שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת א · סימן יא
אין מבטלין איסור לכתחלה לדעת הפוסקים שהבאתי בנדפס במערכה זו אות דק"ן דלא אמרו אין מבטלין וכו' אלא כשמרבה על האיסור כדי לבטלו אבל אם משנה האיסור ועי"ז יבא לידי היתר שפיר דמי נראה דהה"ד אם רוצה לעשות את איסור המושבח שיהא פגום ויהיה מותר לערבו בהיתר שפיר דמי שהרי אינו מרבה אלא משנה האיסור ואין בזה משום ביטול איסור לכתחלה ולדעת הסוברים שגם בבא לשנות האיסור מכמות שהיה יש בו משום ביטול איסור לכתחלה הה"ד בפוגם את האיסור כנלע"ד מסברא אמנם ראיתי להרב יד אפרים בחי' ליו"ד סי' צ"ט שכתב שהרב שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קל"א כתב שאם רוצה לעשות איסור מושבח פגום כדי שיוכל לערבו בהיתר ג"כ הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה וכו' וכתב דצ"ע דאפי' למ"ד דאין מבטלין וכו' הוא מדאורייתא נראה דהיינו דוקא לענין ביטול שטעם האיסור בעצמותו הוא עדיין בשבחו ולא פקע האיסור ממנו אלא לפי שאכלו על ידי תערובות אין טעמו נרגש להאוכל ובזה אמרינן דלכתחלה אסור משא"כ כשעושהו פגום שפקע איסוריה מניה בעצמותו וכשבא אל תוך התערובות כבר טעמו פגום הוא מותר ולא שייך בזה אין מבטלין איסור מה שגורם להאיסור עצמו להיות נהפך להיתר וכן נראה מהפוסקים. שוב ראיתי בשו"ת ח"ץ סי' ק"א שכתב להדיא דלבשל דבר הפוגם לא מיקרי מבטל איסור כי אין ספק דמדאורייתא שרי לפוגמו שהרי אינו נהנה לא מטעמו ולא מכמותו שהרי טעם הנפלט מדופני הכלים אינו ניכר כלל כו' עי"ש ושמחתי ונפלאתי על בנו הגאון יעב"ץ איך כתב כן מאחר שכבר הורה זקן אביו הגאון ז"ל להיפוך עכ"ל ולפי מה שהסביר הגאון יד אפרים במחלוקותו עם הגאון יעב"ץ נראה דגם המחמירים במשנה האיסור מודים להתיר בפוגם האיסור והנה הגאון יד אפרים ראה דברי השאלת יעב"ץ שבחלק ב' והשיב על דבריו ואנכי הרואה שכן כתב גם בחלק ראשון סי' קנ"א לדבר פשוט שלפגום את האיסור הוא בכלל ביטול איסור לכתחלה והגאון ערוך השלחן ביו"ד סי' פ"ו אות ו' חלק עליו והביא דברי הרא"ה בבדק הבית דף קכ"ז שכתב וז"ל דומה למי שבא להפסיד גופה של נבלה עד שתהא פגומה כשהיא בעין דודאי מותר לו לעשות כן ואחר כך מותרת לו עכ"ל והוא תנא אילנא רברבא דמסייע להרב יד אפרים גם ידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בספר עמודי אש סי' י"ג (אות א' בד"ה ויש לחקור) עמד בחקירה זו וכתב שבשאלת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ו ובמור וקציעה ח"ב כתב בפשיטות שאסור וחלק עליו דמוכח מדברי הראשונים שאין בזה משום מבטל איסור וכו' עי"ש ועיינתי בשאלת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ו שציין הרב יצ"ו (וגם בסימן קכ"ז) ולא ראיתי שדבר מזה כמו שיראה הרואה ובסי' קנ"ו (בסוף ד"ה ותו) כתב ואף על גב דנותן טעם לפגם בבשר בחלב נמי שרי היינו בנפגם קודם שנאסר אבל משנאסר ודאי אין לו תקנה בפגם כלל כדמוכח מהנ"ל והוה ליה כחרכו לאחר זמנו עכ"ל וכנראה דאזיל לשיטתיה אבל ודאי לא לכך נתכוון הרב עמודי את יצ"ו שהרי בתשובה זו לא הזכיר משום ביטול איסור לכתחלה (כמו שכתב בשמו בעמודי אש) (ספר מור וקציעה אין אצלי) וכנראה הוא טעות הדפוס וכונתו לסימן קנ"א הנז"ל ועם שאין לתמוה שלא הזכיר דברי הרב ערוך השלחן שקרוב לומר שאין מצוי אצלו אך חידוש הוא שלא הזכיר דברי הגאון יד אפרים הנז"ל שהם במקום מקור הדין דביטול איסור לכתחלה (בסי' צ"ט):
ונזדמן לידי (בשאלה ליומיה) ספר היקר חקרי לב יו"ד ח"א וראיתי שעמד הגאון בזה בסי' מ"ה ואעתיק תורף דב"ק כי הספר יקר המציאות והוא שחקר על מה שכתב מרן ביו"ד סוף סי' פ"ד שרץ שרוף מותר לאוכלו משום רפואה דלמה לא כתב כלשון הארחות חיים (מאריה דהאי דינא) מותר לשרוף שרץ לאוכלו וכדבריו כתב המרדכי בריש פרק כל שעה בשם ראבי"ה דכל שלא כדרך הנאה שרי לגמרי וכלשון הזה פסק מורם בסימן קנ"ח ואם כן למה שינה בשלחן ערוך ונקיט בשכבר נשרף וטפי הוה ליה להשמיענו דשרי לכתחלה לשרופו ואולם בדברי ראבי"ה וארחות חיים ומורם קשה תינח דאיסור שרוף פקע איסורי' אך לעשות כן לכתחלה אסור על כל פנים מדין מבטל איסור לכתחלה דמה לי להתיר איסור על ידי ביטול או על ידי פגם ומהאי טעמא קימא לן דאסור לעשות נותן טעם לפגם לכתחלה כמבואר ביו"ד סי' ק"ג וסי', קכ"ב וכמו שכתב הרשב"א בסי' תצ"ח ואיך התירו לעשות איסור פגום בעין לאוכלו דלמאן דאמר דאין מבטלין מדאורייתא לא שרי כי אם במקום סכנה ואילו מדברי ראבי"ה נראה דשרי גם בלי חולי כלל והנראה שדעתם כמו שכתב הרא"ה בבדק הבית ד' קכ"ו דלעשותו פגום ולאוכלו לא שייך דין מבטל ואי קשיא אם כן בא ונבטל איסורין במקום שאינו נותן טעם אלא לפגם כגון חומץ על גבי גריסין וכו' הא לא קשיא דבפגם דאינו פגום לגמרי אלא פגום קצת דאינו ניכר הפגם מכח התערובת כמו שכתב הרא"ה שם בדף ק"ט בכי הא ודאי אסור לכתחלה אבל פגום שנפסל מאכילת אדם אין הכי נמי דשרי אף לכתחלה ומכל מקום מדברי הרשב"א ושאר פוסקים נראה דחולקים עליו וסברי דגם כי האי גוונא הוי מבטל איסור וזה נראה דעת השלחן ערוך דשינה וכתב כשכבר נשרף השרץ דלכתחלה אסור בלתי סכנה אך מורם בסי' קנ"ה נראה שמתיר לכתחלה לשרוף כיון דלרפואה קעביד דאין כאן איסור תוס' ברור כדי לאסור וראיתי להפרי חדש במים חיים בתשובה סי' יו"ד שהביא דברי מורם וכתב דלא לרפואה לבד הוא שהתיר אלא אורחא דמילתא נקט ותימה עליו איך לא זכר דהוי מבטל איסור לכתחלה דאף לעשותו פגום אסור כדמוכח מתשובת הרשב"א הנ"ל עכ"ד והם סעד גדול להרב שאלת יעבץ הנז"ל: