שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ה · א
הרמב"ם דרכו לתפוס לשון התלמוד בקיצור ומה שנפרש בלשון התלמוד נפרש בלשונו הרבנים מרן ב"י יו"ד סי' של"ד (בד"ה נדוהו בפניו) והרב המבי"ט ופרשת הכסף הביא דבריהם הרב תפארת אדם ד' קע"ח במערכת הדל"ת אות ב' וחידוש הוא שלא ראה דברי הרב זה הי"ם גדול (יד מלאכי) בכללי הרמב"ם אות כ"ד שנראה שמרן הב"י מיחלפא שיטתיה בזה ששם הביא בשם מרן הב"י יו"ד סי' ר"א (בד"ה ומ"ש ואף אם תטבול) שכ' אע"ג דהרמב"ם סידרא ולישנא דמתני' נקט ליכא למימר דכי היכי דדחקי' בלישנא דמתני' הכי נדחוק בפירוש דברי הרמב"ם דבתראה הוא והו"ל לפרש עכ"ל הרי מפורש היפך ממ"ש בסי' של"ד ומ"מ נראה דאית לן למינקט כמו שכתב בסי' של"ד שמלבד שכן דעת הרבנים מבי"ט ופרשת הכסף הנ"ל וכן כתבו הרבנים ב"ח בחח"מ סי' ר"ז סי"א וש"ך וגו"ר והלכה למשה שהביא ביד מלאכי שם וכ"כ מרן עצמו בכ"מ פרק יו"ד מהלכות ס"ת דין ד' ועוד דבב"י גופיה במקומות הרבה כ"כ הלא המה בא"ח סי' ו' וביו"ד סי' קל"ב וקצ"ד וקצ"ו וקצ"ח ובאה"ע סי' י"ז גבי מגוייד ובח"מ סי' ח' וכ"ח וקי"ב וקמ"א וקב"ץ וכ"כ בבדק הבית ח"מ סי' מ"ו סעיף כ' (בד"ה כתב הרשב"א) וכ"כ בכ"מ פי"ג מהלכות גירושין ופ"ח מהלכות שאלה והרדב"ז בח"ה סי' ש"א ס"ט (כל הבקיאות הזה לא מזכרוני הם ומאיש לוקחו מר ניהו הרב הגדול מוהרח"א נר"ו בסה"ב ויקרא אברהם בדף קי"ט אות ל"ו ולא פניתי לעיין בכל המקומות ואהימנותיה סמיכנא כי רב גובריה וחיליה) וא"כ אין ספק דהכי אית לן למינקט ועיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת ה"ה אות ד' (בד"ה מדברי הרדב"ז ונדפס בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' פ"ז ושם באות ה' בד"ה והנה ספר) ושם באות כ"ג (בד"ה וראיתי להרב שער המלך) כתבתי דנלע"ד דאם התנא שונה דבר אחד ואנו מפרשים כונתו שלא כמשמעות הלשון עפ"י איזה הכרח מדברי התנא עצמו ונאמר שהתנא סמך למינקט כי האי לישנא שנבין מצד ההכרח שאין פירושו כמשמעו אם הרמב"ם תופס אותו הלשון עצמו ואין לנו בדבריו אותו ההכרח שבדברי התנא אין לנו לפרש דבריו שלא כמשמעות הלשון כיון שאין לו על מה לסמוך ובהכרח נפרש דבריו כמשמעות הלשון עי"ש ובעיקר כללין עיין בספר מגדים חדשים לידידי הגאבד"ק טעלעפין יצ"ו בכללים שבסוף ספרו ד' ח' אות ז':