שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן יג · יב
סתם ואחר כך מחלוקת בדברי מרן דהלכה כסתם יש מקומות שאינו כן והיינו אם הביא סברת המחלוקת בלשון אבל פלוני אומר וכיוצא לא אמרינן בזה הלכה כסתם כן כתב הרב פרי מגדים א"ח במשבצות סי' ל"ב סק"ח גם הרב נודע ביהודה ח"א סי' ע"ה (מחיו"ד) נראה שסובר שדעת מרן היא כחומרת הירושלמי ואין הלכה כסתם עי"ש והוא לפי הנראה מטעם זה (ועיין לעיל בכללי הריב"ה אות ה) ומרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכי יוסף או"ח סימן שכ"ג אות ב' לא ברירא ליה האי כללא עי"ש ועיין בש"ע א"ח סי' ע"ט ס"ב היתה וכו' להרא"ש וכו' אבל הרשב"א וכו' ולפי כלל הנ"ל נראה דכ"ש כשלא הביא סברא קמייתא בסתם דאמרינן שדעתו כסברא שהביא בלשון אבל ועין רואה בב"י שכתב שם דמעיקר הדין נראה לו כהרא"ש אלא דטוב ליזהר כהרשב"א. ובסי' פ"ט ס"ה וי"א וכו' ולפי הכלל דהלכה כסתם פליג דידיה אדידיה דבב"י הביא סברת הי"א בלשון אבל הרשב"א וכו' (עיין לעיל אות ט' וק"ל) וכן הוא בסי' נט"ר ס"ג עי"ש ובסי' צו"ר ס"ג י"א וי"א ובב"י הביא סברת הי"א קמא בלשון אבל. ואם איתיה להאי כלל קשה בין להסוברים די"א וי"א הלכה כוי"א ובין להסוברים דלא הכריע עיין לקמן אות י"ד ט"ו וכן בסי' רצ"ט ס"א סברת הי"א הביאה בב"י בלשון אבל כיעי"ש ובש"ע סתם בהיפך (אלא דלפי כל הרב"ד הנ"ל באות י"א אין ראיה מזה) והלכה כסתם עי"ש בספר פתח הדביר ח"ג אות ב' ועי"ש בסי' רצ"ט ס"ז וי"א דלא פטר וכו' ובב"י ובסי' של"ו ס"א סברת הי"א הביא בב"י בלשון אבל ובש"ע סתם בהיפך (אלא דלכלליה דרב"ד הנ"ל ניחא) ובב"י סי' רס"ג גבי ברכה על הדלקת נר ביוה"כ הביא סברת הרא"ש בלשון אבל ואילו בסי' תר"י הביא סברת המרדכי בלשון אבל עי"ש ובסי' ש"ה סט"ו סברת היש מי שאומר הביא בב"י בלשון אבל ובש"ע סתם דלא כותיה. ועיין בקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות ל"א מה שכתבתי שם ובשלחן גבוה שם סוס"י תמ"ט (בד"ה ונ"ל) כתב דדעת מרן כסברת הי"א קמא אע"ג דבעלמא י"א וי"א הלכה כבתרא הכא שאני שפירש שהם רבים ועין רואה דשם כתב מרן סברת ר"ח בלשון אבל ואמר מר דאין דעתו לפסוק כן מכל דאמור מתבאר דאין זה כלל ברור בדברי מרן בש"ע: