אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן קלד

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן קלד

סימן קלג

ר' אליעזר הקלירי ראיתי להעתיק פה מה שכתוב אצלי בקונטריסי במערכת הקו"ף אות ע"ב וזהו קלירי הרוצה לידע פירוש קלירי ומי הוא המחבר הפיוטים (של הקלירי) אם תנא או אמורא ואם דבריו חביבים בעיני הראשונים יעיין בשו"ת תשובה מאהבה סי' א' שהאריך והביא בזה דברי הראשונים והאחרונים אף גם הביא מה שהרב אבן עזרא בקהלת ריש סי ה' על פסוק אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקי"ם שפך בוז על הפיוטים של הקליר אך הוא השיג עליו עי"ש כן מצאתי כתוב בקונטריסי שכתבתי כשהיה בידי ספר תשובה מאהבה הנ"ל בשאלה ועתה אינו בידי לראות דב"ק:

אך ראיתי שהרב מעבר יבוק בקונטריס מנחת אהרן פרק שביעי הזכיר מה שהרב אבן עזרא הפליא לדבר נגד איזה פיוטים המיוחסים לר' אליעזר הקלירי וכתב על זה ברם אמינא ומחווינא כי דברי הראשונים בחרוזים אשר נתפשטו בדור ישראל אפילו אדם אחר אמרם היית צריך לכוף אזנך ולשמוע דבריהם כי נעמו וכו' וכל שכן אם הקליר היה ר' אלעזר בן ערך כדברי הרשב"א וכו' (דברי הרשב"א שרמז הם בתשובה לאלפים סי' תס"ט שכתב שאומרים עליו שהוא רבי אלעזר בן ערך) או ר' אלעזר ברבי שמעון דאפילו ר' שמעון בן יוחאי קראו נר ישראל שתי פעמים בערכין פ"ב כפי דברי הרא"ש בסוף פרק אין עומדין והביא ראיה מהפסיקתא דאמר כד דמך ר' אליעזר ברבי שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרוב"ץ פייטן ודרשן והוא תקן קרובות וכן בתוספות פרק כל הבשר כתב רבינו תם כי הוא ר' אלעזר הקליר בתוספות טו"ך וכבר כתבתי דעת החכם אבן עזרא והחכם אבראבנאל בפרשת בשלח (שמוצא השירים שקולים הנעשים במדה ובמשקל לא מצאנו מהם דבר בדברי הנביאים וגם לא מחכמי המשנה והגמרא כי היה התחלתו בגלותינו בין חכמי ישראל שלמדו ממלאכת הישמעאלים ויעשו גם המה בחכמה) כי לא שמיע להו הכי וכזה כתב המגיה לס' יוחסין וז"ל אמר שמואל כבר כתבתי למעלה כי מצאתי בקרובה אחת של יום שביעי של פסח ראש תיבותיה אני אלעזר ברבי יעקב הקליר מקרית ספר וגם הרא"ש מדעת עצמו סובר שהיה זה שאמר בסוף פרק הנזכר וכן ר' אלעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובת ליום שני ובערוך פירש קליר לשון עוגה וכו' ויהי מה דברי הקדמונים היה להם משל ומליצה ומקרא וכו' אלו תורף דב"ק ודברי הרא"ש לקוחים מדברי התוספות בחגיגה דף י"ג בד"ה ורגלי החיות:

ועל מה שהכריח הרא"ש שבימיו היו מקדשין על הראיה שהרי לא תקן שום קרובץ ליום שני (ובסגנון זה הם דברי התוספות בחגיגה הנ"ל שמעולם לא יסד רק קרובץ מיום אחד) הקשה בספר מגיד תעלומה (על מסכת ברכות) בדף פ"ח ריש ע"ב מדפי הספר דאיך מוכח מזה שהיו מקדשין בימיו על פי הראיה הרי הרא"ש עצמו כתב שהיה מארץ ישראל ואם כן יש לומר דמה שלא תקן קרובץ ליום שני הוא לפי שהיה בארץ ישראל ונשאר בתימה ולא ראה הרב שכבר נשאל על זה הגאון בצל"ח שם על דברי התוספות (בדף ל"ד בד"ה אל ישאל אדם צרכיו) מאת הגאון ישעיה ברלין וכתב שאין ליישב שכונתו שאם היה איזה אחרון היה מתקן ליום שני בשביל יושבי חוצה לארץ שאם כן קשה אף אם היו מקדשין בזמנו על פי הראיה היה לו לתקן בשביל הרחוקים שאין השלוחים מגיעים לשם ועושים שני ימים והגאון צל"ח השיבו שבדקדוק כתב הרא"ש שלא תקן שום קרוב"ץ וכן התוספות כתבו שמעולם לא תקן קרוב"ץ כי אם ליום אחד וכלומר שאם היה בזמן אחרון היה לו לתקן על יום שני של ראש השנה שגם בארץ ישראל עושים שני ימים וכו': עוד הוקשה להרב צל"ח שאנו מוצאים ביום טוב שני של פסח פיוט אז כל חיתו יער שחתום בו הקליר וכן ביום שני של סכות פיוט אלים כהשעין וכו' וחתום בו הקליר ואילו התוספות והרא"ש העידו שלא יסד שום קרוב"ץ ליום שני וניחא ליה שהפייטן ייסדם ליום ראשון ואחריו הנהיגו לבני הגולה שעושים שני ימים לאמרם ביום שני וביאר הדברים בטוב טעם ודעת כדרכו בקודש ולפי הנראה לא היה בידו (כשכתב דברים אלו) ספר מעדני מלך שעין רואה שהרב מעדני מלך על דברי הרא"ש בסי' כ"א הוקשה לו שהרי יש פיוטים מהקליר ליום טוב שני ותירץ כמו שתירץ הרב צל"ח שהוא ייסדם ליום א' ואחריו הנהיגו לאמרם ביום שני וכן צריכים אנו לומר על הרב זכור לאברהם אביגדור בתשובה חלק א"ח סי' י"ג שלא היה בידו ספר מעדני מלך שהקשה על דברי הרא"ש הנ"ל שהרי יש קרובץ להקליר לשני ימים טובים של סכות ותירץ שהוא תקן שניהם לאמרם ביום ראשון והאחרונים חלקום לשני ימים ודברי הרב מעדני מלך הביאם גם הרב פרי מגדים במשבצות סוף סי' קי"א:

ומרן חיד"א בברכי יוסף סי' קי"ב אות ד' כתב שהקשה לו חד צורבא מרבנן על מה שכתבו התוספות והרא"ש דלא ייסד הקלירי פיוטים ליום טוב שני שזה היפך ממה שכתבו התוספות במגילה דף כ"ה ע"א שייסד הקליר בקדושתא שאנו אומרים ביום שני של פסח והשיבו דלא דק בדברי התוספות דמגילה שכתבו בקדושתא שאנו אומרים ביום שני של פסח ולא כתבו בקדושתא שייסד ליום שני של פסח וכונתם שאף שהוא לא תקן אותה ליום שני אנו אומרים אותה ביום שני. ושוב ראה דברי הרב מעדני מלך הנ"ל והביא מה שהקשה הרב מעדני מלך ממה שחתם אליעזר ברבי קליר ושצדד כמה צדדים והוא כתב על זה וכמדומה לי שבספר יוחסין הביא שחותם אליעזר ברבי יעקב מקרית ספר עי"ש וכבר כתבתי למעלה (בד"ה אך ראיתי) דברי המגיה שבספר יוחסין ולפי הנראה זהו מה שראה מרן חיד"א:

גם בספר מחזיק ברכה בסי' קי"ב אות ג' אחר שהזכיר מה שכתב בברכי יוסף כנזכר למעלה הביא שהרבנים יד אליהו בסי' כ"ה ואליהו רבה ומור וקציעה וזכרון יוסף כלם קדושים כתבו ליישב מה שנמצאים פיוטי הקליר ליום טוב שני דהקלירי ייסדם ליום ראשון ואחריו הנהיגו לאמרם ביום שני וכתב שמצא תשובת רבינו תם שהובאה בשיבולי הלקט סי' י"א שהוקשה לו קושיית רבני האחרונים ממה שיש בידינו פיוטי הקליר ליום טוב שני ושהשיב רבינו תם כדברי רבני האחרונים הנ"ל וסיים מרן חיד"א הראת לדעת שמה שכתבנו וכתבו האחרונים הכל ביאר רבינו תם בתשובתו הרמתה הנזכרת עכ"ל על טוב יזכר שמו דדלי לן מרגניתא טמירתא דברי הנשר הגדול מאריה דאורייתא והתשובה הנ"ל הלא היא במילואה בשיבולי הלקט שנדפס מקרוב (בווילנא דפוס רא"ם) בערוגה ראשונה סי' כ"ח דף י"ג:

עוד הוקשה להגאון צל"ח (בד"ה ודע) ממה שבהקרוב"ץ לתשעה באב שייסד הקליר כמו שכתב מוהרי"ל כתוב אאנין תשע מאות ועוד וכו' ולא יתכן שיהא זה בזמן התנאים וכו' וניחא ליה דתוספת זה הוא מאיזה מהאחרונים להגדיל כאב החרבן וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש וראיתי להרב יד דוד בחידושיו לחגיגה על דברי התוספות בדף י"ג הנ"ל שתמה גם הוא על הראיה שהיו מקדשין על פי הראיה בזמנו וכתב עוד ואם כנים הדברים שהוא חבר הקרוב"ץ לתשעה באב אי אפשר שר' אליעזר הקליר הוא ר' אליעזר בר' שמעון לפי סדר הזמנים וסיים וכבר האריכו האחרונים מזה סוף דבר דבריהם ודברי הרא"ש שכתב כדבריהם תמוהים עכ"ל וציין בזה ס' זכרון יוסף דף ט"ו ע"ג ואינו מצי אצלי ונראה שמה שכתב שכבר האריכו האחרונים אין בכללם הספר צל"ח שאם היה רואה דבריו לא היה מחליט שדברי התוספות והרא"ש תמוהים אחרי שכבר כתב הגאון צל"ח ליישב בטוב טעם מה שנראה מן הקושי בדב"ק הן בהראיה על שהיו מקדשין בזמנו על פי הראיה והן במה שקשה מהקרוב"ץ לתשעה באב שמוכח מתוכו שמיוסד מר' אליעזר הקלירי וכמו שכתב מוהרי"ל עי"ש בדב"ק ובלי ספק נעלמו דבריו מעיני הרב יד דוד שלא היה בידו הספר צל"ח כשכתב דבר זה ומה שציין לספר שם הגדולים הנה שם לא דבר מענין זה כלל רק מראה מקום הוא למה שכתב במחזיק ברכה סי' קי"ב והוא מה שהבאתי אני הדל בשמו:

ועוד נעלם מעיני הרב יד דוד מה שכתב מר בריה דרב צל"ח בנודע ביהודה במהדורא תניינא חלק א"ח סי' קי"ג (ששם הביא הגאון נודע ביהודה מה שנשאל מרבינו ישעיה ברלין הנ"ל) ואלה דבריו עיין מה שכתב רבינו בספר צל"ח למסכת ברכות דף ל"ד ע"א בתוס' ד"ה אל ישאל אדם וכו' ועיין במחזור דפוס רעדלהיי' עם פי' וביאור לפיוטים מאת התורני החכם המפואר מהור"ר וואלף היידענהיים אשר זה קרוב מחדש יצא לאור עולם בהקדמתו לפיוטי' בחלק מחזור לשמיני עצרת חקירה אחת על רבי אליעזר ברבי הקליר באיזה זמן היה ומי הי' עי"ש שמלאו לבו לדחות דברי התוספות והרא"ש וראיותיו אינם כדאי להכחיש עמודי העולם. ראייתו ראשונה מקרוב"ץ לט"ב סדר המנין תשע מאות ועוד ואם היה מתנאים לא עברו עדין עליהם מספר הזה מחרבן הבית הנה כבר ישב אאמו"ר הגאון בספרו צל"ח למסכת ברכות כי מספר זה הוסיף אחד מחכמי הדורות האחרונים להגדיל הכאב ע"ש ואל תתמה על זה כי גם בתפלות הכהן גדול כשיצא מבית קדשי הקדשים אשר בסדר מחזור שלנו הוסיפו כמה דברים בדורות האחרונים שלא היה אומר הכהן גדול כדכתב המגן אברהם בסי' תרכ"א סק"ד ע"ש. וראיה השנית שהביא החכם הזה למה לא נזכר מדברי הפיוטים של רבי אליעזר הקליר בדברי האמוראים ובדברי רבנן סבוראי גם זה אינה ראיה דמצינו בסדר עבודה במוסף, יום הכיפורים לספרדים והוא סדר אתה כוננת שסדר יוסי בן יוסי כהן גדול ויש בו כמה דברים שלא אליבא דהלכתא כדכתב מרן הבית יוסף א"ח סי' תרצ"א (תרכ"א) וגם כן הוקשה דפליגי תנאים בסדר העבודה בכמה דברים בפרק הוציאו לו ולמה לא הזכיר תנא או אמורא מהך פיוט של יוסי כהן גדול להביא ראיה לאחד מתנאים אלא ודאי שבדורות הללו לא שמו לבם לפיוטים כלל וכל אחד היה לו נוסח כפי רצונו כמו דאמרינן שם בגמרא ההוא דנחית קמי דרבא אמר יצא והניח כן שני שבהיכל וכו' אמר ליה רבא חדא כרבנן וחדא כר' מאיר כמו כן עשה התנא ר"א הקליר הפיוטים לעצמו ולא לזולתו ולא נתפרסם עד אחר כמה דורות:

ועל מה שכתב הרא"ש שיש אומרים שהוא תנא כתב בס' מגיד תעלומה שם וז"ל אני בעצמי ראיתי בספרים שהביאו פירושים בשם ר' אליעזר הקליר שהיה מפרש מאמרים ומחבר חיבורים ובפרט על ספר יצירה ואי אפשר לומר שהי' תנא עכ"ל והנה התוספות בחגיגה דף י"ג הנ"ל כתבו שהוא תנא וכן כתב הרב שלמי תודה הביא דבריו הרב קנין פירות במערכת ראש השנה אות כ' ואני בעניי לא ידעתי מי ומי הם הספרים שראה הרב אם הם כדאים לדחות על פי דבריהם דברי רבותינו הקדושים אשר מימיהם אנו שותים ואם הם ספרים מאיזה רבנים שאחרי רבותינו התוספות והרא"ש איפכא מיסתברא לדחות דברי האחרונים מפני דברי הקדמונים דמאחר דלא דחו הם הדעה האומרת שר' אליעזר הקליר הוא תנא שמעת מינה דאין להזניחה ואין דברי האומר שפירש מאמרים וחבר חבורים ובפרט על ספר יצירה סיימים מאחר שמתבאר מדברי הראשונים בהיפך ואף אם אותם הספרים שראה הרב הם מקדמונים לפני התוספות והרא"ש (מה שאין נראה כן לפי השערתי) אין בנו כח לדחות בזה דברי התוספות והרא"ש אחרי דלאו מר בר רב אשי חתים עלייהו ולדבריהם אנו שומעים די כל רז לא אניס להו ומה גם שהרשב"א בתשובה לאלפים סי' תס"ט אומר עליו שהוא תנא אלא שכתב שאומרים עליו שהוא ר' אלעזר בן ערך על כל פנים תנא הוא גם הרשב"ץ בח"א סי' ל"ב הביא דבריו הרב זכור לאברהם אביגדור בחלק א"ח סי' י"ג דף ה' סוף ע"ד כתב על ר"א הקליר שהיה מגדולי התנאים ולדברי הרב מגיד תעלומה שאי אפשר שהיה תנא מדחבר חבורים וכו' האם נאמר חלילה שכולם שגו ברואה הס כי לא להזכיר ובאמת הרבה מרבני האחרונים הרשומים למעלה והרשומים להלן נקטי בפשיטות שהיה תנא ופשיטא שכן עיקר ואף שגם בדברי הראשונים אנו רואים שכותבים כמסתפק ויש אומרים שהוא תנא) מכל מקום ודאי שאין לנו להחליט בהיפך שאינו תנא ואדרבא יש לתפוס השיטה שהוא תנא כי ברבים היו הסוברים כן רק שמסתפקים איזה ר' אליעזר הוא וגם להסוברים שהוא ר' אליעזר בר' שמעון נסתפק הרב מעדני יום טוב בסוף פרק אין עומדין אם הוא בן ר' שמעון בן יוחאי או בן ר' שמעון אחר (והביא דבריו בבית ועד לחכמים דף יו"ד ע"ג) עי"ש:

וראיתי בספר צמח דוד באלף הרביעי שנת תתל"ג (בהחבורה הדור ראשון שאחר החרבן בצד 37) שכתב שיש אומרים שר' אליעזר הקליר היה בדור ההוא אך לא נודע, אם הוא ר' אליעזר הגדול בן הורקנוס או ר' אליעזר בן ערך או ר' אליעזר בן יעקב ויש אומרים שהוא ר' אליעזר ברבי שמעון בן יוחאי וכן נראה מתוספות דחגיגה פרק אין דורשין וכן כתוב ביוחסין ד' מ"ח על שם הרא"ש בפרק אין מעמידין ועל שם התוספות פרק כל הבשר בשם רבינו תם ועיין ביוחסין גם בדף ל"ד עכ"ד וכנראה שמה שכתב בשם הרא"ש בפרק אין מעמידין צריך להיות בפרק אין עומדין ששם בסי' כ"א דבר הרא"ש בזה והמעיין שם ובתוספות דחגיגה דף י"ג ע"א יראה שלא הזכירו שם אביו של ר' שמעון (בן יוחאי) רק כתבו שהוא ר' אליעזר בר' שמעון אלא שמפני שסתם ר' שמעון המוזכר בש"ס הוא ר' שמעון בן יוחאי משמע ליה להרב שגם כונת התוספות והרא"ש היא לומר כן אבל אינו מוכרח כמובן. ועיינתי בס' יוחסין והוא בדפוס ווארשא תרל"ו בדף י"ז ע"ג בשם ר' אלעזר בן ערך) ושם מביא מה שכתב הרא"ש בפרק אין עומדין שיש אומרים שר' אליעזר ברבי שמעון היה הקליר וכו' וגם בדף כ"ה ע"ב בשם ר' אלעזר ברבי שמעון בן יוחאי הביא גם כן מה שכתב הרא"ש הנ"ל ולא נזכר בדבריו בן יוחאי אלא שבדף י"ז הנ"ל כתב שבפרק כל הבשר כתב רבינו תם שר"א הקליר הוא ר"א בן רבי שמעון בן יוחאי ולא פניתי לחפש בתוספות פרק כל הבשר וקרוב בעיני שכונתו על דרך שכתבתי על הרב צמח דוד הנ"ל על התוספות דחגיגה והרא"ש דמסתמא הוא ר' שמעון בן יוחאי ובס' אגרת הצופה הראני תלמידי הבחור יוסף הלוי הי"ו בכ"ר יאודה שכתב בד' כ"ב ע"א שר"א הקליר הוא ר"א ברבי שמעון בן יוחאי בעל הפייטן ולא הראה מקום מי בעל דברים הללו ונראה שנמשך אחר מה שכתבו ביוחסין וצמח דוד הנ"ל ואין בדבר הכרח לא מתוספות דחגיגה ולא מדברי הרא"ש (ודעת המגיה ביוחסין שם שהוא ר"א ב"ר יעקב עי"ש) וגדול בדורנו סבא קדישא מגן אברהם יצ"ו בספר אברהם אזכור בראש מערכת הרי"ש כתב לבאר אם שמו אליעזר או אלעזר וכתב דלדברי התוספות בחגיגה ד' י"ג שהוא בנו של ר' שמעון בן יוחאי אם כן הוא ר' אלעזר וכו' עי"ש וכתב כן שלא בדקדוק במחכתה"ר שכבר כתבתי שבתוספות הנ"ל לא נזכר בן יוחאי כלל:

אמנם בימינו שזיכנו השי"ת שנדפסו תוספות רבינו יאודה החסיד (בספר ברכה המשלשת) הנה תלמידי הבחור יוסף הלוי הי"ו הנ"ל ציין בקונטריסי לעיין בספר הנ"ל בסוגיא שבדף י"א ע"א (בד"ה והא דאמרינן לא ישאל אדם צרכיו) ועיינתי שם ונראה דפשיטא ליה דלכשתמצא לומר שהוא ברבי שמעון היינו ודאי ר' שמעון בן יוחאי והוא שהוקשה לו דבפרק קמא דראש השנה אמרינן דר' אליעזר בר' שמעון לא סבירא ליה כאבוה דבעינן לענין בל תאחר שלש רגלים כסדרן וחג המצות תחלה אלא חג הסוכות עיקר ואילו בפיוטיו סדר דפסח הוא ראשון לרגלים ותירץ וז"ל ושמא מכל מקום יסד בפיוטו אליבא דהלכתא דסבירא ליה כאבוה ר' שמעון בן יוחאי דאמר ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחלה עכ"ל הרי דפשיטא ליה שהוא בן ר' שמעון בן יוחאי ולא בן ר' שמעון אחר ועיין בספר בית ועד לחכמים (להגאון מלא הרועים) באות האל"ף דף יו"ד ע"ג ואין שם דבר חדש שלא הבאתי אני הדל אשר כתבתי טרם שהשגתיו (ואולי אף קודם שנדפס) כיעי"ש והרב זרע אברהם (פירוש על הספרי) בפרשת עקב פסק מ"ז נקיט בפשיטות דר' אליעזר הקליר מר ניהו ר' אליעזר ברבי שמעון ולא זכר מכל אשר נתחבטו בזה קמאי ובתראי ועיין להרב הון עשיר בשבת פרק האורג משנה ד':

וראיתי להזכיר בזה בקצרה ההשגות שהשיג הרב אבן עזרא על פיוטי הקליר ואת אשר השיב עליהן הרב זכור לאברהם אביגדור בסי' י"ג הנ"ל, לפי שאין ספרו מצוי במקומות אלו ואלו הן:

א) כי רוב פיוטיו חידות ומשלים והשיב על זה דאין זו קושיא כי כן היה מנהגם של אבותינו משיצאו ממצרים ומשה רבינו עמהם לשורר במלות קצרות רומזות עניינים רבים הלא תראה בשירת הים כמה רמזים בכל פסוק כמו שדרשו במדרשים והזכיר לדוגמא אחת מהם מה שדרשו רבותינו במכילתא על פסוק נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד שהים זורקן ליבשה והיבשה זורקן לים אמר היבשה בשעה שקבלתי דם הבל שהוא יחיד נאמר לי ארור וכו' עתה איך אוכל לקבל דמן של אוכלוסין הללו עד שנשבע לה הקב"ה שאינו מעמידה בדין שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו וזהו שיסד הקליר במוסף שביעי של פסח תהום זרקן ליבשת שגר בפגרי חשופי שת וכו' פחדה מהכלם בבושת וכו' נזכרה הבל ונרעשת וכו' בראותה ימין מאוששת אז ערבה לגשת וכן בכמה פסוקים רמוזים כמה רמזים שזה היה נועם השיר לדבר בלשון חכמה במלות שאין מובנות לכל והמשכיל יבין וכן שירת הבאר אז ישיר ישראל וכו' ובשירת דבורה וברק ובשירת דוד ואלה דברי דוד האחרונים וכן תפלה לחבקוק הנביא כמה דרשות דרשו רבותינו ואין בפשט הפסוקים אלא הדרשות שזה היה דרכם של המשוררים בימים ההם וכן בזמן התנאים היה דרכם לדבר בלשון חכמה כדאיתא בעירובין דף ג"ן ר' אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי וכו' וכו' ור' אלעזר הקלירי שהיה בזמן ההוא חיבר שירו בלשון חכמה כסדר זה כי לזה יקרא שירה ואז באותו הזמן לא היו נוהגים בשירים שקולים ביתד ותנועות כמו שלמדו אחרי כן משירי ערביים רק זה היה נועם השיר לדבר בלשון חכמה:

ב) השיג הרב אבן עזרא ואמר היתכן שיאמר אדם אשרי העם עובדי אש ומשתחוים לשמש ויאמר כי אש הוא ה' הנכבד והנורא שנאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא גם הוא שמש שנאמר כי שמש ומגן ה' צבאות השיב על זה שרי ליה מאריה דתלי תניא בדלא תניא היכן מצא בדברי הקלירי שכתב כדברים האלה בתוארי השם יתברך ובא עליו בעלילה לתלות בו בוקי סריקי ולא דבר נכונה כי לא כתב שום דבר מזה בתוארי השם יתברך כי אם בסיפור ענייני השיר דבר בלשון חכמה ומה שהשיב שהתפלה צריכה בלשון הקודש כתפלת שלמה גם זה לא קשיא כי הקלירי לא החליף לשון התפלה שתיקנו רבותינו אלא הוסיף פיוטים מעין המאורע ובפיוטיו דבר לשון חכמה: ג) השיג וז"ל והדבר השלישי אף המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעיות גדולות שכתב אנסיכה מלכי וכו' השיב גם זה אינו ומי ישמע אליו שהדבר כמו שהוא אומר והקלירי יאמר שהוא הטועה וכן צריך לומר אנסיכה וכו' ופוק חזי מה שכתב רבינו הגדול בפירוש המשניות בריש תרומות וז"ל אמרם בכל המשנה תרם תורם יתרום בעלי הלשון מקשים כי השורש הרים מרים ירים ואין זו קושיא אמיתית כיון שעיקר כל לשון מן הלשונות הוא חוזר למה שמדברים בו בעלי אותו הלשון ומה שנשמע מהם ואלו בעלי המשנה בלא ספק עבריים היו במקומן ר"ל (רוצה לומר) בארץ הצבי ונשמע מהם לשון תרם ובו נשתמשו הנה זו ראיה שהוא מקובל בלשון ושזו המלה לשון מלשונות העברים ועל זה הדרך תהיה תשובתך לכל מי שיאמר מן האחרונים שלשון המשנה אינו צח או שהם נשתמשו במלות שאינן כראוי בלשון וזה העיקר שזכרתי לך אמיתי אצל החכמים השלמים המדברים על הדברים הכוללים כל הלשונות כולם עכ"ל ומכאן תשובה נצחת לכל אלה הקושיות שהקשה החכם אבן עזר ד) השיג ששינה מלשון זכר ללשון נקבה והשיב הרב שכמה דברים נמצאים בתורה ובנביאים פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה וכתב הרדב"ז בח"ב סי' של"ו בשם הראשונים והסכמת המדקדקים וכן כתבו בשם ר"ת כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו (אמר המחבר היה לו להביא שהרב אבן עזרא עצמו כייל לן האי כללא כדכתב הרב תוספת יום טוב בחמישי דמסכת תמיד משנה ד' (בד"ה בתוכו) גבי והבזך בתוכו ובמקרא כף אחת עי"ש אך במכתב לחזקיאו בחלק השיטה בדף מ' ע"א כתבתי שהרב זכור לאברהם אולי סובר כדעת הרב קול הרמ"ז שכתב לא נצית להאי כללא דודאי לא אמרו הרב אבן עזרא וכו' ורשמתי לעיין ביד מלאכי כלל ש"ט עי"ש והרב שושנים לדוד עם שבמסכת תמיד לא הזכיר מהשגת הרב קול הרמ"ז ואפשר להבין דשתיקתו לדבריו כהודאה (דמסתמא ראה דבריו) הנה בראשון דמסכת סוכה משנה ד' נשתמש בכלל זה דכל שאין בו רוח חיים וכו' עי"ש. (נחזור לדברי הרב זכור לאברהם):

ומה שכתב שאין החרוזים שוים שהכניס ה' במקום ו' ויו"ן בחרוז של יום הנה הרשב"ץ בח"א סי' ל"ג כתב השיבו כמה תשובות מדקדוק הלשון על ר' אלעזר הקליר שהיה מגדולי התנאים ומצאו בפיוטיו כמה שגיאות לפי הדקדוק ואין זה פגם למעלת החכם אם אינו יודע דקדוק הלשון והמלות ובסוף ספר לשון למודים בחלק שקל הקודש בפרק הח' כתב שזאת המלאכה לא ראינו ולא שמענו לאחד מחכמי אומתינו שדבר בה כלל וייחס שרשה לשרש ישמעאל כי מהם לוקחה ולהם בה עשר ידות ואין ספק שכל מה שידעו ממנה חכמי ישמעאל לקחוהו מקדמוני אומתינו כמו שלקחו לשונם המוטעה מלשוננו הקד"ש שכמו זה הדבר בעצמו קרה לנו בחכמת הדקדוק בכללה שמדקדוק לשונם לוקחה כמו שהעיד על זה המדקדק הגדול ר' יאודה וחכמי ישמעאל כתבו ספרים רבים במלאכת השיר וכו' הרי שמעיד בעל ספר זה שלא נשתמשו חכמנו בשירים ואף אם היו יודעים אותה לא השתמשו בה אלו תורף דברי הרב זכור לאברהם הנ"ל. אמר המביא לבית הדפוס כאן הביא המחבר בהכת"י כל המבוא להמחזור קרבן אהרן יען שבמחזור ספרדים איננו ולהמחבר נמצא מחזור אשכנז ישן אבל כאשר המבוא הזה נדפס במחזורים ק"א (ציור בספר) הגדולים גם במחזורים כמו רעדלהיים (ציור בספר) קטן גם במחזורים ע"ט מ"ל מכל הדפוסים ומכל ההוצאות הנמכרים לאלפים בכל שנה ונמצאים ביד כל איש ואשה מב"י באוראפא אמעריקא ובשארי מדינות חסתי על הוצאות הדפוס ולא הדפסתי זאת:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה