אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן לא

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן לא

סימן ל

איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה והוא לח בלח אם הוא בטל ברוב רשמתי קצת בזה בנדפס מערכה זו אות ת"א ונשמט שם ציון המראה מקום דברי הרב פר"ח ודבריו הם בסי' צ"ב ס"ק י"א בד"ה כתב בהג"א וכתב שם דאף דמרן הב"י בסי' צ"ב הביא מ"ש בהג"א דסגי ברובא בלי חולק אין לסמוך בזה שהרי מבואר בדברי הרמב"ם בפט"ו מהלכות מא"ס דין כ"ו דבשר עוף בחלב בנו"ט וגם התוס' בפסחים דף ל' כתבו דכל איסורין דרבנן צריך ששים וכן דעת הרשב"א וכו' ועצים שנשרו מן הדקל שמרבה עליהם ומבטלם היינו משום דמיקלא קלי איסורא אי נמי והוא עיקר משום דהוו יבש ביבש חד בתרי בטיל וחלת חו"ל ותרומת ח"ל דמבטלין ברוב אין למדין מהם אתוד"ק אלמא דגם במוקצה אם הוא לח בלח צריך ששים וכתבתי בנדפס שגם הרב מג"א מודה לזה עי"ש (עיין לקמן בד"ה ועל) ומרן חיד"א בשיורי ברכה שם אות א' כתב דמדנקטי הפוסקים בשר סתם מוכח דאין חילוק בין בשר בהמה לחיה ועוף דלא כהג"א וכ"כ מוהריק"ש בהגהותיו וכו' וכ"כ הפר"ח דמפורש בדברי הרמב"ם וכו' ותימה על מרן דהו"ל לכתוב בב"י שהפוסקים כתבו להיפך בפירוש ומ"מ מדהשמיט בש"ע להא דהג"א מוכח דלא ס"ל כוותיה אתוד"ק ובאמת יש לתמוה עוד על מרן הב"י במה שהביא דברי ההג"א בסי' צ"ב דלפי הנראה היה ראוי להביא זה בסי' צ"ח בדין ביטול איסורין ובפרט ששם בסוף הסי' (בד"ה כתב הרמב"ם) כתב שמדברי הרמב"ם נראה דבכל איסורין דרבנן לבד משומן גיד הנשה (מפני שהוא בריה) משערינן בס' והאיסור מן המנין וסיים וכבר כתבתי בסי' ץ' שהרשב"א דחה טעמו וכתב שהרי איסורי סופרים גם הם צריכים ששים וכ"ן שהוא דעת כל הפוסקים שלא חלקו בין איסורי תורה לאיסורי סופרים בכל עכ"ל הרי שכתב שדעת הרשב"א וכל הפוסקים וגם הרמב"ם מודה דלא סגי ברובא ולא נחלקו אלא אם האיסור מן המנין ושם היה ראוי להביא דברי ההג"א שאיסור דרבנן בטל ברוב לכן היה נראה לכאורה שדברי מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד דף ס"ג ע"ב נכונים וברורים דאין כוונת ההג"א דאיסור דרבנן בטל ברוב אלא כוונתו דהא דאמרינן דכל דליכא ס' בחתיכה נעשית נבילה ובעינן ס' כנגד כל החתיכה זהו בבשר בהמה אבל בעוף ברוב בעלמא בטלה מלומר עליה דין חתיכה נע"ן וסגי בס' נגד הטיפה דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן ומדוקדק בדברי ההג"א עצמם וכו' ודבריו מוסכמים להלכה כמ"ש הרב פר"ח דבדרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן ולכן הביא מרן דבריו בלי חולק ומרן בש"ע לא הוצרך לכתוב כן לפי שמובן מלשונו וכו' אתוד"ק. ובזה מתיישב אצלי מאי דהוה ק"ל דברי בעל הלכות גדולות אהדדי דההג"א כתב דכן דעת הה"ג ואילו הרב ערך השלחן בסי' צ"ב אות ג' כתב דנראה דעת בה"ג בדף קל"ה ורבינו ישעיה בס' המכריע סי' ס"ח כדעת הפוסקים דבכל איסור דרבנן בעינן ששים מדגרסי בדברי רבה בפ' גיד הנשה מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד בס' עי"ש והוא היפך ממה שהעיד בשמו בהג"א דבאיסור דרבנן סגי ברוב והייתי דוחק את עצמי לומר דמ"ש בהג"א וכן דעת ההלכות גדולות אעיקרא קאי אמ"ש בתחלת דבריו דקי"ל דבשר עוף בחלב הוא מדרבנן, ולדברי מרן מוהרד"ף הנ"ל ניחא ולק"מ כמובן (ותימה בעיני על הרב ערך השלחן דבא"ח סי' ש"י אות ז' העיד שדעת בה"ג כדעת הא"ז שבהג"א דכל איסור דרבנן שאין לו עוקר ברובא סגי ליה כמו שכתבתי בנדפס בשמו ואילו הכא ביו"ד מביא וקורא בשם בה"ג דבאיסור שאין לו עיקר נמי כשומנן של גיד בעי ששים ולא יעיר דהני מילי דרבינו בה"ג סתראי נינהו). אך בהורמנותיה דמרן מוהרד"ף דבריו תמוהים לענ"ד שהרי סיים בהג"א והא דתני נמי בשלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בה"ג עכ"ל ומובן דמילי מילי קתני דבתחלה קאמר בדין טיפת חלב שנפלה על החתיכה וכו' דהיינו הדין דחתיכה נעשית נבלה היינו דוקא בבשר בהמה והדר קאמר דגם הדין דביטול דתנן דאין לה ביטול ה"ד בשר בהמה אבל בשר עוף בטל ברוב:

ובאמת עיינתי עתה בדברי הא"ז בגופן שלהן בס' א"ז וראיתי שמ"ש בשמו בהג"א הלא הם כתובים שם בח"א סי' תט"ן ויש קיצור לשון בהג"א והוא ששם אחר שכתב כל מ"ש בשמו בהג"א (חוץ ממ"ש וכן דעת ההלכות גדולות) סיים וז"ל והא נמי דתנן שלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו ה"מ בשר בהמה בחלב אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בעל ה"ג דבשר עוף בחלב דרבנן שכתב דהא דתניא דבצים גמורות שבתרנגולת שחוטה מותרת בחלב היינו טעמא משום דבשר עוף בחלב מדרבנן אלמא דס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן והה"ד דחיה דקי"ל כר' עקיבא עכ"ל הרי שכתב גם שם מפורש דגם לענין ביטול בעלמא סגי בבשר עוף בחלב ברובא ולא אמרו דאסור במשהו אלא בבשר בהמה ומעתה לא נוכל לומר דדעת הא"ז דבכל איסורין דרבנן בעי ס' וכדעת הפוסקים שהביא הרב פר"ח דמ"ש מרן מוהרד"ף הא גרמא ליה לפי שלא סיימו קמיה דמר כל דברי ההג"א וגם לא האיר אל עבר פניו דברי הא"ז הנז"ל אך לגבי דידן דחזינן סיום דברי ההג"א וזכינן זכיה דאורייתא שנדפס בימינו ס' הא"ז עינינו הרואות קרי בחיל בהני דוכתי שתים זו שמענו דלא זו בלבד לענין חתיכה נע"ן כתב לחלק כן אלא דגם לענין ביטול האיסור באיסיר דרבנן סובר דסגי ברובא ומתבאר ג"כ דמ"ש בהג"א דכן דעת הה"ג ארישא דמילתיה קמיהדר דגם הה"ג ס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן אבל לענין ביטול אי סגי ברובא או בעי ששים לא קאמר ואתי שפיר מה שהוכיח הרב עה"ש מגירסת הבה"ג דבעי ששים ואין נסתר מחמתו ולשון ההג"א הטעה את הרב ערך השלחן בחא"ח הנז"ל להעיד בשמו מה שלא עלה על דעתו כי לא היה בידו ס' הא"ז לעיין במליה וחשב שמ"ש בהג"א וכן דעת בה"ג אכוליה מילתא קמיהדר אבל אין האמת כן כאמור:

והרב יד דוד בסי' צ"ב הגב"י אות ט"ו הביא מ"ש במזמור לדוד הנ"ל וכתב ע"ד דנעלם ממנו דלמ"ד בכל האיסורין חתיכה נע"ן צריך ס' נגד החתיכה כדמוכח מדברי מרן הב"י בסוס"י ק' גבי שומן הגיד אע"ג שאינו אלא מנהג והרב עה"ש בסי' זה אות ו' ובד"ה גם מ"ש) הביא כן בשם כמה פוסקים דאמרינן חנע"ן אף באיסורין דרבנן עכ"ל הי"ד ומחשבתו נכרת לדחות דברי הרב מזמור לדוד ולפרש דברי ההג"א כדמשמע ליה להרב פר"ח דלענין ביטול בעלמא הוא דאמר הא"ז דאיסור דרבנן בטל ברוב ואומר אני הדל דאף דהאמת הוא שכן דעת הא"ז כמ"ש מפורש בהג"א ובס' הא"ז מ"מ תחלת דברי הא"ז מתפרשים שפיר לענין חנ"ן כדמתרגם להו מרן מוהרד"ף ולפי שיטתיה דרב פר"ח בסי' צ"ב ס"ק טו"ב דבאיסורין דרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן שפיר קאמר ליה הרב מוהרד"ף ועם כי לא פניתי כעת לעיין בדין זה (חתיכה נעשית נבלה באיסורין דרבנן) בכל מה שציינו ביד דוד וערך השלחן מ"מ האמת לענ"ד כן הוא דדעת הא"ז דבבשר עוף בחלב דרבנן לא אמרינן חתיכה עצמה נע"ן ואולי ס"ל דדוקא בבשר עוף בחלב לא אמרינן חתיכה נע"ן דס"ל דחשיב אין לו עיקר מדאורייתא כדעת הסוברים כן (עיין במה שכתבתי במערכת הכ"ף אות ק"מ סק"א בזה) אבל בשאר איסורין דרבנן שיש להם עיקר מודה דחתיכה נע"ן וצל"ע בזה ואכ"מ שו"ר מ"ש בס' הא"ז שם בהלכות גיד הנשה סי' תנ"ה שהביא מ"ש בש"ס דחולין דף צ"ח ע"א גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דמסקינן דבעי ששים וכתב ע"ז דוקא דומיא דחלב ונבלה דעיקרייהו דאורייתא אבל כל דבר דעיקר שיעורא דידיה דרבנן ולית בה איסורא דאורייתא אפילו כזית וטפי מכזית בטל ברוב בעלמא ולכתחלה נמי מבטלינן ליה כדפי' בפרק בתרא דע"ז עכ"ל הנה גם פה מבואר דלענין ביטול ס"ל באיסור שאין לו עיקר בתורה דבטל ברוב ולפי מה שבאר לחלק בין איסור שאין לו עיקר ליש לו עיקר ע"כ לומר דמ"ש בסי' תט"ן דבשר עוף בחלב בטל ברוב היינו משום דס"ל דבשר עוף בחלב חשיב אין לו עיקר בתורה וממילא דאין לנו להוכיח דס"ל דבאיסור דרבנן לא אמרינן חתיכה נע"ן אלא באיסור שאין לו עיקר בתורה ומצאתי חבר אחר זמ"ר לסברת מרן מוהרד"ף (שכוונת ההג"א היא על חתיכה נעשית נבלה) בהגהות יד שאול רסי' צ"ב שכתב כן בשם אחד מהלומדים אבל הרב המחבר כתב דאף ששיטת הרמב"ם היא דלא אמרינן חנע"ן באיסור דרבנן מ"מ דוחק לפרש כן בדברי ההג"א ולכן לא נתקררה דעתו ליישב תמיהתו על ההג"א (דאיך יתכן לומר שמין בשאינו מינו באיסור דרבנן יהא בטל ברוב דמבואר בדברי הפוסקים דמין בשא"מ צריך ששים) עפי"ד אחד מהלומדים והצ"ע ואנכי לא ידעתי איך העלים עין הבדולח מסיום לשון ההג"א והא דתניא בשלהי ע"ז דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בחלב בטלין ברוב בעלמא עכ"ל הרי דגם לענין ביטול בעלמא כההיא דפב"ת דע"ז דלא מיירי בדין חנע"ן אלא בביטול בתערובת בעלמא ס"ל דבדרבנן במין שאינו מינו נמי סגי ברוב וכן הוא בתשובותיו שבס' א"ז כנז"ל ומצאתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' י"ג אות ו' שהביא בשם הרב באר שבע דף צ"ד דהא"ז לא כתב דסגי ברובא רק במין במינו ולא במין באינו מינו וכ"כ רש"ל בהגהותיו לש"ד סי' פ"ה וכ' דמ"ש באיסור חיה ועוף סגי ברובא היינו חתיכה של בשר עוף שנאסרה מחלב ואח"כ נתבשלה עם אחרות דהוי מין במינו ובעמודי שמים הלכות בב"ח פ"ו סי' ט' כ' דהא"ז לא כ"כ אלא לענין נע"ן דהוי דרבנן אבל בעצמות האיסור סובר גם כן דסגי (נראה דצ"ל דלא סגי) ברובא וכ"כ בהגהות יד שאול סי' צ"ב וכתבו כן לפי שלא ראו דברי הא"ז בשרשן בהל' בב"ח סי' תנ"ט ובהל' מליחה סי' תד"ע ובסי' תנ"ה שמבואר להדיא שלא כדעתם וסובר הא"ז בכל איסורי דרבנן שאין להם עיקר מה"ת סגי ברובא בין במינו בין בשאינו מינו עכ"ל הרב יצ"ו ואני תמיה דאף שהאמת הוא שלא ראו גוף דברי הא"ז בתשובותיו הנ"ל מ"מ לא אוכל להלום איך יתכן לפרש כן בדברי ההג"א עצמם במה שסיים בההיא דשלהי ע"ז וצ"ע: ולמאי דאתן עלה (אי איסורין דרבנן דלית להו עיקר מה"ת סגי להו ברובא) הנה הרב ערך השלחן ביו"ד סי' צ"ב אות ג' הביא מ"ש מוהריק"ש שהזכיר מרן חיד"א הנ"ל והביא ג"כ דברי מרן הב"י בסוסי' צ"ט (צ"ל צ"ח) דכל הפוסקים סברי דאין חילוק בין איסור תורה לאיסור דרבנן וכתב שכן נראה דעת בה"ג סי' קל"ה ור"י בס' המכריע דגרסי מין במינו דליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד בס' וכן גירסת הרי"ף והראב"ד והרשב"א בתה"ב ד' ח"ק אלמא אפילו שומן הגיד דאינו אלא מנהג צריך ס' וכ"כ הרמב"ם בפט"ו דבשר עוף בחלב בנ"ט וסיים ומיהו בשר עוף בחלב וכן שומן הגיד וכחל יש להם עיקר מדאורייתא אבל איסור דרבנן שאין להם עיקר אפשר דס"ל דסגי ברוב כדעת הרמב"ן שהביא הרשב"א בתה"ב ד' ח"ק ובמשמרת דף קכ"ב אבל דעת הרשב"א שם ורבינו שמשון והר"ן בפ' כ"ש דאפילו איסור דרבנן צריך ס' וכ"כ הריטב"א ונמק"י בפ' הערל וכתב שרש"ל בפ' ג"ה סס"י מ"ג והרב באר שבע סי' י"ט פירשו דברי ההג"א בחתיכה שנאסרה בחלב ואחר כך נתבשלה עם אחרות דהוא מין במינו ותמה עליהם דמדברי ההג"א בר"פ כל הבשר מתבאר יפה דגם במין בשאינו מינו ס"ל דבטל ברוב וסיים ומ"מ כבר כתב הרב מנחת כהן בחלק התערובות פ"א דכל איסור דרבנן אף במינו צריך ס' אבל אפר מוקצה שנתערב באפר היתר בטל ברוב דא"ץ ס' אלא באיסורי אכילה כמבואר בהרשב"א שם וכמ"ש בא"ח סי' תצ"ח ועיין רש"ל בפ' כל הבשר סי' ע"ט ועמ"ש סי' קט"ו עכ"ל ומתבאר למעיין בדב"ק שמוכיח כן מתחלת דברי ההג"א ולדעתי העניה אי מהא לא איריא דהוה מצינן לפרש דבריו כמ"ש מרן מוהרד"ף דלענין חתיכה נעשית נבלה הוא דקאמר אבל סוף דברי ההג"א מוכיחים כן כמו שכתבתי ואיך שיהיה אין נפ"מ לדינא כמ"ש הרב עה"ש דנקיטינן בכל איסור דרבנן בעי ששים וכ"כ הרב עמודי אש נר"ו (הנ"ל בד"ה והרב יד דוד) דלהלכה קי"ל דבכל איסורין דרבנן צריך ששים והתפלא על הרב כנה"ג סי' צ"ח ס"ק ל"א בהגהט"ו שכתב שדעת הש"ך כהא"ז הרי דעת שפתיו ברור מללו בכמה דוכתי דגם באיסורין דרבנן צריך ששים:

ומן האמור בענין מתבאר דהכל מודים דדעת הרשב"א דגם באיסורין דרבנן צריך ששים (והיינו אפילו באיסור שאין לו עיקר כמתבאר מדברי העה"ש הנ"ל) ומזה תמיה לי על מה שראיתי להרב שמן המשחה בהלכות בשר בחלב סי' כ"ג (בד"ה ואף שהיו) שכתב בנדונו בחמאה של עכומ"ז והסכמנו להתיר דאף אם יש ספק אי איכא ששים דהיתר מותר חדא דברוב סגי וכמ"ש האיסור והיתר הארוך בסי' מ"ז ס"ז וז"ל ומ"מ מאחר שהגבינה רק מדרבנן אם נפל חתיכת גבינה תוך תבשיל חלב א"ץ ס' אלא כנגד איסור המדומע והילכך ברוב בעלמא בטל ע"כ (ס' או"ה אין נמצא בידי לעיין בגוף דב"ק כי מהדברים האלה שהעתיק בשמו נראה לע"ד לפום ריהטא דיתכן לפרש דבריו כמו שפירש מרן מוהרד"ף דברי ההג"א כנז"ל) ויש לדחות דהאיסור והיתר לטעמיה אזיל שכתב בסי' כ"ג ס"ב בשם הרשב"א דאיסור דרבנן בטל ברוב אבל יש חולקים בזה כידוע עכ"ל והוא תימה דהרי הרשב"א ס"ל דאיסור דרבנן נמי בעי ששים אף אם אין לו עיקר מן התורה ואיך יכתוב בשמו באיסור והיתר דס"ל דסגי ברוב וצ"ע:

הן אמת דמצאתי בשו"ת עדות ביהוסף להג' מסלאנים בסי' מ"ד שכתב דהש"ך יו"ד סי' קט"ו ס"ק י"ז הוכיח דדעת הרשב"א דגבינה של עכומ"ז היא עד ס' כשמנו של גיד ונפלאים ממני דבריו הקדושים דהלא מבואר בחידושי הרשב"א פ"ח דיבמות דשמנו של גיד אוסר עד ששים וגבינה של עכומ"ז בטל ברוב עי"ש שהביא דברי הרמב"ן בזה ואינו חולק עליו עכ"ל והצ"ע הנה הביא לנו שהרשב"א בחי' ליבמות הביא סברת הרמב"ן בסתם ולא חלק עליו ומשמע דס"ל כוותיה ואפשר שזהו מ"ש האו"ה בשם הרשב"א אמנם מה שתמה על רביני הש"ך במחכחה"ר נראה דנעלם ממנו דברי הרשב"א שבתוה"ב ד' ח"ק שסובר דבכל האיסורין בעינן ששים אף שאין להם עיקר מדאורייתא כמ"ש הרב ערך השלחן ודבריו בזה הם בבית ד' שער הראשון קרוב לסופו (הרב עה"ש ציין דפי הספר כפי הדפוס שלפניו והתוה"ב שבידי הוא דפוס וויען שנת לישראל וזה השער מחזיק י"ג עלין מתחלת דף ט"ן עד סוף דף ע"א ודברים אלו הם בדף ס"ט ע"א וע"ב) שהביא שם סברת הרמב"ן דאיסור דרבנן שאין לו עיקר כגבינה של עכומ"ז סגי ליה ברובא וכתב ע"ד ואין דברים אלו מחוורים בעיני כל הצורך וכו' ומיהו ההיא דבכורות בפ' עד כמה תרומת ח"ל מבטלה ברוב (שממנה הביא הרמב"ן ראיה לסברתו) היא ראיה גדולה וכבר הורה זקן וכו' ומיהו אפשר שלא היקלו אלא בתרומה וחלת חו"ל ולא בשאר איסורין של דבריהם וראוי לחוש ולהחמיר בהן להצריכן ששים כשאר איסורין של דבריהם וכן נראה דעת רבינו שמשון כמו שאכתוב לפנינו (הוא שם בשער השלישי עי"ש) עכ"ל הרי מפורש דלא סמך על דעת הרמב"ן להתיר איסור שאין לו עיקר כגבינת העכומ"ז ברוב אלא יש להחמיר להצריך ששים וכן בשער שלישי כשבא לומר דבאיסור דרבנן שאין לו עיקר מבטלין לכתחלה כתב וז"ל ומיהו באיסורין שעיקרן מדרבנן כגבינה של עכומ"ז וכיוצא בה אם נפלה לפחות מששים מרבה עליה לכתחלה ומבטלה עכ"ל הרי נקט בציורו פחות מששים לומר דאף באיסור שאין לו עיקר כגבינת עכומ"ז בעינן ששים ומעתה כיון דבתורת הבית גילה דעתו כן אין לנו להשגיח על מה שלא חלק על הרמב"ן כשהביא דבריו בחידושיו דאפילו כשסותר דבריו ממש מחידושיו לתוה"ב דבריו שבתוה"ב הם עיקר וכמו שהוכחתי בקונטריס כללי הפוסקים עי' יו"ד אות ב' מדברי מרן הב"י ביו"ד סי' פ"ז (בד"ה חלב שנמצא) שכתב וז"ל והרשב"א אעפ"י שכתב בחידושיו שנראין דברי ר"ת בתה"ב כתב דאינו אלא כפירשא עכ"ל והבאתי שם שכ"כ מרבני האחרונים עי"ש וא"כ דברי הרב ש"ך נכונים במ"ש בדעת הרשב"א ודברי הרב פורת יוסף צ"ע לענ"ד ומה גם דהמעיין בדברי הרב ש"ך יראה דהוכחתו שכן דעת הרשב"א היא מדבריו שבתוה"ב סוף בית ג' וא"כ אף אם סותר דבריו ממ"ש בחידושיו נקיטינן כמ"ש בתוה"ב ועל הרב ש"ך תמיה לי אדמקיף אדר' להוכיח שהרשב"א סובר דבגבינות העכומ"ז בעינן ששים עפ"י מאי דקי"ל בשמנו של גיד דבעינן ששים כיעי"ש ליעול בהא פתחא רויחא שמפורש כן בדבריו שבבית ד' הנז"ל וצ"ע. ומקרוב השגתי ס' יקר טהרת המים וראיתי בקונטריס שיורי טהרה שהאריך הרב במערכת הבי"ת אות ע"א בביטול איסור דרבנן שאין לו עיקר אם הוא ברוב או בששים ולא פניתי לעיין בדב"ק לך נא ראה:

ועל מה שכתבתי בנדפס (על פי דברי הרב מחצית השקל) שגם הרב מגן אברהם מודה דבאיסור דרבנן שהוא לח בלח בעי ששים ולא אמר דבטל ברוב אלא בקמח בקמח לפי שיש סוברים דחשיב יבש ביבש עי"ש כתב לי ידידי הרב הג' מוהר"ר מנחם נחום גלאנטי אבד"ק זאלאטאפאליא יצ"ו וז"ל עיין בש"ע מוהרש"ז סי' ש"ה סעיף ל"ב שנראה מדבריו שסובר שאף באיסורי מוקצה ונולד בטל ברוב בלח בלח ממש כפשטות המג"א סי' תצ"ח ס"ק כ"ח דלא כפירוש המחצית השקל עכ"ד וכבר הבאתי אני הדל שהרב ערך השלחן הבין דברי הרב מג"א כפשטן והשיגו שאין כן דעת הראשונים ולזה כתבתי דלפי מה שפירש דבריו הרב מחצ"ה ניצול אותו צדיק אחד היה אברהם מהשגת הרב עה"ש ולא הועלנו במה שנראה מדברי הגאון מוהרש"ז הנ"ל שאם כן השגת הרב עה"ש קיימת ונח לנו להסכים דעת הרב המג"א לדעת הפוסקים שסוברים דבאיסור דרבנן והוא לח בלח בעינן ששים אחר זמן קבלתי מכתב מידידי הרב אשר זעליג מיטערפעריל מעיר באר יצ"ו וכתב לי בזה וז"ל באות ת"א לח בלח באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת הביא דעת המג"א תצ"ח דבטל ברוב יעו"י בפמ"ג שם במקומו וביו"ד בשער התערובות פ"ג שאין דעתו כן כדעת המג"א ולפלא שלא העיר בזה הדר"ג עכ"ד יצ"ו ואני הדל לא ידעתי מה מקום לפליאה בזה שהרי לא היתה מגמתי במה שכתבתי בנדפס להביא דעות הפוסקים הסוברים כדעת מרן המגן אברהם ודעת החולקים עליו כי אם להצילו מפי הארי החי הרב ערוך השלחן במה שהשיגו שסברתו היא נגד דעת פוסקים הראשונים ולזה כתבתי דלפי מה שפירש כונתו הרב מחצית השקל ניצול אותו צדיק המגן אברהם מהשגת הרב ערוך השלחן לפי שבאמת גם המגן אברהם מודה דבלח בלח ממש אף בדרבנן בעי ששים ולא היה לו להביא על זה מה שהפרי מגדים חולק עליו או מודה לו ואם חולק עליו הוא משום שהבין דבריו כמו שהבין הרב ערוך השלחן ואם היה עולה על דעתו לפרש דבריו כמו שפירשם הרב מחצית השקל לא הוה קשיא ליה מידי והאמת שלא עיינתי אז בפרי מגדים אך עתה שעוררני ידידי הרב הנ"ל יצ"ו עיינתי בו ואעתיק לשון של זהורית בשתי המקומות. א. באשל אברהם סי' תצ"ח ס"ק כ"ח כתב וז"ל ומה שכתב כיון דעיקר איסורו מדרבנן הנה בפריי ביו"ד כתבנו דיבש ביבש באינו מינו דרבנן דעת שפתי כהן בקונט' ט' דרוב סגי אבל לח בלח במינו דרבנן צריך ששים צריך עיון לחלק כאן ומ"ל במוקצה ואפר ל"ש (לא שייך) טעם והרגש בטל ברוב כברזל בברזל לענין טומאה וכיוצא דדוקא במ"א (במאכלות אסורות) שייך אטו טכ"ע (טעם כעיקר) ובפריי ליו"ד כתבנו עכ"ל. ב'. דבריו שבשער התערובות הם שם בהחלק השלישי בהפרק ג' (בד"ה והנה קמח בקמח) שהביא דברי המגן אברהם בסי' תצ"ח הנ"ל וכתב בסוף דבריו וז"ל ומה שכתב דעיקר איסור מדבריהם ר"ל דאין לו שורש בדאורייתא לא ידענא מנא לן לחלק בכך וכפי הנראה דאף איסור דרבנן בלח במינו בעינן ששים אף דליכא למיתי לידי איסור תורה כמבואר בהרבה מקומות וכדברירנא לעיל אם כן מנלן לחלק בין אין לו עיקר בדאורייתא ומה שהראה מקום ליורה דעה צ"ח לא אבין לה עכ"ל ומובן שהבין דברי המגן אברהם כמו שהבינם הערוך השלחן ולא נחית לפירוש המחצית השקל: אחרי מופלג (בחדש סיון תנז"ר) כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר ישראל אברהם לערניר אבד"ק טירעשפאל יצ"ו וז"ל במערכת האל"ף אות ת"א הביא דברי הערוך השלחן בהבנתו בדברי המגן אברהם וכדבריו הבין גם הפרי מגדים בשער התערובות חלק ג' פרק ג' קודם ד"ה ומידי דברי ועיין שו"ת חתם סופר יו"ד סי' עז"ר שביאר דברי המגן אברהם באריכות עכ"ד יצ"ו. אפריון נמטייה די כל רז לא אניס ליה הן הראנו הנסתרות לנו דברי הגאון חתם סופר וה"ן קו"ל חדש. שוב השגתי שו"ת ריב"א ורבינו יואל בן אליעזר אונגאר) וראיתי בסי' ח"ק (בד"ה והנה דעת) שהביא דברי המגן אברהם שבסימן תצ"ח וכתב דאין כונתו דבאיסור שאין שאין לו עיקר בתורה לא בעינן ששים דדמי לתרומת חוצה לארץ וכו' כמו שכן דעת היש אומרים בהרשב"א בתורת הבית דאם כן אפילו אם לא נתערב ומונח בעין יכול לבטל אלא על כרחין דסובר כדעת הרשב"א החולק על זה (דדוקא בתרומה היקלו) ולא כתב כן רק משום דיש מי שסובר דקמח לא הוי לח בלח ויש גם מי שסובר דבאין לו עיקר מדאורייתא לא בעינן כלל מצרפין שתי דעות הללו להקל אלא שדבריו תמוהים דהיכן מצינו דבעינן ששים במידי דלאו למיכל קאי דרק לאכילה בעינן שיתבטל הטעם דחיך אוכל יטעם אבל אפי' (אפר) לכסות בו למה לא יתבטל ברוב וכמדומה כבר השיגו בס' בינה לעתים עכ"ל הרי גם הוא מפרש דברי הרב מגן אברהם כמו שפירשם הרב מחצית השקל ובמפתחות הספר בדף רביעי נומר ז' כתב הרב המגיה שדברי הבינה לעתים הם בהלכות יום טוב פרק ב' הלכה ח"י שהתפלא דבמידי דלא למיכל קאי למה לא יתבטל ברוב, וסיים דבחתם סופר יו"ד סי' רע"ו מישב כי זה כטומאת משא ואית ביה טלטול מוקצה ועיין בפרי מגדים סי' תצ"ח שהבאתי לעיל (בד"ה ועל מה):

ובאיסורין דרבנן שיש חילוק בין יש להם עיקר מן התורה לאין להם כנודע רשמתי לקמן באות קכ"ד על איזה איסורין אי חשיבי יש להם עיקר עיי"ש:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה