אור ברסלב

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן יב · ז

ו

כשכותב רבינו הטור והיה אומר א"א הרא"ש נר' שר"ל שבע"פ אמר כן לבניו או לתלמידיו מרן הב"י ח"מ סי' קצ"ה ורפ"ה כ"כ הרב ויקרא אברהם נר"ו דף ק"כ אות ס'. וחפשתי בסי' קצ"ה ולא מצאתיו ומרן החבי"ף בספר כל החיים הנד"מ דף כ' אות מ"א כ"כ בשם מרן הב"י סי' רפ"ה ושל"ט עי"ש אף אני אביא שכ"כ מרן הב"י בא"ח סוף סי' ק"ב ד"ה ואם היושב וכו' ובסי' רי"ט כ"כ עמ"ש הריב"ה ופי' א"א הרא"ש עי"ש בד"ה ומ"ש ופי' א"א וכו'. וכ"כ הג' מוהרל"ח בהגהותיו בח"מ סי' חל"ק עפ"י דברי מרן הב"י א"ח סוס"י קס"ה ויו"ד סוס"י קט"ו ואה"ע סי' ע' אלא דבא"ח הנ"ל לא חזינא כי האי סימנא כמו שיראה הרואה. ואולי צ"ל סי' ק"ב הנ"ל שור מ"ש הגאון הנ"ל בסי' רס"ח ושם ציין סוף סי' ס"ח והוא עמ"ש הריב"ה ולא ישר בעיני א"א הרא"ש עי"ש וע"ע להג' הנ"ל שם סימן רי"ח. וכן ראיתי למרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' ע"א הגהט"ו אות י"א שכ"כ עי"ש:

שוב ראיתי להגאון יד מלאכי בכללי הריב"ה ומוהריק"א אות ל"ד שכ"כ בשם מרן הב"י והרבנים פרישה וב"ח בכ"מ והזכיר דברי כנה"ג יו"ד הנ"ל ועוד ציין לעיין בשכנה"ג א"ח סי' קי"ד ותרמ"ד ואמ"א לראות ד"ק באופן דכלל זה שכתב מרן ז"ל אישרוהו וקיימוהו כל ישרי לב הבאים אחריו עליונים למעלה הנז"ל:

אך תמיה לי דאי משמע ליה להריב"ה דיש לדקדק בלשון זה אמאי הוא ז"ל לא דקדק בכמה מקומות שהביאו התוס' והרא"ש איזה דין בשם איזה פוסק בלשון היה אומר והוא ז"ל כתבם בלשון כ' פ' כמו שיראה הרואה. א) בא"ח סוס"י ק"ד אבל ר"ת ור"י כתבו וכו' ואילו התוס' והרא"ש הביאו דבריהם בלשון היו אומרים ב) בסוס"י תכ"ב וכתבו חכמי פרובינצא וכו' ולשון הרא"ש פ"ד דברכות סוס"י ב' הוא היו אומרים ח"פ וכ"כ הריב"ה בעצמו בסוס"י רצ"ב ג) בסוס"י ת"מ והרר"י כ' שהמפקיד עובר עליו וכו' והרא"ש כתב סברתו בלשון היה אומר ד) רס"י תרצ"ב כתב ר"ת שמברך זמן גם ביום ואילו הרא"ש פ"ק דמגילה סימן ו' כ' בל' היה אומר ה) בטור יו"ד סי' פ"א וכתב רבינו אלעזר דוקא חלב שהתירו הכתוב וכו' ובדברי הרא"ש פ"ח דחולין סי' נ"א הובא סברתו בלשון היה אומר אלא דבדברי הרא"ש כתוב הרמב"ם וכתב מרן החבי"ב בכנה"ג שם דהוא ט"ס וצ"ל הרא"ם כמ"ש בטור עי"ש. ו) בסוס"י רכ"א ורשב"ם כתב דאפילו אם אמר אם תזון לפ' לא תפסיד וכו' ובדברי הרא"ש פ"ז דכתובות סימן ד' כתוב היה אומר רשב"ם ז) בסי' שכ"ט ועיסה שבלילתה עבה וכו' כ' ר"ת שחייבת ואילו הרא"ש פ"ב דפסחים סי' ט"ז כתב בל' היה אור"ת ח) בטור אה"ע סי' ע' כ' ר' אליהו חייב אדם להשכיר עצמו כפועל וכו' ובהרא"ש פ' אעפ"י סי' ל"ב היה אומר ר"א ט) בטור ח"מ סימן קכ"ו סימן כ"ט בדין מע"ג בעכו"ם הביא סברת ר"ת בלשון כ' ר"ת אעפ"י שהרא"ש בפ"ק דגיטין סי' י"ז כ' היה אומר ר"ת וכו' י) עיין בדברי הרא"ש פ"ח דחולין סוף סי' ב"ן ובק"פ שם. הנה מעשרת הדברות הנ"ל יש להוכיח דאין שום חילוק בין לשון היה אומר ללשון כ' דא"כ הו"ל להריב"ה לדקדק גם הוא ז"ל בזה. והנה בקצת מקומות אפ"ל דמשום דהתוס' וכיוצא הביאו ס' אותו הפוס' בלשון כ' פ' נמשך גם הוא וכ' בלשון כ' פ' אף שהרא"ש כ' היה אומר אך לא לכל המקומות וכמו שיראה הרואה ושמא תאמר דאין להק' כלל משום שלא נאמר כלל זה אלא על רבינו הטור כשכותב על הרא"ש דוקא מלבד הלחץ זה הדחק דאם דקדוק הלשון מורה כן מה בין הרא"ש לשפו"ס אף גם מה נענה דאשכחן לרבינו הטור בא"ח סי' תפ"ח וא"א הרא"ש היה אומר שאין לדקדק בזה וכו' ומרן הב"י מראה מקום הוא למ"ש הרא"ש בפסקיו פרק היה קורא עי"ש הרי דהריב"ה כ"כ על סברת הרא"ש מפורשת וימצא כתוב בפסקיו בהדיא ולי ההדיוט ק"ל להגיה כתב במקום היה אומר כי בכמה דפוסים ראיתי וכתוב היה אומר וצ"ע וע"ע בטור יו"ד סי' קכ"ג והראב"ד כ' שאין להתיר מגע בשום תמד ומרן הב"י, בד"ה התמד הראה מקום ממ"ש הרא"ש בלשון היה אומר הראב"ד ובסי' קכ"ד ד"ה ומ"ס ולא נראו דבריו לא"א הרא"ש כ' מרן לא ידעתי היכן כ"כ וכו' עי"ש וי"ל אמאי לא כ' כמ"ש בא"ח סוף סי' ס"ח לענין ולא ישר בעיני א"א הרא"ש וי"ל וק"ל:

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה