שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן יג · טז
כשכותב מרן בש"ע שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים כתב הרב חשק שלמה בכלליו אות ס"ח דהרב גו"ר ס"ל דלא הכריע מרן בזה וכן כתב בשמו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ג ובשם הרבנים הרמ"ע וב"ח ועבודת הגרשוני עי"ש ורבני האחרונים אשר היו תמהים על מרן בא"ח סוס"י ק"מ שהביא שתי הסברות ובסי' ר"ו פסק לברך (עיין בברכי יוסף שם) משמע דסברי הכי דלא הוי הכרע ורבינו הרמ"א בא"ח סי' צו"ר ס"ב שכתב וסברא אחרונה עיקר (עיין בברכי יוסף שם שכן הגירסא בדברי הרמ"א) נראה שהבין דמרן לא הכריע אהכי הוצרך לכתוב כן. שוב ראיתי שכתב הרב חינוך בית יהודה סי' ט' שכן הוא דרך רמ"א לכתוב איזה הדין הוא עיקר אף כשהוא מסכים למה שכתב מרן עי"ש. ולפי מה שהבין הרב"ח בסי' שכ"ח שמה שכתב מרן בש"ע סי"ז ודברי סברא השלישית נראים כונתו על הוי"א השלישי עי"ש משמע דס"ל דלא הוי הכרע לכן הוצרך מרן לכתוב כאן ועיין בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת אישות סי' ג' אות ב' מה שכתבתי על דברי הרב שבות יעקב בח"א סימן צ"ה בשם הרב אמונת שמואל ובחידושי מוהרש"א שעל הפרי מגדים בקדמה ליו"ד בכללים להוראת איסור והיתר כתב בשם הרבנים מנחם עזריה ועבודת הגרשוני דלא הכריע (וכמו שכתב ביד מלאכי הנ"ל בשמם) וחידוש הוא שלא הזכיר שיש הרבה חולקים כמו שרשמתי באות הקודמת ודעת הרב פרי מגדים בכללים להוראת איסור והיתר הנ"ל נוטה דלא הכריע שכתב וז"ל באות ב' ומיהו כשכותב יש אומרים ויש אומרים במחבר או בהרב ולא הכריע בדבר תורה לחומרא ובדרבנן להקל ועיין שפתי כהן רמ"ב ושם באות ד' כתב כבר כתבנו ביש אומרים ויש אומרים ולא הכריע דבדבר תורה לחומרא ובדרבנן להקל עם כל זה צריך לעיין אם החולקים הם רבים ומ"מ באלי' זוטא סי' תרי"ב אות א' ובאליהו רבה סי' ק' אות ה' בשם הפרישה א"ח ר"ו די"א וי"א דעתו כדעה אחרונה ועיין טורי זהב בסי' ק"מ אות ד' דבבית יוסף הכריע כדעה אחרונה וכו' ובלבוש א"ח סי' ק"מ מהפך יש אומרים שצריך וי"א שאינו צריך ועדיין צ"ע עכ"ל הרי לך שדעתי נוטה דמסתמא אין הכרע: