שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טו · ו
כנה"ג וכל שאר הספרים המציינים ספרי הפוסקים כל הסומך לדון על פיהם לא יפה עושה כמ"ש מרן בהקדמת כ"מ וכו' אמר על ס' ש"ע שאין לסמוך עליו למעשה אם לא רואה הדברים במקומן ושרשן כן כ' הרב דבר משה בח"ג בח"מ סי' י"ב דף ס' ע"ד ומה שכ' בשם מרן שכ' כן בהקדמת הכ"מ עיין במה שכתבתי לעיל סי' י"ג אות ב'. ואם זכרוני אינו מכזיב ראיתי שכבוד ידידי הגאון בע"ס הנורא זכר יהוסף יצ"ו באחת מתשו' אלי כתב תוכחת מגולה ע"ז כי אף שהרב כנה"ג רב גובריה ומי לנו גדול בישראל כמוהו יורה. בכל זאת אין לסמוך על הכתוב בספר והראה באותו ענין שקצר הרב כנה"ג והיה מקום לטעות ח"ו ומכאן מודעה רבה לאוריתא אוריין תליתאי ספרי שדי חמד חלק אסיפת דינים וחלק הכללים וספר דברי חכמים אשר חברתי אנכי הדל ונבזה שאין לסמוך על הכתוב בס' להורות הלכה כן כי לא היתה כונתי אלא להקל על המעיין שלא יצטרך לחפש בשעת מעשה באיזה ספר מדבר באותו ענין ואם הרבנים הנז"ל כתבו כן על הספר הנורא כנה"ג ראש המאספים אביר הרועים ואם בארזים וכו' ק"ו בן בנו של ק"ו לגבי דידי יתוש אפל ושפל וחלילה לסמוך על הכתוב בספר איש דל ואביון כמוני להבל דמה. עלובה עיסה שמעיד עליה. נחתומה. חח"מ מה הוא אומר פעמים הרבה מצאתי בעצמי אחת מני אלף שגיאותי ותקנתי בעה"י ובמקומות אין מספר לא הרגשתי בהן ומשנה לא זזה ממקומה ונכתב ונחתם בספר ולכן אין לסמוך למעשה עד אשר יראה המעיין בשרשן של דברים זולת במקומות שהבאתי בספרים הנ"ל ששאלתי בענין ההוא את פי גדולי דורנו יצ"ו והשיבו כך וכך בזה ודאי יכול כל אדם לסמוך כי לא אשקר באמונתי חלילה ותקנתי מודעה ע"ז ושלחתי להדפיסה אך ידידי נפשי ביטלו דעתי בזה ולא נדפסה:
הט אזנך ושמע דברי מי שגדול בדורו בים של שלמה בהקדמה שניה למסכת חולין קרוב לסופה על חיבור מרן הבית יוסף אחר שכ' שהראה כמה חידושים מספרים הקדמונים שלא היו בימים שעברו וחידושים אשר נמצאו בכל הספרים ולא חיסר דבר וכו' וכמעט שלא הניח מקום להתגדר בו וכו' הנה אחר זה כתב על אשר עשה פשרות בפסקי הלכות וכו' והתלמידים הולכים אחר דבריו ופסקיו וכו' מאחר שראו שכן כתוב בספרו שכך הלכה אומרים כן כ' הרב להדיא כי כך הענין הרע אשר לפניהם מה שכתוב בספר יאמינו אם יעמוד אחד חי וצווח ככרוכיא שאין הדין כן בראיות גמורות או אפילו בקבלה לא יחושו לדבריו ובפרט האידנא שבעונות הרבים הלומדים מועטים והנסמכים מרובים ותופסין דברי הספר אשר מצאו בו כל החידושים ובזה הושוו הקטנים לגדולים והנערים לזקנים אני הגבר ראה כל אלה וכו' ובאיזה מקומות לא ירד לעומק ההלכה לגודל המלאכה רבה שהיתה עליו לכן הוכרחתי להעלות על הספר וכו' אלו תורף דב"ק (ועוד התרעם עליו על אשר החליט לפסוק כשלשה עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נגד שאר הראשונים עיין מה שכתבתי לעיל בסי' י"ג אות ל"ג בד"ה והנה) ואם על ספר הטהור והקדוש מרב רבנן האדם הגדול רבן של בני הגולה התרעם על התלמידים שבדורו הסומכים על כל הכתוב בספר על אחת כמה וכמה תוכחת מגולה כפולה ומכופלת על הסומכים על אשר כתוב בספר הדיוט ושפל כמוני חלילה להם לעשות זאת וחובתי אעשה לפרסם ולהזהיר על זה השומע ישמע ואני את נפשי אציל שלא יכשלו בי חלילה:
ואם ישאל השואל מי שידע בעצמו מך ערכו מה לו לעמוד במקום גדולים לחבר חיבורים ולהפיצם בישראל ושתיקתו יפה פן יבואו אחרים ויסמכו על דבריו כמו שמצינו לקדושים אשר בארץ גאוני ארץ בדורות שלפני פנינו שלא רצו לחבר חבורים ולהדפיסם מחשש זה ככתוב בתשובת הגאון מוהר"ר ישראל בהגאון מוהר"ר שלום המכונה שבנא הובאה בתשובות רבינו הרמ"א סי' כ"ה (דף ל"ג ע"ב בסוף ד"ה ומ"ש דמתוך) אמנם היכא דפליגי פוסקים בתראי כהרא"ש והמרדכי על התוס' הלכה כוותייהו וכן קבלתי מאאמ"ו רבן ומאורן של כל בני הגולה אשר העמיד תלמידים הרבה וכו' וזימנין סגיאין בקשתי ממנו עם הרבה לומדים שיעשה פסק והשיב אם כן יפסקו כאשר אכתוב מטעם דהלכה כבתראי ואין רצוני שיסמכו העולם עלי וכו' ומהאי טעמא לא עשה רבו הגאון מוהרי"ף שום ספר גם שום תשובה ששלחו למרחוק לא העתיקו בביתם אלו הגאונים מהאי טעמא אף כי היה נחשב בעיניהם כיוהרא ע"כ תורף דב"ק ואם כך אמרו גדולי ישראל הדברים ק"ו לחדל אישים היודע בעצמו מיעוט ערכו זאת אשיב כי הגאונים האלו היו ידועים ומפורסמים בגדולת תורתם וקדושתם ולא הספיק להם לכתוב איזו מודעה כי חשו שיתלו בני דורם והבאים אחריהם כי מגודל ענותנותם לפי קדושתם אומרים כן לכן חשו שמא יסמכו עליהם לא כן איש אשר כמוני דלא זו בלבד דלא פקיע שמאי כשם הגדולים אף כל רואה את החבורים שלי יבין וישכיל וידע מה אני לא חריף ולא בקי לא סיני ולא עוקר הרים וכל אשר כתוב באיזה ענין שיהיה לא מרוב בקיאותי כי הכל הוא מפי סופרים וספרים ולא נסקרו בסקירה אחת כדרך הבקיאים כי אם לאט לאט במשך זמן זמנים טובא בטוח אני שתספיק הודעה זו ולא יכשלו בי חלילה:
ומדי דברי בענין זה במכתבי להגאון משאוויל הנז"ל יצ"ו כתב לי במכ"ג וז"ל כאשר ראיתי בהמודעה שמעיר בענין הקצור ארשום לכ"ת לדוגמא מ"ש הגר"י מפראג בח"מ סי' א' אורים סק"ג ודוקא במלתא דממון בעינן ח"כ אבל בשאר דברים הכל תלוי במילתא דשכיח ולכך מקבלים גרים וכופין על הגט הואיל ושכיחים מ"ע ומלבד שהוא נגד המציאות בגרים ונגד השכל דבליכא מילתא דממון יותר הוי הסברא דלא עשו תקון כלל ולמעיין בסמ"ע מפורש ההיפך ממ"ש וה"ה לשאר עניינים גדולים שהרי אמרו לקבל גרים בזה"ז במקום שיש רשות מצד חקי המלכות אע"ג דלא שכיח וגם הוי מעשין אגטין בבבל אע"ג דליכא ח"כ וא"כ תלוי רק בענין גדול ויותר פלא שגם בנתיבות המשפט נמשך אחר האו"ת בהעתקתו בשם סמ"ע ולא עיין בפנים עכ"ד יצ"ו:
שוב מצאתי שמה שכתבתי לעיל בשם ידידי הגאון הנ"ל יצ"ו שכתב אלי בתשו' אחת שאין לסמוך על הקיצורים וכו' הן הן הדברים שהבאתי בשמו בספר דברי חכמים בשדי חמד ח"א סי' ק"ך (בד"ה והנה) עי"ש בדף ק"א ע"א:
ודע דכשמביא הרב כנה"ג (ומסתמא כן הוא דרך כל הרבנים בעלי אסופות) מחלוקת הפוסקים אין לומר דנקיט כסברא שמביא באחרונה כי הוא לא דקדק בזה וכמ"ש בהקדמת כנה"ג א"ח וה"ד מרן חיד"א בסי' תקמ"ח במחב"ר ועיין להרב דברי מנחם סי' תקל"א אות י"א וכ' הרב מוהר"ם גאלאנטי בספר דברי מרדכי דף קמ"ג ע"ד לא זו הדרך לפסוק דין ולהביא ראיה מדברי הרב כנה"ג שמביא דברי הפוסקים בקצרה וצריך לעיין בעיקר ושורש הענין וכו' ע"כ ועיין בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ג' אות י"ח וסי' כ"ח אות י' שאין לסמוך על מה שהביא איזו סברא באחרונה לומר שכן דעתו שהוא עצמו העיד שלא דקדק בזה וכן ראיתי עתה בספר יקר המעלות לשלמה הנדפס חדש ממש שכתב בדף ל' אות ב' ספר כנסת הגדולה הוא מאסף לכל המחנות ואין ראוי לסמוך על דבריו אלא במקום שמתבאר מדבריו בבירור שדעתו לפסוק כן הלכה למעשה וכן כ' הרב בהקדמתו בס' כנה"ג חלק א"ח וז"ל וממה שראוי שתדעהו שהבא לפסוק הלכה מתוך חבור זה לא יפסוק זולת כשאני פוסק ההלכה בפירוש שהוא ברור בדבר בירור שאין אחריו בירור שדעתי לפסוק בו אמנם כל שדברי מסופקים אל יסמוך לומר הואיל והמחבר הביא דעה זו באחרונה ודאי דהכי סבירא ליה כמו שהורגל זה בספר הרב מרן הב"י וכל קדושים עמו אין זאת שאני לא דקדקתי בזה וכו' עי"ש והיו דברי אלה לנגד הפוסקים האחרונים לבל יטעו בזה ח"ו עכ"ד הרב המעלות לשלמה: