אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן קנג

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן קנג

סימן קנב

אח סתם אם הוא דוקא מן האב הנה בנדפס אות שע"ג כתבתי דהיה פשוט בעיני דגם אח מן האם נקרא אח בלשון בני אדם שהרי אף קרובים בעלמא ואוהבים נקראים אחים כי אנשים אחים אנחנו וישמע כי נשבה אחיו וכו' ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו (בראשית ל"א פסוק ד"ן) והוא אוהביו וציינתי לעיין בנאות יעקב ודרכי שלום והנשיאים הביאו מה שכתב רש"י בפרשת ויצא (ל"א. מ"ו) על פסוק ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים שהכתוב קרא את בניו של יעקב אחיו לפי שהיו גבורים וצדיקים כמותו וכו' וכיון שכן לא נפלאת היא לומר דבלשון בני אדם נקרא האח מן האם אח בסתם וכתבתי שכן משמע מדברי הרב באר היטב באבן העזר סי' זק"ן סק"ב שכתב בשם הרדב"ז בח"א סי' צ"א (והם דברי הרב כנסת הגדולה שם) העיד שהמת היה קורא לזה אח ולא היה יודע אם היה אח מן האב או מן האם אין כאן עדות והיינו משום שגם אח מן האם (שאינו זוקק ליבום) נקרא אח בלשון בני אדם ועיינתי בשו"ת הרדב"ז שנמצאים עתה אצלי ותשובה זו היא (בדפוס וארשא תרמ"ב) בחלק ד' סי' אל"ף קס"ב וכונתם היא לומר שאין כאן עדות ברורה אלא ספק שמא אח מן האם היה עי"ש וכיוצא לזה ראיתי עתה להרב זכר דבר בחלק ח"מ דף מ"ב אות ח"י וז"ל אחות סתם כולל בין אחות מן האב בין אחות מן האם שמש צדקה ח"מ סי' ח' עכ"ל ולא פירש אם כונתו על לשון בני אדם או גם בלשון תורה ועיינתי שם וראיתי שכתב מפורש דבין בלשון תורה ולשון חכמים ובין בלשון בני אדם אחות נקראת גם אחות מן האם וכתב כן כמדבר על הידוע בלתי שום ראיה ומשמע ודאי שכן הוא גם באח דמשמעותו בין מן האב בין מן האם וז"ל הרב שם יצאתי ממחיצתי כננס על גבי ענק לענות אמן בכל כחי אחרי שאין שום ספק בדבר שבשם אחות סתם נכללו בין אחיות מן האב בין אחיות מן האם לא בלבד בלשון תורה ובלשון חכמים אלא גם בלשון בני אדם עכ"ל לעניננו ולפי השערתי דאחות ואח שוים לדעת הרב אין לפקפק על מאי דפשיטא ליה דבלשון תורה היינו בין מן האב ובין האם ולכאורה איפכא מסתברא שהרי גבי יבום כתיב אחים ואינו אלא מן האב דאדרבא משם ראיה דסתם אח הוא גם מן האם מדמצרכינן גזירה שוה אחוה אחוה מבני יעקב או מיחדיו המיוחדים בנחלה כדאיתא ביבמות דף י"ז ע"ב שמעת מינה דמסתמא בעלמא לשון אח הוא כולל גם אח מן האם וכבר הבאתי בנדפס שם בשם הגאון מוהרי"ץ אלחנן שהביא מש"ס דסוטה דף י"א ע"ב דמאי דכתיב עתניאל בן קנז אחי כלב היינו שהיה אחיו מאמו ולפי המובן מדברי הרב שמש צדקה הנ"ל דלשון תורה ולשון חכמים פשוט טפי מלשון בני אדם יש לפקפק בראית הגאון דהא מר קעסיק בלשון בני אדם ואם כן יש לדחות דשמא דוקא בלשון תורה הוא דנאמר אח על האח מן האם ולא בלשון בני אדם אבל דעת הגאון היא דמסתמא כל שאין לנו הכרח לשון בני אדם הוא בסיגנון לשון תורה ודוחק ועוד יש לפקפק בראיה זו דשאני התם דגלי קרא שמאחר שהכתוב מיחסו כלב בן חצרון וכתיב עתניאל בן קנז אחי כלב הרי הוא כמבואר דאחי כלב היינו חרגו שאם לא כן איך נפרנס קרא כדכתיב בן חצרון שלא מצינו לדרוש שום דרשה בחצרון כמו שמצינו לדרוש בבן יפנה (שפנה עצמו מעצת מרגלים) והיכא דמוכח ומוכרח שאני ואין מזה הכרח לעלמא דגם אח מן האם נקרא בסתם אח: והנה בנדפס הבאתי מה שכתב לי ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בשם הגאון מוהרש"ק בקונטריס תיקון עולם שבדף ל"ג הוכיח דסתם אח הוא מן האב ואין אח מן האם נקרא אח בסתם ושבדף ל"ח תבריה לגזיזיה והוכיח בהיפך ושאין דבריו מוכרחים היה אצלי סה"ק הנ"ל ועתה על ידי סבה נתגלגל הדבר ובא לידי ספר התורה הזה בשאלה על מנת להחזיר ולמען יהיו שפתי צדיק דובבות ולזכרון בין עיני הנני מעתיק לשונו הטהור בשני המקומות בס"ד וזהו:

א' דבריו הם בתיקון ד' תשובה ב' בנדון שאחד היה אומר בחייו שיש לו אח במקום פלוני ושמו פלוני אך לא פירש אם אח מן האב או מן האם וכשמת הלכה האלמנה למקום אותו האח ואמר היבם שהוא אחיו מן האב וכן אמרו בני היבם וכו' ועל זה נשא ונתן בעדות קרוב להכרת היבם וכתב בדף ל"ג ע"ב וז"ל והנה עוד נראה דלא בעינן עדות היבם בזה רק מפי דברי המת שאמר שיש לו אח ממילא משמע דסתם אח הוי מאביו ואם דבש"ס פריך ביבמות בפסוק כי ישבו אחים יחדיו דדלמא אחין מן האם ומוכרח ללמוד אחוה אחוה מבני יעקב וכן בבבא בתרא פרק יש נוחלין משמע דסתם לשון אח יתכן במן האם היינו ללשון תורה אבל בלשון בני אדם לא נקרא סתם אח רק מן האב ולא מן האם וכיון דבנדרים ובשטרות הכל הולכין אחר לשון בני אדם לכך גם בזה האומר סתם יש לי אחין הוי מן האב וראיה לדברינו מפ"ב דקידושין במשנה מי שאמר בשעת מיתה יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן וקאמר שם לימא מתניתין דלא כר"נ וכו' דתניא וכו' ר"נ אומר אף נאמן לאסור וקשה מהו קושיא נימא דמתניתין מיירי דאמר סתם יש לי אחים לכך אינו נאמן מכח דהוי ס"ס דלמא משקר ואם תמצא לומר דאמר אמת דלמא אחין מן האם קאמר לכך אינו נאמן ור"נ מיירי דפירש דאית ליה אחין מן האב לכך הוי רק חד. ספיקא ולכך ס"ל לר"ן דנאמן ועוד קשה יותר לפי מה דמשני שם דמתניתין בלא הוחזק לא באחין ולא בבני וברייתא דמוחזק לן באחי לפ"ז נאמר כך דבין במתניתין בין בברייתא מיירי דאמר בשעת קדושין אין לו אחין ובשעת מיתה אומר יש לי אחין ולכך כיון דכל היכי דאפשר לתרץ דבורי' ראוי לתרץ במה דאפשר כדאשכחן בכמה דוכתא ואם כן ה"נ כיון דפעם אמר יש לו אחין ופעם אמר אין לו ראוי לתרץ דבורי' במה דאפשר והנה אפשר לפרשו בשני פנים או דיש לו אחין מן האב ואין לו אחין מן האם או להיפוך דיש לו מן האם ואין לו מן האב ולכך כיון דאפשר לפרש הכי ואפשר לפרש הכי כל חד מוקמינן אחזקתי' ובמשנה דלא הוחזק באחין והיתה בחזקת היתר מפרשינן לקולא דאין לו מן האב ויש לו מן האם וברייתא דמוחזק באחין והוי חזקה לאיסורא לכך מפרשינן להיפוך דאין לו מן האם ויש לו מן האב לכך ס"ל לר"ן דנאמן לאסור ולמה לא משני כן לכך נראה מכל זה יהיה מוכח דודאי בלשון בני אדם אין בכלל משמעות סתם אחין רק מן האב דמן האם יש לו שם לווי ומפרש יש לי אחין מן האם אבל סתם אחין הוי מן האב ולכך בנדון דידן יש לנו עדות עפ"י דבורו שהוא אח מן האב ולכך בודאי תחלוץ ואין לספק בדבר עכ"ד הגאון בדף ל"ג הנ"ל והרבה יש לפלפל בדב"ק לדעתי הקצרה ואין הפנאי אתי להאריך רק את זה אגיד דנראה פשוט דכי קתני מתניתין אמר יש לי אחים לא שאמר בלשון זה ממש אלא כונת התנא שאמר בשעת מיתה שאשתו זקוקה ליבם והיינו שאמר שיש לו אחים מן האב דבזה הוא שמזקיקה ליבם שאם נאמר שכונת התנא שאמר בלשון זה ממש מהיכא תיסק אדעתין לאוסרה על פי דבור זה דנהי דאמר שיש לו אחין מי קאמר נמי שאין לו בנים הרי הוא לא אמר אלא שיש לו אחים ונימא שכונתו שיש לו אחים וגם יש לו בנים אלא ודאי כונת התנא שאמר בשעת מיתה דבור המזקיק את אשתו ליבום ואפילו הכי אשמעינן תנא דמתניתין דאינו נאמן לאסור אף שאמר לשון המזקיקה ליבום ולפי זה במחילת כבוד קדושת הגאון נראה לדעתי העניה דנסתר כל הפלפול ואין שום הוכחה דבלשון בני אדם סתם אח הוא מן האב. וסהדי במרומים שכתבתי זה תכף כשקראתי דבריו הנ"ל קודם שראיתי דבריו שבדף ל"ח שוב עיינתי בדבריו שבדף ל"ח וראיתי שכיונתי לדב"ק שם ואעתיק לשונו בסק"ב:

ב) ואלה הדברים אשר כתב הגאון בדף ל"ח ע"ד (והוא באחד שמת בלא בנים ולא נודע כלל אם יש לו אח כלל רק אלמנתו אומרת שפעם אחת שמע מבעלה שאמר שיש לו אח גם פעם אחת במכתב ששלחה לו אמו כתבה לו פרישת ש' מאחיו שלמה ובשעת מותו צעקה לאמר כי תצטרך לחליצה ואינה יודעת מקום דירת אחיו והשיב הנפטר על תיראי כי אינך זקוקה ליבם ולא הספיק לומר יותר כי אישתקיל מילוליה וחלי"ש וכבר חקרו ודרשו אחר אחי המת ולא יכלו לידע אותו ואת מקומו ועל זה האריך הגאון בתשובתו ובסיום דבריו כתב וז"ל) והנה על כל פנים היוצא מזה בנדון דידן יש להיתר מכמה טעמים חדא דכיון דדר כמה שנים ולא שמענו שיש לו אח הוי כאלו מוחזק דאין לו אחין גם הוי ספק ספיקא דלמא אין לו אחין ודלמא יש לו בנים ועוד יש לצרף בזה היתר לא מבעיא על חשש זה שאמו כתבה לו שאחיו פורס שלומו דודאי יש לומר דאחיו מאמו הוא אף גם אם הוא אמר יש לי אח י"ל נמי דאחיו מאמו אמר דדרך לקרוא בלשון בני אדם לאחיו מאמו נמי אח וכעין דפריך בש"ס ב"ב פ"ח דף קכ"ו ע"ב דלמא בוכרא דאמא הוא ייע"ש והנה כן יש להוכיח מפירוש רש"י בקדושין שם דף ס"ד במשנה יש לי בנים אין אשתו זקוקה ליבם יש לי אחין זקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקת שאינה זקוקה עכ"ל והנה אין לומר דכוונתו לדינא היוצא מדבריו דאם כן הו"ל לציין דבריו על לשון נאמן בזה הו"ל לפרש דלענין מהו נאמן דאינה זקוקה וכן בסיפא ביש לו אחין הו"ל לציין על תיבת אינו נאמן ואינה זקוקה ליבם ועוד אם כוונת רש"י על הדין הו"ל למנקט תחלה מ"ש דהיא היתה בחזקת שאינה זקוקה ואח"כ לכתוב עליו דאינו נאמן ואינה זקוקה ומדשינה מוכח דאין כוונת רש"י לדינא רק על דברי הבעל שהוא אומר כן דיש לי בנים ואינה זקוקה או יש לי אחין והיא זקוקה וכן מוכח יותר בלשון הרשב"ם פ"ח דב"ב דף קל"ד ע"ב וז"ל יש לי בנים ואין אשתי זקוקה ליבם נאמן יש לי אחין וזקוקה ליבם אינו נאמן עכ"ל הרי דנקט תחלה וזקוקה ליבם ואינה זקוקה ואח"כ נקט נאמן ואינו נאמן ומוכח דמפרש דהוא אומר כן ולמ"ל כל זה בע"כ כוונתם דודאי אם אומר סתם ממה שאמר יש לי בנים אין ראיה לפוטרה מחליצה דדלמא יש לו בן שאינו פוטר כגון מן השפחה ונכרית ולהיפוך יש לי אחין אין ראיה שהוא זקוקה דדלמא אחיו מאמו קאמר רק היכי דהוא אומר בפירוש כן דכוונתו ליבום או דהוי הוכחה מעסוקין באותו ענין דליבום קאמר אז שפיר שייך לומר נאמן ואינו נאמן וא"כ הכא דלא לענין יבום אמרו ודאי י"ל דאחיו מאמו הי' ואין להוציאה מחזקת היתר כדמוכח מפירש"י דבלא הוחזק באחיו הוי לה חזקת היתר והנה כל זה אני כותב לרווחא דמילתא לעלמא הואיל דאתי לידן אימא בה מילתא דתתקבל לפני אבינו שבשמים אך כאן לדינא היא מותרת בלא כל הני טעמי רק מטעם האמור בפתח דברינו שהוא התירה כשאמר בשעת מיתה שאינה זקוקה וגם בצירוף הסכמת כל הגאונים הנ"ל בחבורי הנ"ל ז"ז אין להאריך והאשה מותרת בלי חשש ופקפוק ע"כ הגיעו דברי הגאון מוהרש"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה