אור ברסלב

שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ· הרב חיים חזקיהו מדיני

כלל ל"ד

כלל ל"ג

כל שהו מצינו בהרבה מקומות שיש לו שיעור הריב"ש סי' תע"א ועיין ביצה י"ז ע"ב (מאי כל שהו לאו אע"ג דליכא כזית לא דאיכא כזית ולגבי ככר שלם קורהו כל שהו) ובתרא ק"ן ע"א ותוס' בשבת ד' ס"ג ד"ה ארג וברש"י שם וכסף משנה פרק א' מהלכות ביאת מקדש סוף הלכה ב' כן כתב הרב יד מלאכי באות מש"ה ועיין באהלות פרק י"א משנה א' ובית הלל אומרים כל שהו וכתבו המפרשים בשם התוספתא כחוט המשקולת אלמא דתני כל שהוא ואיכא שיעורא וכן כתב רבינו בצלאל בכלליו כת"י הביא דבריו מרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכה זו אות כ"א בשם התוס' בבבא בתרא סוף פרק לא יחפור ד' ז"ך ע"ב והריטב"א בעירובין בפרק קמא ושהתוס' בקידושין פרק קמא האריכו בענין כל שהו ושבבא בתרא ד' ק"ן מסיק כל היכא דתני כל שהו לית ליה שיעורא והזכיר סוגיא דביצה הנ"ל וחידוש הוא שלא הזכיר בזה דברי הרב יד מלאכי הנ"ל כיעי"ש והנה בבבא בתרא ד' ק"ן הנ"ל פריך הש"ס וכל היכא דתני כל שהו לית ליה שיעורא והתנן חמש רחלות גוזזות כל שהן ואמרינן וכמה כל שהן וכו' ומשני איידי דתני תנא קמא שיעורא רבה ואמר איהו שיעורא זוטא קרי ליה כל שהו עיין שם: ולפי הנראה סוגיא זו נעלמה לפי שעה מעיני מרן המשנה למלך בפרק ששי מהלכות מתנות עניים דין ו' (בד"ה שוב ראיתי) שהקשה על מה שכתבו הרמב"ם והטור דהמחלק מעשר עני בשדה צריך ליתן לכל אחד כדי שביעה ואם מחלק בבית יכול לחלק לכל אחד אפילו כזית כזית דמשמע דפחות מכזית לא והרי בתוספתא תני דבתוך ביתו נותן כל שהו וכתב ליישב דסברי דלעולם בעינן כזית אלא דקרי ליה כל שהוא לאפוקי השיעור הנאמר במתניתין דאין פוחתין לעני ומצינו כיוצא בזה בפרק ראשית הגז ד' קל"ז שכתב רש"י דכל שהו לאו דוקא אלא איידי דאמר ר' דוסא שיעורא רבה אמור רבנן לשון שיעור מועט וגוזמא הוא עכ"ל ולא היה צריך להביא מדברי רש"י שהרי הכי אמרינן בש"ס דבבא בתרא דאיידי דתני תנא קמא שיעורא רבה וכו' קרי ליה כל שהו וכיוצא לזה צריכים אנו לומר בההיא דאמרינן בחולין ד' ק"ך ע"ב וליכתוב רחמנא בשרצים וליתו הנך וליגמרו איכא למיפרך מה לשרצים שכן טומאתן במשהו והרי שרצים שיעורן בכעדשה כידוע (עי"ש ברש"י) וקאמר טומאתן במשהו והיינו משום דלגבי שאר איסורים ששיעורם בכזית קרי לשיעורא דשרצים כל שהו והתוס' שם (בעמוד ראשון בד"ה שכן) לא הוקשה להם מה דקרי לטומאה כל שהו ולפי האמת היא בכזית רק קושיתם היא מאי שנא דבכל דוכתא לא קרי לכעדשה כל שהו אלא מזכיר בפירוש כעדשה ולמה לא יזכיר כן הכא נמי עי"ש: ובסוגיא דבבא בתרא הנ"ל קשיא לי למה לא הקשו ממתני' באהלות שהבאתי דקתני כל שהו ומפרש בתוספתא דאיכא שיעורא והתם ליכא לשנוי דתני הכי באיידי ולולא דברי הרב"א הנ"ל היינו יכולים לומר דאף דאמרינן בש"ס דבבא בתרא הנ"ל דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא לא אמרינן הכי לקושטא אלא דרך שקלא וטריא ואין הכי נמי דהוה מצי לאתויי ממתני' דאהלות הנ"ל וכן אתה מוצא לרבותינו בעלי התוס' במנחות ד' ט"ל ע"א בד"ה שיירי גרדומיו כל שהוא וז"ל פ' מי שמת הוה מצי לאתויי הך גבי הא דפריך וכל היכא דתני כל.

שהוא לית ליה שיעורא עכ"ל והיינו שהוקשה להם למה לא הביאו בש"ס דב"ב הך דשיירי גרדומיו וכתבו דהוה מצי לאתויי ולא אייתי הך וסגי ליה לש"ס במאי דאייתי על דרך שכותבים הראשונים באיכא בינייהו דאיכא טובא בש"ס דהוה מצי מימר דאיכא בינייהו הא מילתא נמי ולא אמר ותירוץ זה יספיק לנו אם לא נאמר דהמסקנא היא דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא אבל לדברי הרב"א דמסקנת הש"ס היא דכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא ודאי קשה היכי מסקינן הכי והא איכא ההיא דאהלות וההיא דשיירי גרדומיו דתני כל שהוא ואית להו שיעורא ועוד מצינו דתני תנא בעלי מומין אוסרין בכל שהן ומוקי לה בגיזי בכור בעל מום שנתערבו בגיזי חולין וכתב רבינו שמשון בפרק ג' דמס' ערלה משנה ג' דלאו דוקא כל שהן דמלא היסט בעי וכתב הגאון מליבוויץ בשו"ת צמח צדק החדש בחלק יו"ד סי' רל"ב שזוהיא שיטת הרא"ש ומר בריה הטור עי"ש וראיתי להרב אשדות הפסגה בליקוטים בד' קכ"ד ע"ד שהאריך בכלל זה (כל הוא אי אית ביה שיעורא) ולא אוכל כעת לעיין בדב"ק ואתה תחזה: ועל פי כללין (דיתכן לומר כל שהו אף בדבר שיש בו שיעור) כתב גדול בדורנו מר קשישא מגן אברהם יצ"ו בספרו ויקרא אברהם ד' כ"ט ע"ג ליישב מה שהקשה על מה שאמרו בתורת כהנים פרשת צו פרשה ב' פסקא י"א על פסוק והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל (ויקרא וי"ו ט') שדרשו אין לי אלא כולה מניין אף מקצתה תלמוד לומר תאכל אפילו כל שהו דמשמע מזה דיש אכילה פחותה מכזית מדאמרו כל שהו והוא היפך מה שאמרו בתורת כהנים בפרשת שמיני על פסוק והאוכל מנבלתה (ויקרא י"א מ') שבא ליתן שיעור לנוגע ולנושא בכזית כאוכל וכן אמרו שם בפרשת אחרי פי"ב פסקא ב' על פסוק אשר תאכל נבלה (ויקרא י"ז ט"ו) אין אכילה פחותה מכזית ועוד ציין לעיין בפי"ג פסקא ט' על פסוק והנפש האוכלת ממנו עונה תשא (ויקרא ז י"ח) אוכלת אכילה כזית ובפרשה י"ד פסקא יו"ד על פסוק ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה (ויקרא זיי"ן כ"ה) אוכלת כדי אכילה כזית ובסדר שמיני פ"ט פסקא א' דאין אכילה פחות מכזית (כעת לא מצאתי מקום זה) וכל זה הוא היפך מה שדרשו מצות תאכל כל שהו וכתב שהרב מועדי ה' בדף ח' ע"ב הביא ההיא דשמיני ושוב הביא בריתא זו למיגמר מינה דהוא פחות מכזית ושייר הרב יצ"ו בריתא דתורת כהנים בפרשת אמור על פסוק וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא כ"ב יו"ד) לא יאכל אין אכילה פחותה מכזית וכן דרשו על פסוק ואיש כי יאכל קדש בשגגה (ויקרא כ"ב י"ד) כי יאכל אין אכילה פחותה מכזית:

אך מני"ר מדנפשיה כתב דאין מכאן ראיה כלל דאיכא למימר דכל שהו שאמרו אינו פחות מכזית אלא לפי מאי דקאמר אף מקצתה דבעשרון שלם אחר שהוציא קומץ ממנו השיור הוא דבר גדול ובמקצתה איכא כמה כזית והיינו על דרך שכתבו התוספות בבבא בתרא דף ק"ן בד"ה ואיידי דקרי כל שהו בערך חברו וציין קהלת יעקב ויעיר אזן ומשק ביתי שרשמתי למעלה והליכות אלי אות הת"ך ובמתניתין בחולין ד' קכ"ה ע"א ובדף קכ"ו ע"א תנן כל שהו ובבריתא שם אמרו כחוט השערה ותלי טעמא דאפשר ליגע כחוט השערה אלו תורף דב"ק השייכים לכללין: ובהורמנותיה דמר לדידי חזי דלא צריכנא לכללין משום יתובי דעתא מאי דקשיא ליה למר דבההיא דמצות תאכל אין שייך לומר אין אכילה פחותה מכזית כמו שבאר הגרל"מ בספר התורה והמצוה שם בסי' ל"א וז"ל יש הבדל בין פעל אכל בקל ובין הנפעל שפעל אכל בקל מוסב על האדם האוכל ולא יקרא אוכל אלא בכזית שפחות מזה נקרא טועם כי טעמתי מעט דבש (ש"א) וכמ"ש בספרא לקמן (פרשה יו"ד משנה יו"ד אחרי פי"ב מ"ב אמור פ"ד מט"ז ופ"ו מ"ג ובפסחים ד' ל"ב) סתם אכילה בכזית אבל הנפעל מוסב על הדבר ואף אם נאכל כל שהו הגם שלא יקרא אכילה מצד האוכל שלא אכל רק טעם מכל מקום הדבר נאכל ואיננו וזה שאמרו בספרא שלכן שינה ואמר מצות יאכל בנפעל ולא תפס הלשון שדבר בו עד עתה יאכלו אהרן יאכלוה והיל"ל מצות יאכלו ללמד שאף שלא נשאר רק מקצתה בכל זה תאכל ומזה תערה מקור הדבר שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות חמץ דין ז' שהאוכל חמץ בפסח אפילו כל שהו אסור שנאמר לא יאכל ומפרשים ראשונים ואחרונים לא ידעו נתיבותיו מאין הוציא דבר זה והנה פורש שיש לו יסוד בספרא עכ"ל והרגיל בספר הבהיר ויקרא אברהם וכן בשאר ספריו הקדושים יודע שהרב יצ"ו כל יומא שמעתתי דרב בספר התורה והמצוה בפומיה ואין ספק שכשכתב דברים אלו לא היה בידו ספר זה ולכן לא ראה מה שכתב באותו פרק באותו מקום שלפי דבריו אין כאן קושיא מעיקרא ואין אנו צריכים להכלל דכל שהו לאו דוקא כמובן: עוד ראיתי להרב עליון יצ"ו בספרו הבהיר אברהם אזכור במערכה זו אות מ"ד בענין זה כתב וז"ל עיין תורת כהנים פרשת שמיני פיו"ד פ' יו"ד דכל שהו יתפרש נמי אפילו יותר מן השיעור ועיין בספרי ויקרא אברהם פרשת צו בלשון כל שהו אם הוא פחות מכזית וכו' עכ"ל דברי התורת כהנים לפי הנראה הם בפרק יו"ד פסקא יו"ד על פסוק תנור וכירים יותץ טמאים הם (ויקרא י"א ל"ה) ולפי שלא ראיתי בעניותי שום הוכחה לזה אעתיק דברי בריתא דתורת כהנים ככתבה וכלשונה והמעיין ישכיל ויבין כונתו וז"ל יותץ יכול יתצם ודאי ת"ל טמאים יהיו מקיימים אותם בטומאתם יהיו לכם כל שהוא לצרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו האבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה ג' אצבעות חיבור היוצא מן הכופח עשאו לאפיה שיעורו כתנור עשאו לבישול שיעורו ככירה אמר ר' יהודה והלא אמרו האבן היוצא מן התנור כל שהו טמאה לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל היו שני תנורים סמוכים זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור תלמוד לומר הם:

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה