הקי"ל אות ב"ן רמזו הרב חשק שלמה בסי' כ"ה הגב"י אות ז"ן ועי"ש אות ט"ן ובכלליו אות פ"ה וע"ע כנה"ג ח"מ סי' ע"א הגהט"ו אות ה' והרב שלחן גבוה בכלליו אות ל"ח נראה דתפס עיקר דעת הסוברים דאף על סברת יחיד שייך לשון י"א (מדלא חש להביא סברת הרב מוהראד"ב שהזכיר בכנה"ג) ולפי"ז י"ל אמ"ש איהו גופיה בשלחן גבוה סי' תמ"ז ס"ק ל"ד הא דידיה הא דרביה הרב ב"ד ז"ל עי"ש דלדברי שניהם משמע דלא יוצדק לשון זה על פחות משנים וי"ל בתשובת הרב ב"ד שציין הרב המגיה בספר משק ביתי בכללי הפוסקים אות ה"ן ואמצ"א ועיין להרבנים מקנה אברהם ח"א דף ס"ב סוף ע"ב וחינא וחסדא נר"ו בח"א דף קפ"ט ע"א
והנה מרן הב"י ביו"ד סי' ס"ט (בד"ה ומ"ש ויש אוסרין) כתב וז"ל דאי אסיפא ויש אוסר מיבעי ליה דלא אשכחן מאן דאוסר אלא ריב"א ע"כ ומזה הוכיח הרב יד דוד שם אות כ"ח דלא יתכן לומר כן על סברת יחיד עי"ש שכתב דמוכח להדיא כן. (עתה ראיתי בכללי הפוסקים להשכנה"ג שנדפסו בסוף המגנים דפוס זיטאמיר שכתב כן באות כ"ח עי"ש) ולענ"ד נראה דכיון דמצינו למרן ז"ל בכמה דוכתי דהוא ז"ל כותב לשון רבים על סברת יחיד לא נוכל לייחס אליו מידי דאיהו לא סבר הכי ובהכרח לומר דמשום הכי כתב מרן בב"י שם וקצת נראה לומר וכו' לפי שאינו הכרח גמור רק דכן הוא משמעות פשט הלשון וארשום פה איזה מקומות שראיתי בדברי מרן שכותב בלשון רבים על סברת יחיד והגם שבקצתם ראיתי שיש לדחות כאשר אבאר בס"ד מכל מקום יש ויש אשר אין לי מה להשיב כי אם להכריח מהם שכן דרך מרן לכתוב לשון רבים על סברת יחיד. וארשום כל המקומות שאראה בזה איה"ש ומה שיש לדחות ואלו הן. א) בא"ח סי' ח"ן ס"ז הביא סברת הר"ח שהביא הכל בו בלשון י"א ולא הוזכר שם עוד מי שסובר כן ויש לדחות דמשום דהכל בו הביא דבריו באחרונה משמע דהכי ס"ל והם שנים לא כן בההיא דיו"ד סי' ס"ט אף דהסמ"ג הביא סברת האוסרים בסוף מ"מ כבר גלה דעתו בהיפך. אי נמי אפ"ל דאח"כ ראה מרן סברת הסמ"ק והרוקח שהביא דבריהם בב"י סי' ח"ק ותרע"ב עיין להרב בתי כנסיות וכדרך שכתב הרב"ד הובא בשלחן גבוה סי' תמ"ז הנ"ל. ב) בסי' פ"ז ס"ב ויש מתירין הוא ראבי"ה (אלא שהרב המרדכי הביא דבריו בסוף משמע דס"ל כותיה). ג) בסי' ק"א ס"ד וי"א דאף יחיד וכו' היא סברת הרא"ש (י"ל דהריב"ה שהביא דבריו בשתיקה משמע שסובר כן והם שנים עיין שלחן גבוה סי' תמ"ז הנ"ל). ד) בסי' רט"ז סי"ד וי"א היא סברת רבינו שמחה (אלא שהריב"ה והמרדכי הביאו דבריו באחרונה). ה) בסי' רנ"א היש מפרשים ראשון הוא הרמב"ם והשני הוא רש"י (אלא דמדהביאו הרב המרדכי והריב"ה דבריו משמע דסברי הכי והרא"ם שהביא שם מרן בב"י משמע דס"ל כרש"י ושייך לשון רבים). ו) בסי' נט"ר ס"ו ויש מתירין הוא ר' בנימין הובא בשה"ל (אלא שהביאו באחרונה ולכן סברת ר"י בר נתן כתבה בשם יש מי שאוסר וגם אפשר שאח"כ ראה מ"ש האגור ור' המרדכי שכתבו להתיר כמ"ש הרמ"א בדרכי משה שם). ז) בסי' רס"ג ס"ח פסק תשובה אשכנזית (והיא למוהרמ"מ או מוהר"י כמו שכתבתי במקום אחר) בשם י"א עי"ש (ושמא כיון שכתב שם שיש נוהגים כן לכן שייך לשון רבים). ח) בסי' רס"ו ס"ב וי"א היא סברת הרמב"ן (אלא משמע דהר"ן ס"ל כוותיה). ט) בסי' רס"ח ס"ו וי"א וכו' הם דברי שבה"ל בשם הר"ב וי"ל (כיון דהשבה"ל הביא דבריו מסתמא משמע דסבר כוותיה והוו תרי ואף למה שצידד מרן חיד"א במחזיק ברכה שם אות ה' דהשבה"ל מפי עצמו אמר ולא משם הר"ב עי"ש מ"מ כיון דלפרושי מילתיה דהר"ב אמרה חשיבי תרי). י) בסי' רצ"ט ס"ג וי"א הוא סברת הרב מוהריק"ו ז"ל (אלא דכיון דלדעתו גם הרי"ף וסמ"ג סברי הכי הוו רבים). יא) ובסי' ש"ב ס"ז וי"א היא סברת ר"פ (אלא שכיון שהביאו סברתו הסמ"ק וההגהות והריב"ה מסתמא סברי כוותיה):
הנה לכולהו דוכתי הנ"ל אית להו פירכא כדכתיבנא אמנם איכא דוכתי אחריני דלפי קוע"ד לית להו פירכא ובהכרח לומר שכן דרך מרן לכתוב סברת יחיד בלשון רבים ואלו הן. א) בש"ע א"ח סי' ו' סעיף א' ויש מפרשים על שם שהגוף וכו' היא סברת רש"י. ב) בסי' קפ"ז ס"א וי"א שצריך וכו' היא סברת הרשב"א. ג') בסי' רי"ו ס"ג יש מפרשים וכו' וי"מ וכו' והם סברת יחיד עי"ש. ד) בב"י סוס"י רי"ח כתב ובסי' רי"ט יתבאר שיש חולקים ולא הוזכר שם אלא סברת הריב"ש לבד וכן בש"ע סי' רי"ח פ"ט דקדק לכתוב ויש חולק. ה) ובסי' רי"ט ס"ג וי"א שיצא וכו' היא סברת הריב"ה לבדו. ו) בסי' ר"מ ס"ח הביא פי' הראב"ד בלשון ויש מפרשים וכו'. ז) בסי' נט"ר ס"ג וי"א הוא הרמב"ם. ח) בסי' שכ"ח סי"ז הוי"א השלישי הוא הרמב"ם לפי מ"ש מרן בב"י בכונתו. ט) בסי' של"ד סי"ד היא סברת הריב"ה. י) בסי' של"ו ס"א ויש אומרים דהני מילי וכו' היא סברת הריב"ה (הרב באר הגולה ציין להרב הרב המגיד בזה ול"ז להבין מה הציון הלז כמו שיראה הרואה):
ומצאתי לרבינו הטור ברמזים למס' חולין פרק כל הבשר סי' נ"א שמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ם כתבו שם בלשון ויש אוסרין וכו' וכיון שהרא"ש לא כתב שום פוסק דקאי כסברת הרמב"ם (והביא שרבינו שמחה השיב על דבריו) ובכל זאת כתב הריב"ה סברתו בלשון ויש אוסרין מוכח דגם סברת היחיד נאמרת בלשון רבים והג' מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה מ"ת חיו"ד סימן כ"ט (ד"ה ואף שבספר) כתב דזה כלל בידינו דכל מקום שנאמר ויש אוסרין בפוסקים הוא דעת יחיד עכ"ל ועם כי לענ"ד במחכ"ת הא לאו כללא היא דודאי יש ויש במקומות רבים שכותבים הפוסקים סברת הרבים בלשון יש אוסרין וכיוצא מ"מ למדנו דלדעתו לא נפלאת היא לומר כן על סברת יחיד (וי"ל דאין כונתו שהיא סברת יחיד ממ"ש והוא באחד אלא כונתו דאינה סברא מוסכמת להלכה) והרב שלחן גבוה בסי' תס"ו סק"ה (ד"ה הרי) הקשה על מה שמרן שם בס"ג כתב ויש אוסרין דמאחר דלא מצינו מי שאוסר זולתי רבינו הרוקח ויש מי שאוסר מיבעי ליה עי"ש שנדחק ליישב וכבר כתבתי דנמצא כן בכמה מקומות שכותב סברת יחיד בלשון רבים ומני"ר גופיה בכלליו אות ל"ח סבר וקביל כלל זה וראיתי להרב אפי זוטרי שהשיגו בזה בדף קט"ז סוף ע"ב שאין לדקדק כן בדברי הש"ע וציין קצת מקומות שכותב מרן כן וסיים וכהנה רבות עי"ש: