אור ברסלב

שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ· הרב חיים חזקיהו מדיני

כלל נ"ב

כלל נ"א

כני מתניתין האמור בירושלמי משמע ליה להרב אליהו רבא דכונת הירושלמי לפסוק הלכה כן ושעל זה סמך הטור לפסק הלכה ומרן חיד"א בברכי יוסף א"ח סי' הר"ן אות ב' כתב על דבריו דאינו מוחוור ואין כונת הירושלמי לפסוק הלכה כלל עי"ש גם הרב מאמר מרדכי שם (ד"ה הגם הלום) כתב על דברי האליהו רבא דאין כונת הירושלמי לפסוק הלכה רק לפרש כן אמיתות המשנה והביא מה שאמרו בירוש' בפרק במה מדליקין המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא וכו' כני מתני' מפני עכומ"ז של סכנה וכו' והיינו לאוקמי מתני'חסד סי' רס"ט וסי' ס"ז להרב שע"א ועיין בני חיי בח"מ סי' ר"ח וביו"ד סי' של"ד עכ"ל ומכל הספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי למען דעת במאי קמפלגי הרב שער אפרים והרב שכנגדו ובס' זכור לאברהם אביגדור ראיתי שהביא הרב (בדף צ' ע"ג ועמוד ד' ובד' צ"א שקיל וטרי בזה עי"ש) הוכחת הרב שע"א מדאמרינן בכתובות ד' פ"א ע"ב כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לאו זבינא אמנם דחה ראיתו ותורף דבריו דאביי ורב יוסף חלוקים בפירוש אמרם לא ימכור דרב יוסף סבר דפירוש לא ימכור הוא שהפסידו רשותו וזכותו מנכסים הללו לענין שאם מכרן אינן מכורין ואביי סבר דלא ימכור הוא ציווי לומר שאם בא לימלך אמרינן ליה לא תזבין אבל אם לא נמלך ומכר לא הפקיעו חכמים מכירתו ואם היה מודה רב יוסף דפירוש לא ימכור הוא ציווי אף הוא היה אומר דאם מכר מעשיו קיימים משום דבדרבנן לא אמרינן אי עביד לא מהני וציין לדברי התוס' בקידושין ד' ה"ן ד"ה אין לוקחין שהקשו אמאי תני לשון אין מתחללין דמשמע אפילו בדיעבד לא מהני הא אמר בכל דוכתא דכל דבר שהוא דרבנן בדיעבד מהני ואם כן מחללין מיבעי ליה עי"ש בד' צ' ע"ג וע"ד ובדף צ"א ע"ב רצה להביא ראיה דגם בדרבנן סובר רבא דאי עביד לא מהני מדאמר רבא בזבחים ד' ע"ד השתא דאמור רבנן לא ליקריב אי אקריב לא מרצי ודחי דהתם טעמא משום דיחוי דכיון דנדחה שוב אינו נראה וזה שייך גם בנדחה שלא מחמת איסור דאוריתא או דרבנן ועוד דאפשר רבא כר"י סבירא ליה דכל היכא דבעינן ראוי צריך שיהא ראוי גמור אפילו מדרבנן משום הכי קאמר דלא מרצי ואין הטעם משום דאי עביד לא מהני אלו תורף דב"ק ועם שהרב הסמ"ע בסי' ר"ח סק"ג מבין מסוגיא דכתובות הנ"ל דגם באיסורין דרבנן אי עביד לא מהני ומיישב על פי זה דעת ההגהות מרדכי בסוף שבועות סי' תשפ"ד בשם הרר"י בר' פרץ דהנשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום הנה הרב זכור לאברהם שם בעמוד ד' נרגש מההגמר' הנ"ל ומיישב דבריו בענין שאינו סותר מה שכתב דברבנן אי עביד מהני עי"ש וחידוש הוא שלא זכרו שרים דברי הסמ"ע בזה גם הגאון חתם סופר בחלק יו"ד סי' ו' דחה הראיה מדאמר רב יוסף בכתובות כיון דאמור רבנן לא ליזבין וכו' עי"ש:

ובתשובות רבינו עקיב"א סי' קכ"ט כתב (בד' קכ"ד סוף ע"ד) דיפה כתב הפנים מאירות בח"א סי' ל"ד דהתם הוא הפקעת זכותא דאחריני ובזה כיון דחסו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא גם דיעבד לא מהני ובד' קכ"ה ע"א צדד לומר דהתוס' לית להו כסברת הרב פנים מאירות וסברי כדמשמע פשט דברי הש"ס בכתובות הנ"ל עי"ש ובסי' קע"ד ד' קס"ה ע"ד (בד"ה אך עכ"ז) כתב דיש לומר דבעבירה דרבנן אמרינן אי עביד מהני ואינו דומה לההיא דריש פרק האשה שנפלו דאמרינן כיון דאמור רבנן לא ליזבין לא הוי זבינא דהתם דאמרי לא ליזבין דלא להפקיע כח הבעל להפסידו בזה אלמוה כח הבעל אף אם מכרה לא הוי זבינא להפקיע כח הבעל אבל בעלמא מצד עבירה י"ל דאי עביד מהני בדרבנן עכ"ל וכיונה דעתו בתשובה זו לדברי הרב פנים מאירות שהביא בסי' קכ"ט הנ"ל:

גם מצאתי להרב חתם סופר בחלק ח"מ סי' ע"ט שכתב דהא דרב יוסף אינו ענין לכל דאמר רחמנא לא תעביד וכו' וז"ל (בד"ה תו מייתי) דאשכחן רב יוסף סבר כיון דאמור רבנן לא ליזבין וכו' ובט"ז א"ח סי' תקכ"ד ובח"מ סי' ר"ח עירב זה עם מה דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ובמח"כ לא דק דהתם עביד איסורא והכא איירי בדיני ממונות מטעם הפקר בית דין אי עבדי תקנתם מעיקרא שאם מכר קיים או גם להפסיד מיקרי בדיעבד ועיין סמ"ע סי' רל"ד סק"ד וש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ד ובהא מיירי רב יוסף ולית הלכתא כוותיה ועיין זבחים ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא נקריב וכו' ולא קימא לן כטעמיה דרב יוסף עם שבגוף הדין הלכה כמותו וכו' אך לא מטעמא וכללא דידיה וכו' עי"ש והרב פרי מגדים במשבצות סי' קכ"ח ס"ק ט"ל כתב דקיימא לן גם בדרבנן אי עביד לא מהני עיין סמ"ע סי' ר"ח עכ"ד שם בסוף האות (בד"ה ולפ"ז) וכן כתב באשל אברהם סי' ע"א אות ה' דכי קימא לן כרבא דלא מהני הוא אפילו בדרבנן (אמנם מיחלפא שיטתיה בזה דבסי' קל"ה באשל אברהם ס"ק ט' לא החליט לומר דגם בדרבנן לא מהני שכתב וז"ל או אף למ"ד לא מהני י"ל בד"ת הא בדרבנן מהני עכ"ל) ועיין בדברי הרב אהל יעקב שהבאתי לקמן בד"ה ואדרבא גם הרב חתם סופר בחלק ח"מ סי' ק"ד כתב כיון דמספק אסור לשכור דספ' דאוריתא לחומרא שוב הוי כל מאי דאמ"ר לא תעביד ולא מהני ואפילו להרמב"ם דספקא דאוריתא לחומרא רק מדרבנן מכל מקום הא גם מאי דאמר רבנן לא תזבין לא הוי זבינא כדאמר רב יוסף בהכותב עי"ש (בד"ה ועוד בלשון) לענין שוכר בית שהחזיק בו חבירו שיש ספק חרם וספק איסורא לחומרא ולכאורה דבריו סותרים למה שכתב ביו"ד סי' ו' (בד"ה הנה כל) דהתם טעמא כיון שהוא דברים שבין אדם לחברו כיון דאמור רבנן לא ליזבין הפקירו כחו שלא יהא לו כח למכור והפקר ב"ד הפקר וכו' וסיים מתוך הדברים למדנו שצדקו דברי הג' מוהר"י הורוויץ בנוב"י קמא סוף סי' ע"ו דבדרבנן לא אמרינן אי עביד לא מהני ולחנם השיג עליו הנוב"י ססי' ע"ז עכ"ל וצ"ע:

והרב מים רבים בתשו' לחלק א"ח סי' ל' (בד' כ"א ע"ד) אף הוא היה מתכוין להכריח מסוגיא דכתובות הנ"ל דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ותמה על מה שפסקו הפוסקים דמקח שנעשה באיסור המקח קיים והא קימא לן דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וכתב לדחות דההיא דכתובות אינו דבר כללי אלא דוקא ביבמה כדמוכח התם שכתבו התוס' שהחמירו ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסיך אחראין לכתובתיך ולכך תקנו שאינו יכול למכור כלל ואם כן נראה דבעלמא לא אמר רב יוסף אי זבין לא הוי זביני ומצינן להחזיק בחילוק הנ"ל דשאני מילי דאוריתא ממילי דרבנן וכתב שמצא להרב גור אריה הלוי בח"מ סי' ר"ח בשם הרב עזריאל דיאנה שחלק בין איסור דאוריתא לאיסור דרבנן וכתב (הרב מים רבים) וז"ל ונראה דמוכרח החילוק הנ"ל משום דאי לא תימא הכי רבא גופיה פליג דידיה אדידיה דבפרק איזהו נשך ד' ס"ה ע"א אמר האי מאן דמסיק זוזי דרביתא מחבריה ויהב ליה גלימא בגוייהו כי מפקינן מיניה הרבית גלימא מפקינן מניה כי היכי דלא לימרו קא מיכסי בגלימא דרביתא משמע הא לאו האי טעמא הויא מכירה מעליתא גם בפרק מרובה דף ע' ע"ב מוכח דמכר שנעשה באיסור כשאין המיתה והמכר באים כאחד המכר קיים (גבי גנב ומכר בשבת) ואי תבע ליה לוקח אמרינן ליה זיל שלים נמצא דאי לא מחלקינן כנ"ל ניתוסף לנו קושיא אחרת היינו הסתירה שיש בדברי רבא מדידיה אדידיה ע"כ תורף דב"ק ולי ההדיוט מלבד שאין מהוכחות אלו הכרח לחלק בין איסור דאוריתא לדרבנן לפי הכללים שנאמרו בעיקר דין זה דאי עביד לא מהני וכאשר יבואו להלן בס"ד ועוד איני מבין בעניותי הוכחתו מההיא דפרק איזהו נשך דהתם ברבית קצוצה של תורה דמוציאין בדיינין איירינן והדרא קושיא דרבא אדרבא דס"ל בעלמא אי עביד לא מהני והכא סבר דזביני זבינא אי לאו טעמא דשלא יאמרו קא מיכסי בגלימא דרביתא וצ"ע:

ומכל מקום דעת הרבנים מים רבים וגור אריה בשם הרב עזריאל דיש לחלק בין מידי דאוריתא לדרבנן והרב מלא הרועים במערכה זו אות ח' נראה דמיסתמיך ואזיל כמאן דאמר דגם בדרבנן לא מהני רק שיש לחלק בנושאים ועיין שם באות ט"ו וט"ז וי"ז ושם הביא מה שכתב בשושנת העמקים בשם מוהר"ח גאלי פאפא דבדרבנן אי עביד מהני וכתב שאין דבריו מוכרחים וראיה מהשה"ג בסוף פרק משילין מדמקשי על הרי"ף שהביא הירושלמי דהקנאה בשבת הויא הקנאה מהא דאי עביד לא מהני וכן הקשה מהלואה ביום טוב וכו' והני מדרבנן נינהו עי"ש ואיני מבין בעניותי מה זו תדע מן הקושיא והרי שערי תירוצים על קושיא זו לא ננעלו כמו שהאריכו כל הרבנים ליישב דברי הרי"ף שכמותו פסקו הרמב"ם והפוסקים על פי כמה חילוקים שחלקו בזה ואם כן אין לנו להכריח מזה דאית לן למינקט דגם בדרבנן לא מהני ולא היה לו לכתוב בלשון ראיה (דלא מהני) רק היה לו לומר שהשה"ג סובר דגם בדרבנן אי עביד לא מהני: עוד כתב שם (במלא הרועים) בהגהה ונראה להביא ראיה דמהני בדרבנן מדאמרינן ביבמות כ"א ע"א ביאת כהן גדול באלמנהפוטר צרתה וכן בפצוע דכה אם בעלו קנו משום דמדאוריתא עשה דוחה ל"ת רק דרבנן גזרו ביאה ראשונה אטו שניה אלמא דבדרבנן אי עביד מהני והאריך קצת בזה עי"ש ובעניותי לא זכיתי להבין דב"ק דאי טעמא דהתם משום הכי הוא קשה הרי יבם קונה את יבמתו אפילו בא עליה כשהיא נדה וכן קידושין תוספין בחייבי לאוין לא שנא קדש בכסף ושטר לא שנא קדש בביאה ואף על גב דהויא ביאה אסורה מן התורה מהניא ולא אמרינן דאי עביד לא מהני ואם כן ביאת כהן גדול ביבמתו אף אם היתה אסורה מן התורה היתה פוטרת צרתה ועל כרחין לאו משום דבדרבנן אי עביד מהני אלא מפני שאר חילוקים שנאמרו בדין זה ועיין להרב שער המלך בהלכות אישות בקונטריס חופת חתנים סעיף ט' ועל כל פנים דעת הרב מלא הרועים נוטה דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ואההיא דאלמנה לכה"ג כתב דהתם שאני משום דאם נאמר לא מהני הוי עקירת דבר תורה בקום עשה וכו' וצדד עוד בזה עי"ש וכן דעת הרב תפארת ישראל (פירוש המשניות) בחידושים שבסוף פרק ג' דמס' סוכה אמאי דתנן במשנה ב' ואם מיעטן כשר שהקשה בשם מר אביו דכיון דאמרו אין ממעטין ביו"ט אמאי כשר והרי כל דאמר רחמנא וכו' הוא אפילו בדרבנן כדאמרינן כיון דאמור רבנן לא תיזבין וכו' ותירץ דשאני הכא דאין איסור מצד עצמו אלא מכח היום עי"ש:

אמנם הרב זכור לאברהם שם הכריח דלא אמרינן הכי בדרבנן מדאמרינן בפרק קמא דתמורה במסקנא דאיכא בין אביי ורבא הא דאמר ר' אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינים אבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלמא דבאבק רבית אי עביד מהני והרב מקנה אברהם בסי' קמ"ז (בד"ה ולכאורה) כתב לדעת מרן בש"ע יו"ד סי' קכ"א ס"ב שסובר דבדרבנן אי עביד מהני ומיישב בזה קושית הרב יד מלאכי סי' שמ"ד על הרב חזון נחום (והיה בהניח שדעת מרן שטבילת כלים דרבנן ואינו פשוט לומר כן כמו שמתבאר ממה שכתבתי לעיל במערכת הטי"ת אות ב' ונעתק בס' שדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' י"ג עי"ש) אמנם בסי' קמ"ח (בד"ה כתב הרב) כתב בשם הרב אדמת קודש סי' ע"ז ד' קנ"ח ע"א דאפילו במילי דרבנן אמרינן אי עביד לא מהני זולת כשפירשו דהם אמרו והם אמרו ואינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק מנא ליה לומר כן בהחלט:

ואדרבא לעומת זה חזה הוית להרב אהל יעקב בד' ז"ן (מד"ה הא) שסובר דמסתמא בכל מידי דרבנן אמרינן אי עביד מהני זולתי היכא שפירשו דלא מהני והוא ששם הביא מה שכתב הרב מוהרימ"ט בח"א סי' ס"ט דהא דאי עביד לא מהני היינו דוקא בדבר שאם נאמר לא מהני נתקן האיסור ויהיו דברי תורה קיימים כמו תמורה דאי לאו דגלי קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש הוה אמינא דאינו מומר ויהיו מעשיו בטלים ודברי תורה קיימים אבל בדבר שאף אם נאמר דאי עביד לא מהני לא נתקן האיסור בזה דאיסורא דעבד עבד בכי הא לא אמרינן אי עביד לא מהני אלא המעשה קיים אם כן לפי זה יש ללמוד דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא באיסורין דאוריתא דוקא והכי דייקא לישנא דכל מלתא דאמר רחמנא משום דבדאוריתא הוא דמשכחת האיסור בגוף המעשה ושנתקן האיסור על ידי ביטול המעשה אבל באיסורין דרבנן לא משכחת לעולם שיהיה האיסור בגוף המעשה וממילא דאין האיסור נתקן על ידי ביטול המעשה ומפני זה כתבו הרי"ף והרא"ש בסוף מסכת ביצה על פי דברי הירושלמי דמי שעבר והקנה לחברו מקרקעי או מטלטלי בשבת ויום טוב הקנאתו הקנאה וכן פסקינן בא"ח סי' של"ט ס"ד ובחשן משפט סוף סי' קצ"ה וסוף סי' רל"ה וכתב דממה שכתב בהגהות מרדכי סוף פרק ג' דשבועות בשם הר"י בר פרץ מתבאר דגם בדרבנן אמרינן דלא מהני וכן נראה דעת הסמ"ע והט"ז בח"מ סי' ר"ח וכן פסק הרב שער אפרים סי' קי"ג והיינו משום שנמשכו אחר סברת הר"י בר פרץ אבל באמת התוס' והרא"ש חולקים על סברתו וכותייהו אית לן למינקט וכן פסק השלטי הגבורים שם וכן פסקו הרבנים ש"ך בח"מ סי' ר"ח ופרי חדש ביו"ד סי' א' ס"ק ל"ח בקונטריס אחרון וסיים וכתב וכן עיקר וכן פסק הרב מוהרשד"ם ביו"ד סוף סי' קמ"ב ואף שבסי' קט"ז כתב דגם בדרבנן אי עביד לא מהני לא כתב כן אלא לדעת הר"י בר פרץ ויגיד עליו רעו תשו' דסי' קמ"ב עי"ש וכתב ואף שמצינו בכמה מקומות בדברי חכמים שאם עשה אינו עשוי אין לך אלא מה שאמרו בפירוש אלו תורף דב"ק הרי דמסתמא אית לן למימר במידי דרבנן אי עביד מהני שלא כדברי הרב אדמת קדש דמסתמא בדרבנן נמי אי עביד לא מהני זולת במקום שפירשו דמהני (מה שדקדק הרב אהל יעקב מלשון דאמר רחמנא עיין לקמן במערכת הרי"ש אות ט"ל הנה הבאתי מה שכתבו הרבנים קהלת יעקב במערכת התי"ו אות שי"ג ומוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' מציעא על דברי התוס' בדף צ"ב ד"ה לא זכי ליה רחמנא בשם הרמב"ן בס' המצות בשרש א' שיש מקומות בש"ס שנאמר לשון זה אדברים דרבנן וראיתי עתה בס' חתן סופר ד' קמ"ו אות ל' שכתב בשם מר זקנו רעק"א שדקדק מלשון רחמנא למעט דרבנן ודחה זה על פי דברי הרמב"ן ועוד דאביי הוא דאמר מלת רחמנא והוצרך לומר רחמנא לריבותא וכל שכן דבדרבנן מהני ורבא לא הזכיר מלת רחמנא כלל רק ורבא אמר לא מהני ויוכל להיות דקאי אתרוייהו הכלולים בדברי אביי דבין בדאוריתא בין בדרבנן אי עביד לא מהני עי"ש מה שפלפל בעיקר כלל זה ודבריו נאמנו מאד ושפתים ישק משיב דבריו נכוחים) ועיין לקמן באות ז"ן בד"ה והרב פרי חדש מה שכתבתי על דברי הרב אהל יעקב הללו:

ועוד קשה לדברי הרב אדמת קדש דמסתמא בדרבנן נמי אמרינן אי עביד לא מהני זולת במקומות שפירשו חז"ל דהם אמרו והם אמרו דמלבד דמדברי התוס' בקידושין ד' ה"ן ע"ב ד"ה אין לוקחין הנ"ל קשה לדבריו שהרי כתבו דבכל מקום בדרבנן בדיעבד מהני ועוד לפי דבריו אם כן מאי מקשי אביי לרב יוסף (בההיא דכתובות ד' פ"א ע"ב) וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין וזבין לא הוי זביניה והתנן ב"ש אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים ומאי קושיא אימור דאמר רב יוסף בסתמא והכא שאני דאמור בפירוש אם מכרה ונתנה קיים ומצאתי להגאון שואל ומשיב בספרו יד שאול בסי' ר"ל סוף סק"ב שכתב בשם הרבנים מוהרשד"ם ושער אפרים שהקשה בגוף הסוגיא דמאי מקשי אביי מהמשנה נימא שאני התם דהם אמרו והם אמרו והוא כתב דלא קשיא מידי דאטו ב"ש וב"ה אמרו בעצמם שאם מכרה קיים רבי הוא דדייק כן דלא נחלקו אלא לכתחלה ומה שהוציא רבי מדבריהם דבדיעבד מועיל יש לומר כיון דלא חשיבנא הך גם כן בקולי ב"ש וחומרי ב"ה דלא מנה בעדויות רק ששה על כרחין דבדיעבד מכרן קיים ועיין בתוס' בד' ע"ח בד"ה שנפלו שנדחקו בהירושלמי והרי"ף (בסוף הפרק) כתב דכונת הירושלמי כיון דבדיעבד מכרה קיים לכך לא מנינהו ולכן שפיר מקשי אביי למה לא יהא לב"ה מכרה בטל אף דיעבד וכתב שמצא בשיטה מקובצת לכתובות הך קושיא והך פירוקא ודבריו אמת וצדק שכן כתב בשטמ"ק שם בשם הריטב"א וכן הוא בחידושי הריטב"א לכתובות וא"ת מה ראיה מזו שאני התם דפריש דבדיעבד מהני י"ל דהתם נמי לא אמרו ב"ה אלא לא תמכור ואף על פי כן למד רבי דמודו ב"ה דאם מכרה ונתנה קיים עכ"ל וממילא אזלא קושיתו על דברי הרב אדמת קודש כמובן אלא דמה שכתב הרב יד שאול דמה שהכריחו לרבי להבין כן מדברי בית הלל הוא מה שלא נשנה בעדויות לא זכיתי להבין דב"ק דמדבריו משמע דלולא ההכרח הזה לא היה לו לרבי לומר כן אלא היה מפרש דלא תמכור היינו שאין לה היתר מכירה כלל ואפילו בדיעבד וכיון שרבי עצמו תני תנא בפרק רביעי דעדויות כמה וכמה דברים מקולי בית שמאי וחומרי ב"ה אם כן תיקשי לן ארבי גופיה דליתני הא דלא תמכור בעדויות ולא יהא הדין שאם מכרה ונתנה קיים ואם לא היה שונה בעדויות אלא מה ששנו התנאים בפרק ה' ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש וכו' ר' יוסי אומר וכו' היה אפשר לו לדקדק כן מדלא שנו הא נמי מוכח דסברי דלבית הלל אם מכרה ונתנה קיים אבל מאחר שהוא עצמו כאן שנה רבי בפרק ד' דברים רבים מקולי בית שמאי איך יכול להכריח דלבית הלל אם מכרה קיים ממה שלא שנה הוא עצמו להא דבית שמאי ובית הלל וצ"ע:

ודאתאן עלה אי במילי דרבנן נמי אמרינן אי עביד לא מהני ראיתי להרב זכור דבר בחלק יו"ד ד' י"ג ע"א שכתב דהרב בני חיי ביו"ד סי' של"ד פסק כהרב שער אפרים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וציין לעיין בשרשי הים ח"ג ד' קנ"א (או קכ"א) ע"ג ובח"ב ד' כ"ה (או כ"ח) ע"ב שמחת יום טוב ד' קס"ד ע"ד וקס"ה ע"ד מלך שלם ד' קל"ז ע"א חקרי לבד' קמ"ח סוף ע"ב ומספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי לראות דב"ק ומדברי הר"ן בפרק קמא דקידושין (בד"ה גרסינן בגמרא איבעיא להו תחלת ביאה קונה) נראה דגם במידי דרבנן אי עביד לא מהני שכתב ואיכא למידק ביאה דקניא בתר קידושין היכי דמי אי דאיכא חופה למה לי ביאה ואי דליכא חופה כיון שביאת איסור היא דהא קימא לן דבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה אינו בדין שתקנה וכו' ותירץ דדוקא בבא עליה דרך זנות הוא דלוקה ואינו קונה אבל בבא עליה לשם נישואין קונה ואינו לוקה עכ"ל והא דבא על ארוסתו לוקה הוא איסור דרבנן וקאמר בדין הוא דאינו קונה אלמא דגם בדרבנן אי עביד לא מהני אמנם כבר בא חכם הגאון שער המלך בקונטריס חופת חתנים סעיף ט' והרבה לתמוה על דבריו והוכיח מכמה מקומות דגם ביאה דאיסור קונה (כמו מקדש נדה בביאה וכן מקדש בביאה אחת מחייבי לאוין וכיוצא) ודחה ראית הר"ן מדאמרינן מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני דהתם אם נאמר לא קני נתקן האיסור אבל ביאה אסורה אם נאמר דלא קניא איסורא דעבד עבד ואינו מתקן האיסור ולכן קונה אף שהיא באיסור וכמו שכתב הרב מוהריט"ץ לחלק כן במאי דאמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאם אין נתקן האיסור אי עביד מהני ולכן כתב דכונת הר"ן היא דוקא לחופה שאחר קידושין שבא לזכות במעשי ידיה וכו' דבזה דין הוא שלא יקנה כדי שלא יהא חוטא נשכר וכו' עי"ש דב"ק ואם כן אין מדברי הר"ן הכרח דבאיסור דרבנן אי עביד לא מהני: וראיתי להרב אבני שהם בנימוקיו להלכות כתובות בסי' ס' ד' פ"ג ע"ג שכתב להוכיח דבאיסורין דרבנן אי עביד מהני ממה שכתב הר"ן בריש כתובות (בד"ה או שפירסה נדה) אבל אם פירסה נדה כיון דאסורה להתייחד למאן דאמר דחופה היינו יחוד לאו בת חופה היא ומיהו בדיעבד מהניא כיון דאסיקנא דיש חופה לפסולות אף דלא חזו לביאה וליחוד הא נמי לא גריעא מנייהו עכ"ל הרי שכתב דאפילו דהוי יחוד דאיסור מהניא (באבני שהם כתוב ביאה דאיסור והוא ט"ס) ודחה לזה וז"ל אמנם כד דייקינן שפיר ליכא ראיה מהכא כלל דזכורני דיש מן הפוסקים ואחד מהן הוא הרב מוהרימ"ט שכתבו דהא דאמרינן אי עביד לא מהני היינו דוקא דבמאי דאמרינן לא מהני חלף הלך האיסור לגמרי ברם היכא דלא נסתלק האיסור כי הכא דכבר בעל (צ"ל כנס) אותה וכבר נעשה האיסור דאף אי נימא דלא מהני איסורא בדוכתיה קאי בההיא אפילו בדאוריתא מהני אבל אין הכי נמי דבאיסור דנסתלק לגמרי כשאנו אומרים לא מהני יודה הר"ן דאפילו בדרבנן אמרינן לא מהני אלא דהמעיין יראה דזה אינו דאם כן הא דקידושין (היינו ההיא דבועל ארוסתו בבית חמיו שכתב הר"ן דלוקה ואינו קונה באיסור כמ"ש מאמר דאיסורא לא קני וכו' כנז"ל) קשה דאמאי לא קנה דהתם נמי הוי כי האי גוונא וכבר בא עליה ואי אמרינן דלא קנה לא נתקן האיסור כלל ולומר דכיון דאיכא מלקות אף דהוי דרבנן אמרינן דלא מהני אף דהאיסור לא נתקן קשה לומר כן דיהיה חמור איסור דרבנן דאיכא מלקות יותר מאיסור תורה דליכא מלקות עכ"ל.

והנה מה שסתר דחיית הוכחתו מדברי הר"ן דכתובות מכח דברי דקידושין לא ירדתי לסוף דעתו היכי תלי הא בהא דאף אם לא נאמר כסברת הרב מוהרימ"ט (לחלק בין כשנתקן האיסור לכשלא יתוקן) קשו דברי הר"ן אהדדי וכמו שבאמת כן הקשה הרב שער המלך שם והניח דברי הר"ן בצריך עיון ועיקר קושיתו מדברי הר"ן דקידושין כבר כתבתי מה שפירש הרב שער המלך בכונתו אשר לפי פירושו אין להוכיח מדבריו הנ"ל דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ומה שנראה מדברי הרב (אבני שהם) דהא דבאיסור דאוריתא אי עביד לא מהני היינו דוקא בלאו שיש בו מלקות אבל באיסור תורה שאין בו מלקות אי עביד מהני כעת לא ידעתי מנא הא מילתא לפלוני כי האי גוונא (עיין לקמן אות ס"ט).

ומדברי הרב שלטי הגבורים בפרק משילין על דברי הרי"ף (בפיסקא דולא מגביהין תרומות ומעשרות) שהביא הירושלמי דכולן שעשו בין שוגגין בין מוטעין וכו' מה שעשה עשוי ולמד הרי"ף מזה דמקח שנעשה בשבת המקח קיים והאריך בזה בשלטי הגבורים נראה מדבריו דבעיקר פלוגתא דאביי ורבא גריס כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד ויתכן שהוא טעות הדפוס וצריך להיות דאמר רחמנא (וכן ראיתי עתה בדפוסים חדשים שהגיהו כן) אמנם ראיתי שגם בים של שלמה בפרק משילין סוף סי' ח' מביא שם דברי הגהה דסמ"ג בזה הלשון ובפ"ק דתמורה אמר אביי כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד אי עביד מהני ורבא אמר לא מהני וכו' וגם שם צריך לומר שהיה כתוב בים ש"ש כל מלתא דא"ר והוא ר"ת דאמר רחמנא וטעה המעתיק וחשב שהוא ר"ת דאמור רבנן וכתב כן בפירוש ומגרעות נתן כמדת כל המוסיף והדברים שכתב בים ש"ש בשם הגהה דסמ"ג הן הן הדברים שהביא בהגהת מרדכי סוף פרק ב' דשבועות סי' תשפ"ד ושם כתוב כהוגן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' עי"ש ובתשובת הרב מוהריט"ץ בסי' ט"ז העתיק דברי השה"ג כמו שהם לפנינו והוא ט"ס ומתבאר מדברי הרב מוהריט"ץ (בד"ה ונראה) דאין חילוק בין איסור תורה לדרבנן אלא עיקר החילוק בין אם מתתקן האיסור במה שנאמר דאי עביד לא מהני להיכא דלא מיתקן האיסור וכחילוקו של הרב מוהריט"ץ עי"ש ודברי הרב שלטי הגבורים מוקשים מאד וכבר עמד הרב מים רבים בד' כ"ב על דבריו עי"ש שלא מצא ליישב דבריו: ובספר זכרנו לחיים ח"ב במערכת תפלין אות ב' (בד"ה וחזה הוית) כתב בשם הרב אהל יעקב שסובר הרב מוהרימ"ט דבדרבנן אי עביד מהני וכתב שגם הרב כנה"ג בס' בעי חיי ח"ב סי' מ"ג ד' מ"ד ע"א סובר כן ותמה על הרבנים שער אפרים ובר פלוגתיה שלא זכרו תשו' הרב מוהרימ"ט.

ולי הדל אין זו מן התימה מאחר שלא כתב הרב מוהרימ"ט מפורש לחלק בין דאוריתא לדרבנן רק שהרב אהל יעקב המציא כן לפי חלוקו וראיתי שם שכתב בשם הרב חקרי לב בא"ח ריש סי' י"ג דאף באיסור דרבנן אי עביד לא מהני אך כתב דמיחלפא שיטתיה בזה דשם בסי' קי"ב ובחלק ח"מ ד' קס"ה ע"א מתברר מדבריו שסובר דבאיסורין דרבנן אי עביד מהני ובשו"ת שואל ומשיב (במהדורא קמא) ח"ב סי' קע"ז (בד"ה ומה) כתב שהרב השואל הקשה על מה שכתבו הפוסקים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני מסוגיא דתמורה דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים (וכמו שהכריח הרב זכור לאברהם שהבאתי למעלה בד"ה והרב מים רבים) וכתב ליישב על פי דעת הרמב"ם דכל איסורי דרבנן אית בהו לא תסור והקשה הרמב"ן דאם כן אמאי ספיקא דרבנן לקולא ותירץ במגלת אסתר בשם הרשב"ץ דזה הוי כמחילה מאתם שלא יהיה איסור דרבנן דומה לגמרי לאיסור תורה ולפ"ז ברבית דרבנן עשו בזה גופא גם כן א"ח דהיינו בדרך מכירה ולכך התנו שלא יצא בדיינים כדי שלא להשוות דבריהם לשל תורה ממש ודוק היטב כי הוא כלל מחודש ועוד אפ"ל עפ"י מ"ש הש"ך סי' שי"ט (קי"ט בחיו"ד) לענין מוכר איסור דדבריהם דחז"ל לא עשו איסור דדבריהם להפסיד ממונן וא"כ לכך אבק רבית אינה יוצאה בדיינים אבל דברי הש"ך תמוהים והארכתי בזה בתשובה ומה שכתבתי בראשונה הוא מחוור עכ"ל ועיין (בשדי חמד ח"א) במערכת האל"ף אות שצ"ו מה שכתבתי בשיטת הרמב"ם הנ"ל ובדברי הרב ש"ך מתמיהת הרב שו"מ בספרו יד שאול (וגם בקונטריס פאת השדי במערכת האל"ף אות מ"ח כתבתי על שיטת הרמב"ם ושם באות ע"ו על השגת היד שאול על הש"ך עי"ש) ומשמעות לשון הרב שואל ומשיב הוא דדבר זה הוא פשוט דגם בדרבנן אי עביד לא מהני ומתוך מה שרשמתי האדם יראה לעינים שאין הדבר כן ויתכן שכונתו להקשות לשיטת הפוסקים הסוברים כן ואין כונתו דהכי נקיטינן אמנם הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' בבא מציעא ד' ט' ע"א (במה שאמרו בש"ס אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת הכי נמי דלא קני) כתב כמדבר על הידוע דאפילו בדרבנן אי עביד לא מהני כדאמרינן בכתובות ד' פ"א וכו' עי"ש והוא תימה שלא זכר שר כמה דיות נשתפכו בזה והראיה מכתובות נדחה קרו לה בספרי הפוסקים הנז"ל והרב אהל יעקב עמד בשמועתו גם בתשובה בספרו באר המים סי' קל"ה דבדרבנן אי עביד מהני עי"ש וכן נראה דעת הרב ישועות יעקב באהע"ז סי' א' סק"ז שכתב בגזרת רגמ"ה שלא לישא שתי נשים דמוכח מדברי הפוסקים דאם עבר וקדש חלו דקידושין והקשה דמבואר בתשו' הר"ן דחרגמ"ה הוא מדאוריתא ואם כן נימא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וניחא ליה דבענייני קידושין לא אמרינן אי עביד לא מהני ומדתלה קושיתו במה שמבואר בתשובת הר"ן דחרגמ"ה דאוריתא משמע שסובר דבדרבנן אי עביד מהני:ובשו"ת בית שלמה בחלק יו"ד סי' ו' כתב יש פוסקים דבאיסור דרבנן אי עביד מהני ועי' ברי"ף פרק משילין ובשה"ג שם ובתשו' הג' רע"א סי' קכ"ט וקע"ד והך דכתובות פ"א ע"ב שאני משום דאלמוה רבנן לשיעבודי כמ"ש בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ד ויש ראיה לזה מש"ס תמורה דקאמר דהא דפליגי בר"ק אי יוצאה בדיינים תליא בפלוגתא דאביי ורבא אי עביד מהני והא אבק ריבית א"י בדיינים לכ"ע ש"מ דבדרבנן לכ"ע א"ע מהני ובהגהה מבן המחבר כתב לכאורה מוכח איפכא מדברי הש"ס זבחים ע"ג אמר רבא השתא דאמור רבנן לא נקריב אי נקרב לא מרצי אבל המעיין ברש"י שם יש ליישב וראיית אדמו"ר נכונה וברורה ולכאורה הוא תמוה עצומה לשיטת הסוברים דאף בדרבנן אעל"מ.

ומה נעמו דברי הברית אברהם בתשו' בחאה"ע סי' קכ"א אות י"ב דתירץ בזה דהיכא דאמרי רבנן בסתם אעל"מ אבל יש מקומות דאמרו דמהני הם אמרו והם אמרו ולק"מ לענ"ד הוא קרוב לאמת דכן מבואר בכ"מ פ"ב מה' סנהדרין הלכה י' ובלח"מ שם על מאי דקשה על הרמב"ם שפסק דמדאורייתא בחד סגי לדיני ממונות וכו' עי"ש והנה מה שכתב הגאון המחבר ראיה מתמורה באבק רבית וכו' כיונה דעתו לדעת הרב זכור לאברהם שהבאתי למעלה (בד"ה והרב מים) שהוכיח מסוגיא זו דבדרבנן אי עביד מהני ומה שמר בריה רצה להוכיח בהיפך ממאי דאמר רבא בזבחים השתא דאמור רבנן לא ליקריב וכו' כבר כתבתי בריש אות זו מה שדחה זה הרב זל"א ומה שהביא בשם הרב ברית אברהם אין ס' זה מצוי אצלי לראות אם הזכיר דברי התוס' דקידושין ד' ה"ן ד"ה אין לוקחין שכתבו דבכל דוכתא דבר שהוא מדרבנן בדיעבד מהני וכבר כתבתי למעלה (בד"ה ועוד קשה) על דברי הרב אדמת קודש שכתב כדברי הרב ברית אברהם עי"ש ומה שהביא מדברי מרן בפרק ב' מהלכות סנהדרין דין יו"ד דמבואר כדברי הרב ברית אברהם לי ההדיוט בהורמנותיה דמר נראה דאין מדבריו הכרח לזה דשם כתב לדעת הרמב"ם דאף דמן התורה לדיני ממונות סגי בדיין אחד מכל מקום מדרבנן צריך שלשה ואלמוה לתקנתייהו דשנים שדנו בדיעבד אין דיניהם דין וכן כתב בתשו' הרשב"א שהביא מרן שם וביארו מי הכריחו לרבינו לומר כן ואין כונתם לומר שכן הדין בכל מידי דרבנן דבדיעבד אי עביד לא מהני רק בתקנתא זו סובר (על פי ההכרחיות) דאלמוה דלא תיהני אפילו בדיעבד אבל בכל מילי דרבנן מסתמא אית לן למימר דאי עביד מהני ועיין בשו"ת תפארת יוסף בחלק א"ח סי' כ"א אות ג' ובהגהת כליל תפארת שם מה שכתבו על דברי הרב ברית אברהם שהזכיר מר בריה דרב בית שלמה הנ"ל:

וכתב הרב מלא הרועים במערכה זו באות י"ז דבאיסורין דרבנן יש לחלק דבאיסור שהוא איסור מצד עצמו כגון מכירה בשבת ויו"ט וכן הלואה בכי האי גוונא לא מהני וכמ"ש בשלטי הגבורים פרק משילין אבל איסור דרבנן שהוא משום גזרה אי עביד מהני עי"ש והרמב"ם בהלכות בכורות פרק ו' דין ב' כתב ואם עבר ועשה הרי זה מעשר וכתב מרן כסף משנה דהוא פשוט כיון שהוא משום תקלה היכא דעבר למה לא יהא קדוש ולפי דברי הרב הנ"ל מובן דאין להכריח מדבריו דפשיטא ליה באיסורין דרבנן דאי עביד מהני דיש לומר דשאני הא דהוא משום גזרה דתקלה אלא דמה שנראה מדבריו הנ"ל וכן ממה שכתב עוד באותיות הקודמות דתופס עיקר דבאיסורין דרבנן גם כן אי עביד לא מהני כשהוא איסור מצד עצמו כמכירה בשבת וכו' כבר כתבתי לעיל (בד"ה ואדרבא) דברי הרב אהל יעקב דפסקינן בכמה דוכתי דאם עובר והקנה בשבת מעשיו קיימין ועיין עוד בא"ח סי' תט"ו ואם עבר וערב בין השמשות ערובו עירוב וגם בעיקר דבריו דקחשיב למכירה בשבת ויו"ט איסור מחמת עצמו קשה לי הדל והרי מקח וממכר בשבת דאסור רק מדרבנן (להסוברים כן) הוא משום גזרה שמא יכתוב עיין במה שרשמתי לקמן במערכת השי"ן אות ז"ן דיש סוברים דאינו איסור דרבנן אלא איסור תורה חשיב אבל להסוברים שהוא מדרבנן הא ודאי היינו טעמא משום גזרה שמא יכתוב ומה בין זו לשאר איסורי דרבנן שהם משום גזרה:

וראיתי להרב אשל אברהם (בש"ע הקטנים) בסי' ת"ר על מה שכתב מרן בסעיף ג' אם חל יום ראשון של ר"ה בשבת אומרים שהחיינו בשופר ביום שני וכו' כתב וז"ל ביום שני הא דאין תוקעין בשבת היינו משום גזירה דרבה מעתה אם עבר ותקע ובירך זמן מי נימא דלא יברך שוב זמן בב' או דילמא הואיל ועבר אאיסור דבריהם אין במעשיו כלום וחוזר ומברך עיין תשו' פ"ה ח"ב סי' ד' העלה פלפול ארוך אי נימא במידי דרבנן אי עביד לא מהני ועיין לעיל סי' של"ט ובח"מ סי' ר"ח ובהגהות מרדכי דשבועות והביאו מור"ם בהג"ה ליו"ד סי' ר"ל ובתשו' מוהרשד"ם ליו"ד סי' קט"ו עד כי העלה המחבר הנ"ל דעכ"פ מידי ספקא לא נפיק וקי"ל ספק ברכות להקל והמעיין בדברי מהרי"ט דכתב הא דבדברי תורה לא מהני היינו אם אפשר לתקן הלאו בהא דלא מהני מעשיו משא"כ אי כבר נעשה המעשה והאיסור במקומו עומד וכן הדין נמי בלולב ופשוט הוא עכ"ל ולפי מה שהסביר הרב מלא הרועים דבאיסור דרבנן שהוא רק משום גזרה אי עביד מהני נראה פשוט דבאיסור תקיעה בשבת דאינו אלא משום גזרה אי עביד מהני אף אם לא נאמר כחילוקו של הרב מוהרימ"ט שהזכיר הרב אשל אברהם:

עתה השגתי ספרים חדשים מקרוב באו לידי ואציין דב"ק בס"ד את אשר ראיתי שדברו בכלל זה וזהו הגאון מהר"ם שיק בחלק א"ח סי' כ"ט (בד"ה וא"כ) כתב בפשיטות דבדרבנן אי עביד מהני וציין לעיין בתשו' מרן החת"ס בסי' ו' ומסתמא כוונתו לתשובתו שבחלק יו"ד סי' ו' הנ"ל אלא שנראה דמחלפא שיטתיה בזה דממה שכתב בחלק יו"ד סי' ש"א נראה שסובר שגם בדרבנן אי עביד לא מהני והוא שנשאל שם במעשה שנעשה שלא במקום תורה שעשו בשבת פדיון בכור שחל יום ל"א בשבת ויש מי שהורה שצריך לפדותו שנית והשיב שאין צריך לפדותו דבדיעבד הבן פדוי כמ"ש בא"ח סי' של"ט סעיף ד' בכמה דברים שאסורים משום שבות ובתוכם פדיון הבן דכולן שעשו בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשו עשוי ושוב כתב ומאי דקשה על זה מהא דקי"ל כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כבר האריכו המפורשים בזה ונהי דהטעם שכ' המהרי"ט בסי' ס"ט והובא בשעה"מ בפ"ג מגירושין דין י"ט באריכות דדווקא אם עי"ז שנאמר לא מהני הוקל האיסור אז אמרינן לא מהני אינו מעלה ארוכה לנידון שלנו דהרי כאן אם נימא לא מהני הוקל האיסור ובזה באמת ישבתי קושית הש"ג בפ' משילין על הרי"ף בביצה שם על מתניתן דאלו אסורין משום שבות שהביא הירושלמי דמה שעשו עשוי קאמר הרי"ף דמכאן ילפינן מקח הנעשה באיסור מועיל וה"ק הא הוי מצי להוכיח כן מפ' מרובה ד' ע' ע"ב ממכר בשבת דאמר זרוק גניבותיך לחצרי דמוכח אעפ"י שחילל שבת דמועיל המקח ולהנ"ל יש לחלק מהתם אין ראי' אלא היכא דהאיסור נשאר בכל אנפין משא"כ בנידון הרי"ף דאם לא מהני הוקל האיסור אין ראי' מהתם ודלמא כתי' מהרי"ט הנ"ל ולכך הביא מירושלמי הנ"ל דמוכח דאפילו אם הוקל האיסור אמרינן דמהני והטעם באמת עיין בסמ"ע וש"ך וטו"ז בחו"מ סי' ר"ח ובשעה"מ פ"ג מגירושין דין י"ט הנ"ל שכ' כמה סברות וטעמים מספיקים בזה ועכ"פ זה ברור דבכה"ג מהני עכ"ל ולפי שיטתו שבחלק א"ח הנ"ל דבדרבנן אי עביד מהני היה לו ליישב קושיתו בפשיטות ולומר גם כן שזהו טעמו של הרי"ף דכיון דאיסור זה הוא משום שבות בדרבנן אי עביד מהני וכמו שכן תירץ באמת רבינו עקיבא כמו שכתבתי לקמן באות ט"ן (בד"ה ורבינו) בשמו עי"ש:

וכתב הרב פרי מגדים באשל אברהם סי' ע"א אות ה' דמשמעות הפוסקים דהלכה כרבא ואף בדרבנן (כ"ש אי מלא תסור כמ"ש הר"מ בשרש ה"א) אלא בדרבנן בעינן שיהא האיסור מעצמו מה שאין כן בדבר תורה אף בדה האיסור עיין סמ"ע ח"מ סי' ר"ח אות ג' עכ"ל (בחילוק זה דבדה מלבו עיין לקמן אות ז"ן) ועיין בשו"ת דברי מלכיאל לידידי הגאון אבד"ק לאמזא בסי' כ"ב אות כ"א בעניינים אלו ובס' לב שומע לידידי הרה"ג אבד"ק טראבלוס במערכה זו אות י"ז כתב דהרב ידי אליהו בדף ק"ד הרבה בראיות דבדרבנן אי עביד מהני ומיישב הרב יצ"ו ההיא דכ"מ ד' ט' אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת והעיר על הרב מוהרצה"ח שלא זכר דברי השער אפרים שהביא בידי אליהו שם בענין זה ובספר דלתי תשובה לידידי הגאון אבד"ק פיקעלין יצ"ו בסי' י"אאות ב' בד' י"ג ע"ב כתב וז"ל ועיין בס' ברית אברהם באהע"ז סי' קכ"א ס"ק י"ב הקשה בהא דקידושין ד' נ"ב במקדש בפירות שביעית קידושין תופסין אף דעבד איסורא ועיין בתוס' שם ד"ה המקדש ומכר פירות שביעית בדיעבד המקח קיים אע"ג דעבר אאיסור דלאכלה ולא לסחורה והנה לפי מ"ש בערוך ערך אבק דעיקר איסור סחורה בפירות שביעית אינו אלא מדרבנן בודאי לא קשיא מידי ואף להפוסקים דהוא דאוריתא וכו' ע"כ לעניננו הנה נקיט בפשיטות דבדרבנן אי עביד מהני ונראין הדברים שאלו הן דברי הרב המחבר יצ"ו לתרץ קושית הרב ברית אברהם ולפי מה שכתבתי למעלה (בד"ה ובשו"ת בית שלמה) בשם הרב המגיה לס' בית שלמה דהרב ברית אברהם סובר דמסתמא בדרבנן אי עביד לא מהני והיכא דאמור בהדיא דמהני הם אמרו והם אמרו צריך לומר דהרב ברית אברהם קשיא ליה לדעת הסוברים דהאיסור סחורה בפירות שביעית מן התורה או אולי לא נחית אדעתיה כלל דאיסור זה מדרבנן ומשמע ליה בפשיטות דהוא מן התורה ומשום הכי קשיא ליה:

ובספר המקנה ח"ב (הנדפס בשנת תר"מ להגאון זוסמאן אליעזר אבד"ק חאללנש) ריש כלל כ"ד שקיל וטרי בכלל זה אם בדרבנן אי עביד מהני והביא מה שכתב רעק"א בתשו' סי' קכ"ט דיש לומר דרבא לא אמר אלא כל מלתא דאמר רחמנא ומהא דכתובות ד' פ"א כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זבינא אין ראיה דגם בדרבנן אי עביד לא מהני דכבר כתב הפ"מ ח"א סי' ל"ד דהתם הוא הפקעת זכות דאחרינא וכיון דחשו חז"ל שלא להפקיע זכותו גם בדיעבד לא מהני וכתב וחידוש הוא שלא ראו האחרונים דברי הט"ז בסי' תקכ"ד שכתב ושם בכתובות עבדו רבנן תקנתא דלא ליזבין הנכסים בשביל טובת האשה ואם תאמר שאם מכר מועיל מה אהני תקנתם ודאי כל אחד ימכור שהרי אין עליו עבירה אלא שחכמים נתנו יפוי כח לאשה בנכסים אלו מה שאין כן בדבר שהוא עבירה ודאי מועיל תקנת חכמים שכל אדם יזהר מעשות איסור דרבנן אלא דאם עבר אחד קולר העבירה תלוי בראשו ומעשיו קיימין עכ"ד הט"ז והיא הערה נכונה שנעלם מכל הרבנים הנז"ל דברי הרב ט"ז: עוד ראיתי שם (בס' המקנה ח"ב הנ"ל) דבר נחמד על מה שכתב הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין דמדאמר רבא הלואת יום טוב ניתנה ליתבע מוכח דבדרבנן אי עביד מהני והרב ש"ך בח"מ סי' ר"ח דחה דבריו דאדרבא אי אמרינן דלא מהני הוי כאילו לא הלוה ובגזלה בא לידו וצריך להחזיר והרב חתם סופר ביו"ד סי' ו' כתב שלא עיין הש"ך בחה"ר בשבת דהוי מתנה בידו ולא גזל ועל זה הביא בס' המקנה בשם הרב מרדכי לעוו כשנדייק לשון השה"ג שכתב דהלואת יו"ט ניתנה ליתבע לאחר זמן כונתו כי סתם הלואה שלשים יום ואי לא מהני היה צריך להחזיר לו תיכף ולא אחר זמן ההלואה ודפח"ח: ובספר מנחת חינוך (לגאון נפלא אבד"ק טרניפאל) בסוף ספר ויקרא במצוה שס"א בדף קמ"ו ע"ד נקיט בפשיטות דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וז"ל שם והנה קשה בכל מקום שאמרו לא תנשא ואם נשאת לא תצא הא אמרינן בפרק אעפ"י כיון דאמור רבנן לא ליזבין אי עבר וזבין לא הוי זביני דקי"ל דאי עביד לא מהני אף בדרבנן אם כן היה ראוי לומר בכל מקום שאמרו לא תנשא אם נשאת תצא וניחא ליה ליישב על פי מה שחידש הרב פמ"א דבדבר הנעשה בשני אדם והמעשה ההוא אינו אסור כי אם לאחד לא אמרינן אי עביד לא מהני כיון שחברו אינו מוזהר בזה לא נוכל להפקיע המעשה ממנו שלא קנסה התורה אלא להעובר אמימרא דרחמנא וכל מקום שאמרו לא תנשא האיסור הוא רק עליה ולא על הנושא אותה ולכן אם נשאת לא תצא אלו תורף דב"ק.

ותמיה לי על גאון כביר שכותב כן בפשיטות ולא זכר שר ששלמים וכן רבים סוברים דבדרבנן מהני ושאין הכרח מסוגיא דכתובות הנ"ל דהתם שאני דחשו חז"ל ואמרו שלא להפקיע זכותא דאחריני ולכן גם בדיעבד לא מהני ואם כונתו להקשות על כל פנים להסוברים דגם בדרבנן אי עביד לא מהני וסומכים על משמעות הסוגיא דכתובות הנ"ל מכל מקום תימה בעיני דכי נמי נימא בדרבנן לא מהני היינו בסתם שלא גילו דעתם בפירוש דאי עביד מהני אבל אם אמרו בפירוש דמהני הא ודאי הם אמרו והם אמרו והכא הרי אמרו בפירוש ואם נשאת לא תצא ובזה לכ"ע שפיר אמרינן אי עביד מהני: כלל נ"ו) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד שנחלקו אביי ורבא בעביד אי מהני כתב הרב מלא הרועים במערכה זו אות כ"ג דר' אלעזר ור' יוחנן סברי דאי עביד לא מהני והכריח כן מדאמרינן ביבמות ד' כ' סוף ע"ב אתו אתמר ביאת כהן גדול באלמנה ר"א ור"י חד אמר פוטרת צרתה וחד אמר אינה פוטרת ואמרינן באלמנה מן הנשואין דכולי עלמא אינה פוטרת דלא אתי עשה ודחי לא תעשה וביאר עליה דהיינו משום כל מילתא דא"ר לא תעביד וכו' עי"ש ויש לפקפק בזה בלא ימנע אם נאמר דמסתמא.

דש"ס מדנפשיה הוא דקאמר דמסתברא דכולי עלמא מודו באלמנה נשואה קשה מנא ליה למימר הכי דילמא לא סברי כרבא דאי עביד לא מהני דהא במסקנא דתמורה בד' ו' ע"ב הוה בעינן למימר דר' יוחנן דאמר רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים סובר כאביי דאי עביד מהני לולא דדחינן דבקראי פליגי אלמא לא נפלאת היא למימר הכי ואי דקים ליה להש"ס ושמיעא ליה הכי דבנשואה מודו משום האי טעמא דאי עביד לא מהני קשיא סוגיא דתמורה היכי בעינן למימר דר"י סובר כאביי והא איפכא שמעינן ליה בביאת אלמנה מן הנישואין דאי עביד לא מהני אלא ודאי מוכח דלא מן השם הוא זה ולא תלי הא בהא: כלל ז"ן) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד בתמורה ד' ו' ע"א דאמרינן והשתא דשנינן כל האי שינויי אביי ורבא במאי פליגי הקשו התוס' דנימא דפליגי בנשבע שלא לגרש אשתו ועבר וגרשה לאביי מגורשת ולרבא אינה מגורשת כיון דעבר אמימרא דרחמנא ותירצו כיון שאין האיסור כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכי האי גוונא לא אמר רבא דלא מהני והרבנים עפרא דארעא במהדורא בתרא על דברי ארעא דרבנן במערכת הה' אות ז"ן ס"ק י"ט ויעיר אזן שם אות כ"ט בדין התרת נדר של איסור אי מהני בדיעבד שקלו וטרו על פי דברי התוס' הללו גם רב אחד בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' כ"ג (בד"ה מה שכתב) על מה שכתב הרב חות דעת דדמי לנשבע שלא לשחוט דשמעת מינה שסובר דבנשבע שלא לשחוט אי עביד לא מהני תמה מדברי התוס' הללו דבשבועה אי עביד מהני ושקיל וטרי בדברי התוס' שנראה שסותרים למה שכתבו בד"ה מתיבי עי"ש הנה הרבנים הנז"ל נקטי דברי התוס' כפשטן דבכל דבר שנשבע עליו אם עבר מהני מהטעם שהוא בדה את האסור וכן תופסים שלמים וכן רבים בדעת התוס' ויש סוברים דלא כתבו כן התוס' אלא לגבי נשבע שלא לגרש אבל בנשבע שלא למכור וכיוצא גם להתוס' אי עביד לא מהני ואיה"ש יתבאר להלן ועל כל פנים דעת רובא דרובא קמאי ובתראי להבין דברי התוס' כפשטן כנז"ל:

והנה היה פשוט בעיני להבין מדבריהם דאף אם נשבע על דעת רבים בענין שאין לו התרה כלל ועבר וגרשה מהני גם לרבא מטעם שהוא בדה האיסור ולא שהתורה אסרה עליו כן הוא לדעתי העניה משמעות דברי התוס' אמנם ראיתי להרב אהל יעקב במערכה זו אות ג' (בד"ה וסימנים) שהביא תשובת הרא"ש בכלל ז סי' ד' דקהל שעשו תקנה בחרם וחזרו ועשו, תקנה אחרת המנגדת תקנה הראשונות ולא התירו את החרם אם מה שעשו בתקנה השניה עשוי או בטל מכח החרם שבתקנה הראשונות והשיב דאף דלא יפה עשו במה שלא התירו החרם ונתנו מכשול להקהל מכל מקום מה שעשו על פי תקנה השניה עשוי ולא דמי למאי דקים לן כרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהתם פליגי במצות שאי אפשר לבטלן ולא עבדינן באונס שגרש ותורם מהרעה על היפה וכאלה רבות אבל התקנה שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד והרי חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו החרם כאילו לא היה מעולם הרי התקנה השניה קיימת וכן נזיר ששתה יין ונטמא למתים ושוב נשאל אינו לוקה כאילו לא נדר מעולם אלו תורף דבריהרא"ש שרמז באהל יעקב וכתב הרב שלזה כיונו התוס' במה שחלקו בין איסור הכתוב בתורה לאיסור שבדה מלבו וכן כתב בספרו באר המים בסי' קל"ה דכונת התוס' במה שכתבו דבשבועה שהוא בדה האיסור מהני היינו משום דאיתיה בתקנתא על ידי שאלת חכם וכן כתב הרב חכמת אדם בקונטרס בינת אדם בשער בית הנשים סי' ל"א (בד"ה נחזיר) דהתוס' בחילוק זה כונתם לדברי הרא"ש לחלק בין אי אפשר לבטלה לאפשר לבטלה גם מדברי הגאון מליבוויץ בשו"ת צמח צדק בחלק יו"ד סי' קצ"ו נראה דמה שכתב הרא"ש לחלק בין אי אפשר לבטלה לאפשר לבטלה היינו הך שכתבו התוס' לחלק בין איסור שאסרה תורה עליו לאיסור שהוא הביאו על עצמו שאחר שכתב לחלק בדין נדרי אונסים בין איסור עצמיי לאיסור שהביאו על עצמו כתב (בד"ה והנה) דחילוק זה מבואר בתוס' בפ"ק דתמורה דאף רבא דסבר אי עביד לא מהני מודה בנשבע דמהני והש"ך ביו"ד סי' ר"ל סק"ד הביא שהרא"ש בכלל ז סי' ד' סובר בפשיטות כדעת התוס' ואם כן לדעת התוס' והרא"ש יש ללמוד במכל שכן הדין שכתבתי דבאיסור שהביא על עצמו יש להחשיב ענין כזה אונס היכא שאומדנא הוא דאדעתא דהכי לא נדר עכ"ל ריהטא דלישניה משמע שסובר דכונת הרא"ש גם כן לחלק בין איסור הבא מאליו לאיסור שבדה מעצמו כדברי התוס' הנ"ל וקצת נראה כן מדברי הגאון תפארת יוסף בשו"ת חלק א"ח סי' י"ד (בד"ה ובהכי) במה שכתב ליישב שתי תשובות הרא"ש על פי מה שהסביר בטעם חילוק התוס' בין איסור עצמו לבדה מלבו עי"ש: ולי ההדיוט אין נראה כן שהרי הרא"ש תלה הדבר באי אפשר לבטל ואפשר לבטל ומשמע דאם נשבע בענין שאי אפשר לבטלה הרי הוא דומה לאיסור שבתורה ואי עביד לא מהני ואילו מדברי התוס' דתלו טעמא משום שבדה האיסור משמע דגם אם נשבע על דעת רבים וכיוצא שאין לו התרה אי עביד מהני.

אחר זמן ראיתי שכן כתב הגאון נודע ביהודה בתניינא בחלק אהע"ז סי' קכ"ט בהיתר ג' (בסוף ד"ה ובזה) וז"ל לדינא שוים התוס' והרא"ש אלא שחלוקים בטעמם ויש אפילו נפקא מיניה לדינא בנייהו בנשבע על דעת רבים שאין לו התרה והיינו בדבר שאין בו שייכות לדבר מצוה שודאי אין לו התרה דלדעת התוס' אפילו הכי אי עביד מהני שעל כל פנים הוא בדה מלבו ולדעת הרא"ש בזה אי עביד לא מהני כיון שאי אפשר לו לבטל השבועה עכ"ל והרב מלאכת שלמה חכים בדף ס"ג ע"ג הביא סברת ר"י בר פרץ שהביאו הפוסקים ביו"ד סי' ר"ל דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום דקים לן כרבא דאי עביד לא מהני וכתב שהתוס' בתמורה הנ"ל חולקים על הר"י בר פרץ והעתיק כל דברי התוס' וסיים וכן גם כן הרא"ש בכלל ז סי' ד' פליג על הר"י בר פרץ עכ"ל נראה שדקדק שלא לכתוב (אחר דברי התוס') וכן כתב הרא"ש וכו' דהוה משמע שגם הרא"ש כתב כדברי התוס' ואינו כן לכן כתב שגם הרא"ש חולק על הר"י בר פרץ אבל התוס' והרא"ש ודאי אינם שוים בסברתם ויש לעיין בענין זה בס' ידי אליהו תיקון קט"ו וחזון נחום על סדר קדשים ד' קכ"ד וכנסת הגדולה ח"מ סי' ר"ח שציינם הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ש' ובס' קצות החושן סי' ר"ח שציין הרב מלא הרועים במערכה זו אות ח' בני יהודה ד' ח' ע"ד שציין הרב עפרא דארעא במהדורא ב' ס"ק י"ט על דברי הארעא דרבנן במערכת הה' אות ז"ן ובשו"ת בית אפרים בחלק יו"ד סי' ד"ן שציין הרב פתחי תשובה בריש סי' רל"ט במי שנשבע שלא ישבע שלא יאכל בשר ועבר ונשבע אם חלה שבועתו שניה או לא משום כל מלתא דאמר רחמנא וכו' פני יוסף (להגאון מוהרי"ל מייזליש) בסי' ק"ס שהזכיר בשו"ת תפארת יוסף (להגאון הנ"ל) סי' י"ז בחיו"ד אשר הרב השואל מפלפל בדבריו שבפנ"י על פי סברת מוהרי"ט והמחבר מבאר כונתו שבפנ"י וגם הסביר היטב דברי המוהרי"ט ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק אולי דברו בסברת התוס' והרא"ש בזה גם הרב מוהר"י אלפאנדארי בשו"ת פרת יוסף בחלק אהע"ז סי' ח' ד' ב"ן ע"ד (בסוף ד"ה עוד) הביא דברי התוס' והרא"ש וכתב דקיימי בחדא שיטתא דבנדרים ושבועות אי עביד מהני אלא שחלוקים בטעמם וכו' עי"ש הרי שכתב דטעמים חלוקים הם ולא נחית לבאר דאיכא בינייהו נשבע על דעת רבים דלא עסיק בהכי וכל עצמו לא בא אלא לומר דהתוס' והרא"ש לא סברי כהר"י בר פרץ (וכן ראיתי עתה בספר חתן סופר שבדף קמ"ה אות י"ז הביא דברי הרא"ש וכתב דלפי דבריו בנדר על דעת רבים דליתיה בהתרה אמרינן אי עביד לא מהני ובאות י"ח כתב אבל התוספות בתמורה ד' ו' העלו כלל חדש דבכל נדר ושבועה כיון שבדה מלבו לא אמרינן אי עביד לא מהני ואם כן אפילו בנדר על דעת רבים גם כן מהני כיון שבדה מלבו ויש קולא בצד זה בסברת התוס' מסברת הרא"ש וכו' וביאר דאיכא צד קולא בטעמו של הרא"ש מבטעם התוס' עי"ש ולקמן באות ח"ן בד"ה והרב חתן סופר):

ומלבד שפשט דברי התוס' מורים כמו שכתבתי מצאתי בתשו' רבינו עקיב"א בריש סי' קכ"ט שכתב שדוחק לומר שכונת התוס' גם כן לסברת הרא"ש דבבודה איסור מלבו כיון דאפשר לבטלה משום הכי אי עביד מהני דאם כן עדיין תשאר קושיתם אמאי לא אמרו בש"ס דאיכא בינייהו בנשבע על דעת רבים ואפילו להסוברים דעל דעת רבים היינו שמפרש על דעת פ' ופ' הא מכל מקום אין בידו בלי הסכמתם ומיקרי אי אפשר לבטל וכו' עי"ש הרי שמכריח שלדברי התוס' גם בנשבע על דעת רבים שאי אפשר לבטל מכל מקום כיון שהוא בדה האיסור אי עביד מהני ולהרא"ש דתלי באפשר לבטל ואי אפשר משמע דאף שהוא בדה האיסור אם הוא בענין שאי אפשר לבטל אי עביד לא מהני (ועיין עוד בתשו' רעק"א בסי' צ"ה בד"ה ובזה נ"ל לכאורה שכתב להוכיח כשיטת התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני ושוב דחה זה):

גם מדברי הגאון חתם סופר ביו"ד סי' ו' מתבאר שלדברי התוס' דתלו בבדה האיסור מלבו אף אם נשבע על דעת רבים אי עביד מהני שהביא דברי רבינו מוהרימ"ט בסי' ס"ט בקהל שעשו תקנה ועשאוה בפני הערכאות ורצה השואל לבטל אותה משום שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' והשיב דמשום כל מלתא דאמר רחמנא וכו' לא שייך הכא כיון דאין האיסור נתקן בזה ואיסורא דעבדו עבדו ואם באנו לבטלה מטעם שתקנה שניה מנגדת להראשונה ולא התירו החרם הראשון הרי כתבו התוס' דבאיסור שבדה מלבו מהני וכי תימא תקנת צבור אף שבדו מלבם חמיר ואלים טפי גם זה אינו דכתב הרא"ש דקילי הואיל ויכולים לבטלם וכתב בביאור הענין שסובר (רבינו המוהרי"ט) בכונת התוס' דהא דאי עביד לא מהני חידוש הוא ולא אמרו רבא אלא משום דאיכא כתובים מיותרים בכמה מצות דמאי דעביד מהני ומדאצריך כל הני קראי שמעת מינה בעלמא לא מהני ואם כן אין לך בו אלא חידושו כגון הני מצות שצוה הקב"ה אבל שבדה הוא מנא לן דלא מהני וכו' ושוב אתי הרא"ש וחייש בצבור דאלימי טפי הוי איסור שבדו מלבם באיסור קדום לכן אתי עלה מטעם שאפשר לבטלו פירוש שניתר על פי עצמם מכאן ולהבא ועל פי חכם למפרע אם כן קיל טפי כדאמרינן שאני נזיר דאי בעי מיתשיל עליה והכא נמי קיל וצריך לומר דהתוס' לא ר"ל קולא זו ביחיד דמכל מקום משכחת בנשבע על דעת רבים דאין לו התרה על כן כתבו שאפילו יהיה כן מכל מקום הוא בדה מלבו והרא"ש איירי בצבור שבדו מלבם אלים טפי לכן אתי עלה מטעם דאפשר לבטל ובצבור אפילו על דעת המקום ועל דעת הקהל יש להם התרה הרי שכתב דלדברי התוס' אף בנשבע על דעת רבים דאין לו התרה אי עביד מהני משום שהוא בדה האיסור וחדית לן דגם הרא"ש מודה בזה ולא הוצרך לטעם דאפשר לבטלה אלא בתקנת הקהל דאלים דאף דאינהו בדו האיסור חשיב כאיסור תורה לולא הטעם שיש בידם לבטל וזה שלא כמו שכתבתי להבין מדברי הרא"ש דאם נשבע בענין שאין לו התרה אי עביד לא מהני דלפי דברי הרב חת"ס בכי האי גוונא גבי יחיד מודה הרא"ש לסברת התוס' דמשום שבדה האיסור מלבו אי עביד מהני על כל פנים במה שכתבתי שנראה דלטעם התוס' אף אם נשבע בענין שאין לו התרה אי עביד מהני הנה בזה הוא תנא דמסייען דלא כמו שנראה מדברי הרב אהל יעקב דכל שאי אפשר לבטלה גם לסברת התוס' אי עביד לא מהני: הן אמת שראיתי להרב מים רבים בחלק א"ח סי' ל' ד' כ"ב ע"ב שכתב בשם הרב בני חיי (כדברי הרב אהל יעקב) שדעת הרא"ש היא דעת התוס' וזה תלוי בזה דבבדה הוא האיסור אמרינן ביה דמהני והוא משום שבידו לבטלה ע"י חכם שעוקר הנדר דאילא תימא הכי דברי התוס' הם כהלכתא בלא טעמא ואף שאין לשון התוס' ולשון הרא"ש שוים מה בכך אין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד והתוס' כתבו עיקר החילוק בלא טעם וסמכו על המבין והרא"ש כיוון לחילוק התוס' וטעמו ונימוקו עמו ע"כ תורף דברי הרב בני חיי והוא תנא דמסייע להרב אהל יעקב.

אמנם הרב המחבר כתב שאין הדבר כן אלא התוס' קפדי אם האיסור הוא קדום או בדוי דדייקי בלישניה דרבא כל מלתא דאמר רחמנא דוקא ולא שהוא בדה האיסור אבל הרא"ש תלה טעמו לפי שיש בידו לשנותו ולדידיה הכל תלוי באפשר לבטלו ולא קפיד אם הוא בדה האיסור או לא ואיכא בנייהו דרך משל אם קהל אחד הסכימו הסכמה אחת וקמו בניהם תחתיהם ודור אחר ועברו על ההסכמת דלהתוס' לא מהני כי אלו לא בדו את האיסור אלא ממילא בא להם ואיסור קדום הוא מאבותיהם ולהרא"ש מהני כיון שיש ביד הבנים לבטל הסכמותיהם ולהחליפה על ידי בית דין אחר שגדול בחכמה ובמנין אי נמי כשהב"ד וטובי העיר התקינו תקנה אחת על הקהל ויחיד אחד עבר על התקנה אליבא דתוס' לא מהני מאחר שזה היחיד לא בדה את האיסור אלא אתיא עליה ממילא מגזרת ב"ד וכל בית דין בעירם הוא כב"ד הגדול לגזור ולאסור את המותר ולא גריעא גזרתם מגזרת רז"ל שכל דבריהם אינן אלא גזרה וגזרת צבור הוי דכוותה וכל שכן היכא דאיכא חרם ואליבא דהרא"ש מהני הואיל ויש בידו לבטלו ע"י שאלה ואם כן נראה דלא דמו אהדדי חילוק התוס' עם חילוק הרא"ש עכ"ד הרי שדחה דברי הרב בני חיי ותופס בפשיטות דטעמים חלוקים הם לא ראי זה כראי זה וחידוש הוא שנעלמו מהרב אהל יעקב דברי הרבנים הנ"ל: ויש להעיר על הרב מים רבים דמיהדר לאשכוחי נפקותא דדינא בין סברת התוס' לסברת הרא"ש ולימא מר דנפקא מינה ליחיד שנשבע לגרש דלסברת התוס' אף אם נשבע באופן שאין לו התרה אי עביד מהני כיון שהוא בדה האיסור ולפי דברי הרא"ש דתלי באפשר לבטלה או לא אם נשבע באופן שאי אפשר לו לבטלה אי עביד לא מהני ואין לומר דמפרש דברי הרא"ש כמו שכתב הרב חת"ס דמודה הרא"ש ביחיד שנשבע לדברי התוס' דמשום שהוא בדה האיסור אף אם נשבע בענין שאין לו התרה אי עביד מהני דמלבד דאין זה במשמעות דבריו ועוד אם באנו לומר כן אף אנו נאמר דלא פליגי התוס' והרא"ש כלל דגם התוס' מודו דאף באיסור הקדום אם הוא בענין שאפשר לבטלו אי עביד מהני דדוקא דומיא דלא יוכל לשלחה דהוא איסור קדום שאין בידו לבטלו הוא דאי עביד לא מהני וכמו שנראה באמת שכן כונת הרב חת"ס דלא פליגי הרא"ש והתוס' ואם כן גם הנפקותא שכתב הרב ליתא כמבואר:

ומדברי הרב פרי חדש ביו"ד בקונטריס אחרון סי' א' ס"ק צ"ח מתבאר דקאי בשיטת הרב בני חיי שכתב וז"ל ולא דמי למאי דאמרינן לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בלא תאכל ואמרינן בתמורה כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני שהרי כתבו התוס' שם דכולא סוגיא דהתם מיירי באיסורין שאסרה תורה לא באיסורין הבדנים דומיא דנדרים וחרמות וכיוצא וכן כתב הרא"ש בכלל ז' דהא דאמר רבא אי עביד לא מהני היינו במצות שאי אפשר לבטלן וכו' אבל התקנה וחרם וכיוצא שאפשר לבטלן מודה רבא דאי עביד מהני וכן פסק המחבר בח"מ סי' ר"ח וכן עיקר דלא כהסמ"ע והגהה לקמן סי' ר"ל דליתא עכ"ל פשוט דבריו מורים דק"י בשיטת הרב בני חיי הנז"ל דגם התוס' כונתם למה שכתב הרא"ש דטעמא דאי עביד לא מהני הוא משום דאי אפשר לבטלן וכו': וראיתי להרב טל אורות בתשו' לאהע"ז בסי' א' על מה שנשאל במי שנשבע שלא לקדש אשה אחת ועבר וקדשה ע"י שליח אם קידושיו קידושין והביא לזה סוגיא דתמורה דמלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וגם דברי התוס' דלא אמרינן דלא מהני אלא כגון לא יוכל לשלחה וכו' וסיים ואם כן בנשבע שלא לקדש הוא הוליד האיסור ולכולי עלמא מהני אלא שהוא עברין וראיתי להרא"ש בתשו' כלל ז סי' ד' שכתב וז"ל קהלה שהסכימו לעשות תקנה בחרם וחזרו ונמלכו לעשות תקנה אחרת לפי צורך הקהל וכו' ולא דמי למחלוקת אביי ורבא בכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דקי"ל כרבא יע"ש א"כ בנדון דידן ראוי היה לומר דלא מהני דתקנה לא דמי לביטול החרם ובהא מודה רבא דמהני מאי דעבד ועוד חכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כאילו לא היה חרם מעולם ותקנה השנייה קיימת עכ"ל הרי דהרא"ש מסכים לדברי התוס' דכיון שהאיסור אינו מן הדין אלא הוא בדה איסרא מלבו ועוד נתן טעם אחר לשבח כיון שבידו לבטל האיסור דאיתיה בשאלה אע"ג דעדיין לא נשאל עליה המעשה קיים עוד הוסיף טעם אחר שאפילו אחר שעבר האיסור התקנה השאלה למפרע דמי לחכם שעוקר הנדר מעיקרו הוא הדין חרם ושבועה מוקדם מעיקרו ומאחר שכן אהנו מעשיו לכולי עלמא בין לאביי בין לרבא בין נשאל בין לא נשאל עכ"ל משמעות דבריו הנה שהרא"ש הביא טעם התוס' לחלק בין איסור שאסרה תורה לאיסור שבדה מלבו והוסיף עוד טעם לפי שישנו בשאלה וכו' ולפי שאנכי הדל לא ראיתי בדברי הרא"ש שהזכיר טעם התוס' כלל הנני להעתיק תשובת הרא"ש כולה כמות שהיא בדפוס אשר לפני וז"ל.

שאלה.

קהל שעשו תקנה והטילו חרם עלי' שכל מי שהוא סופר בית דין שיכתוב שטרות של העיר כולה בכתב ידו וכל שטר שלא יהי' כולו מכתב ידו שלא יגבה בו ואחר כך מת סופר בית דין ומנו אחר ותקנו ששנים ברורים שיבררו יכתבו השטרות חוץ משיטה אחרונה שיכתוב אותה סופר בית דין ונמצא זו התקנה נגד החרם של התקנה הראשונה ולא התירו חרם הראשון היוכלו לגבות בשטרות שיעשה הסופר החדש וגם כתיבת שני הברורים כיון שהסכימו ביניהם שלא יגבו בשום שטר שלא יהא עשוי כתקנה הראשונה ולא בטלוה.

תשובה.

קהל שהסכימו לעשות תקנה בחרם ושוב נמלכו לעשות תקנה אחרת לפי צורך הקהל ומגדר מילתא הרשות בידם ומלבד שיתירו החרם שעשו ואם עשו תקנה אחרת ולא הזכירו להתיר החרם לא יפה עשו שעשו מכשול לקהל שעברו על החרם ומכל מקום לא נפסלו השטרות שנעשו על פי תקנת הקהל והקהל יש להם כח לשנות התקנה אלא שהיה להם להתיר החרם לא נזכרו להתירה שבזה גרמו מכשול ומכל מקום התקנה השנייה קיימת ולא דמי להא דפליגי אביי ורבא בפרק קמא דתמורה (ד' ע") אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי ורבא אמר לא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וקיי"ל הלכתא כרבא וא"כ בנדון זה (שעברו) על החרם ראוי היה דלא מהני התקנא השנייה לא דמי דהתם פליגי במצות שאי אפשר לבטלן ולא עבדינן ככל הנהו דמייתי התם אונס שגירש ותורם מן הרעה על היפה וממין על שאינו מינו וכאלה רבות דמייתי גמרא התם אבל התקנה שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד ועוד חכם עוקר את הנדר מעיקרו וכשיתירו את החרם כאלו לא היה חרם מעולם הרי התקנה השניה קיימת וכן נזיר ששתה יין ונטמא למתים ואח"כ נשאל על נזרו אינו לוקה כאלו לא נדר מעולם עכ"ל ואם בספר תשו' הרא"ש שהיה ביד הרב כתוב כדברים האלה לא ידענא היכן כתיב טעם התוס' (לחלק בין איסורין שאסרה תורה לאיסור שבודה האדם מלבו) שלא הוזכר בדבריו אלא לחלק בין אי אפשר לבטלה לאפשר לבטלן: ומתבאר יפה ממה שהבאתי מדברי הרב פרי חדש בקונטריס שביו"ד סי' א' ס"ק ל"ח דנקיט כדעת התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני ויתכן שזו היא דעתו במה שכתב בא"ח סי' תקפ"ט סעיף ז' גבי מודר הנאה מחבירו דאסור לומר לו תקע והוציאני וכתב בשם הר"ן דאם אמר כל השומע קולי יתקע ויוציאני הוי שלוחו ואסור וסיים הרב פר"ח ואם תקע ועשה שליחותו מסתברא דיוצא בו אף שעובר על לא יחל שנהנה מחבירו עכ"ל (ונראה ודאי דאף באמר לא בפירוש תקע והוציאני דעת הרב דיצא בדיעבד) ואמאי לא נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולפי מה שכתב ביו"ד הנ"ל דנקיטינן כדעת התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני ניחא דנדרים איסור שבדה מלבו הוא ועוד אפשר לומר בטעם דין זה (דאם תקע בשליחותו יצא) משום דלא יתוקן האיסור דאיסורא דעבד במה שעשה הלה שליחותו עבד ובכי הא אמרינן אי עביד מהני כדכייל לן הרב מוהרימ"ט אלא דלקמן באותט"ן (בד"ה וממה שהרב) כתבתי שנראה מדברי הרב פרי חדש בס' מים חיים דלא שמיע ליה כלליה דרב מוהרימ"ט עי"ש ולכן צריך לומר שטעמו משום דקים לן כסברת התוס' דבבדה האיסור מלבו מהני וכן דעת הרבה מרבני האחרונים דנקיטינן כדעת התוספות והרב נודע ביהודה בתניינא באהע"ז סי' קכ"ט (בסוף היתר הראשון בד"ה ובזה מתורץ).

הכריח שגם הרמב"ם סובר כדעת התוס' דאיסור שבדה מלבו גם לרבא אי עביד מהני ותמה על הסמ"ע וב"ח וש"ך שחששו כלל לדברי ההגהות מרדכי נגד התוס' והרא"ש והרמב"ם שסוברים דבשבועה אי עביד מהני ולכן העיקר כטו"ז ומוהרשד"ם והפר"ח שהחליטו כדעת התוס' עכ"ל ומכל מקום סיים דלא מלאו לבו להקל נגד מה שהב"ח וש"ך מסתפקים לדינא בפרט שהסמ"ע החליט כדעת ההגהות מרדכי עי"ש: וראיתי להרב פרי מגדים במשבצות בסוף סי' הנ"ל שכתב וז"ל ועפר"ח אם אמר לחבירו תקע והוציאני יצא דיעבד אע"פ שעבר על בל יחל יע"ש ואף למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני י"ל היכא שלא יצויר הא כה"ג שבדה האיסור מעצמו כגון דאיתא בח"מ ר"ח וכדומה לזה ועוד הא ישנו בשאלה וכמו השוחט בשבת שחיטתו כשרה דומה קצת לזה ואין להאריך עכ"ל ודבריו סתומים וחתומים ונראה לבאר דב"ק שכונתו ליישב מה שנרגש (מהא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני) על פי הכללים שנאמרו בענין זה והם כללא דכיילו לן רבותינו התוספות וכללא דהרא"ש וכללא דהרב מוהרימ"ט וכבר ידוע דרכו בקודש למינקט נפשיה בקיצרי ברמז הרומז על הראש דבתחלה כתב ליישב על פי כלל התוס' דדוקא במלתא דאמר רחמנא אי עביד לא מהני אבל באיסור שבדה מלבו אי עביד מהני וזהו שכתב יש לומר היכא שלא יצוייר כלומר בדבר שלא היה באפשרות לינצל ממנו שבעל כרחו חל עליו איסור שאסרה תורה מה שאין כן כשבדה האיסור מעצמו כההיא דבח"מ סי' ר"ח בנשבע שלא למכור דאי עביד מהני וכן נמי במודר הנאה מחבירו אי עביד מהני ועוד מתרץ על פי מה שכתב הרא"ש דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא במצות שבתורה שאי אפשר לבטלן אבל שבועה שאפשר לבטלה על ידי שאלת חכם אי עביד מהני ומה שכתב וכמו השוחט בשבת וכו' נראה שכונתו לרמוז כלליה דרב מוהרימ"ט דדוקא כשיתוקן האיסור במה שנאמר לא מהני הוא דאמרינן דלא מהני אבל אם לא יתוקן אי עביד מהני ומטעם זה השוחט בשבת שחיטתו כשרה משום דאף אם נאמר דלא מהני אינו מתקן איסור נטילת נשמה שעשה כבר וכן הוא במודר הנאה ותקע לו בשליחותו כבר נעשה האיסור ואין בידו לתקנו ולכן אי עביד מהני כן נראה לדעתי הקצרה ביאור דבריו ואם אמת כפי השערתי נראין דבריו כסותרין למה שכתב באשל אברהם סי' ע"א ריש אות ה' דבאיסור דרבנן נמי אי עביד לא מהני אלא דבדרבנן בעינן שיהא האיסור מעצמו מה שאין כן בדבר תורה אף בבדה האיסור עיין סמ"ע סי' ר"ח אות ג' עכ"ל:

ומה שכתב ואפילו למ"ד כ"מ דאמ"ר ל"ת אי עביד לא מהני הלא מאז הייתי סובר שאין לשונו מדוקדק וצריך להיות למאי דקיימא לן (במקום למאן דאמר) שוב מצאתי שדעתו היא שלא נתבררה הלכה זו אי נקיטינן בהא נמי כרבא כבכוליה תלמודא או בהא הלכתא כאביי עיין באשל אברהם סי' ע"א אות ה' והבאתי דברו לקמן באות ס' ושם כתבתי דאפשר דלא אמר כן אלא אליבא דהרמב"ם אבל מודה דדעת שאר פוסקים היא דהלכה כרבא ושוב הבאתי דבריו שבמשבצות סי' ע"ד עי"ש: ובסתירת דברי תשובות הרא"ש בענין זה עיין להרבנים טורי זהב בסי' רכ"ח ס"ק מ"ד ושפתי כהן שם ס"ק צ"ו ופתחי תשובה ס"ק ל"א וכתב סופר בחלק יו"ד סי' א' (בד"ה הנה הפר"ח) ומסיק שם דהעיקר כונת הרא"ש כמו שבאר מר אביו בחתם סופר חלק יו"ד סי' ו' בסופו שדבריו בזה דברי אלקי"ם חיים:

ובעיקר סברת התוס' דבשבועה אי עביד מהני הנה ידוע מה שהביאו הפוסקים בח"מ סי' ר"ח דעת הרר"י בר פרץ בהגהות מרדכי בשבועות סי' תשפ"ד דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום דגם בזה אמרינן אי עביד לא מהני וכתב הסמ"ע בס"ק ג' שסובר הרר"י בר פרץ דמה שכתבו התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני שינוייא הוא ואשינויי לא סמכינן וסיים דברי המרדכי נראין לי שרירין וקיימין לדינא וכן משמע מתשו' מוהרי"ו וכן פסק הרמ"א ביו"ד סי' ר"ל בלי חולק (היפך ממה שפסק בח"מ שם דהנשבע שלא למכור ומכר המקח קיים) והרב ש"ך שם בסוף סק"ב כתב הב"ח פסק דהוי ספיקא דדינא והמע"ה וכן פסקתי בש"ך יו"ד סי' ר"ל וכן נראה בתשו' מוהראנ"ח וכו' עי"ש (סיום לשונו במה שכתב וזה פשוט לכ"ע לפי מ"ש התוס' בתמורה ובהגהות מרדכי דשבועות כתב ר' פרץ ע"כ לא זכיתי להבין שנראה היפך ממה שכתב שהוא ספיקא דדינא ואיך כותב דפשוט לכ"ע וגם שנראה שהתוספות והגמרא שוים בדין ולפי האמת הם חולקים וגם מה שכתב בתחלה כלל העולה דברי המרדכי שרירין וקיימין לדינא ואחר כך כתב בשם הב"ח דהוא ספיקא דדינא ושכן פסק בעצמו בש"ך יו"ד סי' ר"ל איני יודע אם כונתו לחזור ממה שכתב ביו"ד לפי מה שהכריח כאן שדברי המרדכי קיימין או בהיפך ותופס עיקר כמו שכתב ביו"ד ועיין להרב חכמת אדם בקונטריס בית הנשים סי' ל"א [בד"ה אך ובד"ה נחזור לעניינינו] מה שכתב בכונת הרב ש"ך וצריך להתיישב היטב בל"ן וזאת לזכרון ומכל מקום דעת הרב בית חדש נראה דנוטה יותר לסברת התוס' מעיקר הדין אלא דלמעשה כתב דמידי פלוגתא לא נפיק וכו' וסיים דלא כמו שכתב מוהרז"ך לדחות דברי התוס' בדברים שאין בהם ממש) והרב ט"ז כתב שם דהעיקר כמו שפסק הרמ"א דאם נשבע שלא למכור ומכר המקח קיים משום דאין האיסור בגוף המכירה (כמו בדאמרו רבנן לא ליזבין דלא הוי זבינא משום דגוף המכר באיסור) בפרט שכן דעת הב"י וכאן הוא עיקר דיני מכירה ולא ביו"ד וכו' עי"ש (ובשו"ת זכר יהודה להגאון מוהרי"ל בטלן בסי' ו' בד"ה ועוד נחקור אחר שהביא סברת התוס' דבאיסור שבדה אי עביד מהני ושכן נפסק בח"מ סי' ר"ח כתב וכן הסכים הש"ך וט"ז אבל דעת הסמ"ע לאסור עי"ש ולי הדל אי אפשר להחליט שכן הסכמת הרב ש"ך בזה):

והרב פרי חדש ביו"ד בקונטריס אחרון סי' א' ס"ק ל"ח הביא דעת התוס' והרא"ש דבשבועה לא אמרינן אי עביד לא מהני וסיים וכן פסק המחבר בח"מ סי' ר"ח וההגהה לשם וכן עיקר דלא כהסמ"ע שם וההגהה לקמן סי' ר"ל דליתא עכ"ל והרב אהל יעקב בד' ז"ן ע"ב אחר שכתב דבמידי דרבנן אי עביד מהני כתב ואין להביא ראיה דאף בדרבנן אי עביד לא מהני ממ"ש המרדכי בהגהה בסוף פ"ג דשבועות בשם הר"י בר פרץ עי"ש וכן נראה דעת הסמ"ע בסי' ר"ח והט"ז שם וכן פסק הרב שע"א בסוסי' קי"ג דלא איריא שהרי הם נמשכו אחר סברת הר"י בר פרץ והרי התוס' והרא"ש חלקו עליו ובודאי נקיטינן כוותייהו וכן פסק השה"ג בסוף משילין וכן פסק הש"ך בח"מ סי' ר"ח וכן פסק הפר"ח בקו"א יו"ד סי' א' וכן פסק הרב מוהרשד"ם ביו"ד סוף סי' קמ"ב ואף דבסי' קט"ו כתב דגם בדרבנן אי עביד לא מהני לא כתב כן אלא לדעת הר"י בר פרץ עכ"ל הנה מה שכתב בשם הרב ש"ך כבר כתבתי לשונו למעלה דאין הכרע שסובר כדעת התוס' בפשיטות ונראה שדעתו נוטה לדברי הרב ב"ח דהוי ספקא דדינא וכמו שפסק ביו"ד סי' ר"ל שהביא בעצמו ומה שכתב דהרבנים סמ"ע וט"ז ושע"א שסוברים שגם בדרבנן אי עביד לא מהני כתבו כן לפי שנמשכו אחר סברת הר"י בר פרץ והרי אין הלכה כמותו וכו' הנה כבר כתבתי דברי הרב ט"ז שחולק על הסמ"ע (במה שפוסק כדעת הר"י בר פרץ דבשבועה אי עביד לא מהני) וכתב דהעיקר כמו שפסק הרמ"א בח"מ סי' ר"ח דאם נשבע שלא למכור ומכר המקח קיים הרי דלא תלי הא בהא וגם מצד הסברא נראה דאינו מוכרח לתלות זה בזה אלא שהרב אהל יעקב כתב כן לפי מה שנראה לו שמה שכתבו התוס' דבאיסור שבדה מלבו אי עביד מהני הוא משום דדייקי לישנא בכל מלתא דאמר רחמנא ומשמע ליה דהוא למעט מלתא דלא אמר רחמנא אלא שהאדם בדה מלבו ומזה משמע ליה למעט מידי דרבנן דהא נמי לא אמר רחמנא הוא אבל כבר רמזתי למעלה באות ה"ן (בד"ה ואדרבא) דיש מקומות שבלשון רחמנא נכלל גם מידי דרבנן לכן נראה לדעתי הקצרה שלא מפני דקדוק הלשון כתבו כן התוס' אלא מסברא דנפשם ואינו מוכרח לומר שהסוברים דבדרבנן נמי אי עביד לא מהני סוברים בשבועה שהאדם בודה האיסור מלבו דאי עביד לא מהני:

ועל כל פנים סברת הר"י בר פרץ אינה דחויה דהסמ"ע פסק כמותו והרבנים ב"ח וש"ך נקטי דהוא ספקא דדינא ומרןחיד"א בס' שיורי ברכה יו"ד סי' קי"ט אות ו' (בד"ה ועוד אחר שהזכיר דברי התוס' דתמורה) כתב וז"ל והגם דר"י בר פרץ פליג עלה ומוהר"י ווייל סי' קנ"ו ומוהרשד"ם ויתר אחרונים סמכו עלה כמ"ש בפרח מטה אהרן סי' ס"ח וכו' עי"ש הרי מעיד בגדלו דהאחרונים סמכו על דברי הר"י ב"ר פרץ ושגם הרב מוהרשד"ם סובר כן וזה שלא כדברי הרב אהל יעקב דהרב מוהרשד"ם פוסק כהתוס' והרא"ש הן אמת דהמעיין בדברי הרב מוהרשד"ם בסוף סי' קמ"ב יראה לעינים כמו שכתב הרב אהל יעקב שאחר שהביא סברת הריב"פ דאם נשבע שלא למכור ומכר אין במעשיו כלום והקשה עליו מדברי הרמב"ם במוכר בשבת שמעשיו קיימים וכו' וסיים זה כתבתי קודם ראיתי דברי התוס' ושוב הביא קושית התוס' דאמאי לא משני דאיכא בין אביי לרבא בנשבע שלא לגרש וגרש דלאביי מהני ולרבא לא מהני וקושיא דידי נמי הוי בקידושין אלא ודאי כמו שכתבו התוס' דלא פליגי אביי ורבא באיסור שאסרה תורה אלא באיסור שבדה מעצמו (כן כתוב בס' שבידי והוא דפוס חדש אבל נראה ודאי שהוא טעות הדפוס וצריך להיות דלא פליגי אביי ורבא אלא באיסור שאסרה תורה ולא באיסור שבדה מעצמו) ובדברים אלו סיים דברי תשובתו ומתבאר כמו שייחס אליו הרב אהל יעקב ומרן חיד"א לא הראה מקום דברי הרב מוהרשד"ם שתופס כסברת הריב"פ ואיך שיהיה מלבד הרב מוהרשד"ם גם כן יש פוסקים אחרים שחששו לסברתו.

והרב פרי מגדים באשל אברהם סי' ע"א סק"ה כתב דיש חילוק בעיקר הכלל דכל מלתא דאמר רחמנא וכו' בין איסור דרבנן לדאוריתא דבדרבנן דוקא אם הוא איסור מעצמו ובשל תורה אף בבדה האיסור עיין סמ"ע סי' ר"ח עכ"ל הרי מוכח דנקיט כסברת הסמ"ע שפוסק דגם באיסור שבדה מלבו אי עביד לא מהני והרב משנה למלך בפרק ח' מהלכות מלוה דין א' (סמוך לד"ה ודע שאף שכתבנו לעיל) תמה על מרן הב"י בח"מ סי' ר"ח שדחה דברי הרר"י ב"ר פרץ על פי מה שכתבו הפוסקים דמקח שנעשה באיסור המקח קיים דיש לומר דלא דמי למקח הנעשה באיסור וכו' עי"ש שכתב שמצא להרב מוהרש"ך בח"א סי' קנ"ז שתפס על מרן הב"י בזה גם הרב מטה אהרן במערכת הבית ד' מ"ב האריך לתמוה על מרן הב"י במה שדחה סברת הרר"י ב"ר פרץ דיש לומר דרבית שאני וכו' עי"ש: ובשו"ת פרת יוסף להרב מוהר"י אלפאנדארי בחלק אהע"ז סי' ז' הובאה תשובת הרב אליהו יוסף שלטון בדין מגרש שלא מדעתה ורצונה שאינו רשאי מכח תקנת רגמ"ה וכתב הרב מוהר"י מינן שאם עבר וגרשה הגט בטל וכתב הרב יד אהרן בשם הרב החבי"ב דהוא משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרב המחבר בסי' ח' ד' ב"ן ע"ד כתב על זה דיסוד דברי מוהר"י מינץ הם מדברי ההגהות מרדכי בשם הר"י בר פרץ דבנדרים שבועות חרמים אם עבר עליהם אין במעשיו כלום וכו' והמעין בכנה"ג ח"מ סי' ר"ח ובמטה שמעון שם יראה דרובא דרבוואתא לית להו סברת הר"י בר פרץ וכמעט שסברתו דחויה מהפוסקים והביא דברי התוס' והרא"ש דבשבועה אי עביד מהני וכו' עי"ש צר לי כי אין בידי ס' כנה"ג ח"מ ח"ב ולא ס' מט"ש ואולי במטה שמעון הזכיר דברי הרב פרח מטה אהרן שכתב שחששו לסברת הר"י בר פרץ והרב פרת יוסף לא ראה דברי רבינו המשנה למלך והרב מטה אהרן הנז"ל ולא מה שהעיד מרן חיד"א הנז"ל ואולי הובא בס' מטה שמעון ומדברי הרב דברי אמת בקונטריס י"א סי' ג' נראה קצת שמחלוקת שקולה היא בין התוס' והר"ש עם המרדכי ומוהר"י ווייל עי"ש (ועיין להרב חקרי לב הבאתי דבריו לקמן באות ס"ג בד"ה והרב חכמת אדם):

ולפי מה שכתבתי דיש איזה פוסקים שתופסים כסברת הר"י בר פרץ דאמרינן בעובר על החרם דאי עביד לא מהני לא נפלאת היא מה שפירש הרב כנסת הגדול' בדברי הרב מוהר"ם מינץ שכתב דהעובר על חרגמ"ה וגרש בעל כרחה אין הגט כלום שהוא מטעם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והגאון נודע ביהודה בתניינא חלק אהע"ז סי' קכ"ט (בד"ה ומעתה אחר אשר העמדנו) תמה עליו שהרי דעת התוס' והרא"ש דבנשבע שלא לגרש לא אמרינן אי עביד לא מהני עי"ש וכיון שיש פוסקים כהר"י ב"ר פרץ כנז"ל לא נפלאת לומר שגם מוהר"ם מינץ סובר כן אלא שהגאון נו"ב הכריח דגם המרדכי מודה בגט ומה שכתב מוהרמ"מ דאין הגט כלום הוא לענין חיובי הבעל לאשתו וכו' או משום שהעדים נפסלים וכו' עי"ש ובשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גירושין סי' ב' אות ב' (דף ר"ס בד"ה שו"ר בג"פ) ובחכמת אדם בקונטריס שער בית הנשים סי' ל"א (בד"ה ואין להביא ראיה): וראה זה חדש אשר ראיתי להרב מים רבים שדקדק מדברי התוס' שלא כמו שהבינו כל הפוסקים הנז"ל בדעתם דבאיסור שבדה מלבו סברי התוס' לקושטא דמלתא דאי עבוד מהני שאם כן בתירוצם היה להם לומר כיון שאין האיסור כמו לא יוכל שלחה אלא הוא בדה את האיסור מודה רבא דמהני והם לא כתבו כן אלא כיון שאין האיסור וכו' לא אמר רבא דמהני לכן כתב דכונת התוס' היא דלא מצי הש"ס למימר דבהא פליג אביי ורבא בנשבע שלא לגרש וגרש דלאביי מהני ולרבא לא מהני דכיון שהוא בדה את האיסור אינו נכלל זה באמרם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאין זה מלתא דאמר רחמנא ולכן אף שיוכל להיות הדין כן דאם נשבע שלא לגרש וגרש לאביי מהני ולרבא לא מהני מכל מקום לא נוכל לומר שזה הוא פירוש מאמרם כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' דאין זו מלתא דאמר רחמנא אלא הוא בדה האיסור מלבו וכל כוונתם היא רק לומר שלא יתכן לפרש שמחלוקותם היא בזה לפי שאינו סובל דבריהם פירוש זה אבל לדינא מודו התוס' לסברת הר"י ב"ר פרץ דהנשבע בכיוצא לזה ועבר פליגי בה אביי ורבא ואם כן למאי דנקיטינן כרבא דינא הוא דלא מהני ומוכרחים אנו לומר כן כי היכי דלא תיקשי עליה לפי שיטתו דבנשבע נמי אי עביד לא מהני אמאי לא אמרו בש"ס דבהא פליגי והיינו משום דאין זה מלתא דאמר רחמנא כיון שהוא בדה האיסור אלו תורף דב"ק בחלק א"ח ד' כ"ג ע"ד.

ובעמוד ג' כתב ליישב מה שהביאו הפוסקים מבבא קמא דף ע' ע"ב גבי טבח ומכר בשבת וכן מבבא מציעא ד' ס"ה ע"א גבי גלימא דרביתא ומה שהרי"ף והפוסקים למדו הדין דמקח שנעשה בשבת הוא קיים מהירושלמי ולא למדוהו מש"ס דילן כמו שהקשה הרב שלטי הגבורים בסוף פרק משילין וכו' עי"ש דב"ק: הרי לך שיטה חדשה בדברי התוספות שיתכן שגם הם סוברים כהרר"י ב"ר פרץ דבשבועה גם כן אי עביד לא מהני אלא שיש לפקפק בדברי הרב בפירוש זה דהתינח אם היה נזכר בדברי רבא עצמו כל מלתא דאמר רחמנא הוה מצינן למימר דלא נוכל לפרש בכונתו שרוצה לומר דאם נשבע שלא לגרש ועבר לא מהני דהא קאמר כל מלתא דאמר רחמנא ואין זו מלתא דאמר רחמנא אבל כיון שלא נזכר בדברי רבא כלל לשון זה אלא אביי הוא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ולאביי שייך שפיר לישנא דכל מלתא דאמר רחמנא וכו' לומר דאף במלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכל שכן בדבר דלאו מלתא דאמר רחמנא הוא אלא שהוא בדה האיסור דמהני וכיון דבדברי אביי נכללו תרווייהו בין דאמר רחמנא בין דבר שבדה מלבו ורבא לא נקיט בלישניה למימר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק אמר בסתם לא מהני (דהכי אמרינן בש"ס ורבא אמר לא מהני והא דלקי וכו') שפיר היה אפשר לומר דמאי דאמר לא מהני סובב הולך על שני הדברים שלסברת אביי מהני דאיהו סבר בתרוייהו דלא מהני ומשום הכי לא אמרינן ורבא אמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כי היכי דלא לישתמע בדעתיה דרבא דדוקא במידי דאמר רחמנא לא תעביד הוא דסבר דלא מהני ואם כן אם באמת סוברים התוס' לדעת רבא דאם נשבע שלא לגרש אי עביד לא מהני שפיר הוה מצי הש"ס לשנויי דאיכא בנייהו נשבע שלא לגרש אלא ודאי משמע שכונת התוס' לומר דלקושטא דמלתא סובר רבא דבדבר שבדה מלבו אי עביד מהני ושפיר נקטי הפוסקים בדעת התוס' שסוברים כן באמת דגם רבא מודה בדבר שבדה מלבו דאי עביד מהני:

ומכל מקום יתכן שהרר"י ב"ר פרץ הבין בדברי התוס' כמו שפירש הרב מים רבים וגם מה שדקדק מדלא כתבו התוס' בלשון מודה רבא דמהני אלא כתבו לא אמר רבא לא מהני הוא דקדוק נכון ושוב דקדקתי וראיתי שזו היא כונת הסמ"עגם כן שהרי כתב וז"ל ועד כאן לא כתבו התוס' חילוק בין איסור לאיסור אלא דמהאי טעמא לא רצה התלמוד לאוקומי פלוגתייהו דאביי ורבא בהכי חדא דלישנא דאמרי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד הכי משמע דמיירי במילי דאוריתא באיסור שלא בדה ועוד שאפשר דגם לדינא מודה רבא היכא שהוא בדה האיסור משום הכי מיהדר תלמודא לאשכוחי בנייא אחריתי אבל לפי המסקנא דבכתובות דאפילו באיסור דרבנו לא מהני מסתברא דלא גרע איסור תורה אף שהוא בדה אותו מאיסור דרבנן והוא קדום עכ"ל ונראין הדברים שכונתו למאי דאמר מר הרב מים רבים הנ"ל: ובזה מתיישב אצלי מה שהיה קשה לי שלא הוזכר דבר זה בפסקי התוספות דמי שנשבע שלא לגרש וגרש לרבא נמי מהני לפי דעת הפוסקים שכן היא דעת התוס' באמת אבל לדברי הרב ניחא דהתוס' לא כתבו כן לדינא אלא לומר שאין לנו לפרש בדבריהם שבדבר זה הוא שנחלקו אבל לענין הדין לא כתבו התוס' דגם לרבא מהני בדבר שהוא בדה מלבו ונוכל לומר דהתוס' סוברים כדעת הר"י ב"ר פרץ דאם נשבע שלא למכור וכיוצא ועבר על שבועתו אין במעשיו כלום גם ראיתי להרב מעין גנים (הוא ס' עצי לבונה ח"ב) בחלק ח"מ סי' ר"ח (בד"ה ולפי זה) שכתב שדוקא בנשבע שלא לגרש הוא שכתבו התוס' דמשום שהוא בדה האיסור אי עביד מהני משום דבגירושין אי אפשר לומר דאי עביד לא מהני שלא יהיו חלין הגירושין כלל דזה לא יתכן מדאיתקש גירושין למיתה כמו שכתבו התוס' בדף ה' בד"ה מתיבי וקושית התוס' בדף ו' ד"ה והשתא וכו' היא דנימא דלרבא לא מהני כלומר דאף שודאי חלו הגירושין מכל מקום יהא חייב להחזירה כמו באונס שגרש ולזה תירצו דבאיסור שבדה מלבו לא אמרינן אי עביד לא מהני לענין גירושין שיצטרך להחזירה דכיון דעל כל פנים חלו הגירושין משום דאיתקש גט למיתה ולענין זה צריכים אנו לומר אי עביד מהני מהניא סברא דבדה מלבו לומר גם לענין חזרה אי עביד מהני אבל בנשבע שלא למכור ומכר גם התוס' מודים לדעת הרר"י ב"פ דאי עביד לא מהני אלו תורף דב"ק.

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה